חפני ופינחס

חָפְנִי וּפִינְחָס היו שני בניו של עלי הכהן, השופט האחרון של בני ישראל בתקופת השופטים, ששימש גם ככהן הגדול. חפני ופינחס שימשו ככהנים במשכן שילה. סיפורם מופיע בספר שמואל א', פרקים ב'-ד'.

William de Brailes - Top - Eli's Sons Commit Sacrilege (1 Samuel 2 -13-17) - Walters W10617V - Full Page
חפני ופנחס. איור מעשה ידי ויליאם דה בריילס משנת 1250 לערך. מוצג במוזיאון וולטרז לאמנות.

חטאם של חפני ופינחס

חפני ופינחס מכונים על ידי המקרא בכינוי החריף "בני בליעל", על חטאם: בכל פעם שבא אדם להקריב קרבן במשכן, הם היו באים לכלי בו התבשל הבשר, ולוקחים לעצמם. בנוסף, לפני שהיו מקטירים את החֵלֶב על המזבח, היו לוקחים בשר חי מאת המקריב, ולא מסכימים כשביקש שיחכו עד שיקריבו את החלב. בנוסף, מוזכר בהמשך שחטאם היה "אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"[1]. בגמרא התייחסו לחטא זה והסבירו את הפסוק שלא כפשוטו: "כל האומר בני עלי חטאו (באשת איש) אינו אלא טועה", אלא שכאשר הנשים היו באות להקריב את קרבנותיהם, היו מעכבים אותן, וגורמים להן להשתהות, ובכך מנעו אותן מקיום מצוות פרייה ורבייה על בעליהן, ולפיכך "מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום"[2].

עלי אביהם שמע על חטאם, וניסה להוכיח אותם, אך הם לא שמעו לו והמשיכו לחטוא. בעקבות זאת, בא איש האלוהים אל עלי, והודיע לו שכעונש על חטא בניו ייענשו כל צאצאיו, ואף אחד מהם לא יזכה להגיע לזקנה. הוא אף נתן לו סימן שהנבואה תתקיים: ששני בניו, חפני ופינחס, ימותו שניהם באותו יום.

באותה תקופה היה שמואל הנביא ילד, והוא גדל במשכן עקב נדרהּ של אמו חנה, שהילד שייוולד לה יוקדש ל-ה' לכל ימיו. באחד הלילות שמע שמואל קול קורא לו, וחשב שזה עלי, אך לאחר שבא אל עלי שלוש פעמים ובכל פעם אמר עלי שלא הוא שקרא לו, הבין עלי שזוהי נבואה, וציווה על שמואל לשכב במקומו. כששמע שוב שמואל את הקול הקורא לו, השיב: "דבר כי שומע עבדך", והתנבא גם הוא נבואת פורענות על בית עלי, לפיה לא יכופר לבית עלי לעולם.

המלחמה בפלשתים

לאחר זמן, יצאו ישראל למלחמה בפלשתים, אך הפסידו במערכה הראשונה, בה נהרגו 4,000 איש מישראל. זקני ישראל הציעו להביא לשדה הקרב את ארון הברית, וכך לגרום ש-ה' יבוא ויסייע בידם. העם שלח שליחים, והביא את הארון, ואתו באו גם חפני ופינחס. אך כאשר פלשתים שמעו שבא הארון, הם נבהלו, כי פחדו שישראל ישעבדו את כולם, ולכן התחזקו מאוד - והביסו את ישראל. 30,000 איש נהרגו מישראל באותו יום, וביניהם חפני ופינחס, וארון הברית נפל בשבי פלשתים. כך התקיימה נבואתו של איש האלוהים.

כאשר הגיע שליח לשילה, להודיע על התבוסה, נפל עלי מכסאו ומפרקתו נשברה. כשאשתו של פינחס, שהייתה בהיריון, שמעה על מות בעלה, אחזוה צירי לידה, וילדה בן שקראה לו 'אי-כבוד'.

לקריאה נוספת

  • גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי. ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 47-42.

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק כ"ב
  2. ^ יומא ט.-ט:
אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

י' באייר

י' באייר הוא היום העשירי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פינחס (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

תולע בן פואה

תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה לפי המקרא, היה השופט השישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של תולע הוא משבט יששכר. משפחת פואה הייתה אחת מהמשפחות החשובות של שבט יששכר. בתקופה שקדמה לתקופת המלוכה ישבה המשפחה בהר אפרים.תולע נזכר בשני פסוקים בספר:

האויב מולו נלחם תולע אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. תולע שפט את ישראל לאחר מות אבימלך בן גדעון בקרב בתבץ ונקבר בשמיר.

רוב פרשני המקרא מפרשים את שם סבו של תולע "דודו" כשם של אדם בדומה לשמו של דוד המלך, ולא כאחי האב. אם מפרשים דודו כאחי אביו הביטוי מיוחס לאבימלך שמוזכר בתחילת הפסוק.

הדמיון הרב בין שם השופט ומקומו לבין רשימת היוחסין בדברי הימים - "ולבני יששכר תולע ופואה ישוב ושמרון ארבעה" (ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק א'), הביא מספר חוקרים להניח כי אין זה שם השופט עצמו שאולי לא היה ידוע למחבר, והשם המוזכר הוא למעשה מעין שם יששכרי טיפוסי שהוצמד לדמות ההיסטורית האנונימית.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.