טורקמנים

טוּרְקְמֶנִים הוא הכינוי הניתן לשבטי נוודים שהתאסלמו וחדרו לתוך העולם המוסלמי. מרבית הטורקמנים נמנו עם שבטי האוע'וז. הטורקמנים היו אחד ממקורות כוחה של האימפריה הסלג'וקית, אך אחרי שזו התבססה עמדו מנהגיהם הנוודיים בסתירה לשאיפות השלטוניות של הסולטאנים הסלג'וקים.

הפשיטות של הטורקמנים לתוך האימפריה הביזנטית היו הגורם העיקרי לפרוץ קרב מנזיקרט. אסיה הקטנה החלה להיקרא "טורקיה" בעקבות המספר הגדול של הטורקמנים שנכנסו אליה בעקבות ניצחון אלפ ארסלאן הסלג'וקי על הקיסר הביזנטי רומאנוס הרביעי דיוגנס בקרב זה במאה ה-11[1].

אחרי כיבוש סוריה וארץ ישראל בידי מלכ שאה, בנו של ארסלאן, הגיעו טורקמנים גם לשם[2]. הם מוזכרים במאה ה-12 בספרי היסטוריה מוסלמים ובספרות הצלבנית כרועים-נוודים, כלוחמים בצד המוסלמי נגד הצלבנים, וכמגדלי סוסי קרב אשר נקראו גם הם "טורקמנים". לאחר מכן הם מתוארים גם בספרי מסע של תיירים וצליינים אירופיים מהמאה ה-13 ואילך[3].

בימי המנדט הבריטי חיו בארץ ישראל כ-2000 טורקמנים, חלקם כרועים-נוודים בדומה לבדואים, וחלקם בכפרי קבע קטנים – אבו זריק ליד קיבוץ הזורע של היום, נע'נע'יה בתחום המושב מדרך עוז של היום, וליד אלאוע'זין באזור כפר ברוך של ימינו[3]. לאחר קרב משמר העמק ברחו תושבי הכפרים לג'נין.

טורקמנים
9 מיליון בסך הכול
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

טורקמניסטן  טורקמניסטן - 4.25 מיליון
איראן  איראן - 1,328,585
אפגניסטן  אפגניסטן - 200,000
אוזבקיסטן  אוזבקיסטן - 152,000
פקיסטן  פקיסטן - 110,000
רוסיה  רוסיה - 46,885
טג'יקיסטן  טג'יקיסטן - 15,171

אוקראינה  אוקראינה - 7,709
שפות
טורקמנית
דת
אסלאם סוני

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ האנציקלופדיה העברית כרך עשרים וששה, תשל"ד – הערך "סלג'וקים"
  2. ^ האנציקלופדיה העברית כרך שלושים ושנים, תשמ"א – הערך "טורקמנים"
  3. ^ 3.0 3.1 אנציקלופדיה אריאל כרך ר' - ת', תשמ"א – הערך "טורקמנים"
אבו זריק

אַבּוּ זְרֵיק (בערבית: أبو زريق – כינויו של העורבני; בהגייה הספרותית: אַבּוּ זֻרַיְק) היה כפר ערבי באזור קיבוץ הזורע שננטש במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן בעמק יזרעאל, בסמוך למעיין עין זריק. המעיין שימש מקור מים לכפר במהלך שנות קיומו.

על אדמותיו הוקמה חוות נחלאות.

אחמד סנג'ר

מועיז אד-דין אחמד סנג'ר בן מלכשאה בן אלפ ארסלאן (ערבית: معز الدين أحمد سنجر بن ملكشاه بن ألب أرسلان), (1084/1086 - 8 במאי 1157) היה סולטאן סלג'וקי, שמשל בין השנים 1118 ל-1153. משוררו המלכותי היה אדיב סאביר.

סנג'ר היה בנו של מלכשאה הראשון ואחרי מותו של אביו ב-1092 השתתף במלחמות הירושה נגד שלושת אחיו מחמוד הראשון,

ברכיארוק ומוהמט הראשון ונגד אחיינו מחמוד השני.

מ-1097, שלט סנג'ר במרבית שטחי איראן, ומיקם את בירתו בח'וראסאן. ב-1131 השתלט סנג'ר על בגדד ולזמן קצר הצליח להחזיק תחת שלטונו אימפריה גדולה כמעט כמו זו של אביו. מרידות של בני משפחתו, ושל מושלים אזוריים שפרקו עול, שמטו שטחים מתחום שליטתו של סנג'ר.

הסולטאן סנג'ר נתפס בידי נומידים טורקמנים ב-1153 והוחזק בשבי עד 1156. הוא נפטר ב-8 במאי 1157. אחרי מותו של סנג'ר שבה הסולטנות הסלג'וקית והתפצלה בין בני המשפחה הסלג'וקית ולעולם לא שבה עוד לגדולתה.

ארביל (מחוז)

מחוז ארביל (בערבית: محافظة أربيل) הוא מחוז בעיראק, הוא נמצא בצפון המדינה ונקרא על שם בירתו, ארביל.

ארביל מכסה שטח של 14,428 ק"מ בצפון המדינה, ומספר תושביה נכון לשנת 2003 הוא 1,134,300. רובם כורדים, אך יש גם טורקמנים וערבים. אפשר למצוא גם אשורים בארביל, כיוון ששם הייתה ממלכת חדייב. מ-1974 השטח נמצא תחת אוטונומיה כורדית במסגרת כורדיסטן העיראקית.

באזור זה מצוי גם נפט רב, שתמיד היווה מקור למאבקים בין הכורדים לסדאם חוסיין, אך האומות המאוחדות הגנו, בדרך כלל, על הכורדים.

בלוצ'יסטן

בלוצ'יסטן (באורדו: بلوچِستان, בפשטו: بلوچِستان) הוא אחד מארבעת המחוזות של פקיסטן. הוא ממוקם באזור הדרום-מערבי של פקיסטן. העיר הגדולה ביותר במחוז היא כוויתה, שהיא גם בירת המחוז. מחוז בלוצ'יסטן גובל במחוזות פנג'אב, סינד, ח'ייבר פח'טונח'ווה, והאזורים השבטיים המנוהלים פדרלית, הנמצאים בצפון-מזרח המדינה. מחוז בלוצ'יסטן גובל גם באפגניסטן, באיראן, ובים הערבי בדרום.

שטח המחוז הוא 347,190 קמ"ר - הגדול שבמחוזות פקיסטן.

המחוז מאוכלס בדלילות, בעיקר על ידי בלוצ'ים, פשטונים וקהילות בראהוינים. יש קהילות קטנות יחסית של בלוצ'ים איראניים, האזארים, סינדהים, פונג'בים, ומתיישבים אחרים כגון אוזבקים, טורקמנים.

ברוב שפות האזור, פירוש השם בלוצ'יסטן הוא "ארץ הבלוצ'ים". למרות היותה בלתי מפותחת במידה רבה, הכלכלה המחוזית מאופיינת בעיקר על ידי המשאבים הטבעיים ושדות הגז הטבעי שנמצאים בה שאת תוצריה היא מספקת לכל רחבי פקיסטן. גם לנמל גואדאר יש תפקיד משמעותי בפיתוח הכלכלי של המחוז.

האקלים בבלוצ'יסטן הוא אקלים מדברי יבש המתאפיין בקיץ חם מאוד ובחורף מתון.

מבחינה גאוגרפית בולטים בה רכסי הרי גרניט.

גורבן ברדייב

גורבן בקייביץ' ברדייב (בטורקמנית: Gurban Bekiýewiç Berdiýew; נולד ב-25 באוגוסט 1952 באשגאבט שבטורקמניסטן) הוא כדורגלן עבר טורקמני.

הטורקמנים בארץ ישראל

הטורקמנים הם צאצאי שבטים סלג'וקים נוודים שהיגרו מאסיה המרכזית למזרח התיכון והתגוררו בארץ ישראל במשך תקופה ארוכה. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו מרבית הטורקמנים משטחי מדינת ישראל יחד עם הערבים, ונטמעו בקרב כלל הפליטים הפלסטינים.

היסטוריה של טורקמניסטן

היסטוריה של טורקמניסטן עוד בתקופה הקדומה, חנו צבאות האימפריות השונות בשטחה של טורקמניסטן בדרכם לאזורים משגשגים יותר. שבטים של מגדלי סוסים טורקמנים, כנראה מהרי אלטאי (באזור מונגוליה), נדדו לשטחים של טורקמניסטן בתקופות הקדומות בעקבות עדרי הסוסים שרעו בשולי מדבר קאראקום, לתוך פרס, סוריה ואנטוליה. מאוחר יותר פיתחו נוודים אלה את גזע הסוסים הטורקמניסטני "אחאל-טקה" (Akhal-Teke).

הכוחות הסוריים הדמוקרטיים

הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (בערבית: قوات سوريا الديمقراطية; בכורדית: Hêzên Sûriya Demokratîk‎; בסורית: ܚܝ̈ܠܘܬܐ ܕܣܘܪܝܐ ܕܝܡܩܪܛܝܬܐ‎; באנגלית: Syrian Democratic Forces, מוכרים גם בראשי התיבות SDF), הם ברית צבאית המורכבת מלוחמים כורדים, ערבים, אשורים, ארמנים, טורקמנים וצ'רקסים, הפועלים במסגרת מאבק משותף כנגד ארגוני הטרור המדינה האסלאמית ותחריר א-שאם, וזאת כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה.

מטרת הברית, לפי פרסומיה, היא "יצירת סוריה דמוקרטית ורב-לאומית, בה צדק אמיתי יונחל לאורך זמן".

לפי הערכות, מבין כלל חברי הברית, כ-80% הם ממוצא כורדי, בעוד שאר חברי הברית מורכבים מכלל קבוצות האוכלוסין האחרות, המוזכרות לעיל.

השושלת הסלג'וקית

השושלת הסלג'וקית הייתה משפחה ממוצא טורקי, שהשתלטה על מרבית עולם האסלאם והרחיבה את גבולותיו. בסיס כוחם של הסלג'וקים היו שבטי האוע'וז שהתאסלמו. הסלג'וקים התקדמו מאזור הערבה האסייתית לתוך עולם האסלאם. בתחילת המאה ה-11 הצליחו הסלג'וקים להכניע ממלכות מוסלמיות אזוריות במרכז אסיה ולבסוף הצליחו להשתלט על כל שטחי ההשפעה של הח'ליפות העבאסית. הסלג'וקים היוו כוח במזרח התיכון עד לפלישה המונגולית במאה ה-13. הסלג'וקים של רום, שישבו באסיה הקטנה המשיכו להיות כוח מקומי עד למאה ה-14.

ולרי ברושין

ולרי ויקטורוביץ' ברושין (באוקראינית: Вале́рий Ви́кторович Бро́шин;‏ 19 באוקטובר 1962 - 5 במרץ 2009) היה כדורגלן עבר סובייטי - רוסי - טורקמני ששיחק בעמדת הקשר ולזכותו 11 הופעות ושער אחד בנבחרת טורקמניסטן.

טורקמנית

טורקמנית (türkmençe ,türkmen dili; כתב ערבי-פרסי: تورکمن ﺗﻴﻠی, تورکمنچه; כתב קירילי:түркменче, түркмен дили) היא שפה מהקבוצה הדרום-מערבית של השפות הטורקיות, השפה הלאומית של העם הטורקמני והרשמית בטורקמניסטן. היא מדוברת גם על ידי מיעוטים טורקמנים במספר ארצות במרכז אסיה ובמזרח התיכון. השפה הסטנדרטית נוצרה בזמן השלטון הסובײטי בטורקמניסטן על בסיס ניבי השבטים טקה ויומוט החיים באזור. לטורקמנית אפיונים משותפים רבים עם השפות אזרית, טורקית, גגאוזית ועם ניבים טורקמנים המדוברים בחלקים של איראן, אפגניסטן, אוזבקיסטן וכו'. בשנים 1940-1928 נכתבה השפה באלפבית לטיני. אחר שנת 1940 הנהיגו השלטונות הסובייטים את הכתב הקירילי.

טורקסטן

טורקסטן (או טורקיסטן) הוא אזור במרכז אסיה, אשר מאוכלס ברובו בעמים טורקיים הדוברים ניבים שונים של השפה הטורקית. בין עמים אלו נמנים האוע'וזים (ידועים גם בשם טורקמנים), האוזבקים, הקזחים, הכוזרים, הקירגיזים והאויגורים. עמים אלו התפשטו במהלך ההיסטוריה אל תוך יבשת אירואסיה ויצרו יחידות מדיניות טורקיות כגון טורקיה ואזרבייג'ן כמו גם חבלים טורקיים אחרים כמו טטרסטן ברוסיה וקרים באוקראינה. באזור ישנם גם מיעוטים גדולים של רוסים ופרסים טג'יקים (מילולית: "לא טורקים").

האזור מחולק חלוקה משנית לטורקיסטן האפגאנית, טורקיסטן הרוסית והחבל האוטונומי שינג'יאנג האויגורי (ידוע גם בשם טורקסטן הסינית או אויגור) שבסין. מאמצע המאה ה-20 מתייחס השם "טורקסטן" בעיקר לחבל שינג'יאנג, אם כי העמים הטורקיים בו התמעטו לאורך השנים וכיום מהווים רק כמחצית מאוכלוסייתו.

אזור טורקסטן כולל בתוכו כמה מן הערים החשובות ביותר של התרבות המרכז-אסייתית, למשל בוכרה, טשקנט וסמרקנד.

יחסי טורקמניסטן–סן מרינו

יחסי טורקמניסטן-סן מרינו הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שלא מתקיימים בין רפובליקת טורקמניסטן לבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו עקב חוסר אינטרסים בניהול כאלו מצד שתי המדינות. אזרחים סן מרינזיים מעטים ואחדים בשנה מגיעים לטורקמניסטן לביקורים וטיולים, וגם מהם נדרשת אשרה ותשאול ביטחוני מקיף ביותר. גם סן מרינו מצידה סוגרת את שעריה בפני אזרחים ותיירים טורקמנים, אם וכאשר מעטים כאלו מגיעים, אם בכלל.

כורדיסטן הסורית

המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה, הידועה גם בשמות כורדיסטן הסורית, צפון ומזרח סוריה או רוז'אבה (בכורדית: Rojavayê Kurdistanê, "מערב כורדיסטן") היא חבל אוטונומי רב-לאומי בצפון ומזרח סוריה, שהכריז אוטונומיה חד-צדדית בשנת 2013 במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. בצפון ומזרח סוריה חיים זה לצד זה כורדים, ערבים, אשורים, טורקמנים ובני עמים נוספים.

ראשי הוועד הפועל המרכז את פעולות שלושת הקנטונים של החבל האוטונומי הם הדיה יוסיף (נשיאה שותפה ממוצא כורדי) ומנסור סלום (נשיא שותף ממוצא ערבי סוני). הארגון הפוליטי העיקרי שהוביל את המהלך של הכרזת אוטונומיה וכינון שלטון עצמאי הוא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), שמזוהה עם כורדים סוציאליסטים, בראשותם של סאלח מוסלים מוחמד ויושבת-הראש השותפה אסיה עבדאללה.

כורדיסטן העיראקית

כורדיסטן העיראקית (בכורדית: هه‌رێمی کوردستان הרנמי כורדסטאן) היא חבל כורדי אוטונומי בעיראק. היא משתרעת על פני צפון עיראק ומכונה כך לעיתים בפי הממשל העיראקי הפדרלי, לעומת דרום כורדיסטן בפי התושבים הכורדים. החלק העיראקי של כורדיסטן הוא היחיד בו ביססו הכורדים ממשל עצמי הנהנה מאוטונומיה ניכרת.

שטחו של החבל 40,643 קמ"ר,[דרושה הבהרה] והוא כולל ארבעה מחוזות עיראקיים: מחוז סולימאניה, מחוז ארביל (האולר) מחוז דוהוק ומחוז חלבג'ה. כמו כן, הממשל הכורדי האוטונומי שולט בפועל בחלקים ממחוזות כירכוכ, סלאח א-דין ונינוה – שליטה שאינה מוכרת על ידי השלטון הפדרלי העיראקי בבגדד.

רוב תושביה של כורדיסטן העיראקית הם כורדים (לרוב מוסלמים סונים), וישנם מיעוטים אתנו-דתיים משמעותיים של אשורים נוצרים, ערבים מוסלמים (לרוב סונים), טורקמנים (שיעים), יזידים, שבאקים, מנדעים ירשנים ועדות נוספות. בלי מפקד תושבים רשמי, מספר התושבים בחבל נאמד ב-5.2 מיליון תושבים בשנת 2015, אם כי מספר זה עלה משמעותית מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, עם הגעתם של מעל 200 אלף פליטים (רובם כורדים), ועם השתלטות המיליציות הכורדיות על אזור כירכוכ עתיר האוכלוסין.

כירכוכ

כירכוכ (ערבית: كركوك, טורקית: Kerkük, כורדית: كه‌ركووك, ארמית חדשה: ܟܪܟ ܣܠܘܟ, כרכ סלוכ) היא עיר בצפון עיראק, בירת מחוז כירכוכ (א-תאמים). כירכוכ שוכנת בתחומי האזור הגאוגרפי של כורדיסטן, במקום שבו ניצבה בימי קדם העיר חוריה וכן עיר הבירה החורית ערפה. העיר נמצאת על גדת נהר ח'סה. העיר ערפה הייתה עיר מרכזית באשור במאות ה-10 וה-11 לפני הספירה. הודות למיקומה האסטרטגי של העיר, כירכוכ הייתה לזירת קרבות בימי שלוש אימפריות: אשור, בבל ומדי, אשר שלטו בעיר בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה.

כירכוכ מהווה מרכז חשוב בתעשיית הנפט העיראקית. אוכלוסייתה של כירכוכ מגוונת ויושבים בה אשורים, כורדים, ערבים, טורקמנים עיראקים וארמנים. העיר נמצאת במרחק של 250 ק"מ מצפון לבגדד. מצפון-מזרח לעיר שוכנים הרי זגרוס, ממערבה נהרות הזב הגדול

והחידקל, מדרומה הרי חמרין ומדרום-מזרח נהר דיאלא. על פי הערכות בשנת 2003 מנתה אוכלוסיית העיר 755,000 נפש.

הכורדים והטורקמנים העיראקים רואים בה עיר בירתם מבחינה תרבותית. היא כונתה "בירת התרבות של עיראק" על ידי שר התרבות של עיראק

בשנת 2010.

משאל עם בנושא האם כירכוכ צריכה להצטרף לכורדיסטן העיראקית היה אמור להיערך בנובמבר 2007 אך נדחה שוב ושוב.

לאור החמרה באלימות אסלאמית באזור ומתקפה של דאעש על מוסול ואתרים נוספים שבשליטת ממשלת עיראק כבשו כוחות כורדיים ביוני 2014 את העיר מידי המדינה האסלאמית. מאז כירכוכ תחת שליטת הממשלה האזורית של כורדיסטן. בעקבות משאל העם של הכורדים לעצמאות החבל הכורדי האוטונמי בספטמבר 2017, פתח צבא עיראק בהוראת ראש ממשלת עיראק חיידר אל עבאדי במתקפה על כירכוכ לכיבוש האזור.הכורדים נסוגו ללא קרבות וכירכוכ חזרה לשליטת ממשלת עיראק בתוך פחות מיומיים.

כירכוכ (מחוז)

כּירכּוּכּ (ערבית: محافظة كركوك, כורדית: Kerkûk), הוא מחוז בעיראק ששטחו 9,679 קמ"ר. ב-2011 נמנו בו 1,395,614 תושבים.

המחוז הנקרא על שם העיר כירכוכ, שנמצאת בתחומו. בין שנת 1976 עד לאמצע שנת 2006, שמו של המחוז היה "מחוז א-תאְמים" (בערבית: محافظة التأميم), אשר שונה על ידי מפלגת הבעת' העיראקית (המפלגה שבראשה עמד סדאם חוסיין). לאחר הפלת משטר סדאם הוחלט להחזיר את שמו הישן של המחוז.

האזור משתרע על כ-9,679 קילומטרים מרובעים. בשנת 2011, אוכלוסיית כירכוכ מנתה 1,395,614 נפשות.

המקום עשיר מאוד בנפט ובגז טבעי.

אוכלוסיית המחוז מורכבת בעיקר מכורדים, אך יש בה גם טורקמנים, ערבים ואשורים (נוצרים נסטוריאנים).

המחוז הוא מרכז תרבותי של הטורקמנים העיראקים.

ספרמורט ניאזוב

ספרמורט אטאייביץ' ניאזוב (בטורקמנית: Saparmyrat Ataýewiç Nyýazow;‏ 19 בפברואר 1940 - 21 בדצמבר 2006) מדינאי טורקמני, שליט טורקמניסטן מאז 1985 ועד מותו.

ניאזוב התייתם בגיל צעיר וגדל בבית יתומים סובייטי. אביו נהרג כשלחם בגרמנים במלחמת העולם השנייה, ומרבית בני משפחתו נספו ברעידת אדמה גדולה שהרסה את העיר אשגאבט בשנת 1948.

הצטרף למפלגה הקומוניסטית ועלה במעמדו עד שלבסוף נהיה לראש המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית (מאוחר יותר נודעה כמפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן). לאחר התפרקות ברית המועצות והכרזת עצמאות טורקמניסטן בשנת 1991, הפך ניאזוב לנשיא הראשון של המדינה.

ב-22 באוקטובר 1993 הכריז ניאזוב על עצמו כטורקמנבאשי, כלומר "מנהיג הטורקמנים", בסגנון מוסטפא כמאל אטאטורק, "אב כל הטורקים".

עמים טורקיים

העמים הטורקיים או טוראנים נפוצים בעיקר במרכז אסיה, דרום מערב אסיה, הקווקז, חצי האי קרים, אסיה הקטנה וסיביר.

העמים הטורקיים מונים יחד כ-150 מיליון בני אדם שמחולקים לקבוצות הבאות:

אוזבקים

קזחים

טורקמנים

אויגורים

בני טובה

יקוטים

קירגיזים

טורקים

אזרים

טטרים

בשקירים

צ'ובשים

בלקרים

קומיקים

גגאוזיםמקורם של העמים הטורקיים במרכז אסיה, וחלקם נדדו לקווקז ולאסיה הקטנה. השפות והניבים של הטורקיים קרובים זה לזה ומדוברים בפי כל העמים הטורקים. במהלך ההיסטוריה גם חלק מהעמים המונגוליים וההודו-איראניים אימצו ניבים טורקיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.