חתושיליש הראשון

חַתוּשִילִיש הראשון ( וגם חתושילי הראשון. שמו המקורי היה לַבַּרְנַש השני) היה מלך החתים בין השנים 1650 - 1620 לפנה"ס. הוא היה המלך הראשון אשר קבע את בירתו בעיר חתושש לאחר כיבושה והריסתה עד היסוד בידי אניתש כמאה שנים לפני כן. עד אותה תקופה שמשה העיר נשש כבירת החתים. הוא היה המלך החתי הראשון שהשאיר אחריו טקסטים כתובים. לפניו היה מלך נוסף בשם לברנש או (לברנה) הנקרא לברנש הראשון, המופיע ב"תעודת תֶלֶפִּנוש".

מיד עם העברת הבירה לחתושש שינה לברנש השני את שמו לחתושיליש כמעשה המסמל תקופה חדשה במלכותו (פירוש השם חתושיליש הוא: "איש חתושש"). הוא נחשב למייסד הממלכה החתית הקדומה. על פי המסורת של מלכי החתים, מוצא משפחת המלוכה היא בעיר כושרש (או כּושַרֶה) שמקומה היה ברכסי האנטי-טאורוס, בין נהר פרת ונהר ההליס (קיזיל אירמק). עיר זאת הייתה גם עירו של פיתחנש אבי של אניתש. ההיסטוריון איתמר זינגר מעלה את שתי השערות בנושא זה, הראשונה שהמשפחה המלכותית חזרה לעיר מוצאה בתקופת האופל שלאחר שיקעתה של העיר כנש, או שהיה כאן ניסיון ליצור קשר תעמולתי בין אניתש לבין חתושיליש הראשון.[1] אין במסמכים שנמצאו הסבר להעברת המרכז השלטוני לחתושש.

מסמכים רבים הגיעו לידי החוקרים מתקופת שלטונו של לברנש השני, והמפורסמים שבהם נמצאו בשנת 1957 בצורת טבלאות חרס רשומות בשפה האכדית והחתית העוסקות בהרחבה בשש משלושים שנות מלכותו. מהטבלאות אנו למדים שבנוסף לכינוי "מלך חתושש" הוא לקח לו גם את הכינוי "מלך כּושרש", לזכר בירת החתים הקדומה, עוד לפני כיבוש העיר נשש.

לברנש השני נודע כמלך לוחם ורבים מהחוקרים מאמינים על סמך הטבלאות הללו שלברנש השני הגיע בכיבושיו עד הים השחור: בשנתו הראשונה הרס סופית את "זַלפּהַ" מצפונה של חתושש ויריבתה הגדולה. בשנה השנייה למלכותו יצא לברנש למסע כיבושים בסוריה והרס את העיר אללח' והסיר את שושלת המלוכה מבית ימחד שנוסדה על ידי ירים-לים מלך אללח'. בשנה השלישית נלחם בממלכת אַרְזַוַה (לימים לידיה) במערב אנטוליה. העדרו הביא להתקפת החורים ממזרח על הממלכה, ולכן נאלץ להעביר את שנתו החמישית למלחמות בדרום-מזרח אנטוליה. הוא כבש את הערים החוריות החשובות חשום, אורשו וחחום.[2] בתיאור הכיבוש מופיע אזכור בו מציין חתושיליש הראשון שאיש לא חצה את הפרת לפניו, פרט לסרגון מאכד, שמלך במאה ה-24–23 לפנה"ס. הוא מציין שסרגון לא שרף את העיר, ואילו הוא, חתושיליש, החרים את העיר עבור אל הסער של השמים.[3] בתיאור שלו הוא נלחם בחחום בשנה החמישית למלכותו, שלוש פעמים נלחם על שעריה, הרס אותה ואת רכושה הביא לחתושש. בתיאור השלל הוא מציין שני צמדי עגלות עמוסות כסף, מרכבת פריון, אייל אחד מכסף, ספינה אחת עם חרטום מצופה זהב. הוא מציין שהוא שחרר את העבדים והשפחות של העיר ומסר אותם לאלת השמש. הוא מספר ששרף את העיר באש, ואת העשן הראה לאל הסער, את המלך רתם לעגלה.[4]

לצורך המלחמה בחחום, ביקש חתושיליש הראשון את עזרתו של תוניפ-תשוב, מלך על ממלכה בשם טיקונני , שהיה לה כנראה גבול עם חחום, והן היו כנראה עוינות אחת לשנייה.[5]

חתושיליש הראשון ידוע גם בזכות בניית המבצר המתנשא על הצוק מעל לעיר חתושש. הוא נחשב גם למחוקק ולמכונן של הממשל והמנהל של הממלכה החתית.

לקריאה נוספת

  • Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991.

קישורים חיצוניים

  • החתים, באתר היסטוריית העולם

הערות שוליים

  1. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, הוצאת מוסד ביאליק, 2009, עמ' 24
  2. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, הוצאת מוסד ביאליק, 2009, עמ' 25
  3. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספריית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009., עמ' 25
  4. ^ החתים ותרבותם, עמ' 30
  5. ^ The Routledge Handbook of the Peoples and Places of Ancient Western Asia, מאת Trevor Bryce, הוצאת Taylor & Francis,‏ 2009, עמ' 274
הקודם:
לברנש הראשון
מלכי החתים הבא:
מורשיליש הראשון
אורשו

אוּרשוּ (וגם אורשום, אֻרסֻם ובחתית: וַרשֻוַה) הייתה עיר מדינה חורית-אמורית עתיקה, ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא על הגדה המערבית של נהר הפרת, מצפון לכרכמיש, כנראה ליד העיר המודרנית גזיאנטפ.

אללח'

אַלַלַח' היא עיר עתיקה ששכנה בעמק אמוק נמצא ליד העיר אנטקיה שבטורקיה ליד מפרץ איסכנדרון. היום זהו האתר הארכאולוגי תל עטשאנה. התל נחפר בין השנים 1937–1949 בידי הארכאולוג לנרד ווּלי. בחפירותיו נתגלו 17 שכבות ארכאולוגיות המשקפות את תולדות ההתיישבות בתל במשך 2000 שנה ואת השפעת התרבויות השונות עליה מתקופת הברונזה הקדומה ועד סוף תקופת הברונזה המאוחרת (1200 לפנה"ס לערך).

ארזווה

אַרזָוָה הייתה ישות מדינית וממלכה בדרום מערב אנטוליה שהתקיימה באלף ה-2 לפנה"ס. שיא כוחה היה במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס. היא המשיכה להתקיים במסגרת מחוזות תחת שליטת החתים עד המאה ה-12 לפנה"ס. הערכה היא שמרכז המדינה התקיים לאורך נהר קייסטר (Cayster River), ובירתה הייתה אפאסה שכנראה היא אפסוס. שם הממלכה מופיע במכתבי אל-עמארנה ובמקורות כתובים מהאימפריה החתית.

ארינה

אַרִינַה הייתה עיר קדושה חשובה ומרכזית בעולם החתי, ששימשה כמרכז דתי לאלת השמש במיתולוגיה החתית. בכתבים החתיים היא מופיעה בשם "אלת השמש של ארינה". העיר שכנה ליד עיר הבירה החתית חתושש. מקומה של העיר לא ידוע. אחת מאפשרויות הזיהוי שהועלו למקומה של העיר, הוא האתר אלג'הויוק, השוכן קרוב לחתושש.

אלת השמש של ארינה היא אחת משלושה אלי שמש חשובים בפנתאון האלים החתי. הנוספים הם "אל השמש של השמים" ו"אלת השמש של האדמה".

למלך החתי היה ארמון בעיר, ששימש אותו כאשר עלה לרגל לעיר בעת קיומם של פסטיבלים דתיים. בעיר התקיימו מספר פסטיבלים, הידוע שהם היה "פסטיבל כרוכוס", שהתקיים באביב. על פי הטקסטים החתיים, העיר שכנה במרחק של יום הליכה מחתושש.חלק מהלוחות בכתב יתדות שנמצאו בארכיון בואזקיי, עוסקים בנושאי חוק ומשפט. על פי תעודות אלה, ניתן פטור ממסים לאנשי דת בשלוש ערים קדושות בצפון ארץ חתי. הערים הן ארינה, נֶריךּ וזִיפַלׇנְדַה , שהיו עריהם של אלי סער צעירים, הבנים של אלת השמש של ארינה. זיהוי השחרור ממסים לאנשי הדת, נעשה על ידי עץ מסוג מסוים, שגדל בפתח הבית של איש הדת. הזכות לגדל את העץ הזה ניתנה למעטים, והוא שימש כסמל מעמד. בנוסף, ניתן פטור ממסים לאורגים של ארינה וזיפלנדה.

הממלכה החתית הקדומה

הממלכה החתית הקדומה (Old Hittite Kingdom) הוא מונח אשר מתייחס לשלב בהיסטוריה של החתים. לפי הכרונולוגיה המקובלת, שלב זה נמשך מימי המלך חתושיליש הראשון לימי המלך תלפינוש (1680 - 1500 לפנה"ס). גבולותיה היציבים והליבתיים של הממלכה היו באנטוליה, אף על פי שלעיתים נמתחו הגבולות עד בבל. בשלביה המאוחרים של הממלכה אבדה היציבות הפוליטית והידיעות הכתובות התמעטו. אחר שיקום מהיר וקצר עברה הממלכה לשלב העמום של הממלכה התיכונה, ולאחריה לשלב האימפריה החתית.

הקשר ההיסטורי הראשוני שנמתח לעברם המעורפל של החתים נמצא בגנזכי חתושש, בירתם השנייה של החתים. לוחות מהמאה ה־14 לפנה"ס מספרים על מעללי מלכים אגדיים מהמאה ה־18 לפנה"ס. שני המלכים העולים בכתוב הם פיתחנש ואניתש, אב ובן, אדוני כּוּשַרַש. סיפורם מתעד את מסעות פיתחנש שכבש את נשש, ובנו שלקח את חתושש.

מימי השלטון המשוערים של אניתש לימי המלך העוקב הידוע, הוא לברנש הראשון, משתרעות מאה שנות היסטוריה בלתי מתועדת. אין לדעת אם היה קשר משפחתי ברור בין המלכים, ואחדים אף סברו כי שני המלכים האגדיים היו חַתים במוצאם, ולא חִתים.

לברנש הראשון, בהתאם לרשומות, הרחיב את שלטון החתים לעבר הים התיכון ושם את בניו כמושלי ערים בממלכתו. הועלו טענות לפיהן לברנש למעשה היה תואר של מספר מלכים אשר שלטו בין ימי אניתש לימי חתושיליש הראשון. בין אם היה זה מלך יחיד או מספר מלכים, עבודתם הניחה את היסודות להקמת הממלכה החתית הקדומה.

חתושיליש הראשון (נקרא גם לברנש השני) "האחד מחתושש", בן לברנש הראשון, היה המלך הראשון לשלוט מחתושש, אותה הוא שיקם וביצר. בשלטונו יצא המלך למסכת כיבושים. בין כיבושיו היו אלאכ וארזואה. כן נלחם בצפון סוריה, וכבש את אלמה, זארונה, האסוא והאהום. את ניצחונותיו תלה המלך באלת השמש ארינה והקדיש לה עבדים וכסף רב. בימיו התרחשה פלישה מאיימת של שבטי החורים לממלכתו, אך המלך עשה חייל בהדיפתם.

נכד חתושיליש הראשון, הוא מורשיליש הראשון, ירש את סבו, כנראה משום שמזימת חצר בה היה מעורב בנו של חתושיליש הראשון נחשפה על ידי המלך והירושה עברה הלאה כעונש. מעט ידוע על שלטונו, אולם נהוג לזקוף לזכותו את כיבוש חלב, ופשיטה על בבל אשר שמה קץ לשושלת חמורבי. צפון סוריה הוכנעה ברובה ומסיה זרמו לקופה החתית. מורשיליש הראשון נפל קורבן לרצח ביד גיסו חנתיליש הראשון שעלה לכס, אך החל תקופה בת כ־100 שנות אנרכיה ואי־יציבות שלטונית.

אחר חנתיליש הראשון שלט זידנתש הראשון, אחריו אמונש ואחריו חוזיאש הראשון. בימי המלכים הללו אבדה הממלכה החתית שטחים וכוח. כיבוש קיליקיה בידי החורים היה הרסני במיוחד הואיל והוא הגביל את גישת החתים לסוריה. את חוזיאש הראשון ירש תלפינוש, איש חצרו, אשר חתם על הסכם עם החורים כדי לדאוג לשלום הפרובינציות הסוריות. ברואו את ההרס ששרעו מלחמות הכתר, קבע המלך החדש חוקי ירושה ברורים, קבע הגבלות על ניסיונות לקיחת החוק לידיים בידי האצולה, טיפח את כוח הפנקוס וטיפל בנדון עונשי מוות.

בהקשר לטווח הקרוב, ניתן לומר כי הרפורמות אותן הנהיג תלפינוש נכשלו. יורשיו של תלפינוש היו סדרת מלכים חלשים שמעט מאוד ידוע לגביהם ובימיהם הממלכה החתית הצטמצמה במידה משמעותית. אף על פי כן, שושלת חדשה קמה בתום שלטונם ההרסני והביאה ליסוד האימפריה החתית. שמות מלכי הממלכה החתית התיכונה, הם יורשי תליפינוש, הם כדלהלן:

אֹלוּוַמַנש; תַחוּרוַיִלִיש; חנתיליש השני; זידנתש השני; חוזיאש השני; מוותליש הראשון.

חחום

חַחוּם (גם חַחֻם; בחתית: חַחַה באנגלית: Hahhum) הייתה עיר-מדינה חורית עתיקה, ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא ממערב לנהר הפרת, מצפון לכרכמיש.

חמורבי השני

חמורבי השני (מלך בין השנים 1625–1600 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך התשיעי בממלכת ימחד האמורית, שמרכזה שכן בעיר חלב שבסוריה. הוא ירש את אביו, המלך ירים-לים השלישי.

חשום

חַשוּם (גם חַשוּ; בחתית: חַשֻוַה) הייתה עיר מדינה חורית עתיקה ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא ממערב לנהר הפרת, מצפון לכרכמיש.

חתושיליש

חַתוּשִילִיש הוא שמם של שלושה מלכי חתים. משמעות השם היא "מגיע מ...", "של" או "שייך לעיר" חתושש.

האם התכוונתם ל...

חתושש

חַתּוּשַש (גם חתושה וחתוש, טורקית Hattuşaş) הייתה בירת הממלכה והאימפריה החתית. הריסות חתושש שוכנות בצמוד לכפר בואזקיי (Boğazköy) בלולאת נהר הקיזילאירמאק אשר במרכז אנטוליה, כ־145 קילומטרים ממזרח לאנקרה. חתושש היא אחת מתשעת אתרי המורשת העולמית מטעם אונסק"ו בטורקיה.

לפני המאה ה־20 לפנה"ס, הוקם יישוב בבעלות החאתים, ילידי הארץ, על גבי שכבות יישוב עתיקות אף יותר. במאות ה־19 וה־18 לפנה"ס, סוחרים מאשור שקיימו סחר בין אשור לאנטוליה הקימו תחנת סחר באזור נספח לעיר. מרכז רשת הסחר האשורית מוקם בנשש המזוהה עם האתר הארכאולוגי קילטפה. האשורים הציגו לעיר את הכתב אשר שימשם ברישום עסקאות.

תיארוך פחמן-14 של שכבת יישוב מתום המאה ה־18 לפנה"ס העלה כי העיר נשרפה בתקופה המדוברת. מחריבה הוא כפי הנראה אניתש בן פיתחנש מלך כושר. בסיס הסברה במצבה אשר הותיר אניתש בעיר, ואת האיום אשר חרט עליה: :בליל לקחתי את העיר בכוח; זרעתי זרעים היכן שהיא עמדה. אילו ינסה מלך כלשהו לישב את חתוש אחרי, מי יתן ואל מזג האוויר השמימי יכה בו

כעבור דור אחד, בחר מלך חתי באתר כמושבו ובירתו. החתים, דוברי שפה הודו־אירופאית, עקרו לאזור ללא אלימות ניכרת או הגירות רחבות. חתוש החאתית הפכה לחתושה החִתית, והמלך לקח את השם חתושיליש הראשון, "האחד אשר הוא מחתושה". מלך זה סימן את תחילתה של שושלת המלכים החתיים, מהם ידועים לחוקרים בני זמננו 27 בשמם.

בשיאה העיר כיסתה 1.8 קילומטרים רבועים והורכבה מחלקים פנימיים וחיצוניים, שניהם מוקפים בחומות חזקות אשר הוקמו בימי שופילוליומש הראשון. העיר הפנימית כיסתה כ־0.8 קילומטרים רבועים, ובה שכן מרכז העיר על בניניו המנהליים והמקדשים.

מדרום האזור הפנימי שכנה העיר החיצונית אשר כיסתה כקילומטר רבוע. שעריה המשוכללים קושטו בתבליטי לוחמים, כפירים וספינקסים. ארבעה מקדשים מוקמו בעיר החיצונית סביב לאכסדרה, יחד עם בנינים בעלי אופי חילוני ובתי מגורים. מחוץ לחומות מוקמו בתי הקברות אשר, ברובם, הציגו סימני שריפת גוויות.

הפריגים תקפו את העיר בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, אם כי לא ברור אם הובילו להתמוטטות האימפריה החתית או נשאבו לריק שנוצר בעקבות קריסתה. חורבות העיר עמדו נטושות, עד בוא המשלחות הארכאולוגיות. משנת 1906, עמלו חברי המוסד הגרמני לארכאולוגיה (Deutsche Orientgesellschaft) בראשות הוגו וינקלר על החפירות בעיר. חפירותיהם נפסקו בשנות מלחמות העולם ושנות המשבר.

אחת התגליות החשובות ביותר הייתה ארכיון בואזקיי, הארכיון המלכותי אשר הכיל לוחות טיט רבים, ובהם התכתבויות רשמיות, חוזים, ספרי חוקים, נוהלי פולחן דתי, נבואות וספרות המזרח הקרוב הקדום. בארכיון נמצא תיעוד בשש שפות: חתית, אכדית (בבלית) שהייתה שפת הדיפלומטיה במזרח הקדום, שתי שפות ילידות (אוטוכטוניות) שהיו בשימוש באנטוליה לפני בוא החתים: חורית וחַאתִית (חאתים) וכן השפות הלווית והפַּלַאית (הפלאית דוברה לתקופה קצרה באזור קטן בצפון-מרכז אנטוליה ונעלמה).אחד הלוחות החשובים ביותר היה חוזה שלום בין המצרים והחתים המתוארך לימי רעמסס השני. העתק של המסמך מוצג בבניין האו"ם בניו יורק כדוגמה לאחד מהסכמי השלום הקדומים ביותר.

אף על פי שכ־30,000 לוחות שנתגלו בחתושש מהווים את קובץ הספרות החתית המרכזי, גנזכים אחרים נתגלו באנטוליה באתרים כטָבּיגַה ושָפּינֻוַה. הממצאים מאתרים אלו מוצגים במוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול ובמוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה.

ימחד

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

ירים-לים השלישי

ירים-לים השלישי (נכתב גם ירימלים; מלך בין השנים 1650–1625 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך השמיני בממלכת ימחד האמורית, שמרכזה שכן בעיר חלב שבסוריה. הוא ירש את המלך אירקטבום.

ירים-לים מלך אללח'

ירים-לים (מלך בין 1735 לפנה"ס לערך ועד אחרי 1700 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה מלך אללח' ובנו של חמורבי הראשון מלך ימחד. המלוכה על אללח' ניתנה לו על ידי אחיו, המלך אבא-אן הראשון מימחד. ירים-לים הקים באללח' ענף משני לשושלת בית ימחד, שהתקיימה עד לכיבושה של אללח' על ידי המלך החתי חתושיליש הראשון בשנת מלכותו השנייה, במחצית השנייה של המאה ה-17 לפנה"ס.

כיזוואתנה

כִּיזוּוַאתנַה הייתה ממלכה עתיקה שהתקיימה באנטוליה באלף השני לפנה"ס. הממלכה שכנה באזור הררי בדרום-מזרח אנטוליה, ליד מפרץ איסכנדרון בטורקיה של היום. שטח הממלכה הקיף את הרי הטאורוס ואת נהר ג'ייהאן. מרכז הממלכה היה בעיר הקדושה כּוּמַני (Kummanni), ששכנה באזור ההררי. בתקופה מאוחרת יותר אזור זה היה ידוע בשם קיליקיה.

לברנש

לַבַּרְנַש הוא שמם של שני מלכי חתים בתקופת הממלכה החתית הקדומה.

האם התכוונתם ל...

מורשיליש הראשון

מוּרְשִילִיש הראשון (או מורשילי) היה מלך החתים בתקופת הממלכה החתית הקדומה בין השנים 1620 - 1590 לפנה"ס. הוא היה נכדו של חתושיליש הראשון וקיבל עליו את כס המלכות החתי מפני שבניו של לברנש השני התמרדו נגדו. הוא עלה לשלטון כנער ועל כן מונה העוצר המלכותי פִּימְפִּירַש, כחונכו עד שיתבגר.

פימפירש אף ערך רשימות למורשיליש הראשון בהן הוא מהלל את הצלחותיו של המלך הצעיר בהרחבת גבולות הממלכה עד הים.

מצוין שמורשיליש הראשון כבש את חלב שבסוריה, בירת ממלכת ימחד, ומשם התקדם ישירות לעבר ממלכת בבל שאותה החריב והביא בכך לסיום שלטון שושלת חמורבי ולקיצה של ממלכת בבל הקדומה. הוא בזז את האל הבבלי מרדוך ששכן במקדש אסגילה בעיר. מסמך בבלי מהתקופה מאמת את האירוע הנ"ל:

האירוע מתוארך לשנת 1595 לפנה"ס. בדרכו חזרה למולדתו הותקף מורשיליש הראשון על ידי החורים ונאלץ להגן על השלל והביזה שלקח מבבל. אולם זמן קצר לאחר שובו לחתושש נרצח מורשיליש הראשון על ידי גיסו חנתיליש הראשון שירש את מקומו.

מלחמת טרויה

מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה שהתרחשה על פי המשוער בשנים 1184-1193 לפנה"ס ובה התאחדו עמי יוון (האכאים) כנגד העיר טרויה. המלחמה הסתיימה בניצחונם של האכאים ובחורבן העיר.

מלכי החתים

מלכי החתים שלטו בממלכות החתיות החל באמצע האלף השלישי לפנה"ס ועד שנת 1178 לפנה"ס עת הממלכה האחרונה חרבה בידי גויי הים.

מקורו של המידע אודות מלכי החתים הוא בעיקר מכתבי ארכיון מלכותיים, והתאריכים המקובלים משוערים ומוצלבים עם מידע כרונולוגי הלקוח מארצות שכנות לממלכה החתית. מעט מאוד ידוע על הממלכה החתית התיכונה, ויש חוקרים שאפילו נוטים להתעלם ממנה כתקופה נפרדת ומשייכים אותה לממלכה החתית הקדומה. כך למשל עשה טרוור רוברט ברייס (Trevor Robert Bryce), חוקר המזרח הקרוב העתיק, בספרו "ממלכת החתים", לפיו המלך האחרון של הממלכה החתית הקדומה היה מוותליש הראשון (ולא המלך האחרון של הממלכה החתית התיכונה כפי שנהוג אצל שאר החוקרים). כמו כן החוקרים נחלקים בדבר קיומו של תודחליאש השלישי המכונה גם "הצעיר" או "הילד".

קילטפה

קילטֵפֶּה (בטורקית Kültepe, "גבעת האפר") הוא שמה הנוכחי של עיר במרכז מזרח אנטוליה שבטורקיה, הידועה גם בשם כּרוּם כּנֵש, היינו "מושבת-הסוחרים של כנש" באשורית (בטורקית נהגה כַּנִיש). העיר המודרנית הקרובה ביותר היא קייסרי, כ־20 קילומטרים דרום מערבית לקילטפה. תעתיק שם העיר השכיח הוא "כנש", אחר שמה החתי, אולם שם מדויק יותר יהיה "כַּנֵס". כרום כנש מתייחס לחלק מסוים של העיר שניתן על ידי הממונים המקומיים לסוחרים אשוריים לשימושם הפטור ממס, כל עוד סחורתם נותרה בתוך הכָּרוּם. המונח "כרום" שאול מאכדית, ומשמעותו היא נמל. העיר אליה הוצמד הכרום היא נשש, בירתם הראשונה של החתים באנטוליה.

מספר ערים אנטוליות אחרות אכלסו כרום, אולם הגדול בהם היה בכנש. כרום חשוב זה יושב על ידי סוחרים אשוריים במשך מאות שנים. האשורים ייבאו בדיל ואריגים מארצם עבור כסף ומוצרי מותרות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.