חסידות סאטמר

חסידות סאטמֶר (באיות המקובל בחסידות: סאטמאר) היא חצר חסידית שהוקמה על ידי הרב יואל טייטלבוים ב-1905, בעיר סאטו מארה שבטרנסילבניה (כיום ברומניה). החצר היא ענף של חסידות סיגט. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר מרכזה לוויליאמסבורג שבניו יורק, שם הפכה לאחת הגדולות בעולם. אחרי מותו של האדמו"ר הראשון הנהיג את החסידות אחיינו, הרב משה טייטלבוים. סמוך לפטירתו בשנת תשס"ו (2006), היא התפצלה בין שניים מבניו, הרב אהרן טייטלבוים, שחצרו בקריית יואל, והרב זלמן לייב טייטלבוים, שחצרו בוויליאמסבורג.

החסידות מתאפיינת בקנאות ובהתנגדות אידאולוגית לציונות ולמדינת ישראל.

חסידות סאטמר
סאטמר
Satmer Yeshiva
מידע

תולדות החסידות

ייסוד

בתרס"ד (1904) נפטר הרב חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, האדמו"ר מסיגט. בנו, הרב חיים צבי טייטלבוים, ירש אותו בתפקידיו כמנהיג החצר, רב הקהילה האורתודוקסית בעיר וראש הישיבה בה. מיעוט קטן של חסידים תמך בבנו הצעיר, הרב יואל טייטלבוים, שעזב את העיר והשתקע לבסוף בסאטו מארה (סאטמר בפי היהודים)[1] באלול תרס"ה (ספטמבר 1905).[2] שם החלה להתגבש סביבו חצר קטנה משלו, והוא החל לכנות את עצמו "הרבי מסאטמר."[3]

בסיס התמיכה שלו גדל בהדרגה. ב-1911 התמנה לרב העיירה אורשיווא, לשם העביר את ישיבתו, ובהתאמה נודעו אנשיו כ"חסידי אורשיווא."[4] ב-1920 חילק חוזה טריאנון את שטחי צפון-מזרח הונגריה, בהם ישבו חסידי סיגט, לרומניה ולצ'כוסלובקיה. בשל הפיצול הגאוגרפי ויוקרתו העולה של האח הצעיר עברו אליו רבים מאנשי הרב חיים צבי. תהליך זה הושלם לאחר מותו הפתאומי של הבכור ב-1926; אף כי בנו הרב יקותיאל יהודה בן הארבע-עשרה ירש אותו כאדמו"ר מסיגט, נעשה יואל למנהיג החצר בפועל, והרוב הגדול של חבריה פנה אליו.[5] ב-1928 נבחר לרב הקהילה האורתודוקסית בסאטמר, אם כי כהונתו אושרה רק לאחר שנתיים של מאבק והוא עצמו המתין עד 1934 לפני שקיבל את המשרה.

במרץ 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה והוחל בגירוש היהודים למחנות. חסידי האדמו"ר העבירו אותו לקלויזנבורג במטרה להבריחו מעבר לגבול אל רומניה, אך הוא נתפס והושם בגטו המקומי. הוא ניצל כשנבחר להיות אחד היוצאים ברכבת קסטנר, ולבסוף הגיע לשווייץ. מרבית חסידיו נספו בשואה יחד עם יתר יהדות הונגריה. ב-1945 עלה לארץ ישראל, אך כעבור כשנה עבר לארצות הברית.

התבססות מחדש

סאטמר
בית הכנסת סאטמר ברחוב יואל בירושלים.

כשהוא מלווה על ידי כשבעים איש הקים הרב טייטלבוים מחדש את חצרו בוויליאמסבורג, ברוקלין. ב-1948 התאגד "קהל יטב לב דסאטמאר בע"מ" (.Congregation Yetev Lev D'Satmar, Inc).[6] התקנות הכירו בו כמנהיג הרוחני של הקבוצה לכל ימי חייו.[7] הרב טייטלבוים הקים תשתית חברתית ענפה שהתפתחה עם גדילת החסידות. הוא הקפיד על אי-תלות מוחלטת בכוחות חיצוניים, כולל בתחום גיוס הכספים.[8] אליעזר (לאופולד) פרידמן, שניהל בנק בצ'כוסלובקיה בטרם המלחמה, מונה על ידו לראש קהל 'יטב לב' והיה העסקן המוביל בסאטמר עד לפטירתו ב-1972.[6] כמו בקהילות הונגריות אחרות שהתמקמו בברוקלין, סירב האדמו"ר להצטרף לרשת החינוך החרדית-ליטאית הקיימת, והקים אחת משלו.[9] הוא חשש מרישום ילדות לבתי-הספר של "בית יעקב" ולכן פתח את רשת המוסדות "בית רחל" לבנות. זאת, על אף שרבים מאנשיו התנגדו להקמת מוסדות לנערות, דבר שלא היה נהוג בהונגריה הכפרית.[10] כחלק מחזונו להיבדל מהעולם החיצון, עודד את חסידיו – רבים מהם דוברי גרמנית או הונגרית – לדבר יידיש בלבד. מספר עיתונים ובתי הוצאה לאור שהוקמו לשם כך דאגו לספק חומר קריאה מגוון, והדור הראשון של ילדים דיבר בשפה באופן בלעדי ובאיכות גבוהה, בניגוד ליידיש הרצוצה של הוריו.[11]

חסידות סאטמר גדלה במהירות: ב-1961 היו רשומים בקהל ייטב לב בוויליאמסבורג 860 בתי-אב, ובהם כ-4,500 נפש. חסידות סאטמר סחפה מצטרפים חדשים רבים: בין ראשי בתי האב, רק כמחצית נמנו עליה לפני המלחמה ועוד 9% היו חסידי סיגט.[12] ב-1968 מנתה החסידות 1,300 בתי-אב בעיר ניו יורק, שעשו את סאטמר לחסידות הגדולה ביותר בה.[13] ב-23 בפברואר 1968 לקה האדמו"ר בשבץ שהותיר אותו משותק למחצה ופגע מאוד בתפקודו. הנהגת סאטמר בפועל עברה לידי קבוצה מצומצמת שכללה את אשתו, אלטא פייגא טייטלבוים, ומספר בעלי תפקידים. מצב עניינים זה הוסיף להתקיים עד לפטירתו ב-19 באוגוסט 1979.

פילוגים

לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא צאצאים חיים, התנהל תהליך ממושך של מינוי יורש.[14] לבסוף בחר ועד העדה את המועמד שנחשב מלכתחילה לסביר ביותר, הרב משה טייטלבוים, אחיינו של קודמו, אף כי הרבנית אלטא פייגא התנגדה לו. רובם הגדול של החסידים קיבל אותו.[15] קבוצה קטנה, בגיבוייה של האלמנה, מיאנה להכיר בו; לימים הוענק להם השם "בני יואל". לאחר הפטירה עזבו את החסידות שתי קבוצות קטנות של תלמידים בישיבת סאטמר: הראשונה הונהגה בידי הרב יוסף יחיאל מיכל לייבוביץ', שעבר למונסי והכריז על עצמו כאדמו"ר מניקלשבורג; השנייה, בראשות הרב מנדל וכטר, עברה לחב"ד.[16] האדמו"ר החדש לא זכה להערצה הגורפת שנרחשה לדודו, והתהוותה מתיחות בינו לבין גורמים בממסד הוותיק. הוא ובנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים, שמונה לרב בקריית יואל ונחשב כיורש המיועד, הואשמו בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. האופוזיציה התרכזה סביב הרבנית האלמנה, שהוסיפה להחזיק בכוח רב. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל,[17] שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן. לבסוף הושגה פשרה ב-1997.[18] בינתיים הוסיפה החצר לגדול: באמצע שנות השמונים היו רשומים למעלה מ-10,000 גברים כחברים בקהל בוויליאמסבורג.[19]

בתחילת שנות האלפיים, כאשר חלה הרב משה, החלה החסידות להתפלג לשני חלקים: תומכי בנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים (מכונים "אַהֲרוֹנִים", קרי "אַרוֹינִים") ותומכי בנו השלישי, הרב זלמן לייב טייטלבוים (מכונים "זאלי'ס" או "זַלוֹינִים"). לאחר פטירת האב בכ"ו בניסן תשס"ו (24 באפריל 2006) הכתיר כל צד את מנהיגו לאדמו"ר ולמעשה קיימות כיום שתי חסידויות שכל אחת מהן מקיימת מוסדות נפרדים. מאבק משפטי ממושך מתנהל בין שני הפלגים בבית המשפט האמריקני.

ב-2006 מסרו מקורות בחצר כי היא מונה 119,000 נפש[20] - מהם התגוררו, לטענת הדוברים, כ-50,000 בוויליאמסבורג,[21] ו-19,000 בקריית יואל.[20] קהילות נוספות של סאטמר קיימות בארצות הברית, בישראל, בבריטניה, באנטוורפן, במונטריאול, בסאו פאולו ובמלבורן. גם הסוציולוג פרופ' סמואל היילמן נקב במספר דומה.[22] האנתרופולוג הבלגי ז'אק גוטווירת, לעומת זאת, כתב ב-2004 כי החצר מונה 40,000 נפש בארצות הברית ועוד 10,000 ביתר העולם.[23] הוושינגטון פוסט אמד את שווי הנכסים בשליטתה בכמיליארד דולר, נכון ל-2006.[20]

מאפיינים

קנאות

אחד המאפיינים המוכרים של חסידות סאטמר הוא מאבקה החריף נגד מדינת ישראל והמפעל הציוני, בהתאם לשיטתו של מייסדה, שראה בציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו[24]: "אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השני', תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.". רבי יואל סבר שהשתתפות בבחירות למדינה אסורה ביהרג ואל יעבור מפני שהיא כוללת שלוש עברות החמורות.

חסידי סאטמר נחשבים כקנאים ומציגים עצמם כשומר האידאולוגי של כלל הציבור החרדי. הם גדולי התורמים לעדה החרדית ולמוסדות חרדיים אחרים שאינם מקבלים תקציבים ממדינת ישראל.

עם זאת, רבי יואל גילה גם פרגמטיות ובנושאים רבים נטורי קרתא הקצינו יותר ממנו. כך למשל לא נמנע רבי יואל להפגש עם רבנים ואדמו"רים אשר נמנים עם שורות אגודת ישראל ואף התעקש להספיד את הרב אהרן קוטלר, מי שקבע בניגוד לדעתו שהשתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש". כמו כן, לא התנגד להשתתפות בבחירות לעירייה, שלדעתו הן כבחירות לוועד בית, ללא יכולת החלטה בנוגע לתקצוב כנסיות או החלטה הנוגעת לשפיכות דמים. כמו כן, רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים מחשש פיקוח נפש. בניגוד לנטורי קרתא הקטנה, הוא ויורשיו מעולם לא נפגשו עם או תמכו בקבוצות פלסטיניות או איסלאמיות אלא פעלו נגד המדינה עצמאית.

כיום, רבי אהרן נוקט בקו מתון יחסית ואף השלים עם גיסו רבי ישכר דב רוקח האדמו"ר מבעלז. הבן השני, רבי זלמן לייב, נחשב כקנאי יחסית ואף רבים מ"בני יואל" שבו והכירו בהנהגתו. חצרו בוויליאמסבורג תומכת בקנאי ירושלים.

חסידי סאטמאר נמנעים מלבקר בכותל המערבי, לאחר כיבושו ב-1967 בשל חשש שהדבר יהווה הכרה במדינה ומתן לגיטימציה.

קהילה

בזמנו של רבי יואל, התבססה החסידות על הערצה כלפיו. בהתאם לדעתו "שנשתכחה תורת הבעל שם טוב", התאפיינו חסידיו כהתארגנות של אנשים ההולכים בדרכו האידאולוגית ומחזיקים מוסדות לצורכי הקהילה, ולא חסידות, שבה העיקר הוא עצם ההתקשרות לאדמו"ר העומד בראשה. בדומה לכך נוסדו בארצות הברית קהילות נוספות שאנשיהן ראו בו "גדול הדור". במרכזי סאטמר נפתחו בתי כנסת רבים, ולא הייתה חובה להתפלל עם האדמו"ר בכל שבת וחג. לאחר פטירתו, החל אחיינו רבי משה טייטלבוים להפוך את הקהילה לחסידות מן המניין, שבה הציבור מחויב לתקנותיה ומרוכז סביבו. בנו רבי אהרן טייטלבוים היה מהגורמים הדומיננטים שפעלו בכיוון זה.

כיום הפלג של רבי אהרן מבוסס כחסידות בדגם המקובל, אף יותר מזו של אביו. לעומת זאת רבי זלמן לייב שואף להשיב את הסגנון שרווח בימי האדמו"ר הראשון. רוב הקהילות הקשורות לסאטמר, כמו שאפראן ופאלטישאן, מזוהות כיום עם חצרו או עם בני יואל. בית הדין "קהל יטב לב" של חצרו של רבי זלמן לייב מעורב בהנהגת הקהילה, ורבי זלמן לייב מעביר החלטות להכרעתם או מתייעץ בדעתם.

רבני בית הדין "קהל יטב לב" הם הרב ישראל חיים מנשה פרידמןאב"ד), הרב משה מנחם טירנואר (רב הקהילה במונטריאול), הרב חיים דוד כ"ץ, הרב יקותיאל יהודה (זלמן לייב) פיליפ, הרב שלמה יהודה (לייב) וינברגר והרב אריה רוזנפלד (רב הקהילה במונרו).

רבי יואל עודד את חסידיו לצאת לעבוד. במקום הלימוד הקבוע בכולל הוא הדגיש את מצוות החסד ותבע מחסידיו לתת צדקה ככל יכולתם. חסידות סאטמר הקימה בארצות הברית ובישראל ארגוני חסד העוסקים בסיוע למאושפזים בבתי חולים ולבני משפחותיהם ובעזרה רפואית מקצועית. חלק מחסידי סאטמר תורמים אף מחוץ לקהילה.

חסידי סאטמאר נוהגים להתכנס במרכז החסידות בשמחת תורה ובכ"א בכסלו, יום הצלתו של רבי יואל מהנאצים. כמו כן נערכים טישים בכ"ו באב, יום פטירת רבי יואל, בכ"ו בניסן יום פטירת רבי משה ובכ"ה באייר, יום ההצלה של רבי משה מהשואה.

החסידות בישראל

בית כנסת סאטמר בני ברק
בית כנסת סאטמר בני ברק
Satmar BM Vayoel Moshe 1
בית המדרש "ויואל משה" בשיכון סאטמר בירושלים
הדלקת נרות בחצרות חסידות סאטמר. בהקלטה משנת 1972 ברכת הדלקת נרות חנוכה מפי האדמו"ר מסאטמר.

כל אחד משני הפלגים של חסידות סאטמר בישראל מונה כחמש מאות בתי אב. בירושלים משתייכת רוב הקהילה לפלג של רבי זלמן לייב ורוב הקהילה בבני ברק משתייכת לפלג של רבי אהרן. לחסידות תלמודי תורה וישיבות בשתי הערים. קהילות קטנות יותר קיימות באלעד ובבית שמש.

בירושלים נבנה שיכון סאטמר בין השכונות עזרת תורה ותל ארזה ובו מתגוררות מאות משפחות. השיכון שייך לפלג של רבי זלמן לייב. בבני ברק נמצא שיכון סאטמאר ברחוב קדושת יום טוב (בין רחוב חזון איש לרחוב עזרא) ובו מתגוררות כ-500 משפחות. דיירי שיכוני סאטמר נדרשים לחתום על מספר תקנות, בהן התחייבות שלא להשתתף בבחירות. חסידי סאטמאר מבני ברק מפעילים ארגון חסד בשם "התמר" המחלק אוכל ומצרכים בבתי חולים.

בית הכנסת הישן של החסידות בירושלים ("אוהל רחל", על שם בתו של רבי יואל) השוכן על גבול מאה שערים, שייך לחסידי רבי זלמן לייב. מפורסם בשל ההפגנות היוצאות ממנו, ובפרט עקב תקרית בשנת 2005 שבה פרצו שוטרים למקום בעקבות הפגנה על חילול קברים בכביש 6. בית הכנסת שופץ בשנת תשע"ז.

רבני החסידות בישראל הם:

  • הרב חיים צבי טייטלבוים, בנו של רבי זלמן לייב, רב חסידי אביו בירושלים
  • הרב משה זאב זורגר והרב שלמה יהודה הירש, דומ"צי קהילת רבי זלמן לייב בירושלים
  • הרב משה טייטלבוים (בנו של האדמו"ר מסאסוב), דומ"צ חסידי רבי אהרן בירושלים
  • הרב אליהו כץ, רב שיכון סאטמר בבני ברק (נפטר ב-2018)
  • הרב חיים צבי מייזליש, נכדו של האדמו"ר רבי משה מסאטמר, ראש ישיבת סאטמר בבני ברק (שימש בפועל כמנהיג הקהילה בעיר עד שפרץ סכסוך בינו לבין הנהלת הקהילה. כיום נותר בתפקיד ראש הישיבה)

בעבר כיהן רבי זלמן לייב (האדמו"ר הנוכחי) כרב הקהילה בירושלים. הרב משה אריה פריינד היה מנהיג הקהילה בירושלים והשפיע רבות על אופי החסידות בישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד שן, שוחרי השם בהרי הקרפטים, הוצאת שם, ירושלים תשס"ה, עמ' 372.
  2. ^ בן ציון יאקאבאוויטש. ספר זכור ימות עולם - חלק 4, בני ברק, 1986. עמ' כ"ד.
  3. ^ שן, עמ' 372.
  4. ^ יחיאל צבי לייבוביץ. ספר יזל מים מדליו. הוצאה עצמית, 2000. עמ' 58.
  5. ^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ת"צ־תש"ד, מכון ירושלים, 1988. עמ' 73-74.
  6. ^ 6.0 6.1 מינץ, עמ' 31.
  7. ^ פסק הדין של בית המשפט הגבוה במחוז קינגס. יטב לב דסאטמר נגד כהאן. 22 באוקטובר 2004.
  8. ^ קרנצלר, עמ' 112-113.
  9. ^ קרנצלר, עמ' 54.
  10. ^ קרנצלר, עמ' 57.
  11. ^ Bruce Mitchell, Language Politics And Language Survival: Yiddish Among the Haredim in Post-War Britain, Peeters Publishers, 2006, עמ' 54-56.
  12. ^ רובין, עמ' 47, 262.
  13. ^ Jerome R. Mintz, Legends of the Hasidim, University of Chicago Press, 1968. עמ' 42.
  14. ^ יובל אליצור, הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש, מעריב, 21 באוגוסט 1979
  15. ^ מינץ, עמ' 126-128.
  16. ^ George Kranzler, Hasidic Williamsburg: A Contemporary American Hasidic Community, Jason Aronson, 1995. עמ' 229.
  17. ^ מינץ, עמ' 209-211.
  18. ^ ג'וזף ברגר. Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact, ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997.
  19. ^ קרנצלר, עמ' 11.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 מייקל פאוול. Succession Unclear After Grand Rebbe's Death, וושינגטון פוסט, 26 באפריל 2006.
  21. ^ מייקל פאואל. Hats On, Gloves Off. ניו יורק מגזין, 8 במאי 2006.
  22. ^ ,Lawrence Joffa Rabbi Moshe Teitelbaum. הגרדיאן, 14 ביולי 2006.
  23. ^ Jacques Gutwirth. La renaissance du hassidisme: De 1945 à nos jours. Odile Jacob, 2004. עמ' 69.
  24. ^ ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא
אלטא פייגא טייטלבוים

הרבנית אלטא פייגא טייטלבוים (ל' בניסן ה'תרע"ב, 17 באפריל 1912 - י"א בסיוון תשס"א, 2 ביוני 2001) הייתה אשתו השנייה של האדמו"ר יואל טייטלבוים מסאטמר. נולדה לרב אביגדור שפירא, האדמו"ר מצ'נסטוחוב שבפולין, נצר למשפחת המגיד מקוז'ניץ, ולגיטל, צאצאית של האדמו"ר קלונימוס קלמן הלוי מקרקא.

אלטא נישאה לאדמו"ר בי"ג אלול תרצ"ז (20 באוגוסט 1937), כשנה וחצי לאחר פטירת אשתו הראשונה בה' בשבט תרצ"ו (29 בינואר 1936). טקס הנישואין התקיים בעיר טשעבין שבגליציה. הפרש הגילאים הגבוה בינה לבין בעלה והיותה גדולה מבתו חיה רייזל בכעשר שנים בלבד, גרמו למתיחות בין השתיים. כשצורף בעלה האדמו"ר לרכבת קסטנר, הוכנסה אף היא לרשימה וניצלה עם נוסעי הרכבת.

נודעה כאישה חזקה, ולאחר השואה השפיעה רבות על החסידות ומוסדותיה. היא נטלה חלק פעיל בהקמתם, ביסוסם וגיוס כספים למענם. לאחר פטירתו של בעלה התנגדה למינויו של אחיינו רבי משה טייטלבוים לאדמו"ר. פינתה את ביתה הצמוד לבית המדרש של החסידות בקריית יואל שבעיירה מונרו עבור בית מדרש של פורשי החסידות המכנים עצמם בני יואל, שהיו קשורים אליה.

טייטלבוים ניהלה קרנות צדקה וחסד. כמה מוסדות תורה רבים בארצות הברית ובישראל המקורבים לחוגי העדה החרדית ונטורי קרתא קרויים על שמה.

נפטרה בי"א בסיוון תשס"א, 2 ביוני 2001, לאחר מחלה, ולא השאירה אחריה צאצאים.

דער יוד

דער יוּד (נהגה: "דֶר יִיד"; יידיש: 'היהודי') היה שבועון ציוני ביידיש שהופיע בפולין הרוסית בין ינואר 1899 לדצמבר 1902.

העיתון נערך בוורשה, אבל הודפס בקרקוב (שתחת שלטון אוסטריה) כדי לעקוף את הצנזורה הרוסית. העיתון יצא לאור על ידי חברת אחיאסף, ונערך על ידי יהושע חנא רבניצקי ויוסף לוריא. הוא כלל בדרך כלל 16 עמודים, ודיווח על ידיעות מתחום המושב. בעיתון פורסמו חיבוריהם של סופרים מפורסמים כגון שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים ומרק ורשבסקי. חיים נחמן ביאליק פרסם שיר ביידיש בעיתון.בשנת 1953 החל לצאת בניו יורק עיתון יידי בעל שם דומה, "דער איד" (אנגלית: Der Yid); בניגוד ל"דער יוד" הציוני, זהו עיתון חרדי מבית חסידות סאטמר.

ויואל משה

ויואל משה הוא ספר שחובר על ידי האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, ובו הוא פורש את משנתו האנטי ציונית.

ויליאמסבורג (ברוקלין)

ויליאמסבורג (באנגלית: Williamsburg) היא שכונה בצפון ברוקלין בעיר ניו יורק שבארצות הברית, שבה יש ריכוז גדול של יהודים חסידיים.

זיכרון משה

זיכרון משה היא שכונה במרכז ירושלים, בין רחוב הנביאים לכיכר השבת.

זיכרון משה נוסדה בשנת 1905 על ידי קבוצת משכילים ציוניים ובהם דוד ילין והרב יחיאל מיכל פינס. זו אחת מחמש שכונות שהתרומה להקמתן ניתנה על ידי משה מונטיפיורי, בתנאי שישאו את שמו.

השכונה נודעה כשכונה מודרנית במושגי התקופה ההיא, כשערכים של נוי ואסתטיקה נמצאו בתקנון השכונה, כגון: הוראות בדבר סלילת כבישים והתקנת מדרכות ("צריכות להיות סלולות היטב, ועשויות במדרון למען לא יעמדו בהן מימי גשמים"), חפירת תעלות למי-שופכין, נטיעת עצים וטיפוחם ואיסור תליית כבסים לייבוש ברשות הרבים.

כמו כן, זיכרון משה היא השכונה הראשונה מחוץ לחומות שבתיה לא היו צמודים זה לזה ולכל בית היו חצר וגינה משלו. רוב הבתים בשכונה היו בני קומה אחת והיא נחשבה לאחת השכונות היוקרתיות בתקופתה.

בשנת 1934 הוקם ברחובה הראשי, רחוב ישעיהו, תיאטרון אדיסון ששימש במשך שנים כתיאטרון הראשי של העיר עד להקמת תיאטרון ירושלים שנחנך ב-1971, וכקולנוע שבו הוצגו בין השאר סרטים הודיים וטורקיים. הקולנוע נהרס בשנת 2006, ובמקומו נבנה מתחם מגורים של חסידות סאטמר.

במרכז השכונה נמצא בית הכנסת המרכזי שלה, בית הכנסת זיכרון משה, הפועל במתכונת של שטיבלך ברוב שעות היממה. בית כנסת זה נמנה עם הוותיקים והידועים ביותר מסוגו. בבית הכנסת ישנם גם שיעורי דף היומי רבים סביב השעון.

עם השנים הוזנחה השכונה, רבים מן הבתים נהרסו או נוספו להם קומות, וקרבתה לכיכר השבת הביאה להתחרדותה. מבנים נוספים בעלי עניין בשכונה הם בית הספר למל המשמש כיום תלמוד תורה חסידי, ובית דוד ואיטה ילין המשמש כיום כבית אגודת ישראל.

הרב יצחק צבי ריבלין כיהן כרבה הראשון של השכונה וסביבתה. כן כיהנו כרבני השכונה הרב מאיר סטלביץ והרב ישראל יעקב פישר.

חיים צבי טייטלבוים (ירושלים)

הרב חיים צבי טייטלבוים (מכונה: חיים הערש, נולד תשל"ג) הוא רב קהילת סאטמר בירושלים ובנו הבכור של רבי זלמן לייב טייטלבוים, אחד משני אדמו"ר סאטמר בארצות הברית.

חסידות במרחב הרומני

במרחב הרומני, הכולל מחוזות שהיו חלק מרומניה בתקופות מסוימות בהיסטוריה, פעלו כל זרמי היהדות של התקופה, החסידות, האשכנזים הישנים, רפורמיזם שכונה גם מודרניזם, הנאו-אורתודוקסיה, הספרדיות והיהדות הלאומית. הרבה חצרות חסידיות פעלו במרחב זה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 והשפיעו על דמותה של יהדות רומניה ועל חיי הדת והתרבות שלה.

בנסיכות מולדובה (מאוחר יותר חבל מולדובה ברומניה) חדרו והתבססו בהדרגה בשטפנשט, בבוחוש, בפשקאן ובאדז'וד, החצרות החסידיות המונהגות על ידי בני משפחת פרידמן. בני המשפחה הזאת ייסדו, בתקופה שבין מלחמות העולם, חצרות חסידיות גם בפלוישט ובבוקרשט במונטניה. במקביל לחצרות של בני משפחת פרידמן התקיימו חצרות של אדמו"רים מהמשפחות לנדמן (Landman), דרברמדיגר (Derbaremdiger), הלפרין (Halperin) ופרנקל. בבוקובינה בלטה גם משפחת האדמו"רים האגר (Hager) ובבסרביה המשפחות פרידמן וטברסקי (Twerski) ותנועת חב"ד. בטרנסילבניה היו ענפים של משפחת האגר וחסידות סטמר (בחלק שהיה פעם חבל מרמורש שהיום כלול בטרנסילבניה).

י"ב בחשוון

י"ב בחשוון הוא היום השנים עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השנים עשר בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. י"ב בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ב חשוון היא פרשת וירא, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או חמישי, או פרשת לך לך אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

י"ז בטבת

י"ז בטבת הוא היום השבעה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השבעה עשר בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ז טבת היא

ברב השנים פרשת שמות. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת ויחי.

יואל טייטלבוים

הרב יואל טייטלבוים (כונה "ר' יואליש", הונגרית: Teitelbaum "Jajlis" Joel ; י"ז בטבת תרמ"ז, 13 בינואר 1887 – כ"ו באב תשל"ט, 19 באוגוסט 1979) היה האדמו"ר המייסד של חסידות סאטמר. מחבר הספרים "ויואל משה" ו"דברי יואל". הנהיג קו שמרני ונודע כמתנגד קיצוני ובלתי-מתפשר של הציונות ואגודת ישראל. מילא תפקיד מרכזי בשיקום העולם החסידי לאחר מלחמת העולם השנייה.

יקותיאל יהודה טייטלבוים

הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים (מכונה: זלמן לייב; נולד בכ"ד בכסלו תשי"ב, 23 בדצמבר 1951) הוא אחד משני אדמו"רי חסידות סאטמר.

כ"ו בניסן

כ"ו בניסן הוא היום העשרים ושישה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ"ו בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

מלאכים (קבוצה חסידית)

המלאכים היא קבוצה חסידית קטנה שהתפלגה מחסידות חב"ד, השוכנת בוויליאמסבורג ובמונסי. מייסד הקבוצה הוא הרב אברהם דובער לוין. דרכי הקבוצה מיוסדים על שיטת חב"ד[דרושה הבהרה]. אנשי הקבוצה מאופיינים בהתנגדות קנאית לציונות.

מנחם מנדל טייטלבוים

הרב מנחם מנדל טייטלבוים (נולד י"ט באדר ב' תשכ"ז, 31 במרץ 1967) הוא בנו הבכור של רבי אהרן טייטלבוים, אחד משני אדמו"רי חסידות סאטמר. הרב מנחם מנדל הוא הרב של הריכוז הגדול של חסידי אביו בשכונת וויליאמסבורג ברובע ברוקלין שבניו יורק.

מניין

בהלכה, מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים (ביהדות האורתודוקסית) – החל מגיל שלוש עשרה.

סאטו מארה

סאטו מארה (ברומנית: Satu Mare; ביידיש: סאַטמאַר או סאַטמער; בהונגרית: Szatmárnémeti; בגרמנית: Sathmar), היא עיר במערב רומניה באזור טרנסילבניה הצפונית, בעלת אוכלוסייה של 115,142 תושבים. היא שוכנת על גדות נהר סומש, קרוב לגבול הונגריה, משמשת כעיר הבירה של מחוז סאטו מארה.

פאלם טרי

פאלם טרי (באנגלית: Palm Tree) היא עיירה במדינת ניו יורק שבארצות הברית, כ-70 קילומטרים צפונית-מערבית לעיר ניו יורק. בעבר נקראה קריית יואל והייתה אחת משלוש העיירות המרכיבות את העיר מונרו אך ב-2019, לאחר משאל עם, קיבלה עצמאות משלה, ושטח העיר עם המחוזות מסביב שונה לפאלם טרי שמשמעותו באנגלית "עץ תמר", וביידיש "טייטל בוים", על שם מייסדה האדמו"ר, רבי יואל טייטלבוים המנוח. בשנת 2016 גרו בעיירה כ-22,000 תושבים, אנשי חסידות סאטמר, המהווים את הרוב מוחלט של התושבים במקום, ומכאן ששפת האם של רוב התושבים היא יידיש. לפי הסטטיסטיקה, פאלם טרי היא, באופן רשמי, היישוב העני ביותר בארצות הברית.

קולנוע אדיסון

קולנוע אדיסון היה בית קולנוע וראינוע בירושלים שנפתח ב-1932 (כ"ו בטבת ה'תרצ"ב), פסק לפעול ב-1995 והמבנה בו שכן נהרס בשנת 2006, לאחר שעמד נטוש במשך 11 שנים. בית הקולנוע שכן ברחוב ישעיהו 14 פינת רחוב בליליוס.

בית הקולנוע הוא השלישי שהוקם בירושלים (לאחר "קולנוע ציון" ו"קולנוע עדן") על ידי מ. י. מזרחי ובניו משכונת זיכרון משה שהקימו גם את קולנוע אוריון. האולם התפאר באדריכלות המודרנית, בממדיו העצומים והיה הראשון בירושלים שהפעיל מיזוג אוויר. שמו של האולם נקבע כמחווה לתומאס אדיסון, מממציאי הקולנוע.

בכסלו ה'תרצ"ב (1931) נחתם הסכם "אי חילול שבת" עם הנהלת קולנוע זה ועם שני בתי הקולנוע אחרים; סוכם שהמפר את ההסכם ייקנס בסך 300 ל"י (מתוכם 150 ל"י לבית היתומים דיסקין, ו-75 ל"י לכל אחד מבתי הקולנוע האחרים).

לאחר ההצלחה הגדולה של הקולנוע, החליטה הנהלתו להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, למרות שהקרנת הסרטים החלה רק במוצאי שבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור החרדי, ובעיקר בהנהגת עמרם בלוי החלו חרדים לנסות ולמנוע את מכירת הכרטיסים בשבת. פעמיים הוצת האולם (בתשכ"ה - 1965 ובתשל"ה - 1975) ונגרם לו נזק כבד. באמצע שנות השבעים נפטר מ. י. מזרחי ובית הקולנוע עבר לבעלות בנו, משה (מוזי) מזרחי.

לבסוף האולם נסגר ב-1995 ונותר שומם שנים רבות. מוזי מזרחי סירב למכור אותו לחרדים מסיבות עקרוניות.

בשנת 2006 חברת "קריית יואל" (ע"ש הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר) רכשה את המבנה ובמקומו נבנה מתחם מגורים הכולל 2 מבנים לאברכים של חסידות סאטמר. בהתאם לחוק שימור אתרים שומרה חזית מבנה הקולנוע. במהלך חודש אוגוסט 2007 הונחה אבן הפינה למתחם המגורים על ידי הרב אהרן טייטלבוים, האדמו"ר של חסידי סאטמר, בהנחת אבן הפינה רואים החסידים והאדמו"ר ניצחון במערכה שלהם "על קדושת ירושלים". לאחר עיכובים במהלך הבנייה נחנך פרויקט המגורים ב-2014.

שלוש השבועות

שלוש השְׁבוּעוֹת הוא כינוי מקובל לדברי חז"ל בתלמוד הבבלי ועוד, הנדרשים על פסוקים בשיר השירים העוסקים בשבועות שהשביעה הרעיה את הצביים ואיילות השדה, שעל פי הנמשל מיוחסות לשבועות שהשביע ה' את ישראל ואת אומות העולם. לפי חלק מהפרשנויות, השבועות אוסרות על עם ישראל לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל. המושג עומד בלב המחלוקת הדתית בין קבוצות דתיות אנטי ציוניות, כגון חסידות סאטמר, הנוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית כנגד הציונות והקמת מדינת ישראל, לבין קבוצות דתיות-ציוניות הסבורות שאין כיום לשבועות תוקף מחייב.

חצרות חסידיות
שושלת מייסדי החסידות הבעל שם טוב, בנו רבי צבי ונכדיו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסאדילקוב. המגיד ממעזריטש, בנו רבי אברהם המלאך, בנו רבי שלום שכנא מפראהביטש
חסידויות במרחב הרוסי-ליטאי בית צ'רנוביל: צ'רנובילקוריסטשובצ'ארקסאוורוטשמקארובטריסקטולנאסקווירארחמסטריווקאשפיקובמחנובקההורניסטייפולמאלין-ראדומישלברזנהחסידות חב"ד: חב"ד ליובאוויטש • שלא שרדו: סטרשלהקאפוסטליאדיניעז'יןבית קרלין-לכוביץ': קרליןלודמירלעכוויטשקובריןסלוניםקוידנובקוברין-ביאליסטוקפינסק-קרליןברסלבקוריץ-שיפיטובקה-סאלוויטאקרסנהאוסטרהאסטפיןנישכיז (אוסטילה, קובלה)אניפוליליניץ-מונסטריץ'סאווראןאליקוולעדניקאמדורפרוסקורובקמינקא-מיראפאלרשקובקאשיווקא - דויד הורודוקלובושוב-יאנוב
חסידויות מזרח גליציה בית רוז'ין: סדיגורהצ'ורטקובהוסיאטיןבויאןקופיטשניץאוז'ירן-בראדידרוהוביץ'בית זלוטשוב: יאמפולהראדווילזברז'זוויהלקרמניץסקאליהבית פרמישלאן: פרמישלאןקאלישגלינאסאסוב (גזע ר' משה לייב)קוסובאוזיראן-לשקביץ (גזע היושר דברי אמת)סקאהליאריטשובסטרליסקסטרטיןבעלזא (קארוב, סקאהל) • זידיטשויב-בורשטיןקומרנהאלעסק-סטניסלבסאסובירוסלבקמינקאברז'אןבוטשאטש ('אשל אברהם')סאמבורנארול
חסידויות מערב גליציה ליז'נסקרימנובדינובבלאז'ובבית רופשיץ: רופשיץגלגובלינסקמעליץדז'יקובבארנוברוזבדובסטוטשיןבית צאנז: צאנזשינאוואקשאנובבאבובגורליץראצפרטטשכויבסטרופקוברודניקברדיובגריבובצאנז-קלויזנבורגצאנז-ז'מיגראדטשקאווע ♦ • דומברובהוישניצאפשעווראסק
חסידויות פולין אפטא-זינקוב-מז'יבוז'בית קוז'ניץ: קוז'ניץ-מוגלניצא-גרודז'יסקפיאסצנאאוסטרובצאלוקווע וולברוז'בית לובלין: שושלת החוזה מלובלין, חנטשיןפשדבורז'אפטא-וואלברום-וודיסלברדומסק-קרימילוברדושיץקראקא (גזע ה'מאור ושמש')חלם (ר' נטע)קוזמיר-מודז'יץלעלובקארובחלםלנטשנהאוז'רובוויליפוליליפסקבית פשיסחה: ביאלאפוריסוב-קאלושיןבית וורקא: וורקאאמשינוב (אופלה) • אלכסנדרסטריקובראדזימיןנדרזין - סקרנביץבית איזביצא: איזביצה ראדזיןלובלין • מרקשוב ♦ בית קוצק: קוצק (פילוב-סוקולוב-לומאז')גורטשכנובסוכטשובגוסטיניןפילץנובומינסקזיכליןויסקוט-קרושנוביץ
חסידויות רומניה בית רוז'ין: בוהושליובהשטפנשטוסלויפשקאןאדז'ודבית נדבורנא: נדבורנהקרעטשניף (ביטשקוב)ראחובחוסטנדבורנה באניהפיטסבורגבישטינאסטרוז'ניץ (קליבלנד, מאשלוי)טמשוואר-אראד (גזע ר' יוסף מבורשה)זוטשקא (סטאניסלב)בית ויז'ניץ: ויז'ניץויז'ניץ מונסיסרט ויז'ניץאנטניאווישווהצ'רנוביץ'-דורוהוי (שושלת 'הבאר מים חיים')שאץדעעשפאלטישאןבוצ'צ'ה-בוטושאןסקולעןריבניץ
חסידויות הונגריה בית אויהל - סיגט: סיגט-סאטמאר (וואלווא, לימנוב, הוסאקוב, סארוואש) ♦ ליסקאספינקאטאהשקוסוןפאפאקאליבקרעסטירמונקאטשקאפישנאסוידביקסאדהאדאס-מטסלקה חבורת שומר אמוניםברגסז
חסידויות ארץ ישראל ערלויאשלגמאקוואדאראגמטרסדורףמישקולץשומרי אמונים: שומרי אמוניםתולדות אהרןתולדות אברהם יצחקמבקשי אמונהחסידויות ירושלמיות: דושינסקיאמשכנות הרועיםקהל חסידי ירושליםחסידויות חדשות: ר' אשר פריינדתורת חכםנחלת יעקבנזר ישראל
חסידויות ארצות הברית בוסטוןאונגווארוויעןחסידויות חדשות: אמונת ישראלתולדות יהודה סטוטשיןהיכל התפילהשערי תפילה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.