חסדאי קרשקש

רבי חסדאי (בר' אברהם) קְרֶשְקַשראשי תיבות: רח"ק; ה'ק', 1340 בקירוב, ברצלונה – אחרי ה'ק"ע, 1410, סרגוסה) היה רב, ומנהיג יהודי בתקופת הראשונים, ותלמידו של הר"ן. שם לעצמו למטרה להגן על יהודים בפולמוס הפילוסופי היהודי-נוצרי ונחשב לאחד מחשובי הפילוסופים והתאולוגים. מהראשונים שהטילו ספק בקביעותיה של הפילוסופיה היוונית ובייחוד זו של אריסטו.

כאחד ממובילי הפולמוס היהודי-נוצרי (מצד היהודים) בדורו, העמקתו בפילוסופיה נבעה (לפחות בחלקה) מהצורך להבין את טענותיהם ולהיות בקיא בדרכי מחשבתם, וכך כתב בהקדמת ספרו שהקדיש לנושא זה "ספר ביטול עיקרי הנוצרים" אשר נועד לשמש את המתפלמסים היהודים גם אחריו:

...מפני שכוונת המאמר היא כי להניח הספקות והביטולים לאמונת הנוצרים ראוי להבין תחלה כוונתם בעיקריהם, ולצייר אמתתם לפי דעתם אשר עליהם הריב והמצה...

הקדמת ספר ביטול עיקרי הנוצרים (תרגמו מספרדית לעברית רבי יוסף בן שם טוב בשנת ה'רי"א)
רבי חסדאי קרשקש
השתייכות רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק פילוסופיה, אמונה, השקפה
רבותיו ר"ן
תלמידיו רבי יוסף אלבו, רבי יוסף חביבא
חיבוריו "אור השם", "ספר ביטול עיקרי הנוצרים", "דרשת הפסח"

קורות חיים

רח"ק נולד בברצלונה, השם "קרשקש" היה שמו הפרטי והלועזי של אביו, ר' יהודיה ב"ר חסדאי קרשקש הראשון, רב ספרדי ומורו של יצחק בר ששת. כך הוא עצמו כתב בהקדמתו לספרו אור השם: "אני חסדאי, בן אברהם, בן חסדאי, בן יהודה, בן חסדאי". את עיקר תורתו למד רח"ק מר' ניסים בן ראובן - הר"ן, שבבית מדרשו עסקו גם בפילוסופיה, ושם גם הכיר את ר' יצחק בר ששת - הריב"ש, שהיה לידידו. עם תלמידיו של רח"ק נמנה ר' יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים. קרשקש היה למנהיג בקרב יהדות ספרד ולתלמיד חכם שיהודים רבים שלחו אליו שאלות בהלכה ובמדיניות.

בשנת ה'קמ"ג (1383) עמד קרשקש במרכז משא ומתן עם מלך קטלוניה פדרו הרביעי בנוגע לזכויות היהודים, ולאחר מכן, כאשר התקרב יותר למלך חואן הראשון, קיבל את התואר "קרוב לבית המלכות".

למרות מעמדו של רח"ק ומעמדם של הר"ן והריב"ש, שלושתם נאסרו עם כמה מראשי הקהילה בברצלונה בשנת ה'קכ"ז (1378) בעקבות עלילת שקר. אירוע חמור זה היה סימן לבאות. בשנת ה'קנ"א (1391) התחוללו בספרד פרעות הקרויות גזירות קנ"א ובהן נהרג בנו היחיד של רח"ק ונגזרו גזרות שמד על יהודי ספרד. קרשקש תיאר את המאורעות באגרת ששלח לקהילת אביניון:

"רבים קידשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ' שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו"

נספח לספר שבט יהודה

.

הפילוסופיה של קרשקש

הפילוסופיה של רבי חסדאי קרשקש, כמו של שאר הפילוסופים היהודיים בזמנו, היא בעיקרה פילוסופיה דתית. הוא עסק רבות בתחום ההכרה האנושית, בבעיית היחס בין דטרמיניזם ובחירה וכן ביחס שבין אמונה וחופש רצון. בכתביו ניכרת עמקות פילוסופית וחירות מחשבתית. חיבורו המרכזי הוא הספר אור השם. בתחילה רצה רח"ק לכתוב אותו במתכונת של משנה תורה לרמב"ם, והקטעים שכתב (או שתיכנן לכתוב) היו אמורים להיות כנגד הלכות יסודי התורה לרמב"ם, אך כנראה שהדבר לא עלה בידו והוא לא השלים את חיבורו.

אפיסטמולוגיה - רח"ק טען שאין לעסוק בהכרת האל ובתאולוגיה לפני שעוסקים בהכרה עצמה. דבריו מזכירים את קביעותיו של הפילוסוף עמנואל קאנט - נולד שלוש מאות שנה לאחר פטירת רח"ק - שאמר שאין לעסוק בהכרת העולם (אונטולוגיה = חקר היש) לפני שחוקרים כיצד תופסת ההכרה האנושית את היש.

רח"ק ביקר את תורות ההכרה של אפלטון, של אריסטו ושל כל הפילוסופים שנמשכו אחרי שיטותיהם. בהבחנות העיקריות של תורתו בתורת ההכרה הוא טען, כמו קאנט:

"אין המושאים הנמצאים מושגים כפי טבעם - של הנמצאים - אלא כפי טבע המשיג"

אור השם

דטרמיניזם ובחירה חופשית - רח"ק התחבט רבות בשאלת חופש הבחירה של האדם, ולא הכריע חד משמעית כרמב"ם על ברירות הבחירה החופשית. רח"ק בספרו "אור השם" הסיק שתי מסקנות אפשרויות בנוגע לשאלה זו. אפשרות ראשונה היא שאין בחירה חופשית כלל, והמילה "ובחרת" מתייחסת לתחושת האדם כי בחירתו חופשית, ותובעת מעשה רצוני שהאדם חש שהוא בחירה חופשית, אף על פי שלמעשה אינו חופשי בבחירתו. לפי אפשרות זו פירש רח"ק ששכר ועונש אינם תגמול הבא לאדם עקב בחירתו, אלא כורח מציאותי הנגרם כתוצאה מהחטא לפי הבריאה האלקית. האפשרות השנייה היא שהבחירה של האדם היא מוחלטת, אלא שהמושאים נמצאים לפי טבע המשיג, ולכן אינסוף האפשרויות שבידי האדם כלולות במחשבה האלוהית האחת האינסופית. רח"ק מסכם את שיטתו בסוגיה זו בדברי המשנה מפרקי אבות "הכל צפוי והרשות נתונה", ובזה הוא חושף - חרף נועזותו המחשבתית - את קרבתו ונאמנותו הבסיסית לגישת התורה וחז"ל שהאדם הוא חופשי מיסודו.

רח"ק כתב שהתשובה היא חסד שהאל מאציל על האדם.

הרח"ק, כמו הרמב"ם, התייחס אל האסטרולוגיה בפיקפוק, אך לא שלל אותה לחלוטין כפי שהרמב"ם שלל אותה.

הפולמוס נגד הנצרות

רח"ק כתב בספרדית ספר בשם "ביטול עיקרי דת הנוצרים", בו הוא מונה את עיקרי יסודות האמונה הנוצרית ומערער עליהם בנימוקים פילוסופיים שונים. חיבור קצר זה נחשב לאחד הספרים החשובים בוויכוח עם התאולוגיה הנוצרית.

טיעוניו של רח"ק נעשים תוך כדי עיון בברית החדשה אותה הוא סותר באמצעים לוגיים ובהצבעה על סתירות הקיימות בתוכה.

לדוגמה:

" לדברי הנוצרים הבן - ישו - הנולד מהאב - האל - דומה לאביו. אם כן האב גם כן נולד; ואם האב נולד הוא עלול ומסובב והוא מצוי גם כן מזולתו ואינו מחויב המציאות. וכן נאמר ברוח הקדש, אם הרוח נאצל מהאב והבן ודומה להם, אם כן גם האב נאצל, ואם כן אינו מחויב המציאות...

ביטול עיקרי הדת הנוצרית

השפעת הגותו

חיבורו העיקרי של קרשקש, אור השם, השפיע על ההגות הפילוסופית היהודית, ובייחוד על חסידי משנתו של הרמב"ם כרשב"ץ וכרבי יצחק אברבנאל, שהתפלמסו איתו על שיטתו המבקרת את משנת הרמב"ם.

רח"ק השפיע רבות על הוגים שבאו אחריו. חוקרים הצביעו על הקשר ההדוק בין התפיסה הדטרמיניסטית של רח"ק לבין זו הנמצאת בכתביו של שפינוזה וכן על ההשפעה של תורת התארים הדומה אצל שניהם.[1] בקרב ההיסטוריונים של המדע יש הטוענים שאייזק ניוטון הושפע מהספר אור השם.[דרוש מקור]

ספריו

  • אור השם
  • ספר ביטול עיקרי הנוצרים
  • דרשת הפסח

ספרו "אור השם"

הספר, שכתיבתו הסתיימה ב-1410, היה חיבורו העיקרי של ר' חסדאי שהקנה לו שם בספרות הפילוסופית. הוא תוכנן להוות חלק ראשון מחיבור כללי יותר שייקרא "נר אלוהים"; ספר זה היה אמור לכלול את מצוות התורה בסיבותיהן לפי חומר נושאיהן, ביאור של המצוות וציון ההקשרים שלהן לתלמוד. תוכנית זו לא יצאה לפועל.

Ceremony crescas jerusalem
פתיחת רחוב קרשקש, ירושלים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתביו

עליו

הערות שוליים

  1. ^ ר' חסדאי קרשקש מאת זאב הרוי, הוצאת זלמן שז"ר, 2010
אביעזר רביצקי

אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.

אבנר מבורגוס

אבנר מבורגוס (1260–1347 לערך) היה רופא, ראש ישיבה ופילוסוף יהודי שהתגורר בצפון קסטיליה. הוא המיר את דתו לנצרות בשנת 1320, בגיל 61, ולאחר המרת הדת נקרא אלפונסו דה ואיאדוליד.

לאחר התנצרותו ניסה אבנר לגרום ליהודים להתנצר על ידי כתיבה פולמוסית וויכוחים פומביים. כתיבתו השפיעה מאוד על ההגות היהודית בספרד למשך שנים רבות ובמיוחד הושפע ממנו רבי חסדאי קרשקש. בדומה לאישים רבים בתקופתו, מלבד היותו פילוסוף עסק גם במדע. תפיסתו הפילוסופית של אבנר, שבמסגרתה ביקר את הפילוסופיה של אריסטו, הייתה נאופלאטונית והתייחדה בשני תחומים: דטרמיניזם והשילוש הקדוש.

אברהם אבן דאוד

רבי אברהם אבן דאוד הלוי (ד'תת"ע, 1110 - ד'תתק"מ, 1180) היה היסטוריון, פילוסוף ואסטרונום יהודי. נודע גם בשם ראב"ד הראשון.

חי ופעל בספרד במאה ה-12.

אור השם

אור השם (גם: אור ה' או אור יי) הוא חיבורו של רבי חסדאי קרשקש העוסק בפילוסופיה יהודית. פורסם בשנת ה'ק"ע, סמוך לפטירתו של מחברו. הספר עוסק בדחיית הפילוסופיה האריסטוטלית ששלטה אז בקרב הפילוסופים היהודיים, ובראשם הרמב"ם, וכן בהגדרת עיקרי האמונה היהודית.

גזירות קנ"א

גזירות קנ"א הן כינוי לפוגרומים שביצעו נוצרים קתולים נגד יהודים בספרד בשנת ה'קנ"א (1391). רבים מהיהודים לא עמדו בכפייה להתנצר, ונטשו את אמונתם. עם שוך הפרעות מינתה הממשלה ועדות חקירה, אך לא נקטה פעולות של ממש נגד הפורעים, שחלקם נמנו עם השכבות הנכבדות. גזירות 1391 פתחו תקופה של לחץ כבד על יהדות ספרד להתנצר, ועד לוויכוח טורטוסה ב-1414 ואחריו התנצרו בין 33% ל-60% מתוכה, כשהם יוצרים אוכלוסיית מראנוס עצומה. המומרים נותרו כיחידה חברתית מובחנת שהוסיפה לעורר את חשד וקנאת "הנוצרים הישנים."

זאב הרוי

זאב הרוי (הרווי) (באנגלית: Warren Zev Harvey) (נולד ב-19 בדצמבר 1943) הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וזוכה פרס א.מ.ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט 2009.

יוסף אלבו

רבי יוסף אַלְבּוֹ (חי בסביבות ה'ק"ם, (1380 – ה'ר"ד, 1444) היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר "ספר העיקרים".

יוסף חביבא

ר' יוסף (בן דוד) חביבא, בעל הנמוקי יוסף, היה מחכמי ספרד בתחילת המאה ה-15 ואחד מאחרוני הראשונים.

על קורותיו ידוע רק מעט, אך ממה שידוע ר' חביבא התגורר בברצלונה ולמד שם תורה מפי הר"ן ותלמידו רבי חסדאי קרשקש.

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

מרכז זלמן שזר

מרכז זלמן שזר הוא מרכז בירושלים העוסק במחקר, הוראה והפצת ידע בתחומי תולדות עם ישראל להיסטוריונים, לתלמידים ולציבור הרחב. במסגרת המרכז נערכים קורסים, ימי עיון והשתלמויות ופועלת הוצאת ספרים ברמה אקדמית.

מתתיהו היצהרי

רבי מתתיהו בר משה היצהרי היה מחכמי ספרד במאה ה-15-14, פרשן ופילוסוף.

מוצא משפחתו מנרבונה שבצרפת, ובגירוש יהודי צרפת בשנת ה'סו (1306) היגרה המשפחה לאראגון שבספרד.

היה תלמידו של רבי חסדאי קרשקש. עם פטירתו של רבי חסדאי, כתב פייטן בן התקופה קינה על מותו, ובה ציין את רבי מתתיהו כאחד מממשיכי דרכו, לצד בנו של רבי חסדאי ורבי יוסף אלבו (הקינה מופיעה בבטאון 'מוריה' מג עמ' ג).

שימש כרבה של סרגוסה, ובמסגרת תפקידו השתתף בשנת ה'קע"ג (1413) בוויכוח טורטוסה כנציג יהודי סרגוסה, יחד עם רבי יוסף אלבו וחכמים נוספים.

תלמידו, רבי חסדאי בן חסדאי, מתאר אותו כ"מורי הזקן... החכם המפורסם ברבים" (קובץ 'מזרח ומערב', כרך חמישי, אייר תר"ץ).

עיקרי האמונה היהודית

עיקרי האמונה היהודית הם קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות ייחסו להן מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבי חננאל בן חושיאל, רב סעדיה גאון בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), רמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), ורבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים). גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

מניין העיקרים שמנה הרמב"ם הוא המוכר והמקובל ביותר. אף שמבחינה טכנית לא התקבע מעולם רשמית בספרי הלכה וכדומה, קיבל בפועל מעמד מחייב וכיום נחשב ככזה בעיני הרוב המוחלט של היהדות האורתודוקסית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך, למשל, האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק בעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא.

פילוסופיית ימי הביניים

ימי הביניים, התקופה שהוגדרה לראשונה על ידי אנשי הרנסאנס האיטלקי, אשר תחילתה בנפילת האימפריה הרומית, הייתה תקופת השיא בגיבושן של הדתות האברהמיות הגדולות: היהדות הרבנית עם חתימת התלמוד במאה ה-6, ניסוח הדוגמות המרכזיות של הנצרות הקתולית והאורתודוקסית ועליית האסלאם. עיקר הדיון הפילוסופי בתקופה זו התנהל בצל שלוש הדתות הגדולות, ונסוב על היחס בין אמיתותיהן לבין אמיתות השכל, כפי שנתפשו במסורת הפילוסופית. בתקופה זו הגיעו לשיא פריחתם המדעים היווניים השונים, כפי שהובנו על ידי אנשי ימי הביניים.

ראשיתה של הפילוסופיה האסלאמית בתנועת התרגומים שיזמה השושלת העבאסית. בגדד, בירתה של השושלת, שימשה מקום מפלט נוח למלומדים פאגאנים ומינים נוצריים שנמלטו מן המערב. באמצעות תרגומים מן היוונית לסורית ולערבית השתמרו כתביהם של גדולי ההוגים הפאגאניים של העת העתיקה בנושאים מגוונים: אתיקה, כתבים פוליטיים, מחקרים מתחום פילוסופיית הטבע, מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה. בשילובן של חכמת הודיות ופרסיות פותחו מדעים אלה ושוכללו בארצות שתחת שלטון האסלאם. בין ההוגים הערבים הבולטים של תקופה זו ניתן למנות את אל-פאראבי, אבן סינא (בלטינית: Avicenna), אל-ע'זאלי ואבן רושד (בלטינית: Averroes).

היהודים לא היו שונים מהעמים האחרים שחיו תחת שלטון האסלאם. בהשפעת פריחת התרבות האינטלקטואלית הסובבת אותם, הופיעו גם משכילים יהודים שעסקו ב"חכמות החיצוניות", לרוב לצד העיסוק בהלכה היהודית ובתורת ישראל. על אלה ניתן למנות את רבי סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי והרמב"ם - רבי משה בן מימון. היהודים לקחו חלק בהעברת המדעים שהתפתחו בארצות המוסלמיות לאירופה הנוצרית של ימי הביניים. עם עלייתם של זרמים מוסלמיים קיצוניים בספרד של המאה ה-12, שהייתה מרכז חשוב של התרבות היהודית, נאלצו רבים מהמלומדים היהודים לברוח לארצות מוסלמיות אחרות, או צפונה - לאירופה. הם נשאו עמם את חכמתם ותירגמוה מערבית לעברית ואחר כך גם ללטינית. בין החכמים היהודיים שחיו תחת שלטון נוצרי ניתן למנות את רבי אברהם אבן עזרא, שנמלט מספרד המוסלמית לאיטליה והוא כבן חמישים, אברהם בר חייא, רבי חסדאי קרשקש ויוסף אלבו.

הפילוסופיה הנוצרית ראשיתה באבות הכנסייה אשר הבולט מביניהם הוא אוגוסטינוס בישוף היפו. פילוסופיה זו התפתחה בהשפעה ההגות ההלניסטית הניאופלטונית וכתביו הלוגיים של אריסטו (שכונו בשם "האורגנון" - הכלי, ביונית). החל מהמאה ה-12 החלה תנועה של תרגומים שחשפה את אירופה לפילוסופיה האריסטוטלית שנשתמרה והתפתחה בארצות האסלאם. המחשבה הימי ביניימית המאוחרת התפתחה בעיקר באוניברסיטאות הנוצריות ("הסכולסטיקה הנוצרית"), ויחסו של הכס הקדוש אליה היה אמביוולנטי. על הפילוסופים הנוצרים המאוחרים של ימי הביניים ניתן למנות את פייר אבלר (Abelard), אלברטוס מגנוס (Albertus Magnus), תומאס אקווינס (Thomas Aquinas), ויליאם מאוקאם (William of Ockham), וניקולאוס קוזאנוס.

קרשקש

קרשקש (נכתב בלועזית: Crescas או Cresques ; נהגה [ˈkɾeskəs, ˈkɾeskas]) הוא שם משפחה יהודי-קטלאני.

האם התכוונתם ל...

ר"ן

רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי (הר"ן או הרנב"ר) (ה'ע"ה, 1315 בערך - ט' בשבט ה'קל"ו, 1 בינואר 1376), מן הראשונים. המקובל מבין פרשני הרי"ף ומגדולי פרשני התלמוד.

הר"ן היה בעל השכלה מדעית, פילוסופית ורפואית. כמו כן התמחה בכתיבת סת"ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה, ששרד, וכיום ומוחזק בספרייה הלאומית בירושלים. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף".

ריב"ש

רבי יצחק בר ששת ברפת (1326–1408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן.

הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך.

שלושת האבות

ביהדות, שלושת האבות הם שלוש דמויות מקראיות מספר בראשית: אברהם, בנו יצחק ובנו שלו - יעקב. שלושת האבות, יחד עם ארבע האמהות, נחשבים ליהודים הראשונים, ולמייסדי העם היהודי ואמונת הייחוד. במסורת היהודית מקובל לצרף את הכינוי "אבינו" לשמם של שלושת האבות: "אברהם אבינו", "יצחק אבינו" ו"יעקב אבינו". הסיפורים בדבר קורתיהם של שלושת האבות ומשפחותיהם תופסים את רוב ספר בראשית. על פי המסורת, האבות קבורים במערת המכפלה.

שלמה פישר

הרב שלמה יהונתן יהודה פישר (נולד ב-6 בפברואר 1932) הוא ראש ישיבת איתרי, לשעבר דיין ואב בין דין בבית הדין הרבני בירושלים. זוכה פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ח, וזוכה פרס ירושלים לספרות תורנית על ספרו "דרשות בית ישי" לשנת תשס"א.

שמחה בונם אורבאך

שמחה בּוּנֶם אוּרבאך (נכתב לעיתים אורבך; ב' בטבת תרע"ד, 31 בדצמבר 1913 – ג' באייר תשל"א, 28 באפריל 1971) היה רב והוגה דעות ישראלי, חוקר פילוסופיה יהודית, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, חתן פרס הרב קוק לשנת תשט"ו.

תקופת חייו של הרב חסדאי קרשקש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.