חנוך מרמרי

חנוך מרמרי (נולד ב-30 בדצמבר 1948) הוא עיתונאי ועורך.

חנוך מרמרי
חנוך מרמרי
חנוך מרמרי, 2008
לידה 30 בדצמבר 1948 (בן 70)
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

חנוך מרמרי נולד בחיפה ב-1948. הוא היה בן יחיד לאם מורה ואב, עובד ההסתדרות, שנפטר בילדותו של חנוך. הם התגוררו בשכונת אחוזה ומרמרי למד בבית הספר הריאלי. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת המחקר של אגף המודיעין.

בשנות ה-70 למד ב"בצלאל" בירושלים, שם חבר לאפרים סידון, ב. מיכאל וקובי ניב, והפך לחלק מ"חבורת זוארץ" שכתבה מדור סאטירי בשבועון "העולם הזה". לאחר מלחמת יום הכיפורים הוציאה החבורה לאור ספר סאטירי בשם "זו ארץ זו", שאייר דודו גבע.

בעקבות הצלחותיהם נקראו ניב, מרמרי, סידון ומיכאל על ידי מפיק הטלוויזיה מרדכי קירשנבאום להפיק עבורו מגזין סאטירי, וכך נולדה ב-1974 התוכנית הסאטירית הנודעת "ניקוי ראש".

בשנת 1980 הקים את המקומון התל אביבי "העיר", והיה עורכו עד לשנת 1984. כתב בעיתון "חדשות" עד שנסגר. באפריל 1988 מונה לעורך משנה של "הארץ" כסגנו של גרשום שוקן, ומשזה נפטר, מונה בינואר 1991 לעורכו הראשי של העיתון, ושימש בתפקידו זה במשך כארבע-עשרה שנים (1991 - 2004), עד להתפטרותו בסוף 2004 בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בינו לבין המו"ל עמוס שוקן על תוכנו של העיתון.

בחורף 1994 הציע להגביל ל-25 שנה את תחולתו של חוק השבות, החל מיום העצמאות ה-50 של מדינת ישראל (1998) ועד ליום העצמאות ה-75 (2023): "יום פקיעתו יהיה באופן רשמי יום סיום שליחותה של התנועה הציונית, והיא תוכל להתפרק מתוך ידיעה שמשימתה הוכתרה בהצלחה מרשימה – אם כי לא בהצלחה מלאה... זה יהיה סופו של הפרדוקס המכביד של מדינה המגדירה את הרכב אוכלוסייתה על פי ההלכה האורתודוקסית".[1]

בשנת 2005 פרסם ספר בשם "על האופניים", העוסק בתחביבו, רכיבת אופני כביש.

משנת 2005, במשך שלוש שנים, כיהן כראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל - אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. במקביל, בשנים 20062007, שימש כמנכ"ל משותף של המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי.[2]

מונה לעורך הראשי של הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2008),[3] ופרש מן התפקיד באותה שנה.[4]

היה ממקימי העמותה "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" הפועלת לחיזוק הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית, ומנהלה מיום הקמתה ב-2010.

בעל טור באתר "העין השביעית" בנושאי עיתונות ותקשורת מאז 2009. בחודש ספטמבר 2012 מונה מרמרי לעורך "העין השביעית", וכיהן בתפקיד זה עד תחילת 2015.

מאז מאי 2015, מרמרי מכהן כראש אגף תרבות וחינוך בספרייה הלאומית.

הוא בעל טור במגזין טיים אאוט מאז 2005 ומאז נובמבר 2017, מפרסם, מדי שבוע, שיר אקטואלי בגיליון יום שישי של "הארץ", תחת שם העט "אלתר-מן".

פרסים

זוכה פרס סוקולוב בתחום העיתונאות הכתובה לשנת 2004.[5]

חיים אישיים

נשוי לעיתונאית סוניה מרמרי.[6]

לקריאה נוספת

  • חנוך מרמרי, על האופניים, עם עובד, 2005
  • רבקה רוזנר, "'זה הכול כסף... הגיע הזמן שתבין את זה'. טמבל", ארץ אחרת, מאי-יוני 2008. ראיון עם חנוך מרמרי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 88–89.
  2. ^ רתם קלינה, חנוך מרמרי מונה, באתר nrg‏, 25 בדצמבר 2005
  3. ^ שירי לב-אריחנוך מרמרי ימונה לעורך הראשי של כנרת-זמורה ביתן, באתר הארץ, 31 במרץ 2008
  4. ^ מרב יודילוביץ', חנוך מרמרי עוזב את כנרת זמורה ביתן, באתר ynet, 28 בדצמבר 2008
  5. ^ ענת באלינט, צחר רותם, חנוך מרמרי ודניאל בן סימון זכו בפרס סוקולוב, באתר הארץ, 23 במאי 2004
  6. ^ לאן נעלמה מינה צמח?, באתר ‏mako‏‏, ‏1 בנובמבר 2012‏
30 בדצמבר

30 בדצמבר הוא היום ה-364 בשנה (365 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשאר עוד יום אחד.

Zoo ארץ zoo?

zoo ארץ zoo (זו ארץ זו) הוא ספר הומור וסאטירה מאת ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, דודו גבע ודיק קודור. הספר יצא לאור בשנת 1975 בהוצאת "א.ל". בשנות ה-80 יצאה לאור מהדורה חדשה (זהה כמעט לגמרי לקודמת) של הספר בהוצאת "דומינו". אחד ההבדלים: במהדורה השנייה הוחלפה הקריקטורה של שר האוצר יהושע רבינוביץ' בזו של יורם ארידור. בשנת 2016 יצאה מהדורה מחודשת זהה לזו שיצאה בשנות ה-80.

ראשיתו של הספר במדור ההומור "ZOO הארץ" שהופיע בשנים 1973-1976 בשבועון "העולם הזה". כותבי המדור, שכינו עצמם בספר "סחב"ק" על שם ראשי התיבות של שמותיהם, כתבו קודם לכן מדור סאטירי בעיתון הסטודנטים "פי האתון" ואחר כך כתבו לתוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש". בנוסף כתבו את ההצגות הקברטיות "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974).

הספר נושא ברובו מסרים בעלי השקפת עולם שמאלנית. ריבוי הכותבים, והעובדה שהחומרים לספר נאספו במשך שנים יצרו ספר מגוון, בו כל כמה עמודים (או אף באותו עמוד עצמו) משתנה הסגנון והנושא.

מבחינה סאטירית הספר נוטל דגמים קבועים מההווי הפובליציסטי והספרותי של ישראל בשנות ה-70 של המאה ה-20 ומגחיך אותם. כך ניתן למצוא סאטירות על סיפורי אפרים קישון, על עיתוני אותה התקופה, ועל ספרי הילדים "מקראות". כמו כן הספר עוסק רבות במין פרוורטי יותר או פחות. בנוסף, יש בספר אמרות ופתגמים ש"הותאמו" לרוח הזמן או לרוח הסגנון. הספר מלווה איורים וקריקטורות, פרי עטם ומכחולם של דודו גבע ודיק קודור.

דוד (גופן)

דוד (David) הוא גופן עברי שעוצב על ידי איתמר (איסמר) דוד (בהתייעצות עם משה שפיצר) בשנת 1952 ונמצא בשימוש נרחב בימינו.

דוד לנדאו

דוד (דייוויד) לנדאו (22 ביוני 1947 - 27 בינואר 2015) היה עיתונאי ישראלי, ועורך העיתון "הארץ".

האביר זיק

האביר זיק הוא דמות בדיונית אותה יצרו דודו גבע וחנוך מרמרי בספר יחיד, העונה לאותו השם, ולאחר מכן בארבעה ספרים נוספים, אותם יצר גבע לבדו.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי

המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי שנוסד בשנת 1988, פועל לקידום שיתוף פעולה כלכלי בין יהודים לערבים בישראל. מטרתו המרכזית של המרכז, שהוא הגוף הגדול והוותיק בישראל בתחום זה, היא לאפשר לאוכלוסייה הערבית להשתלב בצורה הטובה ביותר בכלכלה הישראלית. לצד שורה של יחידות המופעלות ישירות על ידי המרכז, ממשרדיו הממוקמים בהרצליה, כמו למשל יחידת הנשים המתרכזת בקידומן הכלכלי של נשים ערביות, המרכז פועל גם כארגון גג היוזם את הקמתם של ארגונים עצמאיים מקומיים חדשים שמטרתם העצמה כלכלית של קהילות מקומיות. המרכז מפעיל מאז 2004 קרן הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים. הקרן מעניקה הלוואות ליזמים ערבים צעירים המתקשים לקבל הלוואות במערכת הבנקאות הרגילה.

את המרכז מנהלים במשותף חנוך מרמרי וחלמי כתאנה.

העין השביעית

העין השביעית הוא כלי תקשורת ישראלי העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרט תקשורת המונים בישראל. פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.

מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" - ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצב חופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים.

עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, והעורכת הלשונית היא רחל פרץ.

העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

העיתונאים

העיתונאים היא סדרת טלוויזיה ישראלית תיעודית בשישה פרקים, ששודרה בערוץ yes דוקו, החל מ-8 ביוני 2011

בתקופה האחרונה העיתונות המודפסת בישראל עוברת טלטלה חסרת תקדים. הקוראים נוטשים, המו"לים והאינטרסים העסקיים מתערבבים, פוליטיקאים מאיימים, יחצנים משתלטים ואינטרסים שונים משפיעים על המוצר העיתונאי. על רקע כל אלה ניצב העיתונאי, נקרע בין אידיאלים, דאגות פרנסה, שאיפות קריירה והדאגה לעתיד המקצועי כולו.

הסדרה מציגה את התקשורת הישראלית מנקודת מבטו של העיתונאי: עיתונאי השטח שלא מפסיקים לחפש את הסיפור מול התחרות של הטלוויזיה והאינטרנט; העיתונאי שמנהל תחקירים נגד ראש הממשלה, וגם את כתבי הרכילות והפלילים שנאבקים על ידיעות בעמוד הראשון.

הסדרה מלווה בזמן אמת עיתונים שנסגרים ונאבקים על קיומם, עיתונאים שמפוטרים ממקומות עבודתם ומו"לים שנאבקים אחד בשני, וחושפת את מאחורי הקלעים, על הטלטלות, המאבקים, היצרים והסכסוכים של עולם העיתונות המודפסת.

בסדרה משולבים ראיונות עם כמה מהעיתונאים הבכירים בישראל, בהם: רינו צרור, מתי גולן, רביב דרוקר, ניר גונטז', יעל גבירץ, חנוך מרמרי, מיקי רוזנטל, בן כספית, רמי רוטהולץ.

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

כותרת ראשית

כותרת ראשית היא הכותרת שבראש העמוד הראשון של עיתון, ועוסקת לפיכך בידיעה החשובה ביותר המתפרסמת בעיתון באותו יום.

כנרת זמורה-ביתן דביר

כנרת זמורה-ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ היא קבוצת הוצאת ספרים ישראלית המאוגדת כתאגיד, מהוצאות הספרים הגדולות בישראל והיא חברה בהתאחדות המו"לים בישראל. בית החברה נמצא בפארק תעשיות חמן בשוהם/חבל מודיעין.

ההוצאה התגבשה בסדרת שיתופי פעולה, רכישות ומיזוגים מאז שנת 1973. כיום מחזיקה ההוצאה בזכויות לאלפי כותרים, מספר רב של סופרים מישראל ומחו"ל ומוציאה לאור ספרים בכל הסוגות הספרותיות מספרי בישול, ספרי ילדים ועד ספרות קלאסית (מקטלוג הוצאת דביר). כמו כן להוצאה חלק בבעלות על רשת חנויות "צומת ספרים". בשנת 2013 פתחה ההוצאה את סדנאות הכתיבה "המגירה".

פי האתון

פי האתון הוא כתב עת המיועד לאוכלוסיית הסטודנטים בירושלים.

"פי האתון" הוא עיתון הסטודנטים הוותיק ביותר בישראל. הוא החל לצאת לאור בשנת 1958 על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בראשותם של יוסי ליבוביץ' וראובן מרחב. שם העיתון מבוסס על סיפור אתונו של בלעם, על פי הצעת אביו של יוסי ליבוביץ', פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שטען שהסטודנטים בישראל הם אקדמאים חסרי השכלה ודימה אותם ל"חמורים נושאי ספרים". באמצע שנות ה-60 שונה שמו של כתב העת, לשנים אחדות, לשם "ניצוץ".

עם עורכי וכותבי העיתון לאורך השנים נמנו כאלה שהפכו לעיתונאים וכותבים בולטים, ביניהם יגאל עילם, נחום ברנע, תום שגב, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, גדעון קוץ, ברוך לשם, שאול צדקא, דני זקן, יעקב רוטבליט ודן אלמגור, והקריקטוריסטים יעקב שילה ומשה לין החלו דרכם בו.

פרנק-ריהל

פרנק-ריהל (בלועזית: Frank-Rühl) הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס. הגופן נוצר ב-1908 על ידי רפאל פרנק בשיתוף עם המדפיס אוטו ריהל במפעל היציקה C. F. Rühl. גרסה סופית פורסמה ב-1910. מרבית הספרים, העיתונים וכתבי העת בישראל משתמשים בפרנק-ריהל.

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

צפריר רינת

צפריר רינת הוא כתב לענייני איכות הסביבה של העיתון "הארץ".

רב-מכר

רב-מכר הוא ספר פופולרי שנמכר בעותקים רבים. בדומה ל"שובר קופות" בקולנוע ו"אלבום זהב" במוזיקה. לעיתים מתייחס המושג "רב-מכר" לא להיקף המכירות של הספר, אלא לאופיו שנכתב בסגנון שנועד להפוך אותו לרב-מכר.

הצטרפותו של ספר לרשימת רַבֵּי-המכר היא מקדם מכירות מובהק, ולכן המוציאים לאור נוהגים לציין זאת בפרסומת לספר ועל עטיפתו.

את הצירוף "רב-מֶכֶר" חידש הבלשן יצחק אבינרי.

רשת שוקן

רשת שוקן בע"מ היא חברה העוסקת בהוצאה לאור של מקומונים ונמצאת בבעלות קבוצת הארץ.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.