חנניה בן עזור

חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הוא דמות מקראית של נביא שקר מהעיר גבעון שפעל בימי המלך צדקיהו. דמותו מוכרת מעימותו הפומבי עם ירמיהו הנביא בספר ירמיה, פרק כ"ח.

רקע מקראי

יהויכין נכנע לכשדים ולבני בריתם ובכך מציל את ירושלים מחורבן. אולם כניעה זו מגבירה את הסבל של האוכלוסייה האזרחית תחת ידי הכובש והגלות של המעמדות האמידים לבבל מביאה לערעור קיומה של ממלכת יהודה מבחינה חברתית. בשל המצב התעוררה תסיסה בקרב חלק מהיהודים שחיו בממלכת יהודה וביקשו לפרוק את עול בבל מעל צווארם. אחד ההדים לתסיסה שעוררה גלות זו מתואר במסגרת ההתנגשות שבין חנניה בן עזור לבין ירמיהו.[1]

תיאור ההתרחשות

חנניה מתנבא בבית המקדש בחודש החמישי בשנה הרביעית למלכות צדקיהו (592 לפנה"ס בקירוב) בנוכחות ירמיהו ובפני העם.

בספר ירמיה, פרק כ"ח מסופר כי כאשר ירמיהו הנביא התנבא על חורבנה הקרב של ממלכת יהודה, חנניה ניבא לעומתו כי נבואתו של ירמיה לא תתקיים, ואף גלות יהויכין תשוב בקרוב מבבל:

בְּעוד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקום הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל: וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהויָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקום הַזֶּה נְאֻם ה' כִּי אֶשְׁבּר אֶת על מֶלֶךְ בָּבֶל

בהמשך שובר חנניה בפומבי את מוטת העץ שעל צוואר ירמיה, כסמל לשבירת עול מלך בבל מעל יהודה.

ירמיהו חשד בנבואת חנניה שהיא נבואת שקר, אבל לא יכול להכחישה שכן ייתכן שה' התחרט. אולם לאחר מכן הוא קיבל נבואה לעשות מוטת ברזל חדשה במקום מוטת העץ ששבר חנניה ואילו חנניה עצמו מת באותה שנה, כדבר ה'.[2]

תגובת ירמיהו בתחילה הייתה הבעת תקווה כי נבואתו הטובה של חנניה תתגשם, אך יחד עם זאת הזכיר ירמיה לחנניה כי נביא המנבא לטובה ונבואתו לא התקיימה מוכרז כנביא שקר, היות שנבואה טובה אינה חוזרת, בעוד נבואה לרעה יכולה להתבטל.

לאחר מכן ניבא ירמיהו על חנניה כי בשל נבואתו השקרית ימות חנניה עוד באותה השנה. אולם, בסוף פרק כ"ח מצוין כי חנניה מת "בשנה ההיא בחדש השביעי". חז"ל מתקשים בכך שהחודש השביעי, חודש תשרי, נחשב בדרך כלל כתחילתה של השנה הבאה, ונמצא שחנניה לא מת "בשנה ההיא". בתלמוד הירושלמי מתרצים שחנניה מת בכ"ט באלול, ערב ראש השנה, וכך התקיימה נבואתו של ירמיהו, אולם משפחתו הסתירה את דבר מותו עד לתחילת השנה החדשה, על מנת לנסות לקעקע את אמינות נבואתו של ירמיה.[3]

בדברי חז"ל

התוספתא אומרת כי חנניה בן עזור הוא דוגמה לנביא שקר ה"מתנבא מה שלא נאמר לו", כלומר שהבעיה בנבואתו אינה שהיא שקרית בפני עצמה, אלא שהיא נאמרה לנביא אחר ולא לו, ועל כן היה אסור לו לומר אותה.[4] התלמוד הבבלי מסביר שחנניה שמע את נבואת ירמיהו על נפילת עילם (ספר ירמיהו, פרק מ"ט), ובכח שימוש בקל וחומר הסיק שאף בבל עתידה ליפול. יתר מכאן, הגמרא אומרת שאף אותו קל וחומר הוא "חוקי" ואינו מגדיר את נבואתו כנבואת שקר, כיוון שמותר לאדם לדרוש קל וחומר בדברי הנבואה, אלא שמאחר שירמיהו הוא זה שניבא על נפילת עילם, נחשבת ה"נבואה" המושגת בקל וחומר כנבואתו של ירמיהו, ונמצא שחנניה התנבא על דבר שלא נאמר לו.[5] גם בתלמוד הירושלמי נאמר כי חנניה היה בתחילה נביא אמת, אך הוא אמר "נבואה" זו, שלא נאמרה לו, לאחר ששמע את נבואת ירמיהו "לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" (ספר ירמיהו, פרק כ"ט, פסוק י'), ובהתבסס על חשבון כלשהו לפיו בעוד שנתיים ימים תסתיימנה שבעים השנה.[3]

הכשלת נביא ואיש אלוהים

תלותו של האות הנבואי במגבלותיו האנושיות של האיש, שעליו הוטל לבצעו, חושפת את האות לפעולות נגד. הדבר בא לידי ביטוי בכך שירמיהו מצווה לשים מוטת עץ ואילו בנבואת-נגד חנניה שבר את המוטה, אולם במקרה זה הפרת האות נתפסה כפגיעה ממשית בדבר ה' ועל פגיעה כזאת אפשר לגבור על ידי שיקום האות והעצמתו ולכן ירמיהו מצווה לשים מוטת ברזל על צווארו ובנוסף מקבל אות על מותו הקרב של חנניה.[6]

סיפורים דומים לכך יש גם אצל איש האלוהים מיהודה והנביא מבית אל, אליהו ונביאי הבעל בכרמל ואצל מיכיהו בן ימלה.

חנניה בן עזור ונחום הנביא

אחד המקורות לתאוריה על פיה נחום איננו נביא אמת היא בכך שעל נביא אמת אין לנבא רק נבואות חיוביות אלא גם נבואות שליליות.[דרושה הבהרה] את המקור לתאוריה זו שאבו החוקרים מן הסיפור על חנניה בן עזור.[7]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965, עמ' 523
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג: חבב - יתת, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965, עמ' 873
  3. ^ 3.0 3.1 תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י"א, הלכה ה' (דפוס וילנא: דף ל, עמוד עמוד "ב)
  4. ^ תוספתא/סנהדרין פרק יד' הלכה יד'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט, עמוד א'
  6. ^ עולם התנ"ך - מלכים א', רעננה: דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996, עמ' 140
  7. ^ יהודה אליצורישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2000, עמ' 242
אוריהו בן שמעיהו

אוריהו בן שמעיהו (לפעמים גם אוריה) היה נביא אשר מוצאו היה מקריית יערים, נהרג על ידי המלך יהויקים.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

חנניה

האם התכוונתם ל...

ירמיהו

לפי התנ"ך יִרְמְיָהוּ (או יִרְמְיָה) היה נביא וכהן שהתנבא בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנו. ירמיהו ידוע כנביא חורבן, אך חלק מנבואותיו הן נבואות נחמה. נבואותיו כלולות בספר ירמיהו והמסורת מייחסת לו גם את כתיבת ספר מלכים ומגילת איכה.

כ"ט באלול

כ"ט באלול הוא היום העשרים ותשעה בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ט אלול היא פרשת וילך, אם ראש השנה שלמחרת חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. לעומת זאת, אם ראש השנה שלמחרת חל ביום חמישי או בשבת פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו.

נביא שקר

ביהדות, נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו ועונשו על פי התורה עונש מוות. על פי הרמב"ם, ניתן לדעת שנביא הוא נביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה, מוסיף או גורע ממצוות התורה לדורות, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה.

סטרא אחרא

סִטְרָא אַחְרָא (ארמית: הצד האחר) הוא ביטוי קבלי המשמש שם כללי לכלל כוחות הטומאה והרוע, בהם עבודה זרה, שטן, מלאך המוות, כשפים, שדים, רוחות, שעירים, נחש הקדמוני, העלאה באוב, שרי אומות העולם, מלך הגויים, סמאל ולילית וקליפות. גם תאוות חומריות (יצר הרע) נקראות בספרות הקבלה בשם זה.

ביטוי זה מופיע בספר הזוהר בלבד, ואינו מופיע בתלמודים ובמדרשים.

צדקיהו

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מלך על ממלכת יהודה בין השנים 597 - 586 לפנה"ס. היה דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה.

רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש ביהדות היא אחד מאמצעי התיקשור החשובים שנשארו כדי ליצור קשר עם האל. רוח זו איננה מוגבלת ללאום או למין מסוים, ועשויה לשרות על כל אדם על פי מעשיו.

גישות שונות ממקמות את רוח הקודש במדרג שונה, ביחס לאמצעי קשר אחרים (כגון גילוי אליהו, בת קול). אולם הגישה הקלאסית מזהה את רוח הקודש כדרגת הקשר הגבוהה ביותר, לאחר הפסקת הנבואה, הקיימת כיום. למשל נכתב בחז"ל כי הכתובים "ברוח הקודש נכתבו" מדרג זה מבדיל את הכתובים מדברי חכמה רגילים (כגון ספר בן סירא), שלא נאמרו ברוח הקודש.

בחלק מהמדרשים, רוח הקודש הוא ביטוי האנשה של האל, שלעיתים משיבה ולעיתים מופיעה ואומרת את דברה.

בכתבי קומראן יש לרוח הקודש משמעות שונה מזו שנתפסת בחז"ל, המלמדת על 'רוח טהרה' או 'רוח תשובה' האופפת את האדם להבדיל מ'רוח נדה' הפועלת את ההפך.

שמעיהו הנחלמי

שמעיהו הנחלמי (גם שמעיה) היה נביא שקר אשר מוצאו היה על-פי התרגום מחלם. חוקרים בני זמננו מזהים את עירו "נחלם" עם הכפר נחאלין בסמוך לבית-לחם.

שמעיה נזכר בספר ירמיהו, כנביא המתנגד לירמיהו ונבואותיו הקודרות, ואף מנסה לעצור את התנבאויותיו על ידי שליחת כתבי שטנה על ירמיהו, אל העם שבירושלים, ואל צפניה בן מעשיה הכהן אשר היה ממונה בבית המקדש על עצירת המתחזים לנביאים וכליאתם.

בנבואה אודותיו, נאמר כי בשל היותו נביא שקר, לא יזכה שיהיו בניו מן חשובי העם וכן שלא יראה בשוב עם ישראל לארצו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.