חפירה ארכאולוגית

חפירה ארכאולוגית היא חפירה בקרקע שמטרתה גילוי שרידים עתיקים. החפירה נעשית על ידי צוות הכולל ארכאולוג אחראי ועוזרים, ונעשית על פי שיטות שנתגבשו עם השנים ובפיקוח מדעי.

חפירה ארכאולוגית היא במהותה פעולה של הרס. מה שנחפר לא ניתן לחפור מחדש, ומכאן חשיבות הבקרה של תהליך החפירה. בעת החפירה יש לנהל רישום מדויק הכולל מדידה, ציור, צילום ותיעוד בכתב של כל הממצאים בכל שלב של החפירה. פעולת החפירה לא מסתיימת בסיום החפירה בפועל בקרקע. המשכה הוא בעיבוד הממצאים, והיא מסתיימת בפרסום דוח חפירה.

בחפירה המודרנית לא חופרים את כל שטח האתר. תהליך החפירה הוא איטי, נמשך זמן רב ועלותו הכספית גבוהה. לכן, נהוג לחפור מדגם מייצג של הממצאים, מהם ניתן ללמוד על האתר, ולא את כולו. חשיפת קטע של חומת עיר, לדוגמה, נותנת מידע על עובי החומה, על שיטות הבנייה ששימשו בבנייתה וכו'. חשיפת כל החומה לא תתרום מידע נוסף. סיבה נוספת לכך שלא חופרים את כל האתר ההנחה שהטכנולוגיה המשמשת את המחקר הארכאולוגי תלך ותשתפר עם השנים. השארת שטחים שלא נחפרו, תאפשר לחזור בעתיד לאתרים אלו ולבצע בהם חפירות חדשות בעזרת אמצעים חדשים ומשוכללים יותר, אשר יוכלו לשפוך אור חדש על האתר.

Max von Oppenheim. Tell Halaf. 1912
חפירת פסל באתר הארכאולוגי תל חלף בסוריה ב-1912, נחפר בשיטות שאינן מקובלות במחקר המודרני

שלבים מוקדמים

Tell Abu Hawam 002
חפירות בתל אבו הואם בשנת 2001

שאלת המחקר

השלב הראשון שבו עוסק הארכאולוג הוא "שאלת המחקר", מהי מטרת המחקר. איזה מידע הוא רוצה לגלות. הארכאולוג מתעניין בתחום מסוים ורוצה לקבל תשובות לשאלותיו, הדבר דומה לשלבי "פיתוח ההשערה" וה"תחזית" בשיטה המדעית כשהחפירה עצמה היא הניסוי. חלק מהשאלות צצו בחפירות ארכאולוגיות קודמות שנעשו באתרים אחרים. אחת האפשרויות העומדות בפני הארכאולוג הוא לחפור אתר חדש שלא נחפר קודם, או לחפור שטח חדש באתר שכבר נחפר. בחירת האתר הספציפי נעשית על פי נתונים שהתקבלו מסקרים ארכאולוגים שנעשו לפני כן, כדוגמת סקר הר מנשה. החפירה הארכאולוגית אינה מטרה בפני עצמה, אלא היא חלק ממכלול המידע העומד לרשות הארכאולוג במחקר אותו הוא עורך.

סקר ארכאולוגי באתר שנבחר

לאחר שהוגדרה שאלת המחקר, והארכאולוג החליט לחפור אתר חדש, עליו להחליט היכן לחפור באתר שנבחר. פעמים רבות השטח גדול מאוד והתקציב של הארכאולוג מוגבל, ולכן חשוב שיאתר את השטח שיענה מהר ככל האפשר לשאלת המחקר שלו. לשם כך עליו לבצע סקר ארכאולוגי.

האזור שנחקר מחולק למשבצות הנסקרות באופן שיטתי על ידי חוליית הסקר. הסוקרים עוברים ברגל ומתעדים את הממצאים על פני השטח כגון: קירות, חרסים, מטבעות, שברי כלי זכוכית ועוד. שינויים טופוגרפיים על פני השטח או התל עשויים לתת רמז נוסף לחופר. שקע בשולי התל, למשל, עשוי לתת רמז על קיומו של שער בחומה. כל המידע שנאסף ותועד מעובד לאחר מכן והוא הבסיס להחלטת הארכאולוג היכן להתחיל לחפור בשטח שנבחר. ההחלטה של הארכאולוג לחפור באזור מסוים באתר היא בסופו של דבר השערה מלומדת. פעמים רבות המקריות מביאה לתגליות חשובות לדוגמה: בתל לכיש נתגלה מקדש כנעני מחוץ לחומות בעת הכנת השטח שבו התכוונו החופרים לשפוך את העפר שנופה.[1]

התארגנות לחפירה

לאחר שהארכאולוג החליט לבצע חפירה ארכאולוגית עליו לארגן את החפירה. ההתארגנות כוללת הכנת תקציב חפירה שבו יש לפרט את כל הוצאות החפירה כגון: מנהלי שטחים, חופרים, לוגיסטיקה, ציוד חפירה, כלי רכב, מקומות לינה לחופרים, מזון, עיבוד החומר הנחפר, שימור ועוד. במקביל לפירוט ההוצאות על הארכאולוג גם להשיג את מקורות המימון לחפירה.

רישיון חפירה

כדי לחפור באתר מסוים על הארכאולוג לקבל רישיון חפירה. בישראל שבתחום הקו הירוק וברמת הגולן הרישיון ניתן על ידי רשות העתיקות. הרישיון שבשטחים האחרים (שטחי יהודה ושומרון ועד שנת 2005 גם ברצועת עזה) ניתן על ידי קצין המטה לארכאולוגיה הפועל במסגרת המנהל האזרחי לפי החוקים הנהוגים בשטחים אלה. הרישיון ניתן מתוקף חוק העתיקות, התשל"ח-1978.

רישיון החפירה כולל את הנתונים הבאים: הארכאולוג האחראי, המוסד האקדמי במסגרתו נעשית החפירה, גורם מממן, שם האתר, נקודות ציון ברשת ישראל, תאריכי חפירה, ועוד. לכל רישיון מצרפים את תוכנית המחקר, מפת האתר עליה מסומנים שטחי החפירה המתוכננים, פירוט תקציבי החפירה ועוד.[2] הרישיון שניתן הוא לשנה אחת בלבד. בכל שנה יש להגיש בקשה מחודשת לרישיון חפירה.

פעולות קדם חפירה

Fatzael 7 015
מדידת גובה בחפירה

לאחר בחירת האזור שיחפר באתר, מסמנים אותו ברשת של ריבועים. הריבועים נקבעים על תוכנית האתר. כל האתר מרושת ברשת של קווי אורך ורוחב שמסומנים באותיות (קווי רוחב) ומספרים (קווי אורך). כך גם קל לאתר ריבוע ספציפי, שם הזיהוי מלווה אותו לכל אורך החפירה, לדוגמה: ריבוע A2, F1 וכו'. בישראל נהוג שרשת הריבועים תהיה בגודל של 5X5 מטר (שיטה זאת נקראת "השיטה הישראלית"[3]). החפירה נעשית לפי ריבועי החפירה. באתר קטן יסומן כל השטח בריבועים. הסימון נעשה באמצעות נעיצת יתדות באדמה. ריבועים אלה מהווים בסיס ליחידת החפירה היסודית באתר. באתרים המוגדרים פרהיסטוריים רשת הריבועים קטנה הרבה יותר - נהוג לסמן בה רשת של 1X1 מטר. נעשית מדידה של גובה פני השטח בעזרת מכשיר מדידה מתאים כגון מאזנת או תאודוליט ונקבעת הנקודה שתהיה נקודת הבנצ'מרק. הנקודה שעליה יוצב מכשיר מדידת הגובה והוא יהיה נקודת ההתייחסות בכל מדידה של גובה השטח בריבועי הפירה.

הארכאולוג בוחר מתוך הריבועים שסומנו את הריבועים בהם יחל לחפור, מחלק את החופרים לקבוצות ולכל קבוצה ממנה חופר מנוסה יותר המשמש כמנהל השטח הספציפי. לעיתים יחליט הארכאולוג להתחיל לחפור בו זמנית בשני שטחים שונים באתר. כל שטח מקבל שם שהוא שם הזיהוי שלו בכל החפירה כגון שטח A, שטח B.

בשלב ראשון מודדים את גובה פני השטח של הריבוע הנחפר. לעיתים קרובות השטח אינו אופקי והמדידה נעשית במרכז הריבוע כנקודת גובה מייצגת של הריבוע. לאחר מכן מבצעים ניקוי פני שטח. כל הממצאים הנאספים על פני השטח מקבלים מספר של לוקוס הנקרא לוקוס פני שטח.

כל שטח חפירה מקבל סדרת מספרי לוקוסים (התוך, בנק הלוקוסים"). רצוי להתחיל עם סדרות של מספרים שיאפשרו גמישות והוספת לוקוסים. לדוגמה אם באתר נחפרים בו זמנית שני שטחים שטח A ושטח B מספרי הלוקוסים בשטח A יחלו ממספר 1000 ומספרי הלוקוסים בשטח B יחלו ממספר 2000. מספרי הלוקוסים ניתנים כמספרים עוקבים, המרווח תלוי בכמות הלוקוסים שהארכאולוג מצפה לפתוח ובגודל השטח. יחידת המדידה הקטנה ביותר של הממצאים בחפירה היא הסל. הסל הוא דלי המקבל מספר הקשור למספר הלוקוס. לכל לוקוס יש סל נפרד, בכל יום נפתח סל חדש שלתוכו מכניסים את כל הממצאים שנמצאו בלוקוס הנחפר. בסיום יום החפירה הסל נלקח מאזור החפירה ומועבר להמשך טיפול.

לכל שטח חפירה מנוהל גם יומן סלים. את יומן הסלים מכינים מראש. זהו טופס המנוהל ברמה יומית המכיל את הפרטים הרלוונטיים לתעוד החפירה והוא התעוד הבסיסי. הטופס כולל את שם האתר, מספר הרישיון, שם השטח, תאריך החפירה ושם מנהל השטח המנהל את היומן. בנוסף מכיל הטופס את מספר הסל, מספר הלוקוס, מספר הריבוע מפלס גובה פתיחה וסגירה של יום החפירה וכן תיאור גרפי של הממצאים בלוקוס. דוגמה לתיאור גרפי: עפר חום בהיר תחוח, מספר אבני גזית נפולות. לכל לוקוס יכולים להיות מספר סלים.

בתל ארכאולוגי שטרם נחפר ושרצף השכבות בו אינו ידוע תחל לרוב החפירה בביצוע חתך בשולי התל. מהחתך ניתן ללמוד על רצף השכבות מפני השטח ועד לסלע האם. חתך זה יכול לתת לארכאולוג מידע מוקדם שיאפשר לו לבחור טוב יותר את הריבועים שבהם יחפור.

פעולת החפירה

Fatzael 7 039
חפירה ארכאולוגית פצאל 7 באזור נחל פצאל

בעת חפירת הריבוע משאירים מחיצה של 0.5 מטר בין הריבועים, כך שהשטח נטו שנחפר בריבוע הוא 4.5X4.5 מטר. השארת המחיצה יוצרת חתך ארכאולוגי המאפשרת לזהות ביתר קלות שינויים בצבע העפר ומקלה על קביעת הסטרטיגרפיה. בנוסף השארת המחיצה יוצרת מעבר ברוחב של 1 מטר בין שני ריבועי החפירה.

כל יום חפירה מתחיל בארגון כלי החפירה. מנהל השטח, לאחר דיון עם הארכאולוג האחראי, מחלק את משימות החפירה ומחליט היכן יחפור כל חופר. חשובה הרציפות של החופרים בשטח הנחפר ורצוי שחופר ספציפי ימשיך לחפור באותו ריבוע חפירה ובאותו לוקוס בו חפר ביום הקודם.

כל חופר מקבל סל אליו מוצמד כרטיס. על גבי הכרטיס נרשם מספר הסל, מספר הלוקוס, מספר הריבוע וכן גובה שטח הלוקוס בתחילת יום החפירה (שהוא גובה סיום החפירה ביום הקודם). בנוסף החופר מקבל מספר דליים אליהם הוא אוסף את העפר והאבנים המיועדים לפינוי מהשטח שנחפר.

החפירה נעשית בכלים שונים, בהתאם למצב השטח ובהחלטת מנהל השטח. בעת פתיחת שטח חדש החפירה נעשית בעיקר במכושים, ככל שהכלים גדולים וכבדים יותר החפירה מהירה וגסה יותר, והיא יכולה לגרום לכך שהחופר לא יזהה שינויים בצבע העפר. בימי קדם היו עשויות רצפות הבתים בדרך כלל מעפר שהודק ברגליים. חפירה מהירה מדי עלולה לגרום לכך שחופר יחפור דרך הרצפה ועל יד כך יערבב בין ממצאים כגון: חרסים, מטבעות, עצמות ועוד שהיו מעל הרצפה שהיוותה את "שכבת החיים" בבית באותה תקופה עם ממצאים ששיכים לתקופה קודמת. הכלים העיקריים בהם משתמש החופר כוללים כלי עבודה גדולים כגון מכושים, טוריות ומריצות וכן כלים קטנים יותר כגון: מכושונים, כפות בנאים, מטאטאי קש גסים, ומטאטאי שערות עדינים. לעיתים משתמשים גם בדקר, מברשת צבע ויעה לאיסוף העפר. בחפירה מאד עדינה (במיוחד בחפירה פרהיסטורית) גם בכלים דנטליים של רופא שיניים.

Fatzael 7 - Spinning Spindle 10
פלך טוויה שנתגלה בעקבות טאטוא של שטח החפירה

בתחילת החפירה נקבע שטח מחוץ לאזור שנקבע לחפירה אליו שופכים את העפר שנאסף בתוך החפירה וכן את האבנים המוצאות מהשטח. החפירה מתנהלת בצורה מפולסת. בני אדם חיים על משטח אופקי המהווה רצפה שהיא "מפלס חיים". זהו השטח שבו פעלו והתקיימו בני אדם ברגע נתון. על מפלס החיים ניתן למצוא עקבות לפעילות אנושית כגון שרידי מזון, מוקדי אש בצורת פיח, חרסים שונים ועוד. כדי לא לערבב בין המכלולים השונים ובין מפלסי החיים של תקופות שונות מקפידים על חפירה מפולסת.

החופר אוסף את הממצאים ל"סל" ואת העפר והאבנים מסלק מהשטח. כבר בעת הכנסה לסל נעשית הפרדה בין סוגי ממצאים שונים. החרסים מוכנסים ישירות לתחתית הסל, ואילו עצמות בעלי חיים מופרדות ומוכנסות בשקית פלסטיק נפרדת המוצמדת לסל. על החופר להקפיד לשמור על ניקיון השטח. כל סילוק עפר מלווה בפעולת טיאטוא של השטח. ההקפדה על כך תאפשר לחופר לזהות ולהבחין בכל שינוי שחל בצבע העפר. שינוי זה יכול להצביע אולי על מפלס חיים חדש או במקרה של עפר בצבע אפור על חורבן הנובע משריפה ועוד. פעולת הטאטוא היא בעצמה פעולת חפירה כי היא מסירה עפר. לעיתים קרובות בעת פעולת הטאטוא מתגלה ממצא שלא נתגלה לפני כן, לעיתים מדובר בממצא חשוב ושלם. גילוי הממצא בשלב זה לפני שהוא הוסר בחפירה גסה יותר מאפשרת לתעד במדויק את מקומו למדוד את גובה פני השטח שבו נמצא לצלם ולתעד את הפרטים המדויקים של הממצא הספציפי.

אם מתגלה שינוי בצבע העפר יש לבדוק האם מדובר בלוקוס חדש. שינוי בצבע העפר הוא אחד המדדים לקבלת החלטה בשינוי הלוקוס. בכל מקרה חשוב להחליף "סל" ולהפריד בין הממצאים שנמצאו בעפר בעל הצבע החדש. מסמנים ורושמים זאת ביומן החפירה. ייתכן שבדיעבד יסתבר שלשינוי צבע העפר אין כל משמעות, אבל אם יסתבר שיש לו משמעות הפרדת הממצאים לסל חדש מאפשרת זיהוים לפי המילויים השונים. חלק מדליי העפר בחפירה מועברים לסינון ברשת במטרה למצוא ממצא קטן יותר שלא ניתן לגלותו בחפירה רגילה, כגון חרוזים ועצמות דגים.

תוך כדי החפירה כל לוקוס המהווה יחידה סטרטיגרפית כגון עפר בעל אופי אחיד, קיר, מתקן או רצפה, מקבלת מספור, נרשמת בתוכנית האתר, מתוארת ונקבעים גבולותיה ומפלסיה. בעת החפירה יש לקבוע את הכרונולוגיה היחסית של כל אחד מן המרכיבים המתגלים בחפירה, כל קיר, רצפה, מתקן, מילוי עפר וכדומה. יש לקבוע מהו המרכיב הקדום ביותר באתר, מה נוסף אחריו, מה נוסף לאחר מכן, וכך הלאה. דבר זה יכול להיעשות אך ורק באתר תוך כדי החפירה ותוך כדי התבוננות במרכיבים השונים בשעת החשפותם. הדבר נעשה על ידי בירור היחסים הסטרטיגרפיים בין המרכיבים. כך למשל, קירות הצמודים לקירות אחרים עשויים להיות בני זמן אחד, ואילו קירות הבנויים על גבי אחרים - מאוחרים להם בזמן. לעומת זאת הכרונולוגיה המוחלטת של מרכיבי האתר, הקובעת את זמנם במונחים של שנים ביחס למניין השנים הנהוג כיום (לפני הספירה, לאחר הספירה), נעשית לאחר תום החפירה באמצעות הנתונים שנאספו, כגון מחקר כלי החרס, זיהוי המטבעות (בעיקר לאחר שנוקו במעבדה), מחקר רדיומטרי של חומר אורגאני שנאסף בעזרת תיארוך פחמן-14, ושיטות מקובלות נוספות.

הטיפול בממצאים

בסיום יום החפירה כל השטח שנחפר מנוקה ומטואטא. נעשית מדידה של פני השטח בכל לוקוס. אזורי החפירה השונים מצולמים והממצאים שנאספו נלקחים משטח החפירה לאזור ההתכנסות של משלחת החפירה (לרוב באזור המגורים של המשלחת). גם ציוד החפירה נאסף ולא נשאר בשטח. באזור התכנסות המשלחת, מוכנסים כל החרסים לדליים עם מים. החרסים מכוסים לרוב בשכבת עפר שנצמדה אל החרס במשך כל זמן שהותו באדמה. יש להסיר שכבה זו כדי לאפשר בחינה טובה יותר של החרס, סוג הכלי אליו היה שייך ותקופתו. הסרת הצימדה מאפשרת גם לזהות ביתר קלות את העיטור של הכלי. הממצאים שהוכנסו ביום הקודם לדלי מים, עוברים תהליך של הברשה בעזרת מים ומברשות קשות קטנות להסרת שארית הצימדה. החרסים מונחים לייבוש בתוך ארגז פלסטיק מחורר. בכל שלב ושלב, התהליך נעשה ברמת ה"סל", תוך שמירת כרטיס הסל בצמוד לחרסים. פעולה זאת נקראת "שטיפת חרסים".

השלב הבא הוא מיון הממצאים. המיון נעשה שוב על פי סלים. הארכאלוג החופר ביחד עם מנהל השטח והחופרים יושבים סביב שולחן. הממצאים מונחים על השולחן. נעשה מיון של החרסים. אין צורך בשמירת כל החרסים. נשמרים רק ממצאים אינדיקטיביים המאפשרים זיהוי הכלי כגון שפת הכלי. אם נמצאו מכלי מסוים מספיק שברים הכלי נשלח לרפאות (תהליך של חיבור השברים ושחזור הקטעים החסרים לכלי שלם). בעת המיון נעשית הפרדה בין סוגי השברים השונים כגון: ידיות, שפות כלי, בסיסים ושברי גוף. כל שבר מגודל מסוים הנקבע על ידי הארכאולוג, נספר. ביומן החפירה נרשמים נתונים אלה. ממצאים קטנים כגון עצמות בעלי החיים שנמצאו בחפירה נשמרים כולם ונשלחים לארכאוזואולוג המתמחה בזיהוי עצמות, אבני הצור שנמצאו נשלחות למומחה צור.

התיעוד שנאסף בשטח ביומני החפירה והמידע שנצבר בעת פעולת המיון של הממצאים מועלים בסיומו של כל יום חפירה בצורה שיטתית למחשב.

פרסום

בישראל, על פי חוק העתיקות, חובה על הארכאולוג שקיבל את רישיון החפירה לתת לפחות אחת לשנה מיום התחלת החפירה דוח בכתב לרשות העתיקות. על הדוח לכלול דיווח מפורט ככל האפשר על החפירה כולל תרשימים, תוכניות ותצלומים מהחפירה. יש לצרף לדוח גם פירוט העתיקות שנתגלו באתר.

תוך 5 שנים מסיום החפירה יש להוציא פרסום מדעי שנקרא "דוח חפירה". לבעל הרישיון נשמרת זכות הפרסום במשך 10 שנים מיום סיום החפירה. אם הארכאולוג בעל הרישיון לא מפרסם את הדוחות על פי החוק, רשאי מנהל רשות העתיקות לא לתת לו רישיון חפירה (הרישיון הוא שנתי) עד להשלמת חובותיו.[4]

חפירת בדיקה

חפירת בדיקה היא חפירה מדגמית הבאה לשלול נוכחות ממצאים ארכאולוגיים באתר בנייה, מכיוון שאין תקציב לממן חפירה ארכאולוגית בכל קרקע המיועדת לבנייה, מחייב חוק העתיקות את הקבלנים להמציא אישור מרשות העתיקות שבוצעה במקום חפירת בדיקה, החפירה מממנת על ידי הקבלן ורמת הבדיקה שלה בהתאם לסיכוי למצוא ממצאים ארכאולוגיים. באתרים שבהם נמצאו בעבר עתיקות החפירה נרחבת מאוד וכל ממצא שמתגלה בה יכול לעכב את הבנייה לשנים רבות. רק לאחר שנותחו הממצאים מוחלט האם לבצע חפירת הצלה או לבטל את הפרויקט.

חפירת הצלה

חפירת הצלה היא חפירה ארכאולוגית לא מתוכננת. היא נעשית בעקבות פגיעה באתר עתיקות שנתגלה תוך כדי עבודת פיתוח בשטח, כגון בעת סלילת כביש, בנייה, חציבה וכדומה. על פי החוק אם קורה אירוע של פגיעה באתר עתיקות יש להפסיק מיידית את עבודת הפיתוח בשטח ולקרוא לארכאולוג רשות העתיקות כדי שייבחן את המקום. היזם נדרש לבצע חפירת הצלה באמצעות מכון ארכאולוגי מדעי מוכר ועליו לממן את החפירה. מטרת החפירה היא לתעד את הנתונים בשטח ולאסוף את הממצאים.

חפירת הצלה היא רק המוצא האחרון להצלת המידע באתר העתיק ולהצלת האתר עצמו. מדינת ישראל זרועה באתרי עתיקות. תהליך הפיתוח המואץ שפוקד את המדינה זה יובל שנים מסכן את אתרי העתיקות. חוק העתיקות נותן בידי השלטונות ובידי נציגיה - רשות העתיקות - את האחריות והסמכות לשמור על האתרים ככל הניתן.

השמירה על אתרי העתיקות מתחילה למעשה בתכנון מפעל הפיתוח. אזור שאינו מוכר דיו - ייערך בו סקר ארכאולוגי ובו יזוהו כל השרידים העתיקים שהם מעשה ידי אדם. על פי דרישתה של רשות העתיקות תוכניות הפיתוח יתואמו לתוצאות הסקר, כדי לצמצם את מידת הנזק הצפוי על פי התוכניות המקוריות. מאחר שלא כל האתרים גלויים על פני השטח הרי שלמרות תכנון מאושר יש שמתגלות עתיקות באקראי במהלך עבודות הפיתוח. בסמכותם של מפקחי רשות העתיקות לעצור בעד המשך העבודה הפוגעת בעתיקות. ייערכו התייעצויות בין הגופים המבצעים לבין המתכננים והארכאולוגים בעניין המשך העבודה, ויוחלט אם לשנות את התכנון או לבטלו כליל.

אם הדבר לא ניתן, כאשר המשך העבודה חיוני לתכנון, (למשל: יסודותיו של גשר שמיקומו נקבע ע"פ תוואי הכביש והנחל) נערכת באתר חפירת הצלה. בתום החפירה מתקיימת שוב התייעצות לאור התגלית. אם שרידי המבנים יוצאי דופן בחשיבותם - תחייב רשות העתיקות שינוי בתוכנית הפיתוח ושמירת השרידים מתחת למפעל הפיתוח. זהו פתרון קיצוני, נדיר ויקר ביותר למפתח. ברוב המקרים, ולאור אופי האתר, תתיר רשות העתיקות את המשך עבודות הפיתוח באתר ורק הקטע המיועד לבניה מחודשת ייהרס, לאחר שהשרידים נחשפו, תועדו והעתיקות פונו במסגרת חפירת ההצלה.

על פי רשות העתיקות גם חפירה מתוכננת שנולדה בעקבות תוכנית פיתוח המיועדת להתבצע בשטח מסוים נקראת חפירת הצלה. בפרויקטים גדולים כמו כביש 6 נעשה סקר ארכאולוגי מוקדם לפני התחלת סלילת הכביש ונעשו חפירות הצלה בנתיב המיועד.[5][6]

חפירות הצלה נערכות גם באתרים שנפגעו בפעולות של חפירה בלתי מורשה (המכונה "שוד עתיקות") וגם בפעולות שבהם נתגלו באקראי קברים עתיקים.

סוגי חפירות אחרות

הארכאולוגיה כוללת גם תחומי התמחות של ארכאולוגיה ימית וחפירות באתרים פרהיסטוריים. חפירות באתרים אלה דורשת שיטות חפירה אחרות וידע בתחומים נוספים שאינה נדרשת בחפירה ארכאולוגית "רגילה".

חפירה תת ימית דורשת ידע בימאות, הבנת אופיו של הים, ידע בצלילה. ארכאולוג תת-ימי חייב להיות צולל משום שעבודת החפירה נעשית מתחת לפני המים. הארכאולוג נדרש לידע של תהליך טביעת כלי שיט והתכסותו על ידי חול הים. ההפרדה הסטרטיגרפית בחפירה זאת נעשית לשם שחזור נכון של כל השיט ומיקומם המדויק של חלקי המטען ולא לשם הבחנה בין התקופות כמו בחפירה יבשתית.[7]

חפירה פרהיסטורית דורשת ידע בגאולוגיה, בהיווצרות מערות ועוד. האדם הקדמון הושפע מאד מהסביבה הטבעית בו הוא חי והיא הייתה חלק מהתפתחותו. הארכאולוג הפרה היסטורי נדרש לידע של החי והצומח שיצרו את הנוף בהם הוא חי. הממצאים באתרים פרהיסטוריים מורכבים בעיקר מכלי צור ועצמות בעלי חיים. הממצאים הם עדינים ולכן ריבועי החפירה קטנים ושיטות העבודה הרבה יותר מדויקות מאשר בחפירה רגילה. כל העפר נאסף ועובר תהליך של ניפוי וסינון.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רוני רייך, הזמנה לארכאולוגיה, דביר הוצאה לאור, 1995, עמוד 135
  2. ^ טופס רישיון חפירה של רשות העתיקות
  3. ^ רוני רייך, הזמנה לארכאולוגיה, עמוד 145
  4. ^ חוק העתיקות סעיפים 13-12
  5. ^ סקר ארכאולוגי כביש 6
  6. ^ דוח רשות העתיקות על ממצאי חפירת הצלה בכביש 6
  7. ^ אבנר רבן, שיטות סקר, חפירה, רישום, צילום ושימור בארכאולוגיה תת-ימית, קדמוניות חברת 14, 1971, עמוד 40
Halo (סדרת משחקים)

הֵיילוֹ (באנגלית: Halo) היא סדרת משחקי וידאו מדע בדיוניים אשר נוצר על ידי חברת Bungie ונמצא בבעלות חברת Microsoft Game Studios. עלילת הטרילוגיה העיקרית של הסדרה מתמקדת בהרפתקאותיו של מאסטר צ'יף, חייל על אשר נלחם בחייזרים שפלשו לכדור הארץ.

סדרת המשחקים מוגדרת כמשחקי ירי בגוף ראשון (First Person Shooter) ובו השחקן מגלם את דמותו של מאסטר צ׳יף (Master Chief), השריד האחרון מתוכנית "ספרטה" של האנושות ליצור חיילי על. המשחקים בסדרה מתנהלים בזירות רבות ומגוונות ומלאות אקשן מסביב, כאשר השחקן נאלץ להילחם בחוצנים פולשים מזנים שונים כדי להבטיח את קיום האנושות. בכל משחק בסדרה, השחקן מכוסה בשריון מתכתי ובמגן אנרגיה, המאפשר את החסינות הרבה של השחקן מפני פגיעות. כאשר השריון נפגע, המגן מתריע על כך בעזרת אזעקות, ומחדש את עצמו כמה שניות לאחר מכן.

המשחק פותח על ידי חברת Bungie. החברה נקנתה על ידי מיקרוסופט שהפיצה את המשחק עם יציאת קונסולת המשחקים שלה, ה-Xbox, בשנת 2001.

המשחק זכה להצלחה רבה הן בביקורות והן מבחינת מכירות ובעקבות כך יצאה גרסה למחשב האישי שזכתה להצלחה קטנה יותר.

כאשר יצא משחק ההמשך, Halo 2, השתרכו תורים ארוכים מחוץ לחנויות משחקים בארצות הברית של אנשים שרצו לקנות את המשחק. משחק ההמשך "עשה היסטוריה" כאשר מכירותיו ביום הראשון ליציאתו הסתכמו ב-125 מיליון דולר (לשם השוואה, הסרט שודדי הקאריביים 2 שהיה הסרט עם הפתיחה המוצלחת בעולם נכון לשנת 2006, היה צריך סוף שבוע שלם בשביל להגיע לסכום דומה)

Halo 2 המשיך את העלילה של קודמו, כאשר צבא החייזרים תוקף את כדור הארץ. מלבד גרפיקה משופרת ואזורי משחק מגוונים המשחק שינה את שיטת הלחימה שהייתה במשחק הקודם - במשחק ההמשך השחקן יכול להחזיק נשק בכל יד, ולא נשק אחד בכל פעם, שגרם לשינוי טקטי מסוים באופן שבו השחקנים משחקים. עד היום (2008) זהו המשחק המשוחק ביותר בשירות ריבוי המשתתפים של מיקרוסופט, ה-Xbox Live, ונספרו למעלה מ-500 מיליון משחקים בשירות.

בכנס המקדים של מיקרוסופט לתערוכת E3 בשנת 2006 נחשף הקדימון ל-Halo 3, המשחק השלישי והאחרון בטרילוגיה המיועד לקונסולת ה-Xbox 360. הקדימון מראה את כדור הארץ כבוש על ידי צבא החייזרים, כאשר חפירה ארכאולוגית שלהם מגלה חפץ של גזע עתיק בשם ה-Forerunners, הגזע שהקים את עולם-הטבעת שעל שמו קרוי המשחק. הקדימון נעשה כולו בעזרת המנוע הגרפי של המשחק והיה זמין להורדה ללקוחות Xbox Live עוד במהלך הכנס.

Halo: Reach יצא בשנת 2010, המשחק החמישי בטרילוגיה. נכון ליוני 2011, Halo: Reach הוא אחד המשחקים הנמכרים ביותר בהיסטוריה, עם מכירות שנאמדות כ-4 מיליון עותקים בשבוע הראשון. במהלך תערוכת E3 האחרונה (2011), נחשף קדימון למשחק Halo 4 אשר אמור לצאת בתקופת החגים של 2012.

חברת 343 Industies מפתחת משחק שמתרחש ביקום של Halo ונקרא Halo 4 לפי הקדימון שנחשף בתערוכת E3, מאסטר צ'יף קם מתאו אשר ישן שם. עוד בסיומו של Halo 3 מאסטר צ'יף אמר לקורטנה (הבינה מלאכותית שלו) שתעיר אותו כאשר תצטרך אותו ובקדימון נחשף כי היא ככל הנראה הייתה צריכה אותו ולכן העירה אותו ואז כאשר יצא מחלליתו ההרוסה (מסיבה לא ברורה) אשר ישן בה, נראה כי התקרבה החללית לכוכב אשר נוצר על ידי העם הקדום Forerunners.

איילת השחר (אתר ארכאולוגי)

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא אתר ארכאולוגי בקיבוץ איילת השחר. האתר מתוארך לתקופת שלטון אשור בארץ ישראל מהמאה ה-8 לפנה"ס.

בשנת 1950, כאשר נבנה במרכז קיבוץ איילת השחר חדר אוכל חדש נתגלו בו עתיקות. במקום נערכה חפירה ארכאולוגית בידי הארכאולוגים פיליפ לנגסטף אורד גיא ומשה דותן מטעם מחלקת העתיקות. נתגלו יסודותיו של בניין גדול, בנוי לבני טיט. הבניין תוארך על ידי חופריו לתקופה הפרסית. בשנת 1975 הציע רוני רייך, על יסוד פרטי תוכנית הבניין ופרטי הבנייה המיוחדים שלו, כי אלה שרידיו של ארמון בסגנון אשורי משלהי המאה השמינית לפנה"ס. לפי הצעה זו, לאחר שנכבשה חצור הישראלית (ששרידיה מצויים בתל חצור שמדרום-מערב לקיבוץ) בידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, בנה המושל האשורי שהוצב במקום במישור של התל (היום שטח קיבוץ איילת השחר). את מרכז שלטונו מחוץ לתל צר המידות, כיום לא נותר מן השרידים האלה דבר בשטח.

אין סיטו

אין סיטו (בלטינית: In situ; בעברית: בָּאֲתָר) הוא מונח המשמש לתיאור מיקומו היחסי של סובייקט או מיקומה של פעולה, הנמצאים או מתבצעים במיקומם המקורי, הטבעי או הראשוני; משמעותו המדויקת של המונח תלויה לפיכך בהקשר. בתחומי ידע מסוימים, שבהם נודעת חשיבות למיקומו של הסובייקט, כמו בגאולוגיה או ארכאולוגיה, זכה המונח למשמעות אנליטית (בעברית: באתרו). בתחומי ידע אחרים, בעיקר הקשורים למדעי הטבע, משמש המונח להבחנה בין שיטות מדעיות או הנדסיות שונות, שמתבצעות במקום עצמו: ברקמה, בכלי הרכב, בשכבה הגאולוגית הרצויה וכו'.

בגאולוגיה – "אין סיטו" מציין סלע או שכבת סלעים, קרקעות או מאובנים הנמצאים במקום בו נוצרו, הושקעו או התאבנו. סלעים המצויים במקום בו נוצרו מכונים "סלעים אוטוכתוניים" בניגוד ל"סלעים אלוכתוניים" , שהם סלעים שזזו ממקומם (או שהרכיבים שמהם נוצרו הגיעו עם הזרם). לדוגמה גלישון, שהוא יריעת סלע או גוף סלעי גדול שהוסטו אופקית למרחק רב ממקומם המקורי בעקבות העתקה או קימוט חריף. "אין סיטו" משמש להבחנה בין בליה לבין סחיפה. סחיפה דורשת אמצעי הובלה (כדוגמת רוחות, קרחונים או מים) בעוד שבליה מתרחשת אין סיטו. לעיתים קרובות מתוארים תהליכים גאוכימיים כפועלים על החומר אין סיטו.באונקולוגיה – הביטוי מציין גידול סרטני שלא שלח גרורות.בארכאולוגיה – המונח "אין סיטו" ("באתרו") מציין ממצא ארכאולוגי שנמצא בעת חפירה ארכאולוגית במקומו המקורי ולא הוזז, בין אם על ידי בני אדם ובין אם על ידי כוחות הטבע. מציאת ממצא ארכאולוגי באתרו עוזרת לארכאולוג החופר לתארך את השכבה הנחפרת בעזרת טיפולוגיה ולהבין ולאפיין את התרבות שבה הממצא היה בשימוש. לאחר שהממצא מתועד, מצולם ונרשם, ניתן להזיזו ממקום מציאתו. כך גם נקרא ממצא ארכאולוגי המוצג במקום מציאתו ולא במוזיאון.בהפקת אנרגיה – טכנולוגיה חדשה יחסית להפקת דלק מפצלי שמן אין סיטו, המאפשרת הפקת ביטומן נוזלי וגזי והמתבססת על חימומם של פצלי השמן בעומק המכרה (ללא כרייתם או חציבתם) לטמפרטורות גבוהות (350–600 מעלות צלזיוס). לעומת זאת, השיטה המסורתית - הפקת הדלק כאשר הפצלים נכרים מבטן האדמה ומטופלים מעל הקרקע, נקראת "אקס-סיטו".

ארכאולוגיה

ארכאולוגיה (ביוונית עתיקה: ἀρχαιολογία, הלחם בסיסים של ἀρχαῖος, ארכיוס - "עתיק" ו-λογία, לוגיה - "תורה") היא התחום המדעי החוקר את עברה של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע חומרי וסביבתי. הנתונים שנאספים הם אדריכלות, כלים וחפצים, כמו גם שרידי אנשים, שרידי בעלי חיים וצמחים, ועוד. מטרתה של הארכאולוגיה היא תיעוד והסבר של מקורות התרבות האנושית והתפתחותה, היסטוריית התרבות, ההתנהגות האנושית והאקולוגיה האנושית.

הארכאולוגיה היא שדה המחקר היחיד שיש לו שיטה ותאוריה עבור איסוף ופירוש של מידע על העבר הפרהיסטורי האנושי, ויכולה גם להרים תרומה משמעותית להבנה של החברות בזמן ההיסטורי. הארכאולוגיה נחשבת לעיתים (בעיקר בצפון אמריקה) כתחום השייך או משיק לאנתרופולוגיה בגלל התמקדותה באדם. תתי-תחומים של האנתרופולוגיה משלימים את ממצאי הארכאולוגיה, בעיקר אנתרופולוגיה תרבותית (שחוקרת את הממדים ההתנהגותיים, סמליים, והחומריים של התרבות), בלשנות (שחוקרת את השפה, כולל המקור של השפה וקבוצות של שפות), ואנתרופולוגיה פיזית (החוקרת את האבולוציה של האדם לפי שרידי האדם עצמו - עצמות, שיניים וכדומה). תחומים אחרים גם משלימים את הארכאולוגיה, כמו פלאונטולוגיה (המחקר של החיים הקדומים), הכוללת פלאוזואולוגיה ופלאובוטניקה, גאוגרפיה, גאולוגיה, היסטוריה, היסטוריה של האמנות, ולימודים קלאסיים.

הארכאולוגיה תוארה כתחום שמגייס את המדעים על מנת להאיר על מדעי הרוח.

במחקר של תרבויות עתיקות פחות, שנצפו ונחקרו על ידי חוקרים מערביים, הארכאולוגיה קשורה לאתנוגרפיה. כך הוא המצב בחלקים גדולים מצפון אמריקה, אוקיאניה, סיביר, ומקומות אחרים. במחקר של תרבויות שהיו בעלות כתב או שהיו להם שכנות כאלה, ההיסטוריה והארכאולוגיה משלימות אחת את השנייה עבור הבנה רחבה יותר של ההקשר התרבותי השלם.

מקום בו מתקיימת חפירה או מחקר שדה ארכאולוגי אחר מכונה אתר ארכאולוגי, והעוסק בארכאולוגיה נקרא ארכאולוג.

אתר

האם התכוונתם ל...

אתר ארכאולוגי

אתר ארכאולוגי הוא מקום בו השתמרו שרידים לפעילות אנושית בעבר הפרהיסטורי, ההיסטורי או המודרני, ובו עשוי להתקיים מחקר שדה ארכאולוגי כסקר או חפירה. ההגדרה של "אתר" יכולה לכלול גם מספר אתרי-משנה בעלי קרבה גאוגרפית, ועשויה להשתנות בהתאם לתקופה הנבחנת באתר, ובהתאם לגישה התאורטית של הארכאולוג החוקר. לעיתים אף נבדקות עדויות מחוץ לגבול הגאוגרפי של האתר, המשמשות להשוואה עם השרידים הארכאולוגיים בתוך האתר.

באתרים ארכאולוגיים ניתן למצוא בדרך כלל חפצי עתיקות וממצאים שונים. ממצאים אלו הם למשל שרידי בתים, כלים מחרס, אבן ועצם, קברים, עצמות אדם ובעלי חיים, וחומרים טבעיים שהובאו לאתר. כאשר מתבצעת באתר חפירה ארכאולוגית חומרים אלה נאספים באופן שיטתי, נלמדים ומשרטטים את השימוש באתר זה בעבר.

באתרו

בַּאֲתָרוֹ (בלטינית: in situ (אין סיטו) - בַּמקום, בַּאתר, משמש בצורה זו גם בשפות רבות אחרות) הוא מונח בארכאולוגיה ובגאולוגיה, המתאר את הישארותו של מושא המחקר במקומו המקורי.

ארכאולוגיה - באתרו מתייחס לממצא שנמצא בעת חפירה ארכאולוגית במקום המקורי שבו הושאר על ידי האדם האחרון שהשתמש בו ולא הוזז משם על ידי בני אדם או על ידי כוחות הטבע. מציאת ממצא ארכאולוגי באתרו עוזרת לארכאולוג החופר לתארך את השכבה הנחפרת בעזרת טיפולוגיה ולהבין ולאפיין את התרבות שבה הממצא היה בשימוש. לאחר שהממצא מתועד, מצולם ונרשם, ניתן להזיזו ממקום מציאתו. ממצא שלא נמצא באתרו נחשב כממצא שנמצא מחוץ להקשר (קונטקסט) ולא יספק מידע מדויק לגבי התרבות או האתר שבהם נמצא.גאולוגיה - באתרו מציין סלע או שכבת סלעים, קרקעות או מאובנים הנמצאים במקום בו נוצרו, הושקעו או התאבנו. סלעים המצויים במקום בו נוצרו מכונים סלעים אוטוכתוניים בניגוד לסלעים אלוכתוניים שהם סלעים שזזו ממקומם (או שהרכיבים שמהם נוצרו הגיעו עם הזרם). לדוגמה גלישון, שהוא יריעת סלע או גוף סלעי גדול שהוסטו אופקית למרחק רב ממקומם המקורי בעקבות העתקה או קימוט חריף. באתרו משמש גם להבחנה בין בליה לבין סחיפה: סחיפה דורשת אמצעי הובלה (כדוגמת רוחות, קרחונים או מים) בעוד שבליה מתרחשת באתר. לעיתים קרובות מתוארים תהליכים גאוכימיים כפועלים על החומר באתרו.

בורידאבה

בורידאבה (ברומנית: Buridava) הייתה, כפי שמעיד שמה (פירוש השם הוא מצודת/עיר הבורים), בירת הבורים. היישוב היה ממוקם בקרבת המקום בו נמצאת בתקופה המודרנית העיירה אוקנלה מארי, במחוז ולצ'אה, ברומניה.

באזור נמצאים מכרות מלח קדומים ומשערים שהמצודה הגנה על מרבצי המלח, שערכם היה גדול מאוד באותה תקופה.

בורידאבה מוזכרת לראשונה על ידי הגאוגרף הקדום תלמי.

בשנת 1960, פרופסור מקומי, גאורגה מושטאנו, חפר בגינה שלו וחשף חרסים רבים. בבדיקת החרסים ראה שאינם חרסים רגילים ולקח אותם לבדיקה במוזאון האזורי. הנהלת המוזאון מסרה את החרסים לבדיקה לפרופסור דומיטרו ברצ'יו, שקבע, שמדובר בחרסים מהתקופה הדאקית ויזם פתיחת חפירה ארכאולוגית במקום. בחפירות נמצאו כלי קדרות שונים וגם חישוקי ברזל קדומים. על החרסים נמצאו חלקי רישומים ועל אחד מכלי החרס נמצאה הכתובת BASILEO THIAMARCOS EPOIEI, שזה שמו של מלך מקומי, מתקופתו של אוגוסטוס קיסר.

בית ענון

בית עינון (בערבית: بيت عينون, בתעתיק מדויק: בית עינון) הוא כפר פלסטיני השוכן כ-5 ק"מ מצפון-מזרח לחברון. בשנת 2007 נמנו בו 1,809 תושבים ב-282 משפחות.לפי הסברה, המבוססת על זיהויו של אוסביוס, הכפר בית ענון שוכן באזור של היישוב המקראי בית ענות, ומשמר את שמו. בח'רבת בית עינון הסמוכה נערכה חפירה ארכאולוגית, ובתקופה הביזנטית נבנו במקום שלוש כנסיות. ממצאים נוספים כוללים שני בורות מים, שתי גתות וקברים אחדים. לפי הגאוגרף המוסלמי מוקדסי, בית עינון נודע בתקופה העבאסית באיכות הצימוקים שייצר. הכפר, ובו 18 משפחות, מופיע ברישומי גביית מסים מהתקופה העות'מאנית. ויקטור גרן ביקר במקום בשנת 1863, וייחס את השרידים שמצא בחירבת בית ענון לתקופה הביזנטית. המקום מוזכר גם בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1883.

במלחמת ששת הימים עבר הכפר לשליטת ישראל, ואוכלוסייתו, שהייתה בת 4,967 נפש, הצטמצמה במידה ניכרת, לאחר שרבים מתושביו עברו לירדן.

גדור (עיר מקראית)

גְדוֹר (גם: גְדֹר) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, הנזכרת בספר יהושע: "חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר".

העיר נזכרת גם בספר דברי הימים: "וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה, אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), זיהה את "גדור" זו עם "גדרה" הנזכרת בשפלת יהודה, אך הזכיר כי קיימת עיר בשם זה גם בקרבת אלוני ממרא.

"גדור" נזכרת במשנה כאחת הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון: "ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושוע בן נון, כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדור, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן". בתלמוד הבבלי ראו ב"גדור" הנזכרת כאן (בחלק מהנוסחים "גדוד") יישוב בעבר הירדן. "מגדל גדור" נזכר גם בסיפור "רבי אלעזר והמכוער" (תענית כ א-ב), ומיוחס לאזור הירמוך.

במאה ה-19, העיר הקדומה זוהתה על ידי החוקר וכומר אדוארד רובינסון עם חורבה בשם ח'רבת ג'דור, הנמצאת בסמוך לכפר בית אומר שבהרי יהודה, וצפונית לחלחול ולבית צור הנזכרות יחד עם העיר בתיאור המקראי.

גם החוקר יהוסף שוורץ הצביע על חורבה זו, והיא נזכרת גם במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בחורבה, הנמצאת ברום 922 מטרים מעל פני הים, ומוקפת ואדיות, נערכה חפירה ארכאולוגית בשנת 1974, ונמצאו בה מערכת קברים מתקופת הברונזה וחרסים רבים מהתקופה הישראלית.

הנחל היוצא מאזור החורבה, ואשר מגיע עד עמק האלה, נקרא "נחל גדור", ודרכו עברו לוחמי הל"ה במסעם.

ויה דיי פורי אימפריאלי

הויה דיי פורי אימפריאלי (באיטלקית: Via dei Fori Imperiali) היא דרך ראשית במרכז רומא בירת איטליה. הדרך מקשרת בקו ישר את כיכר ונציה והקולוסיאום.

הדרך, ששמה המקורי היה "דרך הניצחונות" (באיטלקית: Via Triumphale - "ויה טריומפלה") נבנתה על ידי בניטו מוסוליני ונועדה לשמש דרך מצעדים ראשית, בדומה לשימוש שנעשה בשדרת אונטר דן לינדן בברלין על ידי אדולף היטלר באותה עת. הדרך נבנתה על חלקים מפורום טראיאנוס, פורום אוגוסטוס ופורום נרווה, ומכסה שרידים היסטוריים רבים.

בניית הדרך מנעה חפירה ארכאולוגית מסודרת בפורומים הקיסריים מחד, אך אפשרה הסטת התנועה לכביש מסודר - בעוד שקודם לכן חלק מהתנועה נסעה דרך הפורום רומאנום עצמו.

כפר נחום

כפר נחום היה יישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא הרחק מכורזים, בבקעת עין שבע. יישוב כנעני ערבי בתקופה הביזנטית בארץ ישראל[דרוש מקור]. משמש כגן לאומי המשתרע על-פני שטח של 1,728 דונם.

על פי המסופר בברית החדשה, ישו קבע בכפר נחום את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים משנים-עשר השליחים (פטרוס הקדוש ואחיו אנדראס הקדוש, וכן יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן) התגוררו במקום.

היינריך קוהל וקרל ואצינגר ערכו חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום בשנת 1905, במסגרת סקר מקיף שלהם על בתי כנסת עתיקים בגליל. הם חשפו כמעט את כל האתר, אך משביקשו לחזור ולהשלים את חפירתם שנתיים לאחר מכן, סירבו האבות הפרנציסקנים לאפשר להם את הדבר, בטענה שיעשו זאת בעצמם. הפרנציסקנים היו אלה אשר שחזרו את בניין בית הכנסת.

מכמתת

מִכְמְתָת או הַמִּכְמְתָת, היה יישוב בגבול נחלת השבטים אפרים ומנשה בתקופת המקרא. הוא מוזכר בספר יהושע:" וַיְהִי גְבוּל-מְנַשֶּׁה, מֵאָשֵׁר, הַמִּכְמְתָת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי שְׁכֶם; וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל-הַיָּמִין, אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ:"

בעת החדשה הוא זוהה בשני אתרים שונים:

בחִרבת ג'וליג'יל בסמוך לעיר שכם, בה נמצאו לאחר חפירה ארכאולוגית ממצאים מהתקופה הישראלית.

בחרבת מחנה אל-פוקא, 4 ק"מ דרומית לשכם.

מעיין כנף

מַעְיַן כָּנָף או בשמו הערבי עֵין דֵיר עַזִּיז, הוא מעיין הנובע ליד מושב כנף במדרון הצפוני של נחל כנף בדרום רמת הגולן. המעיין נקרא גם מעיין אשי לזכר רב-סמל ראשון במילואים אשר ("אשי") נוביק, שנהרג בכפר דבל שבדרום לבנון ב-9 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה.

המעיין נובע כקילומטר וחצי דרום-מזרחית למושב כנף ומימיו מתנקזים במורד המדרון לנחל כנף, אשר ערוצו עובר כ-500 מטרים מתחת למעיין. בעבר שימשו מי המעיין את הכפר הסורי דיר עזיז ששכן במעלה המדרון, עוד לפני כן שימש המעיין יישוב יהודי מתקופת בית שני שככל הנראה הייתה בו גם תעשיית כלי חרס. בנקודת הנביעה נבנו זוג קמרונים מעל לשלוש בריכות קטנות (בדומה לאלו המצויים באום אל-קנאטר ועין פית), אזור זה הוא כיום בשטחה של חפירה ארכאולוגית.

בשנים האחרונות שטח המעיין פותח לכדי חניון לילה ומטיילים. מאזור הנביעה הוצב צינור המוביל את מי המעיין לבריכה רחבה (כ-10 מטר אורך ו-5 מטר רוחב) בעלת קירות בטון, אשר מפלס המים בה מגיע עד כ-90 סנטימטר גובה. חניון זה פותח על ידי תושבי מושב כנף בסיוע עמותת "בדרכם" לזכרו של אשר נוביק שנהרג במהלך מלחמת לבנון השנייה.

הדרך למעיין עוברת בפנייה לכיוון דרום לפני הכניסה למושב ונסיעה של כקילומטר וחצי לאורך כביש עפר משובש. הגישה למעיין פתוחה לציבור עם חניון מוצל ומסודר לצידו, שירותים לאורחי המקום ומקום חניה בכניסה לאתר.

מערת ספונים

מערת ספונים היא מערת נטיפים הנמצאת בצידו הדרומי של ואדי נחל ספונים שבכרמל. פתח המערה נמצא כ- 15 - 20 מטר מעל האפיק. אורך המערה כ-50 מטר. בכניסה למערה נמצאים גושי גיר גדולים המכילים ריכוז של מאובני רודיסטים. המצאות מאובנים אלה היא עדות שגושי גיר אלה הם מתקופת הטורון.

פיתחה של המערה קשתי ברוחב של 12 מטר וגובה מרבי של 5 מטר. פתח המערה מוביל לאולם ראשי גדול המכיל בחלקו הפנימי עמודי נטיפים וזקיפים גדולים. בין הנטיפים נמצא מעבר לחלקה הפנימי הדרומי של המערה. בחלק הפנימי נמצא אגן אבן קטן מהתקופה הפרהיסטורית. האגן קולט את המים המטפטפים מתקרת המערה.

עין גב I

עין גב I הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי השוכן כחצי ק"מ מזרחית לחוף הכנרת, ליד עין גב. האתר מתוארך בעזרת בדיקת פחמן 14 לתרבות הכבארית, כ-13,750 שנים לפנה"ס.

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

קליאוביס וביטון

"קליאוביס וביטון" הם דמויות מן המיתולוגיה היוונית. זהו גם השם המקובל לשני פסלי אבן המתארים דמויות אלה. הפסלים, אשר נוצרו בארגוס, פוסלו בשנת 580 לפנה"ס בקירוב וגובהם כ-2 מטרים. הם נמצאו בעת חפירה ארכאולוגית בעיר דלפי והם מוצגים כיום במוזיאון הארכאולוגי בה. כתובת בבסיס הפסלים מזהה אותם כבני דמותם של ביטון וקליאוביס ואת פולימידס מארגוס כפסל. קיומה של כתובת כזו היא ייחודית לתקופת עשייתם המוקדמת של הפסלים. מלבד כתובת זו, אין הוכחות נוספות לקשר בין פסלים אלו לדמויות.

במיתולוגיה, קליאוביס וביטון היו בניה של קידיפה, כוהנת של האלה הרה. על פי המיתולוגיה היוונית הסיעו השניים את אמם לראות את פסל האלה מאת פוליקליטוס, אשר הוצב במקדש בארגוס. לאחר מות השוורים אשר נשאו את העגלה, נשאו הבנים את העגלה ועליה אימם. בסופו של המסע המפרך התפללה האם לאלה וביקשה מהרה להשיב לבניה כגמולם ולהעניק להם את המתנה הטובה ביותר שיכול אל להעניק לבני אדם. הרה גרמה לבנים למות בשנתם ואכן בנייה של קידיפה נפלו על הארץ מתים ועל פניהם חיוך. הרודוטוס אשר תיאר את הסיפור בכרך הראשון של "היסטוריה", מציין כי תושבי ארגוס תרמו צמד פסלים בדמותם למקדש אפולו בדלפי.

צמד פסלים אלו, מטיפוס פסלי "הקורוס", מציג עדיין את השפעתו של הפיסול המיצרי על האמנות היוונית. הדמויות מפוסלות בעירום - הן ניצבות כדמויות חזיתיות, רגלם השמאלית מושטת קדימה, בדומה לפסלים המצריים. גופם מוצק ומרובע, ופרטים אנטומיים שונים מופיעים כחריטה על הפסל ולא כפיסול ניפחי. דוגמאות לכך ניתן לראות למשל בעיצוב הברכיים או צלעות הגוף או בתיאור העיניים. פניהן מציגות מבט אטום וניתן להבחין בניצוצי "החיוך הארכאי". שיערם הוא גושי ומעוצב כדגם, באופן המזכיר את תיאור מצנפת הראש של פסלים מצריים.

ניג'ל ספיוי, בספרו אודות הפיסול היווני, טוען כי הקרבה החזותית בין שני הפסלים מעידה על יצירתם כהעתק מתוך מקור משותף, או לחלופין כהעתקה של דמות פסל אחת למשנהו.

תל פחריה

תל פחריה הוא אתר ארכאולוגי במחוז אל-חסכה בצפון-מזרח סוריה, ליד הגבול עם טורקיה. האתר שוכן מדרום לעיר ראס אל-עין , בעמק הפורה של נהר החבור. האתר הוא מקומה של העיר העתיקה סיכאני (Sikani או Sikkan) ששמה היה ידוע ממקורות אשוריים כבר בשנת 2000 לפנה"ס. סיכאני הייתה חלק מהממלכה הארמית בית בח'ינאי (Bit Bahiani) שהתקיימה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס. במהלך החפירות באתר נמצא פסל שעליו כתובת דו לשונית שהתייחסה להדד-ייתי , שהיה מלך גוזן וסיכאני במאה ה-9 לפנה"ס.בתחילת המאה ה-20 הועלתה הצעה שבאתר שכנה ושוכני, עיר הבירה של ממלכת מיתני. הצעת הזיהוי נעשתה בגלל הדמיון בין השם סיכאני לשם ושוכני. אבל להצעה זאת היו מתנגדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.