טוף

טוף געשי הוא סוג של סלע פירוקלסטי נקבובי, רך יחסית, שנוצר מדחיסה ומילוּט (מלשון מלט) של אפר געשי, שנפלט מלוע הר געש בעת התפרצות געשית. ניתן לסווג סלעי טוף כזכוכיתיים, גבישיים או סלעיים. כשהם מורכבים בעיקר מזכוכית, שבבי גביש, או שיירים של סלעים קדומים בהתאמה. כמה ממרבצי הטוף הזכוכיתיים הגדולים בעולם נוצרו מהתפרצויות דרך מספר רב של סדקים ולא מחרוט געשי.

מקור השם מאיטלקית "טופה" (Tufa), אם כי המילה באיטלקית מתייחסת בדרך כלל דווקא לסלע משקע רך, נקבובי שנוצר מהשקעה כימית של קלציט, (מינרל של פחמת הסידן), או סיליקה במי מעיינות, אגמים או מי תהום כנֶטֶף (sinter - סוג של סלע).

טוף
טוף
סוג הסלע סלע יסוד
סביבת היווצרות געשית
הרכב חומר פירוקלסטי
תכונות וזיהוי אפור, זעיר-גביש

מקור האפר

החומרים המוצקים הפורצים מלוע הר געש, בנוסף לגאזים ולמאגמה נקראים חומרים פירוקלאסטיים או טפרה. חומרים אלה מקוטלגים לפי גודל הגרגרים:

  • עד 2 מ"מ: אפר געשי
  • סלע טוף
    סלע טוף על המדרון הדרומי של התל הגעשי בנטל ברמת הגולן
    2 עד 64 מילימטר: לפילי (מלטינית: אבנים קטנות)
  • מעל 64 מילימטר: פצצות געשיות או גושים געשיים
סלע טוף
סלע טוף על המדרון הדרומי של התל הגעשי בנטל ברמת הגולן

הטוף הוא התגבשות של החומרים הגעשיים בתנאי חום ולחץ מסוימים לסלע.

אם החלקיקים הנוצרים מההתפוצצות קטנים מספיק הם נקראים "אפר געשי", (בגודל גרגירי חול או אף קטנים יותר). חלקיקים אלה הם סיגים של גושי לבה שהושלכו לאוויר בשל התפרצויות של קיטור וגזים אחרים והתמלאו בשלפוחיות בשל התפשטות הגזים בתוכם כשעדיין היו במצב נוזלי.

נראה שלא היה שום עידן גאולוגי שלא הייתה בו התפרצות געשית, ולכן מוצאים סלעי טוף מעידן הפרקמבריון ועד ימינו.

סוגי הרי געש

נוהגים לסווג את הרי הגעש על פי סוג ההתפרצות:

  • טיפוס הוואיני (הרי הגעש הנפוצים באיי הוואי) שבו זרימת הלבה איטית ושקטה ואינו פולט אפר.
  • טיפוס סטרומבוליאני (סטרומבולי הוא אי געשי בקבוצת האיים הליפאריים מצפון לסיציליה) זרימת הלבה ממנו פחות נוזלית מהטיפוס ההוואיני והוא פולט אפר געשי מעת לעת.
  • טיפוס וולקנו (וולקנו הוא אי געשי שגם הוא נמצא בקבוצת האיים הליפאריים לא הרחק מסטרומבולי) הר געש סוער יותר מהטיפוס הסטרומבוליאני.
  • טיפוס וזובייני – על שם הר הגעש וזוב בסמוך לנאפולי באיטליה. צינור ההזנה של המגמה נסתם בין התפרצויות ולכן הר הגעש רדום בין התפרצויות, אך כשהן קורות הן סוערות ביותר ומלוות בפליטת חומרים פירוקלאסטיים. ההתפרצות שאירעה בשנת 79 קברה תחת כמויות אפר אדירות את הערים פומפיי והרקולנאום.
  • טיפוס פלאני (על שם הר הגעש פלה במרטיניק) שהוא הטיפוס הסוער ביותר והתפרצותו מלווה בענני גז בוערים וקטלניים הקרויים "שטף פירוקלאסטי" והידועים גם בשמם הצרפתי nuées ardentes (ענן בוער).

החומרים המצויים על מדרונות הרי הגעש

Welded tuff at Golden Gate in Yellowstone
טוף מרותך (אִיגְנִימְבְּרִיט) בכניסה לפארק הלאומי ילוסטון

שלושה סוגי מחלקות של חומרים מיוצגים בין שכבות האפר הרופפות המכסות את מדרונותיהם של הרי געש רבים:

  • אפר אמיתי מהסוג שתואר לעיל.
  • גושים של לבה ישנה וטוף היוצרים את דפנות לוע הר הגעש ושהושלכו בשל התפרצויות עזות של קיטור.
  • סלעי משקע מהחלקים העמוקים של הר הגעש שנותקו ממקומם עם הלבה הגואה, ושלעיתים קרובות "נאפו" בחום גבוה והתגבשו מחדש בשל החום שלו נחשפו.

בהתפרצויות געשיות גדולות מסוימות נפלטים מהר הגעש רק חומרים מהסוג השני. מצד שני, היו התפרצויות רבות שבהן כמות סלעי המשקע המנופצים והמעורבים באפר הייתה רבה למדי. לדוגמה, הרי הגעש הכבויים של אזור ה"אייפל" בגרמניה והטוף של תקופת הדבון הקרויים בגרמניה "Schalsteins".

חלק מלועות הרי הגעש בשדות הפחם של סקוטלנד פקוקים במסה המכילה שברים של סלעי משקע בלבד. במקרה זה יש לשער שלבה לא נפלטה כלל מהר הגעש, אלא שסיבת ההתפרצות היה שחרור והתרחבות פתאומית של כמות גדולה של קיטור. עם זאת, חומרים משניים ובלתי צפויים אלה השונים מאפר אמיתי נוטים להיווצר בשברים זוויתיים. וכאשר הם מהווים חלק עיקרי במסת הסלעים הם נקראים "בְּרֶקְצִיָה געשית" ולא טוף.

צורות ההתגבשות של האפר הגעשי

גודל הגרגרים של האפר ופיזורו

גודלם של גושי האפר משתנה מגושים בקוטר ששה מטר ויותר לאבק בעל גרגרים זעירים ביותר. הגושים הגדולים קרויים: "פצצות געשיות". לרובם צורה מעוגלת, אליפטית או בצורת אגס בשל סיבובם באוויר כשעדיין היו צמיגיים. לרבים מהם יש משטחים בעלי צליעות או בליטות ולעיתים (כמו בהר הגעש וולקנו או בהר הגעש פלה), קרום הגוש מחורץ כמו קליפת לחם. סלע המורכב מאפר ושבו מצויות "פצצות" בשפע קרוי "אַגְלוֹמֶרָט".

בשכבות הטוף שהתפשטו על חלקים נרחבים, ונתקלים בהן לעיתים קרובות בין סלעי משקע, מהווים רסיסים קטנים את עיקר החומר ואין בו "פצצות" שקוטרם מעל 10 ס"מ.

בחלק ממקרי ההתפרצויות הגעשיות נוצרת שכבה של אפר בעובי של כמה מטרים המפוזרת על פני שטח ניכר, אבל שכבות אלו הולכות ונעשות דקות במהירות ככל שהמרחק מלוע הר הגעש גדל, ולכן רוב שכבות האפר המכסות קילומטרים רבועים רבים דקות למדי. מִמְטָרִים של אפר מתרחשים בדרך כלל לסירוגין, בהפרשי זמן קצרים או ארוכים. זו הסיבה שמרבצי טוף עבים מורכבים משכבות (בין אם נוצרו באוויר או מתחת למים). קשה לראות את תופעת השכבתיות בסלעי טוף גסים (אגלומרטים), אך בסלעים הבנויים מחלקיקים עדינים ניתן לראות תופעה זו בבירור.

התגבשות בחום

בהתפרצויות מסוימות, המגמה הקוצפת עולה לפני השטח כתחליב של גזים לוהטים וחלקיקים מלובנים. החומר הספוגי הקרוע לרסיסים מתפשט במהירות, אפילו בשיפועים מתונים, כמפולת לוהטת (nuée ardente) המסוגלת לנוע קילומטרים רבים במהירות גדולה מ-160 קמ"ש. לאחר שהמפולת נעצרת, החומר שנפלט עשוי להידחס כששברי הזכוכית החמים נצמדים על מנת ליצור את סלע הטוף המפוספס והמולחם הקרוי אִיגְנִימְבְּרִיט והמכסה שטחים נרחבים בניו זילנד, גואטמלה, פרו והפארק הלאומי של ילוסטון בארצות הברית.

כשהתפוצצויות מתחוללות מתחת לקרקע, החומר המקוטע נדחף בעוצמה לתוך הסלעים הסמוכים ומייצר סלע טוף פלוטוני (סלע מחדר) (פפריט- peperite).

התגבשות בלחץ

אם שכבות האפר הצטברו באזורי יבשה, כמו שכבות האפר המצויות סמוך להרי הגעש אטנה ווזוב, הטוף יהיה בנוי מחומרי געשיים בלבד ברמה משתנה של גודל גרגרים, מעורב בחומר אורגני כדוגמת עץ, צמחייה וכו'. לעומת זאת, הרי געש רבים מצויים קרוב לים, והאפר הנפלט מהם מתערב עם חומרי משקע המצטברים בתחתית הים. באופן זה נוצר בוץ או חול געשי ובמקרים מסוימים אבן גיר מעורבת באפר. למעשה, רוב סלעי הטוף המצויים בתצורות עתיקות מכילות תערובת של חרסית, חול, ולעיתים קונכיות מאובנות. דבר המוכיח כי שכבות אלו נוצרו מתחת למים.

חלוקים מעוגלים קטנים של זכוכית ספוגית מאוד ממוצא געשי מפוזרים בתוך הבוץ המרכיב חלק נכבד מקרקעית הים. חלוקים אלה צפו מהחוף או הושלכו מהרי געש תת-ימיים, והוסעו למרחקים של מאות קילומטרים לפני ששקעו לקרקעית. הוכח בניסוי שפומיס (לבה זכוכיתית, חומצית, קצפית־נקבובית וקלה ביותר) מסוגים מסוימים מסוגלת לצוף על מי הים במשך יותר משנה. מרבצי הים המכונים "חימר אדום" והמצויים במעמקים הם ברובם ממוצא געשי ונכון לכנותם "שכבות טוף תת-מימיות".

מלבד החומרים שהתווספו לטוף כגון שברים של סלעים עתיקים, חתיכות עץ וכו', תכולת שכבת האפר מכילה סלעים געשיים גבישיים. גבישים ימצאו בטוף אם הלבה בלוע הר הגעש הייתה מצויה בטמפרטורה שבה היא מתחילה להתמצק. הגבישים יכולים להגיע לגודל ניכר כדוגמת גבישי הלוסיט המצויים במדרונות הוזוב. רבים מגבישים אלה הם בעלי צורה מושלמת מכיוון שצמחו בתווך נוזלי שלא היה צמיג מדי. גבישים איכותיים של אוגיט ואוליבין מצויים בשכבות האפר של הוזוב והרי געש נוספים, עתיקים וצעירים. גושים של המינרליים הגבישיים אלה (אנורתיט, אוֹלִיבִין, אוגיט והוֹרְנְבְּלֶנְדֶה) מצויים בסלעי הטוף של רבים מהרי הגעש באיים בים הקריבי. סלעי הטוף קרויים "טוף גבישי" במקרים שגבישים מצויים בהם בשפע. רוב האפר בהתפרצות הגעשית באי מרטיניק ב-1902 היה מורכב מגבישים זעירים מוקפים בשכבת זכוכית דקה, משום שברגע ההתפרצות הלבה כמעט והתגבשה לגמרי למסת גבישית.

סוגי הטוף

למטרות פטרוגרפיה (תורת מיון הסלעים) נוהגים לסווג את הטוף בהתאם לאופי הסלע הגעשי ממנו הוא מורכב, בדומה לסיווג הלבה אם נוצרה כזו בזמן ההתפרצות. אם היה שינוי בסוג הלבה שנפלטה, סלעי הטוף מראים זאת בבירור.

סלעי טוף רֵיוֹלִיטִיים

ריוליט הוא סלע געשי חומצי (מעל 10% קוורץ). סלעי טוף רֵיוֹלִיטִיים מכילים שברים ספוגיים דמויי זכוכית ושברים המכילים קוורץ, פצלת השדה ביוטיט וכו'. סלעי טוף צעירים מסוג זה קיימים באיסלנד, הונגריה, נבדה וניו זילנד. אבן הספוג השבורה היא שקופה ואִיזוֹטְרוֹפִּית (זהה בתכונות פיזיקליות של חומר מכל כיוון שהן נמדדות). לחלקיקים קטנים מאוד יש צורה חרמשית או צורה דו־קעורה המראה כי הם נוצרו מניפוץ הזכוכית בעלת השלפוחיות. לעיתים מכנים זאת מבנה-אפר.

סלעי טוף דומים קיימים בוויילס ובמחוזות נוספים של בריטניה אך הם שונים מהותית בשל תהליכי צֵרוּר (תהליך כימי שבו נספגו בטוף תמיסות של צורן דו-חמצני (סיליקה) שהוסיפו לטוף מינראלים כדוגמת אופאל, כלקדון וקוורץ) ו-devitrification (תהליך בו זכוכית מקוררת לאיטה ונוצרים בה גבישים). הנוכחות התדירה של גבישי קוורץ שעברו בליה בלבה רֵיוליטית, עוזרת לאבחן את טבעם של סלעי הטוף.

באיי ליפארי ובהונגריה יש טוף חומצי (ריוליטי) בצבע אפור חיוור או צהוב, המורכב בעיקר מגושים ושברים של אבן ספוג.

סלעי טוף טראכיטיים

טרָכִיט הוא סלע געשי דק־גרגיר בינוני (כלומר אחוז הקוורץ בו בין 0% ל-10%) המורכב מעיקר מפצלת השדה מסוג אורתוקלז. טוף שמקורו בטרָכִיט אינו מכיל קוורץ אלא פצלת שדה מהסוגים אורתוקלז ואוליגוקלז ולעיתים בּיוֹטִיט, אוגיט והוֹרְנְבְּלֶנְדֶה. עקב בליה משתנה טוף זה לאבני חימר רכות בצבע אדום או צהוב עשיר בקאולין וקוורץ משני. טוף טרכיטי מצוי על הריין (בזיבנגבירגה) באיסקיה שליד נפולי, הונגריה וכו'.

סלעי טוף אנדזיטיים

אנדזיט הוא סלע געשי דק־גרגיר בינוני (כלומר אחוז הקוורץ בו בין 0 ל-10%) המורכב ברובו מן הפְּלַגְיוֹקְלז אַנְדֶסִיני. סלעי טוף שמקורם באַנְדזיט נפוצים מאוד. הם מצויים לאורך רכסי ההרים של אמריקה הצפונית והדרומית (הרי האנדים), באיים הקאריביים, ניו זילנד, יפן ועוד. גם במחוזות רבים של אנגליה מצויים בשפע סלעי טוף עתיקים מסוג זה. צבעם אדום או חום. שבריהם מופעים בכל הגדלים מגושים גדולים ועד אבק דק־גרגר. החללים בסלע ממולאים במינרלים משניים, קַלצִיט, כּלוֹרִיט, קוורץ אפידוט וכלקדון. במקטעים מיקרוסקופיים ניתן לזהות את טבעה של הלבה המקורית מהצורות והתכונות של הגבישים הזעירים שהתהוו מהזכוכית המקורית. סלעי טוף אלה זהים לחלוטין לשכבות האפר המודרניות שבקוטופקסי, קרקטואה והר פלה אפילו בפרטים הזעירים ביותר.

סלעי טוף בזלתיים

בזלת הוא סלע געשי דק־גרגיר בסיסי (כלומר אחוז הקוורץ בו הוא 0%) והמורכב בעיקר מהמינרלים פירוקסן ופְּלַגְיוֹקְלז. טוף שמקורו בבזלת נפוץ מאוד הן באזורים פעילים געשית והן באזורים שהפעילות הגעשית שככה בהם מזמן. סלעי טוף כאלה מצויים באיים הבריטים כדוגמת סקי, מול ומחוז אנטרים ומקומות נוספים, היכן שקיימים סלעים געשיים מתור השלישון למשל בסקוטלנד, דרבישייר ואירלנד בשכבות של תור הקרבון, ובסלעים העתיקים עוד יותר של אזור האגמים, והרמות הדרומיות של סקוטלנד ווילס. צבעם של סלעי טוף אלה שחור, ירוק כהה או אדום. קיימת שונות גדולה בגודל הגרגרים המרכיבים אותם. בחלק מהם מצויות "פצצות" מעוגלות ספוגיות בקוטר 30 ס"מ ויותר, ובשל מקורן התת-מימי הם מכילים צפחה, אבן חול, חצץ וחומרי משקע אחרים, ולעיתים הם מכילים מאובנים.

סלעי טוף בזלתי צעירים מצויים באיסלנד, איי פארו, אי יאן מאיין, סיצליה, וזוב, איי דרום סנדוויץ', סמואה וכו'. בהשפעת הבליה הם מכילים את מינרלים מקבוצת הכלוריט וכן קלציט, סרפנטין ובמיוחד כשהלבה כוללת נפליט או לוסיט הם עשירים בזאוליטים, כגון אנלציט, פרהניט, נתרוליט, סקולציט, חבזיט, היולנדיט וכו'.

הרי געש בזלתיים פלטו כמות גדולות של סקוריה שחורה שלאחר התגבשות עברה בליה והפכה לסלע רך אדום המכונה פאלאגוניט. טוף מסוג זה מצוי באיסלנד ובסיציליה.

סלעי טוף אולטרה בסיסיים

סלעי טוף ממוצא אולטרה בסיסי (פחות מ-43% סיליקה) נדירים למדי. הם מאופיינים בשפע באוליבין או סרפנטין ובמיעוט או אף העדר של פצלת השדה. במחלקה זו ניתן למקם את סלעי הפֶּרידוֹטיט, הבְּרֶקְצִיָה או הקימברליט של שדות היהלומים של דרום אפריקה.

סלע היסוד הוא כחול ירוק כהה של צבע הסרפנטין (אדמה כחולה). בשל תהליכי בליה וחמצון הופך הסלע למסה פריכה בצבע חום או צהוב (ה"אדמה הצהובה"). מלבד אוליבין ואוגיט קיימים בו גבישים של היפרסתן, נציץ חום, גארנט, מגנטיט, אילמניט וקיאניט ביחד עם גושים גבישיים של גארנט, אוגיט ואוליבין (שחלק מהפטרוגרפים מכנים אקלוגיטים). גושים רבים של צפחה משובצים בברקציה ולכן יש המשערים שהיהלומים נוצרו כשהמגמה האולטרה בסיסית מוססה פחמן, שהתגבש מחדש כשהסלע התקרר. רבים מהגבישים שבורים, ושברי הסלע הם זוויתיים ולא מעוגלים מה שמעיד שהקימברליט כנראה אינו טוף אלא בְּרֶקְצִיָה אולטרה בסיסית.

תהליכים

במהלך הזמן פועלים על סלעי הטוף שינויים בנוסף לתהליך הבליה. לעיתים הם מעורבים בתהליך קימוט ועקב כך הסלעים נגזרים ונקרעים. רבים מהצפחות הירוקות של אזור האגמים הם אפר עדין שנבקע. הצבע הירוק הוא תוצאה מהתפתחות גבישי כלוריט.

בין השיסטים הגבישיים של אזורים רבים מצויים שכבות ירוקות או שיסטים ירוקים הכוללים קוורץ, הורנבלנדה, כלוריט או ביוטיט, תחמוצות ברזל, פצלת השדה וכו', והם כנראה טוף שעבר התמרה והתגבש מחדש.[דרוש מקור] סלעים אלה מצויים לרוב בצמוד לאפידיוריט ושיסטים של הורנבלנדה שהם במקביל התמרה של לבה וסיל. חלק מהשיסטים של כלוריט הם כנראה שכבות אפר געשי שעברו התמרה.[דרוש מקור]

הסלעים המכונים "שכלשטיין" המצויים בדבון ובגרמניה מכילים משקע טוף מבוקע שעבר גיבוש מחדש. חלקם שמרו על המבנה המקוטע אף שהלאפילי (גֻלוֹת געשיות) בתוכם שטוחים ומתוחים. החללים בתוכם מכילים בדרך כלל קלציט, אבל לעיתים קוורץ.

שימושי הטוף

בעולם יש לטוף חשיבות כלכלית מועטה.

  • "פפרינו" (Peperino) – סוג של טוף טראכיטי היה בשימוש כאבן בניין ברומא ובנאפולי.
  • "פוצולנה" (Puzzuolana) - סוג של טוף בסיסי שעבר בליה כימית שנהגו לכרות במפרץ פוצאולי שסמוך לנאפולי ושימש כמלט וליציקות בטון לאחר עירבוב עם סיד, אך כיום נהוגים לקרוא בשם זה למספר חומרים שאינם תמיד בעלי אופי זהה.
  • "טראס" (Trass) - סוג של טוף טראכיטי ספוגי שנעשה שימוש נרחב באזור ה"איפל" בגרמניה עבור בטון חסין מים.

בישראל משווקת חברת "טוף מרום גולן" סלעים מרוסקים לצורכי גינון, אולם אין מדובר בטוף אלא בסלעי סקוריה.

לקריאה נוספת

  • פרופסור משה ברור, "טוף", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 9), הוצאת יבנה, תשס"א

קישורים חיצוניים

  • אתר מפעל "טוף מרום גולן" האתר הוא בעיקר אתר שיווקי ועוסק בעיקר בתיאור השימושים של מוצרי המפעל, אבל יש בו מעט מידע על הטוף של רמת הגולן.
איגנימבריט

איגנימבריט או טוף מולחם הוא סלע געשי פירוקלסטי המורכב מאפר געשי עתיר פומיס הנוצר במהלך התפרצות פליניאנית. בעבר שימש המונח להגדרת משקעים פירוקלסטיים מולחמים בלבד, המורכבים מטיפות מותכות למחצה של אפר געשי שנדבקו זו לזו.את שמו של הסלע טבע בשנת 1932 הגאולוג הניו זילנדי פטריק מרשל (Patrick Marshall,‏ 1869–1950), שיצר הלחם מן המילים הלטיניות ignis (אש) ו-imber (גשם), מאחר שסבר כי הסלע הושקע מתוך עננים לוהטים של אפר געשי ופומיס – זרמים פירוקלסטיים.

דקיט

דקיט הוא סלע געשי (סלע פרץ) שמרקמו אפינטי עד פורפירי, ושהרכבו הכימי הוא בין אנדזיט לריוליט. השם דקיט מגיע מדאקיה, פרובינקיה רומית שהשתרעה בין נהר הדנובה להרי הקרפטים (כיום המדינות רומניה ומולדובה) שבה תואר הסלע לראשונה.

התפרצות-על

התפרצות-על היא התפרצות געשית נדירה בקנה-מידה גדול במיוחד. התפרצות-על (או מגה-התפרצות) הן מושגים צעירים יחסית, מאחר שהתפרצות עזה כל כך הייתה מנוגדת לתיעוד ההיסטורי ולתפיסה המקובלת של יכולת הרי געש להתפרץ בעוצמה רבה כל כך. אולם, מחקרים חדשניים ותוכניות טלוויזיה הפכו מושג זה לשגור ומקובל, הן על הקהל והן על המדענים העוסקים בוולקנולוגיה, אם כי האחרונים נוהגים שלא להשתמש בו במאמרים מקצועיים.

התפרצות-על מתרחשת בשני אופנים:

משטחי בזלת נרחבים – בניגוד לרמות געשיות הנוצרות מהתפרצות מתוך צינור הזנה או מתוך מערכת סדקים בהר געש ובשדה געשי, הרי שמשטחי הבזלת הנרחבים נוצרים באמצעות סדקי-ענק ומפיקים התפרצויות מתמשכות על שטחים עצומים.

התפרצות געשית בעוצמה רבה – 7–8 במדד התפרצות געשית

לבה

לַבָּה היא סלע מותך הנפלט מהר געש במהלך התפרצות געשית, ומקורה במאגמה שנפלטו ממנה מרבית הגזים. הלבה הנפלטת נוזלית, חמה מאוד – 700 - 1,200 מעלות צלזיוס, ועשויה להיות צמיגה מאוד – בערך פי 100,000 ממים. בהתקררותה יוצרת הלבה סלעים געשיים, הנקראים גם "סלעי פרץ". בהתמצקותה שותפה הלבה לבניית הרי געש ורמות געשיות. מקור השם בלטינית: Lavo – לשטוף.

הלבה נפלטת מהר הגעש בכמה אופנים:

קילוחי לבה – פליטה מתונה של לבה דלה בגזים מלועו של הר געש או מסדקים במורדותיו ובסביבתו. הקילוח מחולק למתלול – חזית הקילוח, וגב – חלקו העליון של הקילוח. ככל שהקילוח מתרחק ממקורו, כך הופכת הלבה צמיגה ואיטית יותר, ומתלול הקילוח הופך גבוה יותר.

שפכי לבה – זרמים מתונים הנפלטים מסדקים הנוצרים במורדותיו ובסביבתו של הר געש.

וילונות לבה – פליטה של יריעות לבה רציפות.

מזרקות לבה – התפרצות לא מתפוצצת מתוך הלוע הפולטת לאוויר זרמי לבה גבוהים (עד 500 מ'), בזרם רציף או בסדרת זרמים קצרים. מזרקות לבה אופייניות להתפרצות הוואינית וסטרומבוליאנית.

לפילי

לפילי (מלטינית: lapillus – אבן קטנה) הוא הגדרת גודל לטיפות געשיות בינוניות שגודלן 64-2 מ"מ במצבי קרישה שונים ובמבנה אווירודינמי הנפלטות מהר געש בעת התפרצות געשית. טיפות אלה נוצרות ממזרקות לבה הנוצרות בעיקר בהתפרצויות סטרומבוליאנית. בהצטברותן עם חומרי טפרה אחרים הן יוצרות סלעי טוף. סלע הנוצר מהתלכדות לפילי נקרא "לפיליסטון".

מאפי

מאפי (Mafic) הוא כינוי בגאולוגיה למינרלים סיליקטיים, מאגמה, סלעים פלוטוניים וסלעי פרץ דלים יחסית בצורן דו-חמצני – 45-52% – המכילים ריכוזים גבוהים של יסודות כבדים כברזל ומגנזיום. המונח הוא הלחם של ההברות הראשונות – Ma ממגנזיום ו-Fe מ-Ferrum, ברזל בלטינית. למרות השם, מאגמה מאפית עשירה גם בסידן ובנתרן. המונח "סלעים מאפיים" מקביל פחות או יותר למונח הקודם "סלעים בסיסיים". סלעים המכילים אחוז נמוך יותר של צורן דו-חמצני נקראים אולטרה-מאפי.

צבעם של מינרלים מאפיים הוא בדרך כלל כהה ומשום כך הם מכונים גם "מינרלים מֶלנוֹקרטיים" (בעלי צבע כהה) והם בעלי משקל סגולי גדול מ-3. מינרלים יוצרי סלעים מאפיים נפוצים כוללים אוליבין, פירוקסן, אמפיבול, ביוטיט ונציצים אחרים. הסלעים המאפיים הנפוצים הם בזלת וגברו.

מבחינה כימית מצויים הסלעים המאפיים בקצה אחד של ספקטרום הסלעים, ואילו בקצה השני מצויים הסלעים המכונים "סלעים פלסיים" – סלעים "חמוצים".

מאר (גאולוגיה)

מַאר (או גם מאאר) הוא שקע שנוצר כלוע התפוצצות משנית של הר געש, והוא המבנה הגעשי הנפוץ ביותר אחרי חרוט סקוריה.

מבנה המאר הוא בדרך כלל מכתש רחב רדוד בעל קרקעית שטוחה שהמדענים מעריכים כי נוצרו מעל דיאטרמים. שולי המאר נמוכים יחסית ובנויים מתערובת של שברים של סלעי פרץ וסלעים שנתלשו מקירות הדיאטרם. נטיית השכבות קטנה והן מוטות החוצה מהמכתש. פעמים רבות מתמלא מרכז המבנה במים וניתן למצוא בתוכו משקעים אגמיים. קוטר המארים נע בין 60 מטרים ל-2,000 מטרים ועומקם בין 10 מטרים ל-200 מטרים. סחיפה עמוקה של המאר תחשוף כנראה את הדיאטרם שמתחתיו.

המאר נוצר על ידי התפרצות פריאטית - התפרצות שמקורה געשי והיא בעלת עוצמה רבה, ומתרחשת כאשר מי תהום באים במגע עם לבה או מאגמה לוהטת והופכים לקיטור דחוס. ההתפרצות מאופיינת בנחשולים של חומר פירוקלסטי, בעיקר טוף, אך גם שברי סלע מקוריים שהיו באזור ההתפרצות.

מקור השם מהעיירה הגרמנית דאון באזור הגעשי של הרי אייפל במדינת ריינלנד-פפאלץ, שלידה מצויים שלושה מארים. בניב הגרמני המקומי Maar הוא וריאציה על המילה הלטינית Mare (ים).

נחל מהר"ל

נַחַל מַהֲרַ"ל הוא נחל הזורם במורדות הר הכרמל, ממערב לדאלית אל-כרמל וממזרח לכרם מהר"ל. באגן הניקוז של הנחל הוכרזו מספר שמורות טבע וגנים לאומיים.

לאורך הנחל צומחים עצי אלון וחרוב גדולים.

בגן חורש טבעי הכולל מיני אלונים וצמחים מוגנים מזנים שונים וכן בעלי חיים רבים, שרידים ארכאולוגיים ותופעות גאולוגיות.

ב 21 במרץ 2001 הוכרזה "שמורת טבע טוף כרם מהר"ל". גודל השמורה הוא 220 דונם. השמורה נמצאת ממערב לכרם מהר"ל. ב-30 בספטמבר 2002 הוכרזה "שמורת טבע הר כרמל - נחל חרובים ונחל מהר"ל" שהיא חלק מפארק הכרמל. גודל השמורה הוא 8,311 דונם והיא נמצאת ממזרח לכרם מהר"ל וממערב לכביש 672 בקטע שבין דלית אל כרמל וחבורו לכביש 70. הכרזות נוספות של שמורת נחל מהר"ל היו ב-5 ביולי 2007, על שטח של 2,219 דונם. ב-8 בפברואר 2009 הוכרז על שטח שמורת טבע של 4,195 דונם, וגן לאומי על שטח של 54 דונם. השמורה והגן נמצאים ממערב לכביש דליית אל כרמל, והיא גובלת בפארק הכרמל ליד אזור הר סומק וחורבת סומק. השמורה היא חלק מהשמורה הביוספרית בכרמל.

סלע געשי

סלע געשי – קרוי גם "סלע פרץ", "סלע וולקני" או "סלע אקסטרוסיבי" – הוא סלע יסוד שהתגבש מלבה – סלע מותך שפרץ אל מחוץ לקרום כדור הארץ במהלך התפרצות געשית, מתוך צינור הזנה של הר געש או מבעד לסדקים בקרום. בבואה במגע עם אוויר או מים קרים ממנה, הלבה מתקררת במהירות וצמיחת הגבישים בה מופרעת. על כן, סלעים געשיים מורכבים מגבישים קטנים מאוד – דוגמת בזלת, ואף אמורפיים כזכוכית – דוגמת אובסידיאן. על הסלעים הגעשיים נמנים גם סלעים פירוקלסטיים דוגמת טוף ואגלומרט, שנוצרו מהתגבשות טפרה – החומר שנפלט לאוויר מתוך הרי געש ונופל אחר-כך לקרקע. דוגמאות לסלעים געשיים: בזלת, טוף, ריוליט, סקוריה, פומיס ואובסידיאן.

סלע יסוד

סלע יסוד הוא סלע מאגמטי שנוצר מהתגבשות של סלע מותך – מאגמה או לבה – כתוצאה מהתקררותו. שמם העברי נובע מהיותם של סלעים אלה תוצרים ראשוניים של תהליכים גאולוגיים, ושמם הלועזי – Igneous rocks – נובע מהמילה הלטינית igneus, שמשמעותה: אש.

מקור המאגמה בהתכה של סלעים, המתבצעת בשלוש דרכים:

שחרור לחץ בחלקה העמוק של המעטפת, בו נוצרת מאגמה בזלתית הנפלטת ברכסים מרכז-אוקייניים, בנקודות חמות ובגב קשתות איים.

התכת שטף – שינוי בהרכב הכימי של הסלעים, בעיקר בשל תוספת מים המורידה את נקודת ההתכה. תהליך זה מתקיים בעיקר באזורי הפחתה.

התכה בעליית טמפרטורה הגורם לשבירת הקשרים בין חלקיקי החומר והפיכתו לנוזל.מרבית התכת הסלעים מתרחשת בשני התהליכים הראשונים. התהליך השלישי נדיר יותר.

סלעי היסוד הנחשפים או נוצרים על-פני השטח מאפשרים הצצה להרכב המעטפת ולתנאים השוררים בה, והצצה נוספת לתהליכים שהתרחשו בעבר באמצעות תיארוכם ביחס לשכבות הסמוכות.

סלע מותמר

סלע מותמר הוא סלע שעבר תהליך שינוי כימי או מינרלוגי עקב תנאים סביבתיים קיצוניים – תהליך של התמרה, שינוי. תהליכים אלה התרחשו בסביבה מטמורפית (מטמורפוזה, מיוונית: שינוי צורה).

סקוריה

סקוריה (באנגלית: Scoria) היא סוג של סלע געשי כהה בעל נקבוביות גדולות. היא בדרך כלל בזלתית או אנדזיטית בהרכבה. הסקוריה קלה כתוצאה ממספר גדול של נקבים אליפסיים נראים לעין, אך רוב הסקוריה היא בעלת משקל סגולי גדול מ-1 ושוקעת במים. הנקבוביות הם תוצאה של התנדפות גזים ואדים מתוך הלבה לאחר הצינון.

הסקוריה שונה מן הפומיס בכך שיש לה חללים גדולים יותר, ו"קירות" עבים יותר בין החללים. כתוצאה מכך היא כהה יותר וצפופה יותר. ההבדל במרקם הוא כנראה התוצאה של צמיגות נמוכה יותר במאגמה, המאפשרת את פעולות מהירות יותר של התנדפות, גידול הבועיות, התמזגות והתנפצות.

הסקוריה יכולה להיווצר כחלק מהלבה, או כחלקים מן הטפרה – חומרי הפליטה הגעשיים בהם אפר געשי ופצצות געשיות. לדוגמה, התפרצויות הסטרומבולי יוצרות חרוטי סקוריה בעלי פאה תלולה. סקוריה מורכבת מחלקים זכוכיתיים, ולעיתים גם פנוקריסטים.

המחצבה בפונה פאו, אי הפסחא, היא המקור לסקוריה בצבע אדום אשר שימשה את הילידים ליצירת כיפות הסלע המכסות את ראשם של המואי, וכן ליצירת כמה פסלים שלמים.

שמה של הסקוריה מגיע מן המילה היוונית σκωρία, חלודה.

עמק מהר"ל

עמק מהר"ל הוא עמק קטן ששטחו כ4 קמ"ר ב"כרמל הנמוך", במקום המפגש של נחל מערות ונחל חרובים. שמו של עמק מהר"ל נובע משמו של היישוב הסמוך כרם מהר"ל. עמק מהר"ל הוא הבקעה הטקטונית הגדולה ביותר באזור הכרמל ונמצאים בה ריכוזים יפים של סלעי טוף געשי בצבעים שונים. כיום מגדלים בעמק מהר"ל בעיקר בננות, שקדים, כרמים, פרחים וירקות. בשטח העמק נמצאת שמורת הטבע עמק מהר"ל (יש הטוענים כי השמורה נמצאת בבקעת שי"ר).

פירוקלסט

פירוקלסט או חומר פירוקלסטי הוא כל חומר הנישא באוויר ומקורו בהתפרצות געשית. מקור המילה פירוקלסט מיוונית עתיקה: πύρό פירו- אש, κλαστός קלאסטוס - שבירה.

חומרים פירוקלסטיים כוללים קרעי לבה הנפלטים במהלך התפרצות געשית במצבי התקררות שונים, שההבדל ביניהם הוא גודל החלקיקים:

אבק – חלקיקים שגודלם פחות מ-500 מיקרומטר

אפר געשי – פתיתים שגודלם מגיע עד 2 מ"מ

לפילי – טיפות מותכות שגודלן נע בין 2 ל-64 מ"מ

פצצה געשית – גושי סלע מותכים שגודלם יותר מ-64 מ"מ

בלוק געשי – גושי סלע מוצקים שגודלם יותר מ-64 מ"משחרורם של הגזים ואדי המים שהיו כלואים במאגמה טרם ההתפרצות יוצרים חומרים נדיפים, חלקם רעילים: קיטור, מתאן, חנקן, חומצה מלחית, חומצה פלואורית, מימן גופרתי, פחמן דו-חמצני וגופרית דו-חמצנית.

שברי סלעים – שברים בגדלים שונים שמקורם בדופן תא המאגמה וצינור ההזנה. שברים אלה מושלכים החוצה בלחץ גבוה ביחד עם המאגמה, ועשויים להיכלא כקסנוליתים בתוך הסלעים הגעשיים.

גבישי מינרלים – גבישים שנוצרו במאגמת-האם לפני ההתפרצות, וניתקו ממנה במהלכה.פליטת החומרים מתרחשת בדרך של התרוממות עמוד התפרצות מלוע הר הגעש, התפוצצות המשליכה את החומר למרחק רב, זרמים פירוקלסטיים היורדים במדרון הר הגעש או נחשול פירוקלסטי - זרם עשיר בגזים ובעל צפיפות נמוכה היכול להתרומם מעל גבעות ומכשולים אחרים. זרמים ונחשולים פירוקלסטיים המעורבים במים יוצרים להאר - נחשולי בוץ געשי הנעים במהירות גבוהה במורד, סוחפים איתם את כל הנקרה בדרכם ומתקשים כבטון.

החומרים המוצקים הנפלטים מהר הגעש ונופלים לקרקע נקראים טפרה. בתהליך זה נוצרים סלעים פירוקלסטיים כגון טוף ואיגנימבריט (טוף מולחם).

פלגוניט

פלגוניט הוא סלע געשי – סוג של זכוכית געשית הנובע ממִיוּם והמרה של סידרומלן וטקיליט – זכוכית געשית בהרכב בזלתי. היווצרותו קשורה בעיקר בגעשיות תת-ימית.הסלע התגלה לראשונה ב-1835 סמוך לעיירה פלגוניה (Palagonia) בסיציליה – על שמה נקרא.

קטקומבות

הקטקומבות הן מערכות קבורה תת-קרקעיות, המסודרות בפרוזדורים ואולמות אשר בקירותיהן חצובים קברים שבתוכם מצויים מצבורים של עצמות אדם. לעיתים מעל הקבר החצוב או מצידו חרוטה כתובת, גם צבעונית, ובו רשום שמו של הנפטר, ייחוסו, מקצועו ופרטים נוספים בהתאם לבחירת מטמיני עצמות הנפטר. מקור השם הוא בשני מושגים: האחד, יווני "קאטה" (katà, κατά) והשני לטיני "קומבה" ( κυμβής ,kymbès ,cumba), שפרושו "קרוב לקבר". במקור המושג יוחס למערות הקבורה הנוצריות שהתגלו בויה אפיה ברומא. אולמות קבורה באיטליה מצויים באזורי טוף געשי, הנוח לחציבה. הכניסה לאולם או לאולמות הקטקומבות היא בדרך כלל מאמצע מדרון של גבעה. כאשר מתגלה הכניסה יורדים במדרגות, ואז מתגלה פתח ( לעיתים היה מוסתר - מחשש לשודדי קברים). מאולם הכניסה מסתעפים מסדרונות ראשיים ומשניים, על פני קומות אחדות.

מאז המאה ה-9 המושג מתייחס גם לכל אולמות הקבורה התת-קרקעיים באיטליה ומחוצה לה. בימי הביניים ידוע רק על הימצאות קטקומבות של נפטרים נוצריים. בעידן המודרני התגלו גם קטקומבות של נפטרים יהודים. שם זה מקובל היום לכל סוגי אולמות הקבורה התת-קרקעים.

קרני חיטין

קרני חיטין הוא שמו של הר געש כבוי בגליל התחתון בקרבת הר ארבל, שגובהו המרבי 326 מטר. ההר זכה לשמו בשל שתי פסגותיו, שצורתן כשל קרניים. קיימת סברה כי שתי פסגותיו – הידועות כ"קרניים" – הן פקקים געשיים שנחשפו באמצעות סחיפה. בשנת 2007 הוכרזה סביבת ההר כגן לאומי.

מקרני חיטין ניתן לראות את הכנרת, הגלעד, הגולן והגליל.

הר הגעש היה פעיל לפני כ-3-4 מיליוני שנה, בתקופת הפליוקן. בבסיס ההר מצויה שכבה של גיר ימי, בדומה לזו הנמצאת בארבל. מעליו שכבה של טוף ירקרק, ומעליה שכבה של אגלומרט הכולל פצצות געשיות וגושי בזלת. דבר זה מעיד כי ההר התחיל את חייו בהתפרצויות מתונות שעוצמתן הלכה וגברה בהמשך. מעל האגלומרט ניתן לראות שכבות בזלת.

בקרני חיטין התקיימו יישובים בכמה תקופות, וב-1976 נערכו במקום חפירות מטעם רשות העתיקות. השליטה מן ההר על הדרך העולה מהכנרת הקנתה לו חשיבות מיוחדת. דרך זו עברה בנחל רקת, ומשני צדיה חולשים עליה הרי געש: בקצה התחתון תל רקת ובקצה העליון קרני חיטים.

קבר נבי שועייב, המקודש לדרוזים, נמצא בסמוך לקרני חיטין.

שמה של קרני חיטין מוכר וידוע דווקא מן התקופה שבה לא הייתה מיושבת כלל. בתקופה הצלבנית לא נודעה לאתר חשיבות מיוחדת, והוא היה שומם. ב-4 ביולי 1187 התחולל למרגלות ההר הקרב בין צבאות הצלבנים, שהגיעו מכיוון ציפורי, ובין צבאו של צלאח א-דין, שבא מכיוון מעברות הירדן, מדרום לצמח. בקרב זה נחלו הצלבנים מפלה ניצחת, ושרידי לוחמיהם נמלטו אל פסגת ההר ושם נכנעו. קרב קרני חיטין, או "קרב חטין", מסמל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

במורד הצפוני של ההר שכן בתקופה העות'מאנית הכפר חיטין, אשר שימר את שמה של העיירה היהודית הגדולה מתקופת התלמוד כפר חיטיא ששכנה במקום, ואשר נזכרת רבות במקורות חז"ל. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו ממנו תושביו, והכפר חרב.

ריוליט

ריוליט - סלע געשי (סלע פרץ, סלע אקסטרוסיבי) העשוי תרכובת פלסית ("חמוצה") של למעלה מ-69% סיליקה, הנוצר מהתקררות מהירה של לבה.

הסלע ריוליט מופיע בגווני אפור בהיר עד ורדרד עם בועיות אוויר לכודות בתוכו.

השם ריוליט בא מהמילה היוונית "זרם" (rhyax) הבאה לתאר את הצורה היפה שנשמרת בסלע המקורר לאחר זרימתו.

שיש

שיש הוא סלע קרבונטי מטמורפי, כלומר, סלע משקע ימי שעבר התמרה כתוצאה מחום או מלחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. על פי הגדרת התקן האמריקני שיש הוא סלע גבישי שנוצר מאחד משלושת המינרלים: קלציט, דולומיט או סרפנטין. עם זאת, לעיתים מתייחסים בתור שיש גם לסלעים העשויים ממינרלים אחרים.

סלעים
סלעי יסוד
סלעים געשיים אבן זפתאגלוטינטאגלומרטאובסידיאןאיגנימבריטאנדזיטאצת פלה • בוניניט • בזלתבזלת תולאיטית • בסניט • ברקציה געשיתדמעות אפאצ'ים • דמעות פלה • דקיטהוואיטהיאלוטוףהיאלוקלאסטיט • טוף • טפריט • טקיליטטרכיט • לטיט • לפיליסטון • מליליטיט • נפליניט • סידרומלןסקוריה • פוידיט • פומיס • פונוליט • פלגוניטפרליטקומטיט • קרבונטיט • ריודקיטריוליט • שערות פלה
סלעי ביניים דיאבז • למפרואיט
סלעים פלוטוניים אנורתוסיט • גברוגרנודיוריטגרניט • דוניט • דיוריטטונליטטרוקטוליט • מונזוגברו • מונזוגרניט • מונזודיוריט • מונזוניט • מונזוניט • מונזוסיאניט • סיאניט • פרידוטיט • קוורץ דיוריט • קימברליט
סלעים מותמרים
אמפיבוליט • אקלוגיט • גנייס • הורנפלס • לווחהלפיס לזולי • מיגמטיט • פיליט • צפחהצפחות ירוקותצפחות כחולותקוורציטשיש
סלעי משקע
אבן בוץאבן גיראבן חולאבן חול נוביתאואוליתארקוזהברקציהדולומיטחווארחוואר הלשוןחלמישחרסיתאבן טיןכורכרפצלי שמןפצליםצורקונגלומרטקירטון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.