חנה

חַנָּה, דמות מקראית, הייתה אשתו של אלקנה מרמתיים צופים ואמו של שמואל הנביא. חנה היא גם אחת משבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך.

שתי תפילות חשובות מופיעות בסיפורה של חנה: האחת תפילתה המרה של חנה העקרה המבקשת להרות, והשנייה תפילה שמחה על התגשמות בקשתה בהולדתו של שמואל. שתי התפילות השפיעו על תפיסת התפילה ביהדות.

Gerbrand van den Eeckhout - Anna toont haar zoon Samuël aan de priester Eli
גרהארד ואן דן אקהוט (van den Eeckhout), חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן, סביב 1665

עקרותה של חנה

Anne BnF Grec 139 fol. 428v
חנה מרת הנפש בוכה ומתפללת.

מסופר כי חנה הייתה עקרה, וכי פנינה, צרתה אשתו האחרת של אלקנה, הייתה נוהגת להתפס על נקודה כואבת זו, אולם אלקנה אהב אותה והיה נוהג לנחם אותה על עקרותה. מדי שנה היו אלקנה ומשפחתו נוהגים לעלות למשכן שילה ולזבוח לה'.

תחינתה של חנה

Hanna book cover
חנה על כריכת סידור תפילה משלהי המאה ה-19

באחת מתפילותיה הזיזה חנה את שפתיה מבלי להשמיע קול, עלי הכהן שהשגיח על המתפללים, הבחין בה וחשב כי היא שיכורה, אך חנה ענתה לו שהיא קשת רוח.

וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר: יְהוָה צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.

במסכת ברכות (דף לא) חז"ל לומדים הלכות רבות מתפילה זו:

  • "וחנה היא מתפללת על ליבה" - שצריך המתפלל לכוון ליבו.
  • "רק שפתיה נעות" - שצריך להניע את השפתים על פי המילים בתפילה.
  • "וקולה לא ישמע" - שצריך להתפלל בלחש, ואסור להגביה את הקול בתפילה.
  • "ויחשבה עלי לשיכורה" - שאסור להתפלל שתויי יין.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה. אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר: לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ.

משיחה זו בין חנה לעלי בעקבות אי ההבנה לומדים חז"ל הלכות נוספות בנוגע לחשד ותוכחה:

  • "ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין" וגו' - אמר רבי אלעזר: מכאן, לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו.
  • "ויין ושכר לא שתיתי" - אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו.
  • "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל" - אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה, וכו'.
  • "ויען עלי ויאמר לכי לשלום" - אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר: "ואלהי ישראל יתן את שלתך".

תפילת ההודיה של חנה

CHANA 43
קבר חנה

עלי בירך את חנה ואמר שהאל יענה לתפילותיה, ואכן לאחר ששבה לביתה הרתה וילדה בן וקראה שמו שמואל, "כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו" (שמואל א', א', כ').[1] לאחר ששמואל גדל הביאה אותו למשכן, בהתאם לנדר בו התחייבה להקדיש את בנה לה'. בפגישתה עם עלי, אמרה לו:

"בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה." מכאן למדו חז"ל הלכה נוספת בנוגע לתפילה:
  • "אני האשה הנצבת עמכה בזה" - אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור ליישב בתוך ארבע אמות של תפלה.

עם העלאתו של שמואל התפללה חנה תפילה בה ביטאה את הודאתה לה' על כך שזכתה לבן, ויצאה ממעמד ה"עקרה": "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה". תפילה זו כלולה בתפילת שחרית של חלק מהעדות ("תפילת חנה"). תפילת ההודיה של חנה לאחר לידתו של שמואל נחשבת לאחת התפילות המיוחדות ביהדות.

שמואל גדל תחת חסותו של עלי הכהן, אך הקשר בין שמואל לאמו לא נפסק: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים" (שמואל א', ב', י"ט).

לקריאה נוספת

  • סימון, אוריאל, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001. עמ' 1-56.
  • בר-אפרת, שמעון, מקרא לישראל- שמואל א'. תל אביב: עם עובד, 1996.
  • יעל לוין, "'ותתפלל חנה: על פרשת חנה ותפילתה בליטורגייה", מסכת ד (תשס"ו), עמ' 81–111.
  • גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006.עמ' 251-245.
  • ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 167-162.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לדעת רבי חיים ויטאל (ראו רמזי הדרושים לרבי חיים ויטאל, שנכתב על ידי תלמידו, פרשת וישב. כת"י מוסקובה) חנה הייתה אז בת 130 שנה.
7 בנובמבר

7 בנובמבר הוא היום ה-311 בשנה (312 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 54 ימים.

אילנית

חנה גת (נולדה ב-17 בספטמבר 1947), הידועה יותר בשם הבמה "אִילָנִית", היא זמרת ישראלית הפעילה מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ואשר הייתה פופולרית במיוחד במהלך שנות ה-70 ושנות ה-80.

אילנית היא אחת הזמרות הפופולריות ביותר בישראל מאז סוף שנות השישים. היא הקליטה יותר מ-600 שירים ויותר מ-30 אלבומים רבי מכר. היא זכורה כחלק מהצמד "אילן ואילנית", שהקים האמרגן שלמה צח ("אילן"), שהיה בעלה עד שנת 1973, וכן היא הזמרת הראשונה שייצגה את ישראל בתחרות הזמר של האירוויזיון עם השיר "אי שם" וזכתה במקום הרביעי, הישג מכובד למדינה המשתתפת בפעם הראשונה. סמלה המסחרי הוא שערה הארוך הבלונדיני. בין להיטיה נמצאים שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי: "כבר אחרי חצות", "רינגולי", "בשנה הבאה", "רק הירח", "אי שם", "שיר של יום חולין", "אהבתה של תרזה דימון" ועוד. אילנית הייתה לזמרת שזכתה הכי הרבה פעמים בתואר "זמרת השנה" (7 פעמים) עד היום.

הבימה

הבימה הוא התיאטרון הלאומי של ישראל. הוא פועל ברציפות, מאז הקמתו הרשמית בשנת 1917, תחילה במוסקבה ואחר כך בארץ ישראל.

משנת 1945 משמש את התיאטרון בית הבימה בתל אביב. התיאטרון חבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה".

למעשה, תחילתו של הבימה היא עוד בשנת 1909 בביאליסטוק כאשר העלו נחום צמח וקבוצת שחקנים שנקראו בשם "הבימה" את ההצגה "מוסר נער רע" בעברית.

ז'ול ורן

ז'וּל וֶרְן (בצרפתית: Jules Verne‏; 8 בפברואר 1828 - 24 במרץ 1905) היה סופר צרפתי הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני בספרות. אחדים מספריו תורגמו ל־148 שפות.

חנה ארנדט

חנה ארנדט (מבוטא: אָרֵנְט; בגרמנית: Hannah Arendt;‏ 14 באוקטובר 1906, לינדן (כיום חלק מהעיר הנובר), הקיסרות הגרמנית – 4 בדצמבר 1975, ניו יורק) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה חשיבות גדולה להתפתחות הפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג זה, שכן סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות.

בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית ותקופת מעצר קצרה בשנת 1933, היגרה מגרמניה. לאחר שנשללה אזרחותה הגרמנית בשנת 1937, הייתה חסרת אזרחות עד שקיבלה לבסוף אזרחות של ארצות הברית בשנת 1951, שבה עבדה כעיתונאית וכמרצה בקולג'.

הגותה של ארנדט מייצגת את מושג הפלורליזם בתחום הפוליטי. לפי מושג זה, קיים פוטנציאל לחירות ולשוויון בין בני האדם, וחשוב לאמץ את נקודת מבטו של הזולת. לפי הגותה, בהתארגנויות פוליטיות ראוי שישתתפו ברמה הקונקרטית יותר אישים המסוגלים לכך והרוצים בכך. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית ביחס לדמוקרטיה הייצוגית, והעדיפה צורות שלטון של מועצות או של דמוקרטיה ישירה.

במאמריה בנושאי חינוך, ביטלה את גישת החינוך החופשי ואת רעיונות שוויון זכויות לילדים, וטענה כי יש צורך להחזיר את הסמכות למרכז העשייה החינוכית, להעמיד את הילד על מקומו ההיררכי על ידי הטלת מרות וסמכותיות.

על אף הסתייגותה מהכינוי "פילוסופית", ניכר בכתביה של ארנדט עימות רעיוני עם רבים מהפילוסופים בני כל התקופות, כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו, עמנואל קאנט, מרטין היידגר וקרל יאספרס, וכן עם נציגים בולטים של הפילוסופיה הפוליטית בעת החדשה כדוגמת מקיאוולי ומונטסקייה. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים, וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה מהיידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים.

ארנדט טבעה את המונח "הבנאליות של הרוע" בהקשר של הנאציזם, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל.

חנה לסלאו

חנה לֶסְלַאו (נולדה ב-14 ביוני 1953) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאית וזמרת ישראלית. זוכת פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן לשנת 2005 על תפקידה בסרט "אזור חופשי".

חנה מרון

חנה מרון (22 בנובמבר 1923, ברלין – 30 במאי 2014, תל אביב) הייתה שחקנית ישראלית, מהכוכבות הגדולות של התיאטרון הישראלי, כלת פרס ישראל לשנת 1973. שיאנית גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר בעולם.

חנה סנש

חנה סנש (בהונגרית: Szenes Anikó, "סנש אניקו"‎; י"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

חנה רובינא

חנה רוֹבִינָא (15 בספטמבר 1888, י' בתשרי תרמ"ט – 3 בפברואר 1980, ט"ז בשבט תש"ם) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית וממייסדיי "תיאטרון הבימה". רובינא, כלת פרס ישראל בתחום התיאטרון (1956), כונתה "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".

יקיר ירושלים

אות יקיר ירושלים הוא עיטור הוקרה המוענק על ידי ראש עיריית ירושלים לנבחרים מבין ותיקי ירושלים, שעסקו בפעילות ציבורית למען העיר ותושביה במהלך חייהם. האות מוענק מאז שנת 1967, אחת לשנה, ל-18 זוכים הנבחרים מקרב ההמלצות והמועמדויות שהוצגו.

כל תושב, ארגון או חבר מועצת העיר רשאי להציג המלצה למועמדות. מועמדים זכאים הם אישים מעל לגיל שישים וחמש שעיקר פעילותם הציבורית הייתה בירושלים או למענה. עליהם להיות "בעלי תכונות ייחודיות, אשר תרומתם לירושלים היא ממושכת וסגולית והקרינו מאישיותם על העיר".

כ"א בחשוון

כ"א בחשוון הוא היום העשרים ואחד בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. כ"א בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"א חשוון היא תמיד פרשת חיי שרה.

מדרשיית נעם

מדרשית נע"ם (נוער המזרחי) (בקיצור גם המדרשיה או מנפ"ח - ראשי תיבות של מדרשית נעם פרדס חנה) המכונה "אם הישיבות התיכוניות" היא ישיבה תיכונית שפעלה שנים רבות בפרדס חנה. מאז 2007 התאחדה עם חטיבת קריית יעקב הרצוג בכפר סבא.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

משפט אייכמן

משפט אייכמן הוא משפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בגין מעשיו בשואה ובסיומו נידון למוות והוצא להורג בתלייה.

אייכמן היה מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, בדרגת אובר-שטורמבנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס, מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה. הוא היה אחראי מטעם הנאצים על כל משלוחי הרכבות והאקציות מרחבי אירופה אל מחנות הריכוז וההשמדה. בהונגריה הוא ניהל במישרין את השילוח, ובשואת יהודי הונגריה כמעט חצי מיליון איש נשלחו אל מותם. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ברח לארגנטינה, וחי שָׁם בשֵׁם הבדוי "ריקרדו קלמנט", עד אשר הוא נלכד ב-1960 על ידי המוסד והובא לישראל.

חשיבותו הגדולה של משפט אייכמן היא בכך שרבים מניצולי השואה פתחו את סגור לבם בעת עדותם, וכך גברה תודעת השואה בציבור הישראלי ובעולם, כמו גם האמפתיה כלפי הניצולים.

נהריה

נַהֲרִיָּה היא עיר בגליל המערבי שבמחוז הצפון בישראל והעיר הצפונית ביותר במישור החוף. היא ממוקמת על חוף הים ועל כביש 4 וכביש 89, בין העיר עכו לבין ראש הנקרה. במרכז העיר זורם נחל געתון. זוהי העיר היהודית הגדולה ביותר במחוז, שנייה רק לנצרת הערבית.

ניצולי השואה

ניצולי השואה הם היהודים אשר שרדו את הרדיפה, הגירוש ורצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים. יש המעדיפים את הביטוי "שורדי שואה" על פני הביטוי "ניצולי שואה", וזאת מכמה טעמים: האקטיביות המשתמעת מהמונח "שרידה", העובדה כי הביטוי "ניצול" מתייחס לאירוע שכבר הסתיים בעוד שההתמודדות עם השואה והשלכותיה לא הסתיימו עם הניצחון על הנאצים (ראו להלן), וכן הטענה כי לא נכון יהיה לומר "ניצול" על מי שחווה על גופו את השואה.

משלהי מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-60 נקלטו בישראל למעלה מחצי מיליון עולים מאירופה, מרביתם ניצולי השואה או ילדיהם.

פרדס חנה-כרכור

פַּרְדֵּס חַנָּה–כַּרְכּוּר היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל, שנוצרה בשנת 1969 מאיחוד שתי המועצות המקומיות פַּרְדֵּס חַנָּה (נוסדה ב-1929) וכַּרְכּוּר (נוסדה ב-1913).

רבה בר בר חנה

רבה בר בר חנה היה אמורא, בן הדור השלישי של האמוראים. חי בסוף המאה ה-3, נולד בבבל והיה תלמידו של רבי יוחנן. לאחר פטירת רבו, קיבל את מרותו של ממשיך דרכו - רבי אלעזר.

מפורסמים מעשי הגוזמאות שסיפר, המופיעים במסכת בבא בתרא (דף ע"ג, עמוד ב' עד דף ע"ד, עמוד א'.), ונקראים "אגדות רבה בר בר חנה". מפרשי אגדות התלמוד המסורתיים כגון המהרש"א והרב קוק, שכתב פירוש על אגדות אלו שמופיע במאמרי הראי"ה, פירשו אותן כאלגוריה על תולדות עם ישראל.

ספרו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, כולל פירושים על דרך הקבלה על אמירותיו של רבה בר בר חנה. רבי נחמן סיפר כי בשובו מארץ ישראל נגלה אליו חזיון של רבה בר בר חנה, וגילה לו את הפירושים האמיתיים לאגדות האלגוריות שלו.

תחנה מרכזית חדרה

תחנה מרכזית חדרה היא התחנה המרכזית של העיר חדרה. התחנה ממוקמת במערב העיר בסמוך לצומת חדרה שעל כביש 4. מתחנת אוטובוסים זו יוצאים קווי אוטובוס בין עירוניים לפחות ל-16 ערים (חיפה, נוף הגליל, עפולה, אריאל, זכרון יעקב, רעננה, נתניה, תל אביב, ירושלים ואילת, חריש, קיסריהטבריה, אור עקיבא, בני ברק, רמת גן, הוד השרון) כשלרוב הערים האלו יוצא יותר מקו אוטובוס בין-עירוני אחד. בנוסף יוצאים מן התחנה קוי אוטובוס עירוניים רבים. את מרבית הקוים שבתחנה מפעילה "אגד" ואת השאר מפעילה חברת "קווים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.