חנוכת המקדש

חֲנֻכַּת המקדש הוא שמו של אירוע חגיגי שנערך עם סיום בנייתו של בית המקדש או המשכן, ובו הוקרבו קורבנות מיוחדים ונערכו חגיגות שמחה.

האירוע התקיים בעבר על ידי משה רבינו כאשר הושלמה בנייתו של המשכן, על ידי שלמה המלך כאשר הושלמה בנייתו של בית המקדש הראשון, על ידי כנסת הגדולה כאשר הושלמה בנייתו של בית המקדש השני ועל ידי הורדוס כאשר הושלם שיפוצו של בית המקדש השני.

על פי פירושים שונים למקרא, ייערך אירוע זה גם עם השלמת בנייתו של בית המקדש השלישי בגאולה.

Tissot Solomon Dedicates the Temple at Jerusalem
שלמה המלך חונך את בית המקדש הראשון

קיומו של האירוע בעבר

ישנם מקורות רבים בתנ"ך המציינים את קיומו של האירוע בזמנים שונים.

חנוכת המשכן מתועדת בתורה:

"וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ"

חנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך מתועדת בנביאים:

"וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

חנוכת בית המקדש השני על ידי כנסת הגדולה מתועדת בכתובים:

"וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה. וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין לחטיא [לְחַטָּאָה] עַל כָּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"

את החגיגות שהתקיימו עם השלמת שיפוצו של בית המקדש השני על ידי הורדוס מתאר יוסף בן מתתיהו בספר יוסיפון פרק נ"ה. הוא מתאר שם את השמחה הרבה, התשבחות לה' והקורבנות המרובים שהוקרבו אז.

קיום האירוע בעתיד

בספר יחזקאל נאמר[1]: "שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ ידו [יָדָיו]: וִיכַלּוּ אֶת הַיָּמִים וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה."

על-פי פירושו של הרמב"ן על יחזקאל, נסובים פסוקים אלו על חנוכת המקדש שתתקיים בגאולה העתידה, לאחר השלמת בניית בית המקדש השלישי.

האם היא מצווה הנוהגת תמיד

יש הסוברים שמצוות חנוכת המקדש היא מצווה המתקיימת תמיד, כאשר נגמרת בניית בית המקדש, אולם גם בכך נחלקו האם היא נחשבת כמצווה בפני-עצמה או לא:

בעל ההלכות גדולות מנה מצווה זו בפני עצמה. אולם הרמב"ן, אף-על-פי שמסכים עמו שהיא אכן מצווה הנוהגת לדורות, אינו מונה אותה בפני עצמה. הסיבה לכך היא שהוא מונה את מצוות חנוכת המקדש בכלל מצוות בניין בית המקדש[2].

לעומתם, סובר הרמב"ם שאינה מצווה לדורות, וכל הקורבנות שהוקרבו על ידי הנשיאים במדבר, שלמה המלך וכנסת הגדולה היות בתורת נדבה בלבד.

פרטי המצווה

את מצוות חנוכת המקדש קיימו מייד לאחר גמר בניין בית המקדש, משום שעיכוב בעבודת בית המקדש למרות שהוא מוכן לעבודה הנו אסור. למרות זאת, אם ישנו חלק בבית המקדש שאינו מוכן, למרות שהוא חלק שאינו עיקרי ואינו נצרך עבור עבודתו הסדירה של בית המקדש[3], אכן המתינו עד סיומן המוחלט של עבודות הבנייה, ורק לאחר מכן נערכו חגיגות החניכה.

חיוב השמחה

למרות שלא נזכר בתורה במפורש חיוב על שמחה בעת חנוכת המקדש, למדו זאת המפרשים ממספר מקומות:

  • נאמר בספר דברים[4]: "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'." שם מרומז על מצוות חנוכת בית המקדש, ובפסוק שלאחריו נאמר[5]: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם."

מכך למדו שחובה על עם ישראל לבוא לחגיגות חנוכת המקדש ולשמוח.

  • ישנם ראשונים שהסבירו שאומנם אין חיוב מיוחד לשמוח בחנוכת המקדש, אולם ישנו חיוב כללי על שמחה בעת הבאת קורבנות, כמו שכתוב בספר דברים[6]: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ." ומכיוון שבחגיגות חנוכת המקדש מוקרבים קורבנות רבים - ישנו חיוב לשמוח.
  • הנצי"ב מוולוז'ין לומד זאת[7] ממה שכתוב בספר במדבר[8]: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם." הנצי"ב מסביר שפסוק זה נסוב, בין השאר, על חנוכת המקדש.

מנהגי שמחה שנקבעו לדורות

בספר יוסיפון[9] כותב יוסף בן מתתיהו שלאחר השלמת השיפוצים שעשה הורדוס בבית המקדש השני נהג עם ישראל לחגוג זאת מדי שנה ביום בו הושלמו עבודות הבנייה ונערכה חנוכת המקדש. כיום לא מציינים יום זה בחגיגות מיוחדות.

בחודש ניסן, בו נערכה חנוכת המקדש הראשונה - עם סיום עבודות בניית המשכן במדבר סיני, אסור להתענות. הסיבה לכך היא משום שחציו השני של החודש הוא חג הפסח והימים שלפניו ואחריו[10], וחציו הראשון - הוא הימים בהם הוקרבו קרבנות נשיאי השבטים של עם ישראל, כחלק מחגיגות חנוכת המקדש. ימים אלו מצוינים עד היום באי-אמירת תחנון, ובקריאה בתורה המיוחדת לכל יום, לפי הנשיא שהקריב את קרבנו ביום זה.

הראשונים כתבו שאין נופלים אפיים (אמירת תחנון) בימים שבין יום הכיפורים לסוכות משום שבימים אלו הושלמה בנייתו של בית המקדש הראשון ונערכו חגיגות חנוכת המקדש.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוקים כ"ו-כ"ז.
  2. ^ על-פי ה'קנאת סופרים' על דברי הרמב"ן.
  3. ^ למשל, ה"כליא ברק" שהיה מוצב על גג ההיכל על-מנת למנוע ממעופפים לנוח שם, אך לא היה חשוב כלל עבור עבודת בית המקדש הסדירה.
  4. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י"א.
  5. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י"ב.
  6. ^ ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק ז'.
  7. ^ בפירושו על התורה, "העמק דבר".
  8. ^ ספר במדבר, פרק י', פסוק י'.
  9. ^ פרק נ"ה.
  10. ^ ערב החג, ו"איסרו חג" - יום טוב שני הנוהג בחוץ-לארץ בלבד.
אין מערבין שמחה בשמחה

אין מערבין שמחה בשמחה הוא כלל הלכתי, לפיו אין לבצע פעולות שמהוות עילה המצדיקה שמחה בזמן בו על האדם להיות עסוק בשמחה אחרת. דוגמה לכך היא האיסור להינשא בימי חול המועד.

אמנת נחמיה

כריתת אמנת נחמיה היא מאורע מקראי המסופר בספר נחמיה, בו מתוארת התעוררות עממית בימי שיבת ציון לחידוש הברית בין שבי הגולה לה', שהתרחשה ביום כ"ד בתשרי. הרקע לחידוש הברית היה מעמד קריאת התורה על ידי עזרא הסופר, שהתרחש מספר שבועות קודם לכן, בשני ימי ראש השנה, שהוביל להכרה בחטאי העם והצורך בתיקון. האירועים מתוארים בספר נחמיה, פרק ח' עד פרק י'.

בפרשנות המקרא קיימת מחלוקת האם אירוע זה אירע בימי עליית זרובבל, לאחר הצהרת כורש, או בימי עליית נחמיה לארץ, עשרות שנים לאחר מכן.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בעל זבוב (אל)

בעל זבוב הוא שמו של אל כנעני או פלשתי, המוזכר מספר פעמים בתנ"ך.

המאה ה-2 לפנה"ס

המאה ה-2 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 101 לפני הספירה. זוהי המאה השנייה לפני תחילת הספירה הנוצרית.

עם תחילת המאה ולאחר סיום המלחמה הפונית השנייה והניצחון על קרתגו, החלה לפרוח הרפובליקה הרומית והפכה לאימפריה ים-תיכונית ששלטה על יוון, צפון אפריקה והמזרח התיכון. עם זאת, שנת 133 לפנה"ס נזכרת כנקודת ההדרדרות של רומא דווקא לאחר שיא פריחתה. בשנה זו נרצח הטריבון טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס שהיה הוגה הוועדה האגררית שתפקידה חלוקת הקרקעות לאיכרים העניים.

בסין, הייתה תקופה זו גם שיא בשלטונה של שושלת האן המערבית.

בין 167 לפנה"ס ל-160 לפנה"ס התרחש בארץ ישראל מרד החשמונאים - מרד של היהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית ובתומכיה המתייוונים. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

השנים החסרות

השנים החסרות בכרונולוגיה המקראית והמסורתית הוא מונח המתייחס לפער של כ-165 שנים בין המסורת היהודית לבין המחקר ההיסטורי המודרני.

זרובבל בן שאלתיאל

זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל הוא דמות מקראית אשר היה ראש הגולה, אחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, אשר בנה את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס.

חנוכה

חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) או חג האורים הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן. חנוכה (יחד עם פורים) הוא אחד משני החגים הבולטים ביותר שנוספו למסורת ישראל, על ידי היהדות הרבנית.

חנוכת בית

חנוכת בית חדש או מקום חדש היא אירוע או מסיבה חגיגית לרגל הכניסה לבית או למקום. מנהג החניכה רווח בתרבויות רבות, להבעת שמחה על המאורע, להציג את הבית החדש לידידים, ולעיתים גם יינתנו בו מתנות הכוללות בדרך כלל אביזרים לבית החדש (כעציץ, אגרטל, או תמונת מסגרת) או משהו עבור המסיבה (כמו בקבוק יין, זר פרחים, או מצרכי מזון).

יש הרואים בחנוכת הבית טקס מיסטי לגירוש שדים ומזיקים מהבית.

יהודה המכבי

יהודה המכבי (או המקבי, ביוונית: Ιούδας ο Μακκαβαίος‏; ? - 160 לפני הספירה) היה מצביא ומנהיג יהודי שעמד בראש מרד החשמונאים, שהחל בתגובה לגזירות אנטיוכוס הרביעי. הוביל את המורדים במחוז יהודה להקמת צבא ולהישגים צבאיים ופוליטיים שסללו את הדרך להקמת המדינה החשמונאית.

נס פך השמן

נס פך השמן הוא סיפור המובא בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, כאחד מהניסים שהתרחשו בתקופת מרד החשמונאים וכאחת הסיבות העיקריות להדלקת נרות בחג החנוכה וחגיגתו למשך שמונה ימים לדורות. לפי הסיפור, התרחש הנס לאחר שחרור בית המקדש השני במרד החשמונאים, והוא מתאר כיצד נמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור, שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק להארת מנורת המקדש לשמונה ימים.

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, כלומר שבני ישראל היו עולים בחג הסוכות לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

תהילים ל'

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הוא מזמור המופיע כפרק ל' בספר תהילים והוא מיוחס לדוד המלך ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו שלמה המלך.

המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית. ונוהגים לאומרו בימי החנוכה. המזמור הוא אחד הקטעים הנאמרים ברוב הקהילות בכל יום בתפילת השחרית כחלק מפסוקי דזמרא.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.