טכסאט

גורווין טכסאט 2 (TechSat Gurwin II) הוא לוויין קטן שפותח בטכניון ושוגר לחלל ב-10 ביולי 1998, באמצעות משגר לוויינים רוסי מטיפוס סטארט. הלוויין תפקד בהצלחה עד 2010 ובכך שבר את שיא הפעילות של מיקרו לוויינים מסוגו - כ-12 שנות פעילות רצופות. הלווין מכונה גם GO-32 או OSCAR-32 על ידי חובבי רדיו. הלווין נקרא על שמם של יוסף ורוזלין גורווין, אשר תרמו רבות לפרויקט זה.

גורווין טכסאט 2
Techsat
איור הלוויין ומערכותיו העיקריות
מידע כללי
ארגון הטכניון
מפעיל מכון אשר לחקר החלל הטכניון
יצרן התעשייה האווירית לישראל
תאריך שיגור 10 ביולי 1998
משגר Zenit-2
אתר הלוויין
משימה
סוג משימה לוויין מחקר וטכנולוגיות
לוויין של כדור הארץ
מסלול LEO
נטייה 98.6
אפואפסיד 820 ק"מ
אפואפסיד 820 ק"מ
זמן הקפה 101 דקות
משך המשימה 12 שנים
מידע טכני
משקל 48 ק"ג
כוח 17 ואט
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 25397
מאגר המידע הלאומי 1998-043D

מיזם הלוויינות בטכניון

באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו סטודנטים בטכניון במאמץ פיתוח לוויין זעיר אשר יעשה שימוש בטכנולוגיות חלל חדישות. הסטודנטים, בליווי של אנשי הסגל, בנו לוויין שמשקלו 50 ק"ג, גודלו 50 X‏ 50 ס"מ וצורך פחות מ-17 ואט. מרבית החומרה ללוויין נתרמה על ידי חברות ישראליות, אשר רצו לבחון רעיונות חדשים ופיתוחים מקוריים בסביבת חלל על גבי לוויין.

עלות הפיתוח של הלוויין עמדה על כ-3.5 מיליון דולר. הלוויין הראשון שנבנה שוגר על גבי טיל רוסי בחודש מרץ 1995. השיגור נכשל והלוויין לא הגיע למסלול. הלוויין גורווין טכסאט-2 שנבנה בעקבותיו שוגר בהצלחה ביולי 1998 לגובה של 820 ק"מ. באפריל 2010, לאחר 11 שנים של פעילות במסלול, הושלמה משימת הלווין והופסקה פעילותו. זהו שיא ללווין אוניברסיטאי שתוכנן למספר שנים בודדות[1].

לוויין הטכסאט הוא פרי פיתוח של הטכניון, במסגרת מכון אשר לחקר החלל, בשיתוף עם המחלקה לפיזיקה, הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, סוכנות החלל הישראלית, מפא"ת ותעשיות חלל שונות בארץ, בראשן התעשייה האווירית. בתכנון הלוויין ובבניית מערכותיו השתתפו מספר מומחים וסטודנטים מהטכניון.

אגודת חובבי הרדיו בישראל הייתה גורם מרכזי בפיתוח מערכות הקשר של הלוויין. חובבי רדיו השתתפו באופן פעיל בתכנון מערכות הקשר על הלוויין ומערכות הקשר בתחנת הקרקע. חובבי רדיו הפעילו את תחנת הקרקע ושידורי הלוויין נעשו בתדרי החובבים הבינלאומיים. דבר זה איפשר האזנה ושידור אל הלוויין וממנו על ידי קהילת החובבים בעולם כולו. שלושה תחומי תדרים הוקצו לצורך זה: בתחומים של 2 מטר, 70 ס"מ ו-23 ס"מ.

מבנה הלווין

הלווין בתצורת קובייה של 445 mm x 445 mm x 445 mm ממנה בולטת אנטנה. הלווין שוקל 48 ק"ג, ומצופה פאנלים סולרים. [2] הלווין מיוצב בבקרה תלת-צירית, בעזרת גלגל תנע ושלושה מגנטוטורקרים, ומשתמש במגנטומטרים כחיישנים. הבקרה נעשית על ידי מדידת השדה המגנטי הנמצא במסלול הלווין והשוואתו למודל שדה מגנטי חזוי שהועלה ללווין מהקרקע. לווין טכסאט הראשון הכיל גם מד אופק, אולם מסיבות תקציביות לא היה ניתן להוסיף אותו ללווין השני.

הלוויין הישראלי טכסאט
מודל הנדסי של הלווין הישראלי טכסאט

משימות הלוויין

טכסאט נועד לשימושים מדעיים, והכיל שישה ניסויים: מצלמה, מד אוזון (OM-2), גלאי חלקיקים כבדים (SOREQ), ניסוי הולכת על (SUPEX), גלאי קרינת קרני X, וניסוי למדידת מרחק באמצעות החזרת קרני לייזר (SLRRE)[3]

מצלמה לחישה מרחוק (ERIP)

מצלמת הלווין שנועדה לחישה מרחוק (Earth Remote Sensing Imaging Package) היא מצלמת CCD, אשר נתנה תמונות ברוחב מיפתח המטעד על הקרקע בק"מ (swath) של 25X31 ק"מ, וברזולוציה של בערך 52-60 מ' לפיקסל.

OM-2

OM-2 - OZONE METER 2 הוא מדיד לבדיקת מצב שכבת האוזון. הגלאי בדק את רמת קרינת העל-סגול המוחזרת משכבת האוזון: ככל שיותר קרינה נפלטת - כך השכבה גדולה יותר. הגלאי שוקל 1.8 ק"ג

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הודעת הטכניון על הפסקת פעילות הלווין
  2. ^ Observation of the Earth and its Environment סעיף N.20 עמודים 1182-1184
  3. ^ ערך הלווין באתר EOPORTAL DIRECTORY
גיורא שביב

פרופסור גיורא שביב (נולד ב-1937 בחיפה) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לפיזיקה בטכניון ובעבר שמש ראש מכון אשר לחקר החלל. יזם ובנה (ביחד עם פרופסור חיים אשד ומר משה שחר) את לווין הטכניון טכסאט-גרווין.

הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל

הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל של הטכניון בחיפה נוסדה בשנת 1954, והיא עוסקת בהכשרה של מהנדסים בתחום התעופה והחלל. דקאן הפקולטה הוא פרופ' יצחק פרנקל.

חובבות רדיו

חובבות הרדיו היא תחביב מדעי וחברתי שהתפתח במאה העשרים. לאורך השנים חובבות הרדיו מטפחת את הקשר החברתי בעולם, ומשתתפת בסיוע לשירות הציבור והמדינה; אך תועלתה העיקרית היא בקידום הטכנולוגיה, על ידי ניסוי והפעלה של שיטות ואמצעים חדשים. חובבי הרדיו מתקשרים ביניהם במספר דרכים, ומניינם בעולם עומד על מיליונים.

המילה "חובבות" (באנגלית: Amateur radio) אינה מתייחסת לכישוריהם או למיומנויותם של האנשים העוסקים בה, אלא מצביעה על כך שנאסר על התקשורת שנעשית במסגרתה לשמש למטרה מסחרית, פוליטית או לשם השגת ממון.

לוויין זעיר

לוויין זעיר הוא לוויין מעשה ידי אדם שמשקלו קטן מ-50 קילוגרם. לוויינים זעירים המקוטלגים על פי גודלם. בשל משקלם הנמוך יחסית, נלווים הלוויינים הזעירים למשגר שמיועד ללוויין גדול, הנקרא גם "נוסע ראשי" או "מטען ראשי" והוא הקובע את נתוני השיגור. הלוויינים משוגרים מתוך תיבת אחסון עם קפיץ כך שכאשר המשגר מגיע ליעדו, נשלחת פקודה שפותחת את דלת התיבה, והקפיץ דוחף את הלוויינים החוצה, בזה אחר זה. לוויינים זעירים יכולים להיות משוגרים בנפרד, או כחלק מלהק של לוויינים המתקשרים ביניהם ונשלטים על ידי לוויין ראשי, המכונה "לוויין האם".

לוויינים ישראליים

ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה-80, ושיגרה מאז לחלל לוויינים אחדים, לשימושים צבאיים, לשימושים אזרחיים, ולמחקר.

הלוויינים הצבאיים, מסדרת "אופק", שוגרו מבסיס פלמחים בישראל, למעט הלוויין הצבאי טכסאר-פולאריס (המכונה גם אופק 8), ששוגר עבור ישראל מהודו. השיגורים הצבאיים בוצעו באמצעות משגר שביט, שפותח ויוצר בישראל על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי ישראלי מדגם יריחו 2. הלוויינים האזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים, בהם קוסמודרום בייקונור בקזחסטן ובסיס החלל האירופי קורו בגיאנה הצרפתית. לוויין התקשורת "עמוס 6" נועד לשיגור מקייפ קנוורל בפלורידה אך התרסק על כן השיגור בטרם שוגר. לוויינים ישראלים זעירים שוגרו מהודו, רוסיה וארצות הברית.

לוויינים נבנים במדינות רבות, וכמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשירותי לוויין, אך רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמן לוויינים לחלל. יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל ולמסלולים נמוכים בלבד. ההשקעה של ממשלת ישראל בתחום החלל בשנת 2018 הייתה כ-82 מיליון שקלים. מעל 40 חברות בישראל וכ-2000 עובדים מועסקים בתחום החלל כגון פיתוח רכיבים ללוויינים והתעסקות בתחום החלל.[דרוש מקור] אך באפריל 2019 הודיע ראש הממשלה לאחר ניסיון הנחתת גשושית ישראלית על הירח במימון תורמים, כי הוא שוקל לקדם "תוכנית חלל" ישראלית חדשה אשר תתוקצב במימון ממשלתי וציבורי.

מכון אשר לחקר החלל

מכון אשר לחקר החלל הוא מכון מחקר בטכניון, העוסק במחקרים מתקדמים בתחום הלוויינים הקטנים, טיסות מבנה בחלל ונושאים נוספים.

המכון נוסד ב-1984. סגל המכון מורכב מחוקרים (רובם פרופסורים) החברים במספר תחומי פעילות של הטכניון: פיזיקה, הנדסת אווירונאוטיקה וחלל, הנדסת מכונות, הנדסת חשמל ומדעי המחשב. בנוסף למחקרי המכון משתתף הסגל בהנחיית תלמידי מחקר של הטכניון בעבודות הקשורות להנדסת חלל. ראש המכון הנוכחי הוא פרופסור פיני גורפיל.

ישראל לוויינים ישראליים ותוכניות חלל אחרות
לווייני תקשורת עמוס ( 123456E )
לווייני צילום מסחריים ארוסאופטסאט
לוויינים צבאיים אביראופקטכסאר
לווייני מחקר וטלסקופים ULTRASAT‏* • טאווקס* • ונוס* • DIDO • *SHALOM • *SLOSHSAT
לווייני סטודנטים ואוניברסיטאות טכסאט • דוכיפת 1דוכיפת 2דוכיפת 3SAMSONBGUSAT
חלליות וגשושיות בראשית • ‏MuSAR‏*
יכולות שיגור משגר שביטבסיס פלמחים
משימות אנלוגיות למאדים D-MARS
ארגונים ישראליים קשורים סוכנות החלל הישראליתמפא"תהתעשייה האווירית לישראלSpaceIL
* שיתופי פעולה בינלאומיים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.