חנן בן חנן

חנן בן חנן (? - 67 או 68) היה כהן גדול ממשפחת הכהנים בית חנן, וממנהיגי העם היהודי בעת המרד הגדול.

המעט הידוע לנו על חנן בן חנן מגיע מכתבי יוסף בן מתתיהו ומן המסורת הנוצרית.

אביו של חנן, אף הוא שמו חנן - חנן בן שת, היה ממשפחת כוהנים השייכת לכת הצדוקים והיה בעצמו כהן גדול בין השנים 15-6 לספירה. חנן היה הצעיר בחמישה בניו, אשר שימשו כולם ככהנים גדולים: אלעזר (שירת בשנת 15 לספירה), יונתן (37-36 לספירה, נרצח על ידי הסיקריים בזמן כהונתו של חנניה בן נדבאי), תיאופילוס (41-37 לספירה) ומתתיהו (43 לספירה). אחותו של חנן הייתה אשתו של הכהן הגדול יוסף קיפא (36-19 לספירה).

על משפחת כהנים גדולים זו נאמר בברייתא היסטורית, המתארת את מעשי משפחות הכהנים הגדולים בסוף ימי הבית השני: "עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין[1] אוי לי מלחישתן (כנראה הכוונה להלשנות שלהם בפני גורמי השלטון הרומאי), אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות".[2]
בשנת 62 מת הנציב פסטוס והנציב אלבינוס נשלח במקומו. חנן ניצל אירוע זה, השתלט על משרת הכהן הגדול, והורה על הוצאתו להורג בסקילה של יעקב אחי ישו. אירוע זה מוזכר בספר "קדמוניות היהודים", וגם בספרות נוצרית קדומה, אך זו כנראה מהווה אך חזרה (בשינויים מסוימים) על סיפורו של יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים. מעשה זה של הריגתו של יעקב הביא לביקורת רבה על חנן, המתואר כחצוף ויהיר. אגריפס השני שעל אף שלא היה מלך יהודה כאביו, נותר בידו הכח למנות ולפטר את הכהנים הגדולים, פיטר את חנן לאחר אירועים אלו.

בשנת 65 מינה המלך אגריפס השני לכהונה הגדולה את בן-אחיו של חנן, מתתיהו בן תיאופילוס במקום יהושע בן גמלא.

בשנת 66, לאחר פרוץ המרד הגדול מונה חנן לאחד משני מפקדי העיר ירושלים, כאשר השני היה יוסף בן-גוריון. חנן לא נמנה עם הקנאים כי אם על המתונים, ותפקידו היה קשה במיוחד. בעיר היו אלמנטים קנאים, אשר חנן היה צריך להשביע את רצונם, ולתמרן מבחינה פוליטית מול דרישות סותרות ואינטרסים מנוגדים, כל זאת בעודו שייך מבחינה מעמדית ופוליטית למעמד הכוהנים והצדוקים אשר התנגדו מראש למרידה וראו בה סיכון מיותר למעמדם.

אחת מן הפעולות הסמליות שנקטה בהן הממשלה החדשה הייתה הטבעת מטבעות, ובהן מצוין "שנה א'", וכן "ירושלים הקדושה".

חנן חיזק את חומות ירושלים, והכין אותה למצור, אך בה בעת תכנן כיצד לסכל את תוכניות הקנאים, ולנסות להגיע להסדר עם הרומאים.

את הקנאי הקיצוני שמעון בר גיורא האשים בביזת בתי העשירים, וגירש אותו אל מצדה.

עוד בטרם הגיע אספסיאנוס אל הגליל, הפציר יוחנן מגוש חלב בממשלת המרד בירושלים להדיח את יוסף בן מתתיהו מתפקיד המפקד הצבאי של הגליל. המנהיג הרוחני רבן שמעון בן גמליאל הזקן שמע בעצת יוחנן, שכן היה ידידו הוותיק, ולטענת יוסף בן מתתיהו חנן שוחד להענות לדרישה. מכל מקום, כשהגיעה המשלחת לגליל, לא היה בידה להביא לסילוקו של יוסף, והיא חזרה כלעומת שבאה.

לאחר נפילת הגליל בידי אספסיאנוס הגיעו לירושלים פליטים מן הערים החרבות בגליל, ובראשם יוחנן מגוש חלב. פליטים אלו היו מרי נפש על כך שממשלתם, לדעתם, לא עשתה די כדי למנוע את נפילת הגליל, והיו בין הקיצוניים שבקנאים. בואם של הפליטים שינה את המאזן הפנימי בעיר בין המתונים לקנאים. הקנאים הדיחו את הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס, ומינו במקומו אדם אלמוני בשם פנחס בן שמואל מכפר חבתא. דבר זה הכעיס מאוד את משפחות הכהנים הוותיקות (מזה שנים הייתה הכהונה הגדולה נתונה ביד חמש משפחות כהנים), את האצולה ואת העשירים. חנן בן חנן והכהן הגדול לשעבר יהושע בן גמלא "הרבו להוכיח את העם על רפיון ידיו ועוררו אותו בעצרותיו לקום על הקנאים".[3] חנן בן חנן התייצב אל מול העם, ביחד עם יוסף בן-גוריון, רבן שמעון בן גמליאל הזקן ואחרים, ודרש את סילוק הקנאים מבית המקדש. יוסף בן מתתיהו מספר שבזמן שאיש לא רצה "להתגרות מלחמה בעושי הרשע... התייצב חנן בן חנן בקרב העם והביט כפעם בפעם אל עבר ההיכל ודיבר אל העם בדמעות על עיניים":

"מי ייתן מותי בטרם ראו עיני את בית האלהים מלא את כל התועבות האלה, בטרם היו המקומות הקדושים...למרמס לרגלי מרצחים. אך הנה אני עומד לפניכם בלבוש הכהונה הגדולה ונושא את השם הגדול והנכבד... נכון אני לחרף את נפשי...כי מה יסכון לי להאריך ימים בקרב עם אובד, אשר טחו עיניו מראות את הצרות... אוי לי על ממשלת הזדון הזאת! ... השליטים העריצים האלה בוטחים במשגב חומותיהם ואתם רואים את שונאיכם עומדים ממעל לראשכם... הנה מלחמה לנו עתה ברומאים ולא אשפוט הפעם, אם טובה היא ומועילה, או רעה ומזיקה, אך על מה ולמה אנו יוצאים למלחמה הזאת? האם לא בעד חרותנו? ועתה, אם קצה נפשנו לשאת את עול מושלי העולם כולו, איכה נכנע תחת שבט עריצים מקרב אחינו?... ואלה האנשים, אשר נולדו בארצנו וגדלו בחוקי תורתנו, אלה הנקראים בשם "יהודים" - מתהלכים בקרב המקדש בידיים נוטפות דם אחים... ואם גם יש סכנה בדבר הזה, הנה אשרי האיש אשר יפול חלל לפני שערי המקדש...גם אני אצא לפניכם...ועיניכם תראינה, כי לא אחמול על נפשי".[4]

בתגרת הדמים שפרצה הסתגרו הקנאים בהר הבית ובבית המקדש, ומשם קראו לאדומים כי יסייעו להם. עשרים אלף אדומים הגיעו אל שערי ירושלים, והקנאים פתחו להם את שערי העיר. שנים עשר אלף אנשים ממפלגת המתונים נרצחו בידי האדומים. הם חיפשו את הכהנים הגדולים עד שמצאו ושחטו את חנן בן חנן ויהושע בן גמלא ולא נתנו לקבור אותם. יוסף בן מתתיהו סבור כי "במות חנן החלה מפלת העיר". לטענתו, חנן ידע שלא ניתן לנצח את הרומאים, אך "בכל זאת הכין בעל-כרחו את כל צורכי המלחמה, למען יוכלו היהודים להצליח בה", אם לא יכרתו ברית-שלום עם הרומאים. לדעת יוסף, לו הייתה נותרת ההנהגה בידי חנן היה יכול להביא לסיום המרד בדרכי שלום.[5] יוסף בן מתתיהו מספיד בספרו את חנן:

"היה חנן איש מופת בכל מידותיו ורודף צדק מאין כמוהו, וממרום מעלת משפחתו והדר משרתו והכבוד אשר היה לו על פני כל העם, אהב את השפלים והנדכאים ונתן להם כבוד אנשים כערכו. והוא אהב את החרות בכל נפשו וגם חשק מאד בשלטון-עם (ביוונית: דמוקרטיה), וכל הימים היה דוחה את טובתו מפני טובת הרבים, והשלום היה יקר לו מכל".[5]

הערות שוליים

  1. ^ בתוספתא הגרסה: בית אלחנן.
  2. ^ תוספתא סוף מסכת מנחות; תלמוד בבלי מסכת פסחים, דף נז, עמוד א.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ג, פסקה ט.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ג, פסקה י.
  5. ^ 5.0 5.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ה, פסקה ב.
אביתר

אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, דמות מקראית, היה כהן גדול בירושלים בימי דוד המלך, בנו של אחימלך בן אחיטוב ומצאצאי בית עלי. אחימלך בן אביתר, בנו, שימש גם כסגנו לכהונה הגדולה.

אוריה הכהן (כהן גדול)

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן היה הכהן הגדול שכיהן בימי אחז.

אלעזר בן חרסום

רבי אלעזר בן חרסום היה כהן גדול בתקופת בית המקדש השני. נודע בהתמדתו בלימוד תורה ובעושרו הרב.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

אמריהו כהן הראש

אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ היה כהן בבית המקדש בימי יהושפט מלך יהודה, ייתכן שהיה הכהן הגדול או רק פקיד.בעת גמר מלחמת ישראל ויהודה עם מלך ארם והריגת אחאב, מסופר כי חזר המלך יהושפט אל ירושלים ועסק במינוי שופטים: "וְגַם בִּירוּשָׁלַ‍ִם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ‍ִם. וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַ-ה' וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר ה' וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי ה' עִם הַטּוֹב" (ספר דברי הימים ב', פרק י"ט, פסוק ח'.)

אריסטובולוס השלישי

אריסטובולוס השלישי (ביוונית Ἀριστόβουλος; 53 לפנה"ס - 36 לפנה"ס) הכהן הגדול האחרון מבית חשמונאי.

ייתכן ושמו העברי של אריסטובולוס היה "יונתן" או "יהודה".

בית חנן (כהונה גדולה)

בית חנן הייתה משפחת כהנים גדולים בסוף תקופת בית שני. פעילותם הייתה במאה ה-1 לספירה. ההגמוניה של המשפחה על תפקיד הכהן הגדול הייתה בעיקר בתקופת הנציבים הרומים הראשונים ביהודה שארבעה מהם מונו על ידם, דבר המצביע על יוקרת המשפחה וחשיבותה בעיני השלטון הרומי. מקורה של המשפחה לא ידוע. מנחם שטרן מעלה את ההשערה שאולי מקור המשפחה במצרים כמו משפחות הכהונה בית ביתוס ובית פיאבי.הכהן הגדול הראשון בן משפחה זו היה כנראה חנן בן שת שמונה לתפקידו בשנת 6 לספירה על ידי קוויריניוס נציב סוריה שנשלח על ידי אוגוסטוס בשנה זו, לארגן את נציבות יהודה לקראת שלטון הנציבים הרומאים, וזאת לאחר תקופת שלטונו הכושל של ארכלאוס בנו של הורדוס. קוויריניוס הוריד מתפקידו את יועזר בן ביתוס אולי כדי למנוע ממנו לצבור והשפעה. חנן בן שת שימש בתפקיד כהן גדול עד שנת 15, ואז הורה נציב יהודה ואלריוס גראטוס להפסיק את כהונתו ומינה תחתיו את ישמעאל בן פיאבי הראשון שהיה מבית פיאבי. ייתכן וגם הכהן הגדול יהושע בן שי שמונה לתפקידו על ידי ארכלאוס בשנת 3 לפנה"ס, היה מבית חנן. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 6/5 לפנה"ס.

חמישה בנים של חנן בן שת הפכו לכוהנים גדולים: אלעזר, יונתן, תיאופילוס, מתתיהו וחנן. המשפחה נמנתה, ככל הנראה על הצדוקים, ולכל הפחות לגבי חנן בן חנן אומר זאת יוסף בן מתתיהו מפורשות. גם בספר מעשי השליחים מצוין שאנשיו של חנן הזקן היו צדוקים.ישמעאל בן פיאבי הודח מתפקידו לאחר תקופה קצרה, שלאחריה מינה הנציב גראטוס כנראה בשנת 17/16 את אלעזר בן חנן לתפקיד הכהן הגדול. גם הוא לא החזיק בתפקיד זמן רב, ונראה ששנה לאחר מכן מינה גרטוס את שמעון בן קמחית שלא היה מבית חנן. כהנים מבית חנן חזרו לתפקיד הכהונה הגדולה בשנת 18 באמצעות הכהן הגדול יוסף קיפא שהיה נשוי לבתו של חנן בן שת (ועל פי הברית החדשה היה השופט של ישו הנוצרי בחקירתו בידי הסנהדרין). קיפא החזיק מעמד בתפקידו עד שנת 36. בשנה זו פוטר מתפקידו יחד עם הנציב פונטיוס פילאטוס בידי מושל סוריה ויטליוס ובמקומו מונה לכהונה הגדולה גיסו יונתן בן חנן. נראה כי הסיבה לפיטוריהם הייתה אי שביעות רצון הציבור על שיתוף הפעולה ביניהם. בשנה שלאחר מכן מינה ויטליוס במקומו את אחיו תיאופילוס בן חנן. יונתן בן חנן סייע למינויו של אנטוניוס פליקס לנציב על יהודה, לאחר שיחסיהם התקררו הביא פליקס למותו על ידי הסיקריים.לאחר שאגריפס הראשון מונה לתפקיד מלך, הוא ניסה לחזור למדיניות שהייתה נהוגה בימי סבו שבתקופתו ההגמוניה הייתה בידי בית ביתוס. בשנת 41 מינה את שמעון קנתרס מבית ביתוס לכהן גדול. כמו הורדוס הוא מינה והוריד כהנים גדולים כדי למנוע מהם צבירת כוח והשפעה שיכלה לאיים עליו. ובשנת 41 החזיר את משפחת בית חנן כשמינה לתפקיד את מתתיה בן חנן. זה החזיק בתפקיד עד שנת 44.

בשנה זו, שנת חייו האחרונה של אגריפס, העביר המלך את הכהונה הגדולה ממתתיה לאליהועיני בן קנתירא. ייתכן וניתן לזהות את אליהועיני זה עם אליהועיני בן הקוף, שאולי היה בנו של "הקייף" - הכהן הגדול יוסף קיפא, חתנו של חנן בן שת.משנת 44 עד שנת 62 מונו לתפקיד כהנים מבתי כהונה אחרים. בשנה זו חזר לתפקיד הכהן הגדול האחרות מבית חנן והוא חנן בן חנן. הוא היה צעיר הבנים במשפחה. בשנת 62 מת הנציב פסטוס והנציב אלבינוס נשלח במקומו. חנן ניצל אירוע זה, השתלט על משרת הכהן הגדול, והורה על הוצאתו להורג בסקילה של יעקב אחי ישו. לאחר אירועים אלה פוטר חנן בן חנן מתפקידו על ידי אגריפס השני.

בשנת 66, לאחר פרוץ המרד הגדול, מונה חנן לאחר משני מפקדי העיר ירושלים הוא נמנה עם המתונים. הוא תמרן בין דרישות סותרות ואינטרסים מנוגדים של המתונים והקנאים, כל זאת בעודו שייך מבחינה מעמדית ופוליטית למעמד הכוהנים והצדוקים אשר התנגדו מראש למרידה וראו בה סיכון מיותר למעמדם. בשנת 67 או 68 נרצח בידי הקנאים.

כהן נוסף שכנראה ניתן לשייך למשפחה זו, היה מתתיהו בן תיאופילוס (השני) שמונה לתפקידו על ידי אגריפס השני בשנת 64. ניתן להניח שהוא היה בנו של תיאופילוס בן חנן, ונכדו של הכהן הגדול חנן בן שת.על משפחת כהנים גדולים זו ומשפחות הכהנים הגדולים האחרים בתקופתם נאמר בתוספתא:

"עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות."

בן חנן

האם התכוונתם ל...

חוניו הראשון

חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו. לאחר ידוע אביו (סוף המאה ה-4 לפנה"ס), ותקופת כהונתו חופפת לתקופת מלכותו של אלכסנדר הגדול.

בשנת 330 לפנה"ס עם פטירתו של הכהן הגדול ידוע, התחיל לכהן בכהונה הגדולה חוניו בנו, המכונה חוניו הראשון עקב קיומם של עוד כוהנים גדולים בשם זה שכיהנו אחריו. חוניו הראשון כאביו הרחיק את הכותים והשתדל להבאיש את ריחם בעיני העם. לפי המסורת היהודית[דרוש מקור] ביקר אלכסנדר הגדול בעיר פעמיים במהלך מסעיו ובביקורו השני הוא נפגש עם חוניו וכן עם אביו, ידוע.

לדעת חלק מהחוקרים, ההתכתבות בין מלך ספרטה לבין חוניו הכהן הגדול, המצוטטת בספר קדמוניות היהודים, התקיימה עם חוניו הראשון.חוניו הראשון כיהן בכהונה הגדולה כ-20 שנה, עד פטירתו בשנת 310 לפנה"ס. הכהן הגדול אחריו היה בנו שמעון הראשון.

חנן

האם התכוונתם ל...

יוחנן מגוש חלב

יוחנן מגוש חלב (שמו המלא: יוחנן בן לוי) היה ממנהיגי המרד הגדול ברומאים, במאה הראשונה לספירה. מוצאו מגוש חלב שבגליל העליון.

יוסף בן-גוריון

יוסף בן-גוריון היה מראשי "ממשלת החירות" המתונה, שהנהיגה את היהודים בארץ ישראל בחלקו הראשון של המרד הגדול ברומאים.

לאחר פרוץ המרד הגדול ולאחר מפלתו הצבאית של קסטיוס גלוס, אשר ניסה לדכא את המרד, הוקמה בשנת 66 "ממשלת חירות" בירושלים. בין בעלי התפקידים בממשלה היה יוסף בן-גוריון, אשר יחד עם חנן בן חנן מונה למפקדה הצבאי של ירושלים, ופעל לחיזוק חומותיה. הממשלה כללה את נציגי המעמדות העשירים, הצדוקים, הכוהנים, האצילים והעשירים, ונראה שיוסף בן-גוריון בא מתוכם, מאחר שיוסף בן מתתיהו מזכיר לפני כן את גוריון בן יוסף כאחד מ"האנשים נשואי הפנים בקרב העם".בחורף של שנת 67 נרצח חנן בן חנן על ידי האדומים שהזמין יוחנן מגוש חלב לסייע לו במלחמות הפנימיות שבין הקנאים שבראשותו, ובין ממשלת המתונים. במעשי רצח אלו, בהם נספו אלפי אנשים, ובהם ראשי "ממשלת החירות", חנן בן חנן ויהושע בן גמלא. לאחר עזיבת האדומים, המשיכו הקנאים במסע חיסול שכבת ההנהגה הלאומית (שנת 68). הם רצחו את נכבדי העיר וגם את גיבורי המלחמה, מתוך חשש שאלה יתעמתו איתם ויענישו אותם. בין הנרצחים היה גם גוריון, שיוסף בן מתתיהו אומר עליו שהיה "איש רם המעלה והיחש, חובב שלטון-עם ומלא רוח אהבת הדרור מכל יתר היהודים, כי ישרת לבו ויתר מעלות רוחו הכריעו אותו לטבח".לא נתברר הקשר בין "גוריון בן יוסף" ל"יוסף בן-גוריון", ואם מדובר באותו אדם.

במאה העשירית הופיע באיטליה ספר היסטוריה יהודית בשם "ספר יוסיפון", המבוסס על חיבורו של יוסף בן מתתיהו, ואשר מחברו כינה עצמו "יוסף בן-גוריון". ככל הנראה מדובר בשיבוש שמו של בן-מתתיהו בעקבות חלק מהתרגומים הלטיניים.

במאה העשרים החליט המנהיג הצעיר דאז דוד גרין לעברת את שמו, ובחר בשם "דוד בן-גוריון" על שם מנהיג זה.

יששכר איש כפר ברקאי

יששכר איש כפר ברקאי היה כהן גדול בבית המקדש השני.

יששכר איש כפר ברקאי נזכר לגנאי, בשל זהירותו המופרזת שלא יתלכלכו ידיו בשעת עבודת הקרבנות, ומנהגו לעבוד בכפפות של משי בשל כך, דבר שנתפס כביזוי עבודת בית המקדש:

התלמוד מספר גם מה עלה בגורלו (בתרגום לעברית):

התלמוד בהמשך מביא אמוראים שמסבירים מדוע דבריו של יששכר לא היו נכונים.

בספרות התורנית מוזכר סיפורו לא אחת בהקשר של דיני חציצה במצוות (כגון לולב) ובזיון המצווה בכך.

כהן גדול

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו, בתפקידיו הדתיים, בחובותיו הדתיות והפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל החיצוני הבולט ביותר בינו לבין אחיו היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

גם התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.

בתקופות הפרסית וההלניסטית היה אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. תפקיד זה מקביל במדה מסוימת לתפקידו של 'רב כהנים' הידוע לנו מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ-"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו.

פינחס בן שמואל מכפר חבתא

פינחס בן שמואל מכפר חבתא (או "חפתא", או Aphthia) היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו.

מסופר כי פינחס היה איכר עני ובור, וכי לאחר פרוץ המרד הגדול בשנת 67 מינו אותו הקנאים למשרת הכהן הגדול על פי גורל, במקומו של הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס.

קנאים (בית שני)

קנאים (ביוונית: ζηλωτής) הוא שם כולל למורדים שפעלו בירושלים בתקופת המרד הגדול ברומאים. בין קבוצות אלו היו הסיקריים, אנשי הפילוסופיה הרביעית, וכן קבוצות לוחמים בעלות מנהיגים שונים, ללא קשר ארגוני ביניהן.

במסגרת האידאולוגיה הקנאית, ראו הקנאים במעשה פינחס המקראי מודל לחיקוי. בעקבותיו, ויותר קרוב לזמנם שלהם, נטלו הקנאים כדגם את מתתיהו החשמונאי, שמעון בן שטח ואחרים.

הקנאות הייתה מעוגנת בהווי חיים פרושי, תוך הקפדה על חסידות יתרה. קיום הקנאים באופן מובהק כפלג של הפרושים החל מימי הורדוס ואילך, כאשר הנסיבות השונות הגבירו והפחיתו את פעילות הקבוצות הקנאיות.

רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן (רשב"ג הראשון) - (10 לספירה - 70 לספירה לערך) היה תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, תלמידו של רבי שמעון בן הסגן, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

שמעון בר גיורא

שמעון בר גיורא (הוצא להורג בשנת 71 לספירה) היה מצביא יהודי, ממנהיגי המרד הגדול ברומאים.

כל הידוע על שמעון בר גיורא מקורו בספרו של יוסף בן מתתיהו, "מלחמת היהודים", אולם הוא נזכר בשמו גם אצל ההיסטוריונים הרומיים טקיטוס וקסיוס דיו. יוסף בן מתתיהו מכנה אותו "שמעון בן גיורא". כינויו של שמעון בצורתו הארמית, "בר גיורא", אינו מופיע אצל יוסף בן מתתיהו, אלא רק אצל טקיטוס ודיו קסיוס.

שריה (כהן גדול)

שריה בן עזריה היה הכהן הגדול האחרון בתקופת בית ראשון וכיהן עד לחורבנו ב-586 לפנה"ס.

כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהןפינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהןזכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוסאלקימוסחוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עליםחנן בן שתישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאי • חנן בן חנן • יהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.