חנית

חנית היא כלי נשק המשמש להגנה ותקיפה כאחד, המורכב ממקל ארוך בקצהו חוד העשוי מתכת, אבן או עצם. החנית כבדה יותר מכידון אך קלה וקצרה מרומח. היא יכולה לשמש גם לנעיצה וגם להטלה.

A spear and a series of javelins.
שחזורים של חניתות וכידונים
Mesa Verde Spear
חנית אבן אינדיאנית, פארק לאומי מסה ורדה
Siena Cathedral 2015 (13)
פסל האוחז בחנית, קתדרלת סיינה

מקור

עדויות לשימוש בחנית נמצאו בשימוש ההומו היידלברגנסיס לפני כ-500,000 שנה. הרבה לפני תקופת האדם הנבון שהתפתח רק כ-100,000 שנה לפני זמננו. עם זאת, ייתכן שהחנית הומצאה על ידי אבות קדומים הרבה יותר. השימוש בחנית אינו מוגבל לבני אדם בלבד. שימפנזים מסנגל נצפו יוצרים חניתות מענפי עץ ישרים, על ידי קילוף קליפת הענף וחידוד ראשו בעזרת השיניים, במטרה לצוד גלגויים שמתחבאים בחורי עצים. גם אורנגאוטנים נצפו דגים בעזרת חנית, אם כי לא ברור אם התנהגות זו נרכשה על ידי צפייה בבני אדם.

בעת העתיקה

החנית הגיעה לשיאה בעת העתיקה ובימי הביניים כאשר ראש הקרב שלה (החוד) חושל ממתכת, בהתחלה נחושת ואחר כך ברזל ומאוחר יותר פלדה. צורת ראש הקרב השתנתה מקצה מחודד פשוט לעלה מחודד ושטוח.

היא שימשה צבאות סדירים והייתה נשק רב-תכליתי. היא שימשה הן כנשק קרב פנים אל פנים והן כנשק הטלה המיודה ממרחק, כמעין כידון כבד יותר.

ההופליטים היווניים היו חמושים בחניתות ומגן עגול. חיילי הלגיון הרומאי היו חמושים בחנית שהחליפה את הפילום ששימשה בעיקר להטלה.

ראו גם

2 במאי

2 במאי הוא היום ה-122 בשנה (123 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 244 ימים.

אוסאמה בן לאדן

אוּסַאמַה בן מוחמד בן עווד בן לאדן (בערבית: أسامة بن محمد بن عوض بن لادن, תעתיק מדויק: אסאמה בן מחמד בן עוצ' בן לאדן; 10 במרץ 1957, ריאד, ערב הסעודית - 2 במאי 2011, אבוטאבאד, פקיסטן) היה טרוריסט סעודי ממוצא תימני-סורי, שהקים והנהיג את ארגון הטרור אל-קאעידה, והאחראי לסדרת פיגועי טרור ברחבי העולם בהם נרצחו אלפי בני אדם, ובהם פיגועי 11 בספטמבר. מאז 1999 היה בראש רשימת עשרת המבוקשים של ה-FBI, ונחשב לטרוריסט המסוכן והמבוקש בעולם עד להריגתו במבצע חנית נפטון על ידי יחידת הקומנדו האמריקאית "אריות הים" ב-2011.

אח"י חנית

אח"י חנית היא קורבטה מהסדרה סער 5 של חיל הים הישראלי, שנבנתה על ידי נורת'רופ גרומן (Northrop Grumman Ship Systems) בשנת 1994. ב-14 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה פגע טיל בספינה, ככל הנראה מדגם C-802 נגד ספינות. ארבעה לוחמי חיל הים נהרגו ונזק נגרם לספינה שנגררה לבסיס חיל הים בחיפה.

זוהי הספינה השנייה בחיל הים בשם זה. בשירות מ-1995. הראשונה הייתה סטי"ל מדגם "סער 3", בשירות חיל הים בשנים 1989-1970.

אח"י חנית (סער 3)

אח"י חנית הייתה ספינת טילים מדגם סער 3 שפעלה בשירות חיל הים הישראלי משנת 1969 עד שנת 1988.

בריגנטיה

בריגנטיה (Brigantia), הידוע גם בשמות בריגיד (Bridig או Brighid), בריגיט (Brigit), בריגינדונה (Brigindona), ברייד (Bríd, Bride או Braidd) בירגאן (Brigan), בריגאנדו ( Brigandu) היא אלת מלחמה ואלת ניצחון מהמיתולוגיה הקלטית.

לימים התגלגלה דמותה לדמותה של הקדושה הנוצרית בריגיד מהמיתולוגיה האירית.

משמעות שמה "נעלה", ומקור שמה בתואר הניתן לאלה.

מספר כתובות המקודשת לאלה התגלו ברחבי בריטניה ובעיקר בבירנס שבסקוטלנד. באתר התגלה גם פסלה של האלה, שלראשה כתר, ועל חזיה מתואר ראשה של הגורגונה. האלה מחזיקה בידה חנית וגלובוס המסמל ניצחון (בדומה לתאורי האלה מינרווה מהמיתולוגיה הרומית כפי שהיא תוארה בפסלים ברחבי האימפריה הרומית).

במספר כתובות שהתגלו ביורקשייר זוהתה בריגנטיה עם ויקטוריה - אלת הניצחון הברטונית.

בכתובות שהתגלתה בקורברידג', בסמוך לחומת הדריאנוס, מצוין כי בן זוגה של בריגנטיה הוא יופטר דולקנוס.

טורניר

טורניר הוא תחרות ספורטיבית בין שתי קבוצות יריבות או בין יחידים, במהלכה בוים קרב או דו-קרב. הקרבות נערכו בדרך כלל עם נשק לא קטלני ועל החניתות הרכיבו בדרך כלל מגני עץ על החוד. במקורו היה הטורניר תחרות בין אבירים.

מקורו של הטורניר הוא בתחילת ימי הביניים והוא הגיע לפופולריות רבה במאה ה-12. מקור השם הוא בצרפתית עתיקה: torneiement, tornei. בתחילה התנהלו הטורנירים ללא כללים מסודרים, אך עם הזמן התפתחו כללים ברורים יותר שאסרו על שימוש בנשק קטלני, פגיעה באבירים שנפלו מהסוסים ועוד. אנרי השני, מלך צרפת, הוא אחד הקורבנות המפורסמים של הטורניר. הוא נהרג בשוגג כאשר חנית שבורה חדרה בטעות לפניו והרגה אותו במקום.

הטורניר עצמו היווה אירוע חברתי, שבו נכחו רוב בני האצולה וקהל רב מקרב פשוטי העם. לעיתים גם בני משפחת המלוכה נכחו בטורניר (לרוב כצופים, אך מדי פעם גם כמשתתפים). מסביב לזירת הטורניר התקבצו סוחרים, אמנים, פייטנים ובעלי מלאכה שהציעו שירותים שונים וניצלו את הטורניר על מנת לגרוף רווחים נאים. לגבי האבירים המשתתפים בו היה הטורניר תחרות על כבוד והזדמנות לזכות בהערכה ותהילה באמצעות הפגנת כישוריהם. בעיניי ההמונים הטורניר היה מעין בידור ופסטיבל עממי שסיפק אתנחתא מרעננת בשגרת חיי היום-יום האפורים והקשים.

התחרויות המוקדמות בטורנירים דמו למעשה למלחמות. הן כללו במקור משתתפים רבים שנלחמו אלו באלו במלחמת-דמה חסרת סדר, אולם הן התפתחו עם הזמן וכללו מספר אירועים, בהם:

דו-קרב חרבות.

"אדון הגשר" אביר חוסם גשר ועל השאר מוטל לעברו.

השחלת רומח לתוך טבעת תוך כדי דהירה.

"משחק הסרצאני" בו על האביר לפגוע במטרה מסתובבת עם הרומח ולדהור מספיק מהר על מנת להימלט מהאלה הכבדה שחוזרת עם סיבוב המטרה.

קליעה למטרה בחץ וקשת.

תחרויות הפלה ברומח (Jousting): אלה התחרויות המוכרות והפופולריות ביותר, בהן שני אבירים רכובים על סוס וחמושים ברומח מסתערים ומנסים להפיל אחד את השני. בגרסאות מסוימות מספיק להפיל את היריב בשביל לנצח, בגרסאות אחרות יש בנוסף להכריעו (ואף להורגו) גם אחרי שנפל על הקרקע.הטורנירים נעלמו בהדרגה החל מהמאה ה-16, כאשר בעקבות המצאת אבק השריפה והנשק החם התייתר תפקידם של הפרשים הכבדים עטויי השריון. דו-קרב החרבות נשאר פופולרי בקרב האצולה, אך הפעם לא כבידור להמונים אלא כדרך ליישב סכסוכים אישיים.

כיום, המונח טורניר מתייחס לתחרות ספורט כלשהי, ולעיתים אף לשיטה ספציפית של עריכת התחרויות (כלומר: מבנה המשחקים - שיטת ליגה, ראש בראש, שלב בתים ואז שלב הדחות וכו').

כ"ח בניסן

כ"ח בניסן הוא היום העשרים ושמונה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושמונה בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. כ"ח בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

כידון

כידון הוא שם של קבוצה רחבה של נשקי מוט. כידונים הם מוטות באורכים שונים, לרוב מעץ, שבקצה שלהם נמצא חוד. אין קו הפרדה ברור בין חנית שמשמשת לרוב נשק לקרב-פנים-אל-פנים לכידון שנועד בדרך כלל להטלה, אולם רוב הכידונים קצרים וקלים מהחנית.

הכידונים הראשונים היו בשימוש על ידי האדם הקדמון ובדרך כלל היו מקלות עץ שחודם חוזק במדורה. הכידון שוכלל בתקופת האבן המאוחרת, כשהתחילו להוסיף חוד מעצמות, צור ואבנים אחרות למקל עץ.

באירופה הכידונים הגיעו לשיאם בעת העתיקה, אך עם הזמן פחת השימוש בהם לטובת קשתות שונות וחניתות. הכידונים היו מקובלים באמריקה, אפריקה, אוסטרליה ומקומות אחרים עד העת החדשה.

הכידון מופיע גם בתנ"ך בשמואל א כאשר מתוארת יציאתם למלחמה של עם ישראל בפלשתים. שריונו של גלית כלל גם כידון נחושת שהונח בין כתפיו.

מבצע חנית נפטון

מבצע חנית נפטון (באנגלית: Operation Neptune Spear, בתחילה כונה בטעות באמצעי תקשורת ברחבי העולם מבצע ג'רונימו) הוא מבצע החיסול של הטרוריסט הסעודי אוסאמה בן לאדן, שהנהיג את ארגון הטרור האסלאמיסטי הסוני הקיצוני אל-קאעידה, אשר אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם ובהם פיגועי 11 בספטמבר.

המבצע הצבאי לחיסולו של בן לאדן תוכנן ונוהל על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית, בהוראתו של הנשיא דאז ברק אובמה, בביצוע לוחמי הכוחות המיוחדים, "צוות 6" של יחידת "אריות הים" (Navy SEALs), ב-2 במאי 2011, בעיר אבוטאבאד, כ-50 קילומטרים צפונית לאיסלאמאבאד בירת פקיסטן.

נשק מוט

נשק מוט הוא קבוצה גדולה ומגוונת של כלי נשק, שהמכנה המשותף של כולם הוא שהם מורכבים ממטה או מוט ארוך (לרוב באורך של כמעט שני מטרים, ולפעמים אף יותר) שבקצהו להב אחד או מספר להבים, לרוב ממתכת. המונח מתייחס בדרך כלל לכלי נשק מבוססי המוט האירופאיים מימי הביניים והרנסאנס, אך לעיתים כוללים בו גם כידונים, חניתות, רמחים וחרמשים עקב הדמיון המבני ביניהם. במובן רחב זה, כלי נשק מוט מתפרשים על גבי כל ההיסטוריה ועל גבי תקופות שונות ויבשות שונות; הם משמשים למטרות שונות ופותחו כנגד איומים שונים.

סמל ג'יבוטי

סמל ג'יבוטי אומץ לאחר שהמדינה קיבלה את עצמאותה ב-25 ביוני 1977. את הסמל מקיפים עלי דפנה.

הסמל כולל חנית אנכית מאחורי מגן מסורתי. מתחת למגן שתי ידיים הנושאות כל אחת סכין גדולה. שתי הידיים מסמלות את שתי הקבוצות האתניות המרכיבות את המדינה.

סמל נורווגיה

סמל נורווגיה הוא אחד העתיקים באירופה, מקורו הוא על גלימת אנשי בית המלוכה.

הסמל הוא מגן אדום שעליו אריה זהב זקוף, לראשו כתר ובידו גרזן שראשו כסף. מעל המגן, כתר מלכותי.

במהלך השנים עיצוב הסמל השתנה מעט, בהתאם לאופנת הסמלים באירופה. בשנת 1280, אריק מגנוסון הוסיף את הכתר לאריה, וכן את הגרזן. במהלך ימי הביניים ידית הגרזן התארכה רבות, עד שנראתה כמו חנית, אולם בשנת 1844 הושב הגרזן לסמל, במקומה של החנית. בשנת 1905 ממשלת נורווגיה שינתה שוב את הסמל - שינתה את צורת המגן למשולש, וקבעה כי האריה צריך להיות מעט יותר זקוף. הסמל הנוכחי אושר על ידי הוקון השביעי, מלך נורווגיה ב-20 במאי 1922.

סמל ניז'ר

סמל ניז'ר הוא שלט אצולה שסביבו ארבעה דגלי המדינה, שנים מכל צד. צבע הדגלים אדום, לבן וירוק. צבע שלט האצולה ירוק, ועליו ארבעה סמלים בצבע זהב.

במרכז הסמל מופיעה השמש, לשמאלה שני חרבות טוארג אלכסוניות שביניהן חנית. מימין שלושה קלחי דוחן ובתחתית הסמל מופיע ראש של זבו.

מתחת הסמל רשום שם המדינה בצרפתית: Republique du Niger.

הצבע האדום מסמל את מדבר הסהרה המצוי בצפון המדינה. הירוק מסמל את ערבות העשב בדרום ומערב המדינה, והלבן מסמל את התקווה לעתיד טוב יותר.

סער 3

סער 3 היא סדרה של שש ספינות טילים שנבנו בצרפת במספנת קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי בשרבורג. הסדרה מבוססת על ספינות התקיפה "יגואר" של הצי הגרמני. הספינה הראשונה מדגם זה היא אח"י סער, יצאה לדרכה מצרפת לישראל לפני שהטילה צרפת אמברגו על ישראל.

בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967 הטיל נשיא צרפת, שארל דה גול, באישור ממשלת צרפת, אמברגו כללי על יצוא נשק לישראל. האמברגו כלל את אספקת חמש הספינות שנותרו במספנות בצרפת. חמש הספינות חולצו מצרפת, ב-25 בדצמבר 1969 במה שכונה ספינות שרבורג. הספינות נמלטו לישראל בהפלגה מנמל שרבורג לנמל חיפה, בניגוד להחלטות ממשלת צרפת. המבצע קיבל את השם מבצע נועה.

דגם סער 3 נוצר כאשר הובן הצורך בתותח אוטומטי בקליבר גדול יותר מתותח 40 מ"מ שהותקן בדגמים הקודמים (סער 1 וסער 2). התותח נועד לשימוש בקרב השטח נגד מטרות קטנות לטילים וכן להנחתת אש מהים אל החוף. בספינות מדגם סער 3 הותקן תותח 76 מ"מ מתוצרת אוטו מלרה (Oto Melarra) איטליה.

פופאי (טיל)

פופאי הוא טיל אוויר-קרקע שפותח בישראל על ידי חברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות בע"מ. הטיל נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי ובמספר חילות אוויר זרים, כולל חיל האוויר האמריקני (תחת השם AGM-142). לטיל גם נגזרת טורבו ארוכת טווח שנטען שנעשה בו שימוש בצוללות הישראליות.

פלנקס

פָלַנְקְס היא מערך טקטי אופייני לצבאות בעולם העתיק, אך נותר בשימוש, עם שינויים מסוימים עד המאה ה-19. ריבוע החי"ר שנזנח במחצית השנייה של המאה ה-19 הוא הצורה הסופית של המערך הוותיק ששירת בנאמנות את הלוחמים במשך אלפי שנים. מקורו בחומת מגנים עוד מתקופת שומר.

צריח מחודד

צריח מחודד (אנגלית: Spire) הוא תוספת מוגבהת, לרוב בצורת חרוט או פירמידה רב-צלעית, המתנשאת בראש של מגדל או גג מבנה גבוה. מקור המילה הוא אנגלו-סקסוני, והיא גזורה מהמילה Spear שפירושה חנית. מטרתו העיקרית של הצריח היא קישוט המבנה והפגנת עוצמה ועושר.

מעשית, לצריח היו שלושה תפקידים:

לשמש כנקודת ציון עירונית.

להכיל אמצעי אזעקה שאותו ניתן להשמיע בחוזקה, כגון פעמון או אדם שקורא בקול (כמו המואזין במינרט).

לקשט את המבנה.עם זאת, עיקר שימושו של הצריח המחודד היא סמלית. סמלית, לצריחים המחודדים שני תפקידים:

להכריז על העוצמה של בוניו, מזמיניו והמקום בו נבנה. ככל שהצריח גבוה ומפואר יותר כך הוא מעיד על עוצמה רבה יותר.

לגרד את השמיים ולשאוף גבוה.אלו הן הסיבות מדוע צריחים נפוצים במבנים דתיים, ובפרט בקתדרלות וכנסיות נוצריות. מלבד ההצבעה על רוחניות בשאיפה השמיימה, הצריחים היוו גם עדות לעוצמה ולעושר של המסדר הדתי שהחזיק במבנה בהן הן נבנו. לעיתים הצריחים עוטרו בחודם בקישוט כגון צלב, סהר או שבשבת.

רומח

רומח הוא נשק מוט דמוי חנית מוארכת, אשר שימש את חילות הרגלים של העת העתיקה, ימי הביניים והרנסאנס. הרומח שימש גם ללוחמת רגלים ברגלים אולם היה בעל יעילות גבוהה במיוחד נגד התקפות רכובות, בשל רתיעת הסוס ממסך חודי הנשק המופנים מולו.

אורכו הממוצע של הרומח הוא 3–4 מטרים אך לעיתים הגיע עד כדי אורך של 6 או 7 מטרים. הקצה חד ועשוי פלדה, והוא מוארך למדי ביחס למוט (ידית) האחיזה. לכן, יעילותו מוגבלת לטווחים ארוכים בלבד. מסיבה זו צוידו הלוחמים בנוסף גם בחרב לשימוש בקרב פנים אל פנים. במהלך הרנסאנס, לוחמים חמושים ברומח היו עמוד התווך של מערכי ההגנה בצבאות, בעוד שחילות הפרשים היו עיקר המערך ההתקפי.

בשדה הקרב שימשו רמחים במערכים טקטיים ריבועיים מסוג פלנקס.

הסקוטים, לדוגמה, השתמשו ביחידות מיומנות נושאות רמחים במבנים טקטיים מעגליים, אשר נקראו "סכילטרונים" (schiltrons), כדי להביס את האבירים ואת הפרשים הכבדים הבריטים בקרב בנוקברן ב-1314. הספרדים פיתחו מערכי טרסיו (tercio) שבהם לוחמים חמושים בארקבוס הגנו על שולי מערך הפלנקס. הלאנדסקנכט (landsknecht) היו יחידות חיל רגלים של שכירי חרב. הללו התפרסמו בתקופה שבין המאה ה-15 והמאה ה-17 כלוחמים הטובים ביותר באירופה. יחידות הלאנדסקנכט השתמשו ברמחים ארוכים ביותר, אך עם זאת כללו גם לוחמים שצוידו בחרבות דו-ידניות ובהאלברד למקרים של קרבות צמודים עם פרשים.

במהלך המאה ה-17 נעשה שימוש במערכי רמחים נרחבים, אשר הגנו לעיתים על רובאי מוסקט. ברם, אלו התיישנו והוחלפו לבסוף ברובים מכודנים, במקביל להחלפת יחידות הפרשים ביחידות אשר צוידו אף הן בנשק חם. באירלנד השתמשו ברמחים במרד האירי של 1798 ואפילו עד תקופת המרד של אירלנד הצעירה ב-1848.

כיום משמשים רמחים להנפה טקסית של דגלוני סמל היחידה ביחידות חי"ר בצבאות שונים.

שייטת ספינות הטילים

שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2015, 11 ספינות טילים מדגמי סער 4.5 וסער 5. בנוסף לספינות הטילים נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים וכן גף מטוסי סיור ימי.

השייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים, בו עוגנות מרבית הספינות באופן קבוע. בשנים 2009 ו-2012, זכתה השייטת בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל. מפקד השייטת, החל מאוגוסט 2019, הוא אלוף-משנה מאיר עזורי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.