טולכרם

טולכרםערבית: طولكرم) היא עיר פלסטינית במערב השומרון, כ-16 ק"מ מזרחית לנתניה. העיר מונה 62,000 תושבים (2007), ברובם ערבים מוסלמים, ומיעוטם ערבים נוצרים. בהסכמי אוסלו הוגדרה העיר כ-"שטח A", בו השליטה האזרחית והביטחונית נתונה בידי הרשות הפלסטינית. העיר משמשת כבירת נפת טולכרם.

טולכרם
طولكرم
Tulkarm 1
מרכז העיר
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה טולכרם
ראש העיר איאד אל ג'אלד
תאריך ייסוד המאה ה-18
שטח 28.80 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 60,000 (2016)
קואורדינטות 32°18′42″N 35°01′37″E / 32.3115277777778°N 35.0270388888889°E
אזור זמן UTC +2
(למפת נתניה רגילה)
Netanya
 
טולכרם
טולכרם
Tulkarm 3
בית ספר אל-אדוויה
Tulkarm 5
רחוב פריס

היסטוריה

העיר ידועה עוד מתקופת התלמוד. מקור שמה הוא ככל הנראה מארמית: תל (או טור) כרמא, המזכיר את ריבוי הכרמים באזור השומרון, כלשון הפסוק בספר ירמיהו: "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, נטעו נוטעים וחיללו". בערבית פירוש השם הוא "הכרם הארוך". היישוב שוכן על מפגש דרכים היסטורי: דרך הים (כביש 444) שעברה למרגלות גבעות השומרון וחיברה בין מצרים לסוריה (ובין דרום הארץ לצפונה), ודרך יפו-שכם (כביש 57) שחיברה בין יפו, נמל יפו והשרון, לשכם וממנה לעבר הירדן (בתקופות שונות עברה הדרך בסמוך לקלקיליה, מדרום לישוב).

לפי מקורות שומרוניים, הייתה בעיר עד ימי הביניים קהילה שומרונית גדולה. בשמה הנוכחי העיר ידועה מהמאה ה-18. היישוב זכה לתנופה והפך למרכז שיווק תוצרת חקלאית ליישובי השרון והשומרון, הוכר כעיר ב-1892 וגם עבר תהליך עיור. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוקמה על ידי העות'מאנים ממערב ליישוב תחנת הרכבת טולכרם, שחיברה בין מסילת השומרון למסילה המזרחית, לתמיכה לוגיסטית בצבא העות'מאני. התחנה המשיכה לפעול גם לאחר הכיבוש הבריטי ובמהלך תקופת המנדט, ובשל רוחבי מסילה שונים בתקופה זו, שימשה כנקודת מעבר והחלפה בין הרכבות. בתקופה מאוחרת יותר הושבתה מסילה השומרון, ומהתחנה צפונה נסללה מסילת החוף שקישרה בין העיר לבין חדרה וחיפה.

העיר שימשה כבירת נפת טולכרם המנדטורית[1]. בשנות ה-30 נסלל הכביש (כיום כביש 57) שחיבר בין העיר מערבה לנתניה. על פי תוכנית החלוקה מ-1947 הייתה העיר אמורה להפוך לחלק מן המדינה הערבית. העיר שהייתה מחוברת לרשת החשמל של חברת החשמל החל מראשית שנות ה־30[2], נותקה ממנה במהלך קרבות מלחמת העצמאות וסבלה ממחסור במי שתייה, דבר שהוביל למגעים בלתי רשמיים בין מפקד חיל המשלוח העיראקי ששכן בעיר לבין אנשי חברת החשמל היהודים, לצורך חיבור זרם חשמל לעיר[3].

ב-1949, לאחר מלחמת העצמאות, נמצאה העיר בשטח הכיבוש של הצבא הירדני, בסמוך לקו שביתת הנשק. בתקופת השלטון הירדני גדלה אוכלוסיית העיר באופן ניכר, עקב הקמת שני מחנות פליטים בסמוך לה, האחד בשם "טול-כרם", בצמידות לעיר ובסמוך לשכונת דנאבה, והשני בשם נור א-שמס, השוכן ממזרח לעיר, דרומית לכביש המחבר בין טולכרם לשכם (כביש 57).

קביעת קו הגבול החדש ניתקה את העיר מהשרון, מישור החוף, השפלה, הגליל ורצועת עזה, ומנמלי הים התיכון, והפכה את העיר ליישוב ספר בקצה תחום השלטון הירדני. בתקופה זו הוקם בעיר קזינו לצורך תיירים ממדינות המפרץ שהיו מגיעים לעיר לנופש בקיץ[4]. במהלך תקופת השלטון הירדני היו בעיר הפגנות כנגד השלטון, שדוכאו ביד קשה. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי חטיבה 5.

לאחר מלחמת ששת הימים הפכה העיר לתקופה קצרה למרכז קניות עבור תושבי נתניה וסביבתה, אך מספר המבקרים פחת בעקבות גל טרור בשטחי יהודה ושומרון שהחל כעבור זמן קצר. עם זאת, בעיר נשמר שקט יחסי בהשוואה לאזורים פנימיים יותר בשומרון, כדוגמת שכם, ורבים מתושבי העיר החלו לעבוד כפועלים בישראל[4].

בין השנים 19671994 הייתה העיר תחת שלטון צבאי ישראלי. ב-1994, במסגרת הסכמי אוסלו, הועברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית, אך במהלך האינתיפאדה השנייה חזר צה"ל לפעול בעיר במסגרת מבצע חומת מגן ואף כבש אותה, על שני מחנות הפליטים שבה. כיום נתון השלטון האזרחי בעיר בידי הפלסטינים. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית מורשים לפעול בה ובכפרים סביבה בכפוף לתיאום ולאישור צה"ל. כבכל הערים ביהודה ושומרון, גם בטולכרם מקיים צה"ל עצמו סיורים שגרתיים ופעילות מבצעית שיעדיה פח"עיים ופליליים כאחד.

האינתיפאדה השנייה וגדר ההפרדה

בשל קרבתה הרבה לאזור השרון, שימשה העיר נקודת מעבר לגורמי טרור שונים, אשר הוציאו דרכה פיגועים רבים וקטלניים לעורף מדינת ישראל באיניתיפאדה השנייה. בעקבות הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה בראשית 2002 ניתן אישור לצה"ל להיכנס לעיר ולכבוש אותה, לאחר שממנה יצא המחבל שביצע את הפיגוע. הצלחת כיבוש העיר, לראשונה מאז הסכמי אוסלו, נתנה רוח גבית לפעולות דומות ששיאם היה מבצע חומת מגן כעבור מספר חודשים[5].

יצוין בראשם הפיגוע במלון פארק בנתניה בליל הסדר 2002, פיגוע שהיה גורם מרכזי ליציאה למבצע "חומת מגן". במהלך המבצע נכבשה העיר, על שני מחנות הפליטים שלה, בידי כוחות מילואים, מהלך שהיווה מכה אנושה לתשתית הטרור בה. כיום מפרידה גדר ההפרדה בין העיר טולכרם לאזור השרון, כאשר קטע הגדר הגובל בכביש 6 הוא חומה למניעת ירי.

הקמת גדר ההפרדה יצרה מספר בעיות בעיר, כגון ניתוק קשרי מסחר, קשרי משפחה והגברת האבטלה עקב בידודה מטייבה הסמוכה לה, ומהאוכלוסייה הערבית במשולש, שאוכלוסיית טולכרם הייתה קשורה אליה בקשרי משפחה, מסחר ותרבות.

מדרום לעיר וממזרחה ישנם מחסומי קבע של צה"ל המפקחים על התנועה בינה לבין הערים שכם וקלקיליה, וממערב, בסמוך לכפר אירתאח, הוקם מסוף להעברת סחורות מישראל ואליה, ומסוף למעבר פועלים לעבודה בישראל, כמו גם חולים פלסטיניים הנזקקים לטיפול רפואי בארץ, ומשפחות של אסירים פלסטיניים הסרות לבקר את קרוביהן הכלואים בישראל. בסמוך לעיר שוכנים היישובים יד חנה, ניצני עוז ובת חפר.

אתרים בעיר

בעיר שוכן מכון כדורי, שהוקם בתרומתו של איש העסקים היהודי יליד עיראק סֵיר אליס (אליהו) כדורי שמת במושבה הבריטית בהונג קונג בשנת 1922, וקרוי עד היום על שמו. בתחילה שימש המכון כבית ספר חקלאי, אולם כיום הוא משמש ללימוד מקצועות שונים. מכון כדורי הוכרז לאחרונה כאוניברסיטה, אך למעשה מתקיים כשלוחה של אוניברסיטת א-נג'אח שמרכזה בשכם.

ממערב לעיר, כ-200 מטר ממזרח למחלף ניצני עוז, נמצא בית קברות צבאי בריטי קטן, מתקופת מלחמת העולם הראשונה, בו קבורים כ-90 חללים.

כלכלה

טולכרם נחשבה בתקופות שקטות מבחינה ביטחונית למרכז קניות פופולרי לתושבי השרון, והתפרסמה בטקסטיל שיוצר בה (עדיין קיים בה מפעל שתופר חגורים ואפודי קרב לשוק הישראלי[דרוש מקור]). אולם בעקבות האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ועקב פעילותם של ארגוני הטרור, בנוסף לצו אלוף האוסר על ישראלים להיכנס לשטח A ובכלל זה לטולכרם, חדלו ישראלים להיכנס לעיר. עקב כך ועקב הקמת גדר ההפרדה ב-2003, חלה האטה כלכלית בעיר והפיתוח בה הואט מאוד. כניסיון לסיוע לכלכלת העיר, הותרה כניסת ערבים-ישראלים לעיר בתחילת העשור השני של המאה ה־21.

בסמוך לעיר ובצמידות לגדר ההפרדה שוכן אזור תעשייה ניצני שלום שבו עובדים כ-600 פועלים פלסטינים במפעלים ישראליים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפת טולכרם, 1929, הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  2. ^ ג. שרוני, "קצר" חשמלי בטול-כרם, מעריב, 5 ביוני 1970
  3. ^ ג. שרוני, כאשר העיראקים חנו מזרחית לנתניה, מעריב, 11 בדצמבר 1968
  4. ^ 4.0 4.1 ג. שרוני, טול־כרם - שיגשוג וגם רגיעה, מעריב, 9 ביוני 1970
  5. ^ ד"ר אורי מילשטיין, ‏תחקיר: כך הצליח צה"ל למנוע מעורבות איראנית בשטחים באינתיפאדה השנייה, באתר מעריב השבוע, 26 במרץ 2016
בית ליד (נפת טולכרם)

בית ליד (בערבית: بيت ليد) הוא כפר פלסטיני גדול במערב הרי השומרון, 10 ק"מ דרומית-מזרחית לטולכרם על כביש 57 שכם-טולכרם ועל הכביש העוקף 5615 דרך אבני חפץ. לפי רישומי הרשות הפלסטינית מספר התושבים נאמד בשנת 2012 ב-5,444.יוצאי הכפר הקימו את היישוב ח'רבת בית ליד, שתושביו עזבו במלחמת העצמאות. צומת בית ליד, ששמו הוחלף לצומת השרון, נקרא על שם יישוב זה. בסמוך לחורבות הכפר הוקם בשנת 1948, על ידי חיילים משוחררים מאנשי בית"ר ואצ"ל, המושב נורדיה.

המרד הערבי הגדול

המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בערבית: ثورة فلسطين الكبرى, תעתיק: תַ'וּרַת פלסטין אלכֻּבְּרַה, בעברית: מרד פלסטין הגדול) היה מרד מאורגן שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936, ונמשך בהפסקות עד מרץ 1939. מרד זה כונה באנגלית: המרידה הערבית בפלשׂתינה (Arab revolt in Palestine 1936-1939). במהלך המרד נהרגו למעלה מ-400 יהודים, כ-200 בריטים וכ-5,000 ערבים, רובם במסגרת חיסולי חשבונות ותקיפת מתנגדים. מספר קהילות יהודיות או יישובים קטנים נחרבו, גלו או פונו, בעיקר באזורי ספר ובערים עתיקות, בעקבות ההתקפות עליהן, וביניהן משמר הכרמל, חוות משמר הכרמל, עין זיתים, פקיעין, רוחמה, שכונת שמעון הצדיק, חברון, כפר השילוח, ביפו ובשכונות סביבה.

המרד כלל בעיקרו פעולות טרור של ערבים נגד מוסדות המנדט הבריטי ששלט בארץ ישראל, ובמידת-מה גם נגד יהודים. פעולות אלה כללו תקיפות כנגד חיילים בריטיים, מוסדות השלטון הבריטי ונציגיו, והצתת גידולים חקלאיים ורכוש יהודי. המרד כלל גם טרור פנימי בתוך הציבור הערבי, בעיקר כלפי מתנגדי המרד. מאורעות אלה היו שונים מן הקודמים להם בהיקפם, בעוצמתם ובארגונם ונמשכו גם תקופה ארוכה יותר. היקף הפעולות האלימות ועוצמתן גבר עם הזמן. לצד פעולות הטרור נערכו הפגנות, נערכה שביתה רחבת היקף בניסיון לפגוע במשק היהודי, ובוצעו פעולות מרי אזרחי כדוגמת סרבנות מיסים.

המרד לא השיג את מטרותיו: הדרישות הפוליטיות של הערבים לא התקבלו על ידי השלטון הבריטי, היישוב היהודי לא נפגע באופן מהותי ממעשי הטרור ואף התחזק, הופחתה התלות בפועלים ערבים ובמשק הערבי, נפתח נמל ים בתל אביב, ושיטת יישובי חומה ומגדל באה לעולם, באישור שלטונות המנדט עד 1938, תוך עקיפת גזרות הספר הלבן של פאספילד. לעומת זאת הציבור הערבי הוכה מבחינה כלכלית וצבאית, והתדרדר למצב של אנרכיה פנימית עקב הטרור הפנימי.

חרבת ג'בארה

ח'רבת ג'בארה (בערבית: ﺧﺮﺑﺖ ﺟﺒﺎﺭﺍ) הוא כפר פלסטיני בשומרון, 4 ק"מ דרומית לטולכרם ו-3 ק"מ מזרחית לטייבה. הציר המרכזי בכפר הוא הכביש שחיבר בעבר את טולכרם עם קלקיליה.

ח'רבת ג'בארה הוא יישוב חקלאי קטן (350 תושבים לערך) של מוסלמים סונים, חלקם מהגרים מערי וכפרי האזור בתקופה שבו היווה הכפר פרבר של כפר-צור. גדר ההפרדה שהוקמה באזור בשנת 2003 השאירה את הכפר בצד המערבי (הישראלי) של הגדר וניתקה אותו, במידה מסוימת, מעיר המחוז שלו, טולכרם. הגישה לכפר אפשרית דרך מחסום צה"ל מצפון לכפר (ידוע גם בשמות מחסום שער אפרים ומחסום ג'בארה), ממחסום צה"ל ממזרח לכפר, ודרך ציר עפר מטייבה.

ב-2003 הותירה גדר ההפרדה את הכפר ממערב לה והפכה אותו למובלעת, כאשר הגישה מהשומרון אל הכפר אפשרית אך ורק דרך שער בגדר, בעוד המעבר למדינת ישראל פתוח, אך לתושבי הכפר אין רשות לנוע בישראל ללא אישור מנהלת תיאום וקישור. התושבים מחויבים להיכנס ולצאת מיישובם באמצעות אישור מטעם מנהלת התיאום והקישור (מת"ק), ופלסטינים אשר רוצים לבקר או לעבוד ביישוב חייבים באישור כניסה לכפר. ילדים נטולי תעודת זהות, צריכים להביא אישור על היותם תושבי הכפר כדי להיכנס למרחב הכפר.

ב-2009, בעקבות עתירה של התושבים, הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר. במאי 2011 החלו העבודות. בראשית 2012, במהלך העבודות, התגלו במקום מחילות תת-קרקעיות מתקופת המרד הגדולב-2013 הסתיימו העבודות והכפר חדל להיות מובלעת.

בכפר ישנה מכולת, בית קפה קטן ומסגד קטן.

טולכרם (נפה)

נפת טולכרם (בערבית: محافظة طولكرم) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת בצפון-מערב יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר טולכרם.

שטח הנפה הוא כ-268 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-157,988 נפשות, שחיו ב-29,938 משקי בית. מתוכם, 60,584 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-50,926 (או 32%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-134,110 נפשות.

כור (נפת טולכרם)

כּוּר (בערבית: كور) הוא כפר פלסטיני בשיפולים המערביים של הרי השומרון, לצד הכביש מאל-פנדק לטולכרם, במרחק כ-10 ק"מ מדרום-מזרח לטולכרם וכ-8 ק"מ ממזרח לכוכב יאיר. בשנת 2006 נאמד מספר תושביו ב-324. בלב הכפר מצויה קבוצת מבנים גדולה מהמאה ה-18, הקרויה בפי תושבי הכפר "קלעה" (בערבית: "המצודה"), היא המבצר של בני ג'יוס בכפר כור.

מדרום לכפר נמצאת שמורת כור, שמורת טבע בשטח כ-28 דונם. בתחום השמורה קבר שיח' אחמד א-תַּבּאן, ומצפור בגובה 408 מטר מעל פני הים, הצופה מערבה לעבר כוכב יאיר. במקום הייתה עמדה חשובה של צבא ירדן עד מלחמת ששת הימים. קיים מקור המצביע על כך שמיקומו של קבר השיח' ממשיך מסורת עתיקה של אתר פולחני קדום.

המצפור נמצא במפגש בין סלעי הקירטון של קער שומרון התיכון לבין הגיר והדולומיט של השלוחה הצפונית של קמר יהודה. היא ניכרת בנוף בשל מחשוף קירטון גדול ממזרחה והגיר הלבנים נגיל סנון.

ליד הכפר רכשה קבוצת תושבים יהודים מנחלים שטח אדמה גדול להתיישבות.

כפר רמאן

כפר רומאן (בערבית: كفر رمان) הוא כפר פלסטיני, בגובה 271 מטר מעל פני הים, במערב הרי השומרון, ק"מ אחד צפונית-מערבית לענבתא, 15 ק"מ דרומית-מזרחית מטולכרם, על כביש 57 בקטע שכם-טולכרם. לפי רישומי הרשות הפלסטינית מספר התושבים נאמד בשנת 2006 ב-869‏.

הכפר שוכן על תל קדום (25 דונם) שהתקיים מאז תקופת המלוכה ואילך. כפר רומאן נזכר ברשימות מס עות'מאניות מסוף המאה ה-16 ככפר ובו 100 תושבים. בשנות ה-1980 וה-1990 התפשט הכפר מזרחה וכיום הוא למעשה חלק מהיישוב הסמוך ענבתא

מאורעות תרפ"א

מאורעות תרפ"א (כונו גם כפרעות תרפ"א) החלו בכ"ג בניסן ה'תרפ"א (1 במאי 1921) ביפו, והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי רצח, אלימות, אונס, שוד וביזה ביהודים ורכושם על ידי ערבים. במהלך חמשת ימי הפרעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים.

מחוז שומרון

מחוז שומרון (באנגלית: Samaria District) היה אחד מששת מחוזות המנדט הבריטי. המחוז כלל שלוש נפות:

נפת ג'נין

נפת טולכרם

נפת שכם

מחוזות המנדט הבריטי

מחוזות המנדט הבריטי - בתקופת המנדט הבריטי, ארץ ישראל חולקה למחוזות באופן שהשתנה מספר פעמים.

מחוזות ישראל

מדינת ישראל, באמצעות משרד הפנים, פועלת בחלוקה לשישה מחוזות מנהליים, בכל אחד מהם משרדי בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי - "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקבוע מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.

החלוקה הראשית לפיה נוהגת גם מערכת המשפט ועל פיה מוצגת הסטטיסטיקה הרשמית של הלמ"ס. עם זאת, למשרדי ממשלה ולגופים שלטוניים שונים יש חלוקות שונות.

מכון כדורי בטולכרם

מכון כדורי (בערבית: كلية فلسطين التقنية - خضوري, תעתיק מדויק: כלית פלסטין אל-תקניה ח'צ'ורי) הוא בית ספר חקלאי בעיר טולכרם שבגדה המערבית. הוא הוקם בשנת 1930 מכספי עזבונו של איש העסקים היהודי יליד עיראק סֵיר אליס (אליהו) כדורי (Ellis Kadoorie) יחד עם בית הספר החקלאי כדורי שליד כפר תבור.

נור א-שמס

נור א-שמס (בערבית: مخيّم نور شمس) הוא מחנה פליטים פלסטינים מזרחית לעיר טולכרם, מדרום לכביש 57.

מחנה הפליטים הוקם בשנת 1951. פירוש שמו הוא "אור השמש".

המחנה בנוי על אתר ששימש כמחנה מעצר לאסירים פליליים בתקופת המנדט הבריטי, וישבו בו גם אסירים פוליטיים יהודים[דרוש מקור]. האסירים הועסקו בעבודות פרך במחצבות הסמוכות. בסמוך למחנה הותקפה משאית בבעלות יהודית שעשתה את דרכה מטולכרם לשכם ב-15 באפריל 1936 על ידי פורעים ערבים. בהתקפה נהרג אדם אחד ונפצעו שניים, והיא הייתה פעולת הפתיחה של המרד הערבי הגדול[דרוש מקור].

לאחר מלחמת העצמאות אוכלס המחנה בפליטים פלסטינים מאזור חיפה והגליל. במלחמת ששת הימים נמלטו חלק גדול מתושביו, אך במקומם התיישבו במקום פליטים מג'נין ומבקעת הירדן. בעקבות הסכמי אוסלו עבר המחנה בשנת 1998 יחד עם טולכרם לשליטתה של הרשות הפלסטינית.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

נפת טולכרם (המנדט)

נפת טולכרם (באנגלית: Sub-district of Tulkarm) הייתה נפה במחוז שומרון בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל על שם העיר טולכרם.

לפי תוכנית החלוקה יועד שטח מערב הנפה למדינה היהודית ומזרחה למדינה הערבית.

לאחר מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק של 1949 התחלק שטח הנפה בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. מערב הנפה הפך לנפת השרון במחוז המרכז ומזרח הנפה הפך לחלק מיהודה ושומרון.

ענבתא

ענבתא (בערבית: عنبتا) היא עיירה פלסטינית בהרי השומרון 9 ק"מ מזרחית לטולכרם. העיירה שוכנת על כביש הרוחב של השומרון, כביש 57, טולכרם-שכם. מספר תושביה הוא 7,300 (2006). דרך זו שימשה גם כן כדרך מרכזית בתקופת המקרא ובתקופה הרומית – ביזאנטית (דרך קיסריה – סבסטיה) בהיות קיסריה בירת ארץ ישראל. בכפר הייתה תחנה של הסעיף המערבי של מסילת השומרון, בקטע מסעודיה-טולכרם היציאה המזרחית של הכפר ליישובי השומרון, כולל ליישובים הפלסטיניים, עוברת דרך מחסום המאויש על ידי צה"ל. במחסום היו התקלויות עם פלסטיניים אשר בכליהם נמצאו כלי נשק או חומר נפץ.

בשנת 1927 ידע הכפר סכסוכים עם כפרים שכנים, במסגרתם הושחתו 1500 עצי זית של הכפר. לאור הסכסוכים הבלתי פוסקים שלחה משטרת המנדט לכפר באפריל 1928 כח משטרה קבוע והטילה על הכפר תשלום של 70 לירות ארץ ישראליות לחודש עבור הוצאותיהם. בשנת 1934 פעל במקום מכונת קידוח בארות מים של ממשלת המנדט. בשטפון שפקד את הכפר בפברואר 1935 נהרס גשר המוביל אל הכפר, נהרסו בתים בכפר ומספר תושבים נהרגו.

במלחמת ששת הימים כביש זה יחד עם כביש 55 : קלקיליה - שכם היו צירי ההתקדמות לעבר כיבוש שכם - העיר המרכזית בשומרון. לאחר שענבתא נכנעה לצה"ל, מונה רענן לוריא, אז מפקד פלוגה בדרגת רב-סרן, למושל הצבאי שלה. כאשר הגיעה הוראה לגרש את תושבי העיירה אל מעבר לנהר הירדן, הוא סירב פקודה והגירוש נעשה בלעדיו. לאחר מספר ימים הוחזרו התושבים לבתיהם וצה"ל סייע לשקם בתים שנהרסו. על פי עדותו של רענן לוריא, עוזי נרקיס טען שהגירוש נעשה ביוזמה מקומית של זאב שחם מפקד חטיבה 5, שזכתה בגיבוי בשתיקה של עוזי נרקיס ומשה דיין. הגירוש בוטל לאחר מספר ימים לאחר שהתושבים ישבו על כביש קלקיליה שכם ולא היה מה לעשות איתם.

כניסת ישראלים לעיירה, המצויה בשטח A, אסורה. בדצמבר 2018 כוח צה"ל שנכנס בטעות לעיירה נרגם באבנים, ובתיאום עם מנגונוני הביטחון הפלסטיניים, יצא מהעיירה.

צומת השרון

צומת השרון (המכונה צומת בית ליד) הוא צומת חשוב במרכז הארץ, בו מצטלבים כביש 4 ("כביש חיפה – תל אביב הישן") וכביש 57 המוליך מנתניה למחלף ניצני עוז. הכינוי "צומת בית ליד" מקורו בשמו של הכפר הערבי ששכן בסמוך לו, ח'רבת בית ליד (שהוקם על ידי תושבי הכפר בית ליד בנפת טולכרם), אשר ננטש ונהרס במלחמת העצמאות. בסמוך לחורבות הכפר הנטוש הוקם בשנת 1948, על ידי חיילים משוחררים מאנשי בית"ר ואצ"ל, המושב נורדיה.

קאקון

קאקון (בערבית: قاقون) היה כפר ערבי גדול בעמק חפר כשישה קילומטרים צפונית-מערבית לטולכרם. הכפר השתייך לנפת טולכרם במחוז שומרון (1945), שטחי אדמותיו היו 41,767 דונם על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, ומנה 1970 נפשות. הכפר נבנה סביב מבצר ממלוכי שיסודותיו מהתקופה הצלבנית, בראש תל קאקון המתנשא לגובה 52 מ'. במהלך מלחמת העצמאות ב-5 ביוני 1948 נכבש הכפר, תושביו עזבוהו ולא הורשו לחזור אליו. כיום שוכנים על אדמות הכפר המושבים גן יאשיה, אומץ, עולש, וחניאל, ושטחי המועצה האזורית עמק חפר.

רמין

רמין (בערבית: رامين) הוא כפר פלסטיני, בגובה 334 מטר מעל פני הים, במערב הרי השומרון, 2 ק"מ מזרחית לעינב, 15 ק"מ דרומית-מזרחית מטולכרם, על כביש 57 בקטע שכם-טולכרם. לפי רישומי הרשות הפלסטינית מספר התושבים נאמד בשנת 2006 ב-2100.

לידו עבר תוואי מסילת הברזל הטורקית מג'נין לטולכרם. והמנהרה המצויה צפונית לכפר נקראת בשם מנהרת רמין.

הכפר רשום במפת הסקר הבריטי בתור Ramin. הוא מוגדר בתור "כפר כיפה": התושבים גרים בראש הרכס - מסיבות ביטחוניות - אך גם כלכליות, שכן השטח המישורי נשאר פנוי לגידולי מטע וחקלאות. הכיפה מחוברת אל שלוחה מצפון. מדרגותיה התלולות יורדות דרומה אל עמק נחל שכם, שהוא גם מקור המים הקרוב. סקר הר מנשה שנערך על ידי אדם זרטל מנה בכפר 70 בורות מים.

במרכז הכפר גרעין של מבנים קדומים, כולל מבנה עם חרכי-ירי. שרידי הקדרות שנמצאו בכפר הם מהקיסרות הרומית - 30%, הביזנטית, - 20%, ימי הביניים - 20% ומהתקופה הערבית, העות'מאנית והעת החדשה - 10% כל אחד.

בשנת 1596 מנה הכפר 9 בתי אב מוסלמיים.

תחנת הרכבת טולכרם

תחנת הרכבת טולכרם (בערבית: طولكرم, באנגלית: Tulkarm) היא תחנת רכבת וצומת מסילתית היסטוריים ממערב לעיר טולכרם – תחנת המוצא של המסילה המזרחית ונקודת מפגשה עם מסילת השומרון. שרידי מבני התחנה ומגדל המים שלה שוכנים כיום בתוך שטח אזור התעשייה ניצני שלום, דרום-מזרחית למחלף ניצני עוז, בעוד המסילות שעברו במקום פורקו במהלך השנים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.