חנינה

חנינה היא צעד שבו הגוף המוסמך (על-פי רוב ראש מדינה, דהיינו נשיא או מלך) מוחל לאדם שנאשם או הורשע בפלילים ומבטל בכך כל הליך משפטי רלוונטי, בין של חקירה, משפט או מאסר. בדרך כלל, החנינה מאפשרת לאסיר לצאת מהכלא, אך לעיתים היא כוללת רק הפחתה במידת העונש. לעיתים, החנינה כוללת לא רק ביטולו של עונש, אלא אף את ביטולה של העבירה ומחיקתה מהרישום הפלילי. על-פי רוב, סמכותו של ראש המדינה לתת חנינה היא מוחלטת, סופית, ולא נתונה לערעור. מסיבה זו, במדינות רבות מגבילים אותה על ידי כך שמחייבים כתנאי נוסף גם את הסכמתה של ועדה מיוחדת או של שר המשפטים (או שניהם). במדינות פדרטיביות, הנשיא נותן חנינה למי שעברו על חוקים פדרליים ואילו המושלים נותנים חנינה על כל פשע אחר. חנינה המונית נקראת אמניסטיה (Amnesty).

סמכות החנינה

מבחינה היסטורית, הופקדה סמכות החנינה בדרך כלל בידי ה"כתר", אשר לא נחשב לרשות נפרדת משלוש הרשויות, אלא עמד בראשה של כל אחת מהן. ברוב מדינות העולם, מופעלת סמכות החנינה בשיתוף עם רשות אחרת או אפילו עם שתי רשויות אחרות. בדרך כלל מופעלת הסמכות על ידי הרשות המבצעת ולעיתים קרובות גם בעזרת אנשי הרשות השיפוטית. עם זאת, קשה לקבוע לאיזה משלוש הרשויות שייכת סמכות זאת וייתכן שהפתרון הוא אמנם לראותה כמוסד שאין לסווגו עם אף אחת מרשויות אלו.

מקור הענקת החנינה שאוב[דרושה הבהרה] מגישתו של הפילוסוף הגרמני הגל, לפיה במדינה שוויונית צריכה להיות סמכות שהיא מעל למידת הדין, שתגלם במקרים מסוימים את מידת הרחמים. במדינות רבות הזכות לחון ניתנת למלוכה, ובישראל, הסמכות להעניק חנינה ניתנה לנשיא המדינה.

חנינה בישראל

מוסד הנשיאות מוכר כאחד ממוסדות היסוד של המדינה, במקביל למוסדות החקיקה והביצוע. עניין זה משתקף בקיומו העצמאי של חוק יסוד: נשיא המדינה. ידועים בהקשר זה דבריו של השופט חיים כהן, כי: "נשיא המדינה עומד מעל לכל הרשויות הללו, הוא מגלם באישיותו את המדינה עצמה"[1]. נשיא המדינה נחשב למעין רשות עצמאית בכירה - הרשות החוננת. סמכות החנינה המוענקת לו מתוארת גם כ"סמכות פררוגטיבית".

בישראל, כמדינת דמוקרטיה פרלמנטרית, לנשיא תפקיד ייצוגי בעיקרו. על אף זאת, סמכות החנינה מקנה לנשיא המדינה שיקול דעת ומרחב הכרעה עצמאי. זו הסמכות המהותית ביותר של נשיא המדינה, המעוגנת בסעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, לפיו: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם".

מקובל לסווג את מדינת ישראל בתוך קבוצת המדינות אשר בהן הנשיא ממלא בעיקר תפקיד ייצוגי, ולמעשה אין בתפקידו אלו סמכות של ממש. קיים ויכוח האם סמכות החנינה נמנית עם תפקידיו היצוגיים, או שמא נתונות לו במסגרתה סמכויות של ממש.

נראה כי על פי הגדרת סעיף 11 לחוק היסוד, קיימת חלוקה מבנית בין "תפקידים" לבין "סמכויות", כאשר החנינה מוגדרת כ"סמכות" - כוח לשנות או להחליט על עשיית פעולה זו או אחרת, או על הימנעות מכל פעולה, על פי שיקול דעתו של בעל הסמכות. כמו כן, בסעיף זה נמנע המחוקק מלציין מיהו הגוף שהמלצתו מובאת בפני הנשיא לפני החנינה. נראה כי התכוון המחוקק להפקיד בידיו שיקול דעת מלא להכריע בעניין.

בלעדיות הסמכות

לגישתו של פרופסור לסלי סבה: "סמכות הנשיא לחון נידונים היא סמכות ייחודית המיוחדת לרשות המחוננת והיא נועדה להקנות לנשיא, בתחום זה, חופש מלא להחליט כרצונו ולפי מיטב הבנתו, אל לנו לאפשר לרשות אחרת לנגוס בסמכות זו".

קיימות רשויות אחרות שבכוחן להתחשב במצבו המיוחד של העבריין ולהקל עליו. המשטרה טרם העמדה לדין, בבואה לחקור את העבירה; התביעה הכללית, בבואה להחליט האם להעמיד אדם לדין; בית משפט, בשלב גזירת הדין; ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר או הוועדה לעיון בעונש לפי חוק השיפוט הצבאי, לאחר סיום ההליך הפלילי. עם זאת, נעדר מסמכותן של ועדות אלו האופי הרחב והגמיש שיש לסמכויותיו של הנשיא, או לסמכויות הרמטכ"ל על פי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת חירום), שהן רחבות למדי.

לכאורה, אף לממשלה ניתנה סמכות חנינה, שכן הועברו אליה כל סמכויות הנציב העליון, "בלתי אם ניתנה למועצה הזמנית" (הכנסת). אלא שהכנסת, בחוק יסוד: הממשלה, הוציאה מידה סמכות זו, כשקבעה בסעיף 29 כי: "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת".

חתימת הקיום

סעיף 12 לחוק-יסוד: נשיא המדינה קובע כי: "חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי טעונה חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה...".

אין פטור בחוק לגבי מסמכים הקשורים עם מתן חנינה ולפיכך, גם כתב חנינה טעון חתימת קיום. אל חתימת הנשיא מצטרפת חתימת קיום של שר המשפטים. כאשר מדובר במקרים ביטחוניים, נדרשת חתימתו של שר הביטחון.

מחד גיסא, משמעות הדרישה היא כי המסמך אינו תקף בהיעדר חתימת קיום. גישה זו מתחזקת על ידי עצם הבחירה במונח "קיום", הרומז על כך שבלעדי חתימתו של השר הרלוונטי, אין לחתימת הנשיא קיום מבחינה משפטית. מאידך גיסא, נראה כי משמעות זו אינה מוחלטת ואין לשר שיקול דעת לסרב להוסיף חתימת קיום על החלטתו של הנשיא, גם אם אינו תמים דעים עמו. מנגד, אין בכוחו של השר לחייב את נשיא המדינה להעניק חנינה בניגד לרצונו. כפי שאמר בעבר שר המשפטים דאז דב יוסף: "הסמכות היא של הנשיא". לא זו אף זו, כל עוד אין שר המשפטים מצליח לשכנע את נשיא המדינה לשנות את דעתו, עליו להגן על ההחלטה לאחר מכן.

מעמדה המשפטי של חתימת הקיום

פרשת ניר זוהר העלתה לראשונה את שאלת מעמדה המשפטי של "חתימת הקיום". שאלה זו נדונה במשך 50 השנים הראשונות בהן הופעלה סמכות החנינה על ידי משפטנים, ללא הכרעה ברורה, בשל הגמישות הקיימת ביחסים בין הנשיא לבין שר המשפטים, כמו גם בשל מיעוט אפשרויות ההכרעה השיפוטית. זאת, עד למקרה האמור.

סמכותו של הנשיא מעלה דילמות אתיות ומקצועיות לעניין הענקת החנינה - האם ראוי להעניק לנשיא המדינה סמכות כל כך רחבה, ואף להעניק לו חסינות רחבה בכל הנוגע להפעלתה, כך שיוכל לפעול על פי שיקול דעתו הבלעדי? לא ניתן להכריע סוגיה זו באופן חד משמעי וכל עוד נדרשת חתימת קיום, יהיה צורך בשיתוף פעולה בין משרד המשפטים והנשיא לעניין תקינותו של הליך החנינה.

פרופ' לסלי סבה המליץ לבטל כליל את דרישת חתימת הקיום. העניין נדון מספר פעמים בישיבות ועדת חוקה, חוק ומשפט. הוועדה הציעה לדון בסמכות החנינה של הנשיא באופן מקיף והעלתה שאלות אודות מנגנוני הבקרה על הסמכות, כגון חתימת הקיום, כמו גם ביקורת עקיפה על הזרוע השיפוטית וקראה למיסוד אחריות הנשיא כלפי הכנסת.

בבג"ץ 10021/06 ניר זוהר נגד שר המשפטים[2], קבע בית המשפט כי לשר המשפטים אין שיקול דעת וזכות התערבות בתפקידו של הנשיא וכי אין באפשרותו להימנע מלהוציא לפועל את החלטת הנשיא, הפועל כרשות נפרדת מהרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. בג"ץ קבע, כי חתימת הקיום נועדה להבטיח שכל המידע הרלוונטי להחלטת הנשיא הועבר לעיונו ושלא נפלו בו שגיאות כלשהן. דהיינו, שיקול הדעת המוקנה לשר מצומצם לכדי וידוא תקינות ההליך המנהלי בפנייה, בטרם החלטת הנשיא. אם ההליך המנהלי מתנהל באופן תקין, אין לשר המשפטים כל שיקול דעת והוא מחויב לחתום על החנינה.

על פסק דין זה הוגשה בקשה לדיון נוסף, ובו התהפכה התוצאה. בדיון הנוסף[3], בהרכב של תשעה שופטים, ונפסק בו (ברוב של 8 שופטים) כי:

אין לזנוח את העיקרון לפיו אין סמכות שלטונית שאינה כפופה לבקרה, לרבות כאשר מדובר בסמכויות הנתונות לנשיא המדינה. עיקרון זה מחייב מתן שיקול דעת לשר המשפטים אם לצרף את חתימת הקיום להחלטת חנינה או הקלה בעונש של הנשיא, באופן שמאפשר בקרה פרלמנטרית ושיפוטית על הפעלת סמכות החנינה. בקרה זו, כפי שצוין לעיל, ראוי שתופעל במתינות ובהתחשב בטיבה של סמכות החנינה ובמעמדו הרם של נשיא המדינה, שהוא בעל הסמכות.

אופי ההליך

לאור האחריות הפרלמנטרית המונחת בבסיסה של חתימת הקיום, נעשות פעולות הכנה במשרד המשפטים בעקבות כל בקשת חנינה. בבואו להעניק חנינה, מתבסס הנשיא על המלצת שר המשפטים, לפי חוות דעת שניתנה על ידי מחלקת החנינות שבמשרדו. החל מנובמבר 2016 ניתן להגיש בקשות חנינה באמצעות האינטרנט, באתר מחלקת החנינות[4].

מחלקת החנינות במשרד המשפטים מכינה את החומר הנוגע למבקש, פונה לגופים שונים לשם קבלת חומר וחוות דעת, ביניהם בית המשפט הרלוונטי, לשם קבלת תיקו של המבקש, המטה הארצי של המשטרה, שירות בתי הסוהר ושירות המבחן במשרד הרווחה. לאחר קבלת החומר, מכינה המחלקה תזכיר לשר המשפטים, כדי שייקבע את עמדתו. אם המלצת השר היא חיובית, מצורפת חוות דעת עם נוסח ההקלה בעונש או כתב חנינה.

הנשיא מעניק חנינה גם לפי המלצתה של ועדת שחרורים שמונתה בהתאם לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. קציבת עונשו של אסיר עולם, כלומר המרת עונש זה ממאסר עולם למאסר שמספר שנותיו קצוב, נעשית בהתאם להמלצתה של ועדת שחרורים מיוחדת.

בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על-תנאי ממאסר[5] ונקבע בו, שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. כדי שלא לפגוע בכבוד הנשיא, לא נפגעה סמכותו לקצוב את העונש או לחון את האסיר, אך הנשיא משה קצב התחייב שלעולם לא יחון או יקצוב את עונשו של יגאל עמיר, שמעשה הרצח שביצע הביא לחקיקת התיקון האמור.

הנשיא רשאי לסרב לתת חנינה אף אם משרד המשפטים המליץ להעניקה. לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, כלולה בסמכות החנינה גם סמכות מחיקת הרשעה, בהגשת בקשה מתאימה, אך אין בכוחה להשליך על הליכים אחרים. בסמכותו של הנשיא להקל בכל עונש שהוטל בדין תעבורתי על נהגים שהורשעו בבית משפט לתעבורה בגין גרימת מוות ברשלנות או גרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים וכן בכל עונש שהוטל בדין פלילי, דהיינו מאסר, פסילת רישיון או קנס.

לשכת הנשיא מביאה בחשבון שיקולים השונים מהשיקולים המשמשים לגזירת הדין במסגרת התיק הפלילי, שיקולים נרחבים בהרבה הכוללים מלבד המצב המשפטי גם נתוני מציאות כללית חוץ-משפטיים. לא פעם, יבחר אדם המעוניין לערער על גזר דינו של בית משפט את דרך הגשת בקשת חנינה כתחליף להגשת ערעור.

במקרים חריגים, מצא הנשיא לנכון 'על פי שיקול דעתו' להעניק חנינה לאדם לפני שניתן פסק דין בעניינו ואף בטרם הועמד לדין (לדוגמה, פרשת קו 300 משנת 1986).

סוגי חנינה

חנינה גורפת לעומת חנינה קצובה

חנינה גורפת מבטלת את העונש וגם את ההרשעה בעבירה שהובילה לעונש. חנינה כזו מאפשרת לאישיות פוליטית לשוב ולשמש בתפקיד ציבורי, אף אם הורשעה בעבירה שיש עמה קלון. חנינה זו חלה גם על עונשים מנהליים. לעומתה, חנינה קצובה היא קציבת עונשו של אדם, כלומר קיצורו. האחרונה יכולה להינתן גם לנאשם שנגזר עליו עונש מאסר עולם, באופן שייקצב עונשו, כך שיעמוד על 30 שנות מאסר לכל היותר.

חנינה לאדם לעומת חנינה לקבוצה

חלוקה נוספת היא חנינה לאדם פרטי וחנינה הניתנת לקבוצה שלמה של אנשים העומדים בקריטריונים מסוימים. סמכותו של נשיא המדינה מוגבלת לחנינה פרטית. הסמכות להענקת חנינה קבוצתית נתונה לכנסת.

בשנת 1968, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, החליטה הכנסת על הענקת חנינה קבוצתית, בתהליך שלא היה מעורב בו הנשיא. ניסיונות נוספים להענקת חנינה מסוג זה, לדוגמה בשנת יובל למדינה, כשלו. יוצאי דופן הם נאשמי טבח כפר קאסם. בשנת 1959 העניק הנשיא יצחק בן-צבי חנינה לאחרוני המורשעים במעורבות בטבח שעוד נותרו בכלא.

חנינה מראש לעומת חנינה בדיעבד

סמכות החנינה היא כוח שהשימוש בו משנה את המערכים הנורמטיביים של הכפופים לו. חנינת אדם מורשע משנה מערכי זכויות וחובות. לעומת זאת, חנינת אדם לפני שהורשע מפקיעה אותו מגדר כוחות בית המשפט. אדם שקיבל חסינות רטרואקטיבית לא רכש מעולם, מבחינה משפטית, מעמד של עבריין. זהו פן של החסינות הרטרואקטיבית כפיקציה משפטית. לעומת זאת, כאשר אדם נחון בדיעבד, מעמדו כעבריין מתגבש לנצח.

בבג"ץ 428/86 ברזילי, במסגרתו נדונה פרשה אשר נודעה לימים כפרשת קו 300, נקבע כי ניתן להעניק "חנינה מראש". אולם, נקבעו לכך סייגים דקדקניים ומחמירים. הנשיא דאז שמגר כתב בהחלטתו:

רק נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולה אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר - יכולות להצדיק התערבות מוקדמת כמתואר במהלך הרגיל של סדרי המשפט... השימוש בסמכות החנינה לפני הרשעה אינו אלא אמצעי נדיר וקיצוני אשר הושאר בידי הנשיא כסמכות חוקתית שיורית בעלת אופי של שסתום ביטחון.

בבסיס עמדת הרוב עמדו שני טיעונים:

  1. עצם הסכמתם של החשודים לקבל חנינה מעידה על אשמתם והרי זה כאילו ראו עצמם נאשמים והודו במשפט.
  2. מקור החנינה הוא במשפט המקובל, הכולל גם חנינה למפרע. בשנת 1949, עם הקמת מוסד הנשיאות, הועתקו סמכויותיו של הנשיא מהחוק הבריטי ובהן סמכות החנינה למפרע.

חנינה כללית

חנינה כללית, או אמניסטיה, היא מתן חנינה גורפת למספר רב של אסירים בכל בתי הכלא. חנינה כזו ניתנת בארצות רבות בעולם עקב אירועים לאומיים ופוליטיים יוצאי דופן. בדרך כלל, נלווה אליה הרצון לפתוח דף חדש במערכת החברתית וביחסים בין האוכלוסייה לשלטון. בניגוד לחנינה אישית, שמוענקת על ידי ראש המדינה, החנינה הכללית מעוגנת בחוק.

גם בישראל החנינה הכללית איננה בסמכותו של נשיא המדינה, אלא נקבעת בחוק של הכנסת. עד כה, הוענקו שתי חנינות כלליות: פקודת החנינה הכללית, התש"ט-1949, לרגל הקמת המדינה;[6] וחוק החנינה, התשכ"ז-1967, לרגל הניצחון במלחמת ששת הימים. בחנינות אלו לא נכללו אסירים שנשפטו על ביצוע פשעים חמורים, כגון רצח. מאז, עלה רעיון החנינה הכללית לדיון ציבורי פעמים אחדות (כמו בשנת היובל להקמת המדינה), אך לא הבשיל לכדי החלטה.

חנינת מס

חנינת מס היא אמצעי המשמש את המדינה כאשר נוצר צורך ועניין לעודד גבייה של כספי מיסים שהועלמו. העלמת מס היא תופעה נרחבת ונתפסת לבעיה קשה שכן הציבור, המשלם מיסים כחוק מרגיש מרומה כאשר ישנם המתחמקים מתשלום המס. מקורה של חנינת המס ניתנת בחקיקה או בהוראה מנהלית, המאפשרת לנישומים מעלימי מס לפנות מיוזמתם אל רשויות המס על מנת להצהיר על העלמות מס שביצעו ובכך לשלם בדיעבד את חובם למדינה. בתמורה זוכים נישומים אלו להגנה מפני סנקציה פלילית אשר היו צפויים לה אילו היו נתפסים ומועמדים לדין.

חנינות מפורסמות

"מידת הרחמים נתעוררה ופעלה הפעם, בשם המדינה והעם, לגבי מעשה אשר סימנו העיקרי, סימנו המחריד, הוא בכך שהדבר ה א ח ד שנעדר ממנו, במשך כל זמן ביצועו, היה זיק אחד של רחמים, נצנוץ אחד, רגע אחד של רחמים".
  • יהושע בן-ציון בנקאי שנידון ל-12 שנות מאסר על גניבה, וקיבל אחרי כשלוש שנים חנינה מנשיא המדינה, אפרים קציר, עם חתימת קיום של מנחם בגין, עקב מצב בריאותו. בן-ציון המשיך לטעון לחפותו, ולאחר שחרורו הקדיש חלק ניכר מ-27 שנות חייו הנותרות לניסיונות לטיהור שמו, אך נפטר מבלי לקבל חנינה מרחיבה יותר מנשיאי המדינה.
  • המעורבים בפרשת קו 300: ראש השב"כ, אברהם שלום, ושלושה פעילי שב"כ אחרים, בהם אהוד יתום, קיבלו חנינה מהנשיא חיים הרצוג, לפני שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין חלקם בפרשה.
  • המעורבים בפרשת רצח הרוזן ברנדוט בירושלים, ספטמבר 1948: מנהיג הלח"י נתן פרידמן-ילין הורשע ונדון לשמונה שנות מאסר בפועל - שוחרר לאחר זמן לא רב, לאחר קבלת חנינה, במסגרת חנינה כללית למעורבים בפרשת הרצח. בינואר 1949 אף עמד בראש "רשימת הלוחמים" שהעמיד הלח"י לבחירות לאספה המכוננת של אותה שנה וזכתה במנדט אחד (5,363 קולות).

חנינה לאחר המוות

לעיתים מוענקת לאדם או לקבוצה חנינה לאחר המוות. חנינה כזו משמשת לטיהור שמו של המנוח, ומשקפת עמדה לפיה לא הייתה הצדקה להרשעתו. דוגמאות:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ד"נ 13/60 היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה
  2. ^ בג"ץ 10021/06 ניר זוהר נ' שר המשפטים, ניתן ב-23.12.2008
  3. ^ דנג"ץ 219/09 שר המשפטים נ' ניר זוהר, ניתן ב-29.11.2010
  4. ^ "חנינה אונליין". ynet. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2017.
  5. ^ חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון), התשס"ב-2001, ס"ח 1817 מיום 30.12.2001
  6. ^ חנינה כללית - מעשה חקיקה אחרון של מועצת המדינה הזמנית, דבר, 11 בפברואר 1949
  7. ^ ריצ'רד נורטון-טיילור, החיילים הבריטים שנורו על "פחדנות" במלחה"ע הראשונה - יזכו כעת לחנינה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2006
  8. ^ APבריטניה העניקה חנינה לאלפי גברים שהורשעו בהומסקסואליות ומתו, באתר הארץ, 31 בינואר 2017
  9. ^ Michael Peltier, Florida pardons The Doors' Jim Morrison, Reuters, December 9, 2010
איזאיה בראדלי

איזאיה בראדלי (באנגלית: Isaiah Bradley) הוא דמות בדיונית של גיבור-על שהופיעה בחוברות הקומיקס קפטן אמריקה ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Truth: Red, White and Black #1 מינואר 2003 ונוצרה על ידי הכותב רוברט מוראלס והמאייר קייל בייקר.

בראדלי הוא אחד מנשואי מחקר אפרו-אמריקנים לפרויקט "סופר-חייל" של ממשלת ארצות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר מותו של אברהם ארסקין, ממציא הנסיוב והיחיד שידע את הנוסחה, הממשלה ניסתה לשחזר את הצלחת הפרויקט וליצור חיילי-על נוספים דמוי סטיב רוג'רס, שהפך מבחור שברירי וחלש לקפטן אמריקה העשוי ללא חת. תהליך הניסוי בבראדלי נשא דמיון רב לניסוי העגבת בטסקיגי.

כפי שתואר במהלך המיני סדרה Truth: Red, White and Black משנת 2003, פרויקט "לידה מחדש" החל כשיתוף פעולה בין אאוגנים אמריקנים, בריטים וגרמנים, בהנהגת ד"ר ג'וזף ריינשטיין, שעמד בראש הפרויקט בארצות הברית, וד"ר קוך, שעמד בראש הפרויקט בגרמניה. הניסיונות הראשוניים של ריינשטיין לשחזר את נוסחת "סופר-חייל" נוסתה על אפרו-אמריקנים. שלוש מאות חיילים נלקחו מבסיסם למיקום חשאי ועברו ניסויים קטלניים. רק חמישה מהם שרדו את הניסיונות. בשם הסודיות, חיילי צבא ארצות הברית הוציאו להורג את מפקד אתר הניסוי ואת מאות החיילים השחורים שנותרו במחנה. הממשלה אמרה לבני משפחותיהם כי שלוש מאות החיילים מתו בקרב.

כתוצאה מהשתתפות במשימות שטח וכן מרד פנימי, בראדלי היה לחייל היחיד ששרד בסופו של דבר את הניסוי. הוא גנב תלבושת ומגן רזרבים השמורים לקפטן אמריקה בטרם השתתף במשימת התאבדות להשמיד את ניסיונם של הנאצים לשחזר את נוסחת "סופר-חייל" במחנה ריכוז גרמני. שם, הוא התנקש בחייו של קוך. אולם, הוא נלכד והובא לפני הפיהרר עצמו, שהחליט לנתח אותו, להנדס את כוחותיו לתועלת המשטר הנאצי, ולשלוח את חלקי גופו כמסר לממשלת ארצות הברית. בראדלי ניצל בידי מורדים גרמנים, אך נשפט ונכלא בסביבות 1943. בשנת 1960, בראדלי קיבל חנינה נשיאותית מהנשיא דווייט אייזנהאואר ושוחרר.

בזמן ששהה בכלא, הממשלה ניסתה להשתמש ב-DNA שלו כדי ליצור חייל-על נוסף. לאחר 39 ניסיונות, התוצאה הביאה לילד בשם ג'וזאיה, בנם הגנטי של איזאיה ואשתו פיית'. הילד, שקרא לעצמו ג'זואיה אקס בהמשך, גדל באמצעות אם פונדקאית, שחמקה עמו מזרועות הממשלה.

בינתיים, ההשפעות ארוכות הטווח של הנסיוב החלו להשפיע על מוחו וגופו של איזאיה בראדלי, בדומה להשפעות הנגרמות משימוש בסטרואידים ומחלת האלצהיימר. סטיב רוג'רס למד אודות הניסויים שנעשו באפרו-אמריקנים, וניסה להתפייס עם בראדלי, שמוחו התנוון. רוג'רס מעולם לא גילה את אלה שבאמת עמדו מאחורי הפרויקט, ארגון "נשק פלוס", וכי בראדלי היה רק לאחד מתוך שורה של כלי נשק כדוגמת וולברין ופנטומאקס.

בראדלי נחשב ל"קפטן אמריקה השחור", ולאגדה בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית ביקום מארוול. אולם, מחוץ לקהילה זו הוא אינו ידוע ברבים. כאשר הוא הגיע כאורח מיוחד לחתונתם של סטורם והפנתר השחור, חלק מגיבורי-העל האפרו-אמריקנים היו מלאי יראת כבוד, ביניהם לוק קייג' (שקרא לו "אני הראשון"), מוניקה רמבו וסאם וילסון. אולם, וולברין הקנדי ללא היה מודע כלל למעמדו או לחשיבותו של האיש.

איזאיה בראדלי הוא גם סבו של אלייג'ה "איליי" בראדלי, גיבור-העל הצעיר שידוע בכינוי פטריוט וחבר בקבוצת האוונג'רס הצעירים. אלייג'ה טען כי כוחותיו נובעים מעירוי דם מאיזאיה, שדרכו קיבל את כוחות נוסחת "סופר-חייל". אום התברר כי הדבר היה שקרי, ואלייג'ה קיבל את הכוחות כתוצאה מהורמון גדילה מוטאנטי. חברי האוונג'רס הצעירים שיכנעו אותו שהוא לא זקוק לכוחות-על כדי להיות גיבור-על. עד מהרה הוא הופך למנהיג הקבוצה בזכות מוחו החריף ויכולותיו האתלטיות בלבד. כשאלייג'ה נפצע אנושות בקרב עם גזע הקרי וגזע הסקרול, הוא נזקק לעירוי הדם של סבו, מה שהעניק לו לבסוף כוחות-על.

אלן טיורינג

אלן מת'יסון טיורינג (באנגלית: Alan Mathison Turing;‏ 23 ביוני 1912 – 7 ביוני 1954) היה מתמטיקאי בריטי, ממניחי היסודות למדעי המחשב. הגיע להישגים יוצאי דופן בצד התאורטי ובצד המעשי של מדעי המחשב. בצד התאורטי הנחיל טיורינג לעולם את מכונת טיורינג – מודל מופשט למכונת חישוב אוניברסלית, אשר מתאר את אופן פעולתו של המחשב, ואת מבחן טיורינג – מבחן הבודק האם למכונה כלשהי יש בינה מלאכותית שלא תאפשר להבחין בינה לבין אדם. טיורינג נחשב לאבי מדעי המחשב והבינה המלאכותית.

בצד המעשי היה טיורינג דמות מרכזית במאמץ הבריטי במלחמת העולם השנייה: הוא היה אחד השותפים העיקריים לפיצוח ה"אניגמה" – מכונת הצפנה של הצבא הגרמני – מאמץ שתרם תרומה מכרעת לניצחונן של בעלות הברית. הוא גם פיתח מכונת פיענוח שכונתה "בומב", אשר מיכנה והאיצה את תהליך הפענוח של הודעות האניגמה המוצפנות.

טיורינג שם קץ לחייו בשנת 1954, שבועיים לפני יום הולדתו ה-42, ככל הנראה בעקבות תופעות הלוואי של טיפול הורמונלי שנכפה עליו לאחר שהורשע בהומוסקסואליות, שהייתה באותן שנים בגדר עבירה בבריטניה. בשנת 2009 התנצל ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, התנצלות רשמית ופומבית בשם הממשלה הבריטית על "היחס המחריד שנהגו כלפי טיורינג", וב-2013 העניקה לו המלכה אליזבת השנייה חנינה לאחר המוות.

אמנדה וולר

אמנדה בלייק-וולר (באנגלית: Amanda Blake-Waller) היא דמות בדיונית של נבלת-על ולעיתים אנטי גיבורה המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Legends #1 מנובמבר 1986, ונוצרה בידי הכותבים ג'ון אוסטרנדר ולן ויין והמאייר ג'ון ביירן.

אמנדה וולר היא סוכנת ממשלתית אכזרית הנמצאת בראש סולם הדרגות, ומשתמשת בעורמה, מניפולציה והפחדה בין היתר כדי להשיג את מטרותיה, שרובן קשורות לביטחון המדינה. היא לרוב קשורה לסוכנויות הביון כוח משימה אקס, שחמט, וארגוס, ומשמשת לרוב כמפקחת הצוות הממשלתי "יחידת המתאבדים", הפועל כשלוחה של כוח משימה אקס ולאחר אירועי ה-52 החדשים, כשלוחה של ארגוס. בנוסף לכך, היא שימשה כאחראית על ענייני אנשים בעלי כוחות-על בממשלת ארצות הברית, ובתפקידה כמנהלת ארגוס נעשתה למפקחת קבוצת ליגת הצדק של אמריקה. משנת 1986 עד לשנת 2011, וולר תוארה כאישה שחורת עור, נמוכת קומה וכבדת משקל. לאחר שכתוב כותרי חברת DC קומיקס ויקומם הבדיוני ("ה-52 החדשים") בעקבות אירועי "פלאשפוינט", וולר תוארה כאישה אתלטית ובכך צורפה גם למשימות שטח בצוותים בהם חברה בקומיקס.

דמותה של אמנדה וולר מדורגת במקום ה-60 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותה של מגלמת בסרט הלייב אקשן "גרין לנטרן" השחקנית אנג'לה באסט, והשחקנית ויולה דייוויס מגלמת אותה בסרט הלייב אקשן "יחידת המתאבדים". את דמותה בסדרות הלייב אקשן "סמולוויל" ו"החץ" גילמו השחקניות פאם גריר וסינתיה אדאי-רובינסון, בהתאמה. השחקנית סי-סי-אייץ' פאונדר ידועה בדיבוב הדמות בהזדמנויות רבות - סדרת האנימציה "ליגת הצדק ללא גבולות", סרטי האנימציה "סופרמן/באטמן: אויבי הציבור" ו"באטמן: מתקפה על ארקהם" ובמשחק הווידאו "באטמן ארקהם אוריג'ינס".

אמנסטי אינטרנשיונל

אמנסטי אינטרנשיונל ("ארגון אמנסטי הבינלאומי"; מהמילה האנגלית Amnesty, "חנינה") הוא ארגון לא-ממשלתי בינלאומי הפועל לקידום זכויות האדם המקודשות במגילת זכויות האדם של האו"ם ובסטנדרטים בינלאומיים אחרים לזכויות אדם. בפרט, אמנסטי פועל לשחרור כל אסירי המצפון, ביטול עונש המוות, עינויים, וכל יחס אכזרי אחר לאסירים, סיום תופעת הרציחות הפוליטיות וההעלמות הפוליטיות. הארגון מתנגד לכל הפרה של זכויות אדם, הן בידי ממשלות והן בידי קבוצות אופוזיציה.

בית חנינא

בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים, וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. ב-2014 התגוררו בשכונה 34,500 בני אדם.

ג'רלד פורד

ג'רלד רודולף "ג'רי" פורד הבן (באנגלית: Gerald Rudolph Ford Jr; נולד בשם לזלי לינץ' קינג הבן (Leslie Lynch King Jr) ‏ 14 ביולי 1913 - 26 בדצמבר 2006) היה פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הרפובליקנית, שכיהן כנשיאה ה-38 של ארצות הברית בין אוגוסט 1974 לינואר 1977. לפני כן כיהן כסגן נשיא ארצות הברית במשך שמונה חודשים, תפקיד שאליו מונה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון לאחר שקודמו, ספירו אגניו, התפטר עקב פרשת שחיתות. פורד נתמנה לתפקיד נשיא ארצות הברית אחרי שהנשיא ריצ'רד ניקסון התפטר עקב פרשת ווטרגייט. פורד הוא סגן הנשיא היחיד שמונה לתפקידו מכוח התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית, והוא האדם היחיד שכיהן כסגן נשיא וכנשיא ללא שנבחר לתפקידים הללו. לפני מינויו לסגן הנשיא, כיהן פורד במשך עשרים וחמש שנים כנציג המחוז החמישי של מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית. במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו היה פורד מנהיג המיעוט בבית הנבחרים.

כנשיא, חתם פורד על הסכמי הלסינקי, שהמשיכו את מדיניות הדטאנט במהלך המלחמה הקרה. עם כיבוש דרום וייטנאם בידי צפון וייטנאם תשעה חודשים לאחר נשיאותו, הוא נאלץ לסיים את מעורבותה של ארצות הברית בווייטנאם. מבחינה פנימית, המצב הכלכלי במהלך כהונתו היה הגרוע ביותר מאז סוף השפל הגדול, כשכהונתו מאופיינת באינפלציה ובמיתון. אחת מפעולותיו השנויות במחלוקת של פורד הייתה הענקת חנינה נשיאותית לנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון על כל פעולותיו במהלך פרשת ווטרגייט. במהלך כהונתו, לא עסק רבות במדיניות חוץ, והקונגרס הכתיב לו את המדיניות. בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית ב-1976, ניצח פורד את מושל קליפורניה לשעבר, רונלד רייגן. פורד היה המועמד הרפובליקני בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1976, אולם הפסיד למועמד הדמוקרטי, מושל ג'ורג'יה לשעבר, ג'ימי קרטר.

בשנת 1999 עוטר פורד על ידי הנשיא ביל קלינטון בעיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית - מדליית החירות הנשיאותית. לאחר כהונתו, נותר פורד פעיל במפלגתו. פורד מת ב-26 בדצמבר 2006. היה הנשיא שנפטר בגיל המבוגר ביותר (93) עד מותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש ב-2018\12\30 בגיל 94. כהונתו, שנמשכה 895 ימים בלבד, היא הכהונה הקצרה ביותר של נשיא שלא מת במהלך כהונתו. הוא סגן הנשיא האחרון שמונה לנשיאות.

יעקב כץ (כצל'ה)

יעקב דב כץ (נכתב גם כ"ץ) המכונה "כֶּצָלֵ'ה" (נולד בכ"ח באלול ה'תשי"א, 29 בספטמבר 1951) הוא מראשוני גוש אמונים, ממייסדי היישוב בית אל, מוסדות קריית ישיבת בית אל, ערוץ 7 והעיתון "בשבע". היה חבר הכנסת בכנסת ה-18, בראש רשימת "האיחוד הלאומי". בשנתיים הראשונות לכהונתה של הכנסת ה-18 היה יו"ר הוועדה לבעיית העובדים הזרים. כיום הוא יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת ערוץ 7.

מאסר עולם

מאסר עולם הוא גזר דין של מאסר לכל החיים המוטל על המורשעים בעבירות חמורות ביותר, לרוב בגידה או רצח. בפועל, נהוג לקצוב את עונש המאסר למספר מוגבל של שנים. במרבית המדינות זו צורת הענישה החמורה ביותר (הענישה החמורה ממנה, עונש מוות, קיימת בחלק קטן מהמדינות).

מושל טקסס

מושל טקסס (באנגלית: Governor of Texas) הוא ראש הרשות המבצעת (הממשלה) והמושל של מדינת טקסס והמפקד העליון של כוחות הצבא הטקסנים. למושל יש הכוח לבטל, לאשר או להטיל וטו על חוקים שמועברים בבית המחוקקים של טקסס, וכן לכנס את בית המחוקקים. המושל רשאי להעניק חנינה לפושעים (רק לאחר התייעצות עם מועצת החנינות של טקסס), אך במקרה של בגידה המושל חייב את אישור הסנאט של טקסס. המושל רשאי להדיח ולפטר שרים.

המושל הנוכחי (2017) הוא גרג אבוט.

נעמי בלומנטל

נעמי בלומנטל (נולדה ב-22 בנובמבר 1943)היא אשת ציבור ישראלית. הייתה חברת הכנסת מטעם הליכוד בכנסות ה-13 עד ה-16, בה גם שימשה כסגנית שר התשתיות.

נשיא

נָשִׂיא הוא תוארו של ראש מדינה, במדינה מסוג רפובליקה, וכן זהו לעיתים תוארם של נשיאי ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמה: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא במדינה מסוימת נקבעות בהתאם לצורת המשטר הנהוגה בה.

פלסטיק (קומיקס)

פלסטיק (באנגלית: Plastique, מלשון חומרי נפץ) היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Firestorm Vol. 2 #7 מדצמבר 1982 ונוצרה על ידי הכותב ג'רי קונוויי והמאייר פאט ברודריק. הדמות היא יריבתו ומושא אהבתו לעיתים של גיבור-העל קפטן אטום.

פלסטיק הוא האלטר אגו של בט סנס סוצ'י, טרוריסטית אשר הוצגה לראשונה כאשר רצתה לאלץ את ניתוקה של קוויבק מקנדה. היא ניסתה לבצע פיגוע התאבדות במערכת העיתון הבדיונית "ניו יורק הראלד אקספרס" בעזרת פצצות המחוברות לתלבושתה. פיירסטורם מצא אותה ופירק אותה מהפצצות על ידי המסת בגדיה מה שהותיר אותה עירומה ומבוישת בעוד הוא פוצץ את הפצצות בביטחה. מאוחר יותר, היא השיגה את האפשרות להקרין מתוך גופה כוח פיצוץ באמצעות הנדסה גנטית. הופעתה האחרונה בפומבי כטרוריסטית הייתה מעל דפי קפטן אטום, כשניסתה להשמיד את בניין הפרלמנט הקנדי באוטווה ואת פסל החירות בניו יורק סיטי וכן להתנקש בחייהם של נשיא ארצות הברית וראש ממשלת קנדה. תוכניותיה סוכלו והיא נתפסה בידי קפטן אטום.

סנס סוצ'י הייתה חברה ביחידת המתאבדים למשך משימה אחת בלבד, לפני שניסתה לבגוד בחברי הקבוצה. היא עברה תהליך בו זיכרונותיה נמחקו, ובסופו של דבר הפכה לשכירת חרב עד אשר החליטה לחזור למוטב וקיבלה חנינה נשיאותית על פשעיה. היא התאהבה בנתניאל אדם - האלטר אגו של קפטן אטום - והוזמנה להצטרף לקבוצת "צדק אקסטרים", סיעה של ליגת הצדק שהביעה חוסר שביעות רצון מיחסיה של הליגה עם האומות המאוחדות.

בתקופת המשבר האחרון, בט סנס סוצ'י חזרה לדרכיה הנפשעות, נפרדה מבעלה והצטרפה ליחידת המתאבדים מחדש. ביקום DC המחודש שלאחר אירועי פלאשפוינט, פלסטיק נראתה בחברה הסודית של נבלי-העל וניסתה להתנקש בחייה של מאדאם קסנדו.

גרסה צעירה של בט סנס סוצ'י הופיעה בפרק השני בעונתה השמינית של הסדרה סמולוויל בגילומה של השחקנית ג'סיקה פארקר קנדי. את דמותה של בט סנס סוצ'י מגלמת השחקנית קלי פריי בסדרת הטלוויזיה "הפלאש".

פרשת קו 300

פרשת קו 300 או פרשת השב"כ היא פרשה שאירעה ב-1984 ונמשכה כשנתיים וחצי, שתחילתה בחטיפת נוסעי אוטובוס על ידי מחבלים פלסטינים כבני ערובה לצורכי מיקוח ושחרורם בפעולה צבאית בה נהרגה אחת מנוסעות האוטובוס, והמשכה בחקירה ממושכת של אנשי השב"כ שהרגו שני מחבלים לאחר תפיסתם ושיקרו בעדותם באשר לנסיבות המוות. הפרשה הביאה למשבר חמור בשב"כ וביחסיו עם גורמים ממשלתיים אחרים, ולפרישת ראש השב"כ ובכירים נוספים.

בעלי התפקידים בעת החטיפה היו: ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון משה ארנס, הרמטכ"ל משה לוי, קצין חי"ר וצנחנים ראשי יצחק מרדכי, מפקד סיירת מטכ"ל שי אביטל, ראש השב"כ אברהם שלום, וראש אגף המבצעים בשב"כ אהוד יתום.

קיליקיה

קיליקיה הייתה חבל ארץ בקצה הדרומי של אסיה הקטנה, הגובלת עם קפדוקיה מצפון. חלקה המערבי של קיליקיה צורף לאימפריה הרומית החל בשנת 102 לפנה"ס. בשנת 67 לפנה"ס סיים גנאיוס פומפיוס מגנוס את תפקידו כקונסול ויצא במינוי מיוחד של הסנאט הרומי להילחם בשודדי הים ששרצו בים התיכון. הוא עקב אחריהם עד למעוז כוחם העיקרי בקיליקיה, ושכנע רבים מהם להיכנע לו בהבטחת חנינה. פומפיוס הפך את קיליקיה לפרובינקיה רומית שבירתה בטרסוס (תרשיש) וארגן מחדש את גבולותיה שכללו את כל החוף הדרומי של אנטוליה. רבים משודדי הים שנכנעו לפומפיוס יושבו בעיר סולי, סמוך למרסין של ימינו, ושמה שונה לפומפיופוליס (Pompeiopolis). ליהודים הייתה היסטוריה עם יושבי ארץ זו, כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים ששכירי חרב קליקים אשר נלחמו בצורה של הופליטים היוו את ראשי המשמר האישי של מלכי הממלכה החשמונאית. ישנן עדויות על התיישבות יהודית באזור החל מסוף המאה הראשונה לספירה וכן עדות על מרכז יהודי במאה הרביעית.

קספר ויינברגר

קספר וילארד ויינברגר (באנגלית: Caspar Willard Weinberger‏; 18 באוגוסט 1917 - 28 במרץ 2006) היה פוליטיקאי אמריקאי, רפובליקני, שכיהן כמזכיר ההגנה במשך שבע השנים הראשונות של ממשל רונלד רייגן. ויינברגר נודע בעיקר כמי שהיה אחראי על יוזמת ההגנה האסטרטגית ובשל מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס.

רבי חנינא בן חכינאי

רבי חנניא (חנינא) בן חכינאי היה תנא בדור השלישי והרביעי. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא הראשונים, והיה חברם של אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא ושמעון התימני. לפי אחת הגרסאות היה מעשרה הרוגי מלכות.

לפי האגדה, ישב 12 (או 13) שנה ולמד תורה בבית רבי עקיבא רבו. כשהגיעה זמן בתו להינשא שלחה לו אשתו מכתב, והודיעה לו על כך. כשנשאר ללמוד ולא חזר לביתו ידע רבי עקיבא על כך, ודרש: כל מי שיש לו בת – ילך וישיאנה!

חזר רבי חנניא אל עירו, אך כיוון שהשתנו פני העיר לא מצא את ביתו. מה עשה? הלך והתיישב ליד הבאר, עד שהגיעה קבוצת נשים ושמע אחת קוראת: בת חכינאי, מלאי את כדך! ידע שזאת בתו, עקב אחריה ונכנס לביתו. אשתו, שלא הייתה מוכנה לכך – ראתה אותו ונבהלה, עד שיצאה נשמתה. התפלל עליה רבי חנניא ואמר: ״רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?״ ביקש רחמים עליה וחייתה – מיד שבה אליה רוחה.בנוסף, האגדה מספרת על ר' חנינא בן חכינאי, שכל ימיו היה יושב בתענית מגיל שתיים עשרה שנה עד תשעים וחמש.

רבי חנינא בן תרדיון

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".

רבי יהושע בן חנניה

רבי יהושע בן חנניה הלוי (או רבי יהושע), היה תנא בדור השני, ראש ישיבה בפקיעין שבגליל. תלמידו הגדול היה רבי עקיבא, ובר פלוגתא של רבי אליעזר. התפרנס מייצור ומכירת פחמים.

ששת הגיבורים הגדולים

ששת הגיבורים הגדולים (באנגלית: Big Hero Six) היא קבוצה בדיונית של גיבורי-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הקבוצה הופיעה לראשונה בחוברת The Sunfire and Big Hero Six #1 מספטמבר 1998, ונוצרה על ידי הכותב סטיב סיגל והמאייר דאנקן רולו.

בדומה למספר קבוצות גיבורי-על אחרות, הקבוצה הוקמה בחסות הממשלה, וכמו קבוצות ת'נדרבולטס ויחידת המתאבדים גייסה פושעים לשורותיה תמורת חנינה. בדומה לששת המרושעים וארבעת המופלאים, הקבוצה שומרת על הרכב קבוע של שישה חברים. הצוות היה אמור להופיע לראשונה בחוברות קבוצת אלפא פלייט, אך בשל בעיות תזמון פורסם בחוברת סולו עם סאנפייר. הקבוצה קיבלה הרצת חוברת ב-2008, והגיחה באירוע ספיידרמן מ-2012. בשנת 2014, אולפני דיסני ומארוול שיתפו פעולה והפיקו סרט אנימציה באותו שם על הקבוצה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.