טוטליטריזם

משטר טוטליטרי הוא סוג מסוים של דיקטטורה, בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת כפופות כולן למנהיג "הכל יכול". חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות תעמולה. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה.

המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא הכסות האידאולוגית שבה הוקמו: אידאולוגיה קומוניסטיתקוריאה הצפונית ובעבר בברית המועצות, בסין ובמדינות אחרות); אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית בגרמניה הנאצית; אידאולוגיה פטריוטית-קיצונית במשטרים הפשיסטיים; אידאולוגיה דתית באיראן ובאפגניסטן של משטר הטאליבן. לעיתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלו הוא מזדרז להמציא אידאולוגיה כזאת.

הדבר שונה ממשטר עריצות בו שליט יחיד עולה מתוך מצב של כאוס או חוסר יציבות ולא מתוך אידאולוגיה ברורה ואוטופיסטית כשהוא מבסס את שלטונו בעזרת טרור מדינתי, פחד ויצירת תלות נפשית.

מאפיינים

אידאולוגיה חובקת כל

המאפיין המרכזי של משטר טוטליטרי, ואשר מבחין בינו לבין סוגים אחרים של דיקטטורה, הוא המקום המרכזי שמקבלת אידאולוגיה חובקת כל באשר לאיך צריכה החברה האנושית להתנהל ומהן הדרכים להגיע למטרה הזאת. בכל המשטרים הטוטליטריים, האידאולוגיה מחייבת את צייתנותם המוחלטת של האזרחים, כולל הקרבת חייהם למען המטרה. כל האידאולוגיות הללו הן אנטי-ליברליות מובהקות, מאחר שהן מקריבות את חירות הפרט בעבור מה שנתפס עבורם כטובת הכלל. האידאולוגיות הללו מבוססות על ההנחה שהחברה איננה אוסף של פרטים, אלא יחידה אורגנית, שכל פרט מהווה חלק ממנה. מכאן משתמע חוסר סובלנות קיצוני כלפי פלורליזם וחילוקי דעות. כל גילוי של חילוקי הדעות נתפס כמחליש את המערכת ולכן יש לטפל בו בחומרה. דוגמאות מרכזיות לאידאולוגיות המשמשות משטרים טוטליטריים הן הפאשיזם והנאציזם.

מפלגה אחת, מנהיג אחד

Benito Mussolini and Adolf Hitler
בניטו מוסוליני יחד עם אדולף היטלר. מנהיגים אופייניים של משטרים טוטליטריים שחברו יחד

משטרים טוטליטריים מאופיינים בקיומה של מפלגה אחת בלבד שעלתה לשלטון בדרך של הפיכה אלימה, במהלכה הושמדה באלימות כל צורה אפשרית של אופוזיציה. בתחילת דרכה, המפלגה פתוחה לכולם, אך ככל שהיא מתבססת יותר, כך קשה יותר להיכנס אליה. חברי המפלגה הופכים את עצמם לאליטה והם מגנים על מעמדם בין היתר, על ידי חסימת חברים חדשים מלהצטרף, או "טיהורים" חוזרים ונשנים המופנים כלפי חברים ותיקים המהווים איום. בהדרגה, הופכת המפלגה הטוטליטרית ליותר ויותר ריכוזית וחדגונית במסריה, עד שהיא מרוכזת כולה סביב מנהיג אחד כל-יכול, אשר סביב מוצא פיו יקום וייפול דבר. יתר חברי המפלגה שואבים את עוצמתם מהמנהיג.

בין המנהיג לחברי המפלגה הבכירים נוצר יחס מעין פיאודלי: המנהיג מקצה לאנשי שלומו "חלקות" שהם מוסדות ממשלתיים או תאגידים שהולאמו או שבבעלות המדינה. בתמורה הם מעניקים לו נאמנות בלתי מסויגת. חבר מפלגה שזכה ב"חלקה" כזאת, מנהל אותה באופן בלעדי, והופך למנהיגה העליון של "חלקתו" בדיוק כשם שראש המפלגה הוא מנהיגה העליון של כל המדינה.

כלפי המנהיג מתפתח באמצעות מנגנוני התעמולה פולחן אישיות. הוא הופך לאל עלי אדמות, הוא מוצג כגואל של עמו וכאדם שעתיד לשחרר את האנושות כולה לעתיד אוטופי של חירות מוחלטת.

מונופול על אמצעי התקשורת ותעמולה

תעמולה בעידן המודרני משמשת רבות משטרים טוטאליטריים, בכל רחבי העולם. השימוש בתעמולה משמש ככלי שליטה עוצמתי ביותר, שכן הוא מסוגל להגביר את הציות של האזרחים השונים בלא הפעלת כוח ישיר, כיון שבמדינות כאלו אמצעי התקשורת נתונים בידי הממשל, השימוש בתעמולה הופך לנגיש ונוח. עם צמיחתן של המדינות הטוטליטריות הגדולות של המאה ה-20: ברית המועצות וגרמניה הנאצית, התפתח במיוחד השימוש בתעמולה ברשות משטרים כאלו. בגרמניה הנאצית אף היה שר תעמולה מיוחד - יוזף גבלס. בשתי מדינות אלו נעשה שימוש קיצוני במיוחד ביצירת פולחן אישיות של מנהיגיהן, ובעיקר אדולף היטלר ויוסיף סטלין, פולחן אשר הפך את האישיות המנהיגה למזוהה עם טרדות הציבור כולו.

מונופול על האלימות

במונח מונופול על אלימות (או מונופול על כוח) הכוונה לבלעדיות על אלימות שלטונית.

מבחינה זו רב המשותף בין משטרים טוטליטריים לשיטות משטר אחרות המקובלות כיום, וברוב החברות המודרניות יש התנגדות לשימוש באלימות של יחידים[1].

עד סוף ימי הביניים היו גורמים אלימים רבים בחברה, לא רק מלכים החזיקו בכוחות צבא, אלא גם אצילים, ערים, כנסיות, מנזרים, גילדות, משפחות חזקות ועוד. כמעט כל מאבק פוליטי[2] מרמת ממלכה, דרך עיר, מנזר, כפר ועד משפחה מורחבת היה מלווה באלימות פיזית.

במהלך השנים התקבלה המחשבה שכוחות צבאיים, משטרתיים או כאלו שיכולים להפעיל אלימות פוליטית, חייבים להשתייך לשלטון המרכזי. משטרים טוטליטריים מעבירים את כל הגופים שיכולים להפעיל אלימות תחת שליטה מרכזית.

שימוש בטרור

משטר טוטליטרי תמיד מאופיין במידה רבה של טרור מדינתי נגד אזרחים. בקרב האזרחים, ישנן שתי קבוצות שהן המטרה של הטרור: הקבוצה הראשונה כוללת בני אדם לא רצויים בשל תכונותיהם, כמו מעמד חברתי או פוליטי (בורגנים בברית המועצות, "ריאקציונרים" בסין) או בשל מוצאם האתני או כל תכונה פיזית אחרת (יהודים, צוענים, הומוסקסואלים ובעלי מומים בגרמניה הנאצית). הקבוצה השנייה כוללת בני אדם שנחשדים כמתנגדים למשטר.

הטרור המדינתי נגד מתנגדי משטר מופעל בידי כוחות של המשטרה אשר משתמשים ברשת ענפה מאוד של מודיעין על מנת לאתר מתנגדים פוטנציאליים. כל אדם שחושדים בו כמתנגד למשטר, דינו פעמים רבות מוות, כליאה או "חינוך מחדש". עשרות מיליוני בני אדם מצאו את מותם בידי הטרור הטוטליטרי. בגרמניה הנאצית נרצחו כ-12 מיליון איש בדרכים אלה, מחציתם יהודים; ברוסיה הסטליניסטית מספר הקורבנות הגיע לכ-20 מיליון איש; בסין של מאו מספר הקורבנות האמיר לכ-50 מיליון בני אדם.

כלכלה ריכוזית

משטרים טוטליטריים מאופיינים בכלכלה ריכוזית.

משטרים טוטליטרים בדומה למשטרים קומוניסטים מאופיינים בכלכלה ריכוזית ומתוכננת, עמדות המשק מסופחות למשטר הטוטליטרי שבדרך כלל נמצאים בבעלותו.

גורלם של משטרים טוטליטריים

Maomuseum
מוזיאון להנצחתו של מאו דזה דונג בסין. פולחן האישיות של המנהיג יכול להימשך גם אחרי מותו.

בשל אופיים הקיצוני והישענותם על קונפליקט מתמיד הן עם מדינות אחרות והן עם גורמים בתוך מדינתם שלהם, משטרים טוטליטריים לא נוטים להאריך ימים, או שהם נוטים להתמתן ולהתפשר עם המציאות. המשטרים הפשיסטים באיטליה ובגרמניה, נגדעו שנים לא רבות לאחר שהוקמו, בשל תבוסתן של מדינות אלה במלחמת העולם השנייה. הפשיזם שקע גם בספרד של פרנקו לאחר מות המנהיג. באשר למשטרים הסטליניסטיים, בברית המועצות חלה מגמה של התמתנות מיד עם מותו של סטלין. יורשו של סטלין, ניקיטה כרושצ'וב, פתח מיד בתהליך של דה-סטליניזציה, בו מיתן את הטרור, את פולחן האישיות למנהיג ולמפלגה, ונקט גישה פרגמטית יותר כלפי מדינות המערב. תהליך זה נמשך עד לפירוקה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90. גם בסין חל תהליך מעניין של התמתנות לאחר מותו של המנהיג מאו דזה דונג. כישלונותיו של מאו לפתח את הכלכלה הסינית ולשפר את תרבותה (ראה הקפיצה הגדולה קדימה), הולידו בקרב האוכלוסייה הסינית יותר ויותר ניכור מהתעמולה הכביכול-סוציאליסטית של המשטר בסין. יורשו של מאו, דנג שיאופינג, ייצג אגף במשטר שהחליט לנוע לעבר אימוץ של השיטה הקפיטליסטית, החל ברפורמות של ליברליזציה ופתיחות הדרגתית כלפי המערב - מגמה שנמשכת בסין עד היום. אליבא דסין, שם התפתח משטר דואלי: חלק ניכר מהמשק הוא קפיטליסטי, אך המשטר הפוליטי תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית נותר בעל מאפיינים וסממנים סטליניסטיים וטוטליטריים.

מחלוקת בתזה הטוטליטרית

המחלוקת בין חוקרי הטוטליטריזם נסובה בעיקר על שתי סוגיות: האם הטוטליטריזם הוא תופעה חדשה בהיסטוריה והאם ניתן בכלל לאגד משטרים שונים תחת איצטלת הטוטליטריזם.

באשר לסוגיה הראשונה, פרידריך ובז'יז'ינסקי טענו שהטוטליטריזם הוא חידוש היסטורי. לטענתם, המשטרים הטוטליטריים הראשונים היו במאה ה-20: ברית המועצות, גרמניה הנאצית, סין המאואיסטית, איטליה הפאשיסטית ועוד. חוקרים אלה טוענים שהטוטליטריזם לא יכול להיות אפשרי בלא אמצעים טכנולוגיים לפיקוח על ההמון ולהשמדה המונית. מתנגדיהם של פרידריך ובז'ז'ינסקי טוענים לעומתם, שגם משטרים כמו ספרד בתקופת האינקוויזיציה וצרפת בתקופת רובספייר היו בעלי מאפיינים טוטליטריים מובהקים, והמוגבלות הטכנולוגית בתקופה זו לא די בה כדי להדירם מהגדרה זו.

באשר לסוגיה השנייה, פרידריך ובז'יז'ינסקי לא ראו הבדל של ממש בין המשטרים הטוטליטריים השונים. כולם צייתו לאותם כללים של טרור, תעמולה ואידיאליזציה של מנהיג. ההבדל היחיד היה באידאולוגיות השונות, אך משטרים טוטליטריים היו ידועים בהבדלים בין דיבורים למעשים: כך למשל, בעוד שהנאצים אימצו לפעמים דוקטרינות "קפיטליסטיות", המפלגה הנאצית לא היססה להתערב בכלכלה המדינית. כמו כן, משטרו של סטלין הטיל עול כבד על מעמד הפועלים ועל האיכרים, למרות האידאולוגיה הכביכול-סוציאליסטית המוצהרת ששאפה להביא לשחרורם של מעמדות אלו. האידאולוגיה של המשטר הסטליניסטי בברית המועצות, למעשה, התרוקנה מתוכנה עם הזמן ומעולם לא מומשה בצורתה המקורית. לפי פרידריך ובז'יז'ינסקי, אין די בהבדלים אידאולוגיים כדי למחוק את המשותף הרב בין משטרים טוטליטריים שונים.

גישה זו ספגה ביקורת מצד חוקרים שהתנגדו להשוואה בין הפאשיזם והנאציזם לבין הסטליניזם. חוקרים אלה טענו שהדבר ממעיט בערכה של האכזריות הנאצית כתופעה אנושית חד פעמית.

בספרות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמנואל מרקס, הגדרות חברתיות של אלימות בתוך 'ההקשר החברתי של התנהגות אלימה', רסלינג, 2015
  2. ^ יובל נח הררי, טרור מהו? מימי-הביניים ועד למאה העשרים ואחת, זמנים 108
1984 (ספר)

1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא רומן דיסטופי שכתב ג'ורג' אורוול. בספר מתאר אורוול חיים המתנהלים תחת שלטון טוטליטרי קיצוני. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, ויש בו גם מסרים מוסריים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים.

לספר ולרעיונות שביטא בו אורוול נודעה השפעה תרבותית ניכרת. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטאלית מוחלטת - ההגשמה המלאה של המשטר הטוטליטרי. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, מאירה באור אחר גם משטרים וחברות שונים מאוד מאלו שעליהם כתב אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך מטבע לשון המתייחס למצב בו פרטים נתונים לפיקוח ולניטור מתמידים מטעם השלטון. אורוול דמיין מצב כזה, אך כיום מחזיקות מדינות באמצעים טכנולוגיים המאפשרים ליישם את החזון הזה במידה כזו או אחרת. עוד טבע אורוול את המושג משטרת המחשבות, משטרה חשאית שמטרתה למנוע מאזרחי המדינה להעלות על דעתם רעיונות הסותרים את מטרות המשטר. נוהגים להשתמש בביטוי זה, לעיתים, בהתייחס לשלטון המנסה להגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.

אתיופיה

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה (באמהרית: የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא פדרציה של שישה מחוזות אתניים, שלושה מחוזות מולטי-אתניים ושתי ערים עצמאיות. המדינה מכונה בחוקתה "הפדרציה האתיופית השנייה" ומוגדרת כפדרציה דמוקרטית רב-לאומית שצורת שלטונה רפובליקה.

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. במהלך המאה השביעית הגיע גם אסלאם לאזור, מה שהחל את תקופת החושך האתיופית, שבמהלכה התפשטה ממלכת אקסום דרומה, ואיבדה שטחים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל, ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה התרחבו גבולות המדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית המשיכו להתבסס על מקורותיה הקדומים שראשיתם בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא חבש.

אתיופיה מנהלת מדיניות עצמאית השונה מיבשת אפריקה וממדינות המזרח התיכון, אך מאידך היא מובילה במספר תחומים ביבשת. בשנת 1923 היא הפכה לחברה בחבר הלאומים, ובשנת 1942 היא חתמה על הצהרת האומות המאוחדות, והייתה אחת מ-51 המדינות המייסדות של הארגון. בעקבות כך היא קיבלה עמדת בכורה ביבשת וזכתה לארח את מרכז האו"ם באפריקה. אתיופיה היא גם אחת ממייסדות האיחוד האפריקאי, ומזכירות הארגון שוכנת בבירתה, אדיס אבבה.

ברית המועצות

ברית המועצות (ברוסית: Союз Советских Социалистических Республик (מידע • עזרה) (סוֹיוּז סוֹבְיֶטסקִיך סוֹצְיָלִיסְטִיצֵ'סְקִיך רֶסְפּוּבְּלִיק), ידועה גם בראשי התיבות СССР או סססר. בתרגום לעברית: ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות) הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-15% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני מזרח אירופה וצפון-מרכז אסיה. לאחר מלחמת העולם השנייה היא הייתה אחת משתי מעצמות-העל בעולם (יחד עם ארצות הברית). בברית המועצות שלטה המפלגה הקומוניסטית ושיטת הממשל הייתה ריכוזית, אף כי ניתנו סמכויות מסוימות גם ל-15 הרפובליקות דוברות-הרוסית שמהן הורכבה המדינה.

ברית המועצות הייתה למנהיגת הגוש המזרחי-סובייטי בעולם. היא הוקמה ב-30 בדצמבר 1922 בעקבות ניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה, כאיחוד בין רוסיה הסובייטית לרפובליקות הסובייטיות של עבר הקווקז, אוקראינה הסובייטית, ובלארוס הסובייטית, שהוקמו אף הן בזמן המלחמה, והתקיימה עד להתפרקותה הסופית ב-25 בדצמבר 1991. בשטחים שהשתייכו לברית המועצות חיים כ-100 עמים שונים.

בשנת 1985 התמנה מיכאיל גורבצ'וב למנהיג ברית המועצות, והוא נקט בשורה של רפורמות משמעותיות. ב־1991 התחוללה התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שהביאה להתפרקות ברית המועצות למספר מדינות עצמאיות, כולן בעלות כלכלה קפיטליסטית ורובן בעלות משטר המוצהר כדמוקרטי או כדמוקרטי למחצה. מקומה של ברית המועצות במוסדות הבינלאומיים, לרבות באומות המאוחדות, נתפס על ידי רוסיה, שהייתה הגדולה ברפובליקות והיוותה את מרכזה הפוליטי והתרבותי של ברית המועצות. לשתיים מן הרפובליקות שנכללו בברית המועצות (אוקראינה ובלארוס) היה ייצוג נפרד באו"ם עוד לפני התפרקותה של ברית המועצות.

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell;‏

25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).

המפלגה הנאצית

המפלגה הנאצית, או בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית-סוציאליסטית (בגרמנית: Die Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei,‏ NSDAP), הייתה תנועה פוליטית ימנית-קיצונית שפעלה בגרמניה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, והונהגה במשך רוב שנות קיומה בידי אדולף היטלר. למפלגה הייתה משנה סדורה, שעיקריה נאציזם, לאומנות פאן-גרמנית, גזענות ובמיוחד אנטישמיות, אנטי-ליברליזם, אנטי-דמוקרטיה ואנטי-קומוניזם.

בתחילה, התמקדה האסטרטגיה הפוליטית של המפלגה ברטוריקה אנטי-בורגנית ואנטי-קפיטליסטית, אם כי היבטים אלו הופחתו בשנות ה-30 על מנת לזכות בתמיכתם של הגופים התעשייתיים, ולאחר מכן התמקדה האסטרטגיה של המפלגה באנטישמיות ובאנטי-מרקסיזם.תאוריות גזעניות פסאודו-מדעיות היו אינהרנטיות לנאציזם, ובחרו להפיץ את הרעיון של "קהיליית העם" ("Volksgemeinschaft"). מטרתם הייתה לאחד את הגרמנים ה"ראויים מבחינה גזעית" ללאום אחד מטוהר, ולהוציא מקרבו קבוצות שנתפסו כעוינות פוליטית או כנחותות פיזית ואינטלקטואלית, וגם את אלו הנראו כבני עם זר ("Fremdvölkische").

הנאצים ביקשו להשביח את העם הגרמני באמצעות עמידה על טוהר הגזע ואאוגניקה, תוכניות רווחה רחבות, הכפפת זכויות הפרט לטובת הכלל וקידוש הקרבתו של הפרט למען טובת המדינה, על מנת לשמור על טוהרו של הגזע הארי. הנאצים ניסו להשמיד יהודים, צוענים, פולנים ועמים סלאבים נוספים, ובנוסף גם נכים פיזית ונפשית. הם אכפו ורדפו, אסרו וכפו משטר הפרדה על הומוסקסואלים, אפריקאים, עדי יהוה ומתנגדים פוליטיים.

עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית בשנת 1933 הביאה ליצירת המשטר של גרמניה הנאצית שיזם והוביל למלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה. אחרי תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה, המפלגה הנאצית פורקה ותמיכה בה או שימוש בסמליה נחשבת לעבירה על החוק במדינות רבות בעולם.

ויקיפדיה הקרואטית

ויקיפדיה הקרואטית (בקרואטית: Wikipedija na hrvatskome jeziku) היא הגרסה הקרואטית של ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. היא הושקה ב-16 בפברואר 2003. נכון 17 במאי 2018, בגרסה זו 191,537 ערכים וסך כולל של כ-5.15 מיליון עריכות. יש בה 198.541 משתמשים רשומים, מתוכם 514 הם פעילים (משתמש פעיל הוא משתמש שביצע עריכה בוויקיפדיה ב-30 הימים האחרונים), ו-21 מפעילי מערכת.בשנת 2013, ויקיפדיה הקרואטית זכתה לתשומת לב בתקשורת העולמית על כך שקידמה בתוכנה אידאולוגיה פשיסטית, דעות קדומות נגד הסרבים בקרואטיה ותעמולה נגד קהילת הלהט"ב בדרכים של שכתוב ההיסטוריה או על ידי הכחשתם והמעטה בחומרתם של פשעים הבוצעו על ידי משטר האוסטאשה.

במשך כל 2014, פחות משני תריסר עורכים ביצעו מעל 100 עריכות בחודש; בסביבות 150 עורכים ביצעו מעל 5 עריכות בחודש. מעל 500 ערכים מדורגים כערכים מומלצים (בקרואטית: Izabrani članci).

יחסי נפאל–קוריאה הצפונית

יחסי נפאל-קוריאה הצפונית הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.

יחסי סוריה–קוריאה הצפונית

סוריה וקוריאה הצפונית נמצאות ביחסים הדוקים עוד מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר קוריאה הצפונית סיפקה סיוע צבאי לסוריה במלחמותיה עם ישראל. לכל אחת מהמדינות שגרירויות בבירות אחת של השנייה.קוריאה הצפונית בנתה כור גרעיני בסוריה על בסיס התוכנית של הכור הגרעיני שלה ביונגביון, ופקידים רשמיים בקוריאה הצפונית ביקרו באופן קבוע באתר. הכור הסורי נהרס על ידי ישראל במהלך תקיפה אווירית בשנת 2007. ארצות הברית חיקקה את "החוק למניעת נשק גרעיני לצפון קוריאה וסוריה" בשנת 2000. בשנת 2016 היו דיווחים כי כוחות קוריאה הצפונית נלחמים כדי להגן על המשטר הסורי במלחמת האזרחים בסוריה.

יחסי סן מרינו–קוריאה הצפונית

יחסי סן מרינו-קריאה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים שבין הרפובליקה המרוממת של סן מרינו לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.

יחסי קוריאה הצפונית–רואנדה

יחסי קוריאה הצפונית–רואנדה הם היחסים שבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה לרפובליקת רואנדה.

יחסי קוריאה הצפונית–רוסיה

יחסי קוריאה הצפונית–רוסיה הם היחסים שבין קוריאה הצפונית לבין רוסיה.

היחסים ידעו עליות ומורדות רבים, והחלו בשנת 1948, עם הכרת ברית המועצות בקוריאה הצפונית.

כמו כן, המדינות חולקות גבול משותף לאורך נהר טומן התחתון שאורכו 17 ק"מ.

ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

מנהיג עליון

מנהיג עליון מתייחס בדרך כלל לדמות בעמדת ההנהגה הגבוהה ביותר של ישות, קבוצה, ארגון או מדינה אשר בידו הסמכות, או שהוא כל-יכול בעמדת ההנהגה. בתחום הדת, המושגים "מנהיג עליון" או "שליט-על" מכוונים בדרך כלל לאל, או לממלא-מקום אל. בפוליטיקה, המושג "מנהיג עליון" מתייחס בדרך כלל לדמות כל-יכולה שסביבה נוהג פולחן אישיות, כמו הפיהרר אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, הדוצ'ה בניטו מוסוליני באיטליה הפאשיסטית, הקאודיו פרנסיסקו פרנקו בספרד הרפובליקנית, המנהיג (ברוסית: Вождь בתעתיק: Vozhd) יוסיף סטלין בברית המועצות, מנהיג המהפכה עלי ח'מנאי באיראן, או המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און.

מפלגת הפועלים של קוריאה

מפלגת הפועלים של קוריאה (הנגול: 조선로동당; הנג'ה: 朝鮮勞動黨) היא המפלגה השולטת בקוריאה הצפונית מאז היווסדה.

מבחינה טכנית, קיימות אומנם שתי מפלגות נוספות בקוריאה הצפונית, אך הן משועבדות לחלוטין למפלגת הפועלים של קוריאה, כך שבמהות, זו המפלגה החוקית היחידה בקוריאה הצפונית.

נאציזם

נאציזם (קיצור של נאציונל-סוציאליזם, בגרמנית: Nationalsozialismus או בקיצור Nazismus) הוא שמה של אידאולוגיה גזענית-לאומנית טוטליטרית שפיתחה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (הנאצית) בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האידאולוגיה הנאצית דגלה במשטר טוטליטרי-לאומני. היא כללה השקפה גזענית בדבר עליונותם של "גזעים" אנושיים מסוימים על פני אחרים, ודגלה בדיכוי והשמדה של בני אדם המשתייכים ל"גזעים נחותים" (במיוחד יהודים וצוענים), לעומת שמירת ה"טוהר" של "הגזעים העליונים". לצורך הגשמת מטרה זאת, הוצעה תוכנית T4 - אותנסיה. ההשקפה הייתה כי יש לחסל בני אדם בעלי לקות, שכן אלו נחשבו ל"חלשים", לצד חיסולם של גברים בעלי נטייה הומוסקסואלית, ודיכוי אידאולוגיות אחרות, כגון קומוניזם, ואת הדוגלים בהן. בהנהגתו של אדולף היטלר, החלה המפלגה הנאצית ליישם את עקרונותיה זמן קצר לאחר עלייתה לשלטון בגרמניה הנאצית בשנת 1933, במהלך השואה ובאמצעות תוכנית "הפתרון הסופי". הנאציזם נותר האידאולוגיה השולטת בגרמניה עד כניעת השלטון הנאצי ב-1945 בתום מלחמת העולם השנייה.

הנאציזם הוכרז כבלתי-חוקי בגרמניה לאחר נפילת המשטר הנאצי, והפך לטאבו בחברה הגרמנית. כך, יש איסור בחוק הגרמני להשתמש בסמלים נאציים ולהקים ארגונים התומכים בנאציזם. רבים בחברה הגרמנית סולדים מרעיונות המזכירים את האידאולוגיה הנאצית. עם זאת, קבוצות של תומכי האידאולוגיה הנאצית עדיין קיימות בגרמניה ומחוצה לה. אנשי הקבוצות האלה ידועים בכינוי "נאו-נאצים" ("נאצים חדשים").

עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי

עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי: היסטוריה של גרמניה הנאצית (באנגלית: The Rise and Fall of the Third Reich: A History of Nazi Germany) הוא ספר מאת העיתונאי האמריקני ויליאם שיירר המכיל סקירה היסטורית רחבת יריעה ומפורטת של תקופת הרייך השלישי, בין 1933 ל-1945. הסקירה מתחילה בתיאור מוצאו ומשפחתו של אדולף היטלר, נמשכת בשנות מאבק המפלגה הנאצית לעלות לשלטון, ומתרכזת בנעשה בגרמניה ובאירופה בשנות שלטון המפלגה הנאצית, ולאחר מכן בתולדות מלחמת העולם השנייה עד לתבוסה הנאצית. הספר מסתיים בתיאור משפטי נירנברג.

הספר מתאפיין בעושר ובפירוט דקדקני של שמות אישים, מקומות ואירועים אשר התרחשו בתקופה הנידונה. הספר כתוב בסגנון עיתונאי-תיאורי, הנגיש לקהל הרחב, ומאז יציאתו לאור ועד ימינו, משמש כמקור פופולרי ללימוד התקופה, ולידע על שהתרחש בה.

הספר יצא לראשונה בארצות הברית ב-1960. בשנת 1961 יצא הספר לאור בעברית בתרגומו של חיים גליקשטיין (בשני כרכים) בהוצאת שוקן, ולאחר מכן הודפס במהדורות רבות.

פוליטיקה

מדיניות (פּוֹלִיטִיקָה) היא תחום הפעילות האנושית העוסק במאבקי הכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש הנעשה בהם ובחלוקתם.

קוריאה הצפונית

קוריאה הצפונית, ובשמה הרשמי הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (בקוריאנית: 조선민주주의인민공화국, צ'וֹסוֹן מִינְג'וּג'וּאִי אִינְמִין גּוֹנְגְּחְוָאגּוּק) היא מדינה במזרח אסיה, בחלקו הצפוני של חצי האי הקוריאני. בירתה של המדינה והעיר הגדולה ביותר בה היא פיונגיאנג. האזור המפורז הקוריאני, הנמצא בחלק הדרומי של המדינה, משמש כשטח חוצץ בין המדינה לקוריאה הדרומית. היא גובלת גם ברפובליקה העממית של סין בצפון ובמערב, ובגבול קצר גם עם רוסיה בצפון-מזרח.

חצי האי הקוריאני היה בשליטתה של האימפריה הקוריאנית עד 1905, עת סופח בפועל על ידי יפן בעקבות מלחמת רוסיה-יפן, ומשנת 1910 נשלט רשמית על ידי האימפריה היפנית. לאחר מלחמת העולם השנייה חולק חצי האי לאזורי חסות בין ברית המועצות לארצות הברית: החלק הצפוני של חצי האי עבר לחסותה של ברית המועצות, והחלק הדרומי עבר לחסותה של ארצות הברית. ב-1948 נערכו בחירות כלליות בחצי האי בפיקוחם של אנשי ארגון האומות המאוחדות. קוריאה הצפונית סירבה להשתתף בבחירות, דבר שהוביל להקמתן של שתי ממשלות קוריאניות נפרדות. שתי הממשלות טענו לריבונות על כל חצי האי, וב-1950 הובילה מחלוקת זו למלחמת קוריאה. הסכם שביתת הנשק שנחתם בין האו"ם לקוריאה הצפונית בשנת 1953 סיים את מעשי האיבה. קוריאה הדרומית לא חתומה על הסכם זה ולכן, נכון להיום (2018), שתי המדינות עודן נמצאות במצב מלחמה, שכן הסכם שלום ביניהן מעולם לא נחתם, והסכם הפסקת האש אינו חתום על ידי הדרום. ב-1991 התקבלו שתי המדינות לארגון האומות המאוחדות.

המשטר בקוריאה הצפונית הוא חד-מפלגתי, כשהמפלגה השלטת היא מפלגת הפועלים של קוריאה הצפונית. ממשלת קוריאה הצפונית פועלת לפי אידאולוגיית ג'וצ'ה שפיתח קים איל-סונג, נשיאה הראשון של המדינה, הדוגלת ב"הסתמכות עצמית" וניהול משק אוטרקי. קים איל-סונג הוא היחיד בהיסטוריה של קוריאה הצפונית שהחזיק בתואר "נשיא המדינה", ולאחר מותו הוכרז כנשיאה הנצחי של המדינה. אף על פי שקים איל-סונג פעל לפי אידאולוגיית ג'וצ'ה כבר ב-1955, הג'וצ'ה הפכה לאידאולוגיה הרשמית של המדינה רק ב-1972, לאחר אשרור החוקה החדשה במדינה.

לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 וסדרה של אסונות טבע, שרר רעב המוני במדינה שהביא למותם של בין 800,000 ל-3.5 מיליון איש. לנוכח נסיבות אלו, אימץ שליט המדינה באותה תקופה, קים ג'ונג איל, את ה"סונגון" הידועה כמדיניות "קדימות לצבא העם". מדיניות זו דגלה בהפניית משאביה של המדינה לצבא בעדיפות ראשונה ונועדה לחזק את המדינה ואת ממשלתה. כיום, קוריאה הצפונית היא אחת המדינות המיליטריסטיות ביותר בעולם והיא בעלת יכולת גרעינית.

קוריאה הצפונית נחשבת על ידי רבים למדינה הסגורה לאזרחיה והדיקטטורית ביותר בעולם. ארגונים רבים מתארים אותה כדיקטטורה טוטליטרית בסגנון סטליניסטי בעלת פולחן אישיות סביב משפחת קים, וכאחת המדינות שמפרות זכויות אדם בצורה החמורה ביותר. ביחס לאופיו הקומוניסטי של המשטר, ישנם פרשנים שדוחים את הגדרה זו, וטוענים כי הממשל במדינה משתמש בקומוניזם בניסיון להצדיק את שליטתו במדינה - ואף מצביעים על קיום מעמד "המנהיג הדגול" ועליונותו על פני פשוטי העם כעקרונות יסוד משותפים לג'וצ'ה ולפשיזם. לפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בקוריאה הצפונית יש כ-200 אלף אסירים שנמצאים במחנות מעצר פוליטיים שונים הפזורים ברחבי המדינה.

קפיטליזם

קפיטליזם (בעברית נקראת גם רכושנות) היא מערכת כלכלית בה כל או רוב אמצעי הייצור נמצאים ומופעלים בבעלות פרטית או בבעלות של חברות מסחריות. השקעת ההון והייצור, ההפצה והמחירים של המוצרים (סחורות ושירותים) נקבעים בעיקר על ידי תחרות בשוק חופשי ולא על ידי המדינה. אמצעי הייצור בדרך כלל מופעלים לצורך הפקת רווח.מושג הקפיטליזם קיבל לאורך ההיסטוריה מספר הגדרות שונות, השמות דגש על נדבכים שונים. במקור, תואר כ"מצב של בעלות על הון", כאשר משמעות המילה "הון" היא "עושר שמייצר יותר עושר". החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, התחזקה התפיסה של הקפיטליזם כמערכת המודרנית העולמית של ארגון הייצור והמסחר בידי מיזמים פרטיים חופשיים שחותרים להגדלת רווחים והון באמצעות העסקה של עובדים תמורת תשלום משכורת.לאורך ההיסטוריה המודרנית, ובמיוחד בימינו, ישנו מגוון רחב של משטרים חברתיים כלכליים המכנים את עצמם "קפיטליסטים", הנבדלים זה מזה בעוצמת חשיבות עקרון זכות הקניין, ובמקומה של הממשלה כפעילה בשוק ואחראית ליחידים. ישנן גישות בולטות הרואות במשטר הקפיטליסטי מימוש של רעיונות מתחום ההגות הליברלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.