חצי האי קרים

חצי-האי קריםאוקראינית: Піво́стрів Кри́м, ברוסית: Полуо́стров Кры́м, באנגלית: Crimea) הוא חצי אי הממוקם בדרום אוקראינה, לחופו של הים השחור, דרומית-מערבית לשטחה של הפדרציה הרוסית. במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוחו באופן חד-צדדי, מהלך שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית ואשר זכה לגינוי מצד האומות המאוחדות.

במרץ 2014, בעקבות הדחתו של הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' במהפכה האוקראינית (2014), פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו-רוסיים אל מבני ממשלה מרכזיים, בסיסים צבאיים ומתקני תקשורת של מדינת אוקראינה, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית.[2] רוב הקהילייה הבינלאומית (למעט זימבבואה, סוריה, ניקרגואה, סודאן, ארמניה, צפון קוריאה ובוליביה) אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית. אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח הלא-חוקי, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.[3][4]

חצי האי קרים
Satellite picture of Crimea, Terra-MODIS, 05-16-2015
תמונת לוויין של חצי האי קרים
נתונים גאוגרפיים
מיקום מזרח אירופה
קואורדינטות 45°18′N 34°24′E / 45.3°N 34.4°E
סוג חצי אי
שטח 26,100 קמ"ר
גובה מרבי 1,545 מטר
נתונים מדיניים
מדינה אוקראינה  אוקראינה
(דה יורה)
רוסיה  רוסיה
(דה פקטו, ללא הכרה בינלאומית)
אוכלוסייה 2.4 מיליון[1] תושבים (2007)
Black Sea map he
Outline Map of Crimea (disputed status)

גאוגרפיה

את חצי-האי קרים מקיפים הים השחור וים אזוב. הקשר הטבעי היחיד בין חצי-האי לבין היבשת הוא דרך מצר יבשה הידוע בשם "מצר פרקופ", אשר רוחבו נע בין 5 ל-8 ק"מ. בנוסף, נבנה באזור גם גשר קרים שיחבר את חצי האי ליבשה בנקודה נוספת. הנקודה המזרחית ביותר בחצי האי, היא חצי-האי הקרצ'י, והנקודה המערבית ביותר - הטרחאנקוט. אורכו של חצי-האי, מצפון לדרום, 207 ק"מ, וממזרח למערב - 324 ק"מ; שטח חצי-האי 26,100 קמ"ר, והיקפו כ-2500 ק"מ.

72 אחוזים משטח חצי-האי הם המישורים שלחופי הים השחור הנקראים "הסטפ" (ערבות). 20% משטחו הם הרי היאלה-דאג, המקבילים לחופו הדרום-מזרחי במרחק של כ-10 ק"מ ממנו. שאר 8% הם אגמים. חוף חצי-האי משופע במפרצים ומעגנים, ולכן יש בו נמלים רבים, שהחשוב בהם הוא נמל סבסטופול.

האקלים בחלקי הערבה של חצי האי הוא יבשתי, ממוזג חם, בעל חורפים קרים יחסית ומשקעים בכמות של 300–500 מ"מ. המשקעים בחלק ההררי של חצי-האי נעים בטווח 1,200-1,000 מ"מ ואזור זה מיוער. הרצועה בדרום חצי-האי, בין ההרים לים, היא בעלת מאפיינים סוב-טרופיים ואקלימה דומה לאקלים ים-תיכוני.

התעשייה העיקרית בקרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעיתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, אופטוריה ויאלטה. כמו כן ישנן בחצי-האי תעשיות יין, שמן ודיג. בירת חצי האי היא העיר סימפרופול.

חי וצומח

מאחר שבחצי-האי שלושה אזורי אקלים (ערבתי-ממוזג, ממוזג-הררי וים-תיכוני), הוא עשיר במיני צמחים ובעלי חיים. ידועים בו יותר מ-2700 מינים של צמחים עילאיים. צמחים רבים בחצי האי קרים הם רליקטים מאזורים חמים מלפני תקופת הקרח. בין אלה יש את הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) ואורן קרים (תת-מין של האורן השחור Pinus nigra). אחרים הם רליקטים מתקופת הקרח עצמה ואינם מצויים בקרבת ההרים, אלא רק בקווי רוחב צפוניים יותר. בין אלה נמצא שדר מכסיף (Betula pendula) וקלתאה ביצתית (Caltha palustris). כ-140 ממיני הצמחים באי אנדמיים לו. בין אלה מצויים אדר סטיבן (Acer stevenii), כרבולת פלאס (Onobrychis pallasii), עוזרר פויארקובה (Crataegus pojarcoviae) ואחרים.

אזור הערבה של חצי-האי מאופיין בערבה של לענה ובן-אפר. באזור ההררי שולט יער, בו העצים העיקריים הם אלון, אשור, אורן ועצים מהסוג Carpinus. האזור הים-תיכוני ברצועת החוף שמדרום להרים, מאופיין בעצי ערער, אלון, אלה (Piscia mutica) וקטלב, כמו גם צמחי עצבונית וקיסוס.

עולם החי עשיר, אך פחות מזה של הארצות השכנות. מבין היונקים מצויים 5 מיני חדפים ומין אחד של קיפוד, 18 מיני עטלפי-חרקים, שני מיני ארנבאים (ארנבת השדה וארנבון אירופי), 16 מיני מכרסמים, 7 טורפים (דלק סלעים, סמור, חמוס גמדי, גירית, שועל מצוי וכלב דביבון) ופרסתנים (אייל אציל, אייל הכרמל, כבש מופלון, חזיר בר ומתבצעת השבה של יחמור אירופי).

בקרים מצויים כ-300 מיני עופות (117 מקייצים, 61 יציבים), 14 מיני זוחלים (צב ביצות אירופאי, 6 מיני לטאות ו-7 מיני נחשים, מהם אחד ארסי), 6 מיני דו-חיים (מין אחד מכל משפחה: טריטון, קרפדה, צפרדע, חפרית, אילנית ובומבינה) ו-36 מיני דגי מים מתוקים.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

תושביו הקדומים ביותר של חצי-האי הם הקימרים, אשר הובסו על ידי הסקיתים במאה ה-7 לפנה"ס ושאריתם נמלטה להרים ונודעה בעתיד בתור ה"טאורים". באותה תקופה החלו מתיישבים בחצי-האי מתיישבים מיוון, אשר ייסדו את חרסונסוס (חרסון), תיאודוסיה ופנטיקפיאום (כיום קרץ').

בשנת 438 לפנה"ס נטל מושל העיר פנטיקפיאום את התואר מלך והפך בכך את עירו לעצמאית. שושלתו החזיקה מעמד במשך מעט יותר משלוש מאות שנה, עד אשר המלך האחרון, פאיריסאדס ה-5, הסכים להיות נתין של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס בשנת 114 לפנה"ס על-מנת לקבל הגנה מהסקיתים. חצי מאה לאחר מכן, בשנת 63 לפנה"ס, מסר פומפיאוס את פנתיקפיאום לבנו של מיתרידטס, כאות הוקרה על כך שעזר לרומאים במלחמה באביו. בשנת 15 לפנה"ס שבה פנתיקפיאום להיות חלק מממלכת פונטוס, הפעם בתור חלק מהאימפריה הרומית.

בשנים שלאחר-מכן נשלט חצי-האי על ידי הגותים, ההונים, הבולגרים והכוזרים. בשנת 967 נכבש חצי-האי על ידי סוויאטוסלאב נסיך קייב והפך לנסיכות טמוטרקאן. בשנת 988 כבש ולדימיר, בנו של סוויאטוסלאב, את העיר הביזנטית חרסונסוס ובעקבות זאת הוא התנצר בעיר זו. ברם, מאוחר יותר, עזבו הרוסים את אזור קרים, והוא שב לשליטת הביזנטים. לאחר מכן, אחרי היחלשותה וחלוקתה של הקיסרות הביזנטית, התיישבו בחופי חצי-האי אנשי ונציה; אלה בתורם גורשו על ידי יריביהם מג'נובה, אשר התיישבו באופטוריה וקאפה (כיום פאודוסיה).

ב-1441, לאחר הבסת אורדת הזהב על ידי טימור לנג, הקימו הטטרים של קרים, שהיו תושבי האזור מאז פלישת ההונים, ח'אנות (ממלכה) נפרדת תחת חאג'י גיריי. מאוחר יותר, בשנת 1475 כבשו הטורקים את מושבות הגנואזים בחופי חצי-האי, והפכו את ח'אנות קרים לממלכה נתינה שלהם.

היסטוריה מודרנית

בשנת 1654 איחד חמלניצקי את אוקראינה עם רוסיה לאחר ששחרר אותה מהשלטון הפולני. בשנת 1774 הובסו הטורקים במלחמת רוסיה-טורקיה הראשונה, ובשנת 1783 הח'אן האחרון של קרים ויתר על הכס והעביר את ממלכתו לרוסיה. למושל המחוז החדש מונה הנסיך גריגורי פוטיומקין, אשר מיד פתח ביישוב חצי-האי והחופים הסמוכים לו ובפיתוח הצי הרוסי בים השחור. פיתוח זה התעצם לאחר מלחמת רוסיה-טורקיה השנייה, שכתוצאה ממנה התבסס מעמדה של רוסיה בים השחור בכלל ואחיזתה בקרים בפרט.

ברבע השלישי של המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים, החלו טטרים קרימיים רבים לעזוב את מולדתם בשל הרס התשתיות כתוצאה מהמלחמה, ורבים מהם התיישבו בטורקיה. לאחר מהפכת אוקטובר הכריזו הטטרים של קרים על הקמת הרפובליקה העממית של קרים, אך היא החזיקה מעמד רק בין דצמבר 1917 ובין ינואר 1918 ונפלה לידי הבולשביקים. בשנות מלחמת האזרחים הרוסית, חצי-האי קרים היה מעוזם של ה"לבנים", והוא נכבש שוב על ידי ה"אדומים" המהפכנים רק בשנת 1920, בעקבות מבצע פרקופ. בשנת 1921 הפך חצי-האי קרים לרפובליקה אוטונומית בתוך הרפובליקה הפדרטיבית הרוסית, וכעבור שנה הפך לחלק מברית המועצות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשלהי קיץ 1941 נכבש חצי-האי על ידי הגרמנים לאחר התנגדות ולוחמה עיקשת משני הצדדים. רק העיר סבסטופול הצליחה להחזיק מעמד עד ליולי 1942 (וזכתה על כך לתואר "עיר גיבורה"). מספטמבר 1942 ועד מאי 1944 נוהל חצי-האי במסגרת "מחוז קרים" (Generalbezirk Krim).

עם שחרור חצי-האי על ידי הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, הוחל באופן מידי בגירוש הטטרים מקרים כענישה קולקטיבית על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים (מ-18 במאי ועד 21 במאי) גורשו מחצי-האי כל הטטרים; כ-46% מתוכם מתו ברעב ובמחלות. הטטרים של קרים זוכו רק בשנת 1967, אבל גם אז נאסר עליהם לשוב לקרים, ואיסור זה בוטל רק עם סופה של ברית המועצות.

בשנת 1945 הפך חצי-האי מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה בתוך הרפובליקה הרוסית, ובשנת 1954 הועבר משליטתה לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון השנה ה-300 לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. לכן, עם נפילת ברית המועצות, הפך חצי-האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת-רוחה של האוכלוסייה המקומית, הרוסית ברובה. הדבר גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, אשר הוחמרה נוכח העובדה שסבסטופול הייתה הבסיס של צי הים השחור הרוסי. בסופו של דבר המתיחויות נפתרו, וקרים הוכרז על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.

על פי מפקד אוכלוסין משנת 2001, אוכלוסיית חצי האי מונה כ-2.4 מיליון תושבים, מהם כ-60% רוסים, 25% אוקראינים וכ-10% טטרים של קרים.

סיפוח חצי האי לרוסיה

בשנת 2014 בעקבות אירועי יברומאידאן העלתה שוב את שאלת החזרה של חצי האי קרים בחזרה לשליטה רוסית, בעקבות הפגנות המוניות סמוך למבנה הפרלמנט המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של חצי האי קרים שבמהלך ההפגנה הורד הדגל האוקראיני על ידי התושבים (שרובם המוחלט ממוצא רוסי ולא דוברים אוקראינית) הוחלף בדגל רוסי, בעוד התושבים קוראים לערוך משאל עם שיחליט האם חצי האי קרים יישאר תחת ריבונות אוקראינית או יועבר לריבונות רוסיה. בעקבות הפרעות באוקראינה ובמיוחד בקייב הוחלט על ידי המועצה של קרים לשמירת השקט באי להציב חמושים רובם ילידי המקום. למרות הסכם שכירות בין רוסיה לאוקראינה אשר מרשה המצאות עד 25,000 חיילים רוסים בחצי האי ובסיס צבאי ימי (אשר נמצא בחצי האי קרים מלפני 250 שנה מימי יקטרינה הגדולה), בתגובה למעשים אלו הכריז שר החוץ של אוקראינה על פלישה צבאית של צבא רוסיה לחצי האי בעוד רוסיה הכחישה את הדברים בטענה שכוחות רוסיים לא פעלו בשטח המדובר.[5] ב-16 במרץ 2014 נערך משאל עם בחצי האי קרים, בניגוד לעמדת אוקראינה, האם להסתפח לרוסיה. על פי תוצאות משאל העם 85% מהתושבים הגיעו להצביע, מתוכם 97% הצביע בעד חזרה לגבולות רוסיה (אשר היו בה עד שנת 1954). ב-17 במרץ 2014 קרים הכריזה על עצמאותה וביקשה מרוסיה להסתפח אליה ולמחרת בעקבות אישור הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, סופחה רשמית לרוסיה.

כלכלה

כלכלת חצי האי מבוססת בעיקר על ענפי התיירות, התעשייה והחקלאות. כמו כן, יש חשיבות גדולה לכך שבחצי האי נמצא בסיס מרכזי של הצי הרוסי בים השחור. התעשייה מרוכזת באזור הצפוני של חצי האי בעיר ג'נקוי, בעיר הבירה סימפרופול ובערי נמל סבסטופול וקרץ'.

התעשייה העיקרית של אזור קרים היא תעשיית התיירות - בשל האקלים הנוח, חופו הדרום-מזרחי של חצי-האי, הקרוי לעיתים "הריביירה הרוסית", משופע בערי קיט, שהחשובות שבהן הן פאודוסיה, איפטוריה סודאק ויאלטה - מושב הקיץ לשעבר של הצארים הרוסיים. כמו כן, בחצי-האי ישנה תעשיית יין מפותחת המושכת מבקרים רבים מכל רחבי אירופה.

חשיפה לים איפשרה את פיתוח ענף הדיג, המספק חלק ניכר מצריכת המזון הימי במדינה. בזכות אקלים נוח, קרים היווה מקום מרכזי באוקראינה לגידול משמש, אפרסק דובדבנים ופירות אחרים.

ממשל

סמל קרים דגל קרים
סמל קרים
דגל קרים
Simferopol, State Council of Crimea, 2016.06.20 (01) (29577734262)
בניין הפרלמנט של קרים

בתחומי חצי האי קרים נמצאת הרפובליקה של קרים ובראשה ראש המדינה, שנבחר בבחירות ישירות על ידי העם. קודם לכן נשיא קרים מונה על ידי נשיא אוקראינה. לאחר הסיפוח לרוסיה ראש הרפובליקה נקרא ראש קרים. מאז 2014, בראש הרפובליקה עומד אלכסיי אקסיונוב, שכיהן בעבר כראש ממשלת קרים וכיו"ר המפלגה הפרו-רוסית "אחדות רוסית".

המועצה המחוקקת היא מועצת המדינה של קרים ובה 75 מושבים. בבחירות הפרלמנטריות שנערכו בספטמבר 2014 זכו 2 מפלגות בלבד: רוסיה המאוחדת שזכתה ב-71.06% וב-70 מושבים והמפלגה הליברל-דמוקרטית שזכתה ב-8.14% ובחמישה מושבים בלבד.

ספורט

תחום הספורט הפופולרי ביותר בחצי האי קרים הוא הכדורגל ושתי קבוצות הכדורגל הגדולות ביותר הן טאבריה סימפרופול (שבינתיים עברה למחוז חרסון באוקראינה והוקם לה מועדון כדורגל חלופי בסימפרופול) וקבוצת סבסטופול.

ישנם גם מועדוני הוקי קרח (כמו צ'רנומורץ סבסטופול), קטרגל, כדורעף וכדורסל (כדוגמת מוסון סבסטופול) אך אלה לא פופולריים כמו מועדוני הכדורגל.

לקריאה נוספת

  • יחזקאל קרן, יהדות קרים מקדמותה ועד השואה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשמ"א - 1981.
  • מיכאיל טיאגלי, "היודנראטים בחצי האי קרים בתקופת הכיבוש הגרמני", דפים לחקר השואה, כ"ג, 2010, עמ' 29- 47

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 60% רוסים, 25% אוקראינים וכ-10% טטרים של קרים
  2. ^ עמית ולדמן, ‏פוטין הכריז: חצי האי קרים - חלק מהפדרציה הרוסית, באתר ‏mako‏‏, ‏18 במרץ 2014‏
  3. ^ יצחק בן-חורין, ארה"ב והאיחוד האירופי: סנקציות על רוסיה, באתר ynet, 17 במרץ 2014
  4. ^ האיחוד האירופי וארה"ב מהדקים את הסנקציות הכלכליות על רוסיה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2014
  5. ^ אוקראינה: צבא רוסיה פלש לחצי האי קרים, באתר ynet, 28 בפברואר 2014
החבלים המנהליים (קראיה) של רוסיה

הפדרציה הרוסית מורכבת מ-83 סובייקטים פדרליים. תשעה מתוכם מוגדרים כחבלים מנהליים ("קְרָאִי", ברבים: "קְרָאיָה"; ברוסית: край, רבים: края́).

אלטאי

קמצ'טקה

חברובסק

קרסנודר

קרסנויארסק

פרם

פרימורסק

סטברופול

זבאייקלייה

המחוזות הכלכליים של רוסיה

המחוזות הכלכליים של רוסיה — הן יחידות טריטוריאליות בפדרציה הרוסית שנוצרו בשנת 1995. כיום יש ברוסיה 12 מחוזות כלכליים.חצי האי קרים לא נכלל באף אחד מן המחוזות הכלכליים בעיקר משום שבמסמכים רשמיים המחוזות הכלכליים נותרו למעשה ללא שינוי מאז אורגנו מחדש בשנת 2001.

הערים הפדרליות של רוסיה

הפדרציה הרוסית מחולקת ל-85 סובייקטים פדרליים ומתוכם שלושה סובייקטים מוגדרים על פי חוקת הפדרציה הרוסית כערים פדרליות: מוסקבה, סנקט פטרבורג, וסבסטופול. מוסקבה היא הבירה הרשמית של רוסיה ובה מוסדות הממשל הפדרלי; סנקט פטרבורג היא המרכז התרבותי ובה גם מוסדות הניהול של מערכת המשפט של רוסיה וכן מפקדת הצי הרוסי.

לאחר סיפוח חצי האי קרים לרוסיה, העיר השנייה בגודלה בחצי האי, סבסטופול, הפכה לעיר הפדרלית השלישית ברוסיה. סבסטופול נחשבת לעיר בעלת חשיבות אסטרטגית, ובסמיכות לה שוכן בסיס צי הים השחור.

הרפובליקה האוטונומית של קרים

הרפובליקה האוטונומית של קרים (באוקראינית: Автономна Республіка Крим, ברוסית: Автономная Республика Крым, בטטרית של קרים: Qırım Muhtar Cumhuriyeti) הייתה רפובליקה אוטונומית שהתקיימה בשנים 2014-1991 במסגרת אוקראינה, החל משנת 1992 ללא המילים "סובייטית סוציאליסטית".

בפועל היא הפסיקה להתקיים עם סיפוח חצי האי קרים בפברואר-מרץ 2014 על ידי הפדרציה הרוסית.

הרפובליקה כללה את כל שטחה של חצי האי קרים מלבד העיר סבסטופול שנהנה ממעמד מיוחד ונפרד.

חצי האי קרים שוכן בצפון הים השחור. בירת הרפובליקה הייתה סימפרופול. בשנת 2013 אוכלוסיית המדינה האוטונומית הייתה לערך 1,970,000 תושבים.

הרפובליקה האוטונומית של קרים הוכרזה בהחלטת המועצה העליונה של אוקראינה בספטמבר 1994 על בסיס "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית של קרים" שקמה בפועל ב-12 בפברואר 1991 בעקבות משאל העם מ-20 בינואר 1991.

ב-6 במאי נקראה הרפובליקה האוטונומית של קרים.

בסוף פברואר 2014 היא נכבשה על ידי כוחות צבאיים רוסיים ובדלנים אוקראינים פרו-רוסים. ב-11 במרץ 2014 הפרלמנט של קרים הכריז על עצמאות תחת השם "הרפובליקה של קרים". בנסיבות החדשות ב-16 במרץ 2014 התקיים משאל-עם שאישר את האיחוד מחדש של חצי האי קרים עם רוסיה. חוקיות משאל העם לא הוכרה על ידי ממשלת אוקראינה ולא זכה בהכרה בינלאומית רחבה.

רוסיה ועוד שש חברות באו"ם הכירו את קרים כחלק מהפדרציה הרוסית, בעוד אוקראינה רואה בחצי האי עדיין חלק אינטגרלי ממנה, עמדה שנתמכת על ידי רוב הקהילייה הבינלאומית.

ב-27 במרץ 2014 העצרת הכללית של האו"ם החליטה להכיר בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה בגבולות המוכרים שלה עד שנת 2014 (החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם). בעד ההחלטה הצביעו 100 מקרב 193 מדינות, בעוד 11 התנגדו, 58 נמנעו ו-24 לא השתתפו בהצבעה.

מבחינת אוקראינה (בהתאם לחוק האוקראיני שנחקק ב-15 באפריל 2014) קרים, לרבות הרפובליקה האוטונומית שלה והעיר סבסטופול, בעלת המעמד המיוחד, נחשב "שטח כבוש זמנית" על ידי רוסיה.

גם בשנים 1994-2014 העיר סבסטופול הייתה יחידה מנהלית נפרדת משאר חצי האי קרים ונהנתה ממעמד מיוחד, בדומה לעיר הבירה של אוקראינה, קייב. אחרי סיפוחה לרוסיה היא המשיכה להיות נפרדת מהרפובליקה של קרים ביחידה הנקראת "עיר פדרלית" כששתי היחידות הטריטוריאליות הרכיבו יחדיו את המחוז קרים של הפדרציה הרוסית, שבוטל אומנם, אך נותרו חלק מרוסיה.

בפועל החל ממרץ 2014 איבדה אוקראינה את השליטה הממשית בשטח חצי האי קרים.

הרפובליקה של קרים

הרפובליקה של קרים (ברוסית: Респу́блика Крым; באוקראינית: Республіка Крим; בטטרית של קרים: Къырым Джумхуриети, Qırım Cumhuriyeti) היא ישות מדינית שהתנתקה מאוקראינה והכריזה על עצמה כרפובליקה (ממשל חצי אוטונומי) בפדרציה הרוסית. היא שוכנת בחצי האי קרים. הרפובליקה הוקמה ב-18 במרץ 2014 כתוצאה מסיפוח קרים לרוסיה – במקום הרפובליקה האוטונומית של קרים שהתקיימה קודם לכן (2014-1991) כחלק מאוקראינה. בירת הרפובליקה היא העיר סימפרופול.

אוקראינה אינה מכירה בסיפוח קרים ועדיין רואה בחצי האי קרים רפובליקה אוטונומית המשתייכת אליה, אף שדה פקטו כבר אינה שולטת בו. ב-27 במרץ 2014 הכריזה העצרת הכללית של האו"ם כי היא רואה בחצי האי קרים כחלק מאוקראינה, בהחלטה שהצביעו בעדה 100 מדינות מתוך 193, ולמעשה, הרפובליקה אינה זוכה להכרה בינלאומית.

חבר המדינות

חבר המדינות או בתרגום מדויק חבר המדינות העצמאיות (בראשי תיבות: חמ"ע; ברוסית: Содружество Независимых Государств,‏ СНГ; באנגלית: Commonwealth of Independent States,‏ CIS; לעיתים משתמשים בשם "חבר העמים", אך זוהי טעות שמקורה הן בתרגום שגוי של המונח Государство - שפירושו הנכון הוא מדינות ולא עמים, והן בהשפעת הביטוי השגור "חבר העמים הבריטי") הוא ארגון המאגד 9 מדינות דוברות-רוסית, מתוך 15 מדינות ברית המועצות לשעבר, שהיו כלולות בברית המועצות וזכו לעצמאות ושלטון חופשי לאחר התפרקות השלטון הסובייטי.

בחבר המדינות חברות רוסיה, בלארוס, מולדובה, קירגיזסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, ארמניה ואזרבייג'ן.

הארגון אינו כולל את המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה, ואסטוניה, שהעדיפו להיות חברות באיחוד האירופי ולא רצו כל קשר עם רוסיה. גאורגיה הייתה חברה בחבר המדינות ופרשה פורמלית ב-17 באוגוסט 2009. טורקמניסטן היא "חברה נלווית" משנת 2005, ואוקראינה הייתה "חברה בפועל", עד לפרישתה מן הארגון אחרי סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה ב-2014.

מטה "חבר המדינות" ממוקם במינסק, בירת בלארוס. יושב-ראש חבר המדינות הנוכחי הוא סרגיי לבדב, לשעבר מנהל הסו"ר, שירות הביון הנגדי והחיצוני של רוסיה. המדינות החברות משתפות פעולה בנושאי סחר, ביטחון, לחימה בפשיעה, מדיניות חוץ ורישוי קניין רוחני.

בשנת 2018 הועברה ראשות הארגון לידי טדג'יקיסטן, ובשנת 2019 תחליף אותה טורקמניסטן.

טטרים

העם המכונה טטרים (בטטרית: татарлар; ברוסית: татары) הוא כיום אומה טורקית-מוסלמית המונה כשבעה מיליון בני אדם, החיה בעיקר ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר. ריכוז גדול של הטטרים נמצא ברפובליקה הרוסית טטרסטן, שבירתה היא קאזאן. כן גרים טטרים גם בחלקים אחרים של רוסיה וגם בקזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, אלטאי ובארצות הקווקז. הטטרים הקווקזיים היגרו לקווקז בזמן גירושי סטלין ואף קודם לכן, כיום קיימת קהילה של כ-30 אלף טטרים באזרבייג'ן ומספר בלתי ידוע בגאורגיה וארמניה.

יאלטה

יאלטה (באוקראינית ורוסית: Ялта, בטטרית של קרים: Yalta) היא עיר בחצי האי קרים בדרום רוסיה (דה פקטו), על החוף הצפוני של הים השחור. העיר נוסדה על חורבות יישוב דייגים יווני עתיק שנקרא "חוף מבטחים" (γιαλος - יאלוס ביוונית).

העיר בנויה על לשון יבשה הפונה דרומה עמוק אל תוך הים השחור, ומוקפת בהרים מיוערים. האקלים באזור הוא ים תיכוני ממוזג, וסביב העיר יש מטעי זיתים וכרמים. המונח 'יאלטה רבתי' משמש לתיאור אזור החוף הדרומי של חצי האי קרים, מגדת הנהר פורוס, ועד העיר גורזוף.

ים אזוב

ים אָזוֹב (רוסית: Азо́вское мо́ре) הוא ים רדוד המהווה שלוחה צפונית של הים השחור ומחובר אליו במצר קרץ' (Керч). הוא תחום ממזרח על ידי חצי האי טאמאן (רוסיה), ממערב על ידי חצי האי קרים, ומצפון על ידי אוקראינה.

ים אזוב נוצר עם עליית המפלס של הים השחור בכמאה מטרים. על קרקעית הים התגלו שרידים של התיישבות נאוליתית באזורים המוצפים בימינו במים. על פי תאוריית המבול של הים השחור, עליית פני הים השחור התרחשה בפתאומיות בסביבות שנת 5600 לפני הספירה, ומאורע זה קשור לאגדות עם המספרות על אירוע מסוג המבול. בימי קדם היה ים אזוב ידוע בשם אגם מאוטן או ים מאוטן.

הסברה העממית המקובלת היא שמקורו של השם הנוכחי של הים לקוח משמו של נסיך בשם אזום או אסוף, שנהרג בזמן שהגן על עיר באזור זה בשנת 1067 לספירה. רוב המלומדים סוברים כי שם הים לקוח משמה של העיר אזוב או מהמילה אזק, שפירושה "נמוך" בטורקית, לאור מיקומה.

אורכו המרבי של ים אזוב הוא 340 קילומטר, רוחבו המרבי 135 קילומטר ושטחו 37,555 קילומטר רבוע. הנהרות העיקריים הנשפכים לים אזוב הם הנהר דון והנהר קובן. בשל נפח הזרימה של נהרות אלה, רמת המליחות בים נמוכה יחסית ובמקומות מסוימים המים כמעט מתוקים. הנהרות אף מביאים אל הים כמות סחף גדולה.

ים אזוב הוא הים הרדוד בעולם, עם עומק מים ממוצע של 13 מטר בלבד. עומקו המרבי של הים הוא 15.3 מטר. במקומות שבהם סחף הנהרות רב, כגון במפרץ טגנרוג, עומקו הממוצע של הים מגיע לפחות ממטר. הזרם הבולט בים הוא סיבובי, בניגוד לכיוון השעון. רמת הגאות בים משתנה, אולם יכולה להגיע לחמישה מטרים. בחורף קופאים חלקים נכבדים מפני הים.

הנמלים העיקרים בים אזוב הם טגנרוג, מריאופול, רוסטוב על הדון וייסק.

כלי שיט העוברים בתעלת הוולגה-דון המחברת בין נהר הדון לוולגה, יכולים להגיע עד לים אזוב דרך שפך נהר הדון. בים אזוב קיימים אתרי קידוח לגז טבעי ולנפט.

תוכניות סובייטיות שאפתניות לחיבור הים הכספי לים אזוב באמצעות פרויקט תעלת אירואסיה המכונה לעיתים "תעלת מניץ'", נדונו במרץ רב משנת 1932, אך העבודה מעולם לא הושלמה. בתחילת המאה ה-21 נחשבת התוכנית לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, אם כי הנושא חוזר ועולה מדי פעם.

בעבר הייתה בים אזוב דגה עשירה: למעלה מ-80 מיני דגים זוהו בו וכן כ-300 מיני חסרי חוליות. במאה ה-20 פחת עושר הדגה עקב הדיג ורמות הזיהום הגוברות.

מחוזות אוקראינה

מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת אוקראינה ל-24 מחוזות (область, אובלסט), רפובליקה אוטונומית אחת ושתי ערים בעלות מעמד מיוחד. בעקבות האירועים בקרים ב-18 במרץ 2014 רוסיה הודיעה על סיפוח חד-צדדי של חצי האי קרים.

משאל עם

משאל עם הוא העמדת שאלה בעניין חקיקתי, חוקתי או פוליטי, להצבעה של כל בעלי זכות הבחירה. הוא כלי המשמש תחליף לבית המחוקקים, על ידי הפניית שאלה, בסוגיה מהותית, אל העם. לעיתים משאל עם אינו מחייב את הממשלה ששואלת את הציבור והוא רק בגדר משאל עם מייעץ, שמשאיר את פירוש תוצאותיו לבית המחוקקים. משאל עם מחייב קיים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ובמיוחד באירופה ובאמריקה, ולרוב בנושא של חוקה, שינוי אופן המשטר או הריבונות.

סבסטופול

סבסטופול (באוקראינית: Севастополь; בטורקית: Akyar; ברוסית: Севасто́поль) היא עיר נמל על חוף הים השחור בחצי האי קרים.

לפי מפקד אוכלוסין משנת 2016, מונה אוכלוסייתה 416 אלף איש. ביתו של "הצי הסובייטי של הים השחור" לשעבר ובסיס ימי של צי הים השחור של חיל הים הרוסי.

המיקום הגאוגרפי המיוחד של העיר ותנאי הניווט שבאזור הפכו את נמלי העיר סבסטופול למרכז ימי חשוב. בשל עובדה זו עמדה העיר במרכז עימותים צבאיים רבים, ואחד החשובים שבהם מלחמת קרים. במלחמה זו עמדו מגיניה הרוסיים של סבסטופול במשך 11 חודשים במצור שהטילו עליה צבאות האימפריה העות'מאנית, בריטניה צרפת וסרדיניה, עד שלבסוף נכבשה על ידיהם. גם בתקופת מלחמת העולם השנייה עמדה העיר במצור ממושך.

העיר פופולרית כיום בזכות שמורות החוף הרבות באזור ומהווה יעד לתיירים רבים, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר.

ב-6 במרץ 2014 הכריזה סבסטופול על עצמה באופן חד-צדדי כגוף פדרלי של הפדרציה הרוסית. ב-18 במרץ סופחה העיר רשמית על ידי רוסיה והייתה ליחידה אדמיניסטרטיבית נפרדת כחלק מהמחוז הפדרלי של קרים, לצד הרפובליקה של קרים. העיר קיבלה מעמד של עיר פדרלית (אחת משלוש הערים הפדרליות של רוסיה), ורוסיה שולטת בה בפועל. ממשלת אוקראינה אינה מכירה בכך וממשיכה לראות בכל חצי האי קרים כשטח שלה.

סובייקטים פדרליים של רוסיה

רוסיה היא פדרציה המורכבת מ-83 סובייקטים פדרליים מאז אומצה החוקה החדשה בשנת 1993, ושניים נוספים שהוקמו לאחר סיפוח חצי האי קרים, אשר מרבית מדינות העולם לא מכירות בו. הסובייקטים הפדרליים מיוצגים באופן שווה במועצה הפדרלית (הבית העליון של הפרלמנט הרוסי). אולם הם נבדלים ברמת האוטונומיה לה הם זוכים.

סיפוח חצי האי קרים (2014)

המשבר בחצי האי קרים (או משבר קרים) התחיל ב-21 בפברואר 2014, בעקבות אירועי יברומאידאן באוקראינה שהדיחו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' והעלו לשלטון את ראשי ארגוני האופוזיציה הפרו-מערביים. האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי קרים נגד חילופי השלטון באוקראינה והם לא היו מרוצים מכך שינקוביץ הודח בהצבעת אי אמון בראדה העליונה. המפגינים, שהתקבצו מול בניין המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של קרים (הפרלמנט המקומי), דרשו להתנתק מאוקראינה.

בעקבות זאת, בפברואר 2014 פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו-רוסיים אל מבני ממשלה מרכזיים, בסיסים צבאיים ומתקני תקשורת של מדינת אוקראינה, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית. רוב הקהילייה הבינלאומית (למעט זימבבואה, סוריה, ניקרגואה, סודאן, ארמניה, צפון קוריאה ובוליביה) אינה מכירה בסיפוח ומחשיבים את קרים כטריטוריה אוקראינית. אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח הלא-חוקי, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.

עמים טורקיים

העמים הטורקיים או טוראנים נפוצים בעיקר במרכז אסיה, דרום מערב אסיה, הקווקז, חצי האי קרים, אסיה הקטנה וסיביר.

העמים הטורקיים מונים יחד כ-150 מיליון בני אדם שמחולקים לקבוצות הבאות:

אוזבקים

קזחים

טורקמנים

אויגורים

בני טובה

יקוטים

קירגיזים

טורקים

אזרים

טטרים

בשקירים

צ'ובשים

בלקרים

קומיקים

גגאוזיםמקורם של העמים הטורקיים במרכז אסיה, וחלקם נדדו לקווקז ולאסיה הקטנה. השפות והניבים של הטורקיים קרובים זה לזה ומדוברים בפי כל העמים הטורקים. במהלך ההיסטוריה גם חלק מהעמים המונגוליים וההודו-איראניים אימצו ניבים טורקיים.

קראימית

קראימית היא שפה טורקית עם השפעה עברית בדומה ליידיש או ללאדינו, המדוברת במזרח אירופה על ידי קראי מזרח אירופה.

לשפה היו שלושה ניבים מרכזיים: ניב חצי האי קרים הנקרא על ידי הקראים בעברית "לשון טטר", ניב וילנה-טרקאי (הידועה גם בשם טרוקי) וניב לוצק-האליץ' הנקראים בעברית בפי מחברים קראים שונים בשם "לשון קדר" על שם קדר ,בנו של ישמעאל הנחשב לאב קדום של הנוודים באורדת הזהב ששם הייתה נפוצה שפה דומה.

ניב קרים זהה כמעט לשפה הטטרית הקרימית הספרותית וההבדלים הם בעיקר במילים השאולות מעברית. בימינו נכחד ניב זה.

הניב הליטאי מדובר בעיקר בערים טרקאי ווילנה בידי קהילת דוברים קטנה. טראקאי היא בירת ליטא לשעבר, ולפי מסורת קראית מקומית

הקראים המזרח-אירופים הובאו לשם מאזור חצי-האי קרים על ידי הדוכס ויטאוטס בשנים 1397–1398, כדי להגן על המצודה בעיר.

במשך מאות שנים שימשה כשפה מדוברת ובמאה ה-17 הפכה גם להיות כתובה. בכתיבתה נעשה שימוש באותיות עבריות. אולם בראשית המאה ה-20, בתקופת השלטון הסובייטי אומץ הכתב הקרילי ככתבה העיקרי. כיום, ניב טרקאי הנמצאת בליטא נכתב באותיות לטיניות, כליטאית עצמה.

מחברים קראים שונים תרגמו חיבורים שנכתבו בעברית כ"אגרת תשועת ישראל" לשפה זאת. וכמו כן, בסידורי תפילה קראים שהודפסו במזרח אירופה מופיעים תרגומי חלקים מהתפילה לשפה.

חרף מספר הדוברים המועט לשפה, ישנו סיכוי כי היא תשרוד הודות לתמיכה רשמית של השלטונות הליטאים ושל העניין שהשפה יוצרת ובעקבות המאמצים לשימורה ולהחייאתה.

החל מראשית המאה ה-20, טענו מספר בלשנים ששפה זאת התפתחה משפה שדוברה על ידי הכוזרים, והשתמשו בטענות אלה כדי לבסס את תאוריית המוצא הכוזרי של הקראים במזרח אירופה. למחקר השפה הייתה השפעה מכרעת על התנועה הלאומית של קראי מזרח אירופה, ואותם חוקרים קראים כשריה שפשל השתמשו בטענות בלשניות על מנת להראות את קשר קראי מזרח אירופה לשבטים הטורקיים ואת היותם קבוצה אתנית נפרדת מהיהודים ומשאר הקראים, אולם תאוריה זאת מעולם לא הוכחה.

קרץ'

קֶרץ' (באוקראינית: Керч, ברוסית: Керчь, בטטרית של קרים: Keriç, ביוונית עתיקה: פנטיקפיאום (Παντικάπαιον), בטורקית: Kerç) היא עיר במזרח חצי האי קרץ' שבמזרח חצי האי קרים.

העיר נוסדה כשש מאות שנים לפני הספירה כמושבה יוונית, ונחשבת לאחת הערים העתיקות באוקראינה. משנות ה-20 של המאה ה-20 חוותה העיר צמיחה מהירה. במלחמת העולם השנייה נערך בסביבות העיר קרב קרץ'.

נכון לשנת 2014 קרץ' היא אחת הערים הגדולות בחצי האי קרים. ומהווה מרכז תעשייתי, תחבורתי, ותיירותי חשוב.

רפובליקות של רוסיה

הפדרציה הרוסית מורכבת מ-83 סובייקטים (יחידות אדמיניסטרטיביות), שמתוכם 21 מוגדרות כרפובליקות אוטונומיות עם רמה גבוהה של אוטונומיה ברוב ענייני הפנים.

במרץ 2014 סופח חצי האי קרים לרוסיה והוחלט כי הרפובליקה של קרים תצורף למערך הרפובליקות של רוסיה בהסכם רשמי שנחתם בין נשיא רוסיה לראשי הממשל ברפובליקה של קרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.