חנוכה

חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) או חג האורים הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת.[1] חנוכה נחשב כמצווה דרבנן. חנוכה (יחד עם פורים) הוא אחד משני החגים הבולטים ביותר שנוספו למסורת ישראל, על ידי היהדות הרבנית.

חנוכה
חנוכייה בכותל המערבי
חנוכייה בכותל המערבי
שמות נוספים חג האורים
חג הגבורה
חג האור
חג הניסים
חג המכבים
חג החורף היהודי
נחגג כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים עד ב' או ג' בטבת
סיבה ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים חנוכייה, נר, כד שמן, לביבות, סופגניות, וסביבונים.
מתקשר ל פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל
Hanukkah (15858208328)
הסמל הבולט של חנוכה הוא הדלקת נרות במרחב הציבורי או לנגד חלון הפונה לרחוב, לשם "פרסום הנס"

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א',[2] בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה,[3] ובהתאמה להנחת אבן הפינה לבית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה.[4] הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש שלא נחגגו בעקבות גזרות אנטיוכוס, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה לשבעת ימי המילואים בטרם חנוכת המשכן[5]

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.[6]

תיאור החג במקורות קדומים

ספרי המקבים

Plate 13 of 22 for the Macklin Bible after Loutherbourg. Bowyer Bible. Sacrilege of Antiochus (cropped)
ספר מקבים א', פרק א': אנטיוכוס מטמא את ההיכל ולוקח את כלי השרת.

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים מהמאה ה-2 לפנה"ס. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים [...] ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. [...] ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.

ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה והוא השלמה לחג הסוכות שאותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים [...] ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

קדמוניות היהודים

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" משלהי המאה ה-1 לספירה:

ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים [....] ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח. וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. [...]
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים [...] וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.

אזכורים בספרות חז"ל

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה,[7] אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא,[8] שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית.[9]

בתלמוד הבבלי במסכת שבת,[10] ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

גם בכתובת רחוב (שורה 3) נזכר חג החנוכה בהקשר לאכילת פירות שביעית.

במקורות נוצריים

החג מוזכר באופן אגבי בבשורה על-פי יוחנן (י, כב),[11] כחג שנחוג בתקופת ישו: "וַיְהִי חֲנֻכָּה (ἐνκαίνια) בִּירוּשָׁלָיִם וְהָעֵת סְתָיו׃ וְיֵשׁוּעַ מִתְהַלֵךְ בַּמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שֶׁל־שְׁלֹמֹה". הוראתו של יהודה המקבי לחוג מדי שנה את חנוכת המזבח בכ"ה בכסלו, כפי שהיא מתועדת בספר מקבים א' ד' נ"ט, נשמרה בקאנון הנוצרי עם יתר הספרים החיצוניים שלא הוכללו בתנ"ך.

לאורך ההיסטוריה, מרד המקבים היה אירוע חשוב בזיכרון הנוצרי, אם כי דרשנים והוגים מטעם הכנסייה נדרשו להתמודד עם הצורך להסביר לקהלם כי העמידה על שמירת התורה – במיוחד ברית מילה ודיני הכשרות, ציוויים שהנצרות שללה במפגיע – הריגת מפריה החוטאים ומלחמת יהודים בגויים היו בגדר עשיית רצון האל לפני בוא ישו.[12]

יסודות ליצירת החג

מרד החשמונאים

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, והיום בו החל נס פך השמן.[13]

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב (138 לפנה"ס), ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.[14]

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים, וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה.

מתוך על הנסים לחנוכה

נס פך השמן

הסכוליון של מגילת תענית, פירוש עברי קדום הנלווה לנוסח הארמי בכל כתבי היד של המגילה, הוא המקור הקדום ביותר שבידינו לנס פך השמן. על פי מקור זה כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונה ימים.[15][16]

לאחר מכן מופיע הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.

הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון. ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

"ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח..." (ספר מקבים ב', פרק א') "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו." (ספר מקבים ב', פרק י')
Hanukkah 18th century
ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

חג החורף

בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרשים בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.

חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך. המדרש בבראשית רבה מזכיר גם את האש כמתנה שנתן האל לאדם החושש מהחשכה, במעשה שמזכיר את המיתוס היווני אודות פרומתאוס. יש הרואים בחג החנוכה מוטיבים של התאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה. לגישה זו, בגלל היותו של חג החנוכה חג מאוחר, הוכנסו בו מוטיבים שנחוגו בכל התרבויות מסביב באותה תקופה, ואלו באים בהקשר של אור[17][דרוש מקור: דרוש מקור שאינו מאמר שפרסם אסטרולוג ב-ynet.].

חג הזיתים

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן.[18] על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.[19]

לפי התנ"ך, (חגי פרק ב' י"ח) ערב חנוכה מצוין גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.

מצוות החג

PikiWiki Israel 47026 Hannukah in kindergarten
חנוכה בגן ילדים במעברה, 1951 לערך

הדלקת נר חנוכה

Prière pour "Hanouca"
סדר הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.[20] מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות אולם מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית. המהדרין במצווה, לדעת האשכנזים, מדליקים נר אחד על ידי כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין נוהגים לפי שיטת 'מוסיף והולך',[21] לפיה מוסיפים בכל יום נר נוסף.

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין[22] אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק.[23] בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.[24]

הלל והודאה

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב') במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ."

מצווה מרכזית[25] בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה,[26] ויש הסוברים שהן חייבות.[27]

כמו כן, בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן. בקצת קהילות אשכנז ואיטליה, אומרים פיוטים לשבת חנוכה.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית,[28] ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

מנהגי החג

חג חנוכה
מסימני החנוכה: חנוכייה, סביבונים וסופגניות

זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.[29]

Colorful dreidels2
סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה

משחק בסביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיעה אות אחרת מהאותיות נגה"פ שפענוחן "נס גדול היה פה". בחוץ לארץ נהוג שה"פ" מוחלפת ב"ש" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה שם".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה.[30] במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה.[31]

דמי חנוכה

סרטונים קטעי וידאו של חדשות 2. חנוכה - מנהגי החג

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מבצע חנוכה של חב"ד

הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" ובו חסידי חב"ד מדליקים חנוכיות בכל מקום שיש בו בית יהודי בשביל פרסום הנס וכן יחזקו הדלקות קיימות. המנהג תפס בהצלחה, ובערים ומדינות רבות יש מקומות להדלקת חנוכיה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.[32]

מתנה כל יום בארצות הברית

הורים יהודים בארצות הברית ובקנדה נוהגים לתת לילדיהם כשמונה מתנות במהלך החג, אחת בכל יום.[33] מנהג זה התחיל ככל הנראה במאה ה-19 בצפון אמריקה, בעקבות רצונם של משפחות יהודיות לא לקפח את ילדיהם שצפו באותו זמן בחבריהם הנוצריים מקבלים שלל מתנות לכבוד חג המולד.[34]

נשים בחנוכה

Lighting the Menorah at Young Judaea Event (6537591179)
אישה מדליקה חנוכיה באירוע של תנועת יהודה הצעיר, שנות ה-40

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן.[35]

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.[36] למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו".[37] אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.[38]

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את עיד אל-בנת ("חג הבנות") לזכר גבורת הנשים במרד החשמונאים. מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.[39]

החנוכה בגלות ובמדינת ישראל

German Jewish soldiers hold a Hanukkah celebration. Poland, 1916
חיילים יהודים גרמנים במלחמת העולם הראשונה מדליקים נרות חנוכה, פולין, 1916

יש הטוענים[40] כי המסר העיקרי של חג החנוכה הוא ניצחון חופש הפולחן הדתי, שבו הצליח עם ישראל להתגבר על אומה פגנית שניסתה לעקור אותו מדתו. לעומת זאת, יש שטוענים[41] דווקא להפך, שהמסר העיקרי של חג החנוכה הוא חג של מאבק נגד הסובלנות.[42]

בעת החדשה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית, כאשר יציאתם של היהודים לחברה הכללית גרמה להיחלשות בציונו של החג[דרוש מקור]. סקרים סטטיסטיים[דרוש מקור] כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20[דרוש מקור], בארצות אירופה ובצפון אמריקה, אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב.

Maccabi-zion
ארצות הברית, 1938. בול של קק"ל מציג הקבלה בין הגיבור המכבי לגיבור הציוני.

עם זאת, בשל תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה, הפך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה[דרוש מקור]. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור', שהפך מסמל לגבורה לסמל של חירות ונאורות. במקביל התפתח במשפחות מעורבות יהודיות-נוצריות, בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית, חג בשם כריסמוכה שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני.[43] ההסבר המקובל לכך הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים, פעולה אקטיבית המנוגדת לדפוסי הפעולה הפסיביים שאימצה היהודית הגלותית. לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד במאמצים מודעים וגלויים להביא ליישוב ארץ ישראל. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

על פי הסבר זה, בגלות נדחק חג החנוכה לתודעה משנית, שכן רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית. כמו כן, עבר משקלו של החג לנס פך השמן, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד ומוריד ממשקלה של הפעולה האנושית. יש הטוענים[דרוש מקור] שחז"ל תקנו את חג החנוכה ועיצבו את דמותו לאחר ארבעה ניסיונות מרד כושלים של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרון שבהם, מרד בר כוכבא, הביא לפגיעה קשה ביישוב היהודי בישראל. ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג[דרוש מקור].

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת האל בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

Flickr - Government Press Office (GPO) - soldiers lighting the Hanuka candles during Yom Kippur war
חיילי צה"ל מדליקים נרות חנוכה באוהל, דצמבר 1973

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ...
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז", בו משתמשת שמר בביטוי "מעוז צור ישועתי" שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל. השיר נכתב לכבוד מעוזי צה"ל בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכיה מתרמילי פגזים:

מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי
הפרדסים נתנו ריח

שירי חנוכה בראי הזמנים

חג החנוכה רווי שירים החל מפיוטים עתיקים וכלה בשירים חדשים שנכתבו והולחנו בשנים האחרונות. הקורא והמקשיב להם כמקבץ שלם, עשוי לשים לב לשינוי משמעותי בהלך הרוח שהם משדרים. שירי חנוכה שנכתבו טרם המדינה, משדרים את הרוח הציונית וטומנים בחובם את המסר החינוכי של העלייה והעבודה בארץ ישראל. עם הקמתה של המדינה שירי חנוכה עסקו במשמעות האור וגירוש החושך. בהמשך הולכים השירים ונעשים בעלי אופי אינדיבידואלי, שירים העוסקים ב"אני" ולא בהשתייכות לכלל.

שירי חנוכה מלפני קום המדינה

Merutz Halapid - torch trail
כרזת פרסום למרוץ הלפיד של תנועת מכבי הצעיר, 1949

שירי חנוכה מלפני קום המדינה רוויים הלך רוח ציוני ואידאולוגיה המשווים בין ניצחון המכבים לשאיפות הלאומיות של העם היהודי, תוך דחיקת מאפיינים דתיים.[44] דוגמה רהוטה לכך נמצאת בשיר מי ימלל מאת מנשה רבינא. מתוך השיר: "בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה, ובימינו כל עם ישראל, יתאחד יקום ויגאל". שירים נוספים מן התקופה הזו אשר נושאים את האידאולוגיה המוזכרת הם: ימי החנוכה למילים של מרדכי ריווסמן אשר כתב אותו בשפה היידית, תורגם בידי אברהם אברונין הלחן יידי עממי. שיר נוסף מאותה סדרה הוא השיר נרותי הזעירים. השיר נושא בחובו את סיפור הכשלונות והניצחונות של המכבים בזמנם וקורא בעקבות הסיפור לעם ישראל לקום ולהתנער. השיר נכתב בידי מוריס רוזנפלד והולחן על ידי הרמן צבי ארליך. שיר מפורסם נוסף הוא אנו נושאים לפידים אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות, ומתאר את מעמד הפועלים בדרך הקשה ליישוב הארץ. השיר מבוצע עד היום בטקסי חנוכה ציוניים שונים.

המעבר לשירי חנוכה אישיים

לאחר קום המדינה כתבה המשוררת והכוריאוגרפית שרה לוי תנאי את השיר "חנוכה" (באנו חֹשך לגרש), שהלחין עמנואל עמירן. שיר זה עדיין נושא את רוחה של הציונות היוקדת ומילותיו מגייסות את הילדים לגרש את החֹשך. בהמשך, במהלך המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, נכתבו שירי חנוכה בעלי אופי אישי מאוד על ידי אריאלה סביר. באלבומה "חנוכף", מופיעים שירים כגון ""בבית המקדש", "הנר שלי" ואחרים המדברים על האינדיבידואל כנושא. זאת לעומת השירים בעלי האופי העוסק בתחייתו של עם, מאפיין שהיה כאמור לשירי חנוכה שנכתבו לפני קום המדינה. לכך מצטרף מאוחר יותר השיר "הסביבון שלי" מאת לאה נאור, בלחן של מתי כספי. לשם דוגמה:

הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב

סביב סביב ימינה שמאלה או ישר

ולא אכפת לו כלום הוא מאושר[45]

שירי חנוכה בגולה

המקביל האמריקאי לשיר הסביבון של חנוכה נקרא "I Have a Little Dreidel" והוא מוכר שם בקרב כל היהודים אך גם בקרב גויים בזכות תרבות הפופ. עם זאת, בישראל השיר כמעט ולא מוכר בגרסתו המקורית ואין לו גרסה מעוברתת.

I have a little dreidel. I made it out of clay.

And when it's dry and ready, then dreidel I shall play.

Oh dreidel, dreidel, dreidel, I made it out of clay.

Oh dreidel, dreidel, dreidel, then dreidel I shall play.

בולים

חג החנוכה זכה לבולי דואר רבים, בישראל, בארצות הברית, בקנדה ובהודו. מוטיב מרכזי בבולים אלה הוא החנוכייה, ולעיתים מופיע בהם הסביבון.

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל:
פורטל שבת ומועדי ישראל

קישורים חיצוניים

מידע על החג

הלכות

נוסח סדר ההדלקה

מולטימדיה

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעיתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעיתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי.
  2. ^ "ויהודה אמר לאחיו, היא נגפו אויבנו, נעלה לטהר את המקדש ולחונכהו" (מקבים א' ד', ל"ו; וכן במקבים א' ד' נ, נז)
  3. ^ פסיקתא רבתי פרשה ו. ספר יוסיפון, דוד פלוסר, בהוצאת מוסד ביאליק עמ' 86. מאוחר יותר נדרש השם כנוטריקון: חנוכה = חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ע).
  4. ^ ספר חגי, פרק ב', פסוקים י'-כ'; ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט'
  5. ^ ראו להלן הציטוט המלא בספר המקבים
  6. ^ קדמוניות היהודים, 12.325 = 12.7.7 (לטקסט ביוונית)
  7. ^ קיימים שבעה אזכורים: משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'; מסכת תענית, פרק ב', משנה י'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ד'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ו'; מסכת מועד קטן, פרק ג', משנה ט'; מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'; מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'.
  8. ^ קיימות כחמש מסכתות שבהן יש אזכור.
  9. ^ ראו גם: שמואל ספראי, ‏חז"ל וחג החנוכה., באתר "דעת"
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד א' עד דף כ"ג, עמוד ב'
  11. ^ ספר זה, שנכתב במאה ה-1 לספירה, נחשב בקרב ההיסטוריונים לאמין פחות בכל הנוגע לתיאור תקופתו של ישו, מאשר שאר הבשורות של הברית החדשה.
  12. ^ ראו למשל: D. Joslyn-Siemiatkoski, Christian Memories of the Maccabean Martyrs, Springer, 2009.
  13. ^ ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן. בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. ובספר עזרא ג' יא' מצוין שאכן חגגו את יום יסוד בית שני- "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'." לכן סביר שכך חגגו בכל שנה את חנוכת המזבח בתאריך זה, לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש ולהפסיק מועד זה. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. ראו יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'".
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  15. ^ מגילת תענית בתרגום לעברית ב אתר דעת
  16. ^ מגילת תענית בארמית דפוס וילנא באתר צל הרים
  17. ^ יגאל פת-אל, השורשים האסטרונומיים של חנוכה וכריסמס, באתר ynet, 26 בדצמבר 2016
  18. ^ יום ייסוד היכל ה', מגדים י"ב
  19. ^ מדרש חדש וטבעו עמ' 90
  20. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב
  21. ^ מהות שיטת 'מוסיף והולך', הרב אליעזר מלמד בסדרת פניני הלכה חנוכה
  22. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
  23. ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף ג'. משנה ברורה, סימן תרע"ז, סעיף קטן י"ג .
  24. ^ כך גם מנהג ספרד הקדום כמו שמצוין במשנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג'. וראה בט"ז (סימן תרע"א ס"ק ג') שזוהי תופעה יוצאת דופן, שבו פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. וראה מה שנכתב על זה בספר חזון עובדיה חנוכה עמוד כ'.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'
  26. ^ כך לרוב הפוסקים, ביניהם הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה חלק ב סימן נד), הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות חלק ג' סימן ק"ה), הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה עמוד רי"ג), ועוד. וראה הרב רצון ערוסי, האם נשים חייבות בקריאת ההלל בחנוכה
  27. ^ הרב שמעון סופר, שו"ת התעוררות תשובה (חלק ג' סימן תע"א), ועוד. הדעות הובאו בילקוט יוסף, מועדים, 242 הערה כ.
  28. ^ איסור תענית והספד והליכה לבית קברות בחנוכה, הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
  29. ^ חידושי הר"ן שבת כ"ג, ארחות חיים סעיף י"ב מהלכות חנוכה, כל בו מד. הובא גם בהגהות הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף ב'. יש מספר גרסאות איזה מאכל האכילה יהודית. בראשונים נאמר שגבינה, אך הרמ"א והלבוש מזכירים שהשקתה אותו חלב.
  30. ^ , הרב יחיאל גולדהבר, משחק הקלפים בחנוכה קובץ PDF.
  31. ^ קדושת לוי דרושים לחנוכה, בני יששכר מאמרי חודשי כסלו-טבת אות צ'.
  32. ^ כיכר השבת, ‏חנוכה בראש הכותרות בעיתוני העולם, באתר כיכר השבת, 6.12.2018
  33. ^ מיכל דניאל, חגים מכל הכיוונים, באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
  34. ^ מדוע נותנים מתנות חנוכה
  35. ^ פסחים דף קח עמוד ב' בויקיטקסט
  36. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ה; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף ג'
  37. ^ כלומר שבעל ואשה הם כגוף אחד.
  38. ^ אליעזר מלמד, פניני הלכה - הדלקת נרות חנוכה, הערה 2
  39. ^ נר שביעי של חנוכה בתוניסיה - הוא גם חג ראש חודש הבנות, "האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
  40. ^ דב אינדיג, מכתבים לטליה עמוד 22
  41. ^ מאמר של הרב שטיינזַלץ
  42. ^ כלשונו-"הוויכוח היה על כך, שכמה שיהודי רוצה להיות נחמד לבריות, הוא במהות בלתי סובלני. עם שהוא לא סובלני במהותו היה חידוש בעולם"
  43. ^ [1].
  44. ^ סרטונים שירי חנוכה - הדתה או החלנה?, בביצוע נחום אבניאל, סרטון באתר יוטיוב
  45. ^ לשיר ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=r7cYEspgl-4

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ב' בטבת

ב' בטבת הוא היום השני בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בב' טבת היא ברב השנים פרשת ויגש. אולם, אם בר המצוה חל בשנה שראש השנה שלה חל בשבת או בשנה חסרה שראש השנה שלה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת מקץ.

ג' בטבת

ג' בטבת הוא היום השלישי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בג' טבת הוא

ברב השנים פרשת ויגש. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת מקץ.

הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נר בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את ניצחון המכבים ונס פך השמן. מצווה זו מייחדת את חג החנוכה, ולכן מאפיינת אותו במיוחד. מצווה זו מופיעה באופן אגבי במשנה בהלכות נזקים, אולם הלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.

על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה, אך כיום מקובל להדר במצווה, ולהדליק נרות על פי מספר ימי החג. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים ללא כלי מיוחד. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

חנוכייה

חֲנֻכִּיָּה היא תשמיש מצווה יהודי שבו נוהגים להדליק את הנרות בחג החנוכה. החנוכייה בנויה כמנורה בעלת תשעה קנים, בניגוד למנורת בית המקדש, בה היו רק שבעה קנים.

החנוכייה נקראת במקורות וברוב ספרי ההלכה "מנורה" או "מנורת חנוכה". עד היום השם הנפוץ לתשמיש קדושה זה בגולה הוא "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בישראל ובארצות הבלקן (בכתיב שונה ובהטעמה מלעיל - "חנוקיאה"), והוא הוכנס לעברית בסוף המאה ה-19 בירושלים על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.

יהודה המכבי

יהודה המכבי (או המקבי, ביוונית: Ιούδας ο Μακκαβαίος‏; ? - 160 לפני הספירה) היה מצביא ומנהיג יהודי שעמד בראש מרד החשמונאים, שהחל בתגובה לגזירות אנטיוכוס הרביעי. הוביל את המורדים במחוז יהודה להקמת צבא ולהישגים צבאיים ופוליטיים שסללו את הדרך להקמת המדינה החשמונאית.

ימי החנוכה

ימי החנוכה הוא שיר עברי לחג החנוכה פרי עטו של הבלשן, המתרגם והמורה הישראלי אברהם אברוּנין, שנכתב בארץ ישראל בעשור השני של המאה ה-20 ונדפס ב-1918. זוהי גרסה עברית לשיר היידי חנוכּה, אוי חנוכּה (חנוכה, הו חנוכה) מאת הסופר, המתרגם והמורה המשכיל היהודי-רוסי מרדכי (מארק) ריוֶוסמן (ריוועסמאַן), שחובר שנים אחדות קודם לכן בסנקט פטרבורג בירת רוסיה למנגינה עממית יהודית ממזרח אירופה והתפרסם ב-1912. לשיר גם גרסה אנגלית פופולרית – Oh Hanukkah – שמחבריה אינם ידועים.

כ"ח בכסלו

כ"ח בכסלו הוא היום העשרים ושמונה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם הבר מצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מסוג השא או השג), פרשת הבר מצווה היא פרשת ויגש.

כ"ט בכסלו

כ"ט בכסלו הוא היום העשרים ותשעה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, פרשת בר המצוה היא פרשת ויגש.

לביבה

לביבה (ביידיש: לאַטקע, וברבים: לאַטקעס. או כרעמז'ל, ברבים: כרעמזאלאך) היא מאכל מטוגן מירקות. בגירסתו הבסיסית מכיל תפוחי אדמה טריים ומרוסקים או מבושלים ומעוכים המטוגנים בשמן רותח.

המאכל נפוץ בארצות מזרח ומרכז אירופה ומוגדר כמאכל הלאומי של בלארוס. בישראל הוא מוכר כאחד ממאכלי חג החנוכה.

קיימות גם לביבות גזר, קישואים, מנגולד, בטטות, גבינה, תירס ותפוחי עץ. עיסת הלביבות מורכבת ברובה מירקות, בתוספת ביצים, תבלינים ולפעמים פירורי לחם או קמח.

לביבות ירק הן לרוב מלוחות, אם כי קיימות גרסאות מתוקות בהן הן זרויות סוכר. יש המגישים לביבות כשעליהן שמנת חמוצה או ריבה.

לכבוד החנוכה

לכבוד החנוכה הוא שיר ילדים עברית לחג החנוכה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק. השיר פורסם לראשונה בשנת 1916 באודסה.

מילות השיר זכו למספר עיבודים, בין השאר של הסופר ש. בן-ציון, והולחנו בלחן עממי על ידי המלחין יצחק אדל.

האני השר הוא ילד, הפונה אל רבים, ושואל שאלות דידקטיות, אשר התשובות עליהן מלמדות על מנהגי חג החנוכה: מצווה מדרבנן - הדלקת נרות חנוכה בחנוכייה, ומנהגי ישראל: משחק ב„כִּרְכָּר” - שם שהמציא המשורר לסביבון, הכנת לביבות או סופגניות, והענקת "דמי חנוכה" לילדים. המנהגים מתוארים כפעולותיהם המשמחות והמהנות, בהווה החג, של דמויות קרובות ומוכרות: ההורים, האב והאם, הדוד והמורה.

צמד המילים "עוֹפֶרֶת יְצוּקָה" נלקחו מהשיר אל שמו של "מבצע עופרת יצוקה" של צה"ל, שהתחיל בתקופת חנוכה, בדצמבר 2008 - ינואר 2009.

מרד החשמונאים

מרד החשמונאים היה מרד של יהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים, שהתחולל בין השנים 167 ל-160 לפנה"ס. לצד מאבק נגד הכיבוש, נגד גזירות אנטיוכוס ולמען עצמאות דתית ומדינית, היה המרד מאבק על דמותה של החברה היהודית בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. מצד אחד מרבית העם, נאמני המסורת, ומהצד השני אליטה מתייוונת, שמטרתה הייתה להנהיג שינויים מרחיקי לכת באופייה של החברה היהודית, בחסות השלטון ההלניסטי.

המרד ידע עליות ומורדות בשדה הקרב ובזירה המדינית הבינלאומית. האימפריה הסלאוקית, אף שהצליחה לזמן קצר לשוב ולהשתלט צבאית על יהודה עד תבוסתו של בקכידס בידי יונתן הוופסי (157 לפנה"ס), נחלשה מאוד בעקבות כל האירועים שהתרחשו במקביל, וכתוצאה מהם לא מימשה את ריבונותה המלאה על יהודה. יתרה מכך, לאחר המרד החל תהליך איטי של ניתוק יהודה מהאימפריה הסלאוקית. בתחילה זכו היהודים באוטונומיה ולאחר מכן ביססו ממלכה עצמאית בארץ ישראל.

שם המרד נגזר משמה של משפחת החשמונאים שהנהיגה אותו וברבות הימים הצמיחה מתוכה שושלת ששלטה בארץ ישראל. לזכר הצלחת המרד תוך ניצחון המעטים מול הרבים, טיהור בית המקדש השני וחידוש הפולחן הדתי נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

מתתיהו הכהן

מתתיהו הכהן (נפטר ב-166 לפנה"ס) (מכונה גם מתתיהו החשמונאי או "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול") היה כהן ממשפחת חשמונאי, מנהיג ומצביא. הוא החל את מרד החשמונאים כנגד הממלכה הסלאוקית ושליטה אנטיוכוס הרביעי, והיה אבי השושלת של שליטי ממלכת החשמונאים.

סביבון

סביבון הוא צעצוע המסתובב על צירו. בקרב היהודים משמש הסביבון בעיקר כמשחק מסורתי לחג החנוכה.

הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות השלכתם בעוצמה, באמצעות בעיטה בכף הרגל, או באמצעות מנגנון הפעלה מכני. לאחר הפעלתו הסביבון מסתובב זמן מה סביב צירו, לעיתים גם תוך התקדמות במישור, עד שהחיכוך מביא לעצירתו.

סופגנייה

סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים היהודיים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.

על הנסים

תפילת עַל הַנִּסִּים היא תוספת לתפילת העמידה ולברכת המזון הנאמרת בחנוכה ופורים. התפילה כוללת איזכור של הנסים שנעשו בימי הודאה אלו, ולפי נוסחים מסוימים גם בקשה לנסים בעת הזאת.

פרסום הנס

פִּרְסוּם הַנֵּס, או בשמו התלמודי פִּרְסוּמֵי נִיסָּא, הוא מושג הלכתי המאפיין מצוות שנתקנו לשם פרסום נסים היסטוריים שאירעו לעם ישראל. במקרים רבים שבהם מתלבטת ההלכה בין פרסום הנס למצווה אחרת, נפסק להעדיף את פרסום הנס. חשיבותו הרבה של פרסום הנס מהווה סיבה לחייב גם עניים ומחוסרי אמצעים כלכליים במצוות אלו.

המצוות שקיים בהן "פרסום הנס" הן: הדלקת נרות חנוכה, מקרא מגילה, אמירת על הנסים בחנוכה ובפורים, שתיית ארבע כוסות בליל הסדר וקריאת ההלל.

פרשת וישב

פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג.

פרשת וישב פותחת את קובץ סיפורי יוסף ואחיו, שהוא החלק האחרון בסיפורי יעקב ומשפחתו ובספר בראשית בכלל. בפרשה זו מתחילים להשתלשל האירועים אשר יביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל שם. עם זאת, כל אחד מן הפרקים בפרשה מהווה סיפור עצמאי שבו דמויות שונות והוא מתרחש במקום גאוגרפי אחר.

את פרשת וישב קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. בשנים שבהן יש בחנוכה שתי שבתות, קוראים את פרשת וישב בשבת הראשונה. בשנים שבהן יום א' של חנוכה חל ביום ו', קוראים את הפרשה ביום ב' של חנוכה.

קריאת ההלל

ההלל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא (לרוב בשירה) בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה, כדי להודות לאל ולשבח אותו. ההלל מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים.

ישנם ימים שבהם אומרים את כל ההלל, ואז נקרא הלל גמור או הלל השלם, בספרות חז"ל מכונה הלל זה גם "הלל המצרי".וישנם זמנים שבהם אמורים את ההלל בדילוג, ונקרא חצי הלל.

נחלקו הפוסקים אם חובת אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה מדרבנן. לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.

לפני ואחרי אמירת ההלל אומרים ברכה וביום שבו נאמר הלל אין אומרים תחנון.

חנוכה
מצוות החג קריאת ההללהדלקת נרות חנוכהפרסום הנס Hanukkah (15471646504)
נרות חנוכה חנוכייההדלקה עושה מצווהכבתה אין זקוק לה
היסטוריה של חנוכה
מאורעות חנוכה נס פך השמןגזירות אנטיוכוסמרד החשמונאיםקרבות המכביםמעטים מול רבים (חנוכה)קושיית הבית יוסףאלעזר הזקןמתתיהו הכהןיהודה המכביחנה ושבעת בניה
היסטוריוגרפיה ספר מקבים א'ספר מקבים ב'ספר מקבים ג'מגילת אנטיוכוס
תפילות ופיוטים על הנסיםהנרות הללומעוז צוריה הצל יונהאבני יקרשני זיתיםמזמור שיר חנוכת הבית
מנהגי החג לביבהסופגנייהסביבוןדמי חנוכה
שירי חנוכה סביבון סוב סוב סובנר ליכד קטןימי החנוכהבאנו חושך לגרשלכבוד החנוכהמי ימללמעשה בלביבותאנו נושאים לפידיםהבה נרימהThe Chanukah Song • הנשמה לך 9: להודות ולהלל
שונות זאת חנוכהטקס חנוכה בבית הלבןשמן זיתחנוכייה ציבוריתזה היה בחנוכהבולי חנוכה
חגי ישראל ומועדיו
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.