טווייה

טווייה היא תהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט. חוטים עם כיוון שזירה במעלה החוט בכיוון השעון נקראים בעלי שזירת-S וחוטים עם כיוון שזירה נגד כיוון השעון נקראים בעלי שזירת-Z. סיווג נוסף של החוטים הוא לפי מספר הסיבובים ביחידת אורך.

לפני הטווייה עצמה, עוברים סיבים טבעיים (צמר, פשתן, כותנה, משי וכדומה) ניקוי, יישור וצביעה במידת הצורך (סיבים סינתטיים אינם דורשים פירוק).

Khotan-fabrica-alfombras-d08
אישה טווה בכישור בעיר קוטאן (Khotan) שבסין.
Elderlyspinnera
אשה אירית טווה, תמונת פוטוכרום, בין 1890 ל-1900

היסטוריה והתפתחות

Marten van Heemskerck 002
בעבר נעשתה הטווייה באמצעות כישור, ציור משנת 1529

פלך מוט עץ המשמש כציר לטוויית צמר, פשתן, קנבוס, כותנה וסיבים אחרים. הסיבים כרוכים סביב הפלך, ומוחזקים במקום בעזרת סרט. הפלך הוא מכשיר ששימש לטווייה בעת העתיקה ובתקופת ימי הביניים, יחד עם הכישור.

עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק, אם כי העקרון העומד ביסוד התהליך נותר דומה.

הטווייה ביהדות

ביהדות, טווייה היא אחת מל"ט מלאכות שבת (מסכת שבת, פרק ז', משנה ב'), והיא נמנית בסדר המלאכות של ייצור בגדים לאחר ניקוי הצמר (ליבון), סירוק הצמר (ניפוץ) וצביעתו. במקרא מתוארת מלאכת הטוויה כעבודת יד שנדרשה עבורה חכמת לב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה) וכן "וכל הנשים בחכמה טוו את העזים" (ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו). חומרי הגלם ששימשו את הטוות היו צמר או פשתים.[1]כלי העבודה בהן השתמשו הטוות לצורך מלאכתן היו הכישור והפלך "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך"(ספר משלי, פרק ל"א, פסוק יט). תוצרי הטוויה שימשו הן לסיפוק צורכי המשפחה והן כתרומה למשכן "ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה).

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Mckane,Proverbs:A New Approach, London, 1970, p.668
אודיסאוס

אודיסאוס (ביוונית: Ὀδυσσεύς) הוא דמות מיתולוגית, מלך איתקה, גיבור האפוסים אודיסיאה ואיליאדה מאת הומרוס. אודיסאוס נודע כחכם שבין מצביאי היוונים ובין החשובים שבהם. מוכר בעיקר בשל מסעו המפורסם חזרה הביתה ממלחמת טרויה וכהוגה רעיון הסוס הטרויאני.

במיתולוגיה הרומית הוא נקרא אוליסס או אוליכסס (Ulixes או Ulysses).

אלברט אנקר

אלברט סמואל אנקר (גרמנית: Albert Anker; ‏1 באפריל 1831 - 16 ביולי 1910) היה צייר ומאייר שווייצרי אשר כונה "הצייר הלאומי של שווייץ" בשל ציוריו הרבים והאהובים בנושאי חיי הכפר השווייצרי במאה ה-19.

בובה מכנית

בובה מכנית או אוטומטון היא בובה (לרוב בצורת אדם) ובתוכה מנגנון הגורם לבובה או לחלקיה (כגון הידיים) להתנועע. יש גם בובות מכניות המכילות תיבת נגינה או חלקים המשמיעים קולות שונים כאשר היא מופעלת.

גלגל

גלגל (נקרא גם אופן) הוא מכשיר מכני בצורת גליל או טורוס, אשר פעולתו הבסיסית ביותר היא המרת תנועה סיבובית (לרוב סביב ציר קבוע) לתנועה בקו ישר. גלגל עם ציר הוא אחד משש המכונות הפשוטות המוכרות עוד מן העת העתיקה של אירואפרסיה. אופן מתייחס באופן פרטני יותר לגלגל המשמש אמצעי תחבורה.

גלגלים אינם קיימים בטבע, והגלגל נחשב לאחת ההמצאות העתיקות החשובות ביותר. כיום הגלגל עם ציר הוא הבסיס לתחבורה ולרוב המכונות שנמצאות בשימוש.

גנט

גֶנְט (בהולנדית: Gent - "חֶנְט"; בצרפתית: Gand - "גָאן") היא עיר בפלנדריה שבבלגיה, בירת מחוז מזרח פלנדריה. תחילת העיר ביישוב במפגש הנהרות סכלדה ולייה, ובימי הביניים היא הפכה לאחת הערים הגדולות והחשובות באירופה.

כיום גנט היא אחת הערים הגדולות בבלגיה, ויש בה נמל ואוניברסיטה חשובה.

הטורקי

"הטורקי" הייתה בובה מכנית שפעלה משלהי המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19, ונטען כי היא מסוגלת לשחק שחמט באופן אוטומטי. שנים לאחר מכן הוּכחה כתרמית.

הטורקי נבנה והוצג על ידי הברון האוסטרו-הונגרי וולפגנג פון קמפלן (1804-1734) בשנת 1769, כדי להרשים את הקיסרית מריה תרזה. נוצר הרושם שמנגנון המכונה מסוגל לשחק שחמט ברמה גבוהה מול יריב אנושי, וכמו כן לפתור במהירות את "חידת מסע הפרש", חידה הדורשת מהשחקן להניע את הפרש כך שיגיע לכל אחת ממשבצות לוח השחמט בדיוק פעם אחת.

המכונה התפרסמה כאוטומטון, ואת שמה – "הטורקי" – קיבלה משום המראה שלה. הטורקי היה למעשה אשליה מכנית, שאיפשרה לאמן שחמט להתחבא בתוכה ולהפעיל את המכונה. בעזרת אמן שחמט מוכשר ניצחה המכונה במרבית המשחקים שבהם שיחקה. המכונה הוצגה באירופה ובאמריקה במשך למעלה מ-80 שנים עד להריסתה בשריפה בשנת 1854, ובין היתר ניצחה את נפוליאון בונפרטה ובנג'מין פרנקלין.

קמפלן קיבל את ההשראה לבניית "הטורקי" לאחר שביקר בחצרה של מריה תרזה בארמון שנברון שבאוסטריה, שם ערך אמן האשליות פרנסואה פלטייה את המופע שלו. לאחר שיחה עמו הבטיח קמפלן לחזור לארמון עם המצאה שתאפיל על האשליות שבוצעו במופע.

התוצאה הייתה "הטורקי", וכללה רהיט דמוי ארון ומודל של פלג גוף עליון וראש אנושי בגודל טבעי, עם זקן שחור ועיניים אפורות, מולבש בגלימה טורקית ולראשו טורבן. ידו השמאלית של הטורקי אחזה במקטרת ארוכה בזמן מנוחה, וידו הימנית נחה על החלק העליון של הרהיט (במידות 110 סנטימטר אורך, 60 סנטימטר רוחב ו-75 סנטימטר גובה). על חלקו העליון של הרהיט היה לוח שחמט במידות 50*50 סנטימטר. בחזית הרהיט היו שלוש דלתות, ומגירה שבה היה עוד לוח וכלי שחמט עשויים שנהב.

היסטוריה של מצרים העתיקה

ההיסטוריה של מצרים העתיקה מתחילה באלף הרביעי לפנה"ס ומסתיימת עם נפילתה של הממלכה והפיכתה לפרובינקיה רומית לאחר מותה של המלכה קלאופטרה בשנת 30 לפנה"ס.

היפהפייה הנרדמת

היפהפייה הנרדמת או היפהפייה הנמה, הוא סיפור מעשיה אודות נסיכה יפהפייה המקוללת על ידי מכשפה רעה. מעשיה זו הפכה לסיפור קלאסי אהוב ועובדה ליצירות רבות, כולל סרט ההנפשה של אולפני דיסני משנת 1959. האגדה שייכת לטיפוס סיפורי 410 בסיווג ארנה-תומפסון. סיפור מס' 50 בלקט של האחים גרים.

טביתא באביט

טביתא באביט (באנגלית: Tabitha Babbitt;‏ 9 בדצמבר 1779, הארדוויק, מסצ'וסטס, ארצות הברית - 1853) הייתה ממציאה ועושת-כלים אמריקאית שהשתייכה לכת השייקרים. בין המצאותיה היו המסור הסובב, שיפורים לראש גלגל הטוויה, ושיפורים לשיניים תותבות. לגבי המסור הסובב, לא ברור אם ההמצאה שלה או של שייקר אחר בסביבתה. היא השתייכה לקהילת השייקרים של הרווארד במדינת מסצ'וסטס.

כישור

האם התכוונתם ל...

כישור (טווייה)

כישור הוא מכשיר ששימש לטווייה כבר בעת העתיקה ואחר כך בתקופת ימי הביניים, ביחד עם פלך או עם גלגל טווייה. טוויית הצמר, שהייתה אחת מהמלאכות העיקריות שניצבו בפני הנשים בתקופה זו, נעשתה על ידי סיבוב הפלך ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. הכישור עוזר לשמור ולאחסן את הסיבים שעדיין לא נטוו, כך שלא יסתבכו ושיהיו קלים לטווייה.

מיומנות הטוויה הייתה מיומנות נדרשת ביותר מנשות התקופה, ולכן כל ילדה בתקופה זו למדה להשתמש בכישור, ונדרשה לעשות זאת על מנת לעזור בנטל הכנת הבגדים לבני הבית. במקרא נזכרות הנשים כמי שעוסקות במלאכת הטוויה "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה)וכן "וכל הנשים בחכמה...טוו את העזים"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו).

עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק.

ל"ט אבות מלאכה

ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה (גם אֲבוֹת מְלָאכוֹת) הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. חלק מהמלאכות מפורטות במקרא, אך רובן נקבעו בתורה שבעל פה, שגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת המשכן והיו מלאכות אומן שמצריכות מומחיות. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.

לוציפר (צופן)

בקריפטוגרפיה, לוציפר (Lucifer) הוא שם כולל שניתן למשפחה של צפני בלוקים שפיתוחם החל בראשית 1966 במעבדות IBM "תומאס ג'י ווטסון" ביורקטאון ניו-יורק. לוציפר ידוע כצופן הבלוקים הראשון שפותח למטרות אזרחיות ואף נעשה ב-1970 שימוש מסחרי בגרסה אחת שלו במערכת בנקאות אלקטרונית בבריטניה. הצופן הוא אב קדמון של DES ולמעשה כמעט כל הרעיונות נשאבו ממנו לטובת תקן ההצפנה הפדרלי הישן שהוצע לממשלת ארצות הברית ב-1976. כיום הצופן אינו בטוח לשימוש, הוא פגיע להתקפה דיפרנציאלית ועיקר העניין בו הוא לצורך אקדמי. ידוע שה-NSA התערב במהלך פיתוח DES שהיה מבוסס על לוציפר ושינה אחדים מערכי תיבות ההחלפה כדי לחזקו כנגד התקפה דיפרנציאלית.

מלאכת טווה

מְלֶאכֶת הַטּוֹוֶה היא אחת מל"ט מלאכות שבת, כמו שאר המלאכות היא מלאכה אותה עשו במשכן, בה טוו את סיבי הצמר עד שעשו ממנו חוט, שמוכן לטוויה במלאכת המשכן. טווייה היא התהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט.

מפעלי עמק דרוונט

מפעלי עמק דֶרְוֶונְט (באנגלית: Derwent Valley Mills) הם אוסף מבנים הקשורים לתעשיית הטקסטיל של אזור נהר דרוונט בדרבישייר שבאנגליה. האזור הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2001. מערכת המפעלים המודרניים הוקמה במהלך המאה ה-18, על מנת להתמודד עם הטכנולוגיה החדשה לטוויית כותנה שפותחה על ידי ריצ'רד ארקרייט. המערכת נכנסה לשימוש בכל העמק, ומאוחר יותר ברחבי המדינה כולה - כך שבשנת 1788 היו בבריטניה למעלה מ-200 מפעלי כותנה בטכנולוגיה של ארקרייט. ההמצאה ומערכת ארגון העבודה של ארקרייט יוצאו גם לאירופה ולארצות הברית. מעמדם של המפעלים דעך החל מאמצע המאה ה-19, עם מעבר שוק הכותנה מדרבישייר ללנקשייר.

כיוון שהמבנה התעשייתי הוקם בתוך נוף כפרי, היה צורך לבנות בתי מגורים עבור עובדי המפעל, ובאופן זה התפתחו כפרים חדשים סביב למפעלים; הכפרים הללו קיימים עד היום והם מהווים חלק מאתר המורשת העולמית. כמו כן, על מנת להוביל את תוצרת המפעלים לשווקים חדשים הוקמה תשתית תחבורה חדשה באתר. רבים מהבניינים השוכנים באתר המורשת העולמית הם גם מבנים מוגנים על פי החוק הבריטי.

נול

נוּל הוא מכשיר לאריגה, שיכול להיות ידני או ממוכן. הוא משמש לאריגת בד, כשעליו מתוחים חוטי השתי כדי להקל בשזירת חוטי הערב.

יש מגוון של נולים, נולים שעומדים על השולחן או על רגליים כלשהן, נולים שעומדים על הרצפה. חלקם מופעלים בעזרת פדלים שעליהם דורך האורג, ובעזרתם מרים את בתי הנירים. חלקם מופעלים רק בידיים. חוטי השתי מושחלים לתוך נירים, שתלויים על בתי הנירים. לנולים יכולים להיות החל משני בתי נירים ועד למעלה מ-30. ככל שיש יותר בתי נירים, כך ניתן לארוג דוגמאות יותר מורכבות.

פלך (כלי)

פלך (מכונה לעיתים פלך טווייה) - מוט עץ המשמש כציר לטוויית צמר, פשתן, קנבוס, כותנה וסיבים אחרים. הפלך הוא מכשיר ששימש לטווייה בעת העתיקה ובתקופת ימי הביניים, יחד עם הכישור.

פלכים או חלקי פלכים מסוגים שונים נמצאו באתרים ארכאולוגיים רבים, והם עשויים לייצג את אחת הטכנולוגיות המוקדמות בהיסטוריה של האנושות.

הפלך שצורתו הבסיסית לא השתנתה מן האלף הרביעי לפסה"נ מורכב משלושה חלקים:

הכוש: קנה דק, עשוי מעץ או מתכת, מחודד בשני קצותיו, שעליו כורכים את החוט.

הפיקה: משקולת הקבועה בראש הכוש על מנת לאפשר סיבוב קבוע של הפלך, והיא עשויה ממתכת, עצם, אבן או חרס.

הצינורה: וו מתכת שחובר מעל הפיקה ובו נתלה החוט.הפלך מוזכר במקרא בשיר המפורסם הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא" (משלי פרק לא), בו נאמר (פסוק יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך". איזכור נוסף מופיע בספר שמואל, בקללת דוד את יואב בן צרויה: "וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". פרשני ימי הביניים מסבירים שהפלך כאן מציין את המוט ללא קשר לטווייה, והמובן הוא שיואב יזדקק למשענת בהליכתו[דרוש מקור]. מאידך, פרשנים בעת החדשה סבורים שהכוונה לפלך הטווייה, והמובן הוא שיואב יזדקק מחמת חולשתו להתפרנס מטווייה כדרך הנשים[דרוש מקור].

במחזה עוץ-לי-גוץ-לי של אברהם שלונסקי נפוץ השימוש במילה פלך, בעיקר בחריזה למילה "מלך". "כלומר, תפשוט ידה לפלך/ותטווה זהב למלך".

עיסוקן של הנשים בעת העתיקה בטווייה הוא מקור הפתגם בפי רבי אליעזר בן הורקנוס: "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף סו עמוד ב).

קוסה (קבוצה אתנית)

קוֹסָה (Xhosa, להאזנה (מידע • עזרה)) הוא עם של דוברי שפות בנטו החיים לאורך דרומה של דרום אפריקה.

הקוסה, שלהם שפה משלהם (איסיקוֹסה, isiXhosa), מתחלקים לקבוצות-משנה שלהן זיקה ומורשת ספציפיות המבחינות אך גם מקשרות ביניהן. הקבוצות העיקריות הן בקה (Bhaca), בּוֹמְוונה (Bomvana), מְפנגוּ (Mfengu), מְפּוֹנדוֹ (Mpondo), מְפונדומיסה (Mpondomise), קֶסִיבּה (Xesibe), ותמבוּ (Thembu). השם "קוסה" מקורו בשמו של מנהיג אגדי בשם אוּקוֹסה; תאוריה אחרת גורסת כי מקורו של השם הוא מילה שמצויה בניבים בושמנים ומשמעותה "פראי" או "זועף", כשאל בני הקוסה (amaXhosa) מיוחסת ה"פראות".

כיום מפוזרים כ-8 מיליון בני קוסה ברחבי דרום אפריקה, וקוסה היא השפה השנייה בתפוצתה במדינה אחרי שפת הזולו, קרובתה. שלטון האפרטהייד שהתקיים עד 1994 כפר באזרחותם השווה של בני הקוסה תחת הרפובליקה הדרום-אפריקנית וביקש להגבילם לתחומי חבלי הניהול העצמי של הבנטוסטנים טרנסקאי וסיסקאי; כיום נכללים שניהם בפרובינציית הכף המזרחי שהיא המאוכלסת ביותר בבני הקוסה מבין הפרובינציות השונות.

בני קוסה רבים חיים גם בקייפטאון (iKapa), באיסט לונדון (iMonti) ובפורט אליזבת (iBhayi).

קורי עכביש

קורי עכביש הם חוטי משי דקיקים עשויי חלבון אותם מייצר העכביש. הקורים מתפקדים כרשת לתפיסת חרקים, המשמשים מזון לעכביש. לא כל העכבישים מייצרים קורים למטרות טריפה, וישנם כאלה שלא מייצרים קורים כלל.

הקור הוא כה דקיק עד שקוטרו אינו עולה על מיקרונים אחדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.