חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 192613 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

חנוך ברטוב
חנוך ברטוב, אפריל 2008
חנוך ברטוב, אפריל 2008

ביוגרפיה

חנוך ברטוב נולד בפתח תקווה בשם חנוך הֶלְפְגוֹט, להורים שעלו לארץ ישראל מפולין כשנה לפני לידתו. ברטוב למד בפתח תקווה בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם אחד העם. בגיל 13 נשבע אמונים ל"הגנה". לאחר שנתיים של עבודה בליטוש יהלומים ובריתוך התגייס ב-1943 (בן 17) לרגימנט הארץ ישראלי שבצבא הבריטי, ואחר כך בחטיבה היהודית הלוחמת – תחילה בארץ ישראל ואחרי כן באיטליה ובארצות השפלה. בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל".

משהשתחרר מהצבא הבריטי החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותולדות עם ישראל. במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים כבדים במסייעת של גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. השתתף ונפצע בקרב הדמים בארמון הנציב. בהמשך שרת בצה"ל בירושלים. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו ונבחר למזכירות גוש ארץ ישראל העובדת באוניברסיטה, כנציג מפ"ם[1]. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין"[2] ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר[3]. בסוף 1952 תואר בדבר כ"משורר צעיר מקבוצת משא"[4].

כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים, ועסק בהוראה ובחקלאות. הוא עיברת אז את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 19581960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". שימש כנשיא הסניף הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי, PEN.

חיים אישיים

אשתו, יהודית לבית שימר, נפטרה בשנת 1998. בנו, עמר ברטוב, הוא היסטוריון. בתו, גילת בורקהרדט, היא פסיכולוגית.

ב-2016, שלושה שבועות לפני פטירתו, נישא למיכל אורון, פרופסור לספרות עברית ומיסטיקה יהודית. [דרוש מקור]

ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90.

יצירתו

לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, ששה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת" ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה[5].

ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.

ספריו

  • החשבון והנפש (ספרית פועלים, 1953; ספריית מעריב 1988)
  • שש כנפיים לאחד (ספרית פועלים, 1954; עם עובד 1973) פרס אוסישקין[6]; יצא לאור גם בתרגום לספרדית בארגנטינה
  • השוק הקטן: סיפורים (ספרית פועלים, 1957)
  • 4 ישראלים וכל אמריקה (ספרית פועלים, 1961)
  • לב חכמים: סיפורים (ספרית פועלים, 1962)
  • פצעי בגרות (עם עובד, 1965; הספריה החדשה, 2011); זיכה אותו בפרס שלונסקי ויצא לאור גם בתרגום אנגלי בארצות הברית ובבריטניה
  • ישראלים בחצר סנט ג'יימס (הקיבוץ המאוחד, 1969)
  • של מי אתה ילד (עם עובד, 1970; הספריה החדשה, 2010)
  • אחות רחוקה (מבחר סיפורים, הקיבוץ המאוחד, 1973)
  • הבדאי (עם עובד, 1975)
  • יהודי קטן (עם עובד, 1981)
  • באמצע הרומן (עם עובד, 1984)
  • מזל איילה: סיפורים (ספריית מעריב, 1988)
  • יריד במוסקבה (רשמי מסע (ספריית מעריב, 1988)
  • זה אישל מדבר (ספריית מעריב, 1990)
  • מוות בפורים: סיפורים (ספריית מעריב, 1992)
  • רגל אחת בחוץ (עם עובד, 1994; הספריה החדשה, 2011)
  • אני לא הצבר המיתולוגי: קובץ מסות (עם עובד, 1995)
  • לב שפוך: נובלה וסיפור (זמורה-ביתן, 2001)
  • מתום עד תום (זמורה-ביתן, 2003); זיכה אותו בפרס עגנון לספרות
  • לחיות ולגדול בארץ ישראל: קובץ רשימות ומסות (זמורה ביתן, 2008)
  • קריאה עיוורת - סיפורים (הספריה החדשה, 2013)

מחזות:

  • שש כנפים לאחד – הוצג ב"הבימה" (1958) (ובתרגומו האנגלי – בלוס אנג'לס, והצרפתי – בפריז)
  • סע הביתה יונתן – הוצג בתיאטרון "זוטא" (1963)

ביוגרפיות:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

על ספריו:

הערות שוליים

  1. ^ תוצאות הבחירות לגוש א"י העובדת באוניברסיטה, דבר, 20 בינואר 1950
  2. ^ אורלוגין 3, על המשמר, 29 ביוני 1951
  3. ^ חנוך ברטוב, שלושה שירים על הקיבוץ, על המשמר, 31 באוקטובר 1952
  4. ^ על קרעים שבלב, דבר, 12 בדצמבר 1952
  5. ^ http://m.ynet.co.il/Articles/4892688
  6. ^ פרס אוסישקין הוענק לח. ברטוב ולא. מגד, על המשמר, 11 באוקטובר 1954; המשך
הקודם:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם שלמה טנאי

1985
הבא:
יצחק אוורבוך-אורפז, עמוס עוז
13 בדצמבר

13 בדצמבר הוא היום ה-347 בשנה (348 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 18 ימים.

אקנה

אַקְנֶה (מלועזית: Acne), הנקראת בעברית גם חַטֶּטֶת (בעבר נקראה חֲזָזִית), היא דלקת של בלוטות החלב וזקיקי השערות. היא מופיעה בעיקר בגיל ההתבגרות, כתוצאה מתגובה לקויה להורמון הטסטוסטרון. תגובת הגוף להורמון בדרך כלל מתייצבת עם הזמן, ואיתה נעלמים או נרגעים הסימפטומים. התופעה ידועה גם בשמות פצעי בגרות, חצ'קונים (כנראה מהמילה חשק) או פִּצְעוֹנִים. את המילה פִּצְעוֹן חידש המילונאי ראובן אלקלעי.השם "אקנה" אינו אלא שיבוש של המילה היוונית άκμή, "אקמה" - נקודה, פסגה (גם באנגלית: acme).

אריה ניר הוצאה לאור

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ נוסדה בשנת 1995.

אריה ניר (2009-1942), מייסד ההוצאה, החל את דרכו בענף הספרים בשנת 1967 והיה עורך ספרותי ומוציא לאור. במהלך שנות השמונים והתשעים כיהן ניר כמו"ל וכעורך הראשי של ספריית מעריב. ניר ערך את ספריהם של אפרים קישון, יהושע בר יוסף, יורם קניוק, מנחם תלמי, חנוך ברטוב, שפרה הורן ורבים נוספים.

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ מפרסמת כשלושים ספרים בשנה. קטלוג ההוצאה כולל כשלוש-מאות ספרים. ההוצאה מוציאה לאור ספרות יפה (תרגום ומקור), ספרי מתח, ספרי עיון והדרכה במגוון רחב של תחומים, ספרי מדע פופולרי וספרי ילדים. ה"סדרה המוערת" של ההוצאה כוללת תרגומים מוערים של ספרי קלאסיקה כדוגמת "שלושה בסירה אחת", "טום סויר", "האקלברי פין", "הקוסם מארץ עוץ", "כלבם של בני בסקרוויל", "פיטר פן" ו"הרוח בערבי הנחל".

בין סופרי ההוצאה נמנים: תומאס פרידמן, מריו ליביו, סקוט טורו, ג'וזף שטיגליץ, דניס ליהיין, מיצ'יו קאקו, סטיבן פרספילד, כריס קולפר, שרה אנג'ל, דני קרמן, אליעזר ויצטום, ניצה אייל, חוה עציוני-הלוי ועוד רבים נוספים.

לאחר מותו של אריה ניר בשנת 2009 עברה ההוצאה לבעלות ילדיו: אבישג וינון ניר. כיום מנוהלת ההוצאה על ידי אבישג ניר.

באמצע הרומן

באמצע הרומן הוא ספרו של חנוך ברטוב, שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1984.

הספר מתאר את ניסיונו של בן זועם וממורמר לכתוב, בעל כורחו, את סיפורו של אביו. האב הוא סופר מתוסכל, שקם באמצע כתיבת הרומן, שלשמו נטל לו שנת חופשה מעבודתו כעורך ספרותי בעיתון ערב, ונסע לארצות הברית למסע הרצאות חפוז בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בנו הוא היסטוריון, השקוע בכתיבת עבודת הדוקטורט שלו.

בית שלום עליכם

בית שלום עליכם הוא מרכז לתרבות היידיש שהוקם בתל אביב בשנת 1966, ונקרא על שמו של הסופר היידי הנודע שלום עליכם.

המרכז עורך הרצאות ושיעורים בנושא שפת יידיש ותרבותה, ומקצה מדי שנה מלגות לחוקרים ומלומדים העוסקים ביידיש. במקום אולמי הרצאות, ספרייה, ארכיון של שלום עליכם, חדר העבודה של שלום עליכם, חדרי עיון ואולם תערוכות. כתב העת "דווקא" יוצא לאור בידי בית שלום עליכם.

דדו - 48 שנה ועוד 20 יום

הספר דדו - 48 שנה ועוד 20 יום הוא ביוגרפיה של רא"ל (מיל') דוד אלעזר, רמטכ"ל צה"ל בעת מלחמת יום הכיפורים, מאת הסופר חנוך ברטוב. הספר יצא לאור בשנת 1978 בהוצאת ספרית מעריב, ובשנת 2002 יצא לאור במהדורה מורחבת ומוערת בהוצאת דביר. ‬

דוברין האדם

דוברין האדם הוא סיפור קצר מאת חנוך ברטוב, שעיקרו ניסיונו של המספר למכור את דירתו, ומפגש מפתיע שזומן לו עם דוברין, רוצח נודע שהשתחרר מכלאו ובא להתעניין ברכישת הדירה. שם הסיפור "דוברין האדם" משקף את העובדה שהמספר רואה בסיפור זה את דוברין כאדם שבא לרכוש דירה, ורק בשלב מתקדם של הסיפור מזהה אותו כרוצח שעורר בו עניין רב כל כך בילדותו.

הגלגל

"הַגַּלְגַּל" היה שבועון בשפה העברית של תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", שהציג את עצמו כ"דו שבועון לבעיות העולם ולקול ירושלים". השבועון, שנערך על ידי דב קמחי, יצא לאור מטעם "מיניסטריון המודיעין הבריטי, על ידי לשכת המודיעין הממשלתית בירושלים".

שבועון "הגלגל" החל להופיע ב-13 ביולי 1943, והופעתו נמשכה עד סמוך להקמת המדינה.

הוא הופיע אחת לשבועיים עד ל-30 בנובמבר 1944 (גיליון 11 בכרך ב') ומאז התחיל להופיע כשבועון.

"הגלגל" פרסם את לוחות השידורים של התחנה, סקירות על הנעשה בה, תקצירים של הרצאות שניתנו במסגרת שידורי התחנה, ענייני מדע ותרבות, ותמונות שהתקבלו מרחבי העולם, כמו גם מבחר פרשנויות, כתבות מגזיניות וידיעות, שתורגמו לעברית מעיתונים בריטים מובילים כ"דיילי אקספרס" או "האקונומיסט".

היה זה השבועון המצויר השני, לאחר "העולם הזה" שהופיע ביישוב, הכולל צילומים ואיורים. בשל האמצעים שהועמדו לרשותו על ידי השלטונות, הודפס השבועון על גבי נייר משובח וצילומיו היו איכותיים.

"הגלגל" לא הסתפק בסיקור חדשות ובנעשה ברדיו, אלא סיקר באופן נרחב את חיי התרבות בארץ, ונתן ליוצרים מקומיים במה להעלאת יצירותיהם. פורסמו בו סיפורים פרי עטם של מחברים מבני היישוב (בכללם סיפור מפרי עטו של יצחק נבון, לימים נשיא מדינת ישראל, ושל חנוך ברטוב שפרסם בשבועון את ביכורי יצירתו). בשל כל אלה זכה השבועון לתפוצה רבה.

סגן העורך של "הגלגל" היה יוסף חריש, לימים היועץ המשפטי לממשלת ישראל.

זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים

זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים הייתה הזירה היבשתית החשובה ביותר במלחמת יום הכיפורים. הזירה החשובה השנייה היא זירת הצפון. הלחימה בזירת הדרום התנהלה בחצי האי סיני, גדותיה של תעלת סואץ והימים הסמוכים לחצי האי. בזירה זו נלחמה ישראל נגד מצרים. הייתה זו הזירה שבה התנהלה הלחימה הקשה ביותר והגדולה ביותר מבחינת היקף הכוחות והציוד. בזירה זו נפלו מרבית הקרבנות של שני הצדדים.

הלחימה נפתחה במטס הפצצה של חיל האוויר המצרי שבעקבותיו באה חציית תעלת סואץ והתקפה רחבת היקף של הצבא המצרי על קו בר לב. צה"ל הצליח בסופו של דבר לייצב את החזית ולחצות את התעלה לצד המצרי ובכך הביא לסיום המלחמה בניצחון טקטי ישראלי.

ללחימה בחזית זו היו השלכות מדיניות ופוליטיות רבות. כיתור מוצבי קו בר לב והשמדתם והאבדות הרבות בחזית זו הניעו תהליכים פוליטיים בתוך ישראל שבסופם נפלה ממשלת המערך כעבור שנים אחדות והליכוד עלה לשלטון. גם הפן המדיני קיבל תנופה בעקבות הלחימה בחזית זו. שנים אחדות לאחר סיום הקרבות נחתמו הסכמים בין ישראל למצרים שבסופם נחתם חוזה השלום. לפי תנאי החוזה הוחזר חצי האי סיני למצרים.

כיתור הארמייה השלישית של מצרים

כיתור הארמייה השלישית של מצרים הייתה פעולה התקפית של צה"ל בחזית מצרים בשלהי מלחמת יום הכיפורים. במהלך הלחימה כיתרה אוגדה 162 של צה"ל את הארמייה השלישית המצרית. הפעולה הביאה למתיחות גבוהה בין ארצות הברית וברית המועצות, ובשלב מאוחר יותר להתקרבות מדינית בין מצרים וארצות הברית.

למרחב

למרחב היה ביטאונה של מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ויצא לאור בין השנים 1954 עד 1971. עורכי העיתון היו ישראל אבן נור, משה כרמל, אברהם תרשיש ודוד פדהצור אך הרוח החיה, קובע הקו האידאולוגי וכותב רוב המאמרים הפרוגרמטיים בעיתון היה ישראל גלילי.

ספריה לעם

ספריה לעם היא סדרת סיפורת של הוצאת עם עובד, שבמסגרתה יוצאים לאור כ-12 ספרים בעברית בשנה, מהם ספרי מקור ומהם תרגום. הסדרה החלה לצאת לאור באפריל 1955, אותחלה ומוספרה מחדש ב-1958, ומאז היא זוכה להצלחה רבה. בנוסף למכירת ספרי הסדרה בחנויות הספרים, לסדרה יש מפעל מנויים, שבמסגרתו מפרסמת ההוצאה בתחילת כל שנה את הספרים העומדים לצאת לאור בשנה זו, ומאפשרת למנויים להתחייב מראש על רכישת ספרים מתוך הסדרה, בהנחה גדולה.

עם הסופרים העבריים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים יהושע קנז, אהרן מגד, חנוך ברטוב, עמוס עוז, נתן שחם, סמי מיכאל, אלי עמיר, חיים באר ומאיר שלו.

עם הסופרים המתורגמים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים גרהם גרין, ברנרד מלמוד, אונורה דה בלזק, גבריאל גארסיה מארקס, ג'ון מקסוול קוטזי, פול אוסטר, אנטוניו מוניוס מולינה, איאן מקיואן, ז'ורז' סימנון, מייקל שייבון ורוברטו בולניו.

העורכים הנוכחיים (2017) של "ספריה לעם" הם משה רון, יובל שמעוני, דבורה נגבי ומאיה פלדמן. בעבר ערכו את הסדרה אליהו דוד שפיר, ירוחם לוריא, אברהם יבין, אמציה פורת, אילנה המרמן, נילי מירסקי, תרזה בירון-פריד ועוד.

ספרי הסדרה הם בפורמט של ספר כיס (אך על נייר באיכות גבוהה מהמקובל בספרי כיס). אחדים מספרי הסדרה יצאו לאור גם בפורמט גדול יותר, שבו האותיות גדולות יותר, לנוחות קוראים כבדי ראייה.

אחדים מספרי הסדרה, ובהם אנה קארנינה, יצאו לאור בשיתוף עם המפעל לתרגום ספרי מופת.

עמנואל שקד

עמנואל (מנו) שקד (15 באוגוסט 1930 – 20 בספטמבר 2018) היה תת-אלוף בצה"ל. בתפקידו האחרון שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי.

פצעי בגרות (ספר)

פצעי בגרות הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חנוך ברטוב המתאר את שלושת החודשים בהם שוהה הגיבור, אלישע קרוק, בן דמותו של המחבר, באירופה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת שירותו הצבאי בבריגדה היהודית. הספר, שהוא הראשון שנכתב מבין ארבעה ספרים המתארים את תהליך התבגרותו של נער יליד ארץ ישראל (אך לא הראשון כרונולוגית) ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1965 פעם נוספת בהוצאת ספרית מעריב בשנת 1988, ושוב בהוצאת הספריה החדשה בשנת 2011 עם אחרית דבר מאת אבנר הולצמן וזיכה את ברטוב בפרס שלונסקי.

פרס היצירה לסופרים עבריים

פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול (ידוע גם כפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים או פרס היצירה לסופרים ומשוררים) מוענק מדי שנה (למעט שנת 1978) מאז 1969 לסופרים בשפה העברית.

פרשת הרצח בחולות תל נוף

פרשת הרצח בחולות תל נוף בשנת 1937 לוותה בתאוריית קשר ומשפט סנסציוני שהסעיר את היישוב בארץ ישראל, זכתה לסיקור נרחב בעיתוני ארץ ישראל, ואף להדים בעיתונות העולם. קורבן הרצח היה המהנדס יעקב צוַואנגֶר, ובהריגתו הורשע סוחר הקרקעות ראובן שֶיינצוִיט.

רגל אחת בחוץ

רגל אחת בחוץ הוא ספרו של חנוך ברטוב, המקשר כרונולוגית בין ספריו "של מי אתה ילד" ו"פצעי בגרות".

לכאורה, לפי הנאמר בפתח הספר, מדובר בסיפור בדוי מלב, אך שיבתו של המחבר אל פרטים מן העלילה, בצירופים ובנוסחים שונים, בספריו האחרים, והדמיון שאין להתעלם ממנו בין חייו של ברטוב עצמו לבין הביוגרפיה של גיבורו הראשי, נחמן שפיגלר, מעידים על הקו האוטוביוגרפי בספר זה ובספריו האחרים.

הספר יצא בהוצאת עם עובד בשנת 1994. ב-2011 ראתה אור מהדורה חדשה שלו, בצירוף אחרית-דבר מאת אבנר הולצמן, בסדרת הספריה החדשה.

שש כנפיים לאחד

שש כנפיים לאחד הוא רומן מאת הסופר הישראלי חנוך ברטוב.

ברטוב ואשתו התגוררו לאחר מלחמת העצמאות במושבה הגרמנית בירושלים. לידו שוכנו בבתים נטושים פליטי השואה מארצות שונות באירופה ועולים חדשים מארצות המזרח. כור ההיתוך הזה של אנשים שהגיעו לאחר תלאות רבות לשכונה ובקשו סוף סוף להקים להם מגורי קבע בתנאים קשים של חוסר עבודה, קשיי שפה והתעלמות המוסדות ממצוקותיהם, גרם למתחים בשכונה אבל גם ליכד לבסוף את כולם לצאת למאבק משותף מוצלח עבור משפחה אחת.

הרומן יצא לאור בשנת 1954 בספריית פועלים וזכה להצלחה רבה. הוא היה הראשון שהעמיד במרכזו את העולים החדשים ניצולי השואה, ותיאר את קשיי חייהם והתאקלמותם במדינת ישראל שזה עתה סיימה את מלחמת העצמאות שלה העקובה מדם.

גיבורי הרומן העקריים הם:

נח קלינגר - ניצול שואה בן 40 שמגיע לאחר תלאות ביערות רוסיה ובמחנה עקורים לבית מוזנח בשכונה עם אשתו הנרגנת גיטל, בנו בן ה-16 מנשה ושתי בנות קטנות. הוא מתחיל מכלום בתקווה שסוף-סוף יהיה לו בית קבוע. הוא מקים במקום סנדלריה וביחד עם מנשה הוא מוצא בקושי פרנסה. מנשה לא מוצא את מקומו בשכונה ועובר לגור בקיבוץ. הסוכנות היהודית כופה עליו לקבל דייר נוסף בביתו, את צירקין, אף הוא פליט השואה ופצוע קשה ממלחמת העצמאות שפותח בשכונה מספרה. קלינגר בכוחו הפיזי והמנהיגותי הופך עד מהרה למוכתר בלתי רשמי של השכונה.

רקפת - מורה צעירה צברית שאהובה גבי נהרג בקרב על מנזר סן סימון והיא מתקשה להתגבר על האובדן. את כל מרצה היא משקיעה בתפקיד הקשה שנטלה על עצמה ללמד את הילדים הבאים ממשפחות קשות יום ומדברים בשפות שונות.

גליק - ניצול השואה בן 60 שמגיע לשכונה עם בחורה צעירה בהיריון אותה מצא בתחנת רכבת לאחר שאבדה את משפחתה. הוא לוקח אותה תחת חסותו למרות פער הגילים הגדול ביניהם. הם מגיעים לשכונה חסרי כול, והוא מבקש לפתוח במקום קונדיטוריה אך ניסיונותיו לקבל רישיון נדחים.כאן מתגייסת כל השכונה, ובראשה קלינגר ורקפת, והם פותחים בצעדת הפגנה לעבר עיריית ירושלים. לאחר שההפגנה מפוזרת והשניים נעצרים, מגיעה הבשורה שהבקשה לקונדיטוריה אושרה. בני הזוג גליק קוראים לבתם "רקפת".

שם הרומן לקוח מספר ישעיהו, ו', ב' : "שש כנפיים שש כנפיים לאחד. בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף". הפסוק נאמר כאלגוריה על מנשה: הוא אינו רוצה שהמציאות תכסה את עיניו ולא תשאיר מקום להזיה או לדמיון, הוא לא רוצה להיות מחובר ברגליו רק לאדמה אלא שואף גם לעוף, כי הרי יש לו שש כנפיים.

ב-1958 המחיז ברטוב את הרומן, וההצגה עלתה בתיאטרון הבימה עם שמואל רודנסקי בתפקיד קלינגר ועדה טל בתפקיד רקפת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.