חמרה

חמרה היא אדמה העשירה בתחמוצות ברזל, צבעה אדום-חום. מקור שמה הוא מהמילה הערבית אַחְמָר - "אדום".

Hamra
רגבי אדמת חמרה

תכונות

החמרה היא אדמה בוצית, מאווררת ומנוקזת היטב. עומקה מגיע לעיתים למטרים אחדים.

החמרה פוריה ומשמשת מצע נוח לחקלאות משום שהיא משמרת היטב חומרים מזינים ומים, אך מאפשרת למים עודפים להתנקז. בשל היותה דלה בחומרי מזון לצומח יש לדשן אותה בהתמדה. בעיתיות נוספת נובעת מהיותה בעלת כושר חלחול מים קטן שמתדרדר גם עקב עיבוד חקלאי אינטנסיבי והיווצרות קרומי נזאז (הצטברות של חרסיות ותחמוצות ברזל בין השורשים).

הרכב

החמרה מורכבת ברובה מגרגירי קוורץ מצופים בתחמוצות ברזל. ההרכב הכימי של החמרה (בממוצע) הוא:

  • SiO2 (קוורץ): 95%
  • Al2O3+Fe2O3 (תחמוצות ברזל ואלומיניום): 2%
  • CaCO3 (קלציט): 2%
  • K2O (תחמוצת אשלגן): 0.6%

בנוסף מכילה החמרה כ-0.4% חומרים אורגניים.

היווצרות

Hamra1
שכבת אדמת חמרה לכודה בין שתי שכבות כורכר, כביש החוף, סמוך לקיבוץ מעגן מיכאל

אין ודאות לגבי תהליך ההיווצרות של אדמת החמרה אולם סמיכותה לסלעי הכורכר מצביעה קרוב לוודאי על קשר ביניהם. קיימות מספר סברות:

  1. החמרה התפתחה על אזורי כורכר קיימים על ידי פירוק בתהליכים אורגניים.
  2. החמרה, כמו הכורכר, נוצרה מדיונות חול עתיקות שהתייצבו, אך מה שהבדיל את היווצרות החמרה מהכורכר היה האקלים ששרר בעת היווצרותה - אקלים גשום שהוביל לשטיפת חלק מהפחמות ולחמצון הברזל.
  3. החמרה הועשרה על ידי חמרים שנשטפו מההרים במזרח.
  4. החמרה נוצרה בשל אבק חרסיתי שהועבר באמצעות הרוח.
  5. החמרה מקורה בגרגירי חול אשר עברו תהליך שציפה אותם בחומרים המכילים ברזל.

אפשר שלכל אחת מהאפשרויות הללו תרומה חלקית בלבד להיווצרות החמרה.

תפוצה

החמרה נפוצה לכל אורך מישור החוף מראש הנקרה ועד אשקלון. מופיעה בדרך כלל בסמוך לרכסי הכורכר.

ראו גם

לקריאה נוספת

דרך יפו (חיפה)

דרך יפו היא אחד הרחובות בעיר התחתית בחיפה שבחלקה משמשת כנתיב תנועה מרכזי המובילה מחיפה דרומה. הדרך היא דרך היסטורית שתחילתה בימי דאהר אל-עומר, שהקים ב-1761 את "חיפה החדשה" כעיר מוקפת חומה. הדרך התפתחה בשלהי התקופה העות'מאנית והפכה בתקופת המנדט לרחוב מרכזי בחיפה. מקור שם הרחוב הוא ב"שער יפו" ממנו התחילה הדרך שהובילה מערבה ודרומה אל העיר יפו. שמו של הרחוב ניתן לו על ידי התושבים ועבר מדור לדור עד שהפך לשמו הרשמי. דרך יפו הייתה חלק מהמע"ר של חיפה בתקופת המנדט, שכלל גם את דרך המלכים (דרך העצמאות), המרכז המסחרי הישן והמרכז המסחרי החדש.

העיר התחתית

העיר התחתית, או העיר, הוא שמו של הרובע בחיפה הממוקם בחלקו התחתון, המרכזי, של הכרך, ומאגד רצף של שכונות מרכזיות ואת חלקה הגדול של הפעילות העסקית של חיפה. הרובע התחתון הוא ערש ההתפתחות ההיסטורית של העיר לדורותיה עד קום המדינה, עוגן אדריכלי, היסטורי וימי, ומשכנה של קריית הממשלה המחוזית.

למן ראשית המנדט הבריטי ועד למחצית שנות ה-70 היה הרובע מרכז העסקים הראשי של חיפה, ממחצית העשור הראשון של המאה ה-21 ניכרת חזרה אליו. נכון ל-2015, בעיר התחתית מתגוררים כ-12,120 נפש, שהם כ-5% מכלל תושבי חיפה.

השרון

השרון, המכונה גם מישור החוף התיכון, הוא חבל ארץ בארץ ישראל. מבחינה אדמיניסטרטיבית, השרון היא אחת מארבע הנפות של מחוז המרכז, אולם אין חפיפה מלאה בין השטח האדמיניסטרטיבי של נפת השרון במחוז המרכז לבין השטח של השרון כחבל ארץ.

בכתובות מצריות על מסעו של אמנחותפ השני לארץ כנען, שעבר גם בשרון, נקרא האזור "פא-עמקו סרן" (עמק שרון), בכתובת אשמונעזר של מלך צידון מהמאה ה-5 לפנה"ס נכתב: "ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון". על פי הכתובת הזאת, יפו הייתה חלק מהשרון. והשרון היה אסם התבואה של צידון.

חומרה

חומרה (חָמְרָה, באנגלית: Hardware) היא אוסף כל הרכיבים הפיזיים במחשב או בהתקן אלקטרוני אחר, כמו טלפון סלולרי או ציוד תקשורת, כלומר כל אובייקט הנתפס בחוש המישוש (כל דבר שניתן לגעת בו - "חומר"). זאת להבדיל מהמידע שהמחשב או ההתקן מכיל (ונשמר בזיכרון) או מעבד (בעזרת המעבד), ומהתוכנה - אוסף הפקודות המספקות הוראות לחומרה. הבחנה זו בין חומרה לתוכנה מצטמצמת כאשר התוכנה צרובה ברכיב חומרה מסוים ואינה ניתנת לשינוי (לדוגמה Read only memory - ROM) - תוכנה מסוג זה קרויה קושחה (Firmware) (מהיותה 'קשיחה' כלומר לא ניתנת לשינוי בצורה פשוטה). זיכרון קשיח זה הוא זיכרון ROM.

בפיתוח, בתכנון ובשיכלול רכיבי חומרה עוסק מהנדס חומרה.

חזית פוליסריו

חזית פוליסריו (בספרדית: Frente Polisario, בערבית: جبهة البوليساريو) היא התנועה לשחרור לאומי בחבל סהרה המערבית, שלחמה תחילה נגד השלטון הספרדי ולאחר מכן נגד שלטונות מרוקו ומאוריטניה. חזית פוליסריו הכריזה ב-27 בפברואר 1976 על עצמאות רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, אך שולטת רק על חלק מהחבל.

חזית פוליסריו הוקמה רשמית ב-10 במאי 1973 במטרה לאלץ את ספרד לשחרר את סהרה המערבית. מ-1979 מוכרת חזית פוליסריו על ידי האומות המאוחדות כנציגת תושבי סהרה המערבית. היא גם חברה משקיפה באינטרנציונל הסוציאליסטי. ב-1975, לאחר הסכמי מדריד, מרוקו ומאוריטניה השתלטו על הטריטוריה של סהרה המערבית וחזית פוליסריו פתחה במלחמת גרילה נגדן. חזית פוליסריו זוכה לתמיכה של אלג'יריה.

השם Frente Polisario הורכב מהמילה "חזית" (Frente) והאותיות המתחילות את המילים Popular de Liberación de Saguía el Hamra y Río de Oro (עממית לשחרור סגווייה אל-חמרה וריו דה אורו, שני חלקיה של סהרה הספרדית).

חמארה (כפר)

חמארה (חַמַרָה) היה ישוב יהודי חלוצי שנועד להיות מושב עובדים בגליל העליון המזרחי. נוסד באוקטובר 1919 (תר"פ) באתר ממזרח לכפר גלעדי, ונעזב בשל קשיי המחיה והתקפות פורעים ב-1 בינואר 1920.

כמה מחברי הקבוצה בחמארה יסדו בשנת 1922 (תרפ"ב) את מושב "עין טבעון" הוא כפר יחזקאל.

חמרה (מושב)

חַמְרָה היא התנחלות ומושב השייך לארגון מושבי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית בקעת הירדן. היישוב ממוקם במורדות השומרון, בערוץ נחל תרצה, בחלקה הצפוני של בקעת הירדן. היישוב נקרא "חמרה" בגלל תל חמרה הסמוך או בגלל גידול גפנים ליין (חמרא בארמית). בראשיתו כונה גם "עטרות" ו"עטרה".

שטח היישוב כ-3500 דונם. רוב התושבים עוסקים בגידול פרחים, כרם, פרדס ולול תרנגולי הודו.

יחמור

יחמור (שם מדעי: Dama), הוא סוג במשפחת האייליים, ובו שני מינים: היחמור הפרסי (dama mesopotamica) והיחמור האירופי (Dama Dama). בעבר שניהם נכללו במין האירופי, אך בזמן האחרון ארגון השימור IUCN ואחרים רואים ביחמור הפרסי מין עצמאי.

היחמורים הם איילים בעלי פרווה בצבע חמרה מנוקדת בלבן, ומכאן השם העממי יחמור. את הסוג יחמור ניתן למצוא רק בעולם הישן, המין הפרסי מצוי בכמה אזורים בישראל, לאחר שהובא אליה בעקבות הכחדתו של תת-מין דומה שחי בה בעבר.

כביש 57

כביש 57 הוא כביש רוחב ארצי המוביל מנתניה בשרון לאזור טול כרם, מערב השומרון ושכם ועד גשר אדם בבקעת הירדן. הכביש קיים באורכו המלא לפחות מתקופת המנדט הבריטי וחלקים ממנו אף ישנים יותר. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 הכביש מחולק למעשה לשלושה קטעים נפרדים, האחד מנתניה ועד מחלף ניצני עוז בכביש 6, השני מטולכרם ועד מחסום צה"ל בבקעות שבמזרח השומרון והשלישי משם ועד לגשר אדם. תוואי הכביש ההיסטורי שבין ניצני עוז לבין בקעות עובר דרך טול כרם ושכם ונמצא ברובו בשטחי A או B של הרשות הפלסטינית, הוא אינו מסומן עוד ככביש 57 וחלות בו מגבלות תנועה שונות.

הכביש ההיסטורי היווה אחד משלושת הכבישים שחצו את ישראל לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם כביש 1 וכביש 25).

כיכר חמרה

כיכר חמרה (בערבית: ساحة الخمرة, סאחת אל-חמרה) הייתה כיכר מלבנית בעיר התחתית של חיפה שנבנתה בתקופה העות'מאנית. הכיכר התפתחה בצמוד לשער המערבי של "חיפה החדשה" שהייתה בין חומות ושימשה כמרכז הפעילות של העיר.

האזור הנקרא החל משנת 1954 "כיכר פריז", בקצה שדרות פלי"ם, שוכן בקטע המזרחי של כיכר חמרה המקורית.

לעיון

לעיון או אל-עיון (בערבית: العيون, בברברית: ⵍⵄⵢⵓⵏ, בספרדית: El Aaiún, בצרפתית: Laâyoune) היא בירת סהרה המערבית, וקולוניה ספרדית לשעבר. העיר נמצאת תחת כיבוש מרוקאי מאז שנת 1976 והיא משמשת כבירת המחוז המרוקאי לעיון-בוז'אדור-סקיה אל חמרה. העיר היא בירתה דה יורה של רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית.

מועצה אזורית ערבות הירדן

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת מועצה אזורית בקעת הירדן במסמכים של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק ומעבר לגדר ההפרדה. שטח המועצה משתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 4,900 תושבים (מקום 223 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית ערבות הירדן דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,657 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

מחוזות מרוקו

מבחינה אדמיניסטרטיבית, מרוקו מחולקת ל-12 מחוזות. כל מחוז מחולק לנפות.

החל משנת 2015 במרוקו יש 12 מחוזות המחולקים ל75 נפות.

מישור החוף

מישור החוף הוא חבל ארץ מישורי בארץ ישראל המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מגבול הצפון (מישור החוף הצפוני) בראש הנקרה ועד לגבול מצרים בדרום (מישור החוף הדרומי), ברצועת עזה.

מישור החוף הוא אזור נוח לפיתוח ולהתיישבות. קרקעות הסחף עמוקות ופוריות, האקלים ממוזג, גשמים עם טמפרטורות נוחות, ומפלס גבוה של מי תהום המאפשר שאיבת מים בקלות יחסית. החלק המישורי נוח לתנועה ולמעבר והסמיכות לים התיכון מהווה מקור פרנסה.

ציר אלון

ציר אלון הוא ציר תנועה בחלק המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שנסלל על-פי תוכנית אלון. הציר נקרא על שם הוגה התוכנית, יגאל אלון, וממוספר בחלקו הדרומי, מצומת כפר אדומים עד סמוך למגדלים ככביש 458; בחלקו המרכזי מצומת מעלה אפרים ועד צומת חמרה ככביש 508, ובחלקו הצפוני, מצומת בקעות עד צומת מחולה ככביש 578.

קטע קצר של ארבעה ק"מ בין החלק הדרומי והמרכזי מסומן ככביש 505 וקטע בן 2 ק"מ בין החלק המרכזי והצפוני ככביש 57. בעקבות שינוי תוואי כביש 449 בעקבות האינתיפדה הראשונה, קטע בן 5 ק"מ בחלק הדרומי מסומן גם ככביש 449. אורכו הכולל של הציר הוא 87 ק"מ.

לאורכו של ציר אלון שוכנים כיום 16 יישובים ישראליים: אלון, מצפה חגית, נווה ארז, מעלה מכמש, מצפה דני, רימונים, כוכב השחר, גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, חמדת, משכיות, רותם ומחולה. הכביש צופה מלמעלה על בקעת הירדן ועל הנחלים הנשפכים אליה: נחל פרת, ואדי עוג'ה, נחל פצאל ועוד.

קרקע

קרקע היא תערובת של מינרלים, חומרים אורגנים, מים, ואוויר המצוייה בשכבה העליונה של קרום כדור הארץ. קרקעות שונות נבדלות זו מזו ביחסי כמויות החומרים המרכיבים אותן. יחס של: 1% חומר אורגני, 49% מינרלים, 25% מים ו-25% אוויר, הוא יחס אידיאלי לגידולי חקלאות שונים.

שמורת בני ציון

שְׁמוּרַת בְּנֵי צִיּוֹן, הידועה גם כִּשְׁמוּרַת חָרוּצִים, היא שמורת טבע באזור השרון.

השמורה נמצאת מערבית למושב בני ציון ובקרבת היישוב חרוצים, בדרום השרון. היא הוכרזה כשמורה ב-21 במרץ 1968 ושטחה 101 דונם. בשנת 2002 נשרף רוב שטח השמורה, ומאז שוקמה ברובה. הכניסה לשמורה הוא ללא תשלום, אך הכניסה לכלי רכב ואופניים אסורה, כדי לא לרמוס את הצמחייה, לחרוץ את הקרקע ולשנות את משטר הניקוז בשמורה.

השמורה משתרעת בשטחו המחורץ של רכס הכורכר השני. גדלה בה צמחייה נמוכה (בתה וגריגה) על אדמות חמרה וחוסמס. מעריכים שבשמורה גדלים כ-300 מיני צמחים, חלקם נדירים. בין הפרחים הבולטים בשמורה: כלנית מצויה, סביון אביבי, נעצוצית סבוכה, לשון-אפעה קטנה, רומוליאה סגלולית, חיננית הבתה, חבצלת קטנת-פרחים, סתוונית היורה, צבעוני ההרים, חצב מצוי, צנון מצוי ועוד. רובם פורחים בחורף ובאביב. בשנים האחרונות פלש לשמורה גם חמציץ נטוי, המתחרה עם הצומח המקומי.

שמורת גדור

שְׁמוּרַת תֵּל גְּדוֹר היא שמורת טבע בשרון, השוכנת לאורך חוף הים התיכון, בין היישוב מכמורת, מדרום לשכונת גבעת אולגה שבחדרה מצפון. האתר כולל שמורה ימית מוכרזת בשטח של 844 דונם, ושמורה חופית בשטח כולל של 752 דונם, שמהם 105 דונמים כבר הוכרזו, והיתר נמצאים בהליכי אישור.

השמורה החופית היא בחלקה חלק מפארק השרון, והיא מתמקדת במצוק הכורכר הנמשך לאורך קו החוף. המצוק מגיע לשיאו בתל גדור המתנשא לגובה של 33 מטרים, ועל פסגתו שרידי מבנה מרובע. המצוק עשוי משכבות של אדמת חמרה וכורכר, וגדלים עליו צמחי חבצלת החוף, חורשף וקריתמון ימי. בעורפו של המצוק גדלים סירה קוצנית, קורנית ואלת המסטיק. חוף השמורה סלעי, ועל טבלאות הסלע מתפתחת אוכלוסייה של חסרי חוליות ימיים. החוף החולי משמש את צבות הים העולות אליו כדי להטיל את ביציהן, ובמקום הוקם אתר מגודר אליו מעבירים פקחי רשות הטבע והגנים קנים של צבי ים כדי להבטיח את תהליך הדגירה. מצפון לתל גדור שוכן "המפרץ הסיני" – מפרצון שזכה לשמו על שם עולים שהגיעו מאירופה לארץ ישראל בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 אגב עצירה למשך שנתיים בשנחאי, ואשר נהגו לנפוש במקום.

השמורה מוקפת במעקה בטיחות המונע מכלי רכב את הכניסה אליה, חל איסור על שהיית בני אדם בשטחה בשעות הלילה והדייג מוגבל למקומות שיועדו לכך בלבד.

תורמוס צר עלים

תורמוס צר עלים (שם מדעי: Lupinus angustifolius) הוא מין צמח בסוג תורמוס הגדל בר באירואסיה וצפון אפריקה, והוא מין פולש באוסטרליה וצפון אמריקה. במדינת ישראל תורמוס צר עלים הוא ערך טבע מוגן.

תפרחת הצמח היא בצבע תכלת בהיר. רוחב עלעליו אינו עולה על 5 מ"מ, צרים באופן בולט לעין, ושעירים פחות מאשר במיני התורמוס האחרים בישראל.

תורמוס צר עלים גדל בישראל באזור השרון, על אדמת חמרה ועל בזלת ברמת הגולן, ונמצא אף בעמק ירדן עליון ובשפלה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.