חנן בן שת

חנן בן שת היה כהן גדול בבית המקדש השני בירושלים בין השנים 6–15 לספירה.[1] משפחתו, משפחת הכהנים הגדולים מבית חנן, הייתה אחת העשירות והמשפיעות בפרובינקיית יהודה במאה הראשונה לספירה.

Annaz - Bom Jesus
פסל של חנן בן שת במקדש בום ג'זוס דו מונטה, מחוץ לבראגה, פורטוגל.

אצל יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו מספר בספרו "קדמוניות היהודים": "על אותו חנן הזקן מספרים, שהיה איש מצליח מאד: שכן היו לו חמישה בנים, וכולם היו כהנים גדולים לאלוהים; הוא עצמו זכה ראשון למשרת-כבוד זו זמן רב מאוד, דבר שלא אירע לשום אחד מהכהנים הגדולים אצלנו".[2]

בשנת 6 לספירה, מיד לאחר הדחתו של ארכלאוס, האתנארך של יהודה, מונה חנן למשרת הכהונה הגדולה. יוסף בן מתתיהו מספר שהמצביא הרומאי קווירניוס "לקח מיועזר הכהן הגדול, שנחלק עליו העם, את משרת-הכבוד שלו ומינה את חנן בן שת כהן גדול".[3] בכך עברה יהודה לשלטונה הישיר של רומא וחנן היה לכהן הגדול הראשון של הפרובינקיה הרומית יהודה.

בשנת 15 לספירה, הודח חנן ממשרתו. יוסף בן מתתיהו מספר שהנציב הרומי גראטוס "שם קץ לכהונתו של חנן, ומינה את ישמעאל בן פיאבי לכהן גדול".[4] אולם למרות הדחתו מהמשרה הרשמית, הוא נותר אחד האישים המשפיעים ביותר באומה מבחינה חברתית ופוליטית, כשהוא נעזר בחמשת בניו ובחתנו, הכהנים הגדולים: "כעבור זמן לא רב הדיח גם את זה ומינה לכהן גדול את אלעזר בן חנן. כעבור שנה הסיר גם את זה ... לא חלף גם על זה זמן יותר משנה אחת ... ויוסף, הוא כיפא, ירש את מקומו".[4]

משפחת הכהנים הגדולים בני חנן

חמשת הכהנים הגדולים, בניו של חנן: אלעזר (שירת בשנת 15 לספירה),[1] יונתן (36–37 לספירה,[1] נרצח על ידי הסיקריים בזמן כהונתו של חנניה בן נדבאי), תיאופילוס (37–41 לספירה),[1] מתתיהו (43 לספירה)[1] וחנן (63 לספירה,[1] עמד לאחר מכן בראש ממשלת המרד הגדול ברומאים ונרצח על ידי הקנאים).

בתו של חנן הייתה אשתו של הכהן הגדול קיפא (שירת בשנים 19–36 לספירה).[1] נכדו של חנן, מתתיהו בן תיאופילוס, שירת ככהן גדול בשנים 65–67 לספירה, בזמן פרוץ המרד הגדול ברומאים.

בברית החדשה

Brooklyn Museum - Annas and Caiaphas (Anne et Caïphe) - James Tissot
חנן וקייפא, ציור של ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19.

בבשורה על-פי לוקאס נרמזת כהונה גדולה משותפת של חנן עם חתנו: "בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס ... אותה עת, בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפא".[5]

המזימה להרוג את לזרוס

בסיפור על המזימה להרוג את לזרוס מבית עניה, הוא "אלעזר אשר ישוע הקימו מן המתים", ייתכן ונרמזת מעורבותה של משפחתו של חנן: "נועצו ראשי הכהנים להרוג גם את אלעזר, כי בגללו הלכו רבים והאמינו בישוע".[6] חנן אינו מוזכר בשמו, אולם ייתכן וישנה התייחסות אליו במשל האיש העשיר ואלעזר, המספר על "איש עשיר שנהג ללבוש ארגמן ושש", שלאחר מותו מצא עצמו בשאול ורואה מרחוק את אלעזר בחיק אברהם. האיש העשיר מבקש מאברהם לשלוח את אלעזר: "אני מבקש ממך לשלוח אותו אל בית אבי, כי חמישה אחים לי, שיזהיר אותם פן יבואו גם הם אל מקום היסורים הזה".[7] אם ניתן לזהות את האיש העשיר "שנהג ללבוש ארגמן ושש" עם הכהן הגדול קייפא, אזי "בית אבי" הוא בית חנן, האב הוא חנן בן שת וחמשת האחים הם חמשת בניו. 

חקירת ישו

על פי הבשורה על פי יוחנן, הובא ישו לפני חנן: "החיילים ומפקדם עם המשרתים מטעם ראשי היהודים אחזו בישוע וקשרו אותו. הם הוליכוהו תחילה אל חנן, שהיה חותנו של קיפא הכהן הגדול באותה שנה". חנן שאל את ישו על "תלמידיו ותורתו". לשמע תשובתו של ישו, סטר אחד המשרתים על לחיו ואמר: "ככה אתה עונה לכהן הגדול?". לאחר התשאול הקצר, הועבר ישו לכהן הגדול המכהן בתפקיד: "אז שלח אותו חנן אסור באזיקים אל קיפא הכהן הגדול".[8] בביתו של קייפא התקיימה חקירת ישו בידי הסנהדרין.

במעשי השליחים

לאחר הפנטקוסט, ישב חנן בראש הסנהדרין, כשהשליחים פטרוס (כיפא) ויוחנן הובאו בפניה: "למחרת נאספו שריהם וזקניהם וסופריהם בירושלים, גם חנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדר ובני משפחות הכהנים הגדולים".[9]

בתרבות הפופולרית

לחנן יש תפקיד חשוב במחזמר ישו כוכב עליון, כאחד משני המתנגדים הראשיים של המחזמר (השני הוא קייפא), המדרבן את קייפא לנקוט בצעדים נגד ישו. ברוב הגרסאות, לחנן יש קול גבוה מאד, המנוגד לקול הבס של קייפא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 תרגום יעקב נפתלי שמחוני לתולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (יוספוס פלויוס), טבלת "משפחת הכהנים הגדולים בני חנן", מופיעה בספר א, פרק יא, בין פסקאות ו-ז, עמ' 64–65.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 198.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 26.
  4. ^ 4.0 4.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיפים 34–35.
  5. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק ג', פסוקים 2–3.
  6. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ב, פסוקים 9–10.
  7. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק ט"ז, פסוקים 19–28.
  8. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ח, פסוקים 12–13, 19–24.
  9. ^ הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק ד', פסוק 6.
אביתר

אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, דמות מקראית, היה כהן גדול בירושלים בימי דוד המלך, בנו של אחימלך בן אחיטוב ומצאצאי בית עלי. אחימלך בן אביתר, בנו, שימש גם כסגנו לכהונה הגדולה.

אוריה הכהן (כהן גדול)

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן היה הכהן הגדול שכיהן בימי אחז.

אלעזר בן חרסום

רבי אלעזר בן חרסום היה כהן גדול בתקופת בית המקדש השני. נודע בהתמדתו בלימוד תורה ובעושרו הרב.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

אריסטובולוס השלישי

אריסטובולוס השלישי (ביוונית: Ἀριστόβουλος;‏ 53 לפנה"ס – 36 לפנה"ס) הכהן הגדול האחרון מבית חשמונאי.

ייתכן ושמו העברי של אריסטובולוס היה "יונתן" או "יהודה".

בית חנן (כהונה גדולה)

בית חנן הייתה משפחת כהנים גדולים בסוף תקופת בית שני. פעילותם הייתה במאה ה-1 לספירה. ההגמוניה של המשפחה על תפקיד הכהן הגדול הייתה בעיקר בתקופת הנציבים הרומים הראשונים ביהודה שארבעה מהם מונו על ידם, דבר המצביע על יוקרת המשפחה וחשיבותה בעיני השלטון הרומי. מקורה של המשפחה לא ידוע. מנחם שטרן מעלה את ההשערה שאולי מקור המשפחה במצרים כמו משפחות הכהונה בית ביתוס ובית פיאבי.הכהן הגדול הראשון בן משפחה זו היה כנראה חנן בן שת שמונה לתפקידו בשנת 6 לספירה על ידי קוויריניוס נציב סוריה שנשלח על ידי אוגוסטוס בשנה זו, לארגן את נציבות יהודה לקראת שלטון הנציבים הרומאים, וזאת לאחר תקופת שלטונו הכושל של ארכלאוס בנו של הורדוס. קוויריניוס הוריד מתפקידו את יועזר בן ביתוס אולי כדי למנוע ממנו לצבור והשפעה. חנן בן שת שימש בתפקיד כהן גדול עד שנת 15, ואז הורה נציב יהודה ואלריוס גראטוס להפסיק את כהונתו ומינה תחתיו את ישמעאל בן פיאבי הראשון שהיה מבית פיאבי. ייתכן וגם הכהן הגדול יהושע בן שי שמונה לתפקידו על ידי ארכלאוס בשנת 3 לפנה"ס, היה מבית חנן. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 6/5 לפנה"ס.

חמישה בנים של חנן בן שת הפכו לכוהנים גדולים: אלעזר, יונתן, תיאופילוס, מתתיהו וחנן. המשפחה נמנתה, ככל הנראה על הצדוקים, ולכל הפחות לגבי חנן בן חנן אומר זאת יוסף בן מתתיהו מפורשות. גם בספר מעשי השליחים מצוין שאנשיו של חנן הזקן היו צדוקים.ישמעאל בן פיאבי הודח מתפקידו לאחר תקופה קצרה, שלאחריה מינה הנציב גראטוס כנראה בשנת 17/16 את אלעזר בן חנן לתפקיד הכהן הגדול. גם הוא לא החזיק בתפקיד זמן רב, ונראה ששנה לאחר מכן מינה גרטוס את שמעון בן קמחית שלא היה מבית חנן. כהנים מבית חנן חזרו לתפקיד הכהונה הגדולה בשנת 18 באמצעות הכהן הגדול יוסף קיפא שהיה נשוי לבתו של חנן בן שת (ועל פי הברית החדשה היה השופט של ישו הנוצרי בחקירתו בידי הסנהדרין). קיפא החזיק מעמד בתפקידו עד שנת 36. בשנה זו פוטר מתפקידו יחד עם הנציב פונטיוס פילאטוס בידי מושל סוריה ויטליוס ובמקומו מונה לכהונה הגדולה גיסו יונתן בן חנן. נראה כי הסיבה לפיטוריהם הייתה אי שביעות רצון הציבור על שיתוף הפעולה ביניהם. בשנה שלאחר מכן מינה ויטליוס במקומו את אחיו תיאופילוס בן חנן. יונתן בן חנן סייע למינויו של אנטוניוס פליקס לנציב על יהודה, לאחר שיחסיהם התקררו הביא פליקס למותו על ידי הסיקריים.לאחר שאגריפס הראשון מונה לתפקיד מלך, הוא ניסה לחזור למדיניות שהייתה נהוגה בימי סבו שבתקופתו ההגמוניה הייתה בידי בית ביתוס. בשנת 41 מינה את שמעון קנתרס מבית ביתוס לכהן גדול. כמו הורדוס הוא מינה והוריד כהנים גדולים כדי למנוע מהם צבירת כוח והשפעה שיכלה לאיים עליו. ובשנת 41 החזיר את משפחת בית חנן כשמינה לתפקיד את מתתיה בן חנן. זה החזיק בתפקיד עד שנת 44.

בשנה זו, שנת חייו האחרונה של אגריפס, העביר המלך את הכהונה הגדולה ממתתיה לאליהועיני בן קנתירא. ייתכן וניתן לזהות את אליהועיני זה עם אליהועיני בן הקוף, שאולי היה בנו של "הקייף" - הכהן הגדול יוסף קיפא, חתנו של חנן בן שת.משנת 44 עד שנת 62 מונו לתפקיד כהנים מבתי כהונה אחרים. בשנה זו חזר לתפקיד הכהן הגדול האחרות מבית חנן והוא חנן בן חנן. הוא היה צעיר הבנים במשפחה. בשנת 62 מת הנציב פסטוס והנציב אלבינוס נשלח במקומו. חנן ניצל אירוע זה, השתלט על משרת הכהן הגדול, והורה על הוצאתו להורג בסקילה של יעקב אחי ישו. לאחר אירועים אלה פוטר חנן בן חנן מתפקידו על ידי אגריפס השני.

בשנת 66, לאחר פרוץ המרד הגדול, מונה חנן לאחר משני מפקדי העיר ירושלים הוא נמנה עם המתונים. הוא תמרן בין דרישות סותרות ואינטרסים מנוגדים של המתונים והקנאים, כל זאת בעודו שייך מבחינה מעמדית ופוליטית למעמד הכוהנים והצדוקים אשר התנגדו מראש למרידה וראו בה סיכון מיותר למעמדם. בשנת 67 או 68 נרצח בידי הקנאים.

כהן נוסף שכנראה ניתן לשייך למשפחה זו, היה מתתיהו בן תיאופילוס (השני) שמונה לתפקידו על ידי אגריפס השני בשנת 64. ניתן להניח שהוא היה בנו של תיאופילוס בן חנן, ונכדו של הכהן הגדול חנן בן שת.על משפחת כהנים גדולים זו ומשפחות הכהנים הגדולים האחרים בתקופתם נאמר בתוספתא:

"עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות."

ואלריוס גראטוס

ואלריוס גראטוס היה נציב יהודה מטעם האימפריה הרומית בין השנים 15 עד 26 לספירה.

גראטוס היה רומאי בן למעמד הפרשים, הוא מונה על ידי טיבריוס בשנת 15 לספירה לנציב יהודה. שלא כמו הנציבים הקודמים כיהן גראטוס בתפקידו במשך תקופה ארוכה כתוצאה ממדיניותו של טיבריוס להאריך את זמן כהונתם של הנציבים בפרובינקיות.

גראטוס הוא הנציב הראשון שיודעים עליו שהתערב באופן פעיל במינוי הכהנים הגדולים, תחילה הורה להפסיק את כהונתו של חנן בן שת ומינה תחתיו את ישמעאל בן פיאבי (הראשון), כעבור זמן קצר הדיח את ישמעאל ומינה תחתיו את אלעזר בן חנן שגם הוא לא החזיק בכהונתו מעל לשנה וגראטוס בחר את יוסף כייפא ככהן גדול. ייתכן שהמינוים וההדחות התכופים נבעו מהצורך למצוא מועמד שיהיה מקובל על המוני העם אבל בה בעת יהיה עושה דברה של רומא.

גראטוס סיים את כהונתו בשנת 26 לספירה והוחלף על ידי פונטיוס פילטוס.

בקדמוניות היהודים נכתב שהקיסר טיבריוס שלח רק שני נציבים ליהודה במהלך כהונתו, גראטוס ופונטיוס פילאטוס. כן כתוב בקדמוניות שגראטוס כיהן במשך 11 שנה ופילאטוס 10 שנים. בהתאם לכך מוסכם על רוב רובם של החוקרים שגראטוס כיהן בשנים 15–26 לספירה. עם זאת, דניאל שוורץ, ועוד קודם לכן רוברט אייזלר, טענו שציון שנות הכהונה של גראטוס ופילאטוס הוא טעות או זיוף וכי גראטוס כיהן עד שנת 19 לספירה בלבד. לטענתו של אייזלר, תיאור תקופת גראטוס בקדמוניות היהודים הוא קצר מאוד וכולל התייחסות למינוי של 4 כהנים גדולים בלבד, כאשר שלושה מהם כיהנו פחות משנה, ועל כן מתקבל הרושם שהוא כיהן 4 שנים בלבד. כן טען אייזלר שהדין וחשבון שמביא אוסביוס על משפטו של ישו מייחס אותו לשנת 21 לספירה בתקופת כהונת פילאטיוס.

חוניו הראשון

חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו. לאחר ידוע אביו (סוף המאה ה-4 לפנה"ס), ותקופת כהונתו חופפת לתקופת מלכותו של אלכסנדר הגדול.

בשנת 330 לפנה"ס עם פטירתו של הכהן הגדול ידוע, התחיל לכהן בכהונה הגדולה חוניו בנו, המכונה חוניו הראשון עקב קיומם של עוד כוהנים גדולים בשם זה שכיהנו אחריו. חוניו הראשון כאביו הרחיק את הכותים והשתדל להבאיש את ריחם בעיני העם. לפי המסורת היהודית[דרוש מקור] ביקר אלכסנדר הגדול בעיר פעמיים במהלך מסעיו ובביקורו השני הוא נפגש עם חוניו וכן עם אביו, ידוע.

לדעת חלק מהחוקרים, ההתכתבות בין מלך ספרטה לבין חוניו הכהן הגדול, המצוטטת בספר קדמוניות היהודים, התקיימה עם חוניו הראשון.חוניו הראשון כיהן בכהונה הגדולה כ-20 שנה, עד פטירתו בשנת 310 לפנה"ס. הכהן הגדול אחריו היה בנו שמעון הראשון.

חנן

האם התכוונתם ל...

יונתן בן חנן

יונתן בן חנן היה כהן גדול בבית המקדש השני בירושלים בשנים 37-36 לספירה.

ישמעאל בן פיאבי

ישמעאל בן פיאבי - ובמקורות גם ר' ישמעאל בן פאבי או בן פיאכי - היה כהן גדול בבית המקדש השני. לפי התלמוד, שימש עשר שנים ככהן גדול.

יששכר איש כפר ברקאי

יששכר איש כפר ברקאי היה כהן גדול בבית המקדש השני.

יששכר איש כפר ברקאי נזכר לגנאי, בשל זהירותו המופרזת שלא יתלכלכו ידיו בשעת עבודת הקרבנות, ומנהגו לעבוד בכפפות של משי בשל כך, דבר שנתפס כביזוי עבודת בית המקדש:

התלמוד מספר גם מה עלה בגורלו (בתרגום לעברית):

התלמוד בהמשך מביא אמוראים שמסבירים מדוע דבריו של יששכר לא היו נכונים.

בספרות התורנית מוזכר סיפורו לא אחת בהקשר של דיני חציצה במצוות (כגון לולב) ובזיון המצווה בכך.

כהן גדול

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו, בתפקידיו הדתיים, בחובותיו הדתיות והפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל החיצוני הבולט ביותר בינו לבין אחיו היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

גם התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.

בתקופות הפרסית וההלניסטית היה אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. תפקיד זה מקביל במדה מסוימת לתפקידו של 'רב כהנים' הידוע לנו מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ-"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו.

מתתיהו בן תיאופילוס (השני)

מתתיהו בן תּיאוֹפילוֹס (השני) היה כהן גדול בבית המקדש השני בזמן פרוץ המרד הגדול (שנת 66 לספירה). ניתן להניח שהיה בנו של הכהן הגדול תיאופילוס בן חנן (כהן בשנים 41-37 לספירה) ונכדו של הכהן הגדול חנן בן שת (כהן בשנים 15-6 לספירה) ובכך היה שייך למשפחת הכהנים בית חנן.

בשנת 65, מינה המלך אגריפס השני את מתתיהו לכהן גדול (השישי והאחרון שנתמנה על ידיו) במקום יהושע בן גמלא.בסוף שנת 67, בזמן המרד הגדול, מינו הקנאים את פינחס בן שמואל מכפר חבתא למשרת הכהן הגדול במקומו של מתתיהו בן תיאופילוס. מינויו על פי גורל של איכר עובד אדמה במקומו של כהן ממשפחת כהנים גדולים הביאה לתחושת שבר:"עיני יתר הכהנים, העומדים מרחוק, זלגו דמעות למראה החוק המחולל והם נאנחו על המשרה הקדושה הנרמסה ברגלים." פינחס זה היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו.בזמן המצור הרומאי על ירושלים בשנת 70, הצליחו ארבעת בניו של מתתיהו להימלט מן העיר הנצורה. יחד עם הכהנים הגדולים (מתתיהו עצמו ככל הנראה כבר לא היה בחיים) יהושע בן דמנאי ויוסף בן קמחית (או קבי) ובניהם של כהנים גדולים אחרים (ישמעאל בן פיאבי ומתתיהו בן ביתוס), ברחו בניו של מתתיהו מהעיר הסגורה על ידי משמרות המורדים, אל הרומאים.לטענת יוסף בן מתתיהו, היו אלה דבריו שלו אל תושבי ירושלים הנצורים, שהשפיעו על האליטה לברוח מהעיר. הפליטים העשירים שוכנו זמנית על ידי אספסיינוס בעיר גופנא, מה שהביא את המורדים לטעון בפני העם, שהפליטים, מאחר שנעלמו מן העין, ללא ספק נרצחו על ידי הרומאים. טיטוס בתגובה, הביא אותם בחזרה כדי שיסובו יחד עם יוסף בן מתתיהו את חומות הר הבית. הבורחים התאספו לפני הצבא הרומי מול החומה והתחננו למורדים להציל את לב לבה של עיר הבירה:"פתחו את שערי ירושלים לפני הרומאים והצילו את עיר אבותינו, ואם תמאנו לעשות כדבר הזה – צאו כלכם מהר-הבית והשאירו את בית מקדש לפלטה".

דבריהם רק העלו את חמת המורדים, שענו להם בצעקות וקללות. עם החרבת בית המקדש, פסקה גם הכהונה הגדולה.

קוויריניוס

פובליוס סולפיקיוס קוויריניוס (לטינית: Publius Sulpicius Quirinius) היה קונסול ומצביא רומאי שנשלח על ידי אוגוסטוס קיסר לארגן את יהודה לקראת שלטון הנציבים הרומאים, בשנת 6 לספירה, לאחר תקופת שלטונו הכושל של ארכלאוס, בנו של הורדוס. העמדת מצבה המשפטי והפוליטי של יהודה ככפופה, כמעט במישרין, לרומאים, נבעה גם מבחינה מחודשת של הנסיבות הפוליטיות בגזרה המזרחית של האימפריה הרומית ומאווירה מרדנית ביהודה ובגליל, שאפיינה את שלהי שלטון הורדוס. אין להוציא גם מכלל אפשרות שבמהלך זה התכוונה רומא להשתלט על הנכסים הקרקעיים והכספיים של בית הורדוס.

כחלק בלתי נפרד והכרחי מתהליך הפיכתו של אזור מסוים לפרובינקיה (שלטון רומי ישיר), הורה קוויריניוס לערוך "קנסוס" (מפקד אוכלוסין ושמאות קרקע ונכסים) ביהודה. מהלך זה, מעבר להיותו סמל לשיעבוד הרומי, נועד לאפשר את גביית כספי המיסים לשלטונות הרומיים, על סמך שמאות הנכסים של המקומיים. המפקד עורר זעם והתנגדות בעם והחלה מרידה ברומאים בהנהגתם של יהודה הגלילי, איש גמלא, וצדוק הפרושי. יוספוס פלאביוס מזכיר זאת בספרו קדמוניות היהודים (ספר 18, פרק א, א). על פי יוספוס, יהודה הגלילי היה מנהיגה של 'הכת הפילוסופית הרביעית' שדגלה בחירות ובכך שאין לכנות שום אדם בשם אדון אלא את האלוהים לבדו. הם התנגדו לשלטון רומי וטענו שהמפקד אינו מוביל לשום מקום אלא לעבדות גלויה. המרד הסתיים לאחר שיועזר, הכהן הגדול, שכנע את העם בדברים. אחרי שסיים את המפקד ומכר את נכסיו של ארכלאוס מלך יהודה, מינה קוויריניוס את חנן בן שת לכהן גדול, במקומו של הכהן הגדול יועזר מבית ביתוס.

קיפא

יוסף (או יהוסף בר קַיָפָא) הכהן, המכונה בר קַיָפָא (לעיתים נקרא בטעות כַּיָיפָא), היה הכהן הגדול בירושלים במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. בן לבית קתרוס. הוא מונה לתפקיד במקום שמעון בן קמחית בידי המושל הרומי ואלריוס גראטוס בשנת 18, ובין השניים היו יחסים טובים.

שריה (כהן גדול)

שריה בן עזריה היה הכהן הגדול האחרון בתקופת בית ראשון וכיהן עד לחורבנו ב-586 לפנה"ס.

תיאופילוס בן חנן

תיאופילוס היה כהן גדול בבית המקדש השני בירושלים בין השנים 37–41 לספירה. משפחתו, משפחת בית חנן, הייתה אחת העשירות והמשפיעות בפרובינקיית יהודה במאה הראשונה לספירה.

השם "תיאופילוס" משמעותו ביוונית קוינה: "ידיד האל" (ידידיה) או "אהוב האל" או "אל אוהב".

תיאופילוס היה בנו של הכהן הגדול חנן בן שת (שירת בשנים 6–15 לספירה) ואחיהם של הכהנים הגדולים אלעזר (15 לספירה), יונתן (36–37 לספירה, נרצח על ידי הסיקריים בזמן כהונתו של חנניה בן נדבאי), מתתיהו (43 לספירה) וחנן (63 לספירה, עמד לאחר מכן בראש ממשלת המרד הגדול ברומאים ונרצח על ידי הקנאים). אחותו הייתה אשתו של הכהן הגדול קיפא (19–36 לספירה).בשנת 37 לספירה, ויטליוס, הנציב הרומי בסוריה, נטל את הכהונה הגדולה מיונתן בן חנן, ומסר אותה לתיאופילוס, אחיו.

בשנת 41 לספירה, אגריפס הראשון מלך יהודה, העביר בתחילת תקופת מלכותו את הכהונה הגדולה מתיאופילוס לשמעון בן ביתוס, שכונה קנתירא, ולאחיו ואביו, בית ביתוס.בנו של תיאופילוס, מתתיהו, שירת ככהן גדול בשנים 65–67 לספירה, בזמן פרוץ המרד הגדול ברומאים, עד מינויו של פינחס בן שמואל מכפר חבתא, הכהן הגדול האחרון, שבזמנו חרב בית המקדש השני.

קיים ממצא ארכאולוגי המאשר את קיומו של תיאופילוס, גלוסקמה הנושאת את הכתובת: "יהוחנה נכדת תיאופילוס הכהן הגדול".

ישנה סברה המזהה את תיאופילוס בן חנן עם אותו "תיאופילוס" שאליו פונים ספרי הברית החדשה הבשורה על-פי לוקאס ומעשי השליחים.

כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהןפינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהןזכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוסאלקימוסחוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עלים • חנן בן שת • ישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאיחנן בן חנןיהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.