טוקיו

טוקיויפנית: 東京都 ‏- IPA: [toːkʲoː] (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה של יפן המהווה את המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. טוקיו ממוקמת בחופו המזרחי של האי הונשו שהוא האי הראשי של יפן, על גדות מפרץ טוקיו. בטוקיו חיים למעלה מ-13 מיליון תושבים, ובטוקיו רבתי מעל ל-35 מיליון תושבים, מה שהופך את מטרופולין טוקיו למטרופולין המאוכלסת בעולם. למעלה משני מיליון איש המתגוררים מחוץ לעיר נוסעים בקביעות לעבוד בתוך העיר טוקיו.

התמ"ג של טוקיו הוא הגבוה ביותר בעולם. זוהי אחת הערים המתקדמות והמודרניות בעולם. קו הרקיע שלה עמוס גורדי שחקים המעוצבים בחדשנות רבה ובפאר; מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם; מערכת הכבישים שבה הומה ויעילה מאוד; וניתן למצוא בה אזורי קניות ובילוי נוצצים ויוקרתיים, המשלבים בין המודרניות של עיר מערבית גדולה, לבין מאפיינים יפניים מסורתיים, חלקם מיוחדים רק לאזור טוקיו.

טוקיו
東京都
PrefSymbol-Tokyo
סמל טוקיו
Flag of Tokyo Prefecture
דגל טוקיו
מדינה יפן  יפן
חבל קאנטו
ראש העיר יוריקו קויקה
שטח 2,187.66 קמ"ר
גובה 6 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה Mount Kumotori
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 13,929,286 (נכון ל־1 ביוני 2019)
 ‑ במטרופולין 35,682,460 (2011)
 ‑ צפיפות 6,000 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E
אזור זמן UTC +9
metro.tokyo.jp

TokyoMapCurrent


מפת טוקיו - בצהוב מסומנים הרבעים המיוחדים של טוקיו ובירוק כפרים עיירות ואזורים אחרים
Nijuubashi2
גשר ניג'ובאשי בטוקיו. לציבור מותר לעבור בו פעמיים בשנה: בראש השנה וביום הולדתו של הקיסר
Tokyo Edo Castle base
יסודות המגדל המרכזי בטירת אדו. לפי המסורת היפנית, לאחר שהמגדל חרב באחת מרעידות האדמה, העדיף השוגון להשקיע את כל ממונו בשיפוץ העיר במקום בשיפוץ מבצרו

אטימולוגיה

בעברה, נודעה טוקיו בשם "אדו", אשר משמעותו שפך[1] (הכוונה היא לשפך הנהר, על שום מיקום העיר). שם העיר שונה לטוקיו (טו - מזרח | קיו - בירת) כאשר הפכה אדו לבירת הקיסרות בשנת 1868, בקנה אחד עם מסורת מזרח אסיאתית בה כוללים את המילה "בירה" בשם עיר הבירה.[1] בתקופת מייג'י המוקדמת, העיר נקראה גם "טוקאי" (Tōkei), הגייה אלטרנטיבית לאותן אותיות סיניות המייצגות את המילה "טוקיו".[2] בכמה מסמכים מערביים ששרדו, נהוגה ההגייה "Tokei". עם זאת, ההגייה הזאת ארכאית ואינה בשימוש.[3]

ממשל

מבחינה רשמית ומנהלית השם ״טוקיו״ אינו מתייחס לעיר אחת אלא למחוז שלם (ביפנית ״טוקיו-טוֹ״).[4] עיר עצמאית בשם טוקיו (״טוקיו-שִי״) התקיימה רשמית רק עד שנת 1943, ולאחר מכן התמזגה עם המחוז הפרברי שממערב לה (״טוקיו-פוּ״) כדי ליצור את מחוז טוקיו הנוכחי, שמעמדו המנהלי לשאר 46 המחוזות ביפן. מחוז זה נקרא בשפות זרות ״מטרופולין טוקיו״.

השטח במרכז המטרופולין, שהוגדר בעבר כטוקיו העיר, חולק במסגרת הארגון מחודש ל-23 ״רבעים מיוחדים״ (tokubetsu-ku) שכל אחד מהם הוא במעמד מנהלי של עיר עצמאית. בחלק הפרברי של המחוז ישנם 26 ערים, 5 עיירות ו-8 כפרים. כמו כן כלולים במחוז טוקיו איים מרוחקים באוקיינוס השקט.

23 רובעי טוקיו

הרבעים המיוחדים של טוקיו

מרכז טוקיו מורכב מ-23 ערים במעמד של ״רובע מיוחד״. כל הרבעים האלה הם ישויות עירוניות עצמאיות, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו. נכון לשנת 2003, התגוררו ברבעים 8.34 מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת: 13,416 נפשות לקמ"ר.

הרבעים המיוחדים הם:

ערים

Tokyo Landsat
תמונת לווין של טוקיו רבתי

מערבית ל-23 הרבעים של טוקיו מצויים "ערים" ("שִׁי") אשר מעמדן המשפטי זהה למעמד ערים אחרות ביפן. ערים אלה מהוות פרברים של טוקיו, ומקום מגורים לעובדים הרבים היוממים בעיר. קבוצת ערים אלה מכונה "מערב טוקיו".

  • אקירונו
  • אקישימה
  • צ'ופו
  • פוצ'ו
  • פוסא
  • האצ'יוג'י
  • האמורה
  • היגאשיקורומה
  • היגאשימוראיאמה
  • היגאשי יאמטו
  • הינו
  • אינאגי
  • קיוסה
  • קודיירא
  • קוגאניי
  • קוקובונג'י
  • קומאיי
  • קוניטאצ'י
  • מאצ'ידה
  • מיטאקא
  • מוסאשימוראיאמה
  • מוסאשינו
  • נישי טוקיו
  • אומה
  • טאצ'יקאווה
  • טאמה

היסטוריה

את חשיבותה הנוכחית של טוקיו ניתן לשייך לפועלם של שני אנשים: השוגון טוקוגאווה איאיאסו, והקיסר מוצוהיטו. בשנת 1603, לאחר איחוד המדינות השונות למדינה אחת, השוגון טוקוגאווה איאיאסו (Tokugawa Ieyasu), הפך את העיר, שנקראה אז אדו (Edo) לעיר הבירה מבחינה מעשית, אם כי מבחינה פורמלית עיר הבירה ("קיו" ביפנית) המשיכה להיות קיוטו, מאחר ששם שכנה המשפחה הקיסרית. השוגון הקים את מבצרו המרשים, מקום מגוריו, מגורי לוחמיו הסמוראים והמרכז המנהלי, במקום שהיום נמצא הארמון הקיסרי (皇居). אז היה זה ממש מעל לנמל, אך כיום הוא במרכז העיר, שכן חלקים גדולים מהעיר נמצאים על מילוי אדמה מלאכותי. כתוצאה מפעולה זו גדלה העיר והפכה לאחת הערים הגדולות בעולם (במאה ה-18 התגוררו בעיר למעלה ממיליון תושבים).

לאחר ההפיכה באמצע המאה ה-19 שהפילה את השוגונים והחזירה את שלטון הקיסר, עבר בשנת 1869 הקיסר מוצוהיטו בן ה-17 מקיוטו לאדו, שינה את שם העיר לטוקיו, והפך אותה לבירה הקיסרית. את ארמונו קבע הקיסר במתחם הגדול (קוטרו כחמשה ק"מ) שבו שכן מבצרו של השוגון. כיום ניתן לבקר בחלק קטן ממתחם זה, המכונה "הגנים המערביים", בעוד שלמתחם הפנימי ניתן להיכנס רק פעמיים בשנה: ב-23 בדצמבר, יום הולדתו של הקיסר מוצוהיטו, וב-2 בינואר, לרגל השנה החדשה. בתמונות המתפרסמות בכלי תקשורת רבים נראים הקיסר ומשפחתו יוצאים למרפסת ומנופפים מספר פעמים לקהל הרב (כ-40,000 איש המתחלפים בכל פעם).

אסונות

בשנת 1923 נפגעה העיר ברעידת האדמה הגדולה בקאנטו (קאנטו הוא חבל הארץ אשר טוקיו במרכזו). ברעידת אדמה זו נהרגו כ-140,000 בני אדם וכשני מיליון איש איבדו את ביתם, בעיקר בשל שריפות ענק שהשתוללו בכאוס שלאחר הרעידה. כ-20 שנה לאחר מכן, העיר עמדה שוב בפני סכנה גדולה. הפצצות בעלות הברית במהלך 1945 פגעו קשה בעיר, ולמעשה החריבו כמעט את כולה.

כחלק ממאמצי השיקום המוצלחים מאוד שנערכו ביפן בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שוקמה העיר, ולמעשה נבנתה מחדש מהיסוד. התוצאה היוותה בסיס לטוקיו של היום. הוקמו בה מערכות רכבת תחתית ורכבות מצוינות, נבנו גורדי שחקים רבים, ומרכזי מסחר ובילויים קרמו עור וגידים. כיום טוקיו נחשבת למופת של השתקמות מהפצצות, בקנה מידה אחד עם ברלין המשוקמת.

גאוגרפיה

טוקיו ממוקמת בצפון מערב מפרץ טוקיו, לחוף האוקיינוס השקט. גודל העיר כ-90 ק"מ ממזרח למערב וכ-25 ק"מ מצפון לדרום.

הרים

מלבד הר פוג'י הגובל בטוקיו, הנחשב לאחד מסמלי יפן ולאחד ההרים המפורסמים בעולם, ישנם מספר הרים נוספים בטוקיו. ההר הגבוה ביותר המצוי בשטח המטרופולין הוא הר קומוטורי שגובהו 2,017 מ'. הרים נוספים בטוקיו הם הר טאקאסו (1,737 מ'), הר אודאקה (1,266 מ'), והר מיטאקה (929 מ'). בחלקה המערבי ביותר של העיר נמצא מחוז נישיטאמה ("גאן" ביפנית), אשר רובו הררי מאוד ואינו מאפשר מגורים.

איים

Map of Izu Islands
איי איזו

במפרץ טוקיו נמצא האי המלאכותי אודאיבה. מלבדו, מרבית האיים השייכים לעיר טוקיו פרוסים עד למרחק של 1,300 ק"מ ממרכז העיר. הם מנוהלים על ידי סניפים של הממשל המטרופוליני, ורובם נחשבים למעשה לכפרים ולא לחלק מטוקיו עצמה.

איי איזו
  • אושימה - איי קוזושימה, ניי-ג'ימה, אושימה וטושימה.
  • מייאקה - איי מיקוראג'ימה ומייאקג'ימה (העיר העיקרית באיים: מייאקה).
  • האצ'יג'ו - איי אאוגאשימה והאצ'יג'וג'ימה (העיר העיקרית באיים: האצ'יג'ו).
ארכיפלג אוגסווארה
  • איי בונין, וכן איי נישינושימה, קיטא איוו ג'ימה, איוו ג'ימה, ומינאמי איוו ג'ימה. כמו כן, האי המזרחי ביותר ביפן, מינאמיטורישימה, והאי הדרומי ביותר ביפן, אוקינוטורישימה, מהווים חלק משרשרת האיים השייכת לטוקיו.

פארקים לאומיים

במערב טוקיו מצויים שלושה פארקים לאומיים: פארק לאומי צ'יצ'יבו טאמה, פארק לאומי מייג'י נו מורי טאקו קוואסי ופארק אואנו ("מתנה קיסרית"). דרומית לטוקיו נמצא הפארק הלאומי איי אוגסווארה.

אתרים עיקריים

Shibuya tokyo
שיבויה, אזור בילוי הידוע כאחד ממתחמי הקניות השוקקים בעולם
  • במרכזה של טוקיו מצוי הארמון הקיסרי - במקום בו עמדה בעבר טירת אדו.
  • בניין השלטון המטרופוליני של טוקיו נמצא בשינג'וקו.
  • אזורי העסקים והכספים העיקריים של טוקיו, בהם נמצאים הנהלות הבנקים הגדולים הם מארונוצ'י ואטמאצ'י.
  • אזורי הקניות והבידור העיקריים הם אזורי גינזה ויוראקוצ'ו.
  • שיבויה הוא מרכז אופנה, קניות ובילויים יוקרתי והומה בצורה יוצאת מגדר הרגיל אפילו בקנה המידה של טוקיו. מעבר החצייה המרכזי בשיבויה, הסמוך לתחנת הרכבת שיבויה, הוא מעבר החצייה ההומה ביותר בעולם. אתרים מפורסמים בשיבויה: חנות הכלבו 109 ופסלו של הכלב האצ'יקו.
  • ברובע מינאטו-קו מצוי מגדל טוקיו, מגדל תקשורת ותצפית ומגדל תומכות הפלדה הגבוה בעולם.
  • בסומידה ניתן לצפות בעיר טוקיו ממגדל עץ השמיים, מגדל תצפית שהוא הגבוה ביותר ביפן. במגדל יש 2 תחנות תצפית. בתחנת התצפית הראשונה הוצבו מול החלונות מסכים אינטראקטיביים, המאפשרים להציג את תמונת הנוף הנשקף מהחלון כפי שהיא נראית בשעת יום ובשעת לילה.
  • באואנו מצוי פארק אואנו וגן החיות אואנו וכן מספר רב של מוזיאונים. סמוך לפארק אואנו נמצא שוק אמיוקו, אחד השווקים הגדולים באסיה, בו ניתן למצוא בגדים, אביזרי אופנה, מוצרי מזון ומתנות.

סביבה

עיריית טוקיו חוקקה תקנה אשר מטרתה לצמצם בפליטת גזי חממה. המושל שינטרו אישיהארה יצר את מערכת איזון הפליטה הראשונה ביפן, בכוונה להוריד את פליטת גזי החממה בשיעור מצטבר של 25% עד 2020, מתחת לרמה של 2000.[5] טוקיו היא דוגמה לאי חום עירוני (מטרופולין אשר חמה בצורה יוצאת דופן מאשר האזור המקיף אותה), והתופעה חמורה במיוחד ברבעי המטרופולין[6] (ולא בערים המרכיבות את טוקיו). על פי ממשלת מטרופולין טוקיו,[7] הטמפרטורה הממוצעת השנתית עלתה בכ-3 מעלות צלזיוס במהלך 100 השנים האחרונות. זהו שינוי דרמטי כל כך, עד שבחוגים מסוימים מצוטטת טוקיו כ"דוגמה משכנעת לקשר שבין צמיחה עירונית לאקלים"[6]

דמוגרפיה

אוכלוסין
טוקיו רבתי 35.77 מיליון[8]
מטרופולין טוקיו[9] 13.18 מיליון
23 הרבעים 8.96 מיליון
אזור טאמה 4.1 מיליון
אזור האיים 28,000
לפי גיל
קבוצת גיל מספר באחוזים
קטינים (0–14) 1.461 מיליון 11.8%
מגיל העבודה (15–64) 8.546 מיליון 69.3%
פנסיונרים (65+) 2.332 מיליון 18.9%
לפי שעות היממה (נכון לשנת 2007)
  • שעות היום: 14.978 מיליון
  • שעות הלילה: 12.416 מיליון
לפי לאום
  • תושבים זרים: 364,653 (נכון ל-2006)

כלכלה

מטרופולין טוקיו היא בעלת הכלכלה המטרופולינית הגדולה בעולם. על פי מחקרים שנערכו, בשנת 2008 לאזור העירוני של טוקיו (35.2 מיליון תושבים) היה תמ"ג כולל של 1.479 מיליארד דולר (שווי כוח הקנייה), מה שמיקם את טוקיו במקום הראשון ברשימה.[10] על פי נתונים שנאספו בשנת 2009, 51 מהחברות שמדורגות במדד הפורצ'ן גלובל 500 (המדרג את 500 התאגידים הגדולים בעולם על פי הפדיון שלהן), בסיסן בטוקיו. מספר זה הוא כפול ממספר חברות במדד שנמצאות בעיר המדורגת במקום השני מבחינת מספר החברות, פריז (27 חברות).[11]

תחבורה

GinzaLine1379
קו גינזה - קו הרכבת התחתית הראשון באסיה, הפועל החל משנת 1924

טוקיו, כמרכז אזור טוקיו רבתי, הוא השטח הגדול ביפן מבחינת תחבורה קרקעית ואווירית. התחבורה הציבורית בתוך טוקיו נשלטת על ידי רשת ענפה של רכבות ורכבת תחתית, הידועות ביעילותם ובניקיונם.[12] בנוסף, ישנן מספר מפעילות תחבורה ציבורית המספקות שירותי אוטובוסים, מונורייל, וחשמליות, המהוות אמצעי תחבורה יעיל אך שולי יחסית.

שדות תעופה

לטוקיו שני שדות תעופה מרכזיים. נמל התעופה טוקיו האנדה, שהוא נמל התעופה הגדול ביפן, ומשמש בעיקר לטיסות פנים, ונמל התעופה טוקיו נריטה (ממוקם בנריטה שבצ'יבה), המשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות. בנוסף, לטוקיו ארבעה שדות תעופה משניים: שדה התעופה צ'ופו שב-צ'ופו סיטי, המשמש לטיסות מקומיות לאיי איזו; שדה התעופה אושימה, שדה התעופה הצ'יג'וג'ימה ושדה התעופה מייאקג'ימה.

רכבות

Tokyo metro map en
מפת הרכבת התחתית בטוקיו[13]
Yamajr
קו יאמאנוטה

מערכת הרכבות היא אמצעי התחבורה הראשי של טוקיו (ושל יפן). בטוקיו נמצאת גם תחנת שינג'וקו שהיא תחנת הרכבת העמוסה בעולם ותחנת הרכבת טוקיו שמהווה תחנת מעבר ראשית לרוב קווי השינקנסן. קו יאמאנוטה, קו קייהין טוהוקו, קו צ'והו וקו סובו מהווים את קווי הרכבת העיקריים המשרתים את תושבי טוקיו. חברת הרכבות של יפן מפעילה את כל הקווים האלה, דרך חברת הבת שלה, חברת הרכבות של מזרח יפן. בעיר פועלת גם רכבת השינקנסן.
קו יאמאנוטה הוא קו מעגלי, המופעל בידי חברת הרכבות של מזרח יפן, ועובר דרך מרבית התחנות החשובות של מרכז טוקיו, ודרך האזורים השוקקים ביותר שלה: גינזה, שיבויה, אקיהברה ושינג'וקו. על פי נתונים מ-2008, ביום ממוצע נוסעים בקו יאמאנוטה כ-3.232 מיליון נוסעים. סך הכול אורכו הכולל של הקו, על כל 29 תחנותיו, הוא 34.5 קילומטר.

רכבת תחתית

בהיותה מהיעילות, נקיות, מורכבות ומקיפות בעולם, נחשבת מערכת הרכבת התחתית של טוקיו, הטוקיו מטרו, לטובה ביותר בעולם. היא משמשת כציר תחבורה מרכזי בעיר, ויש הטוענים (המספרים שונים ממחקר למחקר ומשתנים באופן תדיר) שהיא מערכת הרכבת התחתית העירונית העמוסה בעולם. על הפעלת הרכבת התחתית מופקדת לשכת התחבורה של מטרופולין טוקיו ("טואיי סבוואי"). ראו למשל את קו גינזה.

אוטובוסים

TokyoBus1397
אוטובוס בטוקיו

בנוסף על השלטון המקומי המפעיל רשת אוטובוסים רחבה, פועלות בטוקיו מספר חברות אטובוסים פרטיות. לאוטובוסים בטוקיו תפקיד משני בלבד והוא השלמת קווי הרכבת התחתית.

מוניות

המוניות משמשות את תושבי טוקיו בעיקר אחרי חצות הלילה, כאשר קווי הרכבת התחתית אינם פעילים.

תרבות

מוזיאונים

Kabukiza1044
תיאטרון קבוקי זה
Rainbow Bridge, Tokyo, Japan, 2004
גשר הקשת בענן

מוזיאונים שוליים

  • מוזיאון שיטמאצ'י
  • טוקיו בונקה קייקאן
  • מוזיאון פוקאגאווה אדו
  • מוזיאון החברות היפני
  • עיר האופרה של טוקיו
  • מוזיאון מורי ארט
  • מוזיאון טיין לאומנות

תיאטראות

  • התיאטרון הלאומי טוקיו
  • קאבוקי - זה
  • תיאטרון נו הלאומי (קוקוריטסו נוהגאקו דו)
  • התיאטרון הלאומי של יפן (קוקוריטסו גקיג'ו)

תזמורות

מבנים בעלי חשיבות

Tokyo International Forum
בניין פורום טוקיו הבינלאומי
  • מגדל טוקיו
  • גשר הקשת בענן
  • בניין הדיאט הלאומי
  • הבריכה האולימפית יויוג'י
  • בניין עיריית טוקיו
  • טוקיו ביג סייט
  • תחנת טוקיו
  • פורום טוקיו הבינלאומי
  • האקדמיה לאומנות

טוקיו בתרבות

טוקיו, בהיותה אחת מהערים המערביות והגדולות באסיה, מהווה בעשורים האחרונים מוקד משיכה רב לאישים שונים בתרבות המערבית. ספרים, מחזות, סרטים וסדרות עוסקים בה.

בסרטים

מהיותה של טוקיו העיר הגדולה של יפן, ומכיוון שממוקמים בה מרבית אולפני הסרטים והטלוויזיה של יפן, מהווה העיר תפאורה למרבית הסרטים, סדרות וסרטי הטלוויזיה, ואף סדרות וספרי ההנפשה היפנית (הן אנימה והן מאנגה). מספר סרטים הוליוודיים צולמו בטוקיו ובהם טוקיו ג'ו, סרט ג'יימס בונד - "אתה חי רק פעמיים", "מהיר ועצבני 3" וכן קיל ביל ואבודים בטוקיו.

השכלה

טוקיו מהווה את מרכז ההשכלה של יפן, ונמצאות בה אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר מקצועיים רבים. הטובה באוניברסיטאות יפן היא אוניברסיטת טוקיו. אוניברסיטאות חשובות נוספות הן אוניברסיטת קייו, אוניברסיטת היטוטסובאשי ואוניברסיטת ואסדה.

אוניברסיטאות בטוקיו

Akamon
שער אקאמון באוניברסיטת טוקיו
Tokyotower
מקדש עתיק יומין לצד מגדל טוקיו מאפיינים את השילוב הישן לחדש בטוקיו

אוניברסיטאות לאומיות

  • אוניברסיטת טוקיו
  • אוניברסיטת אוצ'אנומיזו
  • האוניברסיטה לאלקטרו - קומוניקציה
  • בית הספר לרפואה ולרפואת שיניים של טוקיו
  • אוניברסיטת טוקיו ללימודים זרים
  • אוניברסיטת טוקיו גאקוגיי
  • אוניברסיטת טוקיו למדעי הים והטכנולוגיה הימית
  • אוניברסיטת טוקיו גייג'וטסו דייגאקו
  • אוניברסיטת טוקיו לאומנות
  • המכון לטכנולוגיה של טוקיו
  • אוניברסיטת טוקיו לחקלאות
  • אוניברסיטת היטוטסובאשי

אוניברסיטאות ציבוריות

  • אוניברסיטת המטרופולין של טוקיו

אוניברסיטאות פרטיות

  • אוניברסיטת אאויאמא גאקוין
  • אוניברסיטת אסיה
  • אוניברסיטת אובירין
  • אוניברסיטת גאקושוין
  • אוניברסיטת קייו
  • אוניברסיטת קוגאקויין
  • אוניברסיטת קוקוגאקויין
  • האוניברסיטה הנוצרית הבינלאומית
  • אוניברסיטת קוקושיקאן
  • אוניברסיטת קומאזאווה
  • המכון לטכנולוגיה שיבאורה
  • אוניברסיטת סופיה
  • אוניברסיטת שווה
  • אוניברסיטת סנשו
  • אוניברסיטת דאייטו בונקה
  • אוניברסיטת טאקושוקו
  • אוניברסיטת צ'ואו
  • אוניברסיטת טייקיו
  • אוניברסיטת טמפל יפן
  • אוניברסיטת טוקיו לחקלאות
  • אוניברסיטת טוקיו למדע
  • אוניברסיטת טוהו
  • אוניברסיטת ניהון
  • אוניברסיטת הוסיי
  • המכון לטכנולוגיה מוסאשי
  • אוניברסיטת מייג'י
  • אוניברסיטת מייג'י גא'קווין
  • אוניברסיטת ריקיו
  • אוניברסיטת ואסדה

ספורט

Tokyo Dome night
טוקיו דום, אצטדיון הבית של יומיורי ג'איינטס

לטוקיו אצטדיון ספורט אחד מרכזי, הבולט מעל השאר: הטוקיו דום. הוא אצטדיון בייסבול, בו משחקים היומיורי ג'איינטס. צורתו הייחודית זיכתה אותו בכינוי "הביצה הגדולה של טוקיו" והוא אחד המבנים הידועים בעיר.

בטוקיו שתי קבוצות בייסבול מקצועיות:

  • קבוצת יאקולט סוולוס (Yakult Swallows)
  • וקבוצת יומיורו ג'יינטס (Yomiuri Giants)

איגוד הסומו היפני ממוקם בטוקיו, ומדי שנה, בינואר, מאי, ובספטמבר נערכות תחרויות סומו.

בשנת 1964 נערכו משחקי הקיץ האולימפיים בעיר ויערכו שוב בשנת 2020.

מדי שנה נערך בעיר מרתון טוקיו, אחד משישה המרתונים הנכללים בסבב המרתונים המרכזיים העולמי.

בקיץ 2020 תארח העיר טוקיו את האולימפיאדה שוב.

ערים תאומות

לטוקיו 11 ערים תאומות:

יתר על כן, לרבים מהרבעים והערים בתוך טוקיו יש ערים תאומות.

נוף העיר

צילום פנורמי של טוקיו כפי שהיא משתקפת מעץ השמיים
צילום פנורמי של טוקיו כפי שהיא משתקפת מעץ השמיים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Room, Adrian, Placenames of the World.,McFarland & Company, 1996; ISBN 0786418141
  2. ^ Fiévé, Nicolas and Paul Waley, Japanese Capitals in Historical Perspective: Place, Power and Memory in Kyoto, Edo and Tokyo.2003
  3. ^ 明治東京異聞~トウケイかトウキョウか~東京の読み方, הארכיונים הלאומיים של טוקיו (2004) (ביפנית)
  4. ^ Maps and City Guide of Tokyo, digi-joho TOKYO (באנגלית)
  5. ^ "World Business Council for Sustainable Development (WBCSD)"(הקישור אינו פעיל, 18.05.2018)
  6. ^ 6.0 6.1 Barry, Roger Graham & Richard J. Chorley. Atmosphere, Weather and Climate. Routledge (2003)([1] באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)(הקישור אינו פעיל, 18.05.2018)
  7. ^ Efforts in Japan to Mitigate the Urban Heat Island Effect, אתר "Japan for Sustainability ", ספטמבר 2008(הקישור אינו פעיל, 18.05.2018)
  8. ^ האומדן התפרסם ב-1 באוקטובר 2003, כך שהוא אינו מעודכן כראוי
  9. ^ ללא המחוזות הסמוכים
  10. ^ תמ"ג לערים מסביב לעולם בין השנים 2008 - 2025, באתר של Pricewaterhouse Coopers (חברה כלכלית יוקרתית)
  11. ^ החברות המובילות ב"פורצ'ן גלובל 500", על פי ערים. באתר המגזין הכלכלי של CNN
  12. ^ "A Country Study: Japan", Library of Congress
  13. ^ מעודכן לאוגוסט 2010
2020 בספורט

ערך מורחב – 2020

CiNii

CiNii הוא מאגר מידע ומנוע חיפוש ביבליוגרפי עבור חומר שהתפרסם ביפן או חומר בשפה היפאנית. המיזם הוקם בשנת 2005 ומתוחזק על ידי המוסד הלאומי למידע (Nii) מייסודה של אוניברסיטת טוקיו. שירות החיפוש חשוף לציבור ומקטלג את הפריטים בספריית המוסד הלאומי למידע, מסד המידע של ציטוטי כל הפרסומים ביפאנית (CJP), קטלוג ספריית הדיאט הלאומית וספריות נוספות, ספריות אקדמיות וארגוניות. על אף שהשירות הוא מקיף וכולל את כל תחומי הדעת, השימוש העיקרי שלו הוא בתחומי מדעי הרוח והחברה. לתחומי מדעי הטבע, הרפואה ומדעים מדויקים קיימים גם מאגרי מידע ייעודיים.

אולימפיאדת הנכים טוקיו (1964)

אולימפיאדת הנכים השנייה התקיימה בשנת 1964 בטוקיו, יפן.

אולימפיאדת טוקיו (1964)

אולימפיאדת טוקיו (1964) היא האולימפיאדה ה-18 בעת החדשה. היא נמשכה 15 ימים, מ-10 באוקטובר עד 24 באוקטובר 1964, ובתחרויות במסגרתה השתתפו 5,140 ספורטאים מ-93 מדינות.

האולימפיאדה בטוקיו, הראשונה להיערך על אדמת יבשת אסיה, נערכה בשיאו של הזינוק הכלכלי שחוותה יפן בראשית המחצית השנייה של המאה ה-20. בחירתה של טוקיו סימלה את חזרתה של יפן אל הבמה העולמית לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה והכיבוש האמריקאי. כמו כן, היא תרמה לפיתוח רשת התחבורה של יפן, עת לקראתה נבנתה בטוקיו מערכת כבישים עיליים מהירים ונחנכה רכבת השינקנסן, שקיצרה את זמן הנסיעה מטוקיו לאוסקה לכארבע שעות, מרחק של 515 ק"מ.עם 93 המדינות שהשתתפו באולימפיאדה לא נמנתה דרום אפריקה, אשר הורחקה מהם בשל משטר האפרטהייד שהונהג גם בתחום הספורט במדינה. זו הייתה האולימפיאדה הראשונה שממנה הורחקה דרום אפריקה.

אוסקה

אוסקה (ביפנית: 大阪市, ‏Ōsaka-shi) היא העיר השלישית בגודלה ביפן ובירת מחוז אוסקה. נכון לשנת 2010, העיר מונה כ-2.6 מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחבל הארץ קנסאי שבהונשו, על גדת נהר היודו באזור מפרץ אוסקה. אוסקה היא הבירה הכלכלית וההיסטורית של יפן ומרכז פיננסי חשוב עד היום. אוכלוסיית היוממות של העיר היא השנייה בגודלה ביפן, אחרי טוקיו.

אליפות העולם באתלטיקה 1991

אליפות העולם באתלטיקה 1991 הייתה אליפות העולם השלישית באתלטיקה, שנערכה בין 23 באוגוסט ל-1 בספטמבר 1991 בטוקיו שביפן. בתחרות השתתפו 1,517 אתלטים ואתלטיות מ-167 מדינות, ב-43 תחרויות.

אתלטיקה באולימפיאדת טוקיו (1964)

אולימפיאדת טוקיו (1964) נערכה בטוקיו, יפן. תחרויות האתלטיקה נערכו בין ה-14 באוקטובר לבין ה-21 באוקטובר 1964. נערכו 36 תחרויות באתלטיקה במשחקים אלו (12 לנשים ו-24 לגברים), בהשתתפות 1,018 משתתפים (236 נשים ו-782 גברים) מ-80 מדינות.

גאוגרפיה של יפן

יפן היא מדינת איים במזרח אסיה השוכנת במערבו של האוקיינוס השקט. הארכיפלג היפני כולל יותר מ-3,000 איים, אך רק כמה מאות מהם מיושבים, ומתוכם ארבעה הם האיים המרכזיים: הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו. זוהי מדינה הררית ומיוערת, שמרבית אוכלוסייתה מתגוררת למרגלות ההרים ולאורך החופים, דבר המעצים את צפיפות האוכלוסין באזורים המיושבים. האקלים השורר במדינה הוא ממוזג ומשתנה בין חבלי הארץ שבה. יפן נמצאת באזור בעל פעילות סייסמית גבוהה, ולעיתים תכופות מתרחשות בה רעידות אדמה והתפרצויות געשיות. בירת יפן, טוקיו, היא המטרופולין המאוכלסת ביותר בעולם.

הגביע הביניבשתי

הגביע הביניבשתי (Intercontinental Cup) שהיה ידוע גם בשם הגביע האירופאי-דרום אמריקאי (European/South American Cup), והחל מ-1980 נקרא גם גביע טויוטה (Toyota Cup), היה טורניר כדורגל שהפגיש בין מועדוני כדורגל שהיו חברים באופ"א וב-CONMEBOL. הקבוצות מאירופה שהיו משתתפות היו לרוב זוכות ליגת האלופות למעט מקרים מסוימים, בהם סגניתן הייתה משתתפת. הקבוצות מדרום אמריקה היו זוכות גביע ליברטדורס. הטורניר הפגיש את שתי הזוכות הללו, לכאורה הקבוצות הטובות ביותר ביבשתן באותה השנה, תחילה לשני משחקי גומלין ואחרי 1980 למפגש יחיד, משחק שהתקיים ביבשת נייטרלית - באסיה, תחילה באצטדיון טוקיו בטוקיו ומאוחר יותר באצטדיון יוקוהמה ביוקוהמה, שניהם ביפן.

הטורניר נקרא בעבר גם אליפות העולם לקבוצות עד שאליפות העולם לקבוצות נערכה לראשונה ב-2000. באליפות העולם לקבוצות משתתפות גם זוכות טורנירי הקבוצות מצפון ומרכז אמריקה, אסיה, אפריקה ואוקיאניה, כאשר אחד המקומות המשוריינים בטורניר הוא לאלופת המדינה המארחת, אך אם זוכת טורניר הקבוצות היבשתי היא מאותה מדינה כמו המארחת, אזי מצורפת קבוצה נוספת מאותה יבשת, סגניתה של הזוכה בתואר היבשתי. ב-2004 התקיים המשחק האחרון במסגרת הגביע הביניבשתי והחל משנת 2005 הטורניר הוחלף באליפות העולם לקבוצות (כדורגל).

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

מחוזות יפן

יפן מחולקת מנהלתית ל-47 מרכיבים: אזור מטרופוליני (to 都) טוקיו, אזור הפרובינציה (dō 道) הוקאידו, 2 מחוזות עירוניים (fu 府) אוסקה וקיוטו ו-43 מחוזות (ken 県). ביפן הם נקראים 都道府県‏ (todōfuken). המחוזות הם גופים ממשלתיים הגדולים מערים, עיירות וכפרים.

הנציג הבכיר של כל מחוז הוא מושל (chiji 知事) הנבחר בצורה ישירה. חוקים ותקציבים נקבעים על ידי ועדה (議会 gikai), אשר חבריה מכהנים 4 שנים.

על פי חוק האוטונומיה המקומית, כל מחוז מחולק בתורו לערים (shi 市) ונפות (gun 郡). כל נפה מתחלקת בתורה לעיירות (chō, machi 町) וכפרים (son, mura 村). למשל, הוקאידו מחולק לארבע עשרה נפות, המשמשות כסניפים (shichō 支庁) של המחוז. ישנם מחוזות בהם סניפים אשר ממלאים תפקידים מנהלתיים, מחוץ לבירה.

מטרופולין

מטרופולין היא אוסף גדול של יישובים עירוניים וכפריים המקיימים זיקות בעוצמות שונות אל עיר־אם, שעל שמה קרויה לרוב המטרופולין. עיר־האם מספקת לערי ויישובי הלוויין שירותים בתחומי התעסוקה, החינוך, התרבות, ושירותים נוספים. הזיקות לעיר הראשית מתבטאות בין השאר בנסיעות תדירות אליה.

המונח מטרופולין הוא מונח גאוגרפי-סוציולוגי, ולא תמיד מתבטא בהגדרות מנהליות או שלטוניות. במטרופולין יכולות להיות רשויות מקומיות שונות, אך במקרים רבים נכללים מטרופולינים שלמים או חלקם העיקרי תחת רשות שלטונית אחת (רשות מקומית, מטרופולינית או מחוזית המאגדת ערים שונות), המייעלת את ניהול המטרופולין והערים המרכיבות אותו. בעולם קיימת מגמה של איחוד הרשויות בתחום מטרופולין או אגד הערים המרכזי של המטרופולין לרשות אחת, בדרך כלל עם רבעים או "ערים" בתוכהּ, והדרגות השונות נוטלות סמכויות שונות בניהול החיים בעיר[דרוש מקור].

עם התפתחות האזורים המטרופוליניים הגדולים נולד המגלופוליס, חיבור של כמה מטרופולינים שונות בגודלן וקרובות גאוגרפית המקיימות קשרים שונים ביניהן.

דוגמאות למטרופולינים גדולות בעולם:

מטרופולין טוקיו, בירת יפן: 37 מיליון תושבים

סאול, בירת קוריאה הדרומית: 22.7 מיליון תושבים

מקסיקו סיטי, בירת מקסיקו: 19.4 מיליון תושבים

ניו יורק סיטי שבארצות הברית: 22.6 מיליון תושבים

סאו פאולו, שבברזיל: 18.3 מיליון תושבים.

גואנגג'ואו שבסין: 25 מיליון תושביםערי הליבה של מטרופולין רב-מרכזית אינן בהכרח מחוברות פיזית באזור עירוני רציף ביניהן, המבדיל אותן מאגד ערים, הדורש רציפות עירונית.

מסטושי קושיבה

מסטושי קושיבה (ביפנית: 小柴 昌俊; נולד ב-19 בספטמבר 1926) הוא פיזיקאי יפני. חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2002 ביחד עם ריימונד דייוויס, על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי נייטרינואים קוסמיים.

סיים את התואר הראשון באוניברסיטת טוקיו בשנת 1951, ואת הדוקטורט באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק ב-1955. בשנים 1955–1958 היה חוקר במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת שיקגו. לאחר מכן שב ליפן כפרופסור במכון למחקר גרעיני באוניברסיטת טוקיו. חלק מתקופה זו עשה באוניברסיטת שיקגו כפרופסור-עמית, במעבדה לאנרגיות גבוהות וקרינה קוסמית. באוניברסיטת טוקיו נשאר עד שנת 1987 ולאחר מכן לימד באוניברסיטת טוקאי, במשך עשר שנים. כיום נושא בתפקיד פרופסור-אמריטוס באוניברסיטת טוקיו.

המחקר בגינו זכה בפרס נובל, התמקד בנייטרינו, חלקיק יסודי תת-אטומי שאיתגר מדענים זמן רב. מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת הייתה סברה כי בשמש מתרחשות ריאקציות היתוך גרעיניות שהופכות מימן להליום ומשחררות אנרגיה. חישובים תאורטיים מתקדמים יותר הראו כי מספר רב של נייטרינואים חייבים להשתחרר כחלק מתהליך זה, ולכן כדור הארץ חייב להיות חשוף לשטף מתמיד של נייטרינואים המגיעים מהשמש. אולם, בשל התגובות החלשות יחסית של החלקיק עם חומר, היה קשה מאוד לגלותו ולמדוד אותו.

קושיבה הסתמך על עבודתו של ריימונד דייוויס כדי לבנות בשנות ה-80 גלאי ניטרינו תת-קרקעי במכרה אבץ ביפן, לו קרא "קמיוקנדה 2". הגלאי הורכב ממכל מים ענק המוקף בגלאים אלקטרוניים שתפקידם לאתר הבזקי אור אשר נוצרים כאשר ניטרינו בא במגע עם גרעין אטומי במולקולות המים. קושיבה הצליח לאשש את התאוריה של דייוויס, כי אכן השמש פולטת נייטרינואים, וכי בפועל תמדד על כדור הארץ כמות מעטה יותר מהצפויה להגיע אלינו לאחר שנפלטה מהשמש (כלומר, כי חלקם נאבדים בדרך מהשמש אלינו). ב-1987 הגלאי איתר שטף של ניטרינו מפיצוץ סופרנובה שהתרחש מחוץ לשביל החלב.

לאחר מכן בנה קושיבה גלאי גדול יותר ורגיש יותר, לו קרא "סופר-קמיוקנדה", שנכנס לשימוש ב-1996. בעזרתו הצליח לגלות עדויות מהימנות לכך שניטרונואים, המתחלקים ל-3 סוגים שונים, יכולים לשנות את סוגם מאחד לשני תוך כדי תנועתם.

סיאול

סיאול (בקוריאנית: 서울특별시, להאזנה (מידע • עזרה); נהגה כ"סַאוּל", IPA: [sʌ.ul]) היא עיר הבירה של קוריאה הדרומית, ומרכזה הפוליטי, הכלכלי, החברתי והתרבותי והיא העיר ה-12 בגודלה בעולם. סיאול, ממוקמת בצפון מערב המדינה, משתי גדות נהר האן, היא גם המטרופולין השנייה בעולם במונחי אוכלוסייה (אחרי טוקיו), עם אוכלוסייה של כ-25.6 מיליון בני אדם - חצי מאוכלוסיית קוריאה הדרומית, ואיתם עוד 632,000 אנשים מרחבי העולם. מהמאה ה-14 ועד 1945 הייתה העיר בירתה של קוריאה כולה.

לעיר היסטוריה מתועדת משנת 18 לפנה"ס, כאשר נוסדה על ידי ממלכת פאקצ'ה, אחת משלוש הממלכות של קוריאה, לאחר מכן בתקופת שלטונה של שושלת ג'וסון, ובאימפריה הקוריאנית. מטרופולין סיאול מכילה ארבעה אתרי מורשת עולמית: ארמון צ'אנגדאוקגונג, מבצר הוואסאונג, ג'ונגמיו, והקברים המלכותיים של שושלת ג'וסאן. סיאול מוקפת הרים, שהגבוה מביניהם הוא הר בוקהאנסאן, הפארק הלאומי הכי מטויל בעולם. בסיאול מספר מבנים המחזיקים בשיאים עולמיים ובהם: עולם לוטה, פארק השעשועים המקורה הגדול בעולם, ומזרקת בנפו, מזרקת הגשר הגדולה בעולם. כמקום הולדתו של הקיי-פופ, נבחרה סיאול ב-2011, בפעם השלישית ברציפות, ליעד המתוייר ביותר על ידי תיירים סינים, יפנים, ותאילנדים, עם מעל 10 מיליון מבקרים בינלאומיים ב-2012.

כיום, סיאול נחשבת עיר גלובלית מובילה, שגדלה במהירות, כתוצאה מגאות וצמיחה כלכליות, ונחשבת כ"נס על נהר ההאן" אשר עלתה מתוך האפר של מלחמת קוריאה, עד להיותה המטרופולין בעלת הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, לאחר טוקיו, ניו יורק ולוס אנג'לס. עם תמ"ג ($773,900,000,000) בשנת 2012. סיאול היא מרכז טכנולוגי מוביל בעולם, במקום השישי עם מספר החברות ברשימת 500 החברות הטכנולוגיות בעולם, ובהן סמסונג, LG, ויונדאי מוטור. סיאול היא המרכז העולמי הפיננסי בעל הצמיחה המהירה ביותר בעולם, המדורגת במקום החמישי במדד המרכזים הפיננסיים הגלובלי. מחוז גאנג-נאם, מחוז ג'ונג, והאי יואוי, מהווים את מרכז הטכנולוגיה והמדיה בעיר.

בסיאול יש תשתית מאוד מתקדמת מבחינה טכנולוגית. יש בה את חדירת הפס הרחב של סיבים אופטיים הגבוהה ביותר בעולם, וכתוצאה מכך, חיבורי האינטרנט המהירים בעולם עם מהירות של עד גיגה-ביט לשנייה. תחנת הרכבת המרכזית של סיאול, היא הטרמינל הראשי של הרכבת המהירה של קוריאה הדרומית, והרכבת התחתית של סיאול והיא רשת הרכבת התחתית הגדולה בעולם לפי אורך, ובעלת הקו המעגלי הגדול בעולם. הרכבת התחתית של סיאול, נחשבת לרכבת התחתית הטובה בעולם, והיא הרכבת היחידה בעולם עם דלתות אוטומטיות בלבד, ובנוסף

LTE, ו-Wi-Fi, ו-DMB, וגם WiBro. סיאול מחוברת בעזרת AREX לנמל התעופה הבינלאומי של אינצ'ון, שדורג כנמל התעופה הטוב בעולם במשך 7 שנים ברציפות (2005–2012), על ידי המועצה הבינלאומית לנמלי תעופה.

בשנת 1986, אירחה העיר את משחקי אסיה, בשנת 1988 את האולימפיאדה, בשנת 2002 את המונדיאל, ובשנת 2010, אירחה את הפורום של ה-G-20, ונבחרה כעיר המעוצבת בעולם.

ספריית הדיאט הלאומית

ספריית הדיאט הלאומית (ביפנית: 国立国会図書館; "קוקריטסו קוקאי טושוקאן") הוקמה ב-1948 במטרה לסייע לחברי הדיאט של יפן במחקר של נושאים הקשורים למדיניות ציבורית. ספריית הדיאט הלאומית היא הספרייה הלאומית היחידה ביפן. הספרייה דומה במטרותיה ובהיקפה לספריית הקונגרס האמריקאית.

ספריית הדיאט הלאומית שוכנת בשני אתרים מרכזיים, בטוקיו ובקיוטו, ובעוד מספר סניפים.

פופ רוק

פופ רוק (מאנגלית: Pop rock) הוא סוגה מוזיקלית המשלבת מוזיקת פופ ומוזיקת רוק. השירים בסגנון זה מאופיינים בעיקר במבנה שיר פשוט, במנגינות קליטות, בפזמון קליט אשר חוזר על עצמו בהם פעמים רבות, במילות שיר פשוטות שימוש בגיטרה חשמלית וכלי הקשה.

המונח נכנס לשימוש בתחילה במהלך שנות השישים לתיאור הסגנון המוזיקלי של הלהיטים המוקדמים של להקת הביטלס.

במהלך שנות השבעים סגנון הפופ רוק סלל את הדרך להיווצרות סגנון הרוק הקל. אמני פופ רוק אשר בלטו במיוחד במהלך שנות השבעים, כוללים בין היתר את קווין, אלטון ג'ון, פיל קולינס, להקת Wings, להקת The Cars ולהקת פליטווד מק, ובארץ את דני סנדרסון ולהקותיו כוורת וגזוז.

אמני פופ רוק אשר בלטו במהלך שנות השמונים, כוללים בין היתר את בילי ג'ואל, ג'ורג' מייקל, להקת א-הא, להקת רוקסט, להקת אירייז'ר ופיל קולינס.

אמני פופ רוק אשר בלטו במהלך שנות התשעים כוללים בין היתר את אלאניס מוריסט, רובי ויליאמס, דיידו ולהקת הקורס.

במהלך העשור האחרון, עבר הז'אנר סוג של התחדשות כאשר שירי הפופ רוק העכשוויים מושפעים במידה רבה ממוזיקת רוק אלטרנטיבי וממוזיקת פאנק רוק. אמני פופ רוק בולטים מהעשור הראשון של המאה ה-21 כוללים בין היתר את טוקיו הוטל, אבריל לאבין, קלי קלרקסון, דמי לובאטו, מקפליי, Maroon 5 זוכת שלושת פרסי הגרמי.

פלה דה טוקיו

פלה דה טוקיו (בצרפתית: Palais de Tokyo; ארמון טוקיו) הוא מבנה המוקדש לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית (שמו המקורי הוא: "ארמון המוזיאונים לאמנות מודרנית" Palais des Musées d'art moderne), נמצא בשדרות הנשיא וילסון מספר 13, ברובע השישה עשר של פריז. בכנף המזרחית של המבנה, השייכת לעיריית פריז, שוכן המוזיאון לאמנות מודרנית של פריז, ואילו בכנף המערבית, השייכת למדינה, שוכן מאז שנת 2002 "פלה דה טוקיו / המרכז ליצירה עכשווית" ( le Palais de Tokyo / Site de création contemporaine). כיום זהו אחד האתרים הבולטים לאמנות עכשווית בפריז.

מבנה הפלה דה טוקיו מצוי, מצד נהר הסן, על שדרות ניו-יורק, שנקראו בעבר "רציף דבילי" ומאוחר יותר "שדרות טוקיו" (בין השנים 1918-1945). הוראה מוניציפלית מיום ה-14 במאי 1997 העניקה את השם "כיכר טוקיו" (Place de Tokyo) לרחבת חניה הנמצאת מול הפלה דה טוקיו.

תחנת המטרו הקרובה ביותר למוזיאון היא "אלמה-מרסו" (Alma - Marceau).

קיסר יפן

קיסר יפן (ביפנית 天皇, טֶנוֹ, מילולית: מלך-אל) לעיתים מכונה "המיקאדו", הוא סמל המדינה היפנית על פי החוקה הנוכחית, המשמש בפועל כראש המדינה היפנית, והעומד בראש המשפחה הקיסרית.

מאז תחילתה של ההיסטוריה היפנית ועד לאמצע המאה ה-19 נע תפקידו של הקיסר ביפן הלוך וחזור מתפקוד כפקיד רשמי בעל תפקידים טקסיים בלבד ועד לשלטון במדינה כשליט קיסרי בפועל. תחת החוקה הנוכחית של יפן, הקיסר הוא דמות טקסית בעיקרה המהווה סמל שלטוני הכפוף לחוקת המדינה, בדומה לשרידי מלכות אחרים בעולם.

שושלת הקיסרים היפנית נחשבת לשושלת הקיסרים העתיקה בעולם ששרדה עד ימינו.

הקיסר הנוכחי ביפן הוא הקיסר נארוהיטו, שעלה לכס הקיסר לאחר שאביו הקיסר אקיהיטו פרש בשנת 2019.

משכנו של קיסר יפן מאז אמצע המאה ה-19 הוא הארמון הקיסרי של טוקיו (נודע בשם ארמון קוֹקִיוֹ), אשר נמצא בליבה של טוקיו, לפני המעבר לארמון זה התגוררה המשפחה הקיסרית בעיר קיוטו.

חלק מהתאריכים והפרטים המובאים בערך זה נמצאים תחת מחלוקת מתמדת המתנהלת בקרב ההיסטוריונים של יפן. מרשימת קיסרי יפן בעבר עולה כי חלק מהקיסרים הנמנים עליה מתו בגיל צעיר מאוד, כזה שמערער את עובדת היותם בעלי יכולת שלטונית כלשהי, שלטונם של אחדים מהנמצאים ברשימה היה למעשה שלטון שמאחוריו התקיים שלטון צללים של קיסר שפרש כביכול לנזירות, אך המשיך למעשה לשלוט בפועל, וחלק מהקיסרים מילאו תפקיד טקסי משני כל כך עד שהקשר בינם ובין שלטון היה מקרי בהחלט. עם זאת, ישנה חשיבות רבה למניית כל אחד מהקיסרים הרשמיים של יפן ברשימה כיוון שתקופת שלטונו של קיסר מסוים היא דרך החלוקה המקובלת לתקופות היסטוריות בהיסטוריה של יפן אפילו בימינו.

שחייה באולימפיאדת טוקיו (1964)

אולימפיאדת טוקיו (1964) נערכה בטוקיו, יפן. תחרויות השחייה נערכו בין ה-11 באוקטובר 1964 ל-18 באוקטובר 1964. 18 משחים נערכו במשחקים אלו (8 לנשים ו-10 לגברים), בהשתתפות 405 משתתפים (162 נשים ו-243 גברים) מ-42 מדינות.

לתחרות נוספו המשחים 400 מטר מעורב אישי לנשים ולגברים וכן משחה שליחים 4x100 מטר חופשי לגברים.

נבחרת ארצות הברית (ארצות הברית) בשחייה לנשים, זכתה ב-6 מדליות זהב מתוך 8 מדליות אפשריות וכן 15 מדליות בסך הכל מתוך 20 אפשריות. נבחרת ארצות הברית (ארצות הברית) בשחייה לגברים, זכתה ב-7 מדליות זהב מתוך 10 מדליות אפשריות וכן 14 מדליות בסך הכל מתוך 24 אפשריות.

דון פרייזר (אוסטרליה אוסטרליה) זכתה בפעם השלישית ברציפות במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי ובכך הייתה לשחיינית הראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שקבעה הישג זה, הן לגברים והן לנשים. נכון להיום (2012), קריסטינה אגרסגי (הונגריה הונגריה), הייתה השחיינית השנייה שקבעה הישג זה (200 מטר גב) ומייקל פלפס (ארצות הברית ארצות הברית), היה לשחיין השלישי שזכה ב-3 אולימפיאדות רצופות והראשון והיחיד בהיסטוריה שקבע זאת בשני משחים שונים (200 מטר מעורב אישי ו-100 מטר פרפר).

הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים
20,000,000+ שאנגחאיבייג'ינגסאו פאולוניו דלהי קו הרקיע של שאנגחאי
10,000,000+ קראצ'ילאגוסאיסטנבול • טוקיו • מומבאימוסקבהגואנגג'ואופריזשנג'ןסוג'ואוקינשאסהקהירג'קרטהלאהורצ'נגדו
5,000,000+ סיאולמקסיקו סיטילונדוןלימהדאקהניו יורקבנגלורבנגקוקדונגגוואןצ'ונגצ'ינגנאנג'ינגטהראןשן-יאנגבוגוטההו צ'י מין סיטיהונג קונגבגדאדצ'נאיצ'אנגשהווהאןטיינג'יןהיידראבאדהאנויפייסלאבאדריו דה ז'ניירופושאן • דזון-יי • סנטיאגו דה צ'ילהריאדאחמדאבאדשאנטואוסנקט פטרבורגח'רטוםאיבדאןאנקרהג'ינאןהאנגג'ואוהאנדאןיאנגון
ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים
אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012) • ריו דה ז'ניירו (2016)

משחקים עתידיים: טוקיו (2020)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.