חננאל מאק

חננאל מאק (נולד ב-1941) הוא פרופסור במדעי היהדות, דוקטור לכימיה, ומומחה לספרות המדרש והאגדה. מאק מלמד במחלקה לתלמוד ותושב"ע באוניברסיטת בר-אילן. תחומי מחקרו העיקריים הם ספרות התלמוד, המקרא ותולדות עם-ישראל. חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחומים אלה. חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת תשע"ג (2012).

חננאל מאק.jpeg
חננאל מאק

ביוגרפיה

חננאל מאק נולד בירושלים לעמנואל מאק ומרים לבית הלפרין. גדל ולמד בירושלים, שירת בנח"ל ובחטיבת הצנחנים ונפצע קשה במלחמת יום הכיפורים בחזית תעלת סואץ. למד בחוג לכימיה באוניברסיטה העברית והשלים את עבודת הדוקטורט בכימיה אי-אורגנית בשנת 1982. המשיך מאק במחקר ובהוראה במכון קזאלי לכימיה יישומית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1985 התקבל כתלמיד מחקר בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, התמחה בתחום המדרש והאגדה ובשנת 1992 השלים את עבודת הדוקטור השנייה בהנחיית פרופסור יעקב זוסמן. לימד כימיה ופיזיקה בבתי ספר תיכוניים בירושלים ולאחר מכן לימד תנ"ך ותושב"ע במכונים להכשרת מורים בירושלים (מכון כרם, מכללת ליפשיץ) ובמקומות אחרים ברחבי הארץ. לימד לסירוגין באוניברסיטאות ירושלים, תל אביב ובר-אילן וכן במכללת אריאל תלמוד, מדרש ואגדה ומבוא לתפילות ישראל. בשנת 1992 שימש מפקח מרכז (מפמ"ר) במשרד החינוך על הוראת המקרא במערכת החינוך הממלכתי-דתי. מאותה שנה מלמד וחוקר במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, מנחה חוקרים צעירים ומשתתף בכנסים בארץ ובעולם. בדרגת פרופסור חבר החל בשנת 2003. בין השנים 2004–2009 שימש יו"ר ועדת ההוראה של המחלקה לתלמוד וחבר בוועדת ההוראה של הפקולטה למדעי היהדות.

חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשע"ג (2012), זוכה מענק ארבע שנתי של הקרן הלאומית למדע להכנת פרסום מדעי של מדרש במדבר רבה חלק א'.

חיים פרטיים

מאק מתגורר בירושלים, נשוי לאופירה והם הורים לארבעה. בתו היא השופטת חגית מאק-קלמנוביץ'.

ספריו

עריכת ספרים (לקט)

מאמרים ופרסומים (לקט)

קישורים חיצוניים

אחימעץ בן פלטיאל

רבי אֲחִימַעַץ בֶּן פַּלְטִיאֵל (1017, קפואה, איטליה – 1054/1060, אוריה, פוליה, איטליה) היה היסטוריון ופייטן יהודי-איטלקי, שנודע בשל חיבור כרוניקה, בשם: "ספר היוחסין" (היא "מגילת אחימעץ").

אמה עברייה

ביהדות, אָמה עברייה היא נערה יהודיה שנמכרה לשפחה על ידי אביה. בתורה נאמרו לגביה דינים מיוחדים לעניין דרך העסקתה וחיובים שונים של האדון כלפיה. בדומה לעבד עברי, גם האמה העבריה אינה מכורה ממש, אלא רק עבודתה ('מעשה ידיה') מכורה לאדון.

דיני האמה העברייה מובאים בפרשת משפטים שבספר שמות, וכן בפרשת שופטים שספר דברים. בנוסף, בספר ויקרא, דנה התורה בדיני עבד עברי שונים, אשר חלים גם על אמה עברייה.

במדבר רבה

במדבר רבה הוא מדרש אגדה על ספר במדבר. המדרש מחולק לעשרים ושלושה פרקים. המדרש מורכב משני חלקים הראשון עוסק בפרקים א'-ז', שבספר במדבר והשני - בפרקים ח'-ל"ו.

שם התואר 'רבה' שנוסף למדרש נבע מהעתקה משותפת של מדרשי אגדה על התורה באותם כתבי היד, הכוללים את מדרש רבה.

דוד לוריא

רבי דוד בן יהודה לוריא (בראשי תיבות: רד"ל; תקנ"ח, 1798, ביחוב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – ה' בכסלו ה'תרט"ז, 1855) היה רב, פוסק, מקובל, פרשן ובלשן, מגדולי התורה בדורו. חיבר פירושים על התלמוד הבבלי ועל פרקי דרבי אליעזר.

העלאה באוב

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

מאק

האם התכוונתם ל...

מגילת תענית

מגילת תענית היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. היא מונה כ-36 ימים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם, לפניהם ולאחריהם, ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת. המאורעות המשמחים שהמגילה עוסקת בהם משתרעים על-פני כ-500 שנה - מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה-5 לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.התלמוד הבבלי מציין מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחרי חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.

מדעי היהדות (כתב עת)

מדעי היהדות, במת האיגוד העולמי למדעי היהדות (כותר אנגלי: Jewish studies, forum of the World Union of Jewish Studies) הוא כתב עת מדעי ושנתון של האיגוד העולמי למדעי היהדות, השוכן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

כתב העת נוסד בשנת תרפ"ו (1926), כחלק מהמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. כותרו הראשון היה "ידיעות המכון למדעי היהדות". במשך השנים השתתפו בו חוקרים במדעי היהדות מרחבי תבל. בשנת תשס"ט 2009, ערכו את "מדעי היהדות" גרשון בקון, איתמר גרינוולד ומנחם הירשמן. כל גיליון "מדעי היהדות" מכיל חלק מחקרים וחלק סקירות קצרות על כותרים חדשים בתחום מדעי היהדות.

בין המשתתפים במדעי היהדות: אפרים אלימלך אורבך, משה אידל, נחם אילן, יעקב אלבוים, חנוך אלבק, מנחם אלון, שולמית אליצור, דניאל בויארין, עידו בסוק, ישראל ברטל, יצחק ברנד, ישעיהו גפני, זאב גריס, יהושע גרנט, אברהם דוד, יוסף דן, אבנר הולצמן, גתית הולצמן, אביעד הכהן, חגית הלפרין, שמואל ורסס, יעקב זוסמן, יאיר זקוביץ, גלית חזן-רוקם, עמנואל טוב, ציפי יבין, שלם יהלום, שרה יפת, רימון כשר, יהודה ליבס, חננאל מאק, שגית מור, שלמה מורג, אברהם מלמד, דליה מרקס, מרדכי נדב, הלל נוימן, חנה ספראי, מעוז עזריהו, שמחה עמנואל, חביבה פדיה, עזרא פליישר, ישראל קולת, ישי רוזן-צבי, שלום רוזנברג, ישראל רוזנסון, מיכאל ריגלר, דב שוורץ, גרשון שקד, סמדר שרלו, ישראל משה תא-שמע ויוסף תבורי.

מדרש שמואל

מדרש שמואל הוא מדרש אגדה המכיל שלושים ושניים פרקים המבוססים על ספר שמואל (עשרים וארבעה מהם מבוססים על סיפורי ספר שמואל א', ושמונה על סיפורי ספר שמואל ב'). נקרא גם אגדת שמואל, או אגדתא דשמואל.

מדרש תנחומא

מדרש תנחומא, המכונה גם מדרש ילמדנו, הוא שם כולל לשלושה קובצי מדרש אגדה. מדרש תנחומא החדש והישן קיימים בדפוס, ובנוסף אליהם היה קיים גם מדרש שאבד, אך מצוטט במקורות אחרים.

משה הדרשן

רבי משה הדרשן, היה רב, דרשן, מפרש ומחבר צרפתי מהראשונים בן המחצית הראשונה של המאה ה-11, תושב העיר נרבונה שבפרובאנס, התפרסם ביצירתיותו בתחומי המדרש והאגדה. בין תלמידיו נמנה רבי נתן מרומי בעל "הערוך", וכנראה בנו רבי יהודה הדרשן.

קרן הפוך

קֶרֶן הַפּוּךְ, היא דמות מקראית, בתו הצעירה של איוב. שמה מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, פרק מ"ב, פסוק י"ד.

שמה של בתו של איוב מופיע באפילוג לסיפורי ספר איוב. קרן הפוך נולדה לאחר שה' השיב לאיוב את כל רכושו ומעמדו לאחר הניסיונות בהם ניסה אותו. מסופר כי לקרן הפוך היו עוד שבעה אחים אשר שמם אינו ידוע ושתי אחיות הבכירה ימימה, ושנייה קציעה. המקרא מציין את שמות הבנות שנולדו לאיוב ולא את שמות הבנים. עוד מוסיף המקרא ומציין כי ניתנה לאחיות ובכללן לקרן הפוך נחלה "בתוך אחיהן".סוף הסיפור אינו מספר בשמות בניו של איוב. המחבר המקראי מוסיף כי: " וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב--בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם". ייתכן כי בהערת המחבר על אודות יופיין של בנות איוב קיימים שרידים מספר איוב החיצוני המספרים בשבח בנותיו של איוב. בספר איוב החיצוני נכתב על קרן הפוך: "ותפאר את אדון התהילות..." חלק זה ואחרים היא תוספת מאוחרת ויש הרואים כי ניכרת בה השפעה נוצרית.

קתדרה (כתב עת)

קָתֶדְרָה לתולדות ארץ ישראל ויישובה הוא כתב עת לתולדות ארץ ישראל ויישובה, היוצא לאור ארבע פעמים בשנה (רבעון) מטעם 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה', שביד יצחק בן-צבי. כתב העת מוגדר כ"ספינת הדגל" של המכון, שכן הוא משמש כאחת הבמות החשובות למחקר ארץ ישראל בתחום ההיסטורי, הארכאולוגי והגאוגרפי, ובתחומי הכלכלה, החברה, התרבות והאמנות, מימי המקרא ועד ימינו.

שירת העשבים

שירת העשבים הוא שיר שכתבה והלחינה נעמי שמר על בסיס שלוש אמרות של רבי נחמן מברסלב.

תהילים נ"א

תהילים נ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-40 במספר).

תלמוד

תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. השם "תלמוד" מקורו מזמן התנאים ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי המשניות והברייתות. הגות זו התפתחה במקביל בבבל ובארץ ישראל, דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם הארמי: גמרא) נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו לרוב את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.התלמוד הבבלי, בהשפעת חכמי ישראל שחיו בתקופות שלאחר כתיבתו – הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים – הפך לספר ההלכתי החשוב ביותר יחד עם המשנה, והוא הספר הנלמד ביותר בישיבות ובקרב תלמידי חכמים.

על התלמוד הבבלי חוברו חיבורים רבים, והוא הספר ההלכתי המצוטט ביותר בספרות ההלכה.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. התפילה צריכה להתקיים לכל אורכה במניין, כלומר בנוכחות עשרה גברים או יותר מעל גיל 13, והיא מתקיימת בדרך כלל בבית כנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

תרגום אונקלוס

תרגום אונקלוס הוא תרגום ארמי יהודי לחמשת חומשי התורה. מחברו, זמנו ומוצאו אינם ידועים, אולם משערים שנתחבר בארץ ישראל בסביבות המאה השלישית לספירה.

תשמיש קדושה ותשמיש מצווה

תשמיש מצווה הוא חפץ המשמש ביהדות לשם קיום מצווה. תשמיש קדושה הוא תשמיש מצווה המכיל את השם המפורש ולכן טעון גניזה, כולל כל אביזריו. לעיתים קרובות נעשה שימוש בשם "תשמיש קדושה" כדי לתאר את שני הסוגים. בין תשמישי הקדושה כאלה שנועדו לשימוש אישי (כגון תפילין, שהאדם מניח אותן), ומהם שמשמשים את הציבור (כגון ספר תורה ותשמישי קדושה הנלווים לו).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.