חסידות חב"ד

חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת") היא חצר חסידית, ממשיכתה של שושלת חב"ד שנוסדה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי בשלהי המאה ה-18[2]. בשנת ה'תקע"ג (1812) עבר בנו רבי דובער שניאורי לעיירה לובביץ', שממנה פעלו רוב אדמו"רי חב"ד ועל שמה נקראה החצר. לצדה התקיימו ענפים נוספים, כמו קאפוסט וליאדי, אך הם התמזגו לבסוף לתוך חב"ד-ליובאוויטש שנותרה יחידה בשנת ה'תרפ"ג (1923)[3]. חב"ד ניכרת בדרכה הרעיונית, המתבטאת בראשי התיבות המרכיבים את שמה, שלפי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. היא מדגישה את מרכזיות השכלתנות בביסוס האמונה הדתית.

לחסידות חב"ד הייתה השפעה ביהדות מזרח אירופה, בעיקר במרכז פעילותה הנמצא כיום בשטחי בלארוס. האדמו"ר השביעי והאחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, פיתח מאוד את פעילות שליחיו להפצת ערכי היהדות בציבור היהודי הרחב. במקביל הדגיש את חשיבות האמונה בגאולה הקרבה, תוך שרבים מחסידיו משוכנעים שהוא המשיח וחלקם אף מסרבים לקבל את עובדת פטירתו ב-1994. השאלה אם ועד כמה יש לעסוק במשיחיותו מוסיפה לפלג את חב"ד, שמתנהלת מאז ללא אדמו"ר. מספר חבריה קשה לחישוב בשל הקושי להפריד בין חסידים במעגל הפנימי לבין מקורבים. על פי ספרי טלפונים ורשימות של החסידות היו בשנת 2016 כ-16,800 בתי-אב השייכים לה[4].

חסידות חב"ד
חב"ד
דיוקן המיוחס לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד; למעשה, צויר שנים לאחר פטירתו[1].
דיוקן המיוחס לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד; למעשה, צויר שנים לאחר פטירתו[1].
מידע
מקום ייסוד ליוזנה, האימפריה הרוסית
מייסד שניאור זלמן מלאדי

מהות שיטת חב"ד

האמונה ו"חכמה בינה ודעת"

שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בבורא היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית, ולא די באמונה מופשטת כדי להניע את כל כוחות הנפש לאורך זמן אלא צריך את שתיהן יחדיו[5]. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא"[6], וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, גם הרגשות הדתיים (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.

חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. זו טכניקה שמטרתה להפנים את הדברים, ובשלב השני לגרום להם לעורר את הרגשות המתחייבים. למשל, ההתבוננות בגדולת ה' אמורה להוליד בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של אלוהים על כל פרט, אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.

מקום האדמו"ר בחסידות

חב"ד לא קיבלה את תפיסת חלק מהחסידויות[7][8], שעיקר עבודת האלוהים מוטלת על האדמו"ר בעוד חובת החסידים היא רק להתדבק בו. תורת חב"ד נותנת מקום חשוב לאדמו"ר, שנתפס כ"ראש" שממנו המוני העם יונקים כוח וחיוּת, אך לשיטתה, הצדיק אינו יכול לפטור את היחיד מהחובה המוטלת עליו ללמוד ולהבין בעצמו את ענייני האלוהות, בשאיפה שהרגשות שיתעוררו בו יצמחו מתוך הבנתו שלו.

בנקודה זו חלק מייסד חב"ד על חבריו, צדיקי החסידות בדורו. היו שטענו נגדו כי בכך הוא סוטה מדרך החסידות, ואילו הוא השיב שדרכו מייצגת את הדרך השלמה שמשלבת בין ההתקשרות לצדיק ובין חובת האדם לעמול בעצמו. מסופר כי רבי שלמה מקרלין ביקש רשות להתיישב בתחום פעילותו של מייסד חב"ד, והוא הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה מקרלין ניאות לקבל את שני התנאים הראשונים, אך על התנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים[9].

עם זאת, גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות. בלשונו של בעל התניא:

"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"

תניא פרק ב

בעקבות רעיון זה, האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה[10], והחסיד שואף להיות 'קשור' אליו. עצם הדבקות הנפשית בצדיק מכונה 'התקשרות', ועיקרה הוא על ידי לימוד תורת האדמו"ר ומילוי הוראותיו. רבים מהחסידים נהגו שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו. החסידים מחשיבים כל חפץ שקיבלו ממנו, ורבים מהם שומרים את הדולר שקיבלו בחלוקות ה"שליחות מצווה" לצדקה מהרב מנחם מנדל שניאורסון, לאחר שנתנו לצדקה שטר אחר תמורתו.

האלוהות היא הכול

הגותה של חב"ד מבוססת בעיקר על תורת הקבלה הרואה בכל מציאות ותופעה בעולם ביטוי של הכוח האלוהי, בבחינת "אין עוד מלבדו". גם הדברים השליליים הקיימים בעולם טומנים בפנימיותם מטרה לקדם את הקדושה, על ידי שהם מעוררים את האדם למאמץ יתר כדי לגבור עליהם. בעקבות כך חב"ד נוקטת גישה פתוחה ובטוחה כלפי העולם, ומאמינה שהעולם כולו נועד לשרת את הקדושה. בעקבות תפיסה זו שלוחי חב"ד נפרסים במקומות רבים מאוד בעולם, ומנסים "לקדשו" על ידי הפצת יהדות וחסידות.

דרכי עבודת האל

בתורת חב"ד ישנה חלוקה לשתי קטגוריות עיקריות של עבודת החסידים:

  • עבודה - הכינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה. חסידים המשקיעים בתפילה באריכות ובעבודת המידות מכונים "עובדים"[11].
  • השכלה - לימוד מעמיק של מאמרי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים "משכילים".

עוד נקראים החסידים ל"קבלת עול"[12] ול"ביטול"[13], בפרט כאשר השכל אינו מתיישב עם האמונה, וכן ל"הנחת עצמותו"[14], כדי לפנות מקום למציאות הבורא וקיום רצונו.

ספרי החסידות

ספר היסוד - התניא

Tania
צילום שער ספר התניא במהדורה הראשונה (זאלקווא תקס"ה)

ספרות חב"ד

ספר התניא, ספרו ההגותי העיקרי של רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד. הוא הודפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ז (1797) בסלאוויטא. ונדפס מאז בכ-6,000 מהדורות ובשפות רבות.

שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסת העולם שבמרכזו. ה"בינוני" של התניא הוא אדם שמתחולל בו מאבק תמידי בין הטוב ובין הרע ועליו להילחם ללא הרף בהרהורי חטא. הוא אינו מצליח לסלק את הרע מקרבו, שזו מדרגת ה"צדיק", שאין בו רע. ועם זה, ה"בינוני" מקיים בשלמות את התורה והמצוות, ואינו עובר לעולם על הוראות התורה. ספר התניא מדריך את האדם כיצד יוכל להגיע למדרגה רוחנית זו. הספר קובע כי היעד שאליו כל יהודי צריך להגיע הוא "בינוני" שזו "מידת כל אדם" לפי התניא, רוב בני האדם אינם יכולים להגיע למדרגת "צדיק" (במובן של ספר התניא)[15].

הספר גם מסביר את חשיבות הדבקות בצדיקים, שבאמצעותה האדם מן השורה יונק את השפע האלוקי הנובע משורש הנשמות[16].

התניא נחשב כתורה שבכתב של תורת החסידות[17], ועל בסיסו אמרו אדמו"רי חב"ד וכתבו מאמרי חסידות, בפרט ביחס לבורא: מהו, משמעות היותו 'אין סוף', הבנת תכלית הבריאה, דיון ביחסי אלוהים והאדם, מדוע מתעניין הבורא במעשי האדם, וכן מהות התורה, המצוות, הנשמה, מדוע היא ירדה לעולם, מהו יהודי ועוד.

שאר ספרי החסידות

עם ספרי חב"ד נמנים מאות ספרים. כל אחד מהאדמו"רים נהג להשמיע מאמרי חסידות בשבתות ובימי מועד. המאמרים נרשמו על ידי החסידים, והיו מאמרים שנכתבו על ידי האדמו"רים עצמם. מקצת מהמאמרים הוגהו על ידם, כגון ספר המאמרים מלוקט. כמעט לכל שנה בתולדות החסידות יש ספר המכנס את המאמרים שיצאו בה.

מעבר למאמרים כתבו האדמו"רים ספרים נוספים. לצד התניא, נמנים עליהם "שערי אורה" של הרב שניאורי, דרך מצותיך של הצמח צדק, היום יום של רבי מנחם מנדל שניאורסון ועוד.

חלק מהחסידים בדורות הראשונים כתבו ספרות שמיוחסת לה חשיבות בקרב החסידים, עם כותבים אלה נמנים הרב הלל מפאריטש בעל "פלח הרימון", והרב יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, בעל "חנה אריאל".

חיבורים אלה נדפסים על ידי הוצאת הספרים הרשמית של חב"ד - קה"ת. קיימות הוצאות לאור נוספות, בלתי-רשמיות, המוקדשות לספרות התנועה מכל הסוגות.

מנהיגי החסידות

האדמו"ר הראשון

מייסד שיטת חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)) המכונה "אדמו"ר הזקן" וגם "בעל התניא" ו"שולחן ערוך הרב" על שם ספריו. היה תלמיד המגיד ממזריץ' ותלמיד-חבר של רבי מנחם מנדל מויטבסק. לאחר פטירת המגיד יצאו ממשיכיו להפיץ את תורת החסידות במזרח אירופה. רבי שניאור זלמן פעל במחוזות ליטא, שם הייתה התנגדות קשה לחידושים ולשינויים שהנהיגה התנועה. שיטתו וגישתו השכלתנית והאינטלקטואלית הלמה היטב את הסביבה הלמדנית בליטא. לאחר שהרב מוויטבסק עלה לארץ ישראל, המשיך הרב מלאדי את דרכו בהפצת החסידות במזרח אירופה.

בראש ההתנגדות לתנועה עמד הגאון מווילנה, שסירב להיפגש עם רבי שניאור והרב מוויטבסק כשביקשו זאת. כשאסרו השלטונות הרוסיים על הטלת חרם ב-1795 נשלל מהמתנגדים אמצעי חשוב, והם עברו למסירות והוקעות של החסידים. האדמו"ר הזקן ועשרים מנהיגים הושלכו לכלא הרוסי. הוא זוכה כעבור חודשיים ושוחרר. יום זה מצוין בחב"ד בחג הגאולה, החל בי"ט בכסלו. תלמיד הגר"א, הרב חיים מוולוז'ין, מיתן את ההתנגדות לחסידות ולא הוציא חרמות כנגדה.

הדור השני וקביעת המרכז בליובאוויטש

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי בתקע"ג (1813) התמנה בנו הגדול רבי דובער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי") (ט' בכסלו ה'תקל"ד - ט' בכסלו ה'תקפ"ח) לאדמו"ר ובאותה שנה בי"ח באלול, הוא התיישב בעיירה לובביץ', בה כיהנו לאחר מכן אדמו"רי חב"ד יותר ממאה שנים. בינו לבין חברו, רבי אהרן מסטרשלה, התגלעה מחלוקת בהבנת תורת החסידות ובעקבותיה הקים רבי אהרן חצר משלו אליו עברו חלק מחסידי חב"ד, אך חצר זו לא שרדה.

האדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו לא להתפלל בבתי כנסיות שאינם משויכים לחסידות, על מנת למנוע סכסוך סביב נוסח התפלה השונה בין החסידים לליטאים[דרוש מקור], ובכך חיזק את המסגרת הארגונית של החסידות. לפי דברי האדמו"ר השישי של חב"ד נוספו לחסידות בימיו עשרות אלפי חסידים[18].

האדמו"ר ייסד בחברון בשנת ה'תר"ה 1845 קהילה חב"דית, בראשות חתנו ר' יעקב סלונים ובתו מנוחה רחל; הקהילה נתמכה מתרומות החסידים ברוסיה.

בהושענא רבה תקפ"ז נעצר האדמו"ר על ידי הרוסים באשמת הונאה והשתחרר בי' בכסלו באותה שנה.

הדור השלישי

Tzemachtzedek2
אדמו"ר הצמח צדק השלישי לבית חב"ד-ליובאוויטש

לרבי דובער שניאורי היו שני בנים, אך לאחר פטירתו המשיך את השושלת חתנו, שהיה גם בן אחותו, אשתו הראשונה של ר' שלום שכנא אלטשולר, רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "הצמח צדק" על שם ספרו העיקרי. חיבור נוסף שלו הוא דרך מצוותיך, פרשנות לכמה מצוות. ספר זה נחשב לאחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד. דרושי החסידות שלו נכללו ברובם בסדרת 'אור התורה', המונה כארבעים כרכים.

רבי יוסף יצחק שניאורסון תיאר את פעילותו הציבורית נגד חוקי הצאר ניקולאי הראשון שפגעו בלימוד תורה לילדים ונוער ואת פעילותו נגד גזרת הקנטוניסטים[19], כמו גם נגד תנועת ההשכלה ברוסיה שהייתה אז בראשית ימיה[20].

הדור הרביעי והחמישי

עם פטירת ה"צמח צדק", בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (1866), הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות (בן נוסף, רבי יעקב, נפטר בחייו). הבן הבכור, רבי ברוך שלום[21], סירב לקבל על עצמו אדמו"רות, אך שאר בניו התמנו כולם לאדמו"רים. צעיר הבנים, רבי שמואל שניאורסון (מהר"ש) נחשב לממשיך הרשמי של החסידות בעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא. ר' שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאחיו הקימו את חצרותיהם בערים שונות. רק שושלת האדמו"רים שבלובביץ' שרדה.

בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב שניאורסון (המהרי"ל מקאפוסט) הקים את חצרו בקאפוסט ומרבית החסידים נהרו אליו. לאחר פטירתו, כחצי שנה אחרי אביו הצמח צדק, המשיך בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון, שבין חסידיו המפורסמים נמנו רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"). הוא נהג באדמו"רות עד פטירתו בשנת תר"ס (1900), אז המשיכו במשותף אחיו רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (נפטר ב- ה'תרס"ח (1908)) ורבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק (נפטר ב- ה'תרפ"ג (1923)). צאצאיהם לא קיבלו על עצמם את עול האדמו"רות ורוב החסידים חזרו לתנועת ליובאויטש[3].

הבן השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים את חצרו בליאדי. אחריו המשיך בנו, רבי יצחק דובער, את השושלת, ולאחר מכן חצר זו התפרקה.

הבן הרביעי, רבי ישראל נח שניאורסון (הרי"ן) הקים את חצרו בניעזין (Nizhyn), מקום קבורת סבו האדמו"ר האמצעי. אחר פטירתו בשנת ה'תרמ"ג (1883), קיבלו חסידיו את הנהגת האחים רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה ושמריה נח שניאורסון, שהנהיגו את חסידי קאפוסט.

הבן החמישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש הקים חצר משלו כבר בחיי אביו, חצר שהייתה בעיקרה בסגנון חסידות צ'רנוביל, לאחר פטירתו המשיך אותו בנו נחום דובער[22].

הבן הצעיר, רבי שמואל שניאורסון, היה כאמור אדמו"ר בלובביץ'. לאחר פטירתו המשיך בנו השני רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב), שבין מפעליו ייסוד רשת ישיבות תומכי תמימים בשנת ה'תרנ"ז (1897). ב-ה'תרע"ו (1916), במהלך מלחמת העולם הראשונה, עבר לרוסטוב על הדון, שם נפטר ב-ה'תר"פ (1920). בנו היחיד רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) מונה בצוואתו כמחליפו. ענף זה הוא היחיד שהתקיים גם בדור השישי.

הדור השישי וקביעת המרכז בארצות הברית

Frierdiger Rebbe
אדמו"ר הריי"ץ השישי לבית חב"ד

האדמו"ר השישי, הרב יוסף יצחק שניאורסון, גר בתחילה ברוסטוב. למרות עליית השלטון הקומוניסטי הוא המריץ את חסידיו להמשיך ולהפעיל את החדרים והישיבות באופן מחתרתי, וכן לקיים מקוואות והספקת צורכי דת. בשנת ה'תרפ"ד (1924) אולץ לעבור לעיר לנינגרד והמשיך שם את פעילותו המחתרתית. בעקבות כך הוא נעצר על ידי הג.פ.או בט"ו סיון ה'תרפ"ז (1927) וללא משפט נגזר דינו למוות. בעקבות לחצים בינלאומיים הומר ענשו לגלות 3 שנים בעיר קוסטרומה, ולאחר ימים ספורים, ביום י"ג תמוז שוחרר ממאסרו. בחודש תשרי תרפ"ח נאלץ לעזוב את ברית המועצות.

מברית המועצות עבר הריי"צ ללטביה ולאחר מכן לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את פולין וחזר ללטביה. משם נסע לארצות הברית וקבע את מרכז החסידות בבית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בעיר ניו יורק.

בארצות הברית עסק האדמו"ר בבנייה מחודשת של החסידות, תוך שהוא מתמודד עם ההתחלנות וההתבוללות בקרב היהודים שהיגרו מאירופה לארצות הברית. האדמו"ר הקים באותה תקופה מוסדות רבים, בהם ישיבות תומכי תמימים, המרכז לענייני חינוך והוצאת הספרים קה"ת, ועוד.

הדור השביעי

Rabbi Menachem Mendel Schneerson2
הרבי מנחם מנדל שניאורסון, השביעי לבית חב"ד-ליובאוויטש

משנת ה'תשי"א (1951) הנהיג את חסידי חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד-ליובאוויטש, חתנו של האדמו"ר השישי. מאז קיבל לידיו את ההנהגה התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, באמצעות אלפי השלוחים הפזורים ברחבי תבל.

בתשנ"ב (1992) פתחה חב"ד בישראל קמפיין חוצות בסיסמה "היכונו לביאת המשיח".

בערוב ימיו, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב (1992), הוא לקה בשבץ מוחי באוהל קברו של חמיו. תקופת מחלתו נמשכה כשנתיים ושלושה חודשים, ובתקופה זו הפכה האמונה במשיחיותו לדומיננטית ברוב חלקי החסידות.

נפטר בג' בתמוז ה'תשנ"ד (1994). פטירתו גרמה זעזוע בקרב חסידיו, משום שרבים מהם סירבו להאמין כי מאורע כזה יכול להתרחש.

החסידות כיום

היחס אל רבי מנחם מנדל לאחר פטירתו

אהל הרבי מליובאוויטש
אוהל חב"ד לובביץ' ובו קברי רבי מנחם מנדל וחמיו הריי"צ
Rabbi Menachem Mendel Schneerson3
מנופף לשלום לעוברים בתהלוכת ל"ג בעומר תשמ"ז

בכל חסידות וגם בחסידות חב"ד מקובל שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה, שעל פיו יישק דבר. לאחר פטירתו, חסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש, מתוך אמונה שהוא עדיין ממשיך להנהיג את החסידים ואת החסידות. מלבד זאת, לא היו לו ילדים או ממשיך טבעי אחר. הם נשענים על כך שגם הרב שניאורסון הצהיר פעמים רבות שחמיו הוא "נשיא הדור" גם לאחר פטירתו, וש"אנחנו" איננו אלא שליחיו ומבצעי הוראותיו. לאור זאת אומרים חסידי חב"ד בימינו שמנהיגותו נמשכת, "מורשתו" משמשת נר לרגליהם, הם לומדים את תורתו ופועלים ומחנכים לפיה. הם שומרים על הוראותיו הרבות (כגון, לימוד היד החזקה של הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית). הם רואים בלימוד תורתו ובמילוי הוראותיו דרך של "התקשרות" אליו. הם מאמינים כי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי בקרוב תתממש בשורתו על הגאולה וביאת המשיח.

על פי התאולוגיה החב"דית לכל דור ודור בדברי ימי עם ישראל, החל ממשה ועד ימינו, ישנו מנהיג המשמש כ"נשיא הדור". חסידי חב"ד מאמינים כי מאז ייסוד החסידות שימש כל אחד מאדמו"ריה כנשיא הדור, וממילא התקיים בינו לבין אלוהים קשר בלתי אמצעי ונעלה אף מצדיקים אחרים בדורו. החסידים מאמינים שהרבי ממשיך לשמש כנשיא הדור. לפי תורת חב"ד, לכל דור ישנו תפקיד מיוחד שאותו עליו להשלים. המשימה של הדור השביעי על פי הוראות הרב שניאורסון היא הבאת המשיח, וכל עוד לא הושלמה משימה זו הוא ממשיך לשמש נשיא הדור ומנהיגו.

פולמוס המשיחיות

לאחר פטירת האדמו"ר האחרון נוצר בחסידות חב"ד ויכוח שהוביל להיווצרות שתי קבוצות: הזרם המתון (הקרוי גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחיסטי") מאמין כי תפקידה של חסידות חב"ד להמשיך את מורשת המנוח, תוך הכרה בעובדת פטירתו. אנשי הקבוצה אומרים קדיש ביום פטירתו ועולים לקברו, כפי שנוהגים בכל רבי שנפטר. הם מצפים לשובו בתחיית המתים. לדעת החוקרים[23] גם בזרם המתון מרבית החסידים מאמינים שהרב שניאורסון הוא המשיח, למרות פטירתו, אך טוענים כי מאחר שהתנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח - אין לעסוק בזה. הזרם המשיחיסטי סבור כי חלק מרכזי בתפקידם של חסידי חב"ד הוא להכריז ולפרסם שהאדמו"ר הוא המשיח. אנשי הקבוצה נוהגים להכריז "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ולהדפיס זאת בדף השער של ספרים וחוברות שהם מוציאים לאור. רבים מהם חובשים כיפה שעליה הכרזה זו וחלקם גם עונד על דש חליפתו דגלון צהוב עם המילה משיח. ה'משיחיסטים' ממשיכים להוסיף לשמו של המנוח את האיחול "שליט"א" (ראשי תיבות: שיחיה לאורך ימים טובים אמן) ואומרים שהוא עדיין חי. חלק מאנשי הזרם המשיחי אינם עולים לקברו ובאים רק לבית מדרשו בברוקלין, ואף מאמינים שהוא ממשיך להגיע לתפילות שם ומחלק דולרים לצדקה מדי יום ראשון. הם סבורים שלמרות מה שנראה כפטירתו (הם קוראים לכך "היעלמות") הוא חי בגוף גשמי ממש, ושדבריו גוברים על המציאות הנראית לעיניים.

הרבי לא הכריז מעולם במפורש שהוא המשיח. עם זאת, בשיחות רבות שלו ישנן אמירות שניתן לפרש כרמזים למשיחיותו, כגון שדורו יהיה האחרון לגלות והראשון לגאולה, או ששמו של המשיח הוא מנחם. אנשי הזרם המשיחיסטי וכן החוקרים ממשיכים לפרש אמירות אלה כרמזים למשיחיותו. לעומתם, הזרם המתון מבין התבטאויות כאלו, בדיעבד לאחר פטירתו, כתפילה וכמשאלה שלו. מאידך, בכמה מקרים דיבר הרבי ברבים או כתב מכתבים שבהם התנגד לפרסומים המזהים אותו כמשיח, ועל כך מסתמכים אנשי הזרם המתון.

פנייה אל הרבי

גם כיום שומרים חסידי חב"ד על קשר עם הרבי מלובביץ' באמצעות כתיבת "פדיון נפש" ו"השתטחות" על קברו (או בשליחת מכתב לשם). הם עושים זאת בשאלות מרכזיות בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, עבודה ומקום מגורים. הכניסה אל אוהל קברו נתפסת כעין מעמד כניסה ל"יחידות" בחייו[24]. מנהג זה מבוסס גם על כך שהרבי מלובביץ' נהג לעלות בעצמו בקביעות לקברו של חותנו ועמד שם שעות כשהוא מקריא את פתקיהם של החסידים, ולאחר מכן היה קורעם ומשליכם מעל גבי המצבה.

דרך נוספת של פנייה אליו, המזוהה יותר עם המשיחיסטים, שאינם מכירים בפטירתו וחלקם אינם עולים לאוהל שעל הקבר, היא כתיבת מכתב, והכנסתו לתוך אחד מכרכי סדרת אגרות קודש, שבה מכונסים מכתבים שכתב. הם מכניסים את המכתב לעמוד אקראי בתוך אחד מכרכי הספר, ומאמינים שהתשובה טמונה בכתוב באותו עמוד.

השלוחים ובתי חב"ד

Chabad5
חסידי חב"ד במבצע תפילין

חסידות חב"ד מתאפיינת במעורבות הרבה שלה בחיי הציבור, ביזמתו של האדמו"ר השביעי, במטרה להפיץ את התורה, את מצוותיה ואת תורת חסידות חב"ד בכל קצווי העולם היהודי. במקומות רבים בעולם, חלקם נידחים, אפשר למצוא בית חב"ד המופעל בידי שלוחי חב"ד. חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, כולל במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסרים שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי הרבה יותר מאשר חרדים אחרים. בחלק מבתי חב"ד פועלים מרכזים ללימודי יהדות לציבור דתי וחילוני.

מרכז החסידות

מרכז חב"ד העולמי נמצא בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין שבניו יורק, מאז שעבר לשם האדמו"ר הששי (הריי"צ). המרכז נמצא בשדרת איסטרן פארקוויי, בבניין מספר 770 (מכאן הכינוי "770", מכונה גם "סבן סבנטי"). בבניין שוכן בית מדרשו של האדמו"ר מחב"ד וכן המשרד שבו הוא עבד. ממוקמים בו גם הישיבה המרכזית של חב"ד, ספריית חב"ד המרכזית ומשרדי המרכז לענייני חינוך. רבים מן החסידים פוקדים מדי שנה את המקום וכן את אוהל חב"ד לובביץ' שבקווינס, כחצי שעה נסיעה מהמקום. הרב שניאורסון אמר לרב שלמה גורן[25] שחסידי חב"ד יצרו מעין פרוזדור בין בניין 770 לאוהל הקבר.

מוסדות חב"ד

לחב"ד אלפי מוסדות ברחבי העולם. אגודת חסידי חב"ד העולמית היא הארגון הראשי. המרכז לענייני חינוך הוא הגוף העליון הממונה על השלוחים. הוצאת הספרים המרכזית של החסידות היא קה"ת. רשת ישיבות חב"ד נקראת "תומכי תמימים ליובאוויטש". לחב"ד תנועת נוער צבאות השם, ארגון מחנה ישראל, נשי ובנות חב"ד ורשת בתי ספר לבנות "בית רבקה".

המוסדות הראשיים בישראל הם: בית דין רבני חב"ד - המוסד הרבני העליון, אגודת חסידי חב"ד בישראל - ארגון העל של המוסדות, צעירי אגודת חב"ד בישראל - הזרוע הביצועית של התנועה המופקדת גם על השלוחים בישראל, כולל חב"ד - ארגון החסד ובית התמחוי, אוהלי יוסף יצחק - רשת הגנים ובתי הספר, תומכי תמימים - רשת הישיבות, ארגון נשי ובנות חב"ד, בתי ספר יסודיים "בית רבקה", מכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד ב', סניף מרכזי של צבאות השם וכן סניף מרכזי של הוצאת ספרים קה"ת.

קהילות

את קהילות חב"ד ניתן לחלק לשני סוגים: קהילות מאורגנות וקהילות שנוצרו בעקבות פעילות בתי חב"ד. הסוג הראשון הן קהילות שתוכננו מלכתחילה כשכונה של חסידי חב"ד. שתי הקהילות הגדולות ביותר של החסידות הן בקראון הייטס (סביב מרכז החסידות) וביישוב כפר חב"ד שבישראל. בישראל ישנן כמה שכונות נוספות כאלה, כגון שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, שיכון חב"ד בלוד, קריית חב"ד בצפת, שיכון חב"ד וקהילת חב"ד ברמת שלמה בירושלים. הסוג השני הוא קהילות שנוצרו בעקבות פעילות בית חב"ד או ישיבה במקום, כאשר סביב המוסד הולכת ונוצרת קהילה בעלת מוסדות כגון קהילת חב"ד ברחובות וקהילת חב"ד באשקלון.

רשימת אדמו"רי חב"ד

עם פטירת מייסד החסידות, רבי שניאור זלמן, רבים מחסידיו בחרו לממלא מקום את רבי אהרון הלוי מסטרשעלע, שהיה תלמידו המובהק. רבי אהרון חיבר ספרים בשיטת חסידות חב"ד, וטען כי הוא ממלא המקום האמיתי של רבו ולא רבי דובער, בן רבי שניאור זלמן. לאחר פטירת רבי אהרון, בנו מילא את מקומו, אך לענף הזה לא היה המשך.

בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, כמה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רים. רבי שמואל שניאורסון, צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות, וזאת על פי צוואת האב[26]. שאר האחים עברו למקומות אחרים וניהלו חצרות משל עצמם. מופיעים להלן לפי גילם:

בתקופת הדור החמישי של חב"ד פעלו במקביל לחצר בליובאוויטש גם החצרות האלה:

לחצרות האלה לא היה המשך והן דעכו עם השנים. רוב חסידיהן עברו לחסידות חב"ד-ליובאוויטש[3].

שושלת חב"ד-ליובאוויטש

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

מאפייני חסידות חב"ד

מאמר חסידות

מאמר חסידות הוא דבר תורה שנאמר או נכתב על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד ומבאר נושא עמוק בתורת חב"ד שיסודו בקבלה, עם מסקנות בעבודת ה'. המאמר נחשב מקודש יותר מ"אמירת תורה" או "שיחה" רגילה ומכונה גם מאמרי דא"ח - (דברי אלוהים חיים).

מאמר חסידות מתחיל בדרך כלל בפסוק או במאמר חז"ל ("דיבור המתחיל") והוא נושא את שמו. כך לדוגמה מאמר על הפסוק "אנוכי ה'" יכונה בטרמינולוגיה החסידית "מאמר דיבור המתחיל 'אנוכי ה'". המאמר מסביר סוגיה כלשהי במשנת החסידות.

התוועדות חסידית

בחסידות חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (פַארברֶיינגֵען ביידיש: לבלות) פעמים רבות בשנה.

התוועדות חסידית היא סעודה המלווה בדרך כלל בשתיית משקאות חריפים[42]. את ההתוועדות מנחה אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד", והוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות עם יתר החסידים המשתתפים[43].

תפקידו העיקרי של המתוועד הוא להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה' או אינטימית העוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד.

תפקיד המתוועד דורש ידע רב וכישרון ונחשב לאומנות. המתוועד נדרש לדבר בחכמה וברגישות כדי לעורר את המתוועדים להתעלות בעבודת ה', ולהצביע על דברים הדורשים תיקון בלי לפגוע בשומעים. ה"משפיע" מספר על חסידים דגולים ובעלי שם מהדורות הקודמים. לעיתים עשוי המתוועד למתוח ביקורת על עצמו או על מישהו אחר בצורה שהמשתתפים מבינים כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם, על מנת לעורר אותם לשינוי מעשי בקשר לבורא.

ניגוני חב"ד

לנגינה משמעות רבה בתנועת החסידות. הרב יוסף יצחק, האדמו"ר הששי של חב"ד, אמר בשם רבי שניאור זלמן מלאדי ש"הלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"[44]. ישנן כ־500[45] יצירות מוזיקליות הנחשבות כ'ניגוני חב"ד'. חלקם נחשבים "ניגון מכוון", דהיינו שהולחנו על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד או שהיו חביבים עליהם במיוחד. מרביתם הולחנו על ידי חסידים. חלק קטן מן הניגונים נלקחו ממקורות זרים. ניגונים אלה מבטאים שמחה, געגועים או דביקות. שרים אותם בדרך כלל בהתוועדיויות.

הלכות ומנהגים

ספרי הלכה

חסידי חב"ד מסתמכים להלכה על שולחן ערוך הרב, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן, וכן על הפסקים שכתב בסידור שתיקן (כאשר יש שוני בין שני המקורות הם הולכים לפי פסקי הסידור, שנכתבו מאוחר יותר). מקורות הלכתיים נוספים המקובלים בחסידות הם הספר "פסקי דינים" של האדמו"ר האמצעי, סדרת השו"ת ופסקי הדינים של האדמו"ר השלישי בשושלת וכן מנהגי אדמו"רי החסידות. הוראותיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון בהלכה ובמנהגי ישראל לוקטו בספרים "שערי הלכה ומנהג" ו"שלחן מנחם".

נוסח התפילה

נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח סידור הרב שתיקן מייסד החסידות רבי שניאור זלמן מלאדי, לפי נוסח האר"י.

תקנות לימוד

אדמו"רי חב"ד תיקנו לימודים יומיים הידועים בראשי התיבות חת"ת: חומש - הקטע היומי מפרשת השבוע עם פירוש רש"י. תהלים - מספר מזמורי תהילים, בחלוקה חודשית. תניא - קטע מספר התניא, בחלוקה שנתית (- ר"ת חת"ת). רבי מנחם מנדל תיקן את לימוד ה"רמב"ם יומי" מסלול לימוד של שלושה פרקי היד החזקה לרמב"ם, שבמסגרתו מסיימים את לימוד הרמב"ם מדי שנה (יש גם מסלול לימוד של פרק אחד ליום, או לימוד ספר המצוות). חסידי חב"ד לומדים מדי יום את הקטע היומי בספר היום יום.

מנהגים הלכתיים ייחודיים

Lubavitch Toronto
חנוכייה ציבורית שהוצבה על ידי בית חב"ד בטורונטו

מעבר לשולחן ערוך והסידור, לחסידות חב"ד מנהגים ייחודיים[46], חלקם אופייניים רק לה. חלקם מפורטים בלוח כולל חב"ד ובספר המנהגים חב"ד

בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן מוזכרת ההלכה לישון בסוכה במהלך חג הסוכות, אולם חסידי חב"ד מקפידים שלא לישון בה[47]. לדברי הרב מנחם מנדל כך נהגו בפועל כל אדמו"רי חב"ד, כולל האדמו"ר הזקן[48]). חסידי חב"ד מחמירים מאוד שלא להשרות מצה עם מים בחג הפסח וחלקם אוחזים את המצה בעת אכילתה בתוך שקית[49] כדי למנוע נפילת פירורים למים ולאוכל שעל גבי השולחן. באחרון של פסח (בחוץ לארץ) מקפידים חסידי חב"ד כן לאכול מצה שרויה[50]. בחב"ד נוהגים ליטול ידיים לסעודה שלוש פעמים ברצף על כל יד[51].

כמו כן חסידי חב"ד מניחים תפילין דרבנו תם גם קודם החתונה[52] ומקדימים להניחן חודשיים לפני הבר מצווה[53].

חסידי חב"ד בדרך כלל אינם אוכלים לחם בסעודה שלישית בשבת, אלא מסתפקים בטעימה של מזונות או פירות[54]. מלבד שירת ניגונים בזמן זה, כמקובל ברוב החסידויות ובקהילות נוספות, נוהגים חסידי חב"ד לחזור אז על "מאמר חסידות" ברבים, בדרך כלל בעל פה[55].

בקרב חב"ד יש המהדרים לקנות ולאכול את כל סוגי הבשרים רק מהשחיטה של חב"ד שנקראת "שחיטת ליובאוויטש" כלומר, שוחט שהוא חסיד, המגדל זקן מלא, טובל במקווה, ולומד מתורת חסידות חב"ד[56]. אחד מיסודות מנהגי חב"ד נגזר ממאמר הגמרא "רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא [כלומר, רב אחא הידר לברך על הדס שנחלקו עליו אמוראים אם הוא כשר - כיון שהזכירו רב כהנא ככשר]"[57]. עוד מנהגים המאפיינים את חב"ד: השליח ציבור אינו מתעטף בטלית לתפילות מנחה וערבית[58]; אי אמירת 'ושמרו' בתפילת ערבית של שבת[59][60].

הליכות

בחב"ד נהוג להתפלל באריכות בהזדמנויות שאפשר. ההדרכה היא להתבונן במהלך התפילה באופן מעמיק בגדלותו האינסופית של האל ובאפסות האדם. התפילה מלווה לעיתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, שנועד לעורר את הלב. בשונה מהמקובל בחסידויות אחרות, בחב"ד לא נהוג להבליט את להט התפילה בתנועות חיצוניות. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד" שכן הוא עוסק ב"עבודת התפילה". מאחר שהביטוי המעשי של תורת החסידות הוא ההתקשרות לבורא בתפילה, עיסוק בתורת חב"ד, ללא שימת דגש על "עבודה", נחשבת לסטייה מהמטרה.

חסידי חב"ד לובשים בימי חול ז'קט קצר. בשבתות, בחגים ובאירועי שמחה הם מחליפים את הז'קט בסירטוק - מעיל שחור ארוך המגיע עד לברכיים. חובשים מגבעת קנייטש, דומה לזו שחובשים גם הליטאים, תוך הקפדה על הטיית החלק הקדמי של התיתורת כלפי מטה, כפי שעשה הרב מנחם מנדל שניאורסון[61]. בזמן שמרכז החסידות היה ברוסיה חבשו החסידים כובע קסקט, החל מגזרת הלבוש בתקופת הצמח צדק.

ימי חב"ד

חסידי חב"ד מציינים תאריכים בלוח השנה לזכר אירועים הקשורים באדמו"רי החסידות, כגון ימי ההולדת והפטירה, ושחרור ממאסר. בימים אלו נוהגים החסידים להתוועד, ללמוד דברי חסידות הקשורים לאישיות או לאירוע המצוין ביום זה וכדומה.

הבולט ב'ימי חב"ד' הוא י"ט בכסלו המכונה 'חג הגאולה' ומוגדר בחסידות חב"ד "ראש השנה לחסידות". ביום זה השתחרר ממאסר מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא נחשב כציון דרך בהתפשטות תורת חב"ד. תאריך זה מצוין גם בחוגים המקורבים לחב"ד[62] בשילוב עם היותו יום ה"יארצייט" של המגיד ממזריטש.

יחסה לארץ ומדינת ישראל

יחסה לציונות ולמדינת ישראל

לחסידות חב"ד שורשים עמוקים בארץ ישראל. מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה הממונה על גיוס כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ ישראל ברוסיה הלבנה, והקים בארץ ישראל קופת תמיכה במשפחות נזקקות שנקראה מאוחר יותר "כולל חב"ד". בנו, רבי דובער שניאורי, הקים שורה של מוסדות בחברון. מנהיג חב"ד בדור השלישי, הצמח צדק, הקים את בתי-הכנסת הקרויים על שמו בעיר העתיקה בירושלים ובצפת.

בדור הרביעי של חסידות חב"ד החלה הסתייגות מהשאיפה ליישוב הארץ מתוך מגמות חילוניות. ראשי תנועת ביל"ו פנו אל האדמו"ר שמואל שניאורסון וביקשו את תמיכתו במפעלם. הוא השיב להם כי השם ביל"ו הוא ראשי תיבות של חלקו הראשון של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'" (ישעיהו, ב', ה'), אך הם ניתקו את סופו של הפסוק מתחילתו ואין כוונתם לעלות לארץ ישראל מתוך אמונה. הוא הצהיר: "אם הייתם שומרים על סופו של הפסוק ("באור ה'"), הייתי נוסע איתכם ולוקח איתי 100 אלף חסידים"[63].

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף לציונות. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשנים הראשונות של מנהיגותו.

מאוחר יותר, בשנים שקדמו להקמת המדינה חל מפנה בגישת חב"ד. אף שהרבי יוסף יצחק שניאורסון המשיך לדחות בתקיפות את האידאולוגיה הציונית, עם פרוץ העימות הצבאי הגלוי הוא החל לתמוך במחתרות, בעיקר באצ"ל ובלח"י, עודד את חסידיו להשתתף בהן[64], וקרא לחזק את ידי הלוחמים[65]. לאחר הקמת המדינה הורה לקבוצה מחסידיו, שיצאה מרוסיה, לעלות לארץ ולהקים את כפר חב"ד.

האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, לא הסיר את ההתנגדות לציונות האידאולוגית ולגישה הציונית דתית שלפיה המדינה היא אתחלתא דגאולה, אך מיעט לעסוק בכך. עם זאת, הוא ראה בהקמת המדינה נס שמימי וחסד אלוהי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי לגאולה[66]. הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה: קיים קשרים הדוקים עם חלק ממנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה, ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה.

עמדות פוליטיות במדינת ישראל

בדרך כלל נמנעת חב"ד מהזדהות מפלגתית[67]. האדמו"ר האחרון הקפיד על כך גם כשהדבר פגע באפשרויותיה של חב"ד לקבל תקציבים. לדבריו, חב"ד צריכה לפנות לכל חלקי העם היהודי, ואילו מפלגה היא מלשון פלג ופילוג[68]. עם זאת, לא נמנע מהבעת עמדות בסוגיות במחלוקות פוליטית, בנימוק שעמדותיו אלה אינן פוליטיקה אלא דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם בישראל.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציג קו ניצי המתנגד בחריפות לכל מסירת שטחים לערבים. הסיבה לכך הייתה פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית[69]. הוא סבר כי ויתורים ונסיגות יסכנו את ביטחונה של ישראל, יחליש אותה, יגבירו את הלחצים עליה וירחיקו את השלום[70]. עם זאת, הוא לא הורה לחסידיו להתיישב בהתנחלויות, מתוך חשש שכעבור תקופה יפונו במסגרת ויתורים או נסיגות[71].

הרבי נאבק גם על תיקון חוק מיהו יהודי, בקריאה לציין בחוק במפורש כי יהודי הוא אך ורק מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה. הוא טען כי החוק הקיים מעניק הכרה גם לגויים שהם ילדים ונכדים של יהודי, ומכיר גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, וכך נרשמים גויים כיהודים ואחדות העם נפגעת.

חב"ד נמנעת מהמלצה לבחור במפלגה מסוימת בבחירות לכנסת[72]. הרב שניאורסון הנחה את חסידיו להצביע "לרשימה היותר חרדית"[73] ובשנים אחרות הורה "להצביע עבור החרדים לדבר ה'".

יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: האחת, מערכת הבחירות של 1988, אז הורה האדמו"ר לחסידיו להצביע לאגודת ישראל לאחר שחל בה פילוג והליטאים פרשו ממנה בהוראת הרב שך והקימו את דגל התורה, כחלק ממאבקו בחב"ד. בבחירות אלו התגייסו חסידי חב"ד למען מפלגת אגודת ישראל והיא זכתה לראשונה בתולדותיה בחמישה מנדטים. השני בבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו פעלו רבים מאנשי חב"ד לבחירתו של נתניהו, בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנת פיקוח נפש. מטה שהקימו חסידי חב"ד טבע את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", וסייע לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות התנועה, שמגדירה את עצמה כא-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי מפלגת העבודה והשמאל, בפרט לנוכח תרומתו של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

בשנת 1990 כאשר ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה לאחר נפילת ממשלת שמיר, במסגרת "התרגיל המסריח", סיכל זאת הרבי מליובאוויטש. פרס הצליח לכאורה להשיג רוב של 61 ח"כים, ובהם חברי אגודת ישראל. ואולם ביום המיועד לאישור הממשלה החדשה התברר כי שניים מחברי הכנסת של האגודה, אליעזר מזרחי (חסיד חב"ד) ואברהם ורדיגר, לא באו לתמוך בממשלה החדשה והיא לא הוקמה. השניים הושפעו בעניין זה מעמדות הרב שניאורסון בעניין שלמות הארץ[74]

עם זאת, בבחירות לרשויות המקומיות, בערים שבהן מתגוררות קהילות גדולות של חסידי חב"ד, יש מעורבות גדולה יותר מצד חב"ד. בשנת 2003 התמודדה חב"ד בקריית מלאכי ברשימה משותפת עם הליכוד (וזכתה ל-3 מנדטים). בצפת התמודדה התנועה בראשות משה אוחיון וזכתה למנדט אחד. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2008 רצה חב"ד בקרית מלאכי עם רשימתו של ראש העיר מוטי מלכה 'נס' וזכתה בשני מנדטים מתוך ארבעה לרשימה כולה. בצפת הגדילה את כוחה ל-2 מנדטים[75].

לקריאה נוספת

תורת חסידות חב"ד
  • הרב יואל כהן, מחשבת החסידות - נושאים בתורת החסידות, ספריית אשל, כפר חב"ד, כרך א'[76] 2001, כרך ב' 2004
  • הרב יואל כהן, שיעורים בתורת חב"ד, כרכים א-ב, תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד: תשס"ח
תולדות והגיוגרפיה
  • הרב רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה - על העיר ליובאוויטש, ישיבת תומכי תמימים ותלמידיה, כפר חב"ד, תשמ"ב
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, סדרת ספר התולדות, 14 חלקים, כפר חב"ד, על אדמו"רי חב"ד, מהראשון עד השישי, וכן על הבעש"ט והמגיד ממזריטש, מתוך כתבי, שיחות ואגרות אדמור"י חב"ד. קיצור של הסדרה ישנו אצל: לוי יצחק הולצמן, תולדות רבותינו נשיאינו חייהם ופועלם של מייסדי החסידות ואדמור"י חב"ד, מהבעש"ט עד הריי"צ, כפר חב"ד, 2013 הוצאת ספרים קה"ת
  • הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית[77], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ISBN 9780826653316; תולדות חב"ד בארץ הקודש[78], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ISBN 9780826653324; תולדות חב"ד בארצות הברית[79], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988‏ISBN 9780826653332; תולדות חב"ד ברוסיה הצארית[80], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2010 ISBN 9780826653277; תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2011 ISBN 9780826653284
  • יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
  • זושא וולף, הרבי מליובאוויטש ויהדות רוסיה - דיעדושקא, ועד השלוחים למדינות חבר העמים, תשס"ו (2006); אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה, 'היכל מנחם', תשס"ח (2008); אדמו"רי חב"ד ויהדות רומניה, תשע"ג (2013); אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, מרכז חב"ד ליובאוויטש אוסטריה, תשע"ד (2014); אדמו"רי חב"ד ויהדות צרפת, בית ליובאוויטש פריז, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות גאורגיה, מכון תפארת רפאל, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה, הקונגרס העולמי של יהדות בוכרה, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל, תשע"ט[81]
  • חיים לוי יצחק גינזבורג, משיח עכשיו - הסברת החשיבות של תורת חסידות חב"ד ושיטתה, בהוצאת ספרים "ופרצת" כפר חב"ד, ארבעה כרכים, תשנ"ב-תשנ"ה
מחקר
  • רחל אליאור, תורת האלוהות בדור השני של חסידות חב"ד, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב 1982 ISBN 9789652234056
  • רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ב ISBN 9653425986
  • אליה לוריא, עדה ומדינה - חסידות חב"ד באימפריה הרוסית תקפ"ח-תרמ"ג, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006 ISBN 9654932636
  • דב שוורץ, מחשבת חב"ד מראשית ועד אחרית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"אISBN 9879652263674
  • יונתן מאיר וגדי שגיב (עורכים), חב"ד: היסטוריה, הגות ודימוי, מרכז זלמן שזר, 2016 ISBN 9789652273369
  • רחל אליאור, "Habad, The Contemplative Ascent to God" in: Jewish Spirituality from the Sixteenth Century Revival to the Present, II (ed. A. Green), New York: Crossroad Publishing 1987: 157–205
  • אריאל רוט, כיצד לקרוא את ספרות חב"ד, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ז 2017, ISBN 9789652264770
  • דב שוורץ, דילוג אל האור - מושגי יסוד בהגות חב"ד, הוצאת תבונות, אלון שבות, 2017 ISBN 9789657086704
  • יורם בילו, אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, האוניברסיטה הפתוחה, 2017[82] ISBN 9789650615253
  • איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית, מרכז זלמן שזר, 2018 ISBN 9789652273529

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הציור הופץ בידי בוריס שץ כעותק של ציור ישן, אך לפי עדותם של מרדכי נרקיס ואברהם שרון הודה בפניהם שץ כי יצר את הציור בעצמו בסביבות שנת 1887. ראו על כך עוד: Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad, Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46.
  2. ^ על פי 'שלשלת היחס' שנדפסה בספר היום יום החסידות נוסדה בשנת ה'תקל"ב (1771)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מ. צינוביץקהילות ואישים ברוסיה הלבנה - ליובאביטש, הצופה, 14 ביולי 1944; ראו דברי הרבי מליובאוויטש בי"ב בתמוז ה'תשי"ג - תורת מנחם - התוועדויות, חלק ט' עמוד 57.; מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מליובאוויטש בחייו ובחיים שלאחר חייו", 2011, פרק 1, עמוד 35, ובהערה 25 בעמוד 300; איליה לוריא, עדה ומדינה - חסידות חב"ד באימפריה הרוסית תקפ"ח-תרמ"ג, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006 ISBN 9654932636 עמוד 110; הנ"ל, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית, מרכז זלמן שזר, 2018 ISBN 9789652273529. דוד אסף: ליאדי, קאפוסט
  4. ^ Marcin Wodziński, Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018, עמ' 192–196.
  5. ^ ה' אדר תש"כ, שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש, לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"
  6. ^ תניא חלק א ג
  7. ^ הרב שלמה יוסף זווין, ‏דמות הפלאים של בעל ה"תניא", באתר "דעת" – מתוך שנה בשנה תשכ"ד
  8. ^ לוין, שלום דובער, ‏תולדות חב"ד No. 1 5748 -, באתר HebrewBooks
  9. ^ בית רבי חלק א' פרק כ"ה ע' 128. וראו איגרת רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי אברהם מקאליסק בנושא הזה, אגרות קודש אדה"ז איגרת נ"ה
  10. ^ הרבי - הציר המרכזי בחסידות,
  11. ^ ראו למשל בספר השיחות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, ה'ש"ת, עמוד 165; הנ"ל, לקוטי דיבורים ג', עמ' 607-608
  12. ^ ראו למשל ליקוטי שיחות חלק ג' עמוד 1012 והלאה
  13. ^ ראו תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ב, חלק א' עמודים 329-330
  14. ^ רבי שלום דובער שניאורסון, תורת שלום, עמ' 235; הרב יוסף יצחק שניארסון, ספר השיחות תש"ה, עמ' 107; רבי מנחם מנדל שניאורסון, ליקוטי שיחות י"ד, עמ' 319
  15. ^ לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק יד
  16. ^ "כל הדבק בתלמידי חכמים, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש. כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים, קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה" לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק ב
  17. ^ אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, חלק ד' עמוד רסא
  18. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס לימוד החסידות, עמוד 9, מובא אצל: יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד 2004, עמוד 83
  19. ^ במסגרת גוף בשם 'חברת תחיית המתים' שבו איגד את חסידיו לפעילות
  20. ^ קונטרס "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה".
  21. ^ נכדו רבי ברוך שניאור שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון וסבו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון.
  22. ^ יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284, 305. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52
  23. ^ הרב ד"ר יצחק קראוס,שאלת מחקר, באתר ynet
    הרב ד"ר דוד ברגר, "הרבי מלך המשיח": שערוריית האדישות, והאיום על אמונת ישראל, ירושלים: אורים, 2005.
    אריאל הורוביץ, פשוט לומר את האמת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 בספטמבר 2014 – ראיון עם ד"ר אלון דהן, חוקר משיחיותו של הרבי מלובביץ'
    יהודה יפרחטלפון מהמשיח, מקור ראשון, מוסף "שבת", 28 בדצמבר 2011 – ראיון עם פרופ' דב שוורץ
  24. ^ מקור התפיסה נמצא בקונטרס ההשתטחות המיוחס לאדמו"ר האמצעי רבי דובער שניאורי
  25. ^ כך סיפר הרב גורן לעיתון "הארץ" חודש לאחר פטירת הרבי, (בקשר לזה שהרבי לא יצא ממקום עבודתו ונסע רק לאוהל חמיו).
  26. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.
  27. ^ מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
  28. ^ טיוטה
  29. ^ בעלה רבי יעקב ישראל טברסקי. לשאר צאציהם ראו עץ משפחת טברסקי - ענף צ'רקס
  30. ^ הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו
  31. ^ הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, ISBN 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת - היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם. וראו בספר "ליובאוויטש - העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35-38
  32. ^ עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסנגון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי - ענף צ'רקס
  33. ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהם בנות דודות שלו - נינות בעל התניא. לא ברור במאה אחוז מאיזה אשה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא - מאשה אחת, ואברהם - מאשה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אשה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אשה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
  34. ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ.
  35. ^ א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  36. ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  37. ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמור"ות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמורות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג "מעין אדמורות בצר משרתו כבר העיר" - היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק-ק"ג.
  38. ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג עמוד 30)
  39. ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  40. ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
  41. ^
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 אוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת ISBN 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, ‏בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר HebrewBooks
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 - נדפס בתשע"א
    5] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    6] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ - תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    7] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות - יום רביעי, י"ד כסלו תשע"ג
    8] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, ISBN 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    9] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122.
    10] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמור"י חב"ד
    11] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
  42. ^ עם זאת, הרבי אסר על בחורים ואברכים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית, ועל מי שמשתכר גם מפחות מרביעת - נאסר לשתות כלל. גם על תלמידי ישיבות מתחת לגיל 18 אסר הרבי לשתות מכל וכל והעדיף שישתו "סודה" (מגילת אסתר ומנהגי חב"ד לפורים)
  43. ^ ראו בכתבי האדמו"ר רבי יוסף יצחק: ליקוטי דבורים, חלק ב', עמ' שכח (במהדורה המתורגמת: חלק ב', עמוד 429); שם, חלק ד', עמודים תשדמ–תשמו (במהדורה המתורגמת: חלק ה', עמ' 1086–1082); אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ט, עמוד רמו; היום יום, כ"ד תשרי.
  44. ^ ספר השיחות ה'תש"ט עמ' 278
  45. ^ ראו דוד הורביץ, רשימת ניגוני חב"ד
  46. ^ ראו בהרחבה במאמרו של הרב יעקב הורוביץ "מנהג ישראל תורה היא" - "אהלי ליובאוויטש" גיליון א, אדר תשנה, עמוד 61, וגיליון ב, ניסן תשנה, עמוד 72
  47. ^ ראו הסבר בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211. תרגום בספר שלחן מנחם חלק ג' עמוד רט.
  48. ^ תורת מנחם - התוועדויות שנת תש"נ חלק ד' עמוד 325
  49. ^ הרב יוסף שמחה גינזבורג, הידורי פסח - במנהגי חב"ד, באתר צעירי חב"ד.
  50. ^ למקור הדבר ראו ב'ספר השיחות ה'תש"ב', אדמו"ר הריי"צ, עמוד 105. בטעם המנהג ראו לקוטי שיחות, חלק כ"ב עמוד 30 ואילך. שיחות אחרון של פסח לרבי מליובאוויטש בשנים תשי"ב, תשכ"ז ותשמ"ד.
  51. ^ מקור למנהג היום יום כ' שבט, ה'תש"ג. זאת בשונה מהנהוג ליטול פעם אחת על כל יד או פעמיים לסירוגין
  52. ^ משיחת הרבי מליובאוויטש, פורים תשל"ו
  53. ^ כולל גם תפילין של רבינו תם. ספר השיחות תשמ"ט ע' 632 הערה 144
  54. ^ ראו לקוטי שיחות, חלק כ"א עמוד 84 ואילך
  55. ^ ראו ספר המנהגים עמוד 34. ספר השיחות תנש"א חלק ב' עמוד .664
  56. ^ 'שחיטת ליובאוויטש', התקשרות גיליון תל"ג עמוד; הרב מרדכי ביסטריצקי, קובץ שחיטת ליובאוויטש, צפת, ה'תשס"ט.
  57. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ב, עמוד ב'
  58. ^ אגרות קודש כרך יט אגרת ז'רנ
  59. ^ אגרות קודש, כרך יז אגרת ו'שעא
  60. ^ ועוד הרבה מנהגים. על חגירת אבנט (גאַרטעל)
  61. ^ בגדי החסיד אינם אלא תחפושת אתר col ניסן תשס"ו.
  62. ^ ראו למשל: התעלות 'יט' עם ר' יצחק מאיר, באתר בחדרי חרדים, 27 בנובמבר 2010.
  63. ^ ד"ר יצחק אלפסי, החסידות ושיבת ציון, עמוד 22.
  64. ^ יצחק גאנזבורג, חייל בשירות הרבי, ברוקלין תש"ס, עמוד 61; יחיאל הררי, סודו של הרבי, תל אביב 2013, עמוד 233. ראו גם ב׳תחיינו׳ גיליון 10, אלול תשע"ט, ועד תלמידי התמימים, ניו יורק - עמוד 41
  65. ^ ספר השיחות, הריי"צ, תש"ח, עמוד 162.
  66. ^ "נסיון וחזרה כללית לראות אם זכינו", יהודה פלדי, שערים, תמוז תשכ"ט. נדפס ב"הרבי שלושים שנות נשיאות", כפר חב"ד, תש"מ, ע' 119.
  67. ^ מרדכי מנשה לאופר, הבחירות בישראל 'התקשרות', גיליון 95, מדור ניצוצי רבי
  68. ^ הרב אברהם שמואל בוקיעט, קונטרס חב"ד בלתי מפלגתית, כפר חב"ד תשע"ח, עמודים 32–34
  69. ^ סודו של הרבי, עמ' 247
  70. ^ הרב אליעזר מלמד, הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ, תמוז תשס"ה
  71. ^ מכתב לגאולה כהן.
  72. ^ למשל מכתב בית דין רבני חב"ד בחירות 2019, כתבה בידיעות אחרונות על בחירות 2019
  73. ^ "חובה להשתתף בבחירות ולהצביע למפלגה החרדית ביותר" - גילוי דעת של בית דין רבני חב"ד בארה"ק, י"ב בשבט ה'תשס"ט (6 בפברואר 2009), באתר חב"ד און ליין
  74. ^ אלתר דוידוביץ', מזרחי: "הרבי לא הורה לי להפיל את פרס; לא מתחרט על ההתנצלות", 21 בספטמבר 2010, באתר בחדרי חרדים
  75. ^ "ועד המנהלים" קבע: "אוחיון ומעודה - נציגי חב"ד למועצה", כ"ח בתמוז, ה'תשס"ח, באתר חב"ד און ליין.
  76. ^ מחשבת החסידות קובץ PDF.
  77. ^ תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית
  78. ^ תולדות חב"ד בארץ הקודש, מהדורת טקסט
  79. ^ תולדות חב"ד בארצות הברית קובץ PDF
  80. ^ תולדות חב"ד ברוסיה הצארית
  81. ^ אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל
  82. ^ דוד אסף‏, יומן קריאה: על ספרו של יורם בילו 'אתנו יותר מתמיד', בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2018
אוהל חב"ד לובביץ'

אוהל חב"ד לובביץ' הוא אתר הקבר של אדמו"רי חסידות חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) וחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון. האתר נמצא בבית הקברות מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.

לאחר פטירת הרבי האחרון, המקום הפך למוקד עלייה לרגל במשך 24 שעות ביממה, לתפילה ובקשת ברכה. קהל של עשרות אלפים נוהג לפקוד את המקום בג' בתמוז – יום השנה (יארצייט) של רבי מנחם מנדל שניאורסון, י' בשבט – יום השנה של רבי יוסף יצחק שניאורסון ובכ"ט באלול – ערב ראש השנה.

ארבע בבות

ארבע בבות (ביידיש: דער "ניגון פון פיר פאַלען". מכונה גם: ניגון אדמו"ר הזקן או ניגון הרב וכן הניגון הידוע והניגון המיוחס. חסידי אדמו"ר הזקן קראו לו "תקיעה גדולה") הוא מעשרת הניגונים המכוונים והחשוב שבהם, שהלחין רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. הניגון נחשב לאחד הניגונים העמוקים והמיוחדים של החסידות, ולניגון היסודי והראשי של חסידות חב"ד. לניגון ארבעה בתים, בהם משתקפים העולמות הרוחניים העליונים אבי"ע. ניגון זה, כמו רוב ניגוניו, חיבר רבי שניאור זלמן בעת שלמד אצל מורו ורבו המגיד ממעזריטש. לאחר שהיה לרבי, שינה ושיכלל את כל הניגונים, וניגון זה בפרט.

מפאת סגולותיו המיוחדות ומשמעותו הרוחנית, נהוג בקרב חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות, מתוך רצינות ובמועדים מיוחדים.

בספר הניגונים של חסידות חב"ד, "ארבע בבות" הוא הניגון הראשון.

בית חב"ד

בית חב"ד (באנגלית: Chabad House) הוא מרכז אזורי של חסידות חב"ד המנוהל על ידי שליח חב"ד המקומי. מטרת בתי חב"ד לעזור ולתמוך ביהודים בתחומים מגוונים, בעיקר בענייני יהדות. בתי חב"ד הראשונים הוקמו ב־1950 (ה'תש"י).

כ־3,650 בתי חב"ד פועלים בכ־950 ערים השוכנות בכמאה מדינות בעולם כ־350 מתוכם פועלים בישראל.

הוצאת ספרים קה"ת

קה"ת (ראשי תיבות: קרני הוד תורה) היא הוצאת הספרים הרשמית של חסידות חב"ד. היא נוסדה בשנת ה'תש"ב (1942) על ידי האדמו"ר מחב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון. ההוצאה פועלת כאגף של המרכז לענייני חינוך.

התוועדות

התוועדות (ביידיש: פאַרברענגען) היא השם המקובל בעגה של חסידות חב"ד להתכנסות של חסידים המשלבת דברי תורה, סיפורים חסידיים, שתיית 'לחיים' ונגינת ניגונים בצוותא.

ההתוועדות מתקיימת בין החסידים עצמם, לרוב עם משפיע או אישיות רבנית כלשהי, ונערכת בדרך כלל בשבתות, חגים, מועדים חסידיים כדוגמת חג הגאולה, ימי הולדת וכדומה. לעיתים כוללת ההתוועדות חזרת מאמר חסידות בעל פה.

חג הגאולה

חג הגאולה או ראש השנה לחסידות הוא מועד המצוין מדי שנה בחסידות חב"ד, בתאריך י"ט בכסלו, לזכר שחרור מייסד חסידות זו, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי ביום זה בשנת ה'תקנ"ט (29 בנובמבר 1798).

חסידות קאפוסט

חסידות קאפוסט היא חצר חסידית, ענף של חסידות חב"ד שפוצלה וניהלה חצר בפני עצמה. החצר התקיימה ופעלה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 במקביל לענפים אחרים של חב"ד. מייסד השושלת היה המהרי"ל (בנו של האדמו"ר השלישי מחב"ד, הצמח צדק) לאחריו כיהן בנו כאדמו"ר ולאחריו שני בנים נוספים. לאחר שני דורות שבה החצר והתמזגה עם חסידות חב"ד ליובאוויטש. למעשה חצי מהזמן שבו התקיימה שושלת קאפוסט שימשו באדמורו"ת שני אדמו"רים במקביל. הענף היה קיים במשך חמישים ושבע שנים, מתרכ"ו עד תרפ"ג

חת"ת

חִת"ת הוא שמו של סדר לימוד יומי בחסידות חב"ד. סדר הלימוד כולל חומש, תהילים ותניא. ספר חת"ת הוא ספר המאגד את שלושת הספרים הנלמדים בסדר לימוד זה.

יוסף יצחק שניאורסון

רבי יוסף יצחק שניאורסון (מכונה בחב"ד אדמו"ר הריי"צ; י"ב בתמוז ה'תר"ם, 21 ביוני 1880 - י' בשבט ה'תש"י, 28 בינואר 1950) היה האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, שבראשה עמד משנת ה'תר"פ (1920).

ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש

ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש היא רשת ישיבות חסידות חב"ד בעולם שראשיתה בישיבת תומכי תמימים שנוסדה בט"ו באלול ה'תרנ"ז (12 בספטמבר 1897) בעיירה לובביץ' על ידי רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת. הנהלת הרשת שוכנת במרכז חב"ד העולמי - 770, בברוקלין, ניו יורק. רוב הישיבות ברשת נקראות בשם זה.

ישיבת תומכי תמימים

ישיבת תומכי תמימים הייתה הישיבה החסידית הראשונה ואם רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש הקרויות על שמה. הישיבה פעלה בעיירה לובביץ' שבבלארוס בשנים ה'תרנ"ז (1897) - ה'תרע"ח (1918). מייסד וראש הישיבה היה האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון. מנהל הישיבה בפועל היה בנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, לימים האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד.

כ"ד בטבת

כ"ד בטבת הוא היום העשרים וארבעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ד טבת היא

ברב השנים פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

לובביץ'

הכפר לוּבַּבִיץ' (ברוסית: Люба́вич, ביידיש: ליובאוויטש; בפולנית: Lubawicze) הוא כפר קטן ברוסיה במחוז סמולנסק סמוך לגבול עם בלארוס. משמעות שם הכפר היא: 'עיר האהבה'. הכפר ידוע כמקום הולדתה של חסידות חב"ד.

הכפר לובביץ' שוכן במרכז היישוב החקלאי ליובאביצ'י (Любавичское сельское поселение), בחבל רודניאנסקי במחוז סמולנסק. הכפר שוכן על גדות נהר מלאיה ברזינה.

במשך הדורות, הכפר השתייך למחוזות סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.

מאמר חסידות (חב"ד)

בחסידות חב"ד, מאמר חסידות הוא דבר תורה שנאמר או נכתב על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד, המבאר נושא עמוק בתורת חב"ד שיסודו בקבלה, ובו הסקת מסקנות בעבודת ה'. המאמר נחשב מקודש יותר מ"אמירת תורה" או "שיחה" על ידי האדמו"ר המקובלים בכל החסידויות, בשל כך הוא מכונה גם מאמרי דא"ח - ראשי תיבות דברי אלוהים חיים.

מאמר חסידות מתחיל בדרך כלל, בפסוק או מאמר חז"ל ("דיבור המתחיל") והוא נושא את שמו, (כך לדוגמה מאמר על הפסוק "אנוכי ה'" יכונה בטרמינולוגיה החסידית "מאמר דיבור המתחיל 'אנוכי ה'"), וממנו מתרחבת היריעה להסברת סוגיה כלשהי במשנת החסידות, שעליו מפרשים את פירושו של העניין על פי פירוש החסידות והקבלה כפי שהדברים הם ברובד נעלה יותר מהפן הרגיל של אותו פסוק או המדרש. לעיתים המאמר מתחיל לדון בנושא מסוים ללא הקדמת פסוק אלא ב"להבין עניין..." ("להבין עניין מתן תורה" וכדומה).

המאמרים דנים בנושאי הקבלה כפי שהיא מההסתכלות של תורת החסידות באופן של הבנה בחכמה בינה ודעת - הבנה שכלית.

מרכז חב"ד העולמי – 770

מרכז חב"ד העולמי, מוכר בשם 770, על שם מספר הבית ברחוב בו נמצא. הוא מרכז חסידות חב"ד, ובית מדרשו של רבי מנחם מנדל שניאורסון. המרכז נמצא ברחוב איסטרן פארקווי (אנגלית: Eastern Parkway), מספר 770, בשכונת קראון הייטס, שבברוקלין ניו יורק. בשנת תשמ"ה, בעקבות פרשת "משפט הספרים" של ספריית חב"ד, הורה הרבי מלובביץ' שיוסיפו שם רשמי לבניין בשם בית אגודת חסידי חב"ד - אוהל יוסף יצחק ליובאוויטש, והוא כתוב מעל הכניסה הראשית, חסידי חב"ד מכנים אותו בשם האנגלי של מספר הבית: Seven Seventy.

חצר חסידות חב"ד עברה למשכנה הנוכחי בסוף שנת ה'ת"ש (1940) בזמן כהונת רבי יוסף יצחק שניאורסון.

מבית זה ניהל רבי מנחם מנדל שניאורסון את פעילותו, כולל רשת שלוחי חב"ד. בבית זה גם התוועד ואמר את שיחותיו ומאמריו. במשך רוב שנות נשיאותו קיבל במקום אנשים ליחידות, ומשנת ה'תשמ"ו קיבל אנשים במעמד חלוקת דולרים לצדקה בכל יום ראשון. בשנת ה'תשמ"ט, השנה שלאחר פטירת רעייתו חיה מושקא, עבר הרב שניאורסון להתגורר בקביעות במשרדו שבקומת הכניסה.

המקום כונה על ידי הרבי גם בשמות, "בית רבינו שבבבל" - בהשאלה מהכינוי התלמודי לבית מדרשו של ראש הגולה וכן "בית משיח" - בגימטריה 770. כינוי נוסף המקובל בקרב החסידים הוא "בית חיינו".

קמפוס בניני מרכז חב"ד העולמי מורכב כיום משרשרת בנינים מחוברים: הבניין המקורי מספר 770, שני בנינים מימינו (764–766) המאכלסים את ספריית חב"ד, ושלושה בנינים משמאלו (788-778) המאכלסים משרדים בקומות העליונות, וכן את בית הכנסת ואולם הישיבה המרכזיים בקומת המרתף והקומה הראשונה של בנינים אלו, ואת החצר בין שלושת הבניינים.

בשנת ה'תשנ"ב (1991) פרסם הרבי קונטרס תלמודי מיוחד על מעלת 770, בשם "בית רבינו שבבבל".

מרכז לענייני חינוך

מרכז לענייני חינוך או בראשי התיבות מל"ח (באותיות לטיניות: Merkos L'Inyonei Chinuch) הוא ארגון הזרוע החינוכית של חסידות חב"ד. וככזה הוא אחראי על כל הפעולות החינוכיות ובעיקר על פעילות השלוחים. המרכז הוא אחד משלושת הגופים המרכזיים של חסידות חב"ד, יחד עם מחנה ישראל והוצאת הספרים קה"ת. באופן פורמלי המרכז כפוף לארגון הגג העולמי אגודת חסידי חב"ד העולמית.

סעודת משיח

סעודת משיח (ביידיש: משיח'ס סעודה) היא סעודה שמקיימים חסידי חב"ד ותומכיהם לקראת צאת החג של יום האחרון של חג הפסח (בארץ ישראל בשביעי של פסח, כ"א בניסן, ובחו"ל באחרון של פסח, כ"ב בניסן, שם מוסיפים יום טוב שני של גלויות). בחסידות ברסלב ובכמה חצרות חסידיות אחרות נוהגים לקיים בעת זו סעודה לציון הצלתו של הבעל שם טוב ביום זה, לפי המסורת החסידית, וקוראים לה סעודת הבעל שם טוב.

רבי יוסף יצחק שניאורסון, השישי לשושלת חב"ד, מביא בשם אביו, שהבעל שם טוב קרא כך לסעודה, משום שביום זה מתגלה הארת המשיח.

ספר התניא

ספר התניא שנקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים על שם חלקו הראשון, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת ה'תקנ"ז (1796) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ועל שם ספרו הוא מכונה גם "בעל התניא".

התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה. זה הספר הראשון שניסח את עקרונות החסידות בדרך שיטתית, והייתה לו השפעה רבה גם בחוגים לא-חסידיים.

בראשיתו עורר הספר החדשני גם מחלוקת בתוך החסידות עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חב"ד. בראש המתנגדים עמדו רבי אברהם מקליסק ורבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט.

הספר קרוי על שם המילה הפותחת אותו. בספר מלמד המחבר כיצד יכול כל אחד לעבוד את השם. בספר זה מנותחים ההבדלים בין טיפוסים שונים של היהודי - "צדיק", "רשע" ו"בינוני", ומותוות דרכי עבודת השם עבור ה"בינוני", שלשיטת המחבר הוא המודל האידיאלי ליהודי מן השורה (בשונה ממדרגת ה"צדיק" שאיננה בהישג ידו של כל אחד).

תורה אור ולקוטי תורה

הספרים תורה אור ולקוטי תורה הם מספרי היסוד של חסידות חב"ד, אשר בהם מכונסים מאות מאמרי חסידות של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן על פרשיות השבוע, המועדים, מגילת אסתר ושיר השירים. הספרים יצאו לאור בשני כרכים בשמות שונים. הראשון על ספר בראשית ושמות בשם תורה אור והשני על ויקרא, במדבר ודברים בשם לקוטי תורה. הספרים נערכו ויצאו לאור על ידי נכדו של המחבר, האדמו"ר השלישי לשושלת החב"דית, רבי מנחם מנדל שניאורסון המוכר בשם אדמו"ר הצמח צדק.

עץ שושלת אדמו"רי חב"ד
מקרא:
  • שושלת האדמו"רים:      חב"ד ליובאוויטש[א]      חב"ד קאפוסט      חב"ד ליאדי      חב"ד ניעז'ין
  • עץ זה מתמקד באדמו"רי חב"ד בלבד[ב] לעץ משפחת שניאורסון[28]
  • דורות האדמו"רים:      דור ראשון      דור שני      דור שלישי      דור רביעי      דור חמישי      דור שישי      דור שביעי
  • לצד כל אדמו"ר נרשמו בסוגריים השנים שבהן שימש כאדמו"ר
  • לצד כל אדמו"ר חב"די נרשם 'אדמו"ר' ושם התואר באם ישנו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור זלמן מלאדי
(תקל"ג-תקע"ג)
אדמו"ר הזקן
בעל התניא

Schneur Zalman of Liadi.jpg
מייסד חסידות חב"ד
 
הרבנית
סטערנא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
שיינא
 
רבי דובער שניאורי
(תקע"ג-תקפ"ח)
אדמו"ר האמצעי
 
 
 
הרבנית
דבורה לאה
אלטשולר
 
רבי
שלום שכנא
אלטשולר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית דבורה לאה טברסקי[29]
 
 
 
 
 
הרבנית
חיה שרה
 
הרבנית
חיה מושקא שניאורסון
 
רבי מנחם מנדל שניאורסון
(תקפ"ח-תרכ"ו)
אדמו"ר הצמח צדק
Tzemachtzedek2.jpg
[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
חנה שניאורסון
 
רבי
יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש
[32]
 
הרבנית
רבקה
שניאורסון
אשתו השניה
 
רבי שמואל שניאורסון
(תרכ"ו-תרמ"ג)
אדמו"ר המהר"ש
[א]
 
 
רבי ישראל נח שניאורסון[33]
(תרכ"ח-תרמ"ג)
אדמו"ר
 
רבי
ברוך שלום שניאורסון[34]
 
 
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון
(תרכ"ז-תר"מ)
אדמו"ר
[35]
 
 
 
רבי יעקב שניאורסון[36]
 
רבי יהודה לייב שניאורסון
(תרכ"ו-תרכ"ז)
אדמו"ר המהרי"ל
[37]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
אסתר ליבא
 
 
 
 
רבי לוי יצחק שניאורסון
 
 
הרבנית סטערנה
אשתו הראשונה[38]
 
 
הרבנית ראדא[39]
 
 
רבי שניאור
בעלה הראשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שטערנא שרה שניאורסון
 
רבי שלום דובער שניאורסון
Image-RebbeRashab.jpg
(תרמ"ג-תר"פ)
אדמו"ר הרש"ב
 
 
רבי
אברהם שניאורסון
 
 
 
רבי
ברוך שניאור שניאורסון
 
רבי
יצחק דובער שניאורסון
(תר"מ-תר"ע)
אדמו"ר המהרי"ד
 
רבי לוי
יצחק גוטרמן
בעלה השני (תרמ"ב-תרס"ה)
אדמו"ר מסיראטשין
 
 
רבי
שלמה זלמן שניאורסון
(תרכ"ז-תר"ס)
אדמו"ר
המגן אבות
 
רבי
שלום דובער שניאורסון[40]
(תרמ"ג-תרס"ט)
אדמו"ר מרציצה
 
 
רבי שמריה נח שניאורסון
הרב שמריהו נח שניאורסון.jpg
(תר"ס-תרפ"ג)
אדמו"ר מבברויסק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יוסף יצחק שניאורסון
Frierdiger Rebbe.tif
(תר"פ-תש"י)
אדמו"ר הריי"צ
 
הרבנית
נחמה דינה שניאורסון
 
הרבנית
חנה
שניאורסון
 
רבי לוי יצחק שניאורסון
Shneorson.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
חיה מושקא שניאורסון
Chaya Mushka Schneerson1.jpg
 
רבי מנחם מנדל שניאורסון
Rabbi Menachem Mendel Schneerson2 crop.jpg
(תש"י-תשנ"ד)
אדמו"ר הרבי מלוּבָּבִיץ'
 
ביאורים:
  1. ^ 1.0 1.1 1.2 בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, ארבעה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רי חב"ד[30]. רבי שמואל שניאורסון, צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות "חב"ד ליובאוויטש", וישב על כיסא אביו בליובאוויטש, וזאת על פי צוואת האב[31], רבי שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאר אחיו עברו למקומות אחרים והקימו חצרות משל עצמם בערים שונות, שחלקן התקיימו דור נוסף. לחצרות אלה לא היה המשך, הן דעכו עם השנים ורוב חסידיהן עברו לחב"ד-ליובאוויטש
  2. ^ כאשר אדמו"רי חב"ד, הם נכדים של בעל התניא בדרכים נוספת - הוכנסו בעץ הדרכים הנוספות בהם הם מיוחסים אליו[27]

המקורות לעץ - בהערה[41]

חסידות חב"ד
שושלת ליובאוויטש הראשון: שניאור זלמן מלאדי ("אדמו"ר הזקן", "בעל התניא") • השני: דובער שניאורי ("האדמו"ר האמצעי") • השלישי: מנחם מנדל שניאורסון ("הצמח צדק") • הרביעי: שמואל שניאורסון ("מהר"ש") • החמישי: שלום דובער שניאורסון ("הרש"ב") • השישי: יוסף יצחק שניאורסון ("הריי"צ") • השביעי: מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מלובביץ'")
ענפים בחסידות אהרן מסטרשלה | קאפוסט: אדמו"רים: יהודה לייב שניאורסוןשלמה זלמן שניאורסוןשלום דובער שניאורסון מרציצהשמריה נח שניאורסון מבאברויסק | לאדי: אדמו"רים: חיים שניאור זלמן שניאורסוןיצחק דובער שניאורסון • לוי יצחק מסיראטשין | ניעז'ין: אדמו"ר: ישראל נח שניאורסון
כתבים אדמו"ר הזקן: ספר התניאשולחן ערוך הרבסידור אדמו"ר הזקןתורה אור ולקוטי תורהמאמרי אדמו"ר הזקן | האמצעי: קונטרס ההתפעלות | הצמח צדק: צמח צדקאור התורהדרך מצותיך | הרש"ב: המשך יו"ט של ר"ה תרס"ובשעה שהקדימו תרע"ב | הריי"צ: אגרות קודש הריי"צ | ספרי הרבי מלובביץ': היום יוםלקוטי שיחותאגרות קודש הרמ"מתורת מנחםרשימות | אחרים: ספר הערכים • קטגוריה:כתבי עת חב"דיים
אתרים מרכז חב"ד - 770אוהל חב"ד לובביץ'כפר חב"ד • קטגוריה:בתי כנסת חב"דיים • קטגוריה:ריכוזים חב"דיים | לובביץ'
מושגים ניגוני חב"ד: ארבע בבותצמאה לך נפשיופרצתניגוני הרבי מלובביץ' • קטגוריה:ניגוני חב"ד | פעילות: בית חב"דשלוחי חב"דמבצעי הרבי מחב"ד | התוועדויות: התוועדותמאמר חסידותמשפיע | מועדים: חג הגאולה • | תקנות: סעודת משיחמקווה "בור על גבי בור"תקנת לימוד החת"תתקנת לימוד הרמב"ם | שונות: פולמוס המשיחיות
ארגונים מרכזיים אגודת חב"ד העולמיתספריית חב"דבית דין רבני חב"דהוצאת ספרים קה"תישיבות תומכי תמימיםכולל חב"דמרכז לענייני חינוךנשי חב"דצעירי אגודת חב"ד בישראלרשת חינוך חב"דצבאות ה'
קטגוריה:ארגוני חב"ד • קטגוריה:ישיבות תומכי תמימים - חב"ד
שונות קטגוריה:חסידי חב"ד • קטגוריה:רבניות חב"ד
קטגוריה:חסידות חב"ד
חצרות חסידיות
שושלת מייסדי החסידות הבעל שם טוב, בנו רבי צבי ונכדיו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסאדילקוב. המגיד ממעזריטש, בנו רבי אברהם המלאך, בנו רבי שלום שכנא מפראהביטש
חסידויות במרחב הרוסי-ליטאי בית צ'רנוביל: צ'רנובילקוריסטשובצ'ארקסאוורוטשמקארובטריסקטולנאסקווירארחמסטריווקאשפיקובמחנובקההורניסטייפולמאלין-ראדומישלברזנהחסידות חב"ד: חב"ד ליובאוויטש • שלא שרדו: סטרשלהקאפוסטליאדיניעז'יןבית קרלין-לכוביץ': קרליןלודמירלעכוויטשקובריןסלוניםקוידנובקוברין-ביאליסטוקפינסק-קרליןברסלבקוריץ-שיפיטובקה-סאלוויטאקרסנהאוסטרהאסטפיןנישכיז (אוסטילה, קובלה)אניפוליליניץ-מונסטריץ'סאווראןאליקוולעדניקאמדורפרוסקורובקמינקא-מיראפאלרשקובקאשיווקא - דויד הורודוקלובושוב-יאנוב
חסידויות מזרח גליציה בית רוז'ין: סדיגורהצ'ורטקובהוסיאטיןבויאןקופיטשניץאוז'ירן-בראדידרוהוביץ'בית זלוטשוב: יאמפולהראדווילזברז'זוויהלקרמניץסקאליהבית פרמישלאן: פרמישלאןקאלישגלינאסאסוב (גזע ר' משה לייב)קוסובאוזיראן-לשקביץ (גזע היושר דברי אמת)סקאהליאריטשובסטרליסקסטרטיןבעלזא (קארוב, סקאהל) • זידיטשויב-בורשטיןקומרנהאלעסק-סטניסלבסאסובירוסלבקמינקאברז'אןבוטשאטש ('אשל אברהם')סאמבורנארול
חסידויות מערב גליציה ליז'נסקרימנובדינובבלאז'ובבית רופשיץ: רופשיץגלגובלינסקמעליץדז'יקובבארנוברוזבדובסטוטשיןבית צאנז: צאנזשינאוואקשאנובבאבובגורליץראצפרטטשכויבסטרופקוברודניקברדיובגריבובצאנז-קלויזנבורגצאנז-ז'מיגראדטשקאווע ♦ • דומברובהוישניצאפשעווראסק
חסידויות פולין אפטא-זינקוב-מז'יבוז'בית קוז'ניץ: קוז'ניץ-מוגלניצא-גרודז'יסקפיאסצנאאוסטרובצאלוקווע וולברוז'בית לובלין: שושלת החוזה מלובלין, חנטשיןפשדבורז'אפטא-וואלברום-וודיסלברדומסק-קרימילוברדושיץקראקא (גזע ה'מאור ושמש')חלם (ר' נטע)קוזמיר-מודז'יץלעלובקארובחלםלנטשנהאוז'רובוויליפוליליפסקבית פשיסחה: ביאלאפוריסוב-קאלושיןבית וורקא: וורקאאמשינוב (אופלה) • אלכסנדרסטריקובראדזימיןנדרזין - סקרנביץבית איזביצא: איזביצה ראדזיןלובלין • מרקשוב ♦ בית קוצק: קוצק (פילוב-סוקולוב-לומאז')גורטשכנובסוכטשובגוסטיניןפילץנובומינסקזיכליןויסקוט-קרושנוביץ
חסידויות רומניה בית רוז'ין: בוהושליובהשטפנשטוסלויפשקאןאדז'ודבית נדבורנא: נדבורנהקרעטשניף (ביטשקוב)ראחובחוסטנדבורנה באניהפיטסבורגבישטינאסטרוז'ניץ (קליבלנד, מאשלוי)טמשוואר-אראד (גזע ר' יוסף מבורשה)זוטשקא (סטאניסלב)בית ויז'ניץ: ויז'ניץויז'ניץ מונסיסרט ויז'ניץאנטניאווישווהצ'רנוביץ'-דורוהוי (שושלת 'הבאר מים חיים')שאץדעעשפאלטישאןבוצ'צ'ה-בוטושאןסקולעןריבניץ
חסידויות הונגריה בית אויהל - סיגט: סיגט-סאטמאר (וואלווא, לימנוב, הוסאקוב, סארוואש) ♦ ליסקאספינקאטאהשקוסוןפאפאקאליבקרעסטירמונקאטשקאפישנאסוידביקסאדהאדאס-מטסלקה חבורת שומר אמוניםברגסז
חסידויות ארץ ישראל ערלויאשלגמאקוואדאראגמטרסדורףמישקולץשומרי אמונים: שומרי אמוניםתולדות אהרןתולדות אברהם יצחקמבקשי אמונהחסידויות ירושלמיות: דושינסקיאמשכנות הרועיםקהל חסידי ירושליםחסידויות חדשות: ר' אשר פריינדתורת חכםנחלת יעקבנזר ישראל
חסידויות ארצות הברית בוסטוןאונגווארוויעןחסידויות חדשות: אמונת ישראלתולדות יהודה סטוטשיןהיכל התפילהשערי תפילה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.