חשיארש הראשון

חְשְיָארְשָׁ הראשון,[1] מוכר גם בצורה היוונית של שמו - קסרקסס (Ξέρξης, Xerxes), היה מלך פרס האחמנית בשנים 485 עד 465 לפנה"ס.

על פי סברה רווחת, עם חשיארש מזוהה המלך אחשוורוש ממגילת אסתר. אחת הראיות לכך היא כתיבת השם אחשוורוש בסוף מגילת אסתר[2] "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם", ואולם קוראים אותו על פי המסורת "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בעת קריאת המגילה ביום הפורים.

בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

חשיארש הראשון
Xšaya-ṛšā
Xerexes
חשיארש הראשון מלך פרס
לידה 519 לפנה"ס
הממלכה האחמנית
פטירה 465 לפנה"ס (בגיל 54 בערך)
הממלכה האחמנית
מדינה הממלכה האחמנית
בת זוג אמסטריס
שושלת הממלכה האחמנית
מלך הממלכה האחמנית
485 לפנה"ס465 לפנה"ס
(כ־20 שנים)

חייו

חשיארש היה בנם של דריווש הראשון ושל אטוסה, בתו של כורש הגדול. למרות שלא היה הבכור בין בני דריווש, התמנה ליורש העצר, כנראה משום שהיה הראשון שנולד לאחר עלייתו לשלטון של דריווש, או הראשון שנולד מאשתו אטוסה.

פועלו הראשון כמלך היה דיכוי מרד שפרץ במצרים, ולהכפיף את מצרים לשלטון נוקשה ומחמיר יותר, בניגוד למדיניות הסובלנית יחסית שהנהיגו קודמיו. מדיניותו הנוקשה יותר התבטאה גם ביחסו לבבל, שפגע במידת העצמאות שלה. הוא הרס את מקדש אסגילה וניתץ את פסל מרדוך, האל־הפטרון של העיר ששכן במקדש, דבר שהוביל למספר התמרדויות שגם הן דוכאו ביד קשה.

האירוע המרכזי בחייו היה היציאה למלחמה כנגד יוון, שבאה כתגובה למרד האיוני ולהפסד בקרב מרתון, שהתרחשו בימיו של אביו.

ההיערכות למסע המלחמה החלה בשנת 483 לפנה"ס. לצורך העניין גויס אחד הצבאות הגדולים ביותר שידע העולם עד אז - לפי דיווחים מסוימים, הגיע גודלו עד לשני מיליון חיילים, אם כי על פי הערכות סבירות יותר, מספרם נע בין 200 ל-400 אלף. גודל הצי היה בין 400 לאלף אוניות. למרות ההכנות הקפדניות, המלחמה הייתה מפלה קשה לפרסים: הם אמנם ניצחו תחילה בקרב תרמופילאי, שנערך ב-11 באוגוסט 480 לפנה"ס, אבל ספגו בו אבידות קשות ביותר, הרבה מעבר למצופה. לאחר מכן נוצחו על ידי האתונאים בקרב סלמיס, וניגפו סופית לאחר תבוסתם בקרב פלטאיה ובקרב מיקאלה (479 לפנה"ס).

לאחר תבוסתו שב חשיארש לפרס. המקורות היווניים מתארים אותו כמתמסר לאחר מכן לחיי הוללות ותאוות (בדומה לאופן שבו מתואר אחשוורוש במגילת אסתר). עם זאת, מדובר במקורות שנכתבו מנקודת מבט עוינת שביקשה להמעיט מערכו, ועל כן כנראה מגזימים בתיאוריהם.

חשיארש מצא את מותו כשארטבון, אחד מווזיריו, התנקש בו במיטתו. לאחר מותו עלה לשלטון בנו, ארתחששתא הראשון, אשר יש הסבורים שדווקא הוא היה אחשוורוש.

במחוז המדאן נמצאה כתובת גנג'נאמה, שנכתבה על ידי חשיארש, ובה מתוארים הגנאלוגיה ומעשי המלך.

חשיארש באמנות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הגיית שמו בפרסית עתיקה: x-š-y-a-r-š-a.
  2. ^ מגילת אסתר, פרק י', פסוק א'
הקודם:
דריווש הראשון
השושלת האחמנית הבא:
ארתחששתא הראשון
480-489 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 489 - 480 לפנה"ס

אחשוורוש

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מלך פרס, על פי מגילת אסתר. המגילה מתארת כיצד גירש את אשתו ושתי ונשא במקומה את אסתר, שניצלה את מעמדה כמלכת פרס כדי לסכל את מזימתו של המן, משריו של אחשוורוש, להשמיד את היהודים בממלכת פרס. רוב החוקרים מזהים את אחשוורוש עם חשיארש הראשון, ששלט בממלכת פרס האחמנית בשנים 486-465 לפני הספירה.

אמסטריס

אמסטריס (Amestris, ביוונית Ámēstris, Άμηστρις -, ככל הנראה צורה של השם הפרסי Amāstrī שהוא שילוב של המילה ama – עוצמה, והמילה strī – אישה) הייתה מלכה פרסית, אשתו של חשיארש הראשון שליט האימפריה הפרסית - האימפריה האח'מנית בין השנים 485 עד 465 לפנה"ס ואמו של ארתחששתא הראשון, שליט האימפריה בשנים 465 עד 425 לפנה"ס. מתה בגיל מאוחר לקראת סוף שלטונו של בנה ארתחששתא.

אמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, שיחד עם דריווש הראשון וחמישה אצילים נוספים הפילו את שלטונו של המאגוס והעלו לשלטון את דריווש . לאחר עלייתו לשלטון חיתן דריווש את בנו חשיארש עם בתו של אוטאנס, אמסטריס, להם נולדו חמישה ילדים - ביניהם דריווש השני וארתחששתא הראשון.

אסתר

אֶסְתֵּר או אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים, לאחר שסיכלה את מזימתו של המן להשמיד את היהודים בממלכת פרס. היא מתוארת במגילה כאשתו של אחשוורוש, לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא, אסתר היא האישה שמסופר על אודותיה בצורה הרחבה ביותר בתנ"ך.

ארטזוסטרה

ארטזוסטרה, (המאה ה-5 לפנה"ס) הייתה נסיכה פרסית. בתו של דריווש הראשון, אחותו של חשיארש הראשון, ואשתו של המצביא המפורסם מרדוניוס.

דריווש הראשון מלך פרס נישא לבתו של גובריאס, אציל פרסי חשוב. גובריאס עצמו נישא לאחותו של דריווש וממנה נולד לו מרדוניוס. דריווש השיא את מרדוניוס שהיה עוד צעיר יחסית לבתו ארטזוסטרה. כך לפחות על פי הרודוטוס. גם בכתובת שנמצאה בפרספוליס נכתב שמרדוניוס נישא לבתו של דריווש. אם כי נכתב שם ששמה "Ardušnamuya". אם כי ייתכן ש-"Artozostre" הוא שיבוש יווני של השם.ידוע על בן אחד שנולד למרדוניוס וארטזוסטרה. המצביא הפרסי אורטנטס.

ארתחששתא הראשון

אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון היה מלך הממלכה האחמנית בשנים 465 - 425 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה לאחר שאביו, המלך חשיארש הראשון, נרצח על ידי אחד מאנשי חצרו - ארטבון.

החוקרים מזהים את ארתחששתא הראשון עם מלך פרסי בשם זה הנזכר הן בספר עזרא והן בספר נחמיה, שם מסופר כי התיר את בניית בית המקדש השני ואף תרם לכך כספים. יש הטוענים שהוא עשה כן מאחר שאמו הייתה אסתר המלכה. מסופר כי השומרונים הלשינו על היהודים כי הם מקימים את חומות ירושלים, והוא ציווה עליהם להפסיק את העבודה. מאחר שחשש כי הדבר יוביל למרד מצד היהודים במטרה ליטול עצמאות מדינית. יש הטוענים[דרוש מקור] שארתחששתא אף היה המשיח השני לבית דוד, שהוזכר בנבואות בתנ"ך, שיהיה זה שיבנה את בית המקדש השני.

מקורות שונים, בעיקר יהודיים, מזהים אותו גם עם אחשוורוש של מגילת אסתר - כך למשל תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו. הדבר גם מתיישב עם המסופר בספר עזרא, פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לעזרא, לשיקום בית המקדש. עם זאת, הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי של זהותו, ויש הסבורים שאחשוורוש של המגילה הוא דווקא אביו, חשיארש הראשון. רש"י במסכת מגילה מזהה אותו כבן אחשוורוש ואסתר, ושמו דריווש ארתחשסתא.

וכך כתוב באסתר רבה (וילנא) פרשה א': "אחשורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח".

דרדנלים

הדרדנלים (טורקית: Çanakkale Boğazı - "מצר צ'נקאלה"; יוונית: Δαρδανέλλια) הם מצר ים בצפון-מערב טורקיה המחבר את הים האגאי עם ים מרמרה. כמו מצר הבוספורוס, הדרדנלים מפרידים בין אירופה (חצי-האי גליפולי) לבין אסיה. העיר הראשית השוכנת לגדות הדרדנלים היא צ'נקלה והיא העניקה למצר את שמו בטורקית.

המצר ארוך וצר - אורכו מגיע ל-61 ק"מ ורוחבו נע בין 1,200 מטר ל-6 ק"מ. עומקו הממוצע של המצר הוא 55 מטר ועומקו המרבי מגיע ל-82 מטר. בשל הבדלים בריכוז המלח בין מי ים מרמרה ומי הים האגאי, זורמים מים דרך המצר בשני הכיוונים. מי ים מרמרה זורמים דרומה בזרם עילי ואילו המים הכבדים יותר מהים האגאי זורמים צפונה בזרם תחתי. מצרי הדרדנלים הם בין מצרי הים העמוסים והקשים ביותר לניווט בעולם. בגלל זרמי הים במצר והשפעת הגאות בים השחור ובים מרמרה, יש ואוניות חייבות להמתין לתנאים נוחים להפלגה בטרם הן נכנסות למעבר ים זה.

הדרדנלים נקראו הלספונטוס (Ελλήσποντος) בעת העתיקה. משמעותו של השם הוא "ים הֶלֶה", על-שמה של הלה, בתו של אתמס, שטבעה במקום לפי המיתולוגיה היוונית, כשנפלה מהאיִל המוזהב.

דריווש הראשון

דָרְיָוֶשׁ הראשון (Dārayava(h)uš, ‏558 לפנה"ס - 486 לפנה"ס), הידוע גם כדריווש הגדול, היה מלך האימפריה הפרסית בן השושלת האחמנית משנת 521 עד למותו ב-486 לפנה"ס. הוא היה בנו של היסטספס, ותפס את השלטון אחרי מאבק קצר שנוצר עם מותו של כנבוזי השני.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

הר אידה (טורקיה)

הר אידה (טורקית: Kazdağı, תרגום מילולי: הר האווזים) הוא הר בצפון-מערב טורקיה. ההר נמצא כ-20 קילומטרים דרומית-מזרחית מחורבות העיר העתיקה טרויה, בסמוך לחופי מפרץ אדרמיט.

גובה ההר הוא 1,774 מטר מעל גובה פני הים. ההר הוא פארק לאומי בטורקיה.

בעבר ההר היה מוקדש לאלה קיבלה, ולכן כונתה על ידי הרומאים Idaea Mater, על שם ההר. על הר זה, לפי האגדה, חוברו ספרי הסיבילות. המיתולוגיה היוונית מספרת כי על הר אידה התקיים 'משפט פאריס', שחרץ את גורלה של טרויה. על פי אגדה זו, הכעס של הרה שלא נבחרה על ידי פאריס כאלה היפה ביותר מכולן היה העילה האמיתית למלחמה.

במהלך מסע כיבושיו של חשיארש הראשון, היה ההר אחד ממוקדי העצירה של המחנה הפרסי.

ייתכן ושם ההר נובע משמו של הגבוה בהרי כרתים הר אידה.

כתובת גנג'נאמה

כתובת גנג'נאמה (בפרסית: گنجنامه; מילולית: "אגרת האוצר") היא כתובת עתיקה הנמצאת כחמישה קילומטרים מדרום־מערב להמדאן, לצדי הר אלוַנד באיראן. הכתובת, שנחקקה בגרניט, מורכבת משני חלקים. החלק השמאלי הוזמן על ידי דריווש הראשון (521 – 485 לפני הספירה) והחלק הימני הוזמן על ידי חשיארש הראשון (485 – 465 לפני הספירה). שני החלקים, שנחקקו בשלוש שפות עתיקות — פרסית עתיקה, בבלית חדשה ועילמית חדשה, מתחילים בשבח לאל אהורה מזדא ומתארים את הגנאלוגיה ואת המעשים של המלכים המוזכרים.

הדורות הבאים, שלא יכולים היו לקרוא את לוחות כתבי היתדות, הניחו שהם מכילים מדריך לאוצר שלא־נגלה, ולכן קראו לו גנג'נאמה — אגרת האוצר. יש גם גרסה שלפיה נקרא המקום جنگنامه (ג'נגנאמה), כלומר אגרת המלחמה.

בשנת 2011 הוצבו בחניון לוחות דומים, המתרגמים את הכתובת לאנגלית ולפרסית חדשה.

מלחמת פרס–יוון

מלחמות פרס–יוון הוא הכינוי לסדרה של עימותים בין מספר פולייס (ערי-מדינה) ביוון הקלאסית לאימפריה הפרסית, אשר החלו בשנת 500 לפנה"ס ונמשכו אל תוך אמצע המאה החמישית לפנה"ס.

העימותים המרכזיים היו שתי הפלישות של הפרסים ליוון, הראשונה הקטנה יותר - בימי דריווש הראשון ב-490 לפנה"ס, והשנייה הגדולה יותר - בימי חשיארש הראשון (כסרכסס בפי היוונים) ובהנהגתו ב-479 - 480 לפנה"ס. היוונים הדפו את הפרסים בשתי הפלישות, אף על פי שלא כל ערי המדינה השתתפו בברית הלוחמת, וחלקן אף תמכו בפרסים. המקור העיקרי על מלחמות אלה ועל תקופה זו, הוא הרודוטוס מהליקרנאסוס, היסטוריון יווני שחי במאה ה-5 לפנה"ס.

ממלכת פרס

ממלכת פרס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. במהלך הדורות ידע אזור זה כובשים רבים ותרבויות רבות התחלפו בו זו אחר זו. הכובשים השונים של אזור פרס נחשבים כחלק מהיסטוריית תרבותם בעיקר בשל העובדה שרבים מהם דיברו בשפה הפרסית.

מרדכי היהודי

מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הוא דמות מקראית ומגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר; בן דודה של אסתר המלכה. מרדכי שירת בחצר המלך הפרסי אחשוורוש, כנראה כשופט, והציל יחד עם אסתר את יהודי ממלכת פרס מרצח המוני שתכנן כנגדם המן. לאחר תלייתו של המן תפס מרדכי את מקומו כמשנה למלך אחשוורוש והפך לבכיר שרי ממלכת פרס וגדול היהודים.

יחד עם אסתר תיקן מרדכי לדורות את חג הפורים.

פרספוליס

פרספוליס (בפרסית: تخت جمشید תָחְ'תֵ גַ'מְשִיד או پارسه פארסה) הייתה עיר הבירה הרשמית של הממלכה הפרסית. היא נבנתה בתקופת שלטונו של כורש, בסביבות 560 לפני הספירה. ישנם חוקרים הסבורים כי בנייתה של פרספוליס לא הושלמה במלואה ולכן לא אוכלסו המבנים שנבנו בה. המבנים המפוארים ששרדו משמשים היום כאחד מאתרי התיירות המרכזיים באיראן.

פרספוליס ממוקמת כ-70 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר שיראז במחוז פארס באיראן. בפרסית עכשווית האתר נקרא "תאחתה ג'משיד" (הכס של ג'משיד) או "פארסה". בקרב הפרסים בעת העתיקה, העיר הייתה ידועה בתור "פארסא", כלומר "עיר הפרסים". האינטרפרטציה היוונית לשם הפרסי מורכבת מחיבור- Περσες (פרסס, משמע: פרסים) ו-πόλις (פוליס, משמע: עיר).

העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

קרב ארטמיסיון

קרב ארטמיסיון ניטש בקיץ 480 לפנה"ס בין הצי הפרסי לבין הצי היווני סמוך לכף ארטמיסיון, בקצה הצפוני של האי אובויה (אביה) שבמזרח יוון. הקרב היה חלק מהמאמץ המלחמתי המשותף של היוונים, שהתאחדו בברית ההלנית, להדוף את פלישת חשיארש הראשון מלך פרס לארצם. תוך כדי הלחימה בים, שנמשכה לסירוגין ימים אחדים, נערך ביבשה קרב תרמופילאי המפורסם. הלחימה בארטמיסיון הסתיימה ללא הכרעה, ובעקבות התבוסה בתרמופילאי נסוג הצי ונערך לקרב ההכרעה במימי סלמיס.

קרב סלמיס

קרב סלמיס היה קרב ימי שניטש בספטמבר 480 לפנה"ס, במהלך פלישת חשיארש הראשון (שנודע גם בשמו היווני קסרקסס) מלך פרס לארץ יוון, בין הצי הפרסי לצי הברית ההלנית. לאחר שנכשלו הניסיונות הראשונים להדוף את הפולש בקרב תרמופילאי ובקרב ארטמיסיון, התייצבו היוונים לקרב הכרעה במימי המצר המפריד בין אטיקה לאי סלמיס, צפונית-מערבית לאתונה. ניצחון היוונים בקרב הימי הציל את ארץ יוון מכיבוש ומשעבוד בידי האימפריה הפרסית. בעקבות תבוסת הצי הפרסי, החיוני לתנועות צבא הנלחם מעבר לים הרחק ממולדתו, הפסיק חשיארש את מסע המלחמה ושב לפרס. צבאו, שנסוג צפונה ונערך לחידוש הלחימה ביבשה, הוכה גם הוא שנה לאחר מכן בקרב פלטאיה.

ייחודו של קרב סלמיס בהיותו אירוע היסטורי מכונן לא רק בתולדות היוונים, אלא גם בדברי ימי תרבות המערב בכלל. הניצחון היה שיאו של עימות, ובעקבותיו גיבשו היוונים זהות אתנית כלל-יוונית המבליטה את עליונותם התרבותית והפוליטית על "הבָּרְבָּרִים"; תוצאת הקרב במימי סלמיס היא שהולידה את המיתוס של אירופה ואת חלוקת העולם לשני גושים, "מערב" מול "מזרח", "אירופה" מול "אסיה".

קרב תרמופילאי

קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית. הצבא הפרסי שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים פלש ליון דרך מעבר תרמופילאי הצר. במשך שבעה ימים הצליחו היוונים להדוף את התקפות הפרסים, עד שיווני בן המקום גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו הפרסים לאגף את הצבא היווני ולבסוף גם להביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.