חנן אשל

חנן אשל (25 ביולי 1958 - 8 באפריל 2010), היה היסטוריון וארכאולוג בעל שם עולמי בתחום כת ים המלח, המגילות הגנוזות, מצדה ומרד בר כוכבא. אשל שימש כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בר-אילן ובין השנים 2004-2002 כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל והמכון לארכאולוגיה.

חנן אשל
HananEshel
ענף מדעי ארכאולוגיה
מדינה ישראל  ישראל
תרומות עיקריות
חקר כת ים המלח ומגילות ים המלח

תולדות חייו

אשל נולד ברחובות לשולמית, בת למשפחת ריבלין הירושלמית, ופרופ' יעקב אשל, נכדו של אברהם-חיים שאג ולימים מראשי המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון באריאל והמרכז למחקר ופיתוח בתחום החקלאות.

למד בישיבה התיכונית אור עציון, ואת שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל, בגרעין מושב קשת שברמת הגולן, שם גם הכיר את אשתו אסתר אשל. לאחר השירות הצבאי היו השניים ממייסדי ההתנחלות עפרה שבהרי בנימין.

חנן אשל נפטר מסרטן בירושלים בכ"ד בניסן תש"ע בגיל 52[1].

פעילות אקדמית וארכאולוגית

תחילת עיסוקו של אשל בלימודי ארץ ישראל הייתה כשהדריך בבית ספר שדה עפרה שם הדריך עד 1988. בשנת 1982 פנה ללימודי ארכאולוגיה של תקופת בית ראשון ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודת המוסמך שלו באוניברסיטה העברית עסקה בהקמתם המשוערת של המקדשים לאלוהי ישראל בבית אל ובשומרון לאחר חורבן בית ראשון.

ב-1986 ניהל חפירה ארכאולוגית, ששינתה את המיקוד המדעי אותו בחר: החפירה התקיימה במערות כתף יריחו, ובמהלכה התגלו במערת אביאור תעודות ומכתבים משלהי התקופה הפרסית ומימי בר כוכבא. התגלית המפתיעה לימדה כי הידוע על ימי בר כוכבא אינו מספק תמונה שלמה, וכי יש עוד מה למצוא ולחקור. בעקבות כך החליט להתמחות בתקופת בית שני, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו על השומרונים בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.

במחקרים שפרסם טען שירושלים כלל לא נשלטה בידי מורדי בר כוכבא בעת המרד.[2]

בראשית שנות האלפיים ניהל כמה חפירות בקומראן ובמערות אחרות במדבר יהודה, אליהן נמלטו פליטים יהודים בסוף מרד בר כוכבא. בספרו "מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא" טבע את המונח מערות מפלט, שנועד להבדיל ממערכות המסתור של בר כוכבא, שבשפלת יהודה.

אשל היה מרצה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 2004-2002 כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, סמוך למותו קודם לדרגת פרופסור מן המניין.

פרשת מגילת ויקרא

ב-2005 סיפר תלמידו של אשל, כי הוצגה בפניו מגילה, שכללה קטע מספר ויקרא מימי בר כוכבא. המגילה נמצאה כמה חודשים קודם לכן על ידי בדואים בנחל ערוגות, במערה בה נמצאו גם חרסים ואריגים מתקופת המרד. אשל פעל לרכישתה של המגילה במחיר 3,000 דולר, הנמוך בהרבה משוויה האמיתי, במימון אוניברסיטת בר-אילן. כשהדבר נודע, טענה רשות העתיקות כי אשל עבר על חוק העתיקות, כאשר לא דיווח על רכישת המגילה בתוך שבועיים. כן נטען כי סייע בידי שודדי עתיקות, ושיקר כאשר פרסם מאמר על המגילה בו טען שהמגילה אינה נמצאת ברשותו, בעוד שלמעשה כבר החזיק בה. אשל בתגובה טען כי לולא קנה את המגילה היא הייתה אובדת, ולבסוף העביר את המגילה לרשות העתיקות ללא תמורה. למרות זאת איימה הרשות להגיש תלונה במשטרה, אך הפרשה הסתיימה ללא כתב אישום.[3]

פרסומים

בנוסף פרסם כמאתיים מאמרים בכתבי עת וקבצים שונים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דליה מזורי, נפטר הארכאולוג פרופ' חנן אשל, 9/4/2010, אתר nrg
  2. ^ מאמרו של חנן אשל, הערות 9 ו-11 שם באסופת מאמרי התבוננות מחודשת על המרד.
  3. ^ דנה איזנברג, חשד: ארכאולוג קנה מגילת "ויקרא" מגנבי עתיקות, 01/11/2005, אתר נענע10
אשל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בבתא

בּבּתא בת שמעון (104-?) הייתה בעלת קרקעות אמידה בעין גדי לאחר חורבן בית שני. היא מתה במהלך מרד בר כוכבא במצור על מערת האיגרות. ארכיון המסמכים שהותירה אחריה במערה הוא מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים, הכלכליים והמשפטיים בתקופתה. מתוכו מתגלה דמותה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק.

בועז זיסו

בועז זיסו הוא ארכאולוג, המשמש כפרופסור לארכאולוגיה של התקופה הקלאסית[דרושה הבהרה] במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) וחבר במכון לארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן מאז שנת 2004. זיסו הוא גם עורך כתב העת לענייני נומיסמטיקה (חקר מטבעות עתיקים) "ישראל נומיסמטיק ג'ורנל (Israel Numismatic Journal).

דוד עמית

ד"ר דוד עמית (ו' בטבת תש"ח, 19 בדצמבר 1947 - י"א בניסן תשע"ג, 22 במרץ 2013) היה חוקר ארץ ישראל וארכאולוג ישראלי.

המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן

המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ע"ש מרטין (זוס) היא מחלקה בפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. במחלקה כ-27 חברי סגל ומאות סטודנטים לתואר ראשון ותארים מתקדמים. במסגרת המחלקה פועל מכון לארכאולוגיה המבצע חפירות וסקרים ברחבי הארץ, ומספר מכוני מחקר נוספים. המחלקה מקיימת לימודים מלאים לתואר ראשון (B.A), שני (M.A) ושלישי (PhD).

חגי משגב

ד"ר חגי משגב (מושקוביץ) (נולד ב-25 באפריל 1958) הוא מרצה למקרא וללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה העברית, במכללת הרצוג ובגבעת וושינגטון.

מגילת המקדש

מגילת המקדש היא המגילה הארוכה מבין מגילות ים המלח; אורכה הוא כ-8.15 מטרים. המגילה היא חיבור הלכתי, הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. המגילה עוסקת במועדים ופרטי ההלכות של חגים ומועדים, מהם כמה שאינם מוכרים לנו כיום, הלכות בית המקדש ובניינו, באופן המשלים את הידוע לנו מן התורה לגבי בית המקדש, תורת המלך והלכות המינהל הציבורי. המגילה נכתבה בתקופה החשמונאית, והחוקרים חלוקים בשאלת מחברהּ, והאם המגילה הייתה שייכת לכת האיסיים. פרסומה של מגילת המקדש הסיט את מוקד המחקר של מגילות קומראן. עד פרסום מגילת המקדש חקרו רק חוקרים מעטים את ענייני ההלכה במגילות, ורוב החוקרים עסקו בעיקר בהיבטים התאולוגים הקשורים לתוכנן של המגילות; ואולם לאחר פרסומה של מגילת המקדש, הם פנו לדון בהלכה המשתקפת במגילות שנמצאו בקומראן.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, הידועה גם בשם מגילת המלחמה, היא אחת ממגילות ים המלח. נתגלתה יחד עם שבע המגילות שנמצאו במערה מספר 1 בקומראן, והיא אחת משלוש המגילות שנרכשו בשעתן על ידי אלעזר ליפא סוקניק לאוניברסיטה העברית בירושלים.

המגילה היא למעשה מדריך לארגון צבאי ולאסטרטגיה, ושמה הפך ברבות השנים לניב שגור בעברית לתיאורה של מלחמה טוטאלית בה יש רע וטוב מוחלטים. המגילה נשתמרה בכמה עותקים ופרגמנטים כולל 1QM, 4Q491-496. מגילות אלה כוללות נבואה אפוקליפטית לגבי מלחמה בין בני אור ובני החושך. המלחמה מתוארת ראשית כתקיפה של בני האור נגד אדום, מואב, בני עמון, העמלקים, הפלשתים, וכתים של אשור (המכונים בליעל), והם ככל הנראה הרומאים, הנתמכים בידי אלה ש"הפרו את הברית" כולל בני לוי, יהודה ובנימין.

שאר הטקסט הוא תיאור מפורט של אירועי המלחמה וכיצד יש לנהוג בה.

הארכיטקטורה של היכל הספר במוזיאון ישראל, שם מוצג חלק קטן מהמגילות, אמורה לשקף את הנאמר במגילה זו - הכיפה בה נמצאת התצוגה היא בצבע לבן בוהק (בני אור) ומולה ניצב קיר שחור (בני חושך).

בשל הסגנון הלשוני ובשל השקפות דומות המובעות בהן, משייכים את כתיבתן לאותה כת סודית.

מגילה "מלחמת בני האור בבני החושך", מתארת את המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב - בני האור, לכוחות הרוע - בני החושך ובסופה ינצחו בני האור ויביאו לביעור הרוע מן העולם.

מטבעות בר כוכבא

מטבעות בר כוכבא הם מטבעות, שהוטבעו שוב ושוב על ידי המִנהל הבר-כוכבאי והיו בשימוש בזמן מרד בר כוכבא.

מערות מפלט

מערות מפלט הן מערות טבעיות אשר אליהן נמלטו פליטים יהודים בעקבות דיכוי מרידות, ובעיקר בגלל דיכוי מרד בר כוכבא. מערות המפלט, בניגוד למערכות המסתור, הן מערות טבעיות הממוקמות במצוקים של נחלי מדבר יהודה. נכון להיום, התגלו למעלה משלושים מערות פליטים מתקופת סוף מרד בר כוכבא, חלקן ממוקמות במצוקים התלולים לאורך נחלי מדבר יהודה. מחקרים חדשים מלמדים כי תפוצתן של מערות המפלט נרחבת בהרבה ממה שהיה ידוע בשנות החמישים והשישים בעקבות הסקרים והחפירות שנעשו באותה עת בגזרת ים המלח. בעשרים וחמש השנה האחרונות נתגלו שרידים משלהי מרד בר-כוכבא הן במערות באזור יריחו, הן בחלקו המערבי העליון של מדבר יהודה, בקרבת יישובי ספר המדבר, והן במערב יהודה, באזור חברון, בית שמש ומודיעין. במערות הבר-כוכבאיות התגלו ממצאים שונים בני הזמן הנדון ובהם כלי חרס, כלי זכוכית, כלי אבן, אריגים, כלי נשק, מטבעות כסף וברונזה, וכן תעודות כתובות על גבי פפירוס.

מערת הסלע

מערת הסלע היא מערת מפלט מתקופת מרד בר כוכבא, השוכנת בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה, מיובליו העליונים של נחל חבר.

המערה נחפרה בשנות ה-90 ונמצאו בה ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובהם מטבע בר כוכבא מסוג סלע, אשר מצדו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש, ומצדו האחר נראים ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת סלע. שתיים מהתעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי חנן אשל ודוד עמית, למערת סלע. החוקרים הסתמכו על עדויות בדבר חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואזכורן של זיף, יקים, ואריסטובוליה בשתי התעודות. החוקרים סוברים שהתעודות הובאו למערת סלע על ידי אנשי זיף וסביבתה אשר ברחו אליה לקראת סוף מרד בר כוכבא.

שתי התעודות הן:

פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על-פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה עדה ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה ה-1 או לתחילת המאה ה-2. בשורה הראשונה השתמר שם המקום בו נכתב השטר: "יקים". שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפפירוס נחל צאלים 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.

פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף, לגבר שמושבו ב"יקים".

מרגלית שילה

מרגלית שילה היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

נוב (עיר מקראית)

נוב (במקרא כתוב נֹב) הייתה עיר בנחלת בנימין שמוזכרת בספר שמואל כעיר כהנים ולפי התלמוד, במשך שלוש-עשרה שנה שכן בה המשכן. לפי תרגום יונתן היה ניתן לראות ממנה את ירושלים. ספר הזוהר מציג דעה כי העיר נוב היא בעצם ענתות המקראית, אך דוחה אותה בנימוק שענתות לא הייתה עיר אלא כפר. הרב ראובן מרגליות מפרש[דרוש מקור] את סברת שוויון המקומות על פי הפסוקים בספר נחמיה (פרק יא) וספר ישעיה (פרק י) המזכירים אותם זה לצד זה.

הארכאולוג חנן אשל זיהה בשועפאט את מיקומה של נוב עיר הכהנים, מתקופת בית ראשון.

נערן

נירן, אשר נקרא עד ליוני 2018 "נַעֲרָן", הוא התנחלות קיבוץ בבקעת הירדן, כ-10 קילומטרים צפונית לעיר יריחו, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. קיבוץ נערן הוא חלק מתנועת הבוגרים של המחנות העולים.

עפרה (שבט מנשה)

עָפְרָה היא עיר מקראית בנחלת שבט מנשה, עירו של השופט גדעון שנלחם במדין כמתואר בספר שופטים בפרקים ו-ח. מכונה גם עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי או עָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי כשם משפחת גדעון - אביעזר, כדי להבדילה מעפרה שבבנימין.

בעפרה התגלה מלאך ה' לגדעון וציווה אותו לצאת ולהציל את שבטי ישראל מיד מדין. גדעון הקים מזבח לה' בעפרה וניתץ את מזבח הבעל שהיה שם. הקרב בין גדעון ואנשיו למחנה מדין נערך בעמק יזרעאל והסתיים בניצחון כביר. לאחר הניצחון עשה גדעון "אפוד" משלל מדין לזכר הישועה הגדולה והציב אותו בעירו, אך העם הפך אותו למקום פולחן של עבודה זרה. לאחר מותו, נקבר גדעון בעירו, בעפרה.

לזיהויה של עפרה הוצעו כמה אתרים בארץ ישראל. הצעות אלו מתבססות על שמם הנוכחי של המקומות, על אזורי ההתיישבות של בני שבט מנשה ועל תיאור חייו של גדעון ומלחמתו במדיינים.

תל אל-פארעה - צפונית-מזרחית לשכם. זיהוי זה אינו מקובל כיום, ובמקומו מקובל לזהות את התל עם העיר תרצה.

טייבה בשרון.

עפולה.

טייבה בעמק יזרעאל.

ח'רבת עופר - דרומית-מערבית לשכם (הצעתם של חנן אשל וזאב ח' ארליך).

ח'רבת א-טייבה - ממזרח לאום אל-פחם (הצעתו של צבי גל).

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

תעודות כתף יריחו

תעודות כתף יריחו הן 19 תעודות כלכליות, שתיים מן התקופה הפרסית והיתר מן המאות הראשונה והשנייה. התעודות מוכיחות כי היישוב היהודי בנאת יריחו התקיים עד לסוף מרד בר כוכבא.

תפילין

תפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. מצוות הנחת תפילין חלה בעיקרה במשך כל היום, אך כיום נהוג להניחן רק במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום.

התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש". ההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של טקס בר המצווה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.