חצר המשכן

חֲצַר הַמִּשְׁכָּן הייתה החצר שסביב המשכן אשר שמשה לעבודת הקרבת הקורבנות. אורכה של החצר היה מאה אמות (כ-50 מטרים) ורוחבה חמישים אמות (כ-25 מטרים). בחצר הוצבו מזבח הנחושת והכיור. סביב החצר הייתה גדר של קלעים (מעין רשת) התלויה על 56 עמודי עצי שיטים.

השטח של החצר מהווה גם מקור לכך שמקום ששטחו הוא בית סאתים, שהוא 5,000 אמות רבועות, מותר לטלטל בו בשבת[1].

Tabernacle sm
המשכן וסביבו החצר (ציור מאתר מכון המקדש).
Set-upsmall
הקמת הגדר, ציור של מכון המקדש

מבנה החצר

מידות החצר מפורטות בהנחיות שניתנו למשה רבנו לבניית המשכן, בספר שמות:

(9) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת; (10) וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף; (11) וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ, וְעַמֻּדָו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף; (12)וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה, עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה; (13) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה; (14) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה; (15) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה; (16) וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם, עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה; (17) כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת; (18) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.

מבנה אוהל מועד עצמו, שאורכו היה שלושים אמות ורוחבו 10 אמות, היה ממוקם במרחק 20 אמות מהגדר המערבית של המשכן, ו-20 אמות מהגדרות הצפוניים והדרומיים[2]. חצר המשכן הייתה מחולקת איפוא לשני "חלקים" מחצית החצר (50 על 50 אמות) בו נמצא מבנה האוהל, והמחצית השנייה (50 על 50) בה נמצא המזבח. המזבח עצמו היה ממוקם 10 אמות מפתח האוהל.

מפשט הפסוקים נראה שגובה גדר הקלעים הייתה 5 אמות. וכך כתוב:"אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת." (ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק י"ח) וכך אכך דעת רבי יהודה בתלמוד[3]. אך דעת רבי יוסי היא, שגובה הקלעים היה 15 אמה. הסיבה לכך היא שלדעתו, מזבח הנחושת היה גבוה 10 אמות, ולא ניתן להגיד שכל העם יראה את הכהנים בעבודתם. וכך גם מובא בספר "מעשה חושב" פרק ה' סעיף ב': "גובה הקלעים חמש עשרה אמרה: וזהו גובה החצר." את הפסוק "וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר" - מסביר רבי יוסי, שזה גובה הקלעים היתר על גובה המזבח.

לחצר המשכן היה פתח הפונה לצד מזרח שרוחבו 20 אמות. הפתח מוקם במרכז הצלע המזרחית של החצר, עם 15 אמות מכל צד. לפני הפתח עמד מסך שרוחבו 20 אמות, וייתכן שגם גובהו היה 20 אמות- גבוה יותר מהגדר עצמה[4].

גדר הקלעים

דגם המשכן של אוספיס מקדומים 3
דגם של מיכאל אוספיס. ניתן לראות היטב את מבנה חצר המשכן והגדר המקיפה אותה.

גדר קלעים שאורכה 280 אמות הקיפה את חצר המשכן. קלעי החצר היו עשויים רשת שש שזורה - ההסבר הניתן לעשייתה כרשת - כי אם היה מדובר בגדר בד אטומה או גדר קרשים, היו הרוחות החזקות עוקרות את הגדר ממקומה. וכך מפרש רש"י:"'קלעים' - עשויה כמין קלעי ספינה, נקבים נקבים, מעשה קליעה, ולא מעשה אורג." (רש"י על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ט'.)

הגדר הייתה תלויה על 56 עמודים. אורך הגדר בצידו הצפוני של המשכן היה 100 אמות, בצידו המערבי 50 אמות, בצידו הדרומי 100 אמות ובצידו המזרחי - שני מקטעים של 15 אמות וביניהם פתח המשכן.

הקלעים היו מחוברים למיתרים, שחוברו לקרקע באמצעות יתדות נחושת[5], כדי שלא יעופו. בנוסף לכך, הם חוברו לעמודי הגדר בעזרת "קונדסין" - מן מוטות, שחוברו לעמודים בעזרת ווים. כפי שמציין רש"י:

היה עושה כמין קונדסין, אורכן שישה טפחים ורוחבם שלושה, וטבעת נחושת קבועה בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביבו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקליות שבעמוד העשוי כמין וו.

רש"י על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק י' דיבור המתחיל "ואדניהם"

העמודים

העמודים עצמם היו עשויים מעץ שיטה. עוביים של העמודים היה אמה על אמה וגובהם 15 אמות לדעת רבי יוסי ו5 אמות לדעת רבי יהודה (כגובה הקלעים). הם היו מחושקים בחישוקי כסף לנוי - אך לא מצופים לחלוטין, כך שניתן היה לראות את העץ. הם עמדו על הרצפה בעזרת אדני נחושת שבהם היו העמודים תקועים, כל עמוד באדן אחד. בראש העמודים היו ראשי כסף בהם היו הווים שעליהם נתלו הקלעים.

בדופן הדרומית והצפונית, שאורכן 100 אמה, היו 20 עמודים ובפאה המערבית, שאורכה חמישים אמה, היו 10 עמודים. העמודים עמדו ברווח של ארבע אמות בין עמוד לעמוד. בפאה המזרחית של הגדר היו שני מקטעים של 15 אמות - המוחזקים על ידי שלושה עמודים כל אחד, כשבאמצע מסך שער החצר, מוחזק על ידי ארבעה עמודים.

המסך

בשער החצר ניצב המסך שהוחזק על ידי ארבעה עמודים -שהיו תקועים באדני נחושת- ורוחבו 20 אמה. לדעת רבי יהודה, גובהו היה 5 אמות, אך לדעת רבי יוסי, גובהו היה 15 אמה (כגובה גדר הקלעים) וייתכן שהיה 20 אמה[6]. המסך היה עשוי "תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם" (ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ט"ז).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • משה לוין, מלאכת המשכן, הוצאת "מלאכת המשכן", תל אביב, 1968

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ג, עמוד ב'.
  2. ^ רש"י על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק י"ח דיבור המתחיל "ורחב חמשים בחמשים".
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט, עמוד ב'.
  4. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ב', עמוד ב' ותוספות שם.
  5. ^ רש"י על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק י"ט.
  6. ^ ראו בסוף פסקה #מבנה החצר.
אדני המשכן

אדני המשכן הם אדנים ששימשו להעמדת העמודים והקרשים במשכן. במשכן היו בסך הכל 165 אדנים, 100 אדני כסף ו-65 אדני נחושת בגדלים שונים. כל אדן הונח על הקרקע ולתוכו הוכנס קרש או עמוד. משקלם הרב של האדנים (כ-50 ק"ג כל אחד) מנע מהעמודים ליפול. את כל האדנים נשאו בני מררי.

אהליאב בן אחיסמך

אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ היה דמות תנ"כית משבט דן אשר היה שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

המושב אֲחִיסָמָךְ באזור השפלה נקרא על שם אביו.

בצלאל בן אורי

על פי המתואר בתנ"ך, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי היה האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

גרשון

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם - דמות מקראית, הוא בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית, בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

חצר

האם התכוונתם ל...

יריעות המשכן

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן

יריעות האוהל

עורות אילים מאדמים

עורות תחש

כלי המשכן

כלי המשכן הם קבוצת כלים ששימשו את בני ישראל כשהם היו במדבר. כלים אלו הוצבו במשכן והם שימשו למטרות שונות. במסעות של בני ישראל, כלים אלו נישאו על ידי בני קהת. הציווי על יצירת הכלים, מופיע בפרשת תרומה ותיאור יצירת הכלים בפועל, על ידי בצלאל בן אורי, מופיע בפרשת ויקהל.

כפורת

כַפּוֹרֶת הַזָּהָב שימשה כמכסהו של ארון הברית שהיה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש הראשון. בבית המקדש השני לא היה ארון הברית.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מזבח הנחושת

מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת הוא שמו הראשון של מזבח העולה, אחד הכלים המרכזיים של הפולחן היהודי במשכן שהקים משה במדבר. המזבח שימש בעיקר ככלי עליו הוזה דם הקרבנות, וכן הוקטרו חלק מהמנחות מן הצומח והנסכים (יין או מים) והועלו באש חלקי הקרבנות שזה היה יעודם.

מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד, המופיע בתורה גם כמסך פתח האוהל, הוא מסך שנתלה בכניסה למשכן שיצרו בני ישראל במדבר ושימש להפרדה בין חצר המשכן לבין אוהל מועד. המסך היה תלוי במזרח האוהל על חמישה עמודי שיטים. את המסך נשאו בני גרשון על ידי העגלות. הציווי לעשיית המסך מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז ועשייתו בפועל מופיעה בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים ל"ז-ל"ח.

מררי

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, אחד מבניו של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן.

בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

פרשת תרומה

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

קרשי המשכן

קרשי המשכן הם הקרשים ששימשו את אוהל מועד בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר. קרשים אלו נוצרו על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך ועליהם פרסו את יריעות האוהל. נושאי הקרשים היו בני מררי.

הציווי על עשיית הקרשים מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו-ל' ועשייתם בפועל מתוארת בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים כ'-ל"ד.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.