חצבה

חֲצֵבָה הוא מושב עובדים בערבה השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה.

חצבה
Hatzeva 0908
בניין הספרייה במושב
מחוז הדרום
מועצה אזורית הערבה התיכונה
גובה ממוצע[1] ‎-163 מטר
תאריך ייסוד 1965
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 605 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 3.6% בשנה עד סוף 2018
מפת היישובים של מועצה אזורית הערבה התיכונה
באדום - חצבה
בירוק - מיקום בניין המועצה
Hazeva reservoir in the negev
מאגר חצבה
Hazeva field school
בית ספר שדה חצבה
Yair experimental station in the Arava
תחנת ניסיונות יאיר ומרכז מבקרים ויידור ליד חצבה

היסטוריה

השם חצבה בא ממילה יוונית איסיבון המוזכר בכתובת יוונית מהמאה השישית[2].

היישוב נקרא על שם "עין חצב", שמו הערבי של האתר. על שם חצבה קרויה שכבה גאולוגית ייחודית ואנדמית לערבה הישראלית. תצורת חצבה מתייחדת בגוון האדמדם שלה, הניכר למרחוק.

מושב חצבה עלה לקרקע, סמוך מאוד לכביש הערבה,  במקום בו נמצא היום בי"ס שדה חצבה, ביום חמישי טו' כסלו תשכ"ו 9.12.1965, כהיאחזות הנח"ל הל"ג. המייסדים היו חיילי גרעין "חצבה" של תנועת בני המושבים שנאספו ובאו ממושבים ומבתי ספר חקלאיים מכל רחבי הארץ.

בשלב ראשון הקימו הנחלאיים משקי חקלאי זעיר ובו פרה אחת, לול קטן, חמור, סוס וברווזים אחדים, וכן גן ירק קטן בן חמישים דונם בו גידלו ירקות קיץ - מלפפונים, עגבניות וחצילים- בחודשי החורף. זאת בזכות האקלים החם השורר כאן.

שנה לאחר מכן הצטרפו אליהם בני ובנות גרעין "ערבה" ואחריהם, שנה אחרי שנה גרעין "אשלים" גרעין "אל מול אדום" ובשנת 1970 הצטרף הגרעין האחרון : "גרעין חורב".

בין שרות צבאי פעיל בסיירת הנח"ל, ששמרה בשנים 1966–1968 על כביש הערבה ובגדוד הנח"ל המוצנח, לחימה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה ושרות בהיאחזויות נח"ל בגולן ובבקעה, פיתחו חברי המושב את משקם ובעיקר את גן הירק שהיה, עם הזמן לענף החקלאי העיקרי. בכ"א באייר תש"ל 27.5.1970 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע, כ 4- ק"מ מהמקום בו ישבה חצבה אז, וכק"מ אחד מגבול ירדן. בחודש ספטמבר 1971, בערב יום הכיפורים תשל"ב, חילקו חברי חצבה את גן הירק המשותף לחלקות משפחתיות, והפכו למושב עובדים, לאחר אזרוחו היה חצבה מושב שיתופי.

ביום שלישי ב' בשבט תשל"ב 18.1.1972 בשיירת טרקטורים ארוכה, יצאנו מביס שדה חצבה ליד כביש הערבה אל יישוב הקבע, הגבעה הייתה חשופה וצהובה ועליה נטועים 36 בתים כקוביות משחק בארגז חול. לא שיח, לא עץ לא מדרכה, רק כביש אספלט שחור וגדר תיל מוארת הקיפו את היישוב שזה אך נולד. על עגלות הטרקטורים היו 26 זוגות נשואים, 10 רווקים ו 12 – ילדים, שהגדולים ביניהם בני כשנתיים.

מגילת היסוד של חצבה

"היום, כ"א באייר תש"ל 27.5.1970 אנו מניחים אבן פינה ליישוב הקבע של מושב חצבה.

מולדתנו הקטנה הגדולה, עשירת מסורת מפעלי גאולה, התיישבות ובניה.

בחרנו להמשיך בדרך זו ובאנו אליך ערבה, אליך ארץ לא נושבת, ארץ קוראת לבניה  לחיבוק.

אבן פינה זו, שאנו טומנים היום, היא קצה והתחלה כאחד של התגשמות, שאיפות בדרך הארוכה יחד מימי ההיאחזות, דרך ביסוס עד היום.

תהא אבן זו, יסוד איתן לבתים שמחים, שדות מוריקים ותרומה לביטחון גבולנו."

החל משנת 1990 במושב כל חקלאי מנהל את משקו באופן עצמאי תוך שימוש במשאבים המשותפים של מים וקרקע.

בשנות האלפיים נוספה למושב שכונת בנים ממשיכים ובשנת 2018 נוספה למושב הרחבה קהילתית .

כלכלה

רוב תושבי המושב מתפרנסים מחקלאות, חלק נכבד ממנה לייצוא, שדות חצבה משתרעים על כ־6,000 דונמים[3]. וענפיה העיקריים הם ירקות ופרות כגון פלפל, עגבנייה, מלפפון, חציל, קישוא, בצל, תירס, דלעת, אבטיח, מלון, מיני פרחים, תמרים, גפן, מנגו, מיני תבלינים ודגי נוי[4]. בנוסף בתחום התיירות ניתן למצוא מספר מתחמי לינה כפרית, אתרי קמפינג חוץ מושביים וצרכניה ובתחום החינוך את "מכינת ערבה-חצבה" תחת עמותת ״בין השיטין״ ובית ספר "אדם ואדמה".

בשנת 2005, קיבלה חברת רותם אמפרט אישור לכריית פוספטים על 1,000 דונם באזור בקעת נחל שרף שממערב למושב[5]. מיד החל מאבק של הגופים הירוקים נגד התוכנית שלטענתם תפגע בנוף דרך הבשמים, אזור תיירותי חשוב[6]. במרץ 2006, הוועדה לתכנון ולבנייה ביטלה את אישור הכרייה[7].

ענף כלכלי משמעותי נוסף הוא תחום התיירות. במושב מתחמי לינה רבים, אטרקציות ושירותי הסעדה.

אתרים ליד חצבה

  • מצד חצבה
  • שמורת שיזף
  • דרך השלום.
  • מאגר חצבה.
  • "בית ספר שדה חצבה" של החברה להגנת הטבע. המתמחה בהדרכה ובמעקב על הזנבנים.
  • מרכז מבקרים על שם ויידור ובו מוקרן סרטון על הערבה ונמצאת תערוכה על הקרקע, המים והחקלאות בערבה.
  • "תחנת ניסויים יאיר" למחקר ופיתוח חקלאי הנקראת על שם יאיר גוראון (1943–1990) המקים והמנהל הראשון של מו"פ ערבה תיכונה וצפונית-תמר. בתחנה נערכים בה ניסויי אקלים, תשתיות גידול אלטרנטיביות, חקלאות מים, השקיה ודישון, הגנת הצומח, חקלאות אורגנית ואגרוטכניקת גידול[8].

תחנת הרכבת חצבה

בשנת 1975, הכריז מנכ"ל רכבת ישראל, צבי צפרירי, על פרויקט להארכת מסילת הדרום ממפעל פוספטים בנגב באורון עד אילת, כולל הקמת תחנת הרכבת בחצבה ושלוחה למפעלי ים המלח[9]. ב-1977 הגיעה מסילת הדרום לאורכה הנוכחי עם פתיחת הקטע מאורון למפעלים ליד הר צין. במאי 1977, הקטע הבא בפרויקט שאורכו 42 ק"מ, בין הר צין לחצבה, תוקצב לביצוע בסך 15 מיליון ל"י[10]. אך לאחר המהפך בבחירות לכנסת התשיעית, החליט שר האוצר החדש שמחה ארליך לבטל את הפרויקט והתחנת הרכבת בחצבה מעולם לא נבנתה[11].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ זאב וילנאיאנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1977, עמ' 2469
  3. ^ קובי בן-שמחון, ביקור אצל חקלאי הערבה, בשדות שמשוועים לידיים עובדות, ובחממות שהופכות עובדים זרים למשפחה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
  4. ^ רותם שטרקמן, פלפלים עצובים: כך קרס מכרה הזהב של חקלאי הערבה, באתר TheMarker‏, 5 ביוני 2014
  5. ^ דליה טל, ‏רותם אמפרט זכתה ברישיון לכריית פוספטים על 1,000 דונם בנחל חצבה, באתר גלובס, 1 במרץ 2005
  6. ^ דליה טל, ‏הקרב על כרייה בחצבה, באתר גלובס, 26 בפברואר 2006
  7. ^ יורם גביזון, נזק של עשרות מיליוני דולרים לחברת כימיקלים לישראל מהגופים הירוקים, באתר הארץ, 23 במרץ 2006
  8. ^ דפנה ארד, כשהתרד מכריז מרד: גן הירק הקסום במושב צופר בערבה, באתר הארץ, 15 בינואר 2014
  9. ^ המסילה לאילת - ראשונה בעדיפויות רכבת־ישראל , מעריב, 11 בדצמבר 1975
  10. ^ הוחלט להאריך מסילת הברזל עד אילת, דבר, 17 במאי 1977
  11. ^ ארידור מבקש 15 מיליון ל"י להשלמת קו הרכבת בערבה, מעריב, 6 באוקטובר 1977
ברברה הקדושה

ברברה היא קדושה נוצריה בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית אשר מתה על אמונתה במהלך המאה ה-3. קיומה ההיסטורי אינו מוכח. יום חגה הוא ה-4 בדצמבר אצל הקתולים ו ה-17 בדצמבר אצל האורתודוקסים.

מקור השם ברברה ביוונית ומשמעותו - "הזרה".

על פי המסורת הנוצרית, היא נולדה בסביבות שנת 300 לספירה באזור בעלבכ בלבנון.

אביה עמד בראש משפחה אריסטוקרטית אמידה אך היה פגאני ואכזר, כולם אהבו את ברברה בשל יופייה חוכמתה וענוותה, לכן אביה החליט לנעול אותה בתוך חדר במגדל וזאת כדי לשמור עליה ממחזרים. היא הושפעה מכומר זוטר בשם ולנטיניוס (שאחר כך הפך לבישופ ומרטיר בעצמו) והמירה את דתה בחשאי לנצרות.

על מנת שלא תלך לבתי הרחצה הציבוריים, אביה הורה לבנות לה בית רחצה פרטי ובו שני חלונות, ברברה ביקשה מהעובדים להוסיף עוד חלון על מנת שיהיה זה ציון סימבולי לשילוש הקדוש, כמו כן היא חצבה צלב בריצפת השיש של החדר.

כאשר התוודע לכל השינויים שנעשו הבין האב כי בתו המירה את דתה לנצרות, הוא קצף עוד יותר כאשר זו ניסתה לשכנע אותו להמיר גם הוא את דתו לנצרות, הוא נעל אותה שוב במגדל, אך בעקבות תפילותיה נפער חור בקיר והיא הצליחה לברוח. אביה ושומריו רדפו אחריה והיא הצליחה למצוא מסתור בערוץ נחל בין ההרים, עד שבגד בה רועה והסגיר את מקומה (האגדה מספרת שהרועה הפך לפסל שיש והעדר שלו לחרגולים).

למרות שעינו אותה במשך היום, כל לילה קרו ניסים נוספים - החשיכה נתמלאה באור יקרות ופצעיה החלימו באורח פלאי והלפידים בהם השתמשו מעניה כבו בכל פעם שהתקרבו לעורה. אך בסופו של דבר אביה הסגיר אותה לרשויות של האימפריה הרומית, אשר באותה תקופה אסרה על הפולחן הנוצרי, ודינה נגזר להוצאה להורג. אביה החליט לבצע את גזר הדין בעצמו, לקח אותה להר וערף את ראשה, לאחר המעשה נמלא פחד ונסה לברוח, אך ברק פגע בו והרג אותו.

ברברה הקדושה משמשת כקדושה מגינה של כורים, גאולוגים, יצרני פעמונים, נפחים, פועלי בניין, סתתים, נגרים, אלקטרונאים, אדריכלים, חיילי ארטילריה, העוסקים בעבודות פירוטכניקה, זיקוקים וחומרי נפץ צבאיים, כבאים, קברנים, כובענים, אסירים ונערות. היא נחשבת לאחת מארבעה-עשר הקדושים המסייעים ומגינה מפני ברקים, סכנת אש, חום, דבר ומוות פתאומי.

מאמינים כי גופתה החנוטה קבורה בכנסיית "מריה מגדלנה של הר הזיתים" (הכנסייה הרוסית או כנסיית הבצלים) בירושלים.

הערבה

הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

ימת הלשון

ימת הלשון (שמות נוספים: אגם הלשון, ימת הירדן) הוא אגם שכיסה בעבר את בקעת הירדן והערבה. האגם השתרע מדרום הכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון). אורכו היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-15 ק"מ. האגם קרוי בכינוי "לשון" על שם רובדי החוואר שהושקעו ב"לשון" ים המלח, המוגדרים כתצורה הגאולוגית - תצורת הלשון.

בתחתיתו של מצוק ההעתקים במדבר יהודה, אפשר לראות את קווי החוף הקדומים של ימת הלשון.

ישראל גודוביץ

ישראל מאיר גוּדוֹביץ' (נולד ב-12 בינואר 1934) הוא אדריכל ישראלי.

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה

.

לימס

לִימֶס (בלטינית: limes) היו מערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית. היו אלו חומות, מצודות או ביצורים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים במאות ה-4 עד ה-6. הדוגמאות המוכרות ביותר ללימס הן חומת אדריאנוס וחומת אנטונינוס, הלימס הגרמאני (הלימס הראיטיאני), הלימס הערבי והלימס הטריפוליטאי.

בארץ ישראל מוכר לימס פלשתינה, אשר חצה את הנגב מחוף הים התיכון, באזור צפון חצי האי סיני עד לחוף ים המלח והערבה. מאחדות מהמצודות נשארו שרידים עד היום בקרבת היישובים הבאים: עין בוקק, חצבה, "חתרתורים", "מוחילה", עבדת ומצד תמר בכביש דימונה-סדום. הלימס של ארץ ישראל נועד להגן על האימפריה מפני פלישות של שבטי הנוודים, וכן להבטיח את נתיבי הסחר הבינלאומי החשובים. הנגב זכה בתקופה זו לשגשוג, במידה רבה הודות ללימס.

מועצה אזורית הערבה התיכונה

מועצה אזורית הערבה התיכונה (או הערבה) היא מועצה אזורית במחוז הדרום, ערבה. בתחומי המועצה 8 יישובים, מתוכם 5 מושבים. ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.3 ק"מ. במועצה ישנם חמישה מושבים (חצבה, עידן, עין יהב, פארן וצופר) ושלושה יישובים קהילתיים (ספיר, צוקים ועיר אובות).

במועצה שבעה חברים. מאז ינואר 2013 עומד בראשם עומד אייל בלום. משרדי המועצה סמוכים למרכז ספיר. שטח שיפוט המועצה הוא 1.5 מיליון דונם, מהם 800,000 דונם של שמורות טבע. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1976. למועצה האזורית הערבה התיכונה יש קשר עם יהדות אוסטרליה דרך שותפות ביחד של הסוכנות היהודית.

מועצה אזורית תמר

תמר היא מועצה אזורית השוכנת בנגב ממערב ומדרום לים המלח. המועצה האזורית נוסדה ב 24 במאי 1956 עת הוקמה אכסניה בקרבת מערת סדום שבהר סדום. שטחה של המועצה כ־1,650,000 דונם.

.

המועצה כוללת יישובים חקלאיים וקהילתיים, מפעלים, אתרי תיירות, בתי מלון, ומתקנים אזרחיים וצבאיים.

יישובי המועצה: עין גדי, נאות הכיכר, עין חצבה, עין תמר, נווה זוהר, הר עמשא.

אוכלוסיית הקבע של המועצה האזורית היא מצומצמת, אך האזור מהווה מוקד משיכה לתיירים וטיילים רבים.

המועצה האזורית תמר מספקת לתושבים שירותים מוניציפליים (חינוך, תרבות, ביטחון, בריאות, תברואה, ניקוז ועוד). למתחמי התיירות נותנת המועצה שירותי גינון, אשפה, טיפול בשפכים, שיווק ופרסום בינלאומי, רישוי עסקים ותיחזוק טיילת המלונות הארוכה. למפעלי התעשייה שבתחומה נותנת שירותי תכנון ורישוי עסקים. בשטח המועצה 16 חופי רחצה מוכרזים הפעילים כל ימות השנה.

מנחם מרקוס

מנחם מרקוס (נולד ב-1947 בתל אביב) הוא גאומורפולוג, סופר, מטייל ישראלי ומדריך טיולים ברחבי ישראל, המתגורר בהר אדר.

משמש מזה שנים רבות כמורה דרך בקורסים לידיעת הארץ ובקורסי מורי דרך. נמנה עם מקימי בי"ס שדה חצבה ושימש גאוגרף ברשות שמורות הטבע. שימש גם כעורך במדריך ישראל החדש.

מצד חצבה

מצד חצבה היא תל ארכאולוגי מתקופת הברזל ועד להתקופה המוסלמית המוקדמת. האתר נמצא בסמוך לצומת עין חצבה שבערבה. לימים הוקם במקום היישוב עיר אובות. שמו העברי של המקום הוא עין חצבה המתבסס מורפולוגית על שמו הערבי של המעיין הקדום עין חוסוב (בערבית שפע).

משושה

מְשֻׁשֶּׁה (Hexagon, הֶקְסָגוֹן) הוא מצולע בעל שש צלעות. סכום כל זוויותיו הפנימיות הוא 720 מעלות. כל משושה הוא בעל תשעה אלכסונים שיוצרים שישה משולשים.

הצרפתים מכנים לעיתים את צרפת "המשושה" בגלל צורתה שנראית כמו משושה.

משטרת עין חוצוב

משטרת עין חוצוב היא תחנת משטרה שהוקמה, ב-1930, בצפון הערבה, בתקופת המנדט הבריטי, עבור משטרת הרוכבים. לאחר כיבושה במלחמת העצמאות שימשה כנקודת התארגנות למבצעים נוספים בנגב.

נחל הערבה

נַחַל הָעֲרָבָה הוא נחל אכזב הזורם בחלקה הצפוני של הערבה, מדרום לצפון. מוצאו של הנחל בגב הערבה, והוא נשפך לאזור בריכות האידוי במה שהיה בעבר האגן הדרומי של ים המלח, כ-100 ק"מ צפונית לשם. בין יובליו הבולטים: נחל פארן, נחל ברק, נחל צופר ונחל נקרות. חלקו הצפוני של הנחל, מאזור מושב חצבה וצפונה, הוא קניון שנוצר בסלעי חוואר הלשון, ועומקו מגיע לעשרות מטרים.

לאורך הנחל הוקמו מספר מאגרי מים, המתמלאים במי שיטפונות. המאגרים הגדולים הם מאגרי חצבה, עידן ועין תמרים.

נחל הערבה מהווה ברובו את תוואי הגבול בין ישראל לירדן. לאורך הגבול אין גדר, ואולם בחלק מהמקומות הוטמנו מוקשים, והסחף בנחל גרם לכך שאף אזורים אחרים בסביבתו חשודים במיקוש. בסוף 2012 החלה הרשות לפינוי מוקשים בפינוי מוקשים מחלקו הצפוני של הנחל.

עין חצבה (מושב)

עֵין חֲצֵבָה הוא מושב בערבה התיכונה דרומית לים המלח השייך למועצה אזורית תמר. המושב הוקם בשנת 1960 כחווה חקלאית ושמו ניתן לו על שם חורבת חזבה (עין חוסוב - המעיין השופע) הסמוכה ליישוב.

אנשי המושב בחרו שלא לקלוט משפחות נוספות, וכך מושב עין חצבה הוא מושב של חמש משפחות בלבד והוא המושב הקטן ביותר בישראל.

בקרבת המושב בסמוך לצומת חצבה נמצא "מרכז ויידור" שהוא מרכז המבקרים של הערבה. במרכז מסופר סיפורו של עץ השיזף העתיק וחלק מהמייצגים צולמו בעין חוסוב, תמר המקראית, בעקבות שיתוף פעולה בין רשות העתיקות למרכז ויידור מתוכננת במקום תצוגה קבועה של ממצאים ארכאולוגים מהאזור.

עיר אובות

עיר אובות (עִיר אֹבֹת) הוא יישוב קהילתי בצפון הערבה דרומית לים המלח. המקום מכונה גם "עין חצבה החדשה", והוא נחשב ליישוב הישראלי בעל המספר הקטן ביותר של תושבים: שמונה בלבד.

המקום החל את דרכו בשנת 1967 כמעין קיבוץ של יהודים שעלו ממיאמי שבארצות הברית, ובראשם שמחה פרלמוטר. בשנותיו הראשונות התקיים במקום אורח חיים דתי, במקביל לאמונתם בישו. בהמשך התקרבו פרלמוטר והקיבוץ לרוחה של העדה החרדית בירושלים, אולם הבד"צ של גוף זה עצמו הכריז בשנת 1983 כי פרלמוטר הוא מיסיונר. מעט קודם, בשנת 1982 עזבו רוב חברי הקיבוץ את המקום, כולל אחת מנשותיו של פרלמוטר.

כיום מתגורר במקום בנו של פרלמוטר, דרי, עם משפחתו, וכן כמה משפחות נוספות, יהודיות ולא יהודיות. המושב מוכר על ידי המדינה כחווה חקלאית. ביוני 2018 אושרה בנייה של 250 יחידות דיור במקום והפיכתו ליישוב קהילתי-תיירותי.

ביישוב קיים אתר החפירות הארכאולוגי מצד חצבה, שבו התגלו שרידים מימי שלמה המלך, הנבטים, האדומים והרומאים. ליד עיר אובות נמצאת חוות התנינאים קרוקולוקו.

שיזף מצוי

שיזף מצוי (שם מדעי: Ziziphus spina-christi) הוא מין בסוג שיזף ממשפחת האשחריים. השיזף המצוי הוא עץ קוצני, גובהו 3–5 מטר, אך לעיתים נדירות מגיע גובהו עד ל-10 מטרים. העץ ירוק עד, אך במקומות קרים הוא עשוי להשיר את עליו בחורף.

באביב מצמיח העץ ענפים חדשים. ענפיו עקומים, בכל מפרק בענף צומח עלה ביצתי משונן קלות, בעל שלושה עורקים. בבסיס העלה ישנם שני קוצים, המהווים גלגול של עלי הלוואי, קוץ אחד ישר והשני כפוף. הפריחה באוגוסט - אפריל, הפרחים צומחים בקבוצות בחפי העלים. הפרחים צהבהבים, קוטרם כ-5 מ"מ, ובהם חמישה אבקנים. הפרחים צופניים, ומואבקים על ידי דבורים צרעות ומינים נוספים. דבש השיזף זהוב בהיר עשיר בנוגדי חימצון ונוטה שלא להתגבש, נדיר ומבוקש מאד. ידוע גם בשם "דבש סידר". הפרי הוא בית גלעין כדורי, קוטרו כ-1.5 ס"מ, והוא מבשיל כחודש אחר תום הפריחה. צבעו בעת ההבשלה, צהוב כתום, וטעמו מתוק.

העץ גדל היטב בקרקעות חרסיתיות, בדרך כלל נמוך מ-400 מטר מעל פני הים. נפוץ באקלים סודני, ולעיתים באזורים קרובים. בארץ נפוץ בעיקר בבקעת הירדן, בערבה ובמישור החוף.

העץ עמיד מאוד, ומסוגל לצמוח גם בקרקעות מעובדות ומרוססות בקוטלי עשבים. במקומות מסוימים צמחו עצי שיזף גדולים שקודשו על ידי ערבים, מעמד שהגן עליהם מכריתה ושריפה. במקומות אלה מגיעים העצים לעיתים לגובה של מעל 10 מטרים, והיקף גזעם ל-4 מטרים ויותר. שיזף ידוע כזה, הוא השיזף של חצבה. חורשה ידועה של עצי שיזף מצוי נמצאת בעין חוקוק שבגליל העליון המזרחי.

מקור שמו המדעי, "קוצי המשיח", הוא במסורת האומרת כי מעץ זה הוכן כתר הקוצים לראשו של ישו בעת שנצלב.

הסוג שיזף נקרא בערבית סדריה וגם דום, ומכאן כינויו העברי של העץ - עץ הדומים.

נחל דוד שבשמורת עין גדי נקרא בערבית גם 'ואדי סידר' ובשמו מנציח את עץ השיזף.

תחנת הרכבת חצבה

תחנת הרכבת חצבה היא תחנת נוסעים מתוכננת של רכבת ישראל העתידה לשרת את היישוב חצבה, התחנה היא חלק מפרויקט קו הרכבת לאילת, כיום קיימת מסילה המגיעה כמעט עד חצבה (מסילת הרכבת לצין המיועדת לשינוע פוספטים) אך במסגרת העבודות יוקם קטע חדש ומשודרג.

תמר

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.