טורפי יבשה

טורפי היבשה (שם מדעי: Fissipedia) היא קבוצת בעלי חיים שבעבר הייתה תת-סדרה בסדרת הטורפים.

טורפי יבשה
טורפי יבשה שונים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: טורפי יבשה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Fissipedia

מיון הקבוצה

המיון שתכליתו הקשר גנטי בין המשפחות השונות בסדרה, מצא כי על אף השוני בסביבת החיים ובהתאמות אנטומיות ופיזיולוגיות לסביבות החיים השונות, קיימים הבדלים גנטיים גדולים יותר בתוך טורפי היבשה. על כן הוחלט לפרקה ולהגדירה כקבוצה שאינה טקסנומית.

Miacis
המיאקו, מבין טורפי היבשה הראשונים
Zoo Berlin Eisbär
דב לבן - הגדול בטורפי היבשה, יחד עם דוב קודיאק
A newborn baby Sea Otter, Enhydra lutris, Morro Bay
לוטרת הים היא טורף יבשה על אף שמרבית חייה בים

מובא כאן מיון הקבוצה עם שיוכם העכשווי של המשפחות:

שייכים כעת לתת סדרת דמויי חתול

שייכים כעת לתת-סדרת דמויי כלב

טורפים ימיים (Pinnipedia) להבדיל, ממוינים כיום כעל-משפחה בתוך תת-סדרת דמויי כלב.

תפוצה

עד לעת האחרונה לא היו נפוצים הטורפים בגינאה החדשה, ניו זילנד, אנטארקטיקה ובמספר איים, אולם בהדרגה, בהשפעת האדם, נכנסו טורפי היבשה לכל היבשות. לדוגמה: מין של כלב, Canis familiaris, הוכנס על ידי האדם ליבשת אוסטרליה עוד בתקופה הפרה-היסטורית ונהפך לכלב הבר דינגו.

הטורף הקטן ביותר הוא חמוס גמדי (Mustela nivalis), מין ממשפחת הסמוריים, (טעות נפוצה היא לחשוב שהחדף הוא הטורף הקטן ביותר, מכיוון שהוא בעצם אוכל חרקים), גודל גופו 8.5-13.5 ס"מ, אורך זנבו 4-3 ס"מ, ומשקלו 70-35 גרם.
הטורפים הגדולים ביותר הם הדוב קודיאק החי בדרום אלסקה המגיע לגובה 2.8 מטר ולמשקל 780 ק"ג, וקרוב אליו דוב הקוטב, אשר אורך גופו הממוצע הוא 260 ס"מ ומשקלו הממוצע הוא 600 ק"ג.

אנטומיה

לטורפים 5-4 אצבעות בעלות טפרים (ציפורן אצל האדם) בכל גפה. האצבע הראשונה לא תמיד שימושית ולעיתים היא נעדרת. טורפים אחדים, כגון הכלביים והחתוליים הולכים על אצבעות הרגל, ואילו אחרים, כגון הדוביים, הולכים על כל כפות רגליהם כך שהעקב ננעץ בקרקע. מוחם של טורפי היבשה מפותח והגולגולת כבדה. חיבור הלסת התחתונה מאפשר רק תנועות פתיחה-סגירה. הקיבה פשוטה. לזכרים איבר מין מפותח. לנקבות מספר משתנה של פטמות, הממוקמות באזור הבטן. יש להם ניבים חזקים לצורך הריגת הטרף וקריעת בשרו. לשונם מחוספסת ומכוסה בליטות העוזרות להם בשתיית מים ובליקוק פרוותם לשם ניקיונה. לטורפים הקדומים היו 44 שיניים אך בטורפים בני ימינו הצטמצם מספר השיניים: לכלבים יש 42 שיניים, ולחתולים כ- 30 שיניים בלבד.

תזונה

מרבית המינים של הכלביים, חתוליים והדוביים ניזונים מטרף חי. מבנה גופם והתנהגותם מותאמים לציד. התזונה משתנה בהתאם לעונה ולמיקום הגאוגרפי. הציד נעשה תוך שימוש בראייה וחוש ריח מפותחים. הטרף נתפס תוך שימוש בגורם ההפתעה, על פי רוב בעזרת מארב.
מינים אחדים ניזונים מפגרים ואחרים ניזונים בעיקר מפירות ומצמחים. לטורפים יצר טרף חזק הדוחף אותם לצוד בעלי חיים. יש טורפים האוכלים רק פעם אחת בכמה ימים אך בכל פעם כזאת הם אוכלים כמות גדולה של בשר. המצאות שפע של טרף קל גורם לטורף לעיתים להרוג בעלי חיים בכמות רבה יותר מאשר הוא זקוק לה. תופעה זו קרויה "קטילת יתר". התופעה נפוצה בעיקר בהיתקלות טורף בבעלי חיים מבויתים החסרים בדרך כלל כל כושר הגנה והימלטות.

רבייה וגידול צאצאים

הטורפים חיים בקבוצות קטנות, בזוגות וכפריטים יחידים.
הנקבות על פי רוב ממליטות ולד כל שנה, לעיתים יותר ולדות ולעיתים פעמיים-שלוש בשנה.
למרבית המינים תקופת עיבור של 113-49 ימים
הולד נולד עיוור וחסר ישע אך עם כסות פרווה דקה. גידול לעצמאות נעשה על יד האם ובמינים מסוימים גם על ידי האב. הגעה לבגרות מינית ארוכה יחסית לבעלי חיים אחרים.

גלריה

קישורים חיצוניים

ארקטותריום

ארקטותֶריום (שם מדעי: Arctotherium) הוא סוג קדום של דוב קדום שחי ברחבי אמריקה הדרומית, אליה היגר אחרי ההחלפה האמריקאית הגדולה. הוא קרוב משפחתו של דוב המשקפיים.

זה היה מין הדוב הגדול ביותר. הוא הגיע למשקל של 2 טונות, ולגובה 2.3 מ'. ייתכן שהיה טורף היבשה (היונק) הגדול ביותר שחי אי-פעם. היו לו לסתות חזקות, והוא יכול היה לשבור עצמות בנגיסה.

דוב זה התפתח מדוב קצר-פנים שהיגר לאחר ההחלפה האמריקאית מאמריקה הצפונית יחד עם טורפי יבשה נוספים כגון הסמילודון, האריה האמריקאי, והיגואר. טורפים אלה, שהיו חדשים ביבשת, היו חזקים יותר מטורפיה הקדומים, בני קבוצת הספרסודונטה ועופות הטרף פורוסרקוסיים, והם הכחידו אותם.

עם זאת, יש מחלוקת בין החוקרים האם הוא היה טורף, אומניבור בדומה לרוב הדובים, או אפילו אוכל צמחים.

גשם של בעלי חיים

גשם של בעלי חיים היא תופעה מטאורולוגית בה בעלי חיים נופלים מהאוויר. התופעה נחשבת לנדירה ביותר, על אף שתועדה במדינות רבות במהלך ההיסטוריה. אחד ההסברים לתופעה הוא רוחות חזקות הנושבות מעל מקווי מים ונושאות את בעלי החיים מרחק קצר. עם זאת, ההיבט העיקרי של התופעה מעולם לא נצפה ונבחן מדעית.

בעלי החיים אשר נופלים מהשמיים במהלך התופעה הם לרוב דגים, צפרדעים וציפורים. לעיתים בעלי החיים שורדים את הנפילה, בדרך כלל דגים, מה שמעיד על כך שמקום הנפילה אינו רחוק ממקום הימצאם המקורי. עדי ראייה שצפו בגשם של צפרדעים תארו אותן לאחר הנפילה כמבוהלות אך במצב בריאותי טוב, והן חזרו לפעילות נורמלית זמן קצר לאחר האירוע. במקרים אחרים תוארו החיות כקפואות למוות או אפילו מכוסות בקרח ולעיתים ה"גשם" הוא של חלקי גוויות.

מקרים אחדים התרחשו מיד לאחר סופות שכללו רוחות חזקות, בעיקר סופות טורנדו, אולם תועדו גם מקרים שהתרחשו במזג אוויר שאינו יוצא דופן, וללא שנצפו רוחות חזקות או נד מים בקרבת מקום.

לגשם של בעלי חיים (וכן לגשם של דם ושאר אירועים אנומלים) היה תפקיד מרכזי בכתיבתו האפיסטמיולוגית של צ'ארלס פורט, במיוחד בספרו הראשון "The Book of the Damned". פורט אסף סיפורים אודות ההתרחשויות והשתמש בהם כעדויות וכמטאפורות לסתירת הסברים מדעיים לתופעות שונות.

בשפה האנגלית קיים הביטוי "זהו גשם של חתולים וכלבים" (it is raining cats and dogs) המתייחס לגשם שוטף כבד מאוד, אולם מקור הביטוי לא בתופעת גשם של בעלי חיים, אלא בימי הביניים, כאשר לרוב הבתים היו עליות גג ובהם נאגר קש. חיות הבית נהגו לרבוץ שם בימי החורף הקרים מכיוון שהחלק הזה של הבית היה יחסית חמים יותר מהחלקים האחרים. מהרגע שהיו מתחילים גשמים חזקים, שהיו חודרים לעליית הגג, היו החיות מחליקות לתוככי הבית ומכאן מקור הביטוי.

הנקה

הנקה היא דרך ההזנה המאפיינת את ולדות היונקים. ההנקה מייחדת את היונקים מיתר בעלי החיים ומהווה את אחד הגורמים החשובים ביותר בהתפתחות התנהגותם במהלך האבולוציה של מחלקה זו. ההנקה היא דרך להשיג מזון אצל ולדות היונקים והיא אינסטינקטיבית – לכל ולד יכולת מולדת לינוק חלב מבלוטות מיוחדות בגוף אמו. מערכת העיכול של יונק בן יומו מותאמת לתזונה נוזלית ואינה יכולה לעכל חומרים מוצקים ועל כן, חלב האם עשיר במרכיבי מזון חיוניים, ומספק את כל צרכיו התזונתיים של הולד.

פעולת ההנקה יוצרת קירבה בין האם לצאצאיה והיא למעשה הנדבך הראשוני במערכת ההתנהגות של יונקים ובהתפתחות חיים משותפים בקבוצה, כמו אצל טורפי יבשה, פילים, קופים ועוד.

טורפים

טּוֹרְפִים (שם מדעי: Carnivora) הם סדרה של בעלי חיים במחלקת היונקים. רוב החיות המשתייכות לסדרת הטורפים ניזונות בעיקר מבשר ציד, אך חלקם הם אוכלי-כל או אף אוכלי-צמחים (אף על פי ששיניהם ומערכת העיכול שלהם מותאמים לאכילת בשר). עם זאת רוב מובהק של היונקים הטורפים הגדולים (אריות, נמרים, זאבים וכו') כלולים בסדרה זו ומכאן שמה. יש גם יונקים טורפים כמו מיני עטלפים, לווייתנים וגם טורפי הכיס שאינם כלולים בסדרה זו.

סדרת הטורפים כוללת בתוכה כמה מבעלי החיים המוכרים ביותר לאדם: חתולים, כלבים, דובים וכלבי ים משתייכים כולם לסדרה זו. בעבר השתייכו הטורפים הימיים לסדרה עצמאית, אך כיום הם מחולקים ל-3 משפחות בתת-סדרת דמויי כלב.

הגדול בטורפים הוא פיל ים דרומי ששוקל כ-4000 קילוגרם ודב לבן - היונק הטורף היבשתי הגדול ביותר ששוקל עד 900 קילוגרם אצל זכרים. הטורף הקטן ביותר הוא חמוס השלגים ששוקל לפעמים 40 גרם אצל זכרים.

טרוטנית

טרוטנית (שם מדעי: Mallotus villosus) הוא מין יחיד בסוגו של דג מאכל מסדרת הסמלטאים.

סדרה (טקסונומיה)

סדרה (בלטינית: ordo), טקסון המשמש במיון עולם הטבע. הסדרה היא דירוג הנמצא בין המחלקה למשפחה. הסדרה הוצגה לראשונה כדרגה נפרדת במיון המדעי על ידי הבוטנאי הגרמני אוגוסטוס ריבינוס. הוא הציג אותה כאשר מיין את עולם הצומח, ופרסם אותה במסגרת מספר מאמרים שפרסם בשנות ה-90 של המאה ה-16. קארולוס ליניאוס היה הראשון להשתמש בסדרה בעקביות על מנת למיין את שלוש הממלכות בטבע (פטריות, צמחים ובעלי חיים), ואת זאת פרסם לראשונה במהדורה הראשונה של ספרו "שיטת הטבע" (או "מערכת הטבע", Systema Naturae) ב-1735.

בעברית נהוג להוסיף את הסיומת אים לשמות סדרות כגון פרפרים או ארנבאים אולם קיימות סדרות רבות ששם בעברית מגיע ממקורות קדומים יותר ושאינן מצייתות לכלל זה כגון חיפושיות או מכרסמים.

תת-סדרה לרוב נכתבת בשתי מילים למשל מעלי גירה, טורפי יבשה. במקרים מסוימים בחרה האקדמיה להוסיף לתת-סדרות את המילה דְּמוּיֵי לטקסונים שמסתיימים ב morpha- למשל דמויי דורבן, דמויי חזיר.

לעיתים קיימות דרגות-ביניים נוספות מעל ומתחת לדרגת הסדרה:

superorder - על-סדרה

suborder - תת-סדרה

infraorder - אינפרא סדרה, דרגה נמוכה יותר מ-suborder

קראודונטים

קראודונטים (שם מדעי: Creodonta) היא סדרת יונקים קדומים שנכחדו זה מכבר. הם היו נפוצים בעידן האוליגוקן עד עידן האאוקן, (תקופה של 30–60 מיליון שנים). מיעוטם שרד עד עידן הפלאוקן.

בעבר נחשבו הקראודונטים כענף שממנו הגיחו הטורפים של ימינו, אך בעקבות הצטברות ראיות נוספות נוצרה הסכמה כללית שהטורפים המודרניים הם צאצאי סדרת הטורפים (ראו טורפי יבשה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.