חקלאות

חקלאות (מן המילה הארמית חקל שפירושה "שדה"[1]) היא מגוון של פעולות שמטרתן ליצור מזון, מספוא, סיבים, עורות ומוצרים נוספים, על ידי גידול צמחים ובעלי חיים או יצירה מכוונת של תנאים לגידולם, לרבות חקלאות ימית. החקלאות היא אחד מתחומי העיסוק הקדומים של האדם, והיא שכלול של פעולות איסוף מזון, ציד בעלי חיים ודיג פרימיטיבי. ההיסטוריה של החקלאות שלובה בהיסטוריה האנושית, והשינויים בחקלאות היו גורמים כבדי משקל בתמורות חברתיות שחוותה האנושות, בהן התמחות בפעילות מסוימת. התפתחות החקלאות, מראשיתה ועד ימינו, אפשרה להגדיל במידה רבה ביותר את כמות המזון העומד לרשות החברה האנושית, ובכך גם את גידול האוכלוסייה בעולם לממדיה הנוכחיים.

החקלאות היא העיסוק הנפוץ בעולם – 42% מכוח העבודה בעולם עוסק בו. לעומת זאת, התוצר החקלאי מהווה רק 5% מהתוצר העולמי הגולמי (התוצרים הלאומים הגולמיים). מושג החקלאות מתייחס למגוון נרחב של פעילויות ייצור, אשר נפרשות על קשת רחבה של קני מידה תפעוליים (גודל יחידות שטח העיבוד, תפוקות וכו'), התמחויות ואספקטים שיווקיים.

בקצה אחד של קשת זו, נמצאת חקלאות הקיום (Subsistence Agriculture), המתבססת על שטחי אדמה (או כמות בעלי חיים) מצומצמים, תוך שימוש בכמות מצומצמת של תשומות חקלאיות, ללא השקעות וללא שיווק. חקלאות זו מייצרת תפוקות מועטות בלבד, כאלו המספיקות אך ורק לצריכה עצמית ולקיום החקלאים.

בקצה השני של הקשת, נמצאת החקלאות האינטנסיבית הכוללת גם את החקלאות התעשייתית. חקלאות זו עושה שימוש בשטחי אדמה נרחבים (ובהיקפים גדולים של בעלי חיים), תוך שימוש נרחב בתשומות חקלאיות כגון: דשן וחומרי הדברה ובמיכון ברמה טכנולוגית גבוהה. החקלאות האינטנסיבית כרוכה בהשקעות נרחבות, בתעשיות נלוות המיועדות לספק לצרכן את המוצר המוגמר ובשיווק. מטרת החקלאות האינטנסיבית היא, בדרך כלל, השאת הרווח לחקלאי או לתאגיד החקלאי.

AgricultureInHaholaValley
שדות חקלאים בעמק החולה. ניתן לראות את השדה העגול שנוצר כתוצאה מהשקיה באמצעות קונוע מחוגי.
Aradtruck
טרקטור בשימוש חקלאי

היסטוריה של החקלאות

HayMontenegro
ערמות חציר בחצר בית במונטנגרו
נוףבעמקחפר
חקלאות בעמק חפר
'Dawn', oil on canvas painting by Jules Breton, 1896, Carnegie Museum of Art, Pittsburgh
חקלאית הנושאת כד ושיבולים, ציור משנת 1896

בטרם התפתחה החקלאות, התקיימה האנושות בחברות של ציידים-לקטים[2].

החקלאות בעת העתיקה

קיימות עדויות ארכאולוגיות להתפתחות חקלאות, באופן עצמאי, במספר מקומות על פני כדור הארץ, על ידי קבוצות אוכלוסין שונות[3]. אף על פי שקיימים ממצאים המוכיחים שימוש בדגנים עוד לפני כן, ככל הנראה, רק בפתחה של תקופת האבן החדשה, סביב התקופה של 9,500 לפני הספירה, החלו החקלאים הראשונים, באזורי מסופוטמיה והלבנט, לבחור ולזרוע צמחי בר שונים, בעלי תכונות ייחודיות. הגידולים אשר נחשבים כראשונים אשר בויתו הם: חיטת בר, חיטה חד-גרגירית, שעורה, אפונה, עדשים, בקיית הכרשינה, חמצה והפשתה. תהליך זה מכונה "המהפכה החקלאית" או "המהפכה הנאוליתית".

במחקר שהתפרסם ביולי 2015 ובוצע במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, על בסיס ממצאים שנמצאו באתר הארכאולוגי אוהלו 2 בכנרת, נמצא כי באתר המתוארך ל-23,000 שנים לפני זמננו, נמצאו ממצאים המעידים על חקלאות בהיקף קטן, שעסקה בגידול חיטה ושעורה. זאת הדוגמה הקדומה ביותר בעולם לגידול תבואות[4].

סביב 7,000 לפני הספירה, התבצעו פעולות של זריעה וקציר במצרים העתיקה. מתקופה זאת התגלו בחפירות, שנערכו ב-Mehrgarh שבבלוצ'יסטן (פקיסטן), עדויות על עיבוד חקלאי של חיטה ושעורה גם בתת היבשת ההודית. סביב 6,000 לפני הספירה, החל שימוש בתעלות חפורות לצורך השקיה חקלאית על גדות הנילוס. באותה עת, התפתחה החקלאות, באופן עצמאי, במזרח הרחוק, כשהגידול המוביל בה אינו החיטה, אלא האורז.

סביב 5,000 לפני הספירה פיתחו השומרים טכניקות חקלאיות בסיסיות שכללו עיבוד אינטנסיבי של שטחים נרחבים, השקיה מתוכננת ושימוש בכוח אדם מאומן שהוכשר לעבודות חקלאיות ספציפיות.

קיימות עדויות המראות כי באמריקה כבר גידלו תירס בתקופה שבין 3,000 ל-2,700 לפני הספירה. ירקות נוספים שגודלו בעת העתיקה באמריקה הם: תפוח אדמה, עגבנייה, פלפל, דלעת וכמה סוגי שעועית. גם השימוש הנרחב בטרסות, לצורך עיבוד חקלאי, התפתח באותה תקופה באמריקה הדרומית.

החקלאות הרומית התבססה על הטכנולוגיה החקלאית שפותחה על ידי השומרים, תוך כדי מתן דגש גידולים בעלי פוטנציאל למסחר וליצוא.

החקלאות בימי הביניים

ההתקדמות המשמעותית בימי הביניים, בתחום החקלאי, התרחשה בעולם המוסלמי. בצפון אפריקה ובמזרח הקרוב פיתחו חקלאים מוסלמים, ואף יישמו, טכנולוגיות ומערכות השקיה חדשות אשר עשו שימוש במתקנים שהתבססו על עקרונות הידראולים והידרוסטטים. החל שימוש בגלגל מים, שסייע לטחינת קמח ולהפקת שמן, מתקנים מכניים להעלאת מים, סכרים ומאגרי מים. נמצאו אף מדריכים כתובים לחקלאות המתייחסים לאזורים ספציפיים. כמו כן, הצליחו החקלאים בארצות המוסלמיות להתאים לאזוריהם גידולים מיובאים מארצות זרות כגון: קנה סוכר, אורז, סוגי הדרים, משמש, כותנה, ארטישוק, חצילים וזעפרן. הם אף לקחו חלק מאותם גידולים, כמו: תפוז, לימון, כותנה, שקדים, תאנים ואף גידולים סובטרופיים כמו הבננה, והתאימו אותם לגידול בספרד.

החקלאות בעת החדשה

החקלאות המודרנית עוסקת במגוון רחב של מוצרים, רחב בהרבה מהחקלאות המסורתית שעסקה לרוב במוצרי מזון בסיסיים לבני האדם ולבעלי החיים. בין המוצרים הללו ניתן לציין: פרחי נוי, צמחי נוי (המגודלים לרוב במשתלות), עץ, דשן אורגני, עורות לשימושים שונים, חומרים ליצור תעשייתי (כגון: עמילן, סוכר, אתנול, וחומרים ליצור פלסטיק), סיבים (כגון: כותנה, צמר ומשי), שמנים למטרות שונות, דלק (כגון: מתאן וביודיזל) וחומרים נרקוטים המותרים והאסורים לפי חוק (כגון: טבק, מריחואנה, אופיום וקוקאין).

יישומים מדעיים

במאה העשרים התחוללו שינויים מרחיקי לכת בחקלאות. במיוחד אמורים הדברים לגבי יישומים כימיים בתשומות ובתוצרים חקלאיים. התחומים העיקריים בהם חלה התפתחות גדולה הם: שימוש בדשנים כימיים, הדברת מזיקים, הדברת עשבים, מניעת מחלות קרקע, אנליזה כימית של תוצרים חקלאיים וצרכים תזונתיים של בעלי חיים המשמשים בחקלאות. יישומים אלו התפתחו בעולם המערבי והתפשטו לדרום אמריקה, אסיה ואפריקה החל בשנות ה-50 בתהליך שכונה לעיתים, המהפכה הירוקה. קיימת שונות רבה בקליטת יישומים אלו בחלקים שונים של העולם. בחלק מהמקומות נחל תהליך זה הצלחה ובחלק מהמקומות קיימות עדיין בעיות חברתיות, פוליטיות ומבניות אשר מקשות על יישום התהליכים.

שינויים נוספים בחקלאות, אשר פותחו בעשורים האחרונים, כוללים תחומים כמו: חקלאות הידרופונית, חקלאות של יצירת מיקרו-אקלים (כגון: חממות, בתי רשת ומנהרות פלסטיק), טיפוח זנים בחקלאות הצומח וטיפוח גנטי בחקלאות בעלי החיים. ההנדסה הגנטית הביאה לעלייה בפוטנציאל היבול ועלייה ברמת עמידות הצומח למחלות. השימוש בהנדסה גנטית נתון במחלוקת, במיוחד לגבי צמחים העמידים להרבצידים. שינוי נוסף הוא בתחום משק המים. כיום, מיושמות שיטות השקיה, ניקוז, שימור קרקע, מיחזור מים ואגירת מים כדי להשיא את התועלת מאמצעי הייצור של מים ויחידת השטח החקלאי. פיתוח שיטות אלו משמעותי במיוחד לאזורים יבשים בהם התקיימה בעבר בייחוד חקלאות בעל וכיום, ניתן לקיים בהם, באמצעות השקיה, חקלאות אינטנסיבית.

הפעולות הנלוות ליצור החקלאי: פעילויות מיון ועיבוד התוצרת החקלאית, האריזה והשיווק, אף הן התפתחו, בעשורים האחרונים, הודות להתפתחות המדעית. בין היתר, נעשה שימוש בתחום שימור המזון שימוש בהקפאה מהירה ובייבוש תוצרת חקלאית, טכנולוגיות אשר מגדילות את זמינות המוצרים ואת היקף השוק.

בעלי חיים בחקלאות

בעלי חיים כגון: סוסים, חמורים, פרדים, בקר למיניו, גמלים, למות, אלפקות, וכלבים שימשו, ועדיין משמשים במקומות רבים בעולם, לעיבוד ולקציר בשטחים חקלאיים ולהובלת התוצרת אל השווקים. עם זאת, המונח גידול בעלי חיים מתייחס לריבוי ולגידול שיטתי ומתמשך, של בעלי חיים, למטרת בשר, או למטרת שימוש בתוצרי בעלי החיים כמו: חלב, ביצים וצמר. השימוש במיכון מודרני, כמו גם הטיפוח הגנטי והמחקר של הצרכים התזונתיים של בעלי החיים, העלו את תפוקת בעלי החיים בצורה משמעותית ביותר.

מכשור מודרני

החקלאות המודרנית עושה שימוש באמצעים טכנולוגיים רבים ושונים. הבסיסיים ביותר הם המכונות החקלאיות לסוגיהן והטרקטורים. רבים מהיישומים במיכון החדיש הם מפוקחי מחשב ואף מזינים מחשבים במידע בו נעשה שימוש לצורך קבלת החלטות. בנוסף, משתמשים באמצעי תחבורה לשינוע התוצרת החקלאית: משאיות, רכבות, אוניות ומטוסים. שימוש נוסף אשר נעשה במטוסים הוא לצורכי ריסוס אווירי. תחזית מזג האוויר, המסוגלת בתחילת המאה ה-21 לחזות את מזג האוויר מספר ימים מראש, היא אמצעי עזר חשוב לחקלאים והם נעזרים בה לצורך קבלת החלטות. החקלאות המדייקת (Precision agriculture), הנמצאת כיום בשלביה הראשונים, עושה שימוש בתצלומי אוויר, במיכשור המבוסס על GPS ובאמצעים חדשניים נוספים.

על פי "האקדמיה הלאומית להנדסה" בארצות הברית הפיתוח במיכון החקלאי הוא אחד מ-20 ההישגים ההנדסיים הבולטים במאה ה-20. אם בתחילת המאה, איכר אחד ייצר מזון שהספיק ל-2.5 נפשות, הרי שבסוף המאה, איכר אחד סיפק מזון ל-130 נפש. אולם, תפוקות אלו הגבירו גם באופן ניכר את צריכת האנרגיה של החקלאים, במיוחד הדבר אמור לגבי צריכת דלק.

ביקורת כלפי התעשייה

למרות כל הישגי החקלאות המודרנית בהגדלת התפוקות, החל מסוף המאה ה-20 התחזקו טענות הביקורת כלפיי חלק מתופעות הלוואי של צמיחתה של החקלאות המודרנית.

  • כיום שולטים בשווקים הבינלאומיים מספר מצומצם של תאגידים המייצרים תשומות חקלאיות עיקריות. מצד שני, גם בתחום החברות המשווקות את מוצרי המזון לצרכן, התגבשו מספר תאגידי ענק. כוחם הרב של תאגידים אלו מעורר דאגה גם בקרב קהילות החקלאים וגם בציבור הרחב. מספר פעילים חברתיים, במיוחד בארצות מתפתחות, אף מכנים את הבלעדיות של חברות הזרעים, על זנים שפותחו בדרך של הנדסה גנטית, כ"פירטיות ביולוגית".
  • מחלת ספגת המוח בבקר עוררה את דאגת הציבור ונטען כי שימוש במזון שמקורו מן החי, אשר גורם למחלה, הוא תוצאה של שאיפת החקלאים לחסוך בעלויות המזון לבקר גם בדרכים לא אחראיות.
  • זיהום הסביבה על ידי החקלאות. אם בדרך של זיהום מקורות מים ומי תהום בדשנים, בחומרי הדברה ובשפכים לא מטופלים של בעלי חיים, ואם בדרך של שימוש בחומרים לא מתכלים כגון יריעות פלסטיק. נכון לשנת 2019 ענף החקלאות ברחבי העולם אחראי לכרבע מפליטת גזי החממה. מבין תחומי החקלאות השונים, גידול הבקר הוא התחום אשר אחראי על הכמות הגדולה ביותר של גזי חממה[5].
  • אי התאמת שיטות חקלאיות מודרניות לתנאי הקרקע והאקלים, עלולה ליצור נזק לקרקע ולהביא לתופעות של מדבור.
  • קיימת התנגדות בקרב ארגונים שונים התומכים בזכויות בעלי חיים, לממשק הנהוג בחקלאות בעלי חיים אשר, לטענתם, גורם סבל בלתי נחוץ לבעלי החיים. במספר מדינות אף נחקקו חוקים המגבילים את החקלאים בתחומים אלו.

התודעה הצרכנית הגוברת במדינות המערב, וחילוקי הדעות לגבי התפתחותה של החקלאות המודרנית, הביאו לצמיחתן של תנועות התומכות בקשר הדוק בין הקהילה המקומית ובין החקלאים תוך דגש על חקלאות בהיקפים קטנים ועל שימור הזנים המקומיים. מתוך תנועות הנגד אשר צמחו בעקבות תיעוש החקלאות, בולטת במיוחד בצמיחתה, ובכוחה הכלכלי ההולך וגובר, תנועת החקלאות האורגנית הדוגלת בשימור הסביבה ועל כן אוסרת שיטות עיבוד קרקע מסוימות ושימוש בדשנים ובחומרי הדברה אשר מקורם אינו טבעי.

יחידה חקלאית

הפעילות החקלאית מבוצעת ב"יחידות חקלאיות" שבתחומי אזור המיועד לחקלאות ושמור עבורה. ניצול של אזור חקלאי למטרות אחרות (תחבורה, מגורים וכדומה), ובמיוחד ניצול מוגזם, עלול לשבש במידה רבה את הפעילות החקלאית.

יחידות חקלאיות ידועות:

פעולות חקלאיות

Woman harvesting wheat, Raisen district, Madhya Pradesh, India ggia version
איסוף אלומות בשדה חיטה. מחוז מאדהיה פרדש, הודו

על-מנת לקיים את החקלאות, דרושות פעולות חקלאיות מסוימות המשנות את מהלכו הטבעי של הצומח והחי.

פעולות חקלאיות ידועות:

כלים חקלאיים

Stallarbeit
קלשונים, אתים ומגרפות: כלים מסורתיים לעבודה חקלאית.

על מנת לבצע את הפעולות החקלאיות, לרוב דרושים כלים חקלאיים שונים. כלים אלו הולכים ומתפתחים עם התקדמות הטכנולוגיה האנושית.

ענפי חקלאות

במהלך ההיסטוריה התפתחו ענפי חקלאות רבים. הענפים נבדלים בסוגי הגידולים החקלאיים ובעלי החיים אותם הם מגדלים, בטכנולוגיה, באקלים וכו'. דוגמאות לענפים חקלאיים שונים: גידולי שדה, גידול ירקות, פרדסנות, כוורנות, רפתנות, לולנות, יערנות, גידול מטעים, גידול פטריות, גידול אצות, גידול דגים בבריכות וחקלאות ימית.

סוגי חקלאות

חקלאות ואקלים

על רקע הדאגה העולמית העולה מהשלכות של התחממות גלובלית ושינויי אקלים, הוקמו בתחילת המאה ה-21 מספר ארגונים בינלאומיים שבחנו שיתופי פעולה חוצי-מדינות בהקשר הסביבתי. דגש מיוחד ניתן לתחום החקלאות, אשר נכון לשנת 2019 אחראי לכרבע מפליטת גזי החממה[5].

דו"חות של האו"ם בשנים 2016 ו-2019 הדגישו את החשיבות העולמית של מערכת היחסים בין התעשייה החקלאית לבין הסביבה[6]. על פי דו"ח 2019, פעילות של חקלאות, יערנות ושימושים דומים בקרקעות אחראיים על 13% פליטת הפחמן הדו-חמצני, 44% מפליטת גזי המתאן, ו-82% מפליטת תחמוצת החנקן - מבין הפליטות שמגיעות כתוצאה מפעילות אנושית בעשור 2016-2007. הדו"ח הדגיש בנוסף שלקרקע תפקיד חשוב בוויסות האקלים, וששינוי אופן הניצול של הקרקע לחקלאות משפיע באופן עמוק יותר על שינויי האקלים[7].

באוגוסט 2019 הגיע הנושא לסדר היום העולמי, כאשר גל שריפת ענק באמזונאס בברזיל הוצתה בין היתר כדי לפנות אדמת יער לצורך שימוש חקלאי[8], גרם לאיומים על ברזיל בביטול הסכמי סחר, זאת בעקבות החשיבות האקולוגית של יער האמזונאס, והחששות מפני ההשלכות הדרמטיות על אקלים העולם אם אדמות יער בקנה מידה גדול יומרו לצרכים חקלאיים[9][10].

תערוכות חקלאיות

התערוכות החקלאיות מהוות זרז מרכזי לפיתוח החקלאי בעולם וזאת בשל תרומתן להפצת הידע הנחוץ בתחום זה. בין התערוכות הגדולות והחשובות בעולם: סימה (פריז), אימה (בולוניה), פרוט לוגיסטיקה (ברלין) ועוד. התערוכות מושכות אליהן עשרות אלפי חקלאים, חוקרים ומדינאים. בישראל, התערוכות החקלאיות הבולטות הן אלה המתקיימות בגני התערוכה בתל אביב תערוכת "אגריטך" המתקיימת אחת לשלוש שנים ותערוכות החקלאות השנתיות "פראש אגרומשוב" ו"אגרומשוב".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תחדיש של הלשונאי דוד ילין
  2. ^ עזריה אלון (2005), שבעת המינים. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
  3. ^ אבי בליזובסקי, ‏החקלאות החלה בו־זמנית בכמה מקומות בסהר הפורה, באתר "הידען", 9 ביולי 2013
  4. ^ החקלאות התחילה המון זמן לפני שידענו באתר אגרונט, 27 ביולי 2015
  5. ^ 5.0 5.1 האם הבשר שיגודל במעבדה ידידותי לסביבה?, הידען
  6. ^ Climate Change and Land, The Intergovernmental Panel on Climate Change
  7. ^ Climate Change and Land - תקציר, הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים
  8. ^ מומחי אקלים על השריפות באמזונס: "הרס חסר תקדים", Ynet
  9. ^ השריפות באמזונס: מנהיגי ה-G7 יסייעו ב-20 מיליון דולר, Ynet
  10. ^ שריפות האמזונס הן בעיה ישראלית, העין השביעית
אגרונומיה

אגרונומיה היא תורת החקלאות. האגרונומיה עוסקת ב:

גידול ירקות ופירות

מיון ואפיון סוגי קרקע לגידולים חקלאיים

הגנת הצומח

הגדרת צורכיהם של גידולים וחיות המשק והשיטות לסיפוק צרכים אלו

שיטות להשבחה של גידולים ולהגברת כמות התוצרת (הנדסה גנטית, למשל)

מאפיינים כלכליים וחברתיים של החקלאות.

איכר

המונח איכר (Peasant) מתייחס כיום לאדם העובד בחקלאות בחברה לא מתועשת, ובייחוד לאנשים שעסקו בחקלאות בתקופת ימי הביניים תחת משטרים פיאודלים. המילה "איכרים" משמשת כיום פעמים רבות כשם קולקטיבי לאוכלוסייה הכפרית במדינות העניות והלא מפותחות של העולם.

אנשים העובדים בחקלאות בחברות מתועשות מכונים חקלאים.

בצורת

בצורת היא מצב שבו זמינות המים במקום מסוים יורדת במידה ניכרת מתחת לממוצע הרב-שנתי לתקופת הגשמים. בצורת אינה נחשבת לתופעה טבעית, משום שבצורת מתרחשת כאשר זמינות המים לא מספקת את צורכי האדם.

במקומות בהם ישנה עונה יבשה לחלוטין ועונה גשומה (כמו באקלים הים תיכוני שבארץ ישראל), שנת בצורת היא שנה שבה העונה הגשומה אינה מניבה את כמות המשקעים הממוצעת. בישראל שנת בצורת מוגדרת כשנה שבה יורדים 80% ומטה מכמות המשקעים הממוצעת.

ההגדרה של המילה בצורת עשויה להשתנות בהתאם לנקודת ההשקפה. יש ארבעה סוגים של בצורות "מקובלות":

בצורת מטאורולוגית - כאשר אזור מסוים חווה תקופה יבשה וארוכה, בניגוד למצופה מהממוצע הרב-שנתי לתקופה המקבילה.

בצורת חקלאית - כאשר תפרוסת המשקעים במרחב ובזמן וצורתם של המשקעים אינם תואמים את דרישות הגידולים החקלאיים.

בצורת הידרולוגית - כאשר רזרבות המים הזמינות ממקורות כמו אקוויפרים, אגמים, מעיינות וכדומה נמצאת מתחת לממוצע. תנאים של בצורת הידרולוגית יכולים להתפתח גם כאשר כמות המשקעים אינה נמוכה.

בצורת אקלימית - שנה שקיבלה כמות משקעים הקטנה מההפרש שבין כמות הגשם הממוצעת והסטייה הממוצעת לאותו מקום. כלומר, כמות המשקעים שירדה הייתה קטנה ב-30% מהממוצע הרב שנתי לאותו מקום.

דשן

דשן הוא חומר המשמש בחקלאות להעשרת הקרקע במינרלים לשם שיפור הצמיחה של גידולים.

הונגריה

הוּנְגַרְיָה (בהונגרית: Magyarország (מידע • עזרה)) היא מדינה ללא מוצא לים הנמצאת במרכז אירופה. הונגריה גובלת באוסטריה, בסלובקיה, באוקראינה, ברומניה, בסרביה, בקרואטיה ובסלובניה.

הונגריה הייתה מיושבת מזמנים פרהיסטוריים. שטחה נכלל באימפריה הרומית, ועם נפילתה הייתה יעד לפלישות של שבטי נוודים. המדיארים השתלטו על הארץ במאה העשירית והקימו את ממלכת הונגריה. הממלכה, שקיבלה עליה את הנצרות הקתולית, הגיעה בימי הביניים למעמד של מעצמה אזורית, אך נפלה לידי האימפריה העות'מאנית ב-1526 והייתה תחת שלטונם כ-150 שנה, לאחריהן נכבשה בידי אוסטריה ההבסבורגית. במאה ה-19 השיגו ההונגרים אוטונומיה נרחבת בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר תבוסת האימפריה במלחמת העולם הראשונה הפכה הונגריה, על-פי חוזה טריאנון, למדינה עצמאית. במלחמת העולם השנייה ניצבה הונגריה לימין מדינות הציר ובסופה נכבשה בידי הצבא האדום. ברית המועצות השליטה בהונגריה דיקטטורה קומוניסטית, וסייעה לדכא נסיון התקוממות ב-1956. המשטר הקומוניסטי קרס ללא אלימות בסוף שנות השמונים. בשנת 1999 הצטרפה הונגריה לברית נאט"ו וב-2004 לאיחוד האירופי.

פני השטח ברובם מישוריים. שני נהרות גדולים חוצים את הארץ מצפון לדרום - הדנובה והטיסה.

השפה הלאומית, הונגרית, היא ממשפחת השפות הפינו-אוגריות ואינה קרובה לשפות של העמים השכנים. האוכלוסייה אחידה יחסית מבחינה אתנית.

חווה חקלאית

חווה חקלאית היא צורת התיישבות המתבססת על חקלאות בה מתגוררים בדרך כלל בני משפחה אחת, המעבדים שטחי קרקע נרחבים, בדרך כלל בעזרת עובדים שכירים.

בחווה חקלאית מספר מבני מגורים בודדים המשמשים לבעלי המקום ולעובדיהם. החוות מתבססות בדרך כלל על ענפי חקלאות בודדים. קיימות חוות לגידול חיות משק: פרות וצאן להפקת חלב ומוצריו ובשר, אך גם חוות לגידולי שדה: חיטה, כותנה ועוד. בעידן המודרני חוות חקלאיות עשויות להיות גם בבעלות חברות מסחריות או קהילות.

בעברית לא קיים מינוח מיוחד לסוגים מסוימים של חוות. באנגלית יוחד המונח ranch לחוות לגידול בעלי חיים, בעוד שהמונח הכללי לחווה הוא farm.

חקלאי

חקלאי הוא אדם העוסקת בחקלאות, ומגדל בעלי חיים או צמחים מבויתים כמקור למזון, לביגוד ולמוצרים אחרים. המונח בדרך כלל חל על אנשים שעוסקים בשילוב של גידולי שדה, מטעים, כרמים, עופות או בעלי חיים אחרים. חקלאי יכול להיות בעל קרקע חקלאית או לעבוד כפועל על אדמות שנמצאים בבעלותם של אחרים, אך לרוב המונח מתייחס לבעל משק, בעוד העובדים בחווה/משק חקלאית מכונים בדרך כלל כעובדי משק. חקלאי המסתמך רק על מי גשמים להשקיית גידוליו עוסק בחקלאות בעל, זאת להבדיל מחקלאות שלחין בה נעשה שימוש באגירה והזרמה של מים אל השדה.

אדם העובד בחקלאות בחברה לא מתועשת, ובייחוד אנשים שעסקו בחקלאות בתקופת ימי הביניים תחת משטרים פיאודלים, מכונה איכר.

טרסה

טֶרָסָה, או "מדרגה חקלאית", היא שיטה לעיבוד חקלאי של קרקע בצלעי הרים וגבעות. מי הגשמים יורדים מההר, עוברים ממדרגה למדרגה, וכך משקים את כל הגידולים שבטרסות.

לצורת חקלאות זו שלוש סיבות עיקריות.

אוכלוסיות מהגרות שהגיעו לאזורים מיושבים גילו כי אדמות העמקים והמישורים כבר מעובדות על ידי התושבים המקומיים ולכן נאלצו לעלות במעלה ההר.

אוכלוסייה שחיפשה מקום קל להגנה עלתה אל ההרים, ונאלצה להתאים את עצמה לחקלאות הררית.

אזורים הרריים (למשל רכסי ההימלאיה) לא אפשרו חקלאות אחרת.במדרונות הרים תלולים, הקרקע עלולה להיסחף מטה עם מי הגשמים. במטרה למנוע את הסחף, באזורים הרריים רבים ברחבי העולם בנו התושבים שורות של מדרגות בהר. הם סיקלו אבנים מהמדרון והשתמשו בהן כדי ליצור שורות של מדרגות בבניה יבשה. הבניה היבשה מאבני גוויל הייתה זולה במיוחד וכן אפשרה את חלחול המים ברווחים שבין האבנים. אי הצטברות מים חשובה כדי למנוע את התמוטטות המדרגה. את הגידולים החקלאיים פורסים על פי קווי גובה טופוגרפי ושיפוע הקרקע. בהתאם לאפשרות להכניס מיכון או בעלי חיים לחלקה ולרוב ינצלו את המדרגות עד המקום בו ניתן לבצע עיבוד חקלאי לגידולים עוצרי סחף (גידולי שורש ועצי פרי) או גידול אורז. המרחב שמעל שטח העיבוד ישמש למרעה.

לרוב, החקלאים מעבדים את חלקות האדמה הקטנות שהתקבלו בעבודת ידיים אם כי יש מקומות בעולם בהם נעשה שימוש בבהמות משק לצורך עיבוד זה, ובאירופה נעשה שימוש ב"אגריה" שהוא כלי ממוכן לעיבוד חקלאי בעל שני גלגלים המוחזק בידית הפעלה. היבולים מהחלקות הקטנות לא מרובים, אך מספיקים לצורכי החקלאי ומשפחתו. לכן, שיטת הטרסות מתאימה יותר למשק אוטרקי ולא תמיד ניתנת לשימוש במשק חקלאי מודרני.

בשל צורת בנייתה, מדרגה חקלאית יכולה להשתמר זמן ארוך ללא תחזוקה שלה. כך, במקומות רבים בהרי ישראל קיימים עד היום שרידי מדרגות חקלאיות. בכפרים ערביים מסוימים בארץ קיימות מדרגות חקלאיות המעובדות גם כיום.

כפר

כפר הוא דפוס התיישבות אנושי המאופיין במספר פרמטרים, בהם היותו מבוסס על חקלאות, גודלו ביחס לעיר, או מיקומו באזור ספר. הכפר יהיה לרוב (אך לא תמיד) קטן מעיירה. עד למהפכה התעשייתית ועידן העיור שבא בעקבותיה היה הכפר צורת ההתיישבות של מרבית האוכלוסייה האנושית.

כרם

כֶּרֶם הוא מטע שמגדלים בו עצי פרי מסוימים. בדרך כלל מתייחס המושג "כרם" למקום גידולן של גפנים, שפירותיהן, הענבים, משמשים למאכל ולייצור יין, אולם גם מטעי זיתים ושקדים מכונים כרמים.

הגפן היא שיח מטפס, ולכן אחד הדברים העיקריים בכרם הם הקרדונים [דרוש מקור] - העמודים שעליהם מדלים את הגפן, וחוטי שילוב (בכרמים מודרניים) התומכים בזמורות הצעירות, נושאות הפירות.

בכרמים המגודלים בעל, נטועים כמאה עצים בדונם, ברווחים של כשלושה מטרים אחד מהשני, מודלים בדרך כלל על עמודים בגובה של כשני מטרים, כשעליהם חוטים בצורת סוכה, כך שבין העצים יש שטח פנוי המאפשר עיבוד של הקרקע - בעיקר קילטור החשוב מאוד לניצול יעיל יותר של המים.

בכרמים המגודלים בהשקיה מקובל לנטוע 200–300 עצים לדונם, ובמקומות מסוימים באירופה אף 600 עצים. הגפנים נטועות בשורות, גובהן כמטר אחד, וחוטי שילוב עד גובה כ-180 ס"מ, מחזיקים את הזמורות הצעירות.

מדבר

מדבר (נקרא גם אזור צחיח) הוא אזור שהאקלים בו יבש וחם. בשל כך, ובעיקר בשל המחסור במים, התנאים בו מאפשרים מחייה לאוכלוסייה קטנה מאוד של צמחים וחיות, אם בכלל. במרבית המדבריות יורדים משקעים מעטים. ניתן להגדיר אזור כמדברי אם יורדים בו פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה. כמות משקעים זו אינה מאפשרת חקלאות בעל - חקלאות המסתמכת על גשמים בלבד. מדבריות מכסים כרבע משטח היבשה בכדור הארץ. הם נפוצים יותר בחצי הצפוני של הכדור.

הגבול בין המדבר לאזור בעל אקלים אחר נקרא קו הצחיחות.

מטע

מטע היא יחידת ייצור חקלאית המאופיינת, לרוב, בגידול חקלאי יחיד.

במטעים מתקיימים גידולים שונים כגון כותנה, טבק, קפה, קנה סוכר או עצי פרי. אף על פי כן, השימוש במונח "מטע" אופייני כיום בעיקר לתיאור מטעי עצים.

במטע קיים יבול אשר נשתל באופן מכוון בקנה מידה גדול יחסית. הנטיעה נעשית באופן מסודר (שורות וטורים) על השטח המוגדר כדי לנהל באופן טוב יותר את הנטיעה, ההשקיה, הטיפול והקטיף.

בשנים האחרונות, במטעים מסוימים, מכוסים העצים לקראת עונת הקטיף ברשתות המונעות מפגעים שונים (כגון רוח מהירה, פגיעת ציפורים ועוד) על מנת לשפר את איכות הפרי וכמותו - פיתוח המקרב את גידולי המטעים לתחום גידולי החממות.

מרעה

מרעה הוא שטח אדמה ועליו צמחייה המשמש לרעיית בעלי חיים; אם לרעיית מקנה כחלק ממערכת חקלאית או טבעית ואם לרעיית חיות בר בסביבתן הטבעית. לפני התפתחות החקלאות התעשייתית היה המרעה מקור המזון העיקרי בגידול מקנה כגון בקר, צאן וסוסים.[דרוש מקור] השימוש במרעה על ידי בני אדם עדיין נפוץ, במיוחד באזורים צחיחים בהם הקרקע איננה מתאימה לעיבוד חקלאי. באזורים ממוזגים יותר קיים, בייחוד בעולם המערבי, שימוש במרעה לצורך גידול בעלי חיים בשטח פתוח וחקלאות אורגנית[דרוש מקור]. בדרך כלל השימוש במונח "מרעה" הוא עבור יונקים, אולם מונח זה מקובל גם בהתייחס למרחבי ההזנה הצמחית של עופות ודבורים.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

עיירה

עיירה היא סוג של יישוב אשר מרבית תושביו אינם מתפרנסים מחקלאות ומספר התושבים בו נחשב לקטן ביחס למספר התושבים בעיר. מספר זה נע בדרך כלל בין כמה מאות לכמה עשרות אלפים. גודל האוכלוסייה כשלעצמו איננו קובע באופן נחרץ אם מדובר בעיירה או בכפר.

בהרבה אזורים בעולם, למשל בהודו, מספר התושבים בכפר גדול יכול להיות גדול בהרבה מאשר בעיירה קטנה. בדרך כלל עיירה תהיה גדולה מכפר וקטנה מעיר.

אחד ההבדלים העיקריים בין כפר לעיירה הוא אופי הכלכלה ביישוב; האנשים אשר מתגוררים בעיירות בדרך כלל מתפרנסים מתעשייה (בתי חרושת), מסחר (חנויות) ושירותים, ואילו בכפר, ענף הפרנסה העיקרי הוא בדרך כלל חקלאות. עיירה יכולה להיות פרבר של עיר גדולה ויכולה גם להיות מרוחקת מאוד מכל יישוב עירוני אחר. מרביתן של העיירות בישראל מנוהלות על ידי מועצה מקומית.

פרדס

פרדס הוא מטע שבו גדלים עצי פירות הדר. בישראל, התקיימו בעבר פרדסים רבים, כחלק מכלל החקלאות שהייתה נפוצה בארץ. כיום בעקבות תיעוש ופיתוח פחתו שטחי הפרדסים, אך עדיין קיימים שטחי פרדסים רבים ברחבי הארץ.

קציר

קָצִיר הוא כריתת יבולי התבואה בשדות.

בימי קדם היו החקלאים קוצרים את יבולם צבתים-צבתים באמצעות מגל או חרמש ומקבצים אותם לאלומות. האלומות הושענו האחת כלפי השנייה, עם השיבולת כלפי מעלה, ונערמו לגדיש במטרה לייבש את גרגרי התבואה. לאחר שיבשו הגרגרים נאספו אלומות התבואה מן השדה ונדושו בגורן. התבואה אז נזרתה ברוח במטרה להפריד את הבר מן המוץ והתבן.

בשנת 1826 הומצאה המקצרה, מכונה הקוצרת תבואה או עשבים ומשאירה אותם מפוזרים בשדה. בתחילה נרתמה המקצרה לבהמות משא, ובתקופות מאוחרות יותר הפכה לממונעת. שלב נוסף בהתפתחות מיכון הקציר היה המערמת, מכונה הקוצרת את התבואה ועורמת אותה על פני השדה לערמות. בשנת 1872 הומצאה המאלמת, אשר קושרת את התבואה לאלומות תוך כדי קצירה. הקומביין, אשר משלב בין הקציר לדישה ולזרייה, פותח במקביל בשנת 1834, ומשמש עד היום ככלי המרכזי לקציר בעולם המפותח.

קרקע

קרקע היא תערובת של מינרלים, חומרים אורגנים, מים, ואוויר המצוייה בשכבה העליונה של קרום כדור הארץ. קרקעות שונות נבדלות זו מזו ביחסי כמויות החומרים המרכיבים אותן. יחס של: 1% חומר אורגני, 49% מינרלים, 25% מים ו-25% אוויר, הוא יחס אידיאלי לגידולי חקלאות שונים.

שדה (חקלאות)

שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאיים. נהוג להבחין בין שני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין. מִקְשָה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.

בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים.

תהליך ניתוק היבול מהאדמה מכונה קציר. את התבואה מאחסנים במהלך הקציר במבנה בשטח השדה או סמוך אליו הנקרא אסם. לאחר עונת הקציר, מובילים את היבול מהשדה לעיבוד נוסף או לשימוש מיידי, תהליך המכונה אסיף.

המילה 'שדה' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.