טיבריוס

טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס נֵירוֹן קֵיסָר (16 בנובמבר 42 לפנה"ס - 16 במרץ 37 לספירה) היה קיסר רומא בשנים 14–37 לספירה. טיבריוס היה הקיסר השני מן השושלת היוליו-קלאודית.

טיבריוס קלאודיוס נירון קיסר
Tiberius Caesar Divi Augusti filius Augustus
8095 - Roma - Ara Pacis - Tiberio - Foto Giovanni Dall'Orto - 28-Mar-2008
פסל של הקיסר טיבריוס
לידה 16 בנובמבר 42 לפנה"ס
רומא, הרפובליקה הרומית
פטירה 16 במרץ 37 (בגיל 77)
מיסנום, האימפריה הרומית
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה איטליה מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא
בת זוג ויפסניה אגריפינה
יוליה אוגוסטי פיליאה
שושלת היוליו-קלאודיים
אב טיבריוס קלאודיוס נירון
אוגוסטוס קיסר (מאמץ)
אם ליוויה
צאצאים דרוסוס יוליוס קיסר
גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר (מאומץ)
קיסר האימפריה הרומית ה־2
18 בספטמבר 1416 במרץ 37
(22 שנים)
אוגוסטוס קיסר, אביו החורג
קליגולה, בן אחיינו ←
פרסים והוקרה

תולדות חייו

שנותיו הראשונות

טיבריוס נולד בשנת 42 לפנה"ס, אביו היה הסנאטור טיבריוס קלאודיוס נירון ואמו הייתה ליוויה. כתוצאה ממלחמת האזרחים שפרצה עם הירצחו של יוליוס קיסר משפחתו של טיבריוס נאלצה להימלט מרומא, אולם בשנת 39 לפנה"ס הם הורשו לחזור כשהוכרזה חנינה כללית.

אמו של טיבריוס, ליוויה, התגרשה מאביו ונישאה לאוקטביוס בשנת 39 לפנה"ס בעת שהייתה בהיריון עם אחיו דרוסוס. טיבריוס נשאר להתגורר עם אביו וכשזה נפטר בשנת 33 לפנה"ס הוא עבר להתגורר עם אמו ואוקטביוס.

בצילו של אוגוסטוס

טיבריוס גדל עם אחיו דרוסוס, יוליה שהייתה אחותו החורגת ומרקוס קלאודיוס מרקלוס אחיינו של אוגוסטוס.

טיבריוס קיבל את החינוך המעולה ביותר באימפריה, למרות שלא היה כל ביטחון שהוא יירש את אוגוסטוס כקיסר, היה ברור שהוא ימלא תפקידים חשובים במערך האימפריאלי.

הקריירה הצבאית של טיבריוס החלה בגיל 15 כשהוא התלווה אל אוגוסטוס לסיור בגאליה, בסיור זה התחיל בלמידת מלאכת הצבא.

טיבריוס זכה בפרסום ותהילה בשנת 20 לפנה"ס כשהחזיר את נסי הלגיונות הרומאים שנפלו לידיה של האימפריה הפרתית בניסיונות הפלישה הכושלים של מרקוס אנטוניוס ומרקוס ליקיניוס קראסוס.

כשטיבריוס חזר לרומא הוא נישא לויפסניה אגריפינה, בתו של מרקוס ויפסניוס אגריפה מצביאו הראשי של אוגוסטוס, למרות שהיה מדובר בנשואים פוליטיים שנועדו לחזק את הקשר בין אוגוסטוס לאגריפה, טיבריוס אהב את אשתו אהבה עמוקה. טיבריוס התמנה לפראיטור והצטרף לאחיו שנלחם בגבול האימפריה המערבי, בעוד שדרוסוס התמקד בלחימה בשבטים שישבו בגאליה נארבוננסיס טיבריוס נלחם כנגד השבטים שישבו בהרי האלפים ובגאליה לוגדנסיס. טיבריוס חזר לרומא בשנת 13 לפנה"ס עטור תהילה והתמנה לקונסול.

מותו של אגריפה בשנת 12 לפנה"ס הציב לפני אוגוסטוס בעיה, הוא תיכנן להפוך את נכדיו ליורשיו, אך חשש מהאפשרות כי מותו בשעה שנכדיו עדיין צעירים ובלי יורש מבוגר כמו אגריפה ידרדר את המערכת הפוליטית ברומא לכאוס.

פתרונו של אוגוסטוס היה לחתן את יוליה עם אחיה החורג טיבריוס, מתוך מחשבה להעניק לבנו החורג אותו מעמד שהוחזק קודם לכך על ידי אגריפה ועל ידי הנישואים להפוך אותו למגנם של נכדיו. אוגוסטוס הורה לטיבריוס להתגרש מאשתו והשיא אותו ליוליה. הנישואים נועדו לכישלון מההתחלה, טיבריוס נטר ליוליה על שאולץ להתגרש מאשתו האהובה ויוליה תיעבה את טיבריוס ולא טרחה להסתיר את ניאופיה.

טיבריוס המשיך לצבור כוח ועם מותו של אחיו דרוסוס בשנת 9 לפנה"ס נחשב ליורשו של אוגוסטוס. בשנת 12 לפנה"ס עסק טיבריוס בדיכויו של מרד שפרץ בפאנוניה, דיכוי המרד נמשך כשלוש שנים וטיבריוס בחר לנהל מלחמת גרילה תוך שהוא משמיד את יבולי המורדים במטרה להרעיב אותם, טקטיקה שספגה ביקורת ברומא. עם החזרתו לרומא הוא מונה שוב לקונסול ולטריבון והוטלה עליו המשימה לצאת למזרח האימפריה כדי לפתור את המחלוקות עם הפרתים.

בדרכו למזרח גרם טיבריוס להלם כשבשנת 6 לפנה"ס הודיע על פרישתו מכל תפקידיו והסתגר באי רודוס בחברת מלומדים יוונים. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה למניעים של טיבריוס, יש סבורים שפרישתו נגרמה כתוצאה מאי שביעות רצונו מהעובדה שאוגוסטוס טיפח את מעמדם של נכדיו הצעירים גאיוס ולוקיוס והחשש שהם יועדפו על פניו בסדר הירושה, מנגד וליוס פטרקולוס גורס שטיבריוס ראה בעין יפה את תוכניותיו של אוגוסטוס ופרישתו לא הייתה אלא מעשה אבירות מכיוון שלא רצה שפרסומו ותהילתו יעיקו על התפתחות הנסיכים הצעירים.

מכל מקום בעקבות פטירתם של לוקיוס בשנת 2 וגאיוס בשנת 4 אוגוסטוס קרא לטיבריוס לחזור לרומא, וחזר לכהן כטריבון אלא שהפעם הוא אומץ באופן רשמי על ידי אוגוסטוס שהכריח אותו לאמץ את אחיינו גרמניקוס שהיה חביבו של אוגוסטוס מתוך כוונה ששלטונו של טיבריוס יהיה אפיזודה בין שלטון אוגוסטוס לשלטון גרמניקוס וצאצאיו.

קיסר רומא

עם מותו של אוגוסטוס, החזיק טיבריוס בסמכויותיו של הפרינקפס אולם חסר לו את תאריו של אביו המאמץ אוגוסטוס, אבי המולדת והכתר האזרחי בתחילה הציע טיבריוס לסנאטורים לחלוק יחד אתם בעול השלטון כבימי הרפובליקה, אולם במהרה הם דחו את הצעתו ותבעו ממנו, מתוך התרפסות, לשמש שליט יחיד. דו-שיח מזויף זה שימש את ההיסטוריונים העתיקים שהצביעו על הצביעות והעמדת הפנים שדרכו של טיבריוס הייתה שזורה בהם, אולם סביר יותר שהוא נבע מחסרונם של כללים ברורים להעברת השלטון.

עם כניסתו לתפקיד טיבריוס העביר את סמכות בחירת המגיסטרים מן אספת העם אל הסנאט, כמו כן ניסה לשפר את המינהל בפרובינקיות על ידי הארכת משך זמן כהונת נציביהן מתוך מחשבה שדבר זה יגרום להם לנהוג בריסון כלפי האוכלוסייה המקומית.

בתחילת שלטונו של טיבריוס הלגיונות שהיו מוצבים בפאנוניה וגרמניה מרדו מכיוון שלא שולם להם בונוס כספי שהובטח על ידי אוגוסטוס, טיבריוס שלח את בנו דרוסוס יוליוס קיסר ואת גרמניקוס להשקיט את הלגיונות המורדים. אחרי שמשימתם צלחה גרמניקוס לא הסתפק בכך, הוא ארגן את המורדים, חצה את הריין ופלש לשטחם של השבטים הגרמאניים, לפי טקיטוס הוא כבש את כל השטח בין הריין לאלבה והצליח להחזיר את נסי הלגיונות שאבדו בקרב יער טויטובורג.

טיבריוס עצר את מסע הכיבושים של גרמניקוס וציווה עליו לחזור לרומא בשנת 17, ייתכן שעשה זאת מקנאה וחשש שגרמניקוס האהוד יהפוך לאיום על מעמדו אולם ייתכן גם שבכך בחר למלא את צוואתו של אוגוסטוס שהמליץ לא להרחיב את האימפריה, עם שובו נערך לו טריומף, טיבריוס מינה אותו בשנת 18 לאחראי על הפרובינקיות המזרחיות, כסימן למעמדו כיורש העצר. גרמניקוס לא שרד בתפקידו החדש והורעל על ידי מושל סוריה, גנאיוס קלפרוניוס פיסו. כאשר הועמד למשפט איים פיסו על פי טקיטוס להפליל את טיבריוס במעורבות ברצח אולם כשראה שהסנאט התייצב כנגדו הוא בחר להתאבד, השאלה של האם באמת לטיבריוס היה חלק ברצח גרמניקוס נשארה ללא מענה.

טיבריוס חלק את הסמכות הטריבונית בשנת 22 עם בנו דרוסוס, דבר שמצביע על כך שהוא טיפח אותו כיורשו אולם דרוסוס נפטר שנה לאחר מכן וטיבריוס לא עשה כל מאמץ להחליפו. כמו כן טיבריוס התחיל לבלות יותר ויותר זמן כמתבודד מחוץ לרומא עד שבשנת 26 הוא עבר להתגורר באופן קבוע על האי קאפרי.

כשטיבריוס עזב את רומא הוא השאיר את מפקד המשמר הפרטוריאני סיאנוס כאחראי מטעמו. סיאנוס הנהיג משטר של טרור ברומא, הוא ערך משפטי ראווה לסנאטורים ופרשים עשירים שתוצאותיהם היו העשרת אוצר הקיסרות וסילוק מתנגדים אפשריים, בשנת 31 כוחו של סיאנוס התחזק כשכיהן כקונסול במשותף עם טיבריוס, אולם מכיוון שטיבריוס ישב בקאפרי הוא בעצם שלט כקונסול יחיד והפך לאחד האנשים החזקים ביותר ברומא.

אולם בסופו של דבר טיבריוס החליט להדיחו, הוא הוקיע אותו במכתב לסנאט וסילק אותו מראשות המשמר הפרטוריאני. דבר זה הצית גל אלימות כנגד סיאנוס שהוצא להורג. העם התעלל שלושה ימים בגופתו ואחר כך השליכה לנהר הטיבר. לפי טאקיטוס, רבים מתומכיו של סיאנוס מצאו את מותם בטיהורים ואפילו בתו הפעוטה של סיאנוס נאנסה ונתלתה.

לא ברור מה היו מניעיו של טיבריוס להדחתו וחיסולו של סיאנוס, חלק מן המקורות מדווחים על שאפתנותו האדירה של סיאנוס ועל כך שהתכוון לרשת את טיבריוס ואף עמד בראש קנוניה לרציחתו, מנגד יש מקורות המייחסים את היוזמה לטיבריוס שכתוצאה מטבעו החשדני החליט שסיאנוס צבר יותר מדי כוח ולכן יש לחסלו. היסטוריונים מודרניים הציעו אפשרות שלישית לפיה עלייתו של סיאנוס לגדולה עוררה התנגדות בקרב מעמד האצולה הוותיק, ומכיוון שההתנגדות הייתה כל כך גדולה והקיפה אנשי מפתח ברומא לטיבריוס לא נותרה ברירה אלא לחסל את סיאנוס.

טיבריוס המשיך למשול באימפריה מקאפרי, שם לפי עדותו של סווטוניוס טיבריוס חי חיים של זימה וסטיה, ניתן לחשוד שלכל הפחות סוונטוניוס נוקט הגזמה בתיאור העניינים אולם דבר זה מראה על הידרדרות תדמיתו הציבורית של טיבריוס.

לבסוף טיבריוס זימן את קליגולה וגמלוס לקאפרי והכריז על שניהם כיורשיו, הוא נפטר בשנת 37, ועל פי אחד הדיווחים הוא נרצח על ידי קליגולה.

אישיותו

אופיו של טיבריוס, נחשב לקודר וסגור והוא זכה לכינוי "העצוב בבני האדם". טיבריוס התנגד לקבלת תוארי כבוד ודברי חנופה. מספרים שכאשר הציע הסנאט לקרוא לאחד מחודשי השנה על שמו - כבוד לו זכו גם שני קודמיו, יוליוס ואוגוסטוס - שאל טיבריוס בסרקזם מה יעשה הסנאט אם יהיו ברומא בסופו של דבר שלושה עשר קיסרים.

טיבריוס והיהודים

בתקופת שלטונו של טיבריוס היהודים גורשו מן העיר רומא, ככל הנראה מכיוון שעסקו בתעמולה דתית וגיור, ואף הצליחו לגייר את אשת הסנטור החשוב סאטורנינוס פוליוויה ולאחר מכן גזלו מרכושה. אז גמלה בלב טיבריוס ההחלטה להציע לסנאט לגרש את כל היהודים והגרים מרומי, ומי שלא יציית או שלא יתכחש ליהדות ישלח לעבודת פרך כעבד עולם בסרדיניה. ההיסטוריון דיו קסיוס מציין את הגיור כסיבת הגירוש:[1] "משנהרו היהודים בהמוניהם לרומא ועסקו בהמרת רבים מבני המקום לאורחותיהם, הוא [טיבריוס] גירש את רובם".[2] סווטוניוס מציין שטיבריוס הטיל על היהודים גם גיוס בכפייה: "מנהיגים דתיים דיכא בחוזק-יד, בייחוד של המצרים והיהודים, וכפה על המחזיקים באמונת-הבל זו לשרוף את בגדי-הפולחן שלהם על כל אביזריו. את הנוער היהודי גייס לשירות צבאי ופיזרם בפרובינציות שאקלימן קשה; את שאר בני העם הזה...הרחיק מן העיר, ואיים בעונש של עבדות-עולם על אלה שלא יצייתו".[3]

בשנת 19 לספירה נענשו המוני יהודים על שלא רצו להלחם בשבת ויום טוב.[דרוש מקור] אולם למרות תקריות אלה דומה שמותו של סיאנוס צורר היהודים מיתן את יחסו הקשה והחשדני ליהודים והוא המשיך במדיניות הסבלנות של יוליוס קיסר ואוגוסטוס.

כשנציב יהודה, פונטיוס פילאטוס הציב מגנים שעליהם כתובות הקדשה לקיסר בארמונו של הורדוס בירושלים טיבריוס הורה להסיר אותם כדי למנוע פגיעה ברגשות היהודים, הורדוס אנטיפס היה ידידו הקרוב ואף קרא את בירתו החדשה, טבריה, על שמו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 57, פרק 18, סעיף 5
  2. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר); פרק 6 גיור, הגירוש מרומא בשנת 19 לסה"נ, עמ' 165; ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
  3. ^ סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיבריוס, 36.
ג'יימס טיבריוס קירק

ג'יימס טיבריוס קירק (באנגלית: James Tiberius Kirk) הוא דמות בדיונית המגולמת על ידי השחקנים ויליאם שאטנר במסע בין כוכבים: הסדרה המקורית וסרטי מסע בין כוכבים וכריס פיין שגילם את הדמות בסרט הקולנוע "סטארטרק". קירק שימש כקפטן על סיפון ספינת החלל "USS Enterprise NCC-1701".

הדמות זכתה לשבחים על הפגנת תכונת המנהיגות שבה, אך ספגה ביקורת בגין יחסה כלפי נשים.

גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר

גֵרְמַאנִיקוּס יוּלִיוּס קְלַאוּדִיאַנוּס קֵיסָר (15 לפנה"ס – 10 באוקטובר 19). אביו היה נירון קלאודיוס דרוסוס בנה של ליוויה, שהייתה אחר כך אשת אוגוסטוס קיסר, ואמו הייתה אנטוניה הצעירה בתם של מרקוס אנטוניוס ושל אוקטביה אחות אוגוסטוס. בנו היה הקיסר קליגולה ואחיו היה הקיסר קלאודיוס. הוא גם היה אחיינו של הקיסר טיבריוס וסבו של הקיסר נירון מצד אמו.

האימפריה הרומית

האימפריה הרומית או הקיסרות הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימי אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. האימפריה הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). האימפריה הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

ישנם כמה אירועים המקובלים על ההיסטוריונים כנקודת המפתח למעבר בין הרפובליקה לקיסרות, בהם: מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור בשנת 44 לפנה"ס, קרב אקטיום (2 בספטמבר 31 לפנה"ס), והחלטת הסנאט להעניק לאוקטביאנוס את תואר הכבוד אוגוסטוס (ב-4 בינואר 27 לפנה"ס).

את התפשטותה החלה רומא העתיקה עוד בימי הרפובליקה, אך היא הגיעה לשיאה בימיו של הקיסר טראיאנוס, כאשר חלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר. בימי שלטונו של הקיסר הבא, הדריאנוס, נוהגים רבים לראות את ימי שיא עצמתה ושגשוגה התרבותי של האימפריה. מורשתה של האימפריה הרומית ניכרת בשפה, דת, ארכיטקטורה, פילוסופיה, משפטים והממשל באומות רבות ברחבי העולם עד עצם היום הזה.

לקראת אמצע המאה השלישית נקלעה האימפריה הרומית למשבר קשה עקב אי יציבות שלטונית, איומים צבאיים מחוץ לאימפריה וקשיים כלכליים. בסוף המאה הצליח הקיסר דיוקלטיאנוס לייצב את האימפריה, אך שיטת השלטון שהנהיג ב-293, הטטרארכיה, שחילקה את הנהגת האימפריה בין ארבעה שליטים שותפים, רמזה כבר על התפרקותה העתידית של האימפריה. ב-324 איחד הקיסר קונסטנטינוס שוב את האימפריה תחת שלטון של קיסר יחיד. הוא אף העביר את בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס (ביזנטיון) שבפתח מיצר הבוספורוס. ב-395 הוריש הקיסר תיאודוסיוס הראשון את האימפריה לשני בניו, שקיבלו כל אחד מחצית האימפריה. כך נוצרו שתי ישויות: האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול.

הקיסרות הרומית המערבית התפוררה בהדרגה בלחץ פלישות העמים הברבריים, ורומא איבדה את שליטתה על רוב שטחיה. בשנת 476, כאשר הקיסר האחרון רומולוס אוגוסטולוס הודח על ידי אודואקר, היא חדלה להתקיים. הקיסרות הרומית המזרחית, או כפי שהיא מכונה בפי היסטוריונים מודרניים, הקיסרות הביזנטית, התקיימה עד לשנת 1453 עם כיבוש קונסטנטינופול על ידי האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט השני. עם מותו של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס האחד עשר, בקרב על העיר חדלה להתקיים גם הקיסרות הרומית המזרחית.

המאה ה-2 לפנה"ס

המאה ה-2 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 101 לפני הספירה. זוהי המאה השנייה לפני תחילת הספירה הנוצרית.

עם תחילת המאה ולאחר סיום המלחמה הפונית השנייה והניצחון על קרתגו, החלה לפרוח הרפובליקה הרומית והפכה לאימפריה ים-תיכונית ששלטה על יוון, צפון אפריקה והמזרח התיכון. עם זאת, שנת 133 לפנה"ס נזכרת כנקודת ההדרדרות של רומא דווקא לאחר שיא פריחתה. בשנה זו נרצח הטריבון טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס שהיה הוגה הוועדה האגררית שתפקידה חלוקת הקרקעות לאיכרים העניים.

בסין, הייתה תקופה זו גם שיא בשלטונה של שושלת האן המערבית.

בין 167 לפנה"ס ל-160 לפנה"ס התרחש בארץ ישראל מרד החשמונאים - מרד של היהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית ובתומכיה המתייוונים. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

השושלת היוליו-קלאודית

השושלת היוליו-קלאודית היא השושלת הראשונה של קיסרים ששלטו באימפריה הרומית משנת 27 לפנה"ס עד שנת 68 לספירה. מקור שמה של השושלת הוא משני בתי אב, היוליים - שהייתה משפחתו של הקיסר אוגוסטוס, והקלאודיים - שהייתה משפחתה של אשתו ליוויה ובניה. אולם למרות שמה, הלגיטימיות של השושלת נבעה מהשתייכותה לבית האב של היוליים.

ויטליוס

אוֹלוּס וִיטֶלְיוּס גֶרְמָנִיקוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Aulus Vitellius Germanicus Augustus) ובקצרה ויטליוס (7 או 24 בספטמבר 15 - 22 בדצמבר 69) היה קיסר רומא בשנת 69, היא שנת ארבעת הקיסרים.

טיבריוס השני קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הביזנטית

טיבריוס השני קונסטנטינוס (520-582) (בלטינית: Tiberius'Constantinus, ביוונית ביזנטית: Τιβέριος Κωνσταντῖνος) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 574 ל-582.

טיבריוס עלה לשלטון כאשר הקיסר יוסטינוס השני, שחווה התמוטטות עצבים, הכריז עליו כקיסר החדש ואימץ אותו כבנו שלו. בשנת 578, יוסטינוס העניק לטיבריוס את התואר 'אוגוסטוס.

בימי שלטונו, מצבה של האימפריה הדרדר והקיסר טיבריוס הביא אותה לסף פשיטת רגל במדיניות פזרנית וחסרת ריסון, הוא נפטר - ככל הנראה הורעל - ביום 13 באוגוסט 582 וחתנו מאוריקיוס קיבל מידיו את השלטון. על פי ההיסטוריונים הביזנטיים מילותיו האחרונות של טיבריוס למאוריקיוס היו: "עשה את שלטונך תפארת לזיכרוני".

טיבריוס יוליוס אלכסנדר

טיבריוס יוליוס אלכסנדר (חי במאה הראשונה), היה מצביא יהודי-רומאי בתקופת הבית השני שבין תפקידיו כיהן גם כנציב יהודה.

טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס (טריבון בשנת 133 לפנה"ס)

טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס, בן טיבריוס נכד פובליוס (בלטינית: TI·SEMPRONIVS·TI·F·P·N·GRACCVS; ביאור: TI[berius] SEMPRONIUS TI[berii] F[ilius] P[ublii] N[epos] GRACCUS;‏ 163 לפנה"ס - 133 לפנה"ס) היה פוליטיקאי רומאי שכיהן כטריבון הפלבס. בתקופת כהונתו החל עידן של חוסר יציבות ומאבקים פנימיים ברומא. טיבריוס היה אחיו הבכור של גאיוס סמפרוניוס גרקכוס, ויחד נודעו כ"אחים הגרקכים".

טיבריוס סמפרוניוס לונגוס

טיבריוס סמפרוניוס לונגוס (בלטינית: Tiberius Sempronius Longus;‏ 260 לפנה"ס – 210 לפנה"ס) היה קונסול ומצביא רומאי במלחמה הפונית השנייה.

עם פרוץ המלחמה ב-218 לפנה"ס נבחר סמפרוניוס לקונסול, וקיבל לפיקודו את הפרובינקיה סיציליה. מחשבת הרומאים הייתה לנצל את עליונותם הימית ולהעביר את המלחמה כבר מראשיתה אל אפריקה. על כן העמידו לרשותו 2 לגיונות ואת עיקר הצי המלחמתי, 160 קווינקוורמות, והורו לו לאסוף כוחות ולהיערך לפלישה המתוכננת. עמיתו למשרה, פובליוס קורנליוס סקיפיו, נשלח עם 60 קווינקוורמות ו-2 לגיונות אל גאליה, בכדי להיערך לקראת פלישה לספרד. סמפרוניוס קבע את בסיסו בליליבאום (מרסלה), עיר הנמל השנייה בחשיבותה באי אחרי סירקוסאי. פוליביוס מספר, כי "ממדי מסעו היו כה מדהימים והכנותיו בליליבאיון כה גדולות, שהרי אסף כוחות מכל סוג שהוא ומכל מקום, עד שנדמה כי התעתד לשוט ישר לקרתגו ולשים עליה מצור בלי-דיחוי".קודם בואו של סמפרוניוס לסיציליה יצאה שייטת קרתגית בת 20 אוניות כדי לפשוט על חופי דרום איטליה ולהטיל פחד על אוכלוסייתה. שייטת קרתגית אחרת, המונה 35 אוניות, עשתה דרכה אל ליליבאום, על מנת להשיא את תושביה לסלק את הרומאים ולעבור לצדה של קרתגו, אך הובסה בקרב ימי סמוך לעיר. כשהגיע סמפרוניוס אל ליליבאום, חיזק את השמירה בחופי סיציליה, וכדי לשלול מן הקרתגים תחנות ביניים בדרכם לבוז את חופי איטליה, השתלט גם על האי מליטה (מלטה). אחר כך יצא אל איי ליפארה, על מנת ללכוד את שבע-עשרה האוניות הקרתגיות, שעל פי ידיעותיו עדיין עגנו שם. משלא מצא אותן שב אל ליליבאום, ובעודו בדרך נודע לו כי האוניות אחריהן הוא רודף פשטו על סביבות העיר ויבו שבקלבריה, וכי חניבעל חצה את האלפים ונכנס עם חייליו לאיטליה, ולכן עליו לשוב מיד לעזרת עמיתו הקונסול. סמפרוניוס הקצה עשרים אוניות להגנת חופי דרום איטליה, והגדיל לחמישים אוניות את צי הפראיטור מרקוס אמיליוס, נציב סיציליה. אחר כך שילח את הצי חזרה לאיטליה, והוא עצמו חצה את המצר וצעד עם חייליו במשך ארבעים יום לאורכה של איטליה אל ארימיניום (רימיני) שלחוף הים האדריאטי, בדרום עמק הפו. מכאן המשיך אל הנהר טרביה וחבר לעמיתו קורנליוס סקיפיו.זמן קצר לאחר בואו נחל סמפרוניוס ניצחון על כוח רגלים ופרשים גאלים ונומידים ממחנה הקרתגים, שפשטו על שבטי גאלים אחרים בני המקום בעלי בריתם של הרומאים. הישג זה רומם את רוחו של סמפרוניוס, והוא היה להוט לצאת לקרב קודם שהחלים סקיפיו לגמרי מפצעי תבוסתו בקרב טיקינוס ובניגוד לעצתו, כדי לזכות לבדו בכתר הניצחון, ומה גם שמועד סיום כהונתו התקרב, והוא קיווה להיבחר מחדש למשרה. חניבעל העריך את עוז רוחו של סמפרוניוס וניצל את חפזונו. במהלך קרב טרביה (דצמבר 218 לפנה"ס) פיתה חניבעל את סמפרוניוס לצאת לקראתו מוקדם בבוקר ולחצות עם צבאו את נהר טרביה בתנאי קור ורעב, בשעה שצבאו שלו ערוך ומוכן מן העבר השני, נוסף לכוח פרשים שהוסתר מראש ותקף את הרומאים בעורפם. שני הצבאות הקונסולאריים הוכו מכה ניצחת, ושני הקונסולים מצאו מקלט מאחורי חומותיה של פלאקנטיה (פיאצ'נזה).ב-215 לפנה"ס ניצח סמפרוניוס צבא קרתגי בפיקודו של חנו בן בומילקר ליד גרומנטום שבלוקאניה והניס אותו אל ארצם של הברוטיים. הוא נבחר לדקמוויר סאקריס פאקיונדיס (decemvir sacris faciundis), ונפטר בשנת 210 לפנה"ס.בנו, טיבריוס סמפרוניוס לונגוס, נבחר לקונסול בשנת 194 לפנה"ס.

טקיטוס

פוּבּליוּס (או גאיוּס) קוֹרנליוּס טקיטוּס (56–117) היה סנאטור רומאי והיסטוריון של האימפריה הרומית. נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה. חיבוריו המרכזיים – ה"אנלים" וה"היסטוריות" עוסקים בהיסטוריה של המאה הראשונה לספירה באימפריה הרומית, מעלייתו של הקיסר טיבריוס ועד למותו של דומיטיאנוס.

נירו (מסע בין כוכבים)

נירו הוא כורה רומולאני מהמאה ה-24, ומפקדה של ספינת הכרייה "נראדה" המופיע בסרט סטארטרק משנת 2009 ובמדיות נוספות ביקום הבדיוני של מסע בין כוכבים. דמותו מגולמת על ידי השחקן אריק באנה. לאחר השמדת רומולוס בשנת 2387 נירו החליט לנקום באחראיים לכך, ולצורך כך יצא למסע לעבר, לשנת 2233.

פעולותיו של נירו בשנת 2233 יצרו מציאות חלופית לזו של היקום המוכר של מסע בין כוכבים, המוכרת בשם ציר זמן קלווין. במציאת זו השמיד נירו את ספינת החלל "קלווין" כולל מפקדה, קפטן ריצ'ארד רובאו. התקפת הקמיקזה של ג'ורג' קירק הביאה לשינוי מהותי במהלך חייו של בנו, ג'יימס טיבריוס קירק, שבמציאת זו הצטרף לצי הכוכבים רק בשנת 2255 (ולא ב-2250 כפי שהיה בציר הזמן הרגיל, ציר זמן פריים).

נירו היה האחראי להשמדתו של הכוכב וולקן בציר הזמן החלופי ומותם של מרבית הוולקנים, כולל אמנדה גרייסון, בת האדם ואמו של ספוק, כנקמה על השמדת רומולוס בה האשים את ספוק, ואף ניסה להשמיד את כדור הארץ בציר הזמן קלווין, אך מזימתו סוכלה בידי קירק וצוותו.

נירון קלאודיוס דרוסוס

דֶקִימוּס או נֵירוֹן קְלַאוּדִיוּס דְרוּסוּס, לרוב דרוסוס בלבד או דרוסוס הראשון (38 - 9 לפנה"ס), היה בנם הצעיר של ליוויה, אשת אוגוסטוס קיסר, ובעלה הראשון, טיבריוס קלאודיוס נירון. דרוסוס נולד שלושה חודשים לאחר גירושיה של ליוויה ונישואיה לאוגוסטוס, עניין שהיה בסיס לשמועה כי דרוסוס הוא למעשה בנו של אוגוסטוס. ההיסטוריון הרומי, סווטוניוס, ציין כי דרוסוס נולד תחת השם דצימיוס אך במהרה שונה שמו לנירון. הוא היה בנו החורג של אוגוסטוס, אחיו של הקיסר טיבריוס, סבו של הקיסר קליגולה מצד אביו, אביו של הקיסר קלאודיוס וסבא רבא של הקיסר נירון מצד אמו.

פובליוס קורנליוס סקיפיו

פּוּבּלִיוּס קוֹרְנֵלִיוּס סְקִיפּיוֹ (מת ב־211 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי בתקופת הרפובליקה הרומית. הוא השתייך לענף הסקיפיונים של בית האב של הקורנליים (gens Cornelia). נולד ללוקיוס קורנליוס סקיפיו והיה אב לפובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס.

סקיפיו כיהן כקונסול בשנת 218 לפנה"ס, השנה הראשונה למלחמה הפונית השנייה. בידיו של סקיפיו נמסרו שני לגיונות רומים, איתם יצא מפיזה למאסיליה (כיום מרסיי) במטרה להיערך לקראת פלישה לספרד. עמיתו למשרה טיבריוס סמפרוניוס לונגוס נשלח לסיציליה עם שני לגיונות נוספים לקראת פלישה לאפריקה עצמה. לאחר שלמד על תוכניתו של חניבעל לחצות את האלפים ולחדור לאיטליה, ניסה סקיפיו לעצור את התקדמות אך נכשל, ומיהר לחזור לגאליה הקיס-אלפינית, בעודו מפקיד את צבאו תחת אחיו, גנאיוס קורנליוס סקיפיו קאלבוס, במטרה להדוף תגבורת קרתגית מכיוון ספרד.

עם חזרתו לאדמה איטלקית מיהר לצאת לקרב. במאבק פרשים ליד נהר הטיקינוס (ר' קרב טיקינוס), פלג של נהר הפו, הובס המצביא הרומי ונפצע אנושות. חייו הוצלו, לטענת מספר מקורות, בידי בנו פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, מנצח המלחמה הפונית השנייה. בדצמבר של אותה השנה הובס סקיפיו בשנית בקרב טרביה, לאחר שעמיתו לפיקוד, טיבריוס סמפרוניוס לונגוס, שנקרא גם הוא לשוב לאיטליה לאור פלישת חניבעל, דחה את עצתו.

למרות הפסדיו, כהונתו הוארכה והוא יצא לספרד לצד אחיו. בספרד, זכו הצמד למספר ניצחונות על הקרתגים, אך סקיפיו מצא את מותו בהפסד הרומי בקרב באיטיס (211 לפנה"ס), מול כוחותיו של עזרובעל, אחיו של חניבעל. אחיו וצבאו מצאו גורל דומה באילורקי, סמוך לקרתגו החדשה. פרטי המסעות הצבאיים אינם ידועים במלואם, אולם סביר להניח שהגורם לתבוסת האחים היה עריקת הקלטיברים לצד קרתגו.

פונטיוס פילאטוס

פונטיוס פילאטוס (בלטינית: Pontius Pilatus; ביוונית: Πόντιος Πιλᾶτος) היה נציב יהודה, לפחות בין השנים 26 עד 36 לספירה. מוצאו היה סאמניטי (שבט שאיתו הרומאים נלחמו באדמות איטליה). בתקופה זו היה תוארם של שליטי הארץ "פרפקט" ("נציב") בעוד שבתקופה מאוחרת יותר נקראו "פרוקורטור" (משגיח). על פי הברית החדשה השגיח פילאטוס על משפטו של ישו, ונתן את ההוראה לצליבתו. מעט מאוד ידוע על חייו לפני ואחרי כהונתו ביהודה, אך אגדות נוצריות מספקות מספר פרטים, ביניהם שמה של אשתו - פרוקולה, אשר הוכרזה כקדושה על ידי הנצרות האורתודוקסית.

קיסרי האימפריה הביזנטית

להלן רשימה של קיסרי האימפריה הביזנטית.

ישנה בעיה בקביעה מתי נפסקת שרשרת הקיסרים של האימפריה הרומית ומתחילה שרשרת קיסרי האימפריה הביזנטית, ולכן יש מידה של הקבלה בין שתי הרשימות בנקודות מסוימות. חלק מהמתארכים מתחילים את המניין בשליטים שעלו אחרי דיוקלטיאנוס שפיצל את האימפריה הרומית לחלק מזרחי ומערבי מסיבות מנהליות בשנת 284, כך שהמניין מבחינתם צריך להתחיל עם קונסטנטינוס. נקודת פיצול אחרת היא קרב אדריאנופול בשנת 378 בתקופת שלטונו של ואלנס ותיארוכים אחרים קובעים את הפיצול ברשימה רק החל מתקופת תאודוסיוס הראשון ובית תאודוסיוס שאחריו שעמו פוצלה האימפריה באופן סופי. ישנם עוד כאלו המתארכים את מועד תחילת המניין לתקופת הרקליוס, שהמיר את התואר האימפריאלי המסורתי אוגוסטוס בתואר בזילאוס (המלה היוונית למלך) והמיר את השימוש בלטינית בשימוש ביוונית.

קלאודיוס

טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54, נולד כ"טיבריוּס קלאודיוּס דרוּסוּס נירוֹן") היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.

קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות. בתקופתו התרחבה האימפריה, וכללה אף את חציה הדרומי של בריטניה הגדולה. הוא הביע עניין אישי במשפטים, שימש כשופט במשפטים פומביים, והוציא עשרים פסקי דין מדי יום. עם זאת, במהלך כהונתו נחשב כקיסר חלש ופגיע, הנתון לשרירות לבם של מזכיריו, עבדיו המשוחררים ונשותיו. סערות וטרגדיות בחייו האישיים הובילו לבסוף למותו. מוניטין זה הביא להצגתו כשוטה תלותי בכתבי ההיסטוריונים מן העת העתיקה. היסטוריונים בני זמננו שינו דעה זו.

קליגולה

גַאיוּס יוּלְיוּס קֵיסָר אוֹגוּסטוּס גֶרְמָנִיקוּס (בלטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus) הידוע בכינוי קַלִיגוּלָה (Caligula) ‏(31 באוגוסט 12 - 24 בינואר 41), היה קיסר רומא בין השנים 37 עד 41 לספירה. קליגולה היה הקיסר השלישי מן השושלת היוליו-קלאודית. קליגולה נחשב לעריץ ונודע בראוותנותו, במוזרותו ובאכזריותו. נרצח בשנת 41 על ידי אחדים משומריו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.