חמץ

חמץ הוא קמח של אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון) שבא במגע עם מים, וכתוצאה מכך תפח. מרבית דברי המאפה, כגון לחם, עוגות וביסקוויטים, הם חמץ, כמו גם משקאות שמקורם בחמשת מיני הדגן, כדוגמת בירה, וכן עמילן שמקורו בחמשת מיני הדגן (למעט עמילן המופק מתירס), ונמצא במוצרים רבים.

בתורה ישנם שני איסורים שתלויים בחמץ: האחד הוא בחג הפסח שיש בו איסור לאכול כל דבר שיש בו מרכיב של חמץ. איסור נוסף הקשור בחמץ קשור לבית המקדש (ועל כן אינו מעשי כיום), והוא איסור להקריב חמץ כקורבן, וזאת בכל ימות השנה, להוציא מספר חריגים.

Wheat and wheat based foods
מאכלים המבוססים על קמח דגנים ומים: לחם, פסטה, עוגות, עוגיות וכו'
Beer 10000000042291 001600 (15825299612)
בירה עשויה לרוב מחיטה או שעורה ולכן היא חמץ גמור

איסור אכילת חמץ בפסח

על פי ההלכה חמץ אסור באכילה ובהנאה החל מבוקר ערב פסח ועד צאת שביעי של פסח, וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי. יש מצווה מיוחדת לבער את החמץ טרם כניסת הפסח. איסור אכילת החמץ בפסח הוא איסור חמור, והעונש על העובר עליו במזיד על פי ההלכה הוא כרת.

איסור אכילת החמץ נקבע לזכר המסופר בספר שמות, שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ בשל ההכנה החפוזה, ולכן אכלו בני ישראל מצות ולא לחם. לזכר כך ישנה מצווה על אכילת מצה בפסח, ומנגד איסור על אכילת חמץ.

על פי סקרים, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל אינה אוכלת חמץ בפסח[1][2].

מצוות עשה ולא תעשה בפסח

Leavened foods concealed behind plastic at Jerusalem supermarket during Passover
החל מערב פסח ועד סיום החג מכוסים מוצרי החמץ במרכול ביריעות פלסטיק, למניעת רכישתם

במניין המצוות מנויות מצוות עשה אחת וחמש מצוות לא תעשה הקשורות לאיסור חמץ בפסח.

  • מצוות עשה:
  • מצוות לא תעשה:
  • איסור אכילת חמץ בערב פסח לאחר חצות היום[4].
  • איסור אכילת חמץ בפסח[5].
  • איסור אכילת תערובת חמץ בפסח[6].
  • איסור שלא ייראה חמץ ברשות אדם בפסח[7] ('בל יראה')[8].
  • איסור שלא יימצא חמץ ברשות אדם בפסח[7] ('בל ימצא')[9].

הלאו באשר לאכילת חמץ בפסח עצמו הוא החמור ביותר, והעונש עליו במזיד הוא כרת. לעומת זאת, אכילת חמץ בערב פסח לאחר חצות, אכילת תערובת חמץ, בל יראה ובל ימצא – הם לאוים שעונשם במזיד הוא מלקות. המשהה חמץ ברשותו קודם לפסח אינו לוקה על בל יראה ובל ימצא, היות שזה לאו שאין בו מעשה. רק הרוכש או יוצר חמץ בפסח עצמו – לוקה על לאווים אלו.

הגדרת 'חמץ'

לפי ההלכה ישנו איסור על אכילת חמץ גמור בפסח, הנאה ממנו ואף החזקתו ("בל יראה ובל ימצא"). חמץ גמור מוגדר כמאכל המורכב בעיקרו מקמח חמשת מיני דגן שהחמיץ ('תפח').

קמח חמשת מיני דגן שבא במים אינו תופח ולא נחשב לחמץ עד אשר ישהה ללא התעסקות בו שיעור זמן של לפחות 18 דקות מרגע ערבוב הקמח והמים ועד תחילת האפייה[10]. עם זאת, מקובל להקפיד בעת הכנת המצות שזמן ההכנה הכולל מהוספת המים לקמח ועד הכנסת המצה לתנור לא יעלה על פרק זמן זה של 18 דקות, וזאת ללא כל המתנה בשלבי הכנת העיסה.

חמץ מוגדר כמזון הראוי למאכל אדם, או מאכל בהמה ('ראוי למאכל כלב'). דבר העשוי מחמשת מיני דגן שאינו ראוי אף למאכל כלב – אינו נחשב עוד לחמץ.

מרבית מפעלי המזון בישראל עוברים לקראת הפסח לייצור מזון כשר לפסח, באמצעות הפסקת הייצור והכשרת כל הכלים בתהליך הייצור. מפעלים מסוימים שמחזור הכנת המוצר שלהם ארוך, כגון יקבים, מקפידים במשך כל השנה שקו הייצור יהיה כשר לפסח על מנת שמוצריהם יהיו כשרים לפסח. בתי מזון שונים סוגרים את שעריהם בפסח כדי להימנע מהטורח של הכשרתם לפסח.

מבחינה רעיונית, היו הוגים שראו בחמץ סמל לתכונות אנושיות שליליות, כגאווה ויצר הרע, ובמצה סמל לענווה, פשטות וחירות. הוגים אלה הדגישו את החובה לבער את החמץ שבלב, בד בבד עם ביעור החמץ החומרי.

תערובת חמץ

דיני חמץ ידועים בחומרתם בהלכות רבות, ביניהן דיני תערובת חמץ. בדרך כלל, במקרה בו דבר איסור התערב עם דבר היתר, קובעת ההלכה שהאיסור בטל ברוב או בביטול טעם האיסור[11] כך גם הדין באיסור החמץ בפסח מדאורייתא אך החמירו חכמים וקבעו שחמץ אוסר תערובת בה הוא נמצא ב"משהו", ואפילו אם יש נגדו פי 1000, החמץ אינו בטל, והתערובת אסורה באכילה ובהנאה.

הטעם לחומרא זו נובעת מכך שהתורה עצמה החמירה בהלכות חמץ יותר משאר איסורי תורה,[12] טעם נוסף לחומרת איסור "משהו" הוא משום דין דבר שיש לו מתירין[13].

"חוזר ונעור"

פסח כשר ושמח מנוריות (8605891834)
האיחול המקובל לחג הוא "פסח כשר ושמח" בשל חומרת איסורי חמץ בחג.

אף שלפני פסח חמץ בתערובת בטל בשישים, נחלקו הראשונים האם חמץ שנתבטל לפני פסח חוזר ומתעורר משנכנס הפסח, וכיוון שחמץ בפסח אוסר תערובתו אפילו באלף, אוסר את כל תערובתו, או כיוון שבטל החמץ, שוב אינו חוזר ונעור. השולחן ערוך פסק שחמץ שבטל לפני פסח אינו חוזר ונעור, והרמ"א פסק שחמץ לח אינו חוזר ונעור, וחמץ יבש חוזר ונעור. קמח, מפני דקות חלקיקיו, נחשב כתערובת לח.

דין תערובת חמץ במי שתייה

מכיוון שחמץ בפסח, לא בטל אפילו באלף, בור מים שנפלה לתוכו חתיכת חמץ, נאסר כל הבור לשתייה בפסח. בערוך השולחן כתוב שדין זה הוא רק בבור של מים מכונסים, אולם בבאר וכל מקוה מים המחובר לקרקע החמץ בטל[14]. עם זאת, יש המחמירים בכל זאת שלא לשתות מים ממקווי מים שיש חשש שנפל בהם חמץ בפסח. למשל, בישראל נהוג להפסיק את שאיבת המים מהכנרת במהלך חג הפסח מחשש שנפל לאגם הכנרת חמץ כלשהו בחג[15]. הרב יובל שרלו טען שמדובר בחשש מופרך, שכן גם "משהו" צריך להיות בכמות בעלת משמעות ולא בשיעור המזערי של חמץ בכנרת[16].

סיגריות בפסח

טבק הסיגריות מוטבל לעיתים באלכוהול המופק מחיטה (חמץ), וכן יש מקרים בהם בתערובת הטבק מעורבים רכיבים שהם בגדר חמץ, בשל כך יש שפסקו להחמיר ולא לעשנם בפסח מחמת איסור הנאה[17][18]. מנגד ישנם פוסקים המתירים לעשן סיגריות אלו, ומסתמכים על כך שאין החמץ שבהם ראוי לאכילת כלב ועל כן מותרים בהנאה.[19]

דין תרופות ומוצרי קוסמטיקה

מוצרים רבים (שאינם מוצרי מזון) מכילים עמילן חיטה, ודנו בהם הפוסקים מה דינם בפסח:

  • תרופות – אם התרופה טעימה, היא מצריכה כשרות לפסח. אם טעמה מר, מותר לבולעה בפסח, כיוון שהיא פסולה מאכילת כלב. ויש המחמירים ונוהגים להימנע בפסח אף מבליעת תרופות אלה[20]. דינים אלה אמורים רק כלפי חולה שאין בו סכנה, אך בחולה הנמצא אפילו בספק פיקוח נפש, מצווה עליו לאכול חמץ אם יש בכך הצלת חייו.
  • משחת שיניים – יש להקפיד על כשרות לפסח הואיל יש בה טעם[20][21].
  • קרם גוף – אינו צריך כשרות לפסח, אמנם רבים נוהגים להחמיר ולהשתמש בקרם כשר לפסח. היסוד לחומרא זו הוא דין "סיכה כשתייה" – אף שהחמץ כבר לא ראוי לאכילת כלב, הוא ראוי לסיכה ועל כן (לדעה זו) אסור בו השימוש בפסח[20].
  • סבון ושמפו – דינם אף יותר קל מקרם גוף, כיוון שאינם נספגים בעור, ואף בזה יש המחמירים[20].
  • חומרי ניקוי – אינם צריכים כשרות לפסח. ואף חומר ניקוי לכלים אינם צריכים השגחה משום שאינם ראויים למאכל כלב[20]. ויש מחמירים בסבון כלים, כיוון שהדברים הנשטפים בו באים במגע עם אוכל[22].

החמרות באיסורי חמץ

עיסה שנילושה במי פירות

Kosher for Passover 1
דוכן מוצרים כשרים לפסח

התלמוד קובע בכמה מקומות, כי "מי פירות אינם מחמיצים". פירושה של קביעה זו היא שעיסת קמח מחמשת מיני דגן שנילושה במיצי פירות למיניהם (כגון: יין, שמן, מיץ תפוזים וכן דבש) אינה נחשבת לחמץ. מבחינה כימית לישה בעיסה מעין זו יכולה להאט את תהליך ההתפחה (עקב החומציות שבפירות), אך פעמים רבות עיסה כזו אכן תגיע לכדי תפיחה, שכן חלק ניכר ממי הפירות הוא מים (בפירות ישנה גם כמות גדולה של סוכרים, המהווים "חומר דלק" לתסיסה). על כן נראה שקביעה זו היא קביעה הלכתית בעיקרה, האומרת שחמץ האסור באכילה בפסח הוא דווקא תפיחה של קמח ומים, ולא עם נוזלים אחרים.

לדעת ראשונים רבים (ובראשם רש"י)[23] עיסת קמח ומי פירות שתפחה מהווה "חמץ נוקשה", שאסור באכילה ובהימצאות ברשות היהודי, גם אם אין עליו איסור כרת (ואולי הוא אסור מדברי חכמים בלבד). זוהי, כנראה, גם דעתו של הרמב"ם בסוף ימיו, על פי עדותו של רבי אברהם בנו. ראשונים אחרים סברו כי עיסת קמח ומי פירות מותרת לחלוטין, וזוהי הדעה המקובלת יותר. עם זאת, האשכנזים נהגו שלא לאפות אפילו מצות במי פירות (על אף שהללו אינן באות לכדי תפיחה כלל בשל פרק הזמן הקצר בו הם נילושות). הסיבה לכך היא שלדעת בעלי התוספות, אם התערבה טיפת מים במי הפירות, הרי שחימוצה של העיסה אף מואץ יותר מחימוץ במים, ועל כן היא אסורה מחשש חמץ. עוד טעם להחמרה זו היא שמא תתפח העיסה, ואז חששו לשיטות הראשונים האוסרים אותה.

עוגיות יין

כיום נאפות עוגיות מעיסה שנילושה ביין במקום במים, בהסתמך על הדעה המתירה עיסת מי פירות, והן מכונות "עוגיות יין". פוסקים רבים יצאו נגד עוגיות אלה, שכן מעבר לדעות הראשונים שעיסה כזאת אסורה בכל מקרה (ואולי אף מדין תורה), הרי שבעוגיות אלה מעורבים חומרי התפחה שונים, ואף תוך כדי הליך הייצור הופכים חלק מן החומרים למים. כך, למשל, פסק הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו אסורות[24], לעומת הרב עובדיה יוסף שהתיר אותן לספרדים[25].

איסור קטניות

Kosher bamba
אישור כשרות לפסח לבמבה, לאוכלי קטניות בלבד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בעדות מסוימות (בעיקר אצל יהודי אירופה ויהודי מרוקו) הורחב איסור האכילה גם למיני קטניות (אורז, שעועית, חומוס וכו'), ולכן מופיעה על חלק מהמוצרים התווית "כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד", שבאה לציין שיש מרכיב של קטניות במוצר. הרחבה זו נובעת, על-פי חלק מהדעות, מהעירוב בין גרעיני קטניות וגרעיני דגן, כך שיש חשש שבעת בישול הקטניות יחמיצו גרעיני הדגן המעורבים בהם. לשיטות אחרות, האיסור נובע מדמיון הקטניות לחטים. שיטה שלישית מסבירה זאת בכך שגם מן הקטניות נהגו לעשות קמח, ועל כן היה חשש לבלבול בין השניים.

בעדות צפון אפריקה נוהגים שלא לאכול חומוס, ששמו דומה לאופן ביטויה של המילה חמץ במבטא המקומי ('חמס'). יש גם שנהגו שלא לאכול חומץ מאותה סיבה, וכן מאכלים נוספים ששמם מזכיר את המילה "חמץ".

ישנה מחלוקת מהן בדיוק הקטניות שנהגו שלא לאכול, האם שמנים שעשויים מהם אסורים גם הם, ועוד. בכל מקרה, אין איסור להחזיק אותן בבית, אלא רק באכילתן. היו שטענו שלא ייתכן שאיסור הקטניות יהיה חמור מאיסור של סתם חיטים ועל כן אין להחמיר בתוצרי קטניות שלא באו במגע עם מים[26].

מצה שרויה

מצה שרויה, היא מצה שבאה במגע עם כל משקה שהוא לאחר אפייתה, ידוע גם בשמה היידי, "גיבראָכט". בסיווג זה נופלים גם מאכלים המורכבים מקמח מצה, כגון כופתאות (קניידלאך).

אף על פי שמן הדין מותר לאכול מצה שבאה במגע עם משקה (ואף לצאת בה ידי חובת מצוות אכילת מצה), נהגו חלק מהחסידים שלא לאוכלה, מחשש שמא נשאר קמח על המצה מבחוץ, או בתוכה, וכשיבוא במגע עם המשקה יחמיץ. גם בהקפדה זו יש רמות החמרה שונות, כאשר חלק מן החסידים (כגון חסידי חב"ד), נוהגים לאכול את המצות כשמעטה פלסטיק חוצץ בינן לבין ידיהם, מחשש שהזיעה או נוזלים אחרים יחמיצו את הקמח שיש חשש שנמצא על המצה. חסידי חב"ד אף מקפידים שהמצה לא תבוא כלל במגע עם דבר חיצוני. יש המקפידים שלא למרוח כל ממרח על המצה בשל מנהג זה של מצה שרויה.

רוב המקפידים על איסור במצה שרויה אף מקפידים שלא לבשל בכלים שהתבשלה בהם מצה שרויה, בדומה לכלי שהתבשל בו דבר אסור.

בקרב הליטאים החומרה הזאת בדרך כלל איננה מקובלת. מסופר בשם רבי חיים מוולוז'ין כי הגר"א היה נוהג לאכול קניידלעך[דרוש מקור].

בקרב עדות המזרח אין התייחסות מיוחדת לנושא זה, והם נוהגים לאכול מצה שרויה. יתר על כן, עדת הטוניסאים נהגה לאכול בליל הסדר תבשיל מיוחד, מסוקי שמו, המורכב מלקט ירקות העונה ומצה שרויה.

החמרות נוספות

איסור החמץ בפסח נחשב לאיסור חמור, ובעקבות כך נוספו חומרות רבות בקרב קבוצות שונות שעיקרם אי אכילת דבר מסוים או אכילה במקום מסוים, מחשש שימצא בו חמץ באופן כל שהו, אף שמעיקר הדין הדבר מותר (ראו: לך לך אמרינן לנזירא):

  • מזון הפרות מוחלף למזון כשר לפסח כמה ימים קודם לפסח, היות שלפי חלק מהפוסקים פרה שאכלה חמץ בפסח – חלבה אסור בשתייה (בפסח עצמו אסור מעיקר הדין להאכיל בהמות בבעלות יהודי בחמץ).
  • יש השוללים התארחות בבית מלון בחדרים בהם מותקן בר משקאות, מתוך חשש כי מצויים בו משקאות שהם חמץ גמור, ושכירת החדר במלון מכניסה את החמץ לבעלות השוכר ובכך מכשילה אותו באיסור.
  • יש הנמנעים מלהתארח אצל זרים בפסח. אחרים נוהגים להימנע מהכנת מזון באוויר הפתוח או לאכול בכלי שנפל על הרצפה עד לאחר הפסח.
  • קבוצות שונות נמנעות מאכילת קבוצות מוצרים שונות מתוך חשש לעירוב חמץ בהם, לדוגמה יש הנמנעים משימוש בתבלינים, דגים, מוצרי חלב, ומוצרים קנויים שאינם חומרי גלם. יש נוהגים לקלף את כל הפירות והירקות ולהימנע מאכילת פירות וירקות שלא ניתן לקלף (חסידות גור).

מנהגי השבתת חמץ

כדי לקיים את מצוות ביעור חמץ (שאותה יש לבצע בי"ד בניסן, ערב הפסח) יש צורך לבער חמץ בפועל. במשנה ישנה מחלוקת בין התנאים האם יש מצווה דווקא בשריפתו, או שניתן להיפטר ממנו בכל דרך (לפררו וזרותו לרוח או להטילו לים), ולהלכה נפסק שניתן לבער חמץ בכל דרך. עם זאת, ישנן כמה פעולות מקובלות שבאמצעותן נהוג לבער את החמץ: בדיקת חמץ, ביטול חמץ, ביעור (שריפת) חמץ, ומכירת חמץ.

בדיקת חמץ

על אף שמן התורה מספיק לבטל בלב את החמץ, הרי שחז"ל חייבו לחפש בבית חמץ בכל מקום שבו הוא עלול להיות, שמא ימצא שם בפסח מאכל חמץ ויתפתה לאוכלו. על כן יש חובה בלילה שאחרי שבין יום י"ג בניסן ליום י"ד בניסן בתחילת הלילה, לבצע בדיקת חמץ. על בדיקה זו מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במיצוותיו וציוונו על ביעור חמץ", משום שהיא תחילתן של הפעולות המסתיימות בביעורו של החמץ. נהוג להחביא חמץ במקומות ידועים בבית, כדי שהברכה לא תהיה ברכה לבטלה במקרה שלא ימצאו חמץ בבדיקה (על אף שגם אם לא מצא אין בעיה הלכתית בברכה). לאחר הבדיקה יש לשמור במקום ידוע את כל החמץ שברצונו לאכול או לשרוף, מחשש שיאבד מן החמץ ויהיה צורך לבדוק שוב את הבית.

ביטול חמץ

על פי דין תורה, כדי שלא לעבור על איסור חמץ מספיק ביטול בלב והחשבתו כעפר הארץ. ישנה מחלוקת האם מדובר בביטול במחשבה, או באקט ממוני של הפקרתו של החמץ. נהגו לומר את נוסח הביטול בפה, כאשר הנוסח המודפס בסידורים כתוב בארמית, אך יש לאומרו בשפה שאותה מבינים, אחרת הביטול אינו מועיל, שכן עניינו הוא הכוונה בלב להפקרתו וביטולו, ולא אמירתו בפה.

את נוסח הביטול אומרים מיד לאחר בדיקת החמץ, שבו מבטלים בלב כל חמץ שאולי לא נמצא בבדיקה:

כָּל חְמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲמִתֵּהּ וּדְלָא בַעֲרִתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. (כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה [הפקר] כעפר הארץ.)

ביעור חמץ

למחרת, בערב הפסח בשעה חמישית לפי שעות זמניותשעון קיץ, זמן זה הוא 11:00 בבוקר לערך), שורפים את כל החמץ שנשאר, ונוהגים שוב לבטל, הפעם את כל החמץ האפשרי:

כָּל חְמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ, דְּבַעֲרִתֵּהּ וּדְלָא בַעֲרִתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. (כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה [הפקר] כעפר הארץ.)

מכירת חמץ

יש הנוהגים למכור את החמץ לגוי, דרך הרבנים המקומיים או דרך הרבנות הראשית. אנשים פרטיים מוכרים לרוב רק דברים שיש בהם תערובת חמץ, והמפעלים הגדולים מוכרים גם כמויות גדולות של חמץ שנמצאות במחסניהם. בעבר, המכירה הייתה רק במקרים יוצאי דופן, ותמורת כסף מלא. עם השנים וההתפתחות התעשייתית שהקשתה על היפטרות מן החמץ, נוספו הקלות בנושא זה, וכיום המכירה נעשית באופן פיקטיבי לחלוטין; ועל כן ישנם רבנים המתנגדים למכירת חמץ כיום.

חמץ שעבר עליו הפסח

על פי ההלכה חל איסור לאכול חמץ שהיה ברשותו של יהודי בפסח, ואף ליהנות ממנו ממונית (כגון למוכרו). איסור זה בא בתור קנס שגזרו חכמים על מי שעבר על איסור החזקת החמץ בפסח. בימינו, יש שמקפידים שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי בפסח, שכן לשיטתם מכירה זו היא פיקטיבית, והחמץ נאסר באיסור חמץ שעבר עליו הפסח.

רשתות המזון הגדולות שנמצאות בריכוזי הערים החרדיות, מוציאות לאחר הפסח מוצרים שעליהם מצוין ש"נאפו לאחר הפסח", או "נאפו מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש גם מדבקות המציינות "נקנה מגוי לאחר הפסח", אך אלו אינן מקובלות על הכל.

חמץ במדינת ישראל

Kosher Beilinson
שלט בכניסה לבית החולים בילינסון, פסח תשע"א

מטבחים ציבוריים במדינת ישראל אמונים על שמירת הכשרות וממילא אינם מחזיקים חמץ בפסח. שירות בתי הסוהר נמנע מלספק לאסירים מאכלי חמץ בכל הפסח. לאסירים ביטחוניים ערבים באגפים נפרדים מסופק חמץ לפני חג הפסח, והוא מוחזק ברשות האסירים בכל מהלך החג. על פי חוות דעת של הרב הראשי לישראל, שום סוהר יהודי לא יזדקק לגעת או לטפל בחמץ בכול צורה שהיא, ואם נגמר החמץ שניתן לאסירים לפני החג, יספקו להם בהמשך החג מצות. אין הסדר דומה עבור אסירים לא יהודים באגפים מעורבים של יהודים ולא יהודים, הגם שאין מונעים מאסירים הלא יהודים להחזיק בארונית הפרטית שלהם חמץ במהלך הפסח. עתירה של אסיר הכלוא בתא בו שוהים אך ורק לא יהודים בדרישה לקבלת לחם נדחתה ברוב על ידי בית המשפט העליון[27].

באוגוסט 1986 אושר בכנסת חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו-1986, הידוע בשם "חוק החמץ". חוק זה קובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". איסור זה אינו חל ביישוב שבו רוב התושבים אינם יהודים, וכן אינו חל ברובע עירוני שבו מרבית התושבים אינם יהודים. חוק זה, המכניס לספר החוקים של מדינת ישראל את ההלכה היהודית, שנוי במחלוקת. יש הרואים בצעד זה משום כפייה דתית.

בשנת 2008 קבע בית משפט מקומי בירושלים כי חנות אינה "מקום פומבי" הקבוע בחוק, והאיסור שבחוק נאמר רק על הצגת חמץ ברשות הרבים. בחוגים הדתיים ניתפס פסק הדין כעיקור החוק מעיקרו[28].

חמץ במקדש

בספר ויקרא, פרק ב', קובעת התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", ומכאן שאסור להקריב חמץ על המזבח. שני קורבנות כוללים לחמים של חמץ, אך אין מקריבים את החמץ שבקורבנות אלה, אלא הוא נאכל על ידי הכהנים (בשתי הלחם) או על ידי הבעלים של הקורבן (בקורבן תודה): א. ביחד עם קורבן תודה, המובא כתודה לה' על נס הצלה, מביאים ארבעים לחמים, ועשרה מתוכם הם חמץ. ב. שתי הלחם המובאים בחג השבועות הם חמץ.

היות שקורבן תודה כולל כיכרות לחם חמץ, אין מקריבים קרבן תודה במשך שבעת ימי חג המצות, שכן לא ניתן יהיה לאכול את לחמי החמץ הבאים עמו. מסיבה דומה אין מביאים קורבן תודה גם בערב חג הפסח, שכן לא ניתן יהיה לאכול את החמץ בכל הזמן המוקצה לאכילה זו מן התורה (יום ההקרבה והלילה שלאחריו) אלא רק עד תחילת זמן איסור אכילת חמץ, וזה עלול לגרום לכך שלא יספיקו לאכול את כל הלחמים, ויהיה צורך לשרוף אותם. הלכות אלו עומדות ביסוד מנהג האשכנזים שלא לומר "מזמור לתודה" (ספר תהילים, פרק ק') בפסוקי דזמרא, בשבעת ימי חג הפסח ובערב הפסח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קובי נחשוני, סקר: 74% לא יאכלו חמץ בפסח, באתר ynet, 27 במרץ 2007
  2. ^ 69%: לא נאכל חמץ בפסח, באתר ynet
  3. ^ מצוות עשה קנ"ו במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות עשה ט' במניין המצוות על פי ספר החינוך
  4. ^ מצוות לא תעשה ר' במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות לא תעשה תפ"ה במניין המצוות על פי ספר החינוך
  5. ^ מצוות לא תעשה קצ"ח במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות לא תעשה י"ט במניין המצוות על פי ספר החינוך
  6. ^ מצוות לא תעשה קצ"ט במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות לא תעשה י"ב במניין המצוות על פי ספר החינוך
  7. ^ 7.0 7.1 ויש דעות (אף שלא נפסקה הלכה כן) אף מחצות יום י"ד בניסן - רש"י, ולפי הראב"ד והנודע ביהודה (סימן כ') אף שיטת הרמב"ם היא כן.
  8. ^ מצוות לא תעשה ר"א במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות לא תעשה כ' במניין המצוות על פי ספר החינוך
  9. ^ מצוות לא תעשה ר"ב במניין המצוות על פי הרמב"ם, מצוות לא תעשה י"א במניין המצוות על פי ספר החינוך
  10. ^ שיעור זמן חימוץ הוא כדי הילוך מיל (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ו, עמוד א'), ולפי פסק השולחן ערוך (סימן תנט, ב), שיעור זה הוא "רבע שעה וחלק העשרים מן השעה", דהיינו 18 דקות, סך הכל.
  11. ^ כלומר אם המרכיב המותר גדול מהאיסור כך שטעמו של האיסור אינו מורגש, הרי הוא מותר מדאורייתא (חכמים גזרו על ביטול בשישים במקרים שאין הבדל בין טעם ההיתר לטעם האיסור)
  12. ^ למשל:
    1. כל איסורי תורה אסורים רק באכילה, אך מותר לאדם להחזיקם ברשותו בלא אכילתם. בחמץ, לעומת זאת, קיים איסור "בל יראה ובל ימצא".
    2. בדרך כלל העונש על אכילת דבר איסור הוא מלקות, ואילו בחמץ העונש הוא כרת.
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה ט'
  14. ^ יחיאל מיכל אפשטיין, ‏ערוך השולחן, סימן תס"ז, סעיף ל"ג
  15. ^ דיאנה בחור-ניר ואילן מרסיאנו, פריצקי: חמץ בכנרת? ממשיכים לשאוב מים, באתר ynet, 14 במרץ 2004
  16. ^ מי כנרת – חמץ?, אתר מורשת, י"א בניסן התשס"ב
  17. ^ לפי מגן אברהם סימן תס"ז סעיף קטן י'; משנה ברורה סימן תס"ז סעיף קטן ל"ג.
  18. ^ כיכר השבת, ‏רבנים מזהירים: יש חמץ ברוב סוגי הסיגריות המיובאות לארץ, באתר כיכר השבת, 17 באפריל 2016
  19. ^ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק ב, סימן סא
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד
  21. ^ משחת שיניים בפסח, באתר כיפה
  22. ^ שיעור על סבון ושמפו כשרים לפסח, באתר ישיבה
  23. ^ מסכת פסחים, דף ל"ו, עמוד א', דיבור המתחיל "אין לשין את העיסה".
  24. ^ חוברת 'חומרות וקולות בפסח', הוצאת מכון פועה, תשס"א, עמ' 1.
  25. ^ שו"ת יביע אומר, חלק ט אורח חיים סימן מב.
  26. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שו"ת אורח משפט, סימן קי"א.
  27. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    רע"ב 4201/09
  28. ^ נטע סלע ואמנון מירנדה, החרדים ינסו לתקן את חוק החמץ עוד לפני פסח, באתר ynet, 7 באפריל 2008

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

איסור אכילת קטניות בפסח

איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בחלק מקהילות ישראל כתוספת הרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, על אף שקטניות עצמן אינן נחשבות לחמץ.

לפי מנהג זה נמנעים מאכילת אורז וכן מיני קטניות שונים, כגון שעועית, סויה, פול, עדשים, אפונה וחומוס. במנהג זה נכלל למשל גם התירס השייך על פי הסיווג הבוטני לקבוצת הדגנים. האיסור נהוג בעיקר בקהילות אשכנז ובאופן חלקי, גם בחלק מקהילות צפון אפריקה (בעיקר במרוקו), וגבולותיו המדויקים נתונים במחלוקת ובשוני כתלות במנהגים שונים. מקובל כי הגדרת הקטניות לצורך האיסור אינה זהה בהכרח להגדרה הבוטנית של משפחת הקטניות.

המנהג מתייחס אך ורק לאיסור אכילה בשל חומרתו המיוחדת של איסור אכילת חמץ, אך אינו מתייחס לשאר האיסורים הנוהגים בחמץ, כדוגמת: איסור הנאה, ואיסור "בל ייראה ובל יימצא". לכן לא נאסרה החזקת קטניות בבית, אף בקרב הנוהגים להימנע מאכילתן.

בדיקת חמץ

בדיקת חמץ היא המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית, כפי שנאמר במשנה: "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר." (מסכת פסחים, פרק א', משנה א').

בהלכה מקובל תהליך בן שלושה שלבים, שבאמצעותם מתמודדים עם החמץ לקראת חג הפסח: בדיקה, ביטול וביעור (השמדה). לאחר טקס הבדיקה מבטלים את החמץ; כלומר, מכריזים על החמץ שלא נמצא בבדיקה שהרי הוא כ'עפרא דארעא' (עפר הארץ), ולמחרת מבערים את החמץ שנמצא בבדיקה. (מקובל לעשות זאת באמצעות מדורה, אך אפשר לבערו באופנים נוספים, כגון השלכה לים).

ביטול חמץ

ביטול חמץ היא מצווה המבוצעת טרם חג הפסח, וכניסתם לתוקף של איסורי התורה הנוגעים לעניין החמץ והחזקתו במשך שבעת ימי החג. ביסוד, ביטול החמץ לבדו נועד לסייע בהפקעתם של איסורי החמץ, אך חז"ל הוסיפו על הביטול, גם את בדיקת החמץ וביעורו.

על אופיו של הביטול ועל צורתו ההלכתית, קיימים דיונים נרחבים בספרות הראשונים.

ביעור חמץ

ביעור חמץ הוא מנהג שתיקנו חז"ל בנוסף למנהג בדיקת חמץ, כדי לקיים את מצוות ביטול החמץ לפני חג הפסח. המנהג הוא על כל אדם לבער את החמץ המצוי בחזקתו בערב החג. צורת הביעור ואופיו נידונה בהרחבה בספרות חז"ל.

הכשרת כלים

בהלכה הכשרת כלים היא פרוצדורה המתבצעת על מנת להכשיר לשימוש כלי בישול, אפייה ומאכל שנעשה בהם שימוש קודם במאכלים לא כשרים, וכן השמשת כלים לבישול חלבי לאחר שבושל בהם בשר ולהפך, או הכשרה לצורך שימוש בכלים במהלך חג הפסח כשנעשה בהם שימוש קודם במאכלי חמץ.

חולדה

חולדה (שם מדעי: Rattus; ידועה בכינוי העממי עכברוש) היא סוג של יונק, ממשפחת העכבריים בסדרת המכרסמים.

חומוס

חומוס (מערבית: حُمُّص, להאזנה (מידע • עזרה), תעתיק מדויק: חֻמֻּץ) הוא מאכל העשוי מגרגרי חִמְצָה טחונים המוגש כממרח.

בהרבה מן המקרים המנה תכלול תוספות שונות כגון שמן זית, פטרוזיליה, מיץ לימון וטחינה המכילה שום.

חומוס נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה, קפריסין, יוון, ארמניה ובמידה פחותה במדינות מערביות כגון אנגליה וארצות הברית. לרוב "מנגבים" אותו עם פיסות לחם, פיתה בדרך-כלל, עם בצל או פיטריות. במדינות ערב, מנת חומוס בצלחת היא ארוחת בוקר בסיסית ונפוצה מאוד, המוגשת על פי רוב במסעדות פועלים קטנות או במסעדות עממיות.

חטיבת קרייתי

חטיבת קרייתי (חטיבה 4, בעבר נקראה חטיבה 166 וחטיבה 602) היא חטיבת שריון במילואים הכפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד הצפון. בעבר חטיבת חי"ש של "ההגנה" ולאחר מכן חטיבה סדירה בצה"ל.

חמץ נוקשה

חמץ נוקשה הוא חמץ שנעשה שלא לצורך אכילה ואף אינו ראוי לאכילה אלא בשעת הדחק. בחמץ זה התחילה פעולת החימוץ אך לא הושלמה. רוב הפוסקים סוברים שהוא אינו אסור מהתורה אך חכמים אסרו אותו כדי למנוע טעויות באכילת או השהיית חמץ ממש.

חמץ שעבר עליו הפסח

חמץ שעבר עליו הפסח הוא חמץ שהיה ברשות יהודי בחג הפסח או בחלק ממנו, על פי ההלכה, חמץ זה נאסר באכילה ובהנאה.

י"ד בניסן

י"ד בניסן הוא היום הארבעה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הארבעה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ד בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

מבצע חמץ

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות 'ההגנה': אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת יפו במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. היישובים שנכבשו במבצע כללו את סלמה, סאקיה, כפר עאנה, יאזור, המחנה בתל ליטוינסקי ועוד. המבצע החל ב-28 באפריל 1948, מעט לאחר התקפת האצ"ל על יפו, אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי. מקור שמו של המבצע היא סמיכותו בזמן לפסח תש"ח.

מכירת חמץ

מכירת חמץ היא הליך נהוג בהלכה היהודית, הנועד כדי להתמודד עם איסור חמץ בפסח. על פי ההלכה, יש לבער את החמץ לפני פסח, ואסור שיהיה אפילו מעט ממנו ברשותו של יהודי. עם זאת, מכירתו לגוי יכולה לפתור את הבעיה, שהרי בכך החמץ אינו עוד ברשותו של היהודי, ועל הגוי לא חל איסור זה.

מסכת פסחים

מַסֶּכֶת פְּסָחִים היא המסכת השלישית בסדר מועד, במשנה ובתלמוד. במסכת זו עשרה פרקים העוסקים בפרטי ההלכות של חג הפסח. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 120 דפים בדפוס וילנה.

שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בפרטי הדינים של איסור החמץ בפסח, הפרק הרביעי עוסק באיסור מלאכה בערב פסח, הפרקים ה' עד ט' עוסקים בענייני קרבן הפסח והפרק העשירי עוסק בפרטי הדינים של ה"סדר" בליל הפסח.

מצה

מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.

אחת ממצוות הפסח והלכות ליל הסדר היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות, י"ב, ל"ט). על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסור חמץ, המצה מהווה תחליף ללחם למקפידים על מצוות החג. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה עם קורבן פסח שהיה נאכל אף הוא בליל הסדר, או (למי שאינו יכול) בפסח שני, חודש לאחר מכן.

אל המנהג המיוחד של אפיית מצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם המפורסמת לפיה, היהודים כביכול משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.

ערב פסח

ערב פסח הוא היום שבא לפני חג הפסח - י"ד בניסן. בנוסף למנהגים הכלליים של ערב חג, ליום זה מספר מצוות ומנהגים מיוחדים, על מנת להתכונן לחג הפסח.

לפי הכלל לא בד"ו פסח, ערב פסח אינו חל בימים ראשון, שלישי וחמישי, כלומר הוא יכול לחול רק בימים שני, רביעי, שישי ושבת.

פסח

חג הפֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה בליל היום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין לפי חז"ל את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה, הנאה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, ומצוות עשה של אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של החג, הוא ליל הסדר. בליל הסדר מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חכמים גם לשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה של ליל הסדר. לאחר חורבן בית המקדש מצוות אכילת מרור בליל הסדר היא מדברי חכמים.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

קנס (הלכה)

קנס הוא תשלום (בדרך כלל ממוני) שמוטל על האדם לשלם שלא כפיצוי ישיר על נזק אלא כעונש או כהרתעה.

שתי הלחם

שתי הלחם הוא קורבן מנחה של ציבור, שהיה קרב בחג השבועות בבית המקדש. שתי הלחם היא המצווה היחידה המיוחדת לחג השבועות, ומבטאת את היותו חג הקציר ויום הביכורים. שתי הלחם היה הקרבן הראשון שהובא מהחיטים החדשות שגדלו בשנה זו, ובכך הוא ביכורי קציר חיטים. קורבן זה הובא בנוסף על קורבנות המוסף שהיו קרבים בחג השבועות.

חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחאאפיית מצותשבת הגדולהגעלת כליםבדיקת חמץביטול חמץביעור חמץמכירת חמץ Pesahplate
סיפור החג עשר מכות מצריםיציאת מצריםקריעת ים סוףשירת הים
ליל הסדר קערת ליל הסדרחרוסתכרפסמצהמרורארבע כוסותהסבהאפיקומן
הגדה סימני הסדרהא לחמא עניאמה נשתנהארבעה בניםדצ"ך עד"ש באח"בסיפור יציאת מצריםמא כ'ברביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץ • קורבן פסחסיפור יציאת מצריםאכילת מצהאכילת מרורארבע כוסותמנחת העומר
מהלך החג קריאת הללערב פסחליל הסדרחול המועדשביעי של פסחפסח שני
מנהגים תענית בכורותסעודת אסתרסהרנהאמירת שירת היםסעודת משיחמימונה
תפילות ופיוטים תפילת טלוהיא שעמדהדיינואמונים ערכו שבחחסל סידור פסחלשנה הבאה בירושליםובכן ויהי בחצי הלילהובכן ואמרתם זבח פסחאדיר במלוכהאדיר הואאחד מי יודעחד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירהמצה שמורהשרויהקטניות בפסחחמץ נוקשהחמץ שעבר עליו הפסח
שונות מסכת פסחיםלא בד"ו פסחמטבח פסח
חגי ישראל ומועדיושלוש רגלים
כשרות
כשרות הבשר אבר מן החיטרפהגיד הנשהסימני הכשרותעופות טמאיםזרוע, לחיים וקיבהחֵלֶבשחיטההכשרת בשרדםבשר שנתעלם מן העין
מצוות התלויות בארץ שמיטהיובלטבלתרומות ומעשרותנתינת חלהאיסור חדשאיסור ערלהנטע רבעיכלאי הכרםשמיטהפאהמתנות ענייםביכורים
איסור מאכלי נוכרים חלב, גבינת וחמאת נוכרים • יין נסךפת עכו"םבישולי גויים
הכשרת כלים טבילת כליםהגעלת כליםליבון קל וחמור • נעיצה
איסורים נוספים בשר בחלב ודגים בבשר או בחלב • חמץ וקטניות בפסח • תולעיםלינת לילה במאכליםמשקים שנתגלו
דינים כלליים איסור והיתרתערובתמיעוט המצוינותן טעםנותן טעם לפגםדבר דעביד לטעמאמעמידביטול איסור לכתחילהכבוש כמבושל
כשרות בעת החדשה ירקות ללא חרקיםג'לטיןמשגיח כשרותשטירלבראקל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.