חנוך

בתנ"ך, חֲנוֹךְ היה דור שביעי לאדם הראשון, בנו של ירד ואבא של מתושלח. בתיאור חייו מופיע הביטוי "ואיננו כי לקח אותו האלוהים", במקום הציון "וימת" המופיע אצל שאר הנמנים באותו פרק. בעקבות זאת נוצרה במשך הדורות ספרות עשירה על דמותו כצדיק שלא מת.

בין היתר, על שמו נקראים הספרים החיצוניים "ספר חנוך א'" ו"ספר חנוך ב'".

Figures God took Enoch
ציור משנת 1728 המראה את עליית חנוך לשמיים

בתנ"ך

חנוך מופיע בספר בראשית ברשימה של דורות בין אדם הראשון לנח. תיאורו ברשימה הוא: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (ספר בראשית, פרק ה', פסוקים כ"א-כ"ה).

תיאור זה שונה מהתיאור של שאר הנמנים ברשימה במספר עניינים:

  1. הציון: "ויתהלך חנוך את האלהים".
  2. הכתוב "ואיננו כי לקח אותו אלהים" במקום "וימת" המופיע אצל שאר האישים ברשימה.
  3. שנות חייו הן 365, הרבה פחות משאר האישים ברשימה.

הבדלים אלו היו מקור לאגדות ומדרשים, לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב הנוצרים והמוסלמים השיעים.

חנוך בספרים החיצוניים

דמותו של חנוך היא דמות מרכזית בספרים החיצוניים. חנוך הוא זה שקיבל ממלאכי האלוהים את הכתב ואת המדע והנחיל אותו לבני האדם. חנוך דן בבריאת העולם עם אלוהים ולאחר מכן, מצווה עליו אלוהים לשוב לכדור הארץ ולהעביר את הידע שצבר לבני האנוש. חנוך מלמד במשך 30 ימים, שלאחריהם הוא נלקח השמיימה והופך למלאך מטטרון. קיימים חמישה ספרי חנוך: פרקים א'-ה' פתיחה. ספר ראשון – פרקים ו'-לו', מכונה ספר עירין BW, עניינו מרד המלאכים ומסעות חנוך. ספר שני – פרקים לז'-עא' ,BP עניינו משלי חנוך. מתואר מסעו של חנוך בשבעת הרקיעים ופגישתו עם אלוהים. ספר שלישי - פרקים עב'- פב'- AB כנראה הקדום ביותר, עניינו באסטרונומיה, מראים לחנוך את גרמי השמים. ספר רביעי – פרקים פג'- צ', BD ענייני חזיונות חנוך. ספר חמישי –צא' –קה', EE עניינו ההטפות, חנוך מודיע למתושלח לפני שהוא מת. נספחים – קו'-קז', יש קטע מספר נח'. נח הוא נין של חנוך והוא מתקשר לספר העירין. נח היה יפה ומיד ידע קרוא וכתוב, ולכן למך היה בטוח שאשתו בגדה בו עם מלאך, וחנוך בדק זאת והתברר שהוא ילדו של למך. וזה סיפור לידת נוח. אגרת חנוך - פרק ק"ח: שולח מהשמיים למתושלח בנו.

בספר היובלים מצוין שאמו של חנוך הייתה ברכה בת רצוצאל (בת דודתו מצד אביו)[1] ושם אשתו היה עדנה בת דניאל.[2]

פרשנות סיפור חנוך ביהדות

אצל הפרשנים היהודים מופיעים מדרשים הדורשים את חנוך כצדיק ואחרים המציגים דמות יותר מורכבת.

למשל:

כל השביעין חביבין... בדורות השביעי חביב: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך - 'ויתהלך חנוך את האלוהים' (בראשית ה', כב); באבות השביעי חביב: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה - 'ומשה עלה אל האלוהים' (שמות י"ט, ג).

פסיקתא דרב כהנא, פרשה כג

על פי מדרש אחר, חנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."[3]

בהתאם לכך מפרש הרלב"ג:

והנה לזאת הסיבה לא זכר בו מיתה, וזכרה בשאר האנשים שנזכרו עמו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע בו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה. כלומר חנוך הגיע לשלמות בחייו הקצרים, ולא נותר לו אלא להלקח אל האלוהים.

לעומת זאת, רבי איבו אומר:

חנוך חנף היה, פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו.[4]

רש"י בחר דווקא לצטט את המדרש המייחס לחנוך דמות מורכבת:

ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב 'ואיננו' בעולם למלאות שנותיו, 'כי לקח אותו' - לפני זמנו.

לפי תרגום יונתן, המבוסס על האגדה, חנוך עלה לשמים עוד בחייו והפך למלאך בשם מטטרון. את הפסוק "כי לקח אותו אלוהים" תרגם יונתן: "והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיר וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמיה מטטרון ספרא רבה".

כרונולוגיה

על פי חישוב של השנים המופיעים בתורה, חנוך נולד בשנת תרכ"ב לבריאת העולם (3139 לפנה"ס) ונלקח אל אלוהים בשנת תתקפ"ז[5] (2774 לפנה"ס).

המחלוקת והמתח בין חנוך (מטטרון) לרבי עקיבא והתנאים

במסכת סנהדרין לח ע"ב[6], וכן במדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד' :, טו' .)[7], חנוך-מטטרון קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) כפר בעיקר לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי חלילה "שתי רשויות המה" בשמיים[8], כאשר המנצח, הוא מנהיג הפרושים בתקופה החדשה, בתיאור ולשון השמורה במשנה יומא ז', ד' ובתפילת מוסף של יום כיפור לתיאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש, ובכך ייתכן ומרומזת הכוונה שהחליף את הנבחר - חנוך לשמש את הקב"ה, המתואר כמי ש'קשר כתרים לראשו" (לקונו), הכתר שהיה שמור עד אז רק למטטרון, ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16–17), הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים.

חטאו של חנוך מספרות זו: לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי , שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם. הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן". ייתכן ואילו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי ייתכנו שתי רשויות בשמיים.

חנוך באגדת "ספר הישר"

ב"ספר הישר" מסופר:

"ויתהלך חנוך את האלהים... ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם ויסתר את נפשו מהם ימים רבים. "ויהי מקץ ימים רבים ושנים... ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים... ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה. ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה... "ויקם חנוך ויצא מביתו... וילך את בני האדם וילמדם דרך ה'... וימלוך חנוך על בני האדם... ויבואו וישתחוו לו ארצה... וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו וישתחוו לו אפים ארצה... ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו... וישם שלום בין כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך. וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתים וארבעים שנה ושלש שנים ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו... "ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלשה, ואחיותיהם מלכה ונעמה... "ויהי בשנת מות אדם [הראשון] היא שנת מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך... וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם ולהסתר מהם כבראשונה... ויסתר מבני האדם שלשת ימים ויגלה להם יום אחד... וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם ולמד להם דרך ה' וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים", ו"אחרי כן ויסתר את נפשו ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעה ימים ואחרי כן יום אחד בחדש ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו. כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה וייראו מגשת אליו", ו"לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות". "ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם עמו... ויעשו כן... ויצא חנוך אליהם", ונתקבצו כולם ובאו אליו, "ויתבהלו מאד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו יחי המלך". "ויהי מימים... וחנוך מלמד אותם את דרכי ה'. ויקרא מלאך ה' אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלהים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ... "כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ... ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי. ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר... וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם. וישב אתם ימים אחדים... "ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים את חנוך... וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים... ויגידו לחנוך את אשר ראו ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ. כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם... וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד לפני חנוך... "ויצו עוד חנוך בעת ההיא ויעבירו קול לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה' אלהיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקחו ממנו". ובאו כולם אל חנוך, "וגם כל מלכי הארץ ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו ביום ההוא". ולימד את כולם "חכמה ודעת ומוסר ה' ביום ההוא... וישם שלום עוד בין כלם". "ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס... וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש. וילכו אתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם שובו לכם לאהליכם למה תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו". והנשארים מהם הלכו אתו מהלך ששת ימים, "וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו". ביום הששי דיבר "עוד חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות. וישובו עוד מהם... ויותרו עוד אנשים וידבקו עמו. ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה' כי המות יפריד בינינו... ויהי כי מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו להם... "ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש". ביום השמיני, "וישלחו כל המלכים... לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך... וילכו מלאכי כל המלכים האלה... וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה... ויבקשו בכל השלג", ומצאו את "האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה". "ויהו כל ימי חנוך אשר חי בארץ שלש מאות שנה וחמש וששים שנה. בשנת מאה ושלשת עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח עלה חנוך השמימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו".

דמיון למיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית המקביל לחנוך הוא הרמס אשר הביא לעולם את המדע.[9] דמותו של חנוך המביא לעולם את המדע של תנועת הכוכבים והמאורות נמצאת בספר חנוך א'.[10] הקבלה נוספת ניתן למצוא בסיפורו של פרומתאוס, האדם שגנב את האש מן האלים והביאה לאנושות. פרומתאוס נענש על מעשהו ביסורי נצח.

השפעת סיפור חנוך על הנצרות

ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיים מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.

פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' יד') שבברית החדשה, ופסוק ו' באגרת מרמז על פרק י' בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56–58).

העובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה.

השפעת סיפור חנוך על דתות דואליסטיות

מני, מייסד הדת המניאכיסטית בבבל במאה ה-3 לספירה, חונך בילדותו בקרב כת האלכסאים, כת-נטבלים יהודית נוצרית, ששמה ללעג את עולם השדים הפרסי. כאשר החל מני להתנבא הוא הוריד את מעמדו של משה כנביא והדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. שימת הדגש על שושלת צאצאי אדם שמה דגש על חשיבותם של אברהם, יצחק ויעקב על פני משה. מני מת בשנת 276. מאמיניו המשיכו לחיות בעיקר בעיר חירה שעל חורבותיה בנה עלי בן אבי טאלב את העיר כופה.[9] הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה (טורקמניסטן) ונגזרות דואליסטיות שלה התקיימו בבלקן עד המאה ה-15 (בוגומילים, פאוליקנים).

מסורת מסופוטאמית

מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב (הניצב בפתח ההיכל השביעי [סינופסיס לספרות היכלות §2)] לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש.

השפעת סיפור חנוך על האסלאם

בדומה למניכאיזם, גם האסלאם נותן מקום של כבוד לאבות עולם ובהם חנוך המוזכר בקוראן בשם אדריס. והמסורת מספרת שהוא "הועלה למקום גבוה". חנוך נזכר גם בתיאור המסע הלילי של מוחמד, אם כי בתפקיד משני. השיעים מאמינים כי עלי בן אבי טאלב, מייסד השיעה, הוא צאצא של חנוך ושל אבות עולם, ולפיכך משייכים לאימאמים שלהם רקע ארוך של נבואה הרבה מעבר לעלי ולנביא מוחמד. כמו בקרב הנוצרים, שאבו השיעים מסיפור חנוך את רעיון העלייה השמימה. הם מאמינים כי מותו של עלי או אחד מצאצאיו אינו אמיתי וכי רגע לפני מותם מגיע להם מחליף משמים ואילו הם עולים השמיימה ונמצאים בנבצרות. אלו הם האימאמים. האימאם האחרון צפוי לחזור לארץ כמשיח ונקרא מהדי.[9]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר היובלות, פרק ד, פסוק טז. בתרגום אליה שמואל הרטום: "לקח לו ירד אשה ושמה ברכה בת רסויל בת אחות אביו".
  2. ^ ספר היובלות, פרק ד, פסוק יט. בתרגום הרטום: "אדני בת דנל בת אחות אביו". ראו גם: ספר חנוך א', פרק פה, פסוק ג: "עדנה".
  3. ^ מסכת דרך ארץ זוטא, באתר "דעת"
  4. ^ בראשית רבה, פרשה כ"ה, פסקה א'
  5. ^ סדר הדורות שנת תתקפ"ז, וראו שנות תרפ"ז ותתק"ל. ב"דובר שלום" שבסדור "אוצר התפלות" דף תנד כתוב שלוקח אל אלוהים בא' בתשרי.
  6. ^ "אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל, זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב, "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב, "אל תמר בו", אל תמירני בו (בעברית: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מ"ט ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". (שאלו המין:) אם כך יעבדו (עם ישראל) אותו? (השיב לו רב אידית:) "אל תמר בו" - אל תמירני בו).
  7. ^ "חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא" (בעברית: ראה את מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: קיבלתי מרבותיי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן?! הוציאוהו למ"ט והיכוהו שישים מכות אש).
  8. ^ "בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 הרצאתו של פרופסור יהורם ארדר, במסגרת הקורס "יהודי בבל בתקופה המוסלמית הראשונה, 26.6.08, סמסטר ב', התשס"ח.
  10. ^ ורמן, כנה. (2003) הספרות האפוקליפטית בימי בית שני. אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון. ישראל. עמ' 17–25.
אדם וחוה

על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. אדם מכונה גם אדם הראשון.

אלבום הופעה

אלבום הופעה (באנגלית: Live album) הוא אלבום המכיל הקלטה של הופעה מוזיקלית, או קטעים מתוך הופעות שונות. אלבומי הופעה החלו לצאת לאור בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אלבומים החלו להיחשב ליצירות בפני עצמן, ולא כאסופה מקרית של שירים.

רוב האמנים המקליטים המצליחים מוציאים לפחות אלבום הופעה אחד במשך הקריירה שלהם. רוב אלבומי ההופעה נחשבים לחלקים פחות חשובים בקריירה של אמן, ואינם נמכרים בכמויות שבהם נמכרים אלבומי אולפן. עם זאת, קיימים אמנים שמכרו יותר אלבומים בהופעה מאלבומי אולפן, כמו למשל קיס, ג'יימס בראון וגרייטפול דד. לעיתים מקליטים האמנים הופעות מיוחדות, כגון הופעות רוק ומטאל בליווי תזמורת סימפונית. אלבומי הופעה לעיתים קרובות הם בעצם אלבומים כפולים הנפרשים על שני תקליטורים, שכן הופעת רוק גדולה מתמשכת בדרך כלל כשעתיים, בעוד שכל תקליטור יכול להכיל עד כ-70 דקות של מוזיקה.

בנוסף, קיימים אלבומים המוקלטים "לייב" (live - חי); כלומר, הם מוקלטים מתחילתם ועד סופם, ללא הפסקה בין שיר לשיר (ב"טייק" אחד), אך בתוך אולפן הקלטות, ולא במהלך הופעה חיה.[דרוש מקור] אלבומים כאלה יוצאים לאור, בדרך כלל, כאלבומי אולפן. דוגמה לכך הוא האלבום "ערב ערב" של שלום חנוך.[דרוש מקור]

אפוקליפסה

אפוקליפסה (ביוונית: ἀποκάλυψις, אפוקליפסיס) משמעותה "התגלות". היות שרוב הספרות האפוקליפטית עוסקת באסכטולוגיה, קיבלה המילה משמעות משנית ועממית הקשורה לאחרית הימים. עם זאת, אין זה הכרחי שחיבור אפוקליפטי יעסוק באחרית הימים.

עמוס פונקנשטיין מגדיר את האפוקליפסה במילים הבאות: "קץ העולם קרוב. מעטים יוותרו בחיים כדי לחזות בלידתו של עידן חדש ונשגב. העולם הישן, המלא צער ומכאוב, יקרוס תחת כובד רשעתו. תחתיו יקום עולם חדש בכל המובנים: חברה חדשה וסדר קוסמי חדש".

הגדרת הז'אנר לקוחה משמו של הספר האחרון בברית החדשה, חזון יוחנן, המתייחס לאחרית הימים ולהופעתו של ישו מחדש. כיום המושג מייצג את כל התפיסות הנוגעות לאחרית הימים ולגאולה מהמציאות המוכרת לנו. זהו ספר ידוע ביותר בתחום, והשפעתו עצומה. בספר זה מופיעים ביטויים ומושגים רבים כגון: "ארבעת פרשי האפוקליפסה", "ירושלים של מעלה" ורבים נוספים. הספר היה בסיס לאלפי יצירות אמנות בכל התחומים והשפיע אף על מהלכים בהיסטוריה כגון מסעות הצלב. עם זאת, התפיסה האפוקליפטית התחילה אף לפני כתיבת הספר וסביר להניח שיוחנן כותב הבשורה (שלא לגמרי ברור מיהו), מחברו של חזון יוחנן, כבר הכיר את חזון אחרית הימים כפי שהוא מופיע בספר דניאל.

אפוקליפסות חשובות אחרות הן חזון החיות (שהיא יחידה בתוך ספר חנוך א' וספר חנוך ב' מן הספרים החיצוניים), חזון עזרא (המכונה גם "עזרא הרביעי"), ספר ברוך השני, וכן חיבורים וקטעי חיבורים שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה. יש גם גרסה שונה:

אחרית הימים היא סוף של עידן, תקופה.

לדוגמה: בשנות ה-2000 הסתיימה תקופת הדגים - התקופה של ישו. ואחרית הימים מלהבדיל מביום הדין הוא לא היום האחרון, "הסוף", אלא רק סיום של תקופה.

אריק איינשטיין

אריק איינשטיין (3 בינואר 1939, י"ב בטבת ה'תרצ"ט – 26 בנובמבר 2013, כ"ד בכסלו ה'תשע"ד) היה זמר, פזמונאי, קומיקאי, תסריטאי ושחקן ישראלי.

היה חבר בלהקות הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים, וחלק מחבורת לול. שיתוף הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים הניב את אלבומי הרוק הראשונים בישראל.

איינשטיין נחשב לאחד הזמרים הישראלים החשובים והטובים ביותר. מבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו כך: "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית". בשנת 2013 יזמה שרת התרבות והספורט לימור לבנת פרס בשם פרס אריק איינשטיין.

במאי תיאטרון

במאי תיאטרון הוא הדמות המרכזית בתחום העשייה התיאטרונית. הוא אמור לראות תמונה כוללת, לנתח ולפרש מחזה, לתזמר העלאה של מחזה ולהבטיח את איכות ושלמות המוצר התיאטרוני, על ידי איחוד המאמצים, האמצעים, והכלים השונים של ההפקה. הבמאי עובד עם המפיק, המחזאי ויתר בעלי התפקידים בהפקה, לרבות השחקנים. הבמאי משמש למעשה מנהל אמנותי של ההפקה, והוא מנצח על כלל פעילויות ההפקה - תחקיר, משחק, עיצוב במה, עיצוב תלבושות, עיצוב תאורה, עבודת במה, עיצוב סאונד וכל התכנים הפילוסופיים והאמנותיים. לצד הבמאי פועל המפיק, המנהל את הנושאים הטכניים של ההפקה (שאינם קשורים לתוכן האמנותי של היצירה) כמו התקציב ולוחות הזמנים.

בתיאטרון המודרני, הבמאי הוא בדרך כלל מוביל החזון. הוא מחליט על התפיסה האמנותית והפרשנות של הטקסט. יש במאים השותפים גם ליצירת וכתיבת הטקסט, אם על ידי ליווי המחזאי בתהליך היצירה במחזות חדשים, על ידי עיבוד מודרני של מחזה קלסי, או עיבוד טקסט ספרותי או דוקומונטרי למחזה. ידועה גם התופעה של מחזאים שמביימים את מחזותיהם בעצמם, כמו מייק לי הבריטי, חנוך לוין, הלל מיטלפונקט, פיטר ברוק, אריאן מנושקין ואחרים.

תפקיד הבמאי, כמתואר לעיל, הוא חידוש בהיסטוריה של התיאטרון, שראשיתו באירועים בודדים בסוף המאה ה-19 ומיצובו במרכז העשייה התיאטרונית נפוץ מאז ראשית המאה ה-20. לפני כן השחקנים והמחזאי היו אחראים להפקת המחזה ותיאום פעילויות המשתתפים. למרות שיש עדיין הפקות וקבוצות תיאטרון הפועלות ללא במאי, הבמאי נחשב היום לדמות חיונית בתהליך יצירת המופע התיאטרלי.

מרכיבים רבים יוצרים את סגנונו הייחודי של הבמאי ואת שפת התיאטרון האישית שלו. בהם:

רמת שיתוף הצוות בתהליך היצירה (מסמכותיות קיצונית לעבודת קולקטיב)

אופן השימוש בתפאורה (ריאליסטית, סימבולית, מינימליסטית, מופשטת... )

שיטת הדרכת שחקנים

אופן עבודה עם טקסט (שימוש במחזות, עיבודים ספרותיים, בניית טקסט באלתור עם השחקנים...)

אופן הצגת הסיפור

ניהול ממד הזמןרוב הבמאים עובדים במסגרת קבוצות תיאטרון קיימות כחלק מאנסמבל הבמאים של הקבוצה. מקצתם מקימים קבוצת תיאטרון שהם מנהלים ובמסגרתה מביאים לידי ביטוי את ה"אני מאמין" התיאטרוני הייחודי שלהם. דוגמאות: אריאן מנושקין שהקימה את תיאטרון השמש המפורסם בפריז, פיטר ברוק שהקים את המרכז הבינלאומי ליצירה תיאטרונית ולמחקר תיאטרוני בפריז, יבגני אריה שהקים את תיאטרון גשר, רינה ירושלמי שהקימה את אנסמבל עיתים, דורון שמש שתורם לקהילת נוער, אוריאל זוהר שהקים את תיאטרון הטכניון ועוד.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

העין השביעית

העין השביעית הוא כלי תקשורת ישראלי העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרט תקשורת המונים בישראל. פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.

מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" - ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצב חופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים.

עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, והעורכת הלשונית היא רחל פרץ.

חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

חנוך לוין

חנוך לוין (18 בדצמבר 1943, תל אביב – 18 באוגוסט 1999) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר וסופר ישראלי. לוין כתב מעל ל-60 מחזות קומיים ודרמטיים, קאברטים סאטיריים, מערכונים ומאמרי סקירה, והוא נחשב בפי רבים לגדול ולחשוב שבמחזאי ישראל.

חסידות איזביצה ראדזין

חסידות איזביצה - ראדזין היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה בעיירה איזביצה לאחר עזיבתו את חצר רבי מנחם מנדל מקוצק בשנת ה'ת"ר (1839).

בנו וממשיך דרכו, רבי יעקב ליינר (כז בחשון תקע"ה 10 בנובמבר 1814-‏טו באב תרל"ח 14 באוגוסט 1878, עבר לעיירה ראדזין ועל שמה נקראת החסידות. האדמו"ר השלישי רבי גרשון חנוך הניך ליינר התפרסם בעיקר בשל ניסיונו לחדש את מצוות התכלת בציצית. ספרי החסידות הידועים הם מי השילוח, בית יעקב, וסוד ישרים. מרכז החסידות הוא בעיר בני ברק תחת הנהגתו של האדמו"ר שלמה יוסף אנגלרד.

חסידות אלעסק

חסידות אלעסק הייתה חסידות גליציאנית. אבי החסידות היה רבי חנוך העניך מייער, חתנו של רבי שלום רוקח מבעלז. נכון לתש"ע, מכהנים מצאצאי השושלת באדמו"רות סטניסלב ואלעסק. חסידות נוספת מגזע זה היא חסידות סאסוב.

חסידות סאסוב

חסידות סאסוב היא חסידות גליציאנית. אבי השושלת היה רבי שלמה מייער, בנו של רבי חנוך הניך מאלעסק. כיום מכהנים אדמו"רים מהשושלת בישראל, לונדון וניו יורק.

חסידות ראדומסק

חסידות ראדומסק היא חסידות שנוסדה בעיירה ראדומסק שבפולין באמצע המאה התשע עשרה וראשיה היו האדמו"רים למשפחת רבינוביץ.

יעקב מרידור

יעקב מרידור (29 בספטמבר 1913 – 30 ביוני 1995), היה לוחם ומפקד מחתרת האצ"ל וחבר הכנסת מטעם התנועות חרות, גח"ל, והליכוד, אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלת ישראל ה-19 וה-20.

מייסדי תל אביב

מייסדי תל אביב היו 66 משפחות ובודדים, חברי אגודת אחוזת בית ביפו, אשר השתתפו בהגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909.

משה לוי (מוזיקאי)

משה לוי (נולד בדצמבר 1958) הוא נגן קלידים, מעבד ומפיק מוזיקלי ישראלי. מאז סוף שנות ה-70 לוי הוא אחד המוזיקאים הפעילים ביותר בישראל, ועד היום השתתף בהפקתם של עשרות אלבומים. בעיקר מוכר שיתוף פעולתו עם הזמר שלום חנוך, שלוי הפיק את כל אלבומיו מאז 1983.

קברט

קברט הוא מופע בידור הכולל קטעי קומדיה, זמרה, מחול, תיאטרון וריקודי עמוד.

הקברט מאופיין בעיקר על ידי חלל ההצגה - מסעדה או מועדון לילה עם במת הופעה כאשר הצופים יושבים סביב שולחנות (לעיתים תוך שתייה ואכילה). חלל ההצגה גם ייקרא "קברט". קטעי מופע הקברט נעים בין סאטירה פוליטית לבידור קל.

הדוגמה הברורה ביותר היא המחזמר מברודוויי שהפך לסרט בכיכובם של לייזה מינלי, מייקל יורק וג'ואל גריי - "קברט".

אך יש גם דוגמאות ישראליות כמו "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.

בארצות דוברות-גרמנית, הקברט (מאוית: Kabarett) מאופיין בנטייה להומור קודר יותר מבשאר אירופה. בתקופה שבין מלחמות העולם היה הקברט הגרמני מזוהה עם ביקורת חברתית, בדרך כלל שמאלנית: רבים מהכותבים המפורסמים בתחום היו סוציאל-דמוקרטים או קומוניסטים, בהם ברטולט ברכט, קורט טוכולסקי, קורט וייל ויורה זויפר.

מקור המילה בצרפתית - סוג של קערית לקפה ששימשה בברים בהם נוסד הז'אנר.

שלום חנוך

שָׁלוֹם חֲנוֹךְ (נולד ב-1 בספטמבר 1946, ה' באלול ה'תש"ו) הוא זמר-יוצר, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי, הנחשב לאחד מראשוני היוצרים ברוק הישראלי. יצירתו, הן במסגרת שיתופי פעולה עם אמנים אחרים בתחילת דרכו והן לאחר מכן כסולן, השפיעה רבות על המוזיקה הפופולרית בישראל. במיוחד מוכר שיתוף הפעולה שלו עם הזמר אריק איינשטיין, שהניב את אלבומי הרוק הישראליים הראשונים.

עבודתו המוזיקלית של חנוך זכתה לאורך השנים להערכה מצד קהל המאזינים ומצד המבקרים. הוא נחשב לאחד מגדולי היוצרים בישראל, היווה השראה למוזיקאים רבים ואף זכה לאלבומי מחווה מצד אמנים שונים בישראל.

אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדם
 
 
 
חוה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קין
 
 
 
הבל
 
 
 
 
שת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עירד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קינן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחויאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהללאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתושאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ירד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עדה
 
 
 
למך
 
 
 
 
 
 
צלה
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יבל
 
יובל
 
תובל קין
 
 
 
 
 
 
 
 
מתושלח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמה[א]
 
 
 
 
נח[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שם
 
 
 
 
 
חם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עילםאשורלוד
 
מצרים
 
כוש
 
פוט
 
כנען
 
 
 
מגוגמדיתבלמשך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארפכשד
 
ארם
 
 
 
 
 
לודים
 
 
סבא
 
 
 
 
 
 
צידון
 
 
גמר
 
יון
 
 
תירס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ענמים
 
 
חווילה
 
 
 
 
 
 
חת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלח
 
 
 
 
עוץ
 
 
 
להבים
 
 
סבתה
 
 
 
 
 
 
יבוסי
 
 
 
 
 
אשכנז
 
 
אלישה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חול
 
 
 
נפתחים
 
 
סבתכא
 
 
 
 
 
 
אמורי
 
 
 
 
 
ריפת
 
 
תרשיש
 
 
 
 
 
 
 
עבר
 
 
 
 
גתר
 
 
 
פתרוסים
 
 
נמרוד
 
 
 
 
 
 
גרגשי
 
 
 
 
 
תגרמה
 
 
כתים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מש
 
 
 
כסלוחים
 
 
רעמה
 
 
 
 
 
 
חיווי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודנים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלגיקטן
 
 
 
 
 
 
 
כפתורים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבא
 
 
 
 
סיני
 
 
 
 
 
 
 
 
רעו
 
 
 
אלמודד
 
 
עובל
 
 
 
 
 
 
 
דדן
 
 
 
 
ארוודי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלף
 
 
אבימאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צמרי
 
 
 
שרוג
 
 
 
חצרמות
 
 
שבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמתי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ירח
 
 
אופיר
 
 
נחור
 
 
 
הדורם
 
 
חווילה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוזל
 
 
יובב
 
 
תרח
 
 
 
דקלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הגר
 
קטורה
 
 
 
 
אברהם
 
שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישמעאל
 
 
 
זמרן
 
 
מדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה
 
נחור
 
 
 
מלכה
 
 
יסכה[ב]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישבק
 
 
שוח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוט
 
 
 
 
נביות
 
 
מדין
 
 
יקשן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טבח
 
 
עוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קדר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גחם
 
 
בוז
 
 
 
 
בת בכירה
 
 
בת צעירה
 
 
 
 
 
אדבאל
 
 
 
עיפה
 
 
שבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תחש
 
 
קמואל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבשם
 
 
 
עפר
 
 
דדן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעכה
 
 
כשד
 
 
 
 
מואב
 
בן־עמי
 
 
 
 
 
 
 
משמע
 
 
 
חנוך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חזו
 
 
 
 
 
 
 
דומה
 
 
 
אבידע
 
 
 
אשורים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלדש
 
 
 
 
 
 
 
 
משא
 
 
 
אלדעה
 
 
 
לטושים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ידלף
 
 
 
 
 
 
 
 
חדד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתואל
 
 
 
 
 
 
תימא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יטור
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפיש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק
 
 
 
 
 
רבקה
 
 
 
 
לבן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קדמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשמת
 
עשו
 
עדה
 
אהליבמה
 
יעקב
 
 
 
 
לאה
 
 
זלפה
 
 
רחל
 
 
בלהה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רעואל
 
 
 
 
אליפז
 
 
 
 
יעוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעלם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחת
 
 
 
 
 
תימן
 
 
קרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זרח
 
 
 
 
 
אומר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמה
 
 
 
 
 
צפו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיזה
 
 
 
 
 
געתם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמלק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראובן
 
 
שמעון
 
 
לוי
 
דינה
 
 
גד
 
אשר
 
יוסף
 
אסנת
 
 
דן
 
נפתלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנוך
 
 
ימואל
 
 
גרשון
 
 
 
 
 
 
 
צפיון
 
 
ימנה
 
 
 
 
 
מנשה
 
 
 
 
חשים
 
 
יחצאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלוא
 
 
ימין
 
 
קהת
 
 
 
 
 
 
 
חגי
 
 
ישוה
 
 
 
 
 
אפרים
 
 
 
 
 
 
 
 
גוני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חצרון
 
 
אוהד
 
 
מררי
 
 
 
 
 
 
 
שוני
 
 
ישוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצר
 
 
 
 
 
 
 
 
כרמי
 
 
יכין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אצבון
 
 
שרח
 
 
 
 
 
בנימין
 
 
 
 
 
שלם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערי
 
 
בריעה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארודי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלע
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוע
 
 
 
 
 
 
אראלי
 
 
 
חבר
 
 
 
 
 
 
 
בכר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלכיאל
 
 
 
 
 
 
 
אשבל
 
 
 
 
יששכר
 
זבולון
 
בת שוע
 
יהודה
 
תמר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמן
 
 
 
 
 
תולע
 
 
סרד
 
 
 
 
 
ער
 
 
זרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פוה
 
 
אלון
 
 
 
 
 
אונן
 
 
פרץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוב
 
 
יחלאל
 
 
 
 
 
שלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפים
 
 
 
 
 
 
 
 
שמרון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חצרון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חפים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארד
 
 

הערות:

  1. קו מקווקו מבטא קו רצוף הממשיך אל מעבר למשבצת שהוא חוצה, פרט למקרה של נח ונעמה, שם מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.
  2. למידע על קשרי משפחה נוספים שמקורם אינו בספר בראשית, ראו שמות חיצוניים לדמויות אנונימיות במקרא.
  1. ^ 1.0 1.1 הקו המקווקו מסמן שמקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.
  2. ^ יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.