חרקים

חֲרָקִים (שם מדעי: Insecta; ביחיד: חֶרֶק), הם מחלקה של בעלי חיים במערכת פרוקי רגליים. קל לזהות אותם לפי צורת הגוף שמחולקת לשלושה חלקים, ראש, חזה, בטן ושלושת זוגות הרגליים.

במחלקת החרקים מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע. למעלה ממיליון מינים שונים מתוארים בספרות המדעית ולפי הערכות שונות סביר להניח שמיני חרקים רבים טרם התגלו והמספר הכולל כנראה נע בין שישה לעשרה מיליון. סדרת החיפושיות כוללת כ-400,000 מינים שונים, ובכך היא הסדרה הגדולה ביותר בעולם הטבע. סדרת הדבוראים כוללת את הדבורים, הצרעות והנמלים מונה בסך הכול כ-110,000 מינים; מספר הפרטים של משפחת הנמליים הוא הגדול בממלכת בעלי החיים; קיימים על פני כדור הארץ יותר נמלים מאשר כל בעל חיים אחר. סדרות ידועות נוספות של חרקים הן הפרפראים (170,000 מינים), הזבובאים (120,000 מינים, כולל היתושים), הפשפשאים (40,000 מינים), הפרעושים (2,200 מינים) והתיקנאים (3,500 מינים). רבים סבורים בטעות שגם העכבישים הם חרקים; למעשה מדובר במחלקה המשתייכת, לצד החרקים, למערכת פרוקי הרגליים.

החרקים מתמיינים לחסרי כנפיים (קרויים גם חשוכי כנף) ולבעלי כנפיים. עם בעלי הכנפיים נמנים בעלי גלגול מלא ובעלי גלגול חסר.

מחלקת החרקים כוללת כמה מינים עמידים במיוחד; ניסויים הראו עמידות של נמלים ותיקנים לרמות של חום, קרינה ופגיעות אחרות אשר בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעמוד בהן.[דרוש מקור] כושר ההישרדות הגבוה של החרקים הוא שאפשר את תפוצתם העצומה בכל חלקי כדור הארץ ואת התמיינותם למספר כה גדול של מינים.

החרקים הם נדבך חשוב בשרשרת המזון בטבע. בעלי חיים רבים - עופות, דו-חיים ויונקים - ניזונים מחרקים. האדם ניזון אף הוא מחרקים, כבר מימי קדם (עוד לפני שהחל בציד של חיות גדולות יותר, כמו יונקים) ועד היום, בחברות מסוימות. חרקים רבים ניזונים מצוף ואבקת פרחים; בעוברם מפרח לפרח בחיפוש אחר צוף ואבקה הם משמשים כאחד האמצעים החשובים ביותר של האבקה, ולכן מינים רבים של צמחים תלויים בהם.

התחום המדעי שעוסק בחקר החרקים נקרא אנטומולוגיה.

מקור השם "חרק" במילה "חרוק" שפרושה דבר מה משונן או בעל חריצים. המלה מתייחסת לבטנם של החרקים, שעשוייה פרקים פרקים (לרוב עשרה) המופרדים על ידי חריצים[1]. זוהי בבואה של הלועזית: לטינית insectum, יוונית ἔντομον (מבוטא: éntomon).

חרקים
חרקים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
קבוצה: בעלי לסתות
על־מחלקה: בעלי שש רגליים
מחלקה: חרקים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Insecta
ליניאוס, 1758

חרקים והאדם

בין החרקים לאדם שוררים יחסים מורכבים.

לחרקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית ולפיכך השפעה עקיפה משמעותית על האדם, בעקבות יכולותם להאביק גידולים חקלאיים, לפרק פסולת, או להעשיר את הקרקע בחומרי הזנה. החרקים כונו על ידי האקולוג האמריקאי, אי.או. וילסון , "הדברים הקטנים שמניעים את העולם". נכון לשנת 2019, 75 אחוז מגידולי החקלאות בעולם תלויים במאביקים, וגידולים אלה אחראיים על כ-35% מהתוצרת החקלאית העולמית[2]. מחקר משנת 2006 בדק קבוצות מסוימות של חרקים בסביבתם הטבעית, ובדק רק חלק מהפעולות האקולוגיות שהם מבצעים, והעריך שהשווי של תרומתם של חרקים אלו בלבד לכלכלה האמריקאית נע סביב 57 מיליארד דולר בשנה[3].

מחקר שפורסם בשנת 2019 הציג תמונה מדאיגה, לפיה 40% ממיני החרקים נמצאים תחת איום של הכחדה בעתיק הקרוב, כאשר הסדרות המאוימות במיוחד הם הפרפראים, הדבוראים והחיפושיות. המחקר מצא ש-4 טקסונים של חרקים המתקיימים בסביבת מחיה מימית כבר איבדו את מרבית האוכלוסייה שלהם. מפרסמי המחקר תלו את הסיבה העיקרית לכך היא השתלטות האדם על בתי הגידול של החרקים לצורך הסבתם לחקלאות, כאשר סיבות נוספות שהוזכרו הן מזהמים אגרו-כימיים, מינים פולשים ושינוי אקלים[4]. על פי תצפיות ומחקרים משנים אלו, אוכלוסיית החרקים העולמית יורדת ב-2.5% מדי שנה, קצב שאם יימשך יביא להכחדה של מרבית בחרקים בתוך מאה שנים[5], עם כי הערכות עתידיות אלו נחשבות למוגזמות על ידי חוקרים אחרים[6]. מספר ממצאים, כמו מחקר שפורסם בשנת 2019 באוסטרליה[7], מראים שישנם מינים של בעלי חיים ששינויי האקלים, לצד מאמצי השימור של האדם, דווקא גורמים לשגשוגם ולתפוצה המונית שלהם. ההסכמה של החוקרים היא שישנה בעיה ושראוי לתת עליה את דעתנו.

מין הצד השני, סוגים ספציפיים של חרקים, כמו התיקן הגרמני, עוברים בעקבות הדברות שונות תהליכי אבולוציה מואצים, שגורמים לדורות האחרונים של תיקנים אלו לפתח עמידות לכל שיטות ההדברה המוכרות נכון לשנת 2019[8].

בתרבות האנושית לחרקים שונים דימוי שונה. חלק מהחרקים - הפרפרים, למשל - נחשבים כסמל ליופי; אחרים נחשבים בדרך כלל למעוררי סלידה. יש חרקים - דבורת הדבש, למשל - המשמשים את האדם זה אלפי שנים, וזוכה לדימוי של חרוצה, בדומה לנמלה, המואנשת לעיתים קרובות בספרות. חרקים רבים - הזבוב, היתוש והתיקן (ג'וק) הם מטרד עבור רוב האנשים, אשר עלול להיות רציני בשל יכולתם של חרקים אלו להעביר מחלות. חרקים אחרים, כגון הארבה (כינוי לחגבים אשר מתאגדים בקבוצות גדולות), ניזונים מגידולים חקלאיים ומסבים נזק כלכלי רב לאדם, וכן מוזכרים במיתולוגיה היוונית או בהגדת פסח.

הגדרת מחלקת החרקים

ההגדרה המדויקת אילו סדרות כלולות תחת מחלקת החרקים נתונה לפירושים שונים, לרוב הדיון סובב סביב הקבוצות הבאות:

שם עממי שם מדעי חלוקה
קפזנבאים Collembola חשוכי כנף

Apterygota

בעלי גפי פה

פנימיות

Entognatha

דוזנבאים Diplura
קדמזנבאים Protura
נתרנאים Archaeognatha בעלי גפי פה

חיצוניות

Ectognatha

זנבזיפאים Zygentoma
בעלי-כנף Pterygota בעלי כנף

Pterygota

בעלי כנף

(חרקים אמיתים)

Pterygota

הגישה המכלילה כוללת את כל קבוצות בעלי שש רגליים (Hexapoda) כשייכות לחרקים. לפי גישה זו החרקים חולקו באופן מסורתי לחשוכי כנף (Apterygota) ובעלי-כנף (Pterygota). אולם חוקרים מודרניים הראו שקבוצת חשוכי הכנף אינה מונופילטית ולכן אינה מהווה טקסון מוצלח. הגישה המקובלת יותר כוללת בעלי שש רגליים עם גפי פה חיצוניות (Ectognatha) אשר כוללת את שלוש הקבוצות האחרונות ברשימה. גישה מחמירה יותר כוללת רק בעלי שש רגליים הנמצאים על הענף האבולוציוני שפיתח כנפיים (Pterygota) קבוצה זו נקראת גם קבוצת החרקים האמיתיים.

הצלחה אבולוציונית

Fiddler beetle morphology diagram-he
מורפולוגיה של חיפושית

לחרקים התאמות שונות שסייעו להם להצליח מבחינה אבולוציונית:

  • שלד חיצוני נוקשה: את כל החרקים מצפה קוטיקולה נוקשה העשויה כיטין (פוליסכריד) וחלבונים וציפוי שעווה עליו. הקוטיקולה איפשרה את התפתחותם האבולוציונית ויציאתם מהמים, היא הגנה עליהם מפני טורפים, היא איפשרה לחרקים לתמוך בגוף – כאשר לא היה עוד כוח העילוי של המים, וגם עזרה להם למנוע אובדן מים באידוי – על ידי ציפוי השעווה שבה. ישנו חיסרון מסוים בקוטיקולה הנוקשה המגבילה את הגידול בממדי הגוף, ולכן הם אינם גדלים ברציפות אלא בשלבים כשבכל שלב הם משילים את הכיסוי החיצוני שתחתיו גדל כיסוי חדש.
  • מפרוק: השלד החיצוני הנוקשה עלול להגביל את תנועת הגוף, אולם במהלך האבולוציה התפתח בחרקים, ובכל קרוביהם פרוקי הרגליים, מבנה של מפרקים. בחיבור בין מפרק למפרק עובי הקוטיקולה קטן יותר וביחד עם השרירים שמחוברים אליהם מאפשרים את תנועתם. מהמפרקים שבאזור החזה יוצאות רגלים פרוקות שהתמחו בתנועה. וברוב החרקים, גם כנפיים שמאפשרות לחרקים להגיע לסביבות מחיה מגוונות ולמקורות מזון מגוונים. (הם חסרי החוליות היחידים שיש מהם בעלי כנפיים).
  • התמחות של חלקי גוף: גוף החרק בנוי משלוש חטיבות: ראש, חזה, בטן.
    • בראש נמצא הפה, וריכוז של אברי חישה במחושים, הרגישים בעיקר לריח, והראש הוא הקובע את כיוון התנועה של החרק.
    • החזה הוא מקום צמיחתם של אברי התנועה: הרגליים והכנפיים. לפרקי החזה מחוברים 3 זוגות רגליים ולרוב שני זוגות כנפיים. לחרקים טיפוסי רגליים שונים המותאמות לדרך התנועה ולסביבת המחיה - רגלי ריצה (תיקן אמריקאי), רגלי קפיצה (חרגול), רגלי שחייה (שחיינית), רגלי חפירה (ערצב) ורגלי טרף (גמל שלמה).
    • בבטן נמצאים מערכות העיכול, ההפרשה והרבייה.
  • איברי חישה: לחרקים איברי חישה משוכללים כגון עיניים מפותחות ומחושים, המאפשרים התמצאות במרחב וראייה מרחבית המגיעה מכיוונים רבים.
  • מבנה הנשימה: החרקים נושמים בעזרת צינורות נשימה הנקראים טרכיאות. בצידי גוף החרק נמצאים פתחי הטרכאות, חורים זעירים רבים, כמעט מיקרוסקופיים שנקראים ביחיד spiracule וברבים spiraculi (ספירקולי). כל טרכאה מסתעפת בתוך הגוף לצינורות דקים יותר, טרכאות-משנה, המובילים ישירות לרקמות השונות. האוויר נכנס אפוא במישרין מהחוץ לרקמות ולתאי הגוף. החמצן עובר מהאוויר שבטרכאות ישר לתוך התאים, ולא מובל על ידי נוזל כמו אצל בעלי חיים בעלי חוליות, ובכללם האדם. מערכת זו של נשימה מאפשרת פעילות צורכת אנרגיה רבה, דבר שחשוב מאוד לדוגמה בבריחה מפני טורפים או בהשגת מזון על ידי טריפה. אולם לצורה הזו של מעבר החמצן יש גם חיסרון: ככל שמרחק הדיפוזיה של החמצן גדל, מהירות הגעתו לתאים יורדת. בחרקים, החמצן עובר בדיפוזיה את כל אורך הטרכאה, וזה מרחק גדול. לשם השוואה, באדם החמצן מגיע עם הדם ועובר בדיפוזיה לתאים מרחק של 2–3 מיליוניות מטר בערך. מרחק הדיפוזיה הגדול של החמצן במערכת הנשימה של החרקים הוא הסיבה לכך שחרקים לא יכולים להיות בעלי גוף גדול. הגודל המרבי שלהם, הוא זה של חיפושית גוליית, שיכולה לחיות רק באקלים הלח במיוחד של היער הטרופי. חרק שיהיה גדול יותר, לא יוכל להתקיים.
  • מחזור חיים: מחזור החיים של כל החרקים כולל לפחות שלושה שלבים: ביצה, זחל ובוגר. בדרך כלל הזחל מתמחה באכילה ובגדילה ואילו הבוגר מתמחה בתפוצה ורבייה. בחרקים בעלי גלגול חסר דומה שלב הזחל, הנקרא נימפה, לצורה הבוגרת של החרק, אך קטן ממנה ולרוב חסר כנפיים. בחרקים בעלי גלגול מלא, קיים שלב נוסף בין הזחל לבוגר - הגולם. במהלך ההתגלמות, מתארגנות מחדש הרקמות בגופו של החרק וחלקיו השונים מתעצבים מחדש. בקבוצה זו הזחל והבוגר שונים מאד במאפייניהם, דבר המאפשר ניצול של משאבים שונים בזמנים שונים. חלוקה כזו במחזור החיים מאפשרת הסתגלות לסביבה משתנה, לדוגמה בשינוי במקורות המזון בין עונות השנה.

ממדי גופם של מיני החרקים השונים מגוונים מאוד, החל מאחת ממיני הצרעות (Dicopomorpha echmepterygis) שאורך גופה עומד על כ-0.139 מילימטרים, ועד מין מסוים של מקלון (Phobaeticus serratipes) שיכול להגיע לאורך של 55 סנטימטרים. המין הכבד ביותר הוא אחד ממיני החגבאים, Deinacrida, שמגיע למשקל של 70 גרמים, אולם גם מינים אחרים, דוגמת חיפושית גוליית (Goliathus) ממשפחת הזבליתיים או החיפושית T. giganteus ממשפחת היקרוניתיים מגיעים למשקל נכבד.

המיון הטקסונומי של מחלקת החרקים

Chrysopa perla (3696169000)
ממשפחת העינפזיים.
Plectroctena sp ants
זוג נמלים נלחמות
  • תת מחלקה Monocondylia
    סדרה נתרנאים Archaeognatha
  • תת מחלקה Dicondylia
  • סדרה זנבזיפאים (Zygentoma)
  • תת מחלקה בעלי-כנף Pterygota
  • על סדרה Paraneoptera
  • על סדרה Polyneoptera
  • אינפרא סדרה קדומי-כנף Palaeoptera

אתרים טקסונומים

לקריאה נוספת

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זואולוגיה, י. מרגולין, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1967, עמ' 248.
  2. ^ באג במערכת: מה קורה לחרקים בעולם?, מאקו
  3. ^ The Economic Value of Ecological Services Provided by Insects, אוניברסיטת אוקספורד
  4. ^ Worldwide decline of the entomofauna: A review of its drivers, sciencedirect
  5. ^ Plummeting insect numbers 'threaten collapse of nature', הגרדיאן
  6. ^ Is the Insect Apocalypse Really Upon Us?, The Atlantic
  7. ^ Australian ants prepared for 'Insect Armageddon', sciencedaily
  8. ^ Rapid evolutionary responses to insecticide resistance management interventions by the German cockroach (Blattella germanica L.), nature
אוכלי בשר

אוכלי בשר או קרניבורים הוא שם כולל לכל היצורים הניזונים בעיקר או רק מאכילת בעלי חיים. זה אינו מונח טקסונומי. בלטינית אוכלי הבשר מכונים carnivores, מה שעלול לבלבל בינם לבין הסדרה טורפים (הנקראת carnivorans). מקורם של שני המושגים במילה הלטינית caro, שפירושה בשר. המונח אינו כולל רק ציידים קרניבורים אלא גם אוכלי נבלות, מוצצי דם, טפילי מזון וכדומה - מינים שניזונים מבלי להרוג את מזונם.

אוכלי הבשר השונים נחלקים ל-3 קבוצות עיקריות בנוגע לכמות הבשר שהם צורכים:

היפרקרניבורים (Hypercarnivore) - חיות שלמעלה מ-70% מתזונתם כוללת בשר

מסוקרניבורים (Mesocarnivore) - חיות ש-70-30% מתזונתם כולל בשר והם נחשבים לאוכלי כל.

היפוקרניבורים (Hypocarnivore) - חיות שפחות מ-30% מתזונתם כולל בשר והם נחשבים לאוכלי כל.

אוכלי חרקים

אוכלי חרקים (שם מדעי: Eulipotyphla; לשעבר Insectivora או Soricomoprha) הם סדרת יונקים פרימיטיביים, הכוללת יותר מ-70 סוגים.

אנטומולוגיה

אֶנְטוֹמוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Entomology) היא המדע העוסק בחקר מחלקת החרקים ויש המגדירים אותה כחקר של כל פרוקי הרגליים.

ביצה

ביצה היא מבנה אשר בתחילת התפתחותו של העובר, מכיל את הזיגוטה, ובנוי להכיל את העובר בשלבים מאוחרים יותר. דהיינו, הביצה בנויה מההתחלה להכיל עובר מפותח. הביצה מתפקדת בדומה לרחם ומאפשרת לעובר להתפתח מחוץ לגוף אמו. כל החומרים הנחוצים לעובר נמצאים בתוך הביצה.

בית החזה

בית החזה הוא חלק בגוף היונקים הממוקם בין הצוואר לבטן, ממנה הוא מופרד על ידי הסרעפת. הבסיס הגרמי של בית החזה הוא כלוב הצלעות, המורכב, אצל האדם, מ-24 צלעות, בכל צד 12 צלעות כשבאמצע ממוקמת עצם החזה. בתוך חלל בית החזה נמצאות הריאות וביניהן, מאחורי עצם החזה, הלב.

אצל חרקים ושאר פרוקי-רגליים מורכב בית החזה מלוחות קשים המתחברים לראש ולבטן בעזרת רצועה היכולה לשמש גם כמפרק. רגליהם וכנפיהם צומחות מבית החזה.

בעלי חיים

בעלי־חיים הם יצורים חיים איקריוטים רב-תאיים, המשתייכים לממלכת בעלי־חיים Animalia. כמעט כל בעלי-החיים צורכים חומר אורגני, נושמים חמצן, יש להם יכולת תנועה, מתרבים ברבייה מינית, ומתפתחים מתוך צבר כדורי של תאים המכונה blastula, שמופיע בתחילת ההתפתחות העוברית. עד היום זוהו 1.5 מיליון מינים של בעלי-חיים, מתוכם מעל מיליון מינים הם חרקים. עם זאת, לפי הערכות קיימים מעל 7 מיליון מיני בעלי-חיים. בעלי-חיים הם בעלי מגוון גדול של צורות, תפקודים וגדלים. בעלי החיים הזעירים ביותר הם בגודל 8.5 מיליונית המטר, והגדולים ביותר מגיעים לגודל 30–40 מטרים ומשקל של למעלה מ-100 טון מטרי. בעלי החיים מקיימים אינטראקציה מורכבת עם סביבת החיות שלהם, והם יוצרים רשתות מזון מסובכות. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה.

רוב מיני בעלי-החיים שקיימים כיום משתייכים לענף הפילוגנטי בילטריה (Bilateria), שבו יצורים בעלי סימטריה דו-צדדית, הכוללת ראש-וזנב וכן גב-ובטן. הבילטריה כוללת את הענף Nephrozoa, שמתחתיו שני ענפים חשובים: Protostomia שכוללת קבוצות רבות של חסרי חוליות כמו פרוקי-רגליים (בכלל זה – חרקים), רכיכות (ובכלל זה גם חלזונות וסילוניות), נמטודות, ועוד; ואת ענף שניוני הפה (Deuterostomia) הכולל את קווצי עור ואת המיתרניים; בנוסף הבילטריה כוללת את ענף ה- Xenacoelomorpha וכללה בעבר את ענף Proarticulata שנכחד. בני האדם הם גם מין של בעל-חיים, והם שייכים למערכת המיתרניים המכילה כ-60 אלף מינים וכוללת גם את כלל הארכוזאורים, העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים. בשפה המדוברת משמש הביטוי "בעלי־חיים" פעמים רבות לתיאור כלל בעלי החיים מלבד האדם, אך ערך זה עוסק במשמעות הטקסונומית של המושג, הכוללת את האדם.

יצורים חיים שמזוהים כעלי-חיים קדומים נמצאו ב- Ediacaran biota מתקופת פרקמבריון המאוחר. בעלי חיים מודרניים רבים נראים בבירור בממצאי המאובנים כמינים ימיים מתקופת הפיצוץ הקמבריוני שהחל לפני כ-542 מיליון שנים. עד כה זוהו 6,331 קבוצות של גנים שמשותפות לכל מיני בעלי-החיים שחיים כיום. גנים אלו יכולים להגיע מאב-קדמון משותף שחי לפני כ-650 מיליון שנה.

גופה

גופה היא גוף מת שהיה שייך ליצור חי.

לאחר המוות, כשמערכות הגוף אינן פועלות, מתחילה הגופה להיאכל על ידי חרקים וחיידקים מסוימים, המביאים למצב של ריקבון גופה.

במקרי מוות חשודים, הנחקרים על ידי המשטרה, נבדקות הגופות המתות, בהכילן לעיתים ראיות. גם ריקבון הגופה מספק ראיות.

גופות משמשות בלימודי רפואה ללימודי אנטומיה ולתרגול ניתוח. יש התורמים את גופתם למטרה זו. בנוסף, ניתן להשתמש באיברי הגופה לשם השתלתם באדם חי שאיבריו אינם מתפקדים. יש התורמים את גופתם למטרה זו.

גופה של בעל חיים קרויה נבלה. מילה זו משמשת גם לתיאור מבזה של גופת אדם (למשל: "וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" (ספר ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק כ')

הדברת מזיקים

הדברה היא הרחקת, צמצום השפעת או הריגת מזיקים ; הללו יכולים להיות יצורים מכל המחלקות הטקסונומיות כמעט: צמחים, חיידקים, פטריות, עופות, דגים, יונקים; אף על פי כן, רוב רובה של ההדברה מיועד למאבק בחרקים.

חומרי ההדברה הם באופן מסורתי רעלים; עובדה בעייתית, שכן הרעלים פוגעים גם ביצורים שאותם אין כוונה להדביר, והאדם בראשם, וגם כיוון שהרעלים מתפרקים באיטיות, אם בכלל, ונשארים על-פני הקרקע למשך שנים ארוכות. כדי להקטין את הסיכונים נקבעו נוהלי בטיחות לשימוש בחומרי הדברה. בעשורים האחרונים התפתחו שיטות הדברה המבוססות על חומרים ידידותיים יותר או על שיטות ביולוגיות מתוחכמות, כגון שחרור בעלי חיים מסוימים בגידולים אשר יאכלו את המזיקים - שיטות אלה מכונות הדברה ביולוגית.

גם הרג חיידקים נחשב באופן תאורטי להדברה, אך לרוב משתמשים במושגים חיטוי ועיקור לציון פעולה זו.

זינדי

זינדי (באנגלית: Xindi) הוא מונח קולקטיבי המתייחס אל שישה גזעי חייזרים פיקטיביים בסדרת הטלוויזיה המדע בדיונית "מסע בין כוכבים: אנטרפרייז". הם ילידי כוכב הלכת זינדוס, אשר נמצא באזור של החלל המכונה "המרחב הדלפי". הם מורכבים מחמישה מינים נפרדים, כל אחד מהם בעל דמיון לבעל חיים שונה מכדור הארץ (דבר נדיר עבור גזעי חייזרים בסדרה "מסע בין כוכבים"), כאשר המין השישי דומה לבני אדם.

כל העונה השלישית של הסדרה התמקדה בקבוצה זו של חייזרים, אשר קודם לכן לא היה ידוע כלל על קיומם. בתחילה, הם נראו כמו אויבים אלימים שאינם מעוניינים באינטראקציה עם האנושות, אבל בהדרגה התפתח מכנה משותף, כאשר צוות האנטרפרייז חשף כי הזינדי תומרנו לחוש איבה כלפי בני-האדם על ידי גזע חייזרים מהעתיד, המכונים "בוני הספירות".

העונה שודרה בשנים 2003-2004. הזינדי הפכו לדמויות חוזרות חשובות, ככל שהתפתחה עלילת הסיפור המתוארת לאורך כל פרקי העונה.

חיפושיות

חִפּוּשִׁיּוֹת (שם מדעי: Coleoptera) היא הסדרה הגדולה ביותר במחלקת החרקים ובטבע בכלל. הסדרה מונה כ-400,000 מינים, המהווים 40% ממחלקת החרקים, ושוכנים בכל העולם מלבד אנטארקטיקה אך נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים.

לחיפושיות 4 תת-סדרות:

Adephaga

Archostemata

Myxophaga

Polyphagaתיעוד המאובנים הקדום ביותר של סדרה זו הוא מתור הפרם, לפני כ-265 מיליון שנה, ומאז חל גיוון רב במשפחות הסדרה. המינים הקטנים ביותר שייכים למשפחת Ptiliidae וגודלם 0.3 מ"מ, המינים הגדולים ביותר מהזבליתיים כחיפושית גוליית העשויים להגיע לכ-15 ס"מ. בעוד שמרבית המינים בסדרה ניזונים ממזון צמחי, חלקם טורפים, ניזונים מפטריות או טפילים.

כמו כל החרקים מתחלק גופן של החיפושיות לראש, חזה ובטן. באזור הראש: זוג עיניים מורכבות, מחושים, וגפי פה נושכות. אל החזה מחוברים שני זוגות כנפיים ושלושה זוגות רגליים.

הכנפיים הקדמיות, כנפי חפיה נוקשות, מגנות על הבטן ועל הכנפיים האחוריות, העדינות יותר. הכנפיים הקדמיות אינן משמשות לתעופה, אך בשעת מעוף הן מורמות כדי לאפשר לכנפי התעופה לנוע. לאחר הנחיתה, הכנפיים האחוריות מתקפלות תחת כנפי החפיה. רוב החיפושיות מסוגלות לעוף, אך מעטות מסוגלות להתחרות בכישורי התעופה של מינים מסדרת הזבובאים. רובן יעופו רק כאשר הדבר הכרחי. ישנם מיני חיפושיות שכנפי החפיה שלהן התאחו זו לזו והן אינן יכולות לעוף, בעוד שאחרות הן חסרות כנפיים. כנפי החפיה הן שהעניקו לחיפושיות את שמן המדעי, Coleoptera, שבא מיוונית עתיקה: κολεός פירושו נדן ו-πτερόν פירושו כנף, וביחד "כנפיים בנדן" או "כנפיים מחופות".

רגליהן בנויות בהתאם לסביבת חייהן- אם להליכה, לקפיצה, לשחייה או לחפירה.

החיפושיות שייכות לחרקים בעלי גלגול מלא. השלב הצעיר מכונה פגית (לארווה) או זחל. ניתן למצוא חיפושיות כמעט בכל בית גידול למעט הים או אזורי הקטבים.

חסרי חוליות

חסרי חוליות הוא שם כולל (למעשה נטול משמעות טקסונומית) של כל מערכות בעלי החיים האאוקריוטיים (מורכבים מתאים בעלי גרעין), שהם נטולי עמוד תמיכה גבי, כגון חרקים, סרטנים, רכיכות ואלמוגים. אפילו לחלק מהמיתרניים אין עמוד שדרה כך שהם נחשבים חסרי חוליות. הקבוצה כוללת 97% מכלל המינים בממלכת בעלי חיים. 75% מהמינים בקבוצה זו משתייכים למערכת פרוקי הרגליים.

לרוב חסרי החוליות אין מערכת דם סגורה.

המין הידוע הגדול ביותר השייך לקבוצת חסרי החוליות הוא דיונון עצום.

טרמיטאים

טרמיטאים (שם מדעי: Isoptera) הם סדרה במחלקת החרקים.

כנף

הכנפיים הן הגפיים הקדמיות של העופות (וכן בעטלפים ובקבוצת הזוחלים הקדומים פטרוזאוריה), ואיברים אנלוגיים בחרקים, המאפשרים לרובם לעוף. במשך השנים התרחבה משמעות המושג וכיום הוא משמש גם לתיאור התקנים מלאכותיים מעשה ידי אדם (ראו כנף (תעופה)).

בין כנפי העופות והחרקים קיים שוני רב מבחינת מבנה, תפקוד והתפתחות אבולוציונית.

על אף שנוצות מכסות כמעט את כל גופם של העופות, הרי שמטרתן העיקרית היא הרכבת הכנפיים. המבנה המיוחד של הנוצות מאפשר ליצור משטח נרחב (דבר המגביר את כוח העילוי) שמשקלו מועט. כנפי העופות התפתחו במשך מאות אלפי שנים מרגליהם הקדמיות של הזוחלים, אבותיהם הקדמונים של העופות.

עופות מסוימים, כגון דרור הבית, נדרשים להניע את כנפיהם במהירות כדי לעוף, ואילו עופות אחרים, כגון נשר, מסוגלים לדאות במשך דקות ארוכות ללא הזזת הכנפיים, בנצלם את זרמי האוויר. עופות מסוימים אינם מסוגלים לעוף על אף שברשותם כנפיים; הידועים ביותר הם הפינגווין והיען. כנפיו של הראשון משמשות לשחייה.

כנפיהם של חרקים רבים נעות במהירות עצומה. הדבר מתאפשר הודות שרירים המיוחדים המפעילים כנפיים אלו, אשר אינם זקוקים לגירוי עצבי כדי לנוע; תנועתם היא מעין רפלקס. חוקרי אבולוציה משערים כי התפתחותן של כנפיים בחרקים היא אחד הגורמים העיקריים להצלחה המסחררת של קבוצת בעלי חיים זו (מספר מיני החרקים עולה בהרבה על מספר מיניהם של כל שאר בעלי החיים יחדיו).

כנפיהם של עופות ושל חרקים מעוטרים לעיתים קרובות בדוגמאות צבעוניות עזות; פרפרים ידועים בכך במיוחד. הדבר משמש לרוב לפיתוי ומשיכת בני המין השני למטרת רביה, ולעיתים להגנה; ציפורים רבות פורשות את כנפיהן בעלות הצבעים העזים בפתאומיות בשעת סכנה ומרתיעות בדרך זו בעלי חיים המאיימים עליהן.

המילה 'כנף' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

כשרות

ביהדות, המונח כשרות מתייחס למערכת כללים הקובעת מהם סוגי המזון המותרים והאסורים באכילה. המונח אינו אופייני רק ליהדות, ואיסורים על מאכלים מסוימים קיימים גם בדתות ותרבויות אחרות.

המילה כשר מציינת שדבר הנושא שם זה עשוי כדרוש לפי קריטריונים ברורים וידועים. יש מסבירים ששורשו מהמילה כשורה כלומר עשוי ותקון כפי שורת-ישרות הדרושה.

אף שהאיסור על מאכלים אסורים אינו בגדר "ייהרג ואל יעבור", ידועים מקרים (כבגזרות אנטיוכוס המתוארות בספר חשמונאים) על רבים שמסרו נפשם על מנת שלא לעבור על איסור זה, מפני שזו הייתה "שעת השמד". כיום ישנם יהודים רבים המקפידים רק על חלק מכללי הכשרות, ולרוב לאו דווקא על אלו שההלכה רואה בחומרה הרבה ביותר. כך למשל, ישנם יהודים המקפידים שלא לאכול בשר חזיר, אך אינם מקפידים על אכילה משחיטה כשרה והסרת הדם, וישנם יהודים המקפידים על כשרות בביתם אך לא מחוצה לו.

עטלפים

עטלפים או עֲטַלֵּפָאִים (שם מדעי: Chiroptera) היא סדרה של בעלי חיים מעופפים במחלקת היונקים, הכוללת כ-115 סוגים ולמעלה מ-1,200 מינים, והיא השנייה בגודלה במחלקה זו, לאחר סדרת המכרסמים.

מאובנים של עטלף מהמין Onychonycteris finneyi הראו שעטלפים מעופפים ובעלי יכולת ניווט על ידי איכון הד קיימים לפחות 52 מיליון שנה. העטלפים נפוצים בכל העולם למעט בקטבים. העטלפים הם היונקים המעופפים היחידים וחשיבותם האקולוגית גדולה, הן של העטלפים אוכלי הפירות והן של אוכלי החרקים. בגלל מראם המפחיד והיותם פעילי לילה, זכו העטלפים ליחס של פחד ושנאה מבני האדם ובתרבויות רבות קושרו לאופל ולרשע. בעשורים האחרונים גברה המודעות לחשיבות העטלפים לאקולוגיה ולבני האדם, וביחד איתה גברו פעילויות שימור ומחקר של עטלפים.

עלה

עלה הוא איבר בצמח, המשמש בעיקר לקליטת אור בתהליך הפוטוסינתזה. לעיתים לעלה תפקידים נוספים; באזדרכת מצויה, למשל, משמשים העלים גם כקוטלי חרקים.

פרוקי-רגליים

פְּרוּקֵי רַגְלַיִם (שם מדעי: Arthropoda, מיוונית: arthro - שפירושו מִפרָק; podos - שפירושו רגל) מהווים מערכה בממלכת בעלי החיים. בעלי החיים המשתייכים למערכה הם חסרי חוליות בעלי שלד חיצוני, גופם מחולק לפרקים והגפיים שלהם מחולקות לפרקים.

זוהי המערכה הגדולה ביותר בעולם הטבע, והיא כוללת למעלה מ-1,134,000 מינים שונים - יותר מכל מיני בעלי החיים האחרים יחדיו. כ-80% מכלל בעלי החיים על-גבי כדור הארץ הם פרוקי-רגליים (מבחינת מספר הפרטים). לפרוקי הרגליים משתייכות כמה קבוצות ידועות מאוד של בעלי חיים, ובהן חרקים, עכבישים, עקרבים וסרטנים. מחלקת החרקים היא המחלקה הגדולה ביותר בעולם הטבע. למחלקה זו משתייכים יותר ממיליון מינים מתוארים. פרוקי הרגליים שונים בגודלם, ונעים מגודל של פלנקטון מיקרוסקופי (~0.25 מילימטר) ועד לגודל של סרטן עכביש יפני שאורכו מספר מטרים.

פרוקי רגליים הוא שם כולל לחרקים בעלי שלד.

צרעה

הצרעות הן חרקים מסדרת הדבוראים המהווים קבוצה פאראפילטית. הצרעות הן האב הקדמון של הדבורים והנמלים, וכל הדבוראים שאינם דבורים או נמלים מכונים צרעות. הצרעות המוכרות ביותר משתייכות לתת-המשפחות Vespinae ו-Polistinae. צרעות אלה הן חרקים חברתיים, ולנקבות יש עוקץ המכיל ארס. מינים מוכרים בישראל הם הצרעה הגרמנית, הצרעה המזרחית ("דבור") וצרעת הפלך (פלכית).

הצרעות היא קבוצה גדולה ומגוונת שהתמיינה למספר התאמות אבולוציוניות שונות, כפי שניכר במגוון דרכי ההזנה של המינים השונים:

ציד של חרקים ופרוקי רגליים אחרים

הטלת הביצים בתוך גופם של חרקים אחרים (פרזיטואידיות)

הטלת הביצים בתוך רקמות צמחיות, ולעיתים יצירת עפצים

איסוף אבקה ו/או צוף מפרחיםשתי הקבוצות הראשונות כוללות מינים רבים בעלי תועלת לאדם בתור אויבים טבעיים של מזיקים (חלקם משמשים בהדברה ביולוגית), ואילו הקבוצה השלישית כוללת מינים רבים שהם עצמם מזיקים קשים לגידולים חקלאיים. במינים רבים דרכי ההזנה משתנות בין שלבי החיים השונים. למשל, הזחלים ניזונים מטרף, ואילו הבוגרים ניזונים מצוף פרחים.

טווח הטקסונים אליהם מתייחס השם העממי "צרעה" משתנה מעט בין שפות שונות. באנגלית, המילה wasp מתייחסת אך ורק לדבוראים מקבוצת הדבוראים השנציים (Apocrita) שאינם דבורים או נמלים, ולא לקבוצת הדבוראים האל-שנציים (Symphyta). בעברית, לעומת זאת, הדבוראים האל-שנציים מכונים אף הם צרעות.

רעל

בביולוגיה, רעל הוא חומר שעלול לגרום לאורגניזמים פציעה, מחלה, או מוות, בדרך כלל על ידי תגובה כימית או פעילות אחרת ברמה המולקולרית. חלק מהרעלים הם גם רעלנים, וההבחנה בין השניים אינה מוקפדת תמיד, גם לא בקרב מדענים. בכימיה ופיזיקה רעל הוא חומר שמפריע או מונע תגובה כימית, למשל על ידי חבירה לקטליזטור של התגובה. סימון בינלאומי לרעל הוא ציור של גולגולת על רקע עצמות מוצלבות בשחור לבן.

בעלי חיים שונים, כדוגמת צפרדעים, סלמנדרות, כמה דגים, חרקים ואחרים משתמשים ברעלים וברעלנים לצורך הגנה מפני טורפים. ליצורים אלה פעמים רבות צבעי אזהרה כאדום, צהוב וכתום, כדי להרתיע את אויביהם.

גם צמחים מסוימים מסוגלים להפריש רעלים. רעלים המופרשים מן הצומח גורמים בדרך כלל לגירוי חריף בעור, אך חלקם יכולים לגרום אף למוות, במקרה של בליעת הרעל. כמו כן רעלים מופקים על ידי מינים שונים של פטריות.

רעל המסוכן לבני האדם או לבעלי חיים מסוימים, אינו בהכרח מסוכן לבעלי חיים אחרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.