טלית

טלית היא בגד בצורה מלבנית, אשר בארבע פינותיו שזורים חוטי הציצית. את הטלית לובשים יהודים בזמן התפילה בבית הכנסת (בדרך כלל בתפילת שחרית ומוסף), וטלית הנקראת טלית קטן נלבשת באופן קבוע מעל או מתחת לבגדים הרגילים, כדי לקיים את מצוות ציצית בכל שעות היום. מבחינת מעמדה ההלכתי, הטלית היא תשמיש מצווה. משמעות המונח היא "בגד" בשפה הארמית, ולכן יהודים נהגו בעבר להתייחס לכל בגד בשם זה.

טלית מקופלת
טלית מקופלת

הטלית נעשית בדרך כלל מצמר מכיוון שעל פי השולחן ערוך, רק בגד מצמר או פשתן חייב בציצית מן התורה, בעוד חיוב הטלת הציצית בבגדים מבד אחר יש דעות שהוא דרבנן (דעה זו היא בניגוד לדעת הרמ"א שסובר שכל בגד חייב בציצית מן התורה). עם זאת, יש העושים טליתות ממשי או מחומרים אחרים.

Prayer Shawl
גבר מתפלל עטוף בטלית.
Jew in Podolsk
יהודי בטלית בשלהי המאה ה-19.
WOW Women's Tzitzit
יהודיות עטופות בטלית בתפילה של נשות הכותל.
Beach2681
יהודי בחוף הים לבוש טלית קטן.

מקור המצווה ומטרתה

מקור המצווה מן הנאמר בתורה:

"....וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם....."

מטרת המצווה כפי שהיא משתקפת בתורה, היא לגרום לאדם לזכור את כל המצוות, ולהרחיק אותו מלתור אחרי הלב והעיניים, זאת אומרת להרחיק אותו מהליכה אחרי יצר הרע.

זמן החיוב וזמן ההתעטפות

כתוב בתורה (במדבר טו לט) "וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ" ולמדים מכאן שזמן מצות ציצית הוא בשעה שבאופן טבעי בני אדם מסוגלים לראות, שזהו הזמן שיש בו אור יום. לעומת זאת, בלילה בגד בעל ארבע כנפות פטור מן הציצית (מנחות מג, א). אך ישנם שני פֵרושים שונים, האחד מתייחס אל הזמן והשני מתייחס אל הבגד ומכאן נובעים חיובים שונים.

שיטה א' קובעת שלמשך כל היום יש להטיל ציציות בכל בגד בעל ארבע כנפות הנלבש ובכל שעות הלילה אותו בגד יהיה פטור מן הציצית. שיטה זאת נפסקה על ידי הרמב"ם ובעקבותיו על ידי השולחן ערוך של רבי יוסף קארו.

שיטה ב' רואה בסוג הבגד את הקובע ומבדילה בין בגדי יום לבין בגדי לילה. בגד יום הוא בגד הנועד ליום ויש חיוב להטיל בו ציצית אף בשעות הלילה אם הוא נלבש. לעומת זאת, בגד לילה ככתונת לילה פטור ממצות ציצית אפלו אם הוא נלבש ביום. הרא"ש פסק כשיטה זאת.

אצל חלק מהחסידים (חסידות קרלין, חסידות תולדות אהרן, חסידות סלונים והאדמו"רים בחסידות צאנז) ומקובלים ורבים מיהודי תימן נהוג להתעטף בטלית גם בזמן תפילת ערבית בשבת ובתפילת קבלת שבת. יהודי תימן ויהודי איטליה, וכן חלק מיהודי אשכנז נוהגים ששליח ציבור תמיד מתעטף בטלית - בכל התפילות ללא יוצא מן הכלל (ובקצת קהילות נוהגים שמתעטף החזן בטלית בכל תפילות השנה חוץ מערבית ושחרית של תשעה באב).

תלמידי חכמים רבים לומדים יום שלם כשהם עטופים בטלית. אבי הבן בזמן המילה מתעטף בטלית, אצל הספרדים חתן ביום חופתו, וכן נהוג לקבור בטלית ללא ציציות.

הליכה בטלית לבית הכנסת

בשולחן ערוך כותב המחבר שלובשים את הטלית רק בבית הכנסת[1]:

"מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול."

על כך כותב הרמ"א:

"והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם ולברך עליו ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנסת."

ערוך השולחן כותב שהם אינם חלוקים[2]:

"בזמנו [של הרמ"א] היו היהודים דרים בפני עצמם והיו יכולים לילך גם בטלית גדול לבית הכנסת ... ובזמנינו בעונותינו הרבים אי אפשר לעשות זה כלל ואנו מניחים הטלית והתפילין בבית הכנסת."

בדורות מאוחרים יותר פסק המנהג ללכת לבית הכנסת מעוטפים ברוב המקומות. הרב שלמה גנצפריד כותב בקיצור שולחן ערוך[3]:

"בקהילות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצווה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו, וילך כך לבית הכנסת. ובמקום שדרים בין האומות, או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא עניין גדול לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין."

על יומו הראשון בארץ ישראל, ביפו, מספר דב נתן ברינקר[4]:

"היה זה בשבילנו מחזה בלתי שכיח לראות יהודים הולכים ברחובות עטופי טלית ואין פוגע בהם. באותם הימים לא נראו כבר דברים שכאלה גם ברוסיא, ועל אחת כמה וכמה באנגליא שמשם עלינו לארץ ישראל."

ובספר כף החיים כתוב[5]:

"במקום שנמצאים שם עכו״ם הולכים ברחובות, וחושש שילעיגו עליו אם ילבוש ציצית ותפילין בביתו והולך לבית הכנסת, ראיתי חכמים מתחכמים שלובשים טלית גדול ותפילין דרש"י ודרבינו תם בביתם, ואחר כך כשהולכים לבית הכנסת מכסים התפילין תחת הכובע שבראשם, והטלית מניחים אוחו על כתפיהם תחת הגלימא, ואחר כך כשבאים לבית הכנסת מוציאים הטלית מתחת הגלימא ומניחים אותו על ראשיהם ועל גופם והתפילין מתחת הכובע, כדי לכסותו בטלית. אמנם פה עיר עז לנו ירושת״ו (=ירושלים תבנה ותכונן) לא יש לא יוהרא ולא הלעגה מן העכו״ם, שהולכים האשכנזים וגם יש מן הספרדים מתעטפים בציצית ומתעטרים בתפילין בשוקים וברחובות נגד העכו״ם ללכת אל כותל מערבי ואין פוצה פה ומצפצף. תהלי״ת (=תהילה לאל יתברך)"

על הרב יעקב קמינצקי מסופר שהוא התנגד לכך שיהודים הלכו מלובשים בטלית בחוצות העיר בארצות הברית ואמר שצריך לזכור שעדיין מצויים בגלות. לעומת זאת, על הרב שלמה זלמן אוירבך מסופר שבשלב מסוים בחייו החל להקפיד על הליכה לבית הכנסת לבוש בטלית ועטור בתפילין.[6]

מי מתעטף

ביהדות האורתודוקסית יש מהאשכנזים הנוהגים להתעטף בטלית רק אחרי החתונה. לפי מנהג זה, לפני החתונה מתעטפים בטלית רק במקרים מיוחדים, כגון שליח ציבור, בעלייה לתורה, או ברכת כהנים. מקורו של המנהג, הוא לימוד מן סמיכות הפרשיות של "גדילים תעשה לך" ו"כי יקח איש אשה".[7] אמנם, דווקא המשנה ברורה, אשר אומץ בחיבה רבה אצל מרבית גדולי פוסקי אשכנז, יצא נגד מנהג זה וכתב ש"הוא מנהג תמוה: דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית?!" (סי' י"ז ס"ק י'). ומשום כך נוהגים הבחורים להתעטף בטלית קטן.[8]

מנהג בני עדות המזרח הוא להתעטף מגיל בר מצווה ואפילו קודם לכן, וכן נוהגים במנהג אשכנז[9] (יוצאי גרמניה ובקהילות אויבערלאנד[10]). מעניין לציין שהאזורים באירופה שנהגו בחורים להתעטף או לא להתעטף בטלית כנראה היו שונים בתקופות שונות: המהרי"ל שמזכיר שבחורים אינם מתעטפים בטלית חי דווקא בגרמניה, ואילו במזרח אירופה לא מוצאים שבחורים לא התעטפו בטלית עד לתקופה יותר מאוחרת. ביהדות תימן גם ילדים נוהגים להתעטף בטלית מגיל חינוך (גיל 5 לערך). בתימן עצמה התעטפו כל היהודים בטלית כל היום, כשמחוץ לביתם הייתה הטלית מקופלת בקיפול צר ומונחת על כתפם, והשתמשו בה לשימושים שונים. בארץ התבטל המנהג לחלוטין. בקהילת יהודי גאורגיה המנהג הוא, שילדים מגיל 5 ומעלה, גם מתעטפים בטלית.

ביהדות הקונסרבטיבית והרפורמית גם נשים מתעטפות בטלית.

שיעור טלית

ברייתא, המובאת בתלמוד במסכת מנחות (מ' ע"א-ע"ב), קובעת את גודל הטלית החייבת בציצית: "טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית, אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בה עראי פטורה". שיעור זה הוא הקובע את גודל הטלית שבה נוהגים להתעטף בתפילה.

יש שסברו שטלית קטן אינה צריכה לעמוד בגודל המתואר במסכת מנחות ויש שראו גם אותה כטלית הצריכה לעמוד בגודל האמור בברייתא. בסוגיה זו ישנן דעות רבות בפוסקים, ולהלן חלקן: אין צריך בה כל שיעור כלל,[11] רוחב חצי אמה ואורך שלשת רבעי אמה,[12] רוחב אמה ואורך אמה,[13] רוחב אמה ואורך אמה וחצי,[14] רוחב אמה ואורך שתי אמות (בית הצוואר אינו מן המניין - דהיינו שיהיה רוחב פתח הצוואר קטן מרוחב הבד בכתף ויתבטל לו).[15] לגבי שיעורה של אמה האמורה לעיל נחלקו הדעות: 45.6 ס"מ לדעת הרמב"ם; 48 ס"מ לדעת ר"ח נאה; 57.6 ס"מ לדעת חזון איש.

בעניין רוחב פתח הצוואר יש שסברו שאין נקב הצוואר נחשב לאוויר החוצץ ואין צורך להוציאו מן המניין.[16]

מיקום הנקב שבו מטילים את הציצית: עד ג' אגודלין משפת הבגד,[17] ולא פחות מקשר אגודל סוף הציפורן.[18] יש הנוהגים להטיל את הציצית דרך נקב אחד, יש שבשני נקבים אופקיים ויש שבשני נקבים באלכסון (שיטת חב"ד).

בחב"ד השתרש המנהג בהוראתו של האדמו"ר הזקן שמעל הטלית קטן מתחת לחולצה חוגרים גרטל כדי שהטלית קטן תקיף את כל הגוף.

צבע בגד הטלית והפסים שבשפתותיה

JEWISH MAN BLOWING THE SHOFAR
יהודי תימני תוקע בשופר לבוש 'שמלה' (טלית שחורה)
Ezra Reads the Law l
ציור של עזרא הסופר קורא את ספר התורה באוזני העם. בית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3

על פי ההלכה אין צבע מוגדר לבגד הטלית,[19] אך כיום בדרך כלל בגד הטלית הוא בצבע לבן עד לבן-צהבהב. ביהדות תימן היה נהוג ללכת עם טליתות שחורות או צבעוניות.[20] על פי השולחן ערוך ניתן אמנם לצבוע את הבגד בכל צבע שהוא, אך יש עדיפות לצבוע גם את הציציות באותו הצבע.[19] מסיבה זו נהוג אצל חלק מעדות המזרח להקפיד על טליתות בצבע לבן, ויש מהם המקפידים מחמת כן שאף הפסים שעל הבגד יהיו בצבע לבן.[21]

מקורם של הפסים הצבועים שעל בגד הטלית הוא מפס שעיטר את הטוניקה היוונו-רומיות, ונקרא "Latus clavus" . ממצאי מערת האיגרות שמתקופת בר כוכבא[22] וציורי הפרסקאות שבבית הכנסת בדורה אירופוס (מאמצע המאה ה-3) מצביעים על כך שעיטורים אלו היו קיימים אצל היהודים כבר בתקופות אלו.[23] קיימות עדויות לפסים כחולים או תכולים מהמאה ה-18 באירופה.[24] כיום ניתן למצוא פסים אלו שחורים (יותר אצל חרדים), כחולים, תכולים (יותר אצל דתיים ומסורתיים), לבנים (יותר אצל עדות המזרח) או צבעוניים (יותר אצל תיירים).

עיצובו של דגל ישראל הוא על פי דגלים קודמים של תנועות יהודיות שעוצבו בהשראת עיצוב הטלית (עם פסי תכלת כהה). העיצוב הראשון בנוסח זה היה בסוף המאה ה-19 על ידי דוד וולפסון.

טלית שכולה תכלת

משמעותו הנפוצה של הביטוי טלית שכולה תכלת היא אירוניה כביכול טוהר מוחלט. כלומר, שלא רק פתיל אחד בציציות צבוע תכלת, אלא כל הבגד עצמו צבוע כולו תכלת, ומקורו בשאלה הקנטרנית המיוחסת לקורח, ששאל את משה: "האם טלית שכולה תכלת זקוקה לציצית?", כלומר האם כלי שכולו קדוש צריך את תוספת הקדושה של חוטי הציצית, ובנמשל: "האם עם שכולו קדוש - צריך אתכם, משה ואהרון, שתהיו סממני הקדושה שלו?" ("כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'"). טלית זו פסולה ללא חוטי הציצית בכנפות, ולכן המשמעות הנפוצה הפוכה לחלוטין מן המשמעות המקורית אך טעות זו השתרשה בשפה המדוברת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן כ"ה, סעיף ב'
  2. ^ ערוך השולחן, סימן כה, סעיף ב'
  3. ^ הלכות הכנת הגוף לתפלה ומקומות שראוי להתפלל שם, סימן יב, סעיף יא
  4. ^ לימים הנוראים בירושלים, הצופה, 5 בספטמבר 1937
  5. ^ כף החיים על אורח חיים כה, סעיף טז
  6. ^ הליכה לבית הכנסת בטלית ובתפילין, שו"ת סמס הרב אבינר
  7. ^ ספר מהרי"ל, הלכות נישואין ס' י, מובא בבאר היטב יז סק"ד.
  8. ^ הרב שלמה אבינר, טלית גדול לרווק, באתר "ספריית חוה", י בכסלו תשע"ה
  9. ^ שבו נוהגים הרבה נערים להתעטף בטלית אפילו לפני שמגיעים לבר מצווה.
  10. ^ מאז מלחמת העולם השנייה, קהילות אויבערלאנד נעשו מבחינה תרבותית חלק מקהילות החסידים (אפילו באותן קהילות ששמרו על נוסח אשכנז), והרבה חדלו מלשמור על מנהג זה.
  11. ^ דעת ערוך השולחן (או"ח, סט"ז, סק"ה)
  12. ^ דעה ראשונה בקיצור שולחן ערוך לר' שלמה גנצפריד (סי' ט, סק"א) ודעת פרי הארץ בשם דרך חכמה (הובא בבאר היטב, או"ח, סי' ט"ז, סק"א)
  13. ^ ר' שלמה קרוגר (שו"ת האלף לך שלמה, או"ח, ד') ודעה שנייה בקיצור שולחן ערוך לר' שלמה גנצפריד (סי' ט, סק"א)
  14. ^ דעת הבן איש חי (לך לך, יא-יב)
  15. ^ דעת המשנה ברורה (סי' טז, סק"ד)
  16. ^ שאלות יעב"ץ, ח"א, סי' ד'
  17. ^ לדעת ר"ח נאה עד 6 ס"מ, לדעת החזו"א 7.2 ס"מ
  18. ^ 3-4 ס"מ לדעת הגר"ח נאה ו-4.8-3.6 לחזו"א
  19. ^ 19.0 19.1 ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ט', סעיף ה'.
  20. ^ מהו צבעה של הטלית?, באתר "האגודה לטיפוח חברה ותרבות - מורשת תימן". ראו גם כאן.
  21. ^ הרב שמואל אליהו, ‏שאל את הרב, באתר כיפה, 25 בפברואר, 2018.
  22. ^ ראו יגאל ידין, הממצאים מימי בר כוכבא במערת האיגרות, ירושלים תשכ"ג, עמ' 210 ואילך.
  23. ^ דניאל שפרבר, הטלית ודגל המדינה – אשנב לפרשת ציצית (צפייה במטמון).
  24. ^ ראו הרב יוסף תאומים, פרי מגדים, אורח חיים, סימן ט', אשל אברהם, אות ו'; יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ט', סעיף כ"ו; הרב ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה, סימן ט', סעיף קטן ט"ז .
2 בדצמבר

2 בדצמבר הוא היום ה-336 בשנה (337 בשנה מעוברת), בשבוע ה-49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 29 ימים.

8 ביוני

8 ביוני הוא היום ה-159 בשנה בלוח הגרגוריאני (160 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 206 ימים.

NMC

אן־אם־סי יונייטד אנטרטיינמנט בע"מ (אשר הייתה ידועה בעבר כ-"NMC Music") היא חברת תקליטים ישראלית.

אמנים בולטים רבים מיוצגים על ידי החברה, בהם משינה, שרית חדד, דנה ברגר, חוה אלברשטיין, אהוד בנאי, הבילויים ומוקי.

אורי פסטר

אורי פסטר (נולד ב-9 ביוני 1961) הוא במאי תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, מחזאי, תסריטאי וסופר ישראלי.

אנן סהדי

אנן סהדי (בארמית, בעברית: אנו עדים) הוא מונח הלכתי הקובע כי בספקות בהם יש אומדנא (אומדן דעת) או חזקה ברורה, אין צורך בעדות פורמלית של שני עדים ולפי הכללים המתחייבים בהלכות עדות, אלא ניתן לסמוך על הסבירות כדי לפשוט את הספק.

שאלה זו יכולה ליסוב אודות כוונה של אדם בעת ביצוע מעשה כלשהו (לדוגמה קידושין, קניין וכדומה), על נסיבות עובדתיות או לצורך הכרעה משפטית - ולא עובדתית - במצבי ספק.

לעיתים טועים וחושבים כי המונח "אנן סהדי" מבטא סוג של הוכחה חזקה עד כדי כך שיכולה להוות תחליף לעדות, אך כפי שנראה בתלמוד הבבלי בדוגמה העוסקת בחלוקת טלית, לפחות בחלק מהמקרים אין זה כך, והמונח מבטא צורת הכרעה משפטית בלבד ולא בירור דפיניטיבי. בהתאם, שאלת היחס בין אנן סהדי לבין מונחים דומים בהלכה כ"אומדנא" ו"חזקה" אינה מוגדרת בתלמוד באופן חד-משמעי, והדיונים על כך מתקיימים בקרב הפרשנים.

בייבי (ערוץ)

ערוץ בייבי או BabyTV הוא ערוץ התוכן הגדול בעולם לפעוטות ומשודר ביותר מ-100 מדינות ברחבי העולם. את הערוץ יזמה חברת "טלית הפקות" של יהודה טלית בשנת 2001, הערוץ עלה לאוויר בישראל בדצמבר 2003, וכעבור שנתיים החל להיות משודר גם בצרפת. הוא משווק בעולם תחת מותג BabyTV ומדובב לשפות רבות.

בישראל הערוץ עלה לאוויר בסלקום tv כמספר חודשים לאחר עליית החברה, ומשודר בHD, כשבהוט וביס משודר ב- SD. הערוץ קיים גם בפרטנר TV. הערוץ משדר 24 שעות ביממה: בלילה הערוץ משדר סדרות מרדימות וביום הערוץ משדר סדרות העשרה. רוב התכנים המשודרים בערוץ מופקים בישראל.

באוקטובר 2007 רכשה קבוצת התקשורת האמריקאית פוקס 50% מהחברה האירופאית אשר ניהלה את הערוץ מחוץ לישראל. שאר החברה נותרה בשליטתה של משפחת טלית.

ערוץ בייבי נוצר מתוך ראיית הצורך בתוכניות אשר תכניהן מותאמות לתינוקות רכים ולילדים בשנותיהם הראשונות. ערוץ בייבי הוא ערוץ הטלוויזיה הראשון מסוגו בעולם שכל כולו מוקדש לתינוקות בשלבי התפתחות שונים עד לגיל 3.

הערוץ מציע מגוון של תוכניות לימוד ומשחק לתינוקות, דבר המאפשר להורים בעידן המודרני כלי נוסף הנגיש להם לצורך העשרת תינוקם.

לוח השידורים של הערוץ מחולק לשידורי יום ושידורי לילה, כדי לתת מענה לתינוקות לפי שגרת יומם.

יהדות הולנד

התעודה הראשונה על אודות הקהילה היהודית של הולנד מתוארכת למאה ה־12. בימי הביניים היו בה מספר קטן של יהודים שהספרות ההולנדית מאותה תקופה מבטאת שנאה אליהם.

יהודה טלית

יהודה טלית (2 בדצמבר 1944 - 8 ביוני 2019) היה איש עסקים, אמרגן ומפיק ישראלי.

ירון כפכפי

ירון כפכפי (נולד בתל אביב ב-25 בדצמבר 1967) הוא מלחין, מחזאי ובמאי ישראלי.

מצוות עשה

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248).

עטרה (טלית)

עטרה היא פיסה מלבנית מקושטת בחלקה העליון של הטלית, מעל המקום אותו מניחים על הראש, הנהוגה ביהדות אשכנז. על פי רוב העטרה עשויה כסף או מתכת דמוית כסף, בעיקר בציבור החסידי. ביהדות ספרד יש שנוהגים לא לשים עטרה כלל, ויש אשר במקום העטרה קיים להם בד צבוע, או לחלופין איור או כיתוב על הטלית עצמה, צורה זו רווחת בעיקר בקרב הדתיים הלאומיים. יש הנוהגים, לתפור במקום העטרה בטנה פנימית מבד פשוט בחלקה העליון של הטלית, רק כדי שהמיקום העליון לא יתהפך. קיימת גם גרסה של עטרה נוספת באמצע הטלית, והיא בשימוש בדרך כלל אצל אדמו"רים או אישים חשובים נוספים בחצר החסידית.

ציצית

ציצית היא מצוות עשה מהתורה לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ('כנפות') ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה. כל קבוצת פתילים מכילה ארבעה פתילים, הקשורים וגדולים יחד. המצווה מהתורה מחייבת כל גבר יהודי בר-מצווה.

ישנה מחלוקת אם חובת המצווה היא רק בשעות היום, ולא בלילה, או שהחובה היא להטיל ציצית בבגד שמיועד ללבישה ביום, ולא לבגד לילה (פיג'מה). מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות 'טלית קטן' שלובשים תחת החולצה, ו'טלית גדול' שעוטים על הגוף בעת תפילת שחרית.

רווק

רווק הוא מצבו המשפחתי של אדם שלא נישא מעולם. להלכה זהו מצבו המשפחתי של אדם מרגע לידתו ועד לנישואיו, אך ההתייחסות העיקרית למצב זה היא רק משעה שאדם הגיע לגיל הנישואים.

בחברות שונות, הרואות בזוגיות את המצב המשפחתי הראוי, רווק השומר על מצבו זה שנים לאחר שהגיע לגיל הנישואים נחשב לחריג. דוגמה לכך היא האמור במסכת פסחים: "אמר רבי יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל עני המחזיר אבידה לבעליה, ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה". בציבור החרדי האשכנזי, בחור ישיבה שנשאר רווק בגיל מבוגר יחסית קרוי אלטער בחור. רווק המעוניין בזוגיות נכלל בקבוצה הקרויה פנויים פנויות.

ביהדות האורתודוקסית יש מהאשכנזים הנוהגים להתעטף בטלית רק אחרי החתונה. לפי מנהג זה, רווק מתעטף בטלית רק במקרים מיוחדים, כגון שליח ציבור, עלייה לתורה, או ברכת כהנים. מקורו של המנהג, הוא לימוד מן סמיכות הפרשיות של "גדילים תעשה לך" ו"כי יקח איש אשה".רווק המצוי בזוגיות מבלי שנישא קרוי ידוע בציבור, ולפי אחדים מחוקי מדינת ישראל דינו כנשוי.

רק בן אדם

רק בן אדם הוא אלבום כפול של הזמר שלום חנוך שיצא בשנת 1988.

האלבום לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בעיקר עקב סגנונו הכבד והמתקדם, ותזמון הוצאתו לאור בצל המצב בישראל (ימי האינתיפאדה הראשונה). הכישלון, לדברי חנוך, נבע מעצם העובדה שהפלייבקים הוקלטו בחו"ל והשירה בישראל, מה שיצר ניתוק בין חלקיו. למרות זאת שירים מהאלבום כגון: "נגד הרוח", "רק בן אדם", "בסוף אמצא אותך" ו"כדי לחיות" זכו להיות להיטי רדיו.

על מנת ליצור את הצליל הכבד הובאו מחו"ל נגני רוק מקצועיים: הגיטריסט רוני פיטרסון (שניגן עם חנוך לאורך כל הקריירה שלו), אחיו, הבסיסט ריי פיטרסון והמתופף רוי מרטין. איתם וביחד עם משה לוי על הקלידים וירוסלב יעקובוביץ' על הסקסופון, הקליט חנוך את האלבום וגם יצא לסיבוב הופעות לפני ואחרי הוצאת האלבום. ייבוא הנגנים מחו"ל עורר על חנוך ומפיקו, יהודה טלית, זעם מצד הנגנים הישראליים שאף שקלו לפנות בעניין לבג"ץ.לאלבום קדם מופע באותו השם שכלל שירים מוכרים לצד שירי האלבום שבדרך, ולאחר יציאתו, בשנת 1988, סיבוב הופעות שכלל הופעות גדולות באמפיתיאטרון צמח. ההופעות תועדו בסרט הדוקומנטרי "רומן אמיתי" שביימה גרושתו של חנוך, ליהי. הסרט הציג את הופעותיו של חנוך עם שירי האלבום על רקע המצב בארץ בזמן האינתיפאדה הראשונה. שנה לאחר מכן ב-1989 יצא אלבום ההופעה "שלום חנוך בהופעה - רומן אמיתי" אשר שימש גם כפסקול לסרט.

על עטיפת האלבום פורטרט של שלום חנוך מאת הצייר אורי ליפשיץ.

שניים אוחזין בטלית

שניים אוחזין בטלית היא סוגיה נודעת בתלמוד ובמשפט העברי, העוסקת בחלוקת רכוש מטלטל ששני צדדים טוענים לבעלות עליו ללא הוכחות ממשיות לאף אחד מהצדדים.

מקור סוגיה זו במשנה הראשונה במסכת בבא מציעא, הדנה בשאלה כיצד יש לחלק טלית (בגד) הנמצאת במחלוקת בין שני אנשים. לסוגיה זו יש השלכות מעבר לשאלת חלוקת הטלית, מאחר שהטלית היא רק דוגמה לכל רכוש מטלטל הנתון במחלוקת. בסוגיה זו נקבעו כללים שהורחבו לאחר מכן למקרים נוספים, הקשורים בחלוקת רכוש שהבעלות עליו נתונה במחלוקת, וללא הוכחות על הבעלות.

תלייה

התלייה היא שיטה ותיקה להוצאה להורג, לרצח ולהתאבדות. התלייה מתבצעת בדרך כלל על ידי קשירת לולאת חנק לצווארו של הנתלה והשלכתו כך שהחבל נמתח בפתאומיות. בדרך כלל המוות בתלייה לא נגרם עקב חנק אלא ממספר גורמים ובהם שבירת המפרקת. התלייה משמשת גם להוקעת מוצאים להורג, לרבות כאלו שהוצאו להורג בשיטות אחרות.

תשמיש קדושה ותשמיש מצווה

תשמיש מצווה הוא חפץ המשמש ביהדות לשם קיום מצווה. תשמיש קדושה הוא תשמיש מצווה המכיל את השם המפורש ולכן טעון גניזה, כולל כל אביזריו. לעיתים קרובות נעשה שימוש בשם "תשמיש קדושה" כדי לתאר את שני הסוגים. בין תשמישי הקדושה כאלה שנועדו לשימוש אישי (כגון תפילין, שהאדם מניח אותן), ומהם שמשמשים את הציבור (כגון ספר תורה ותשמישי קדושה הנלווים לו).

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת כאלפיים שנה.

בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.