חמי טבריה

חמי טבריה הוא אתר מרחצאות בסמוך לעיר טבריה. ליד טבריה נובעים 17 מעיינות, מהם אחדים גלויים לעין ליד האתר. המים הטרמומינרליים, המכילים מיני מינרלים ומלחים, מגיעים לבריכות, אמבטיות ומקוואות, כשהם בטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס ועוברים קירור לטמפרטורה של 37-38 מעלות. הטבילה במרחצאות מקובלת בין השאר על חולי שגרון, מחלות מערכת העצבים ומחלות עור. בימי החורף והאביב באים מתרחצים רבים למרחצאות.

האתר נמצא בבעלות הקבלן יחזקאל מורד בעל הקומפלקס של "חמי טבריה SPA" הכולל ארבעה מתקנים: הפארק הלאומי חמת טבריה, האתר בו נחנך הספא הראשון בשנת 1929 ובו נמצא חמאם טורקי עתיק, המרכז לטיפולים רפואיים ומתחם הנופש והספא - "מעיינות חמי טבריה" - המנוהל מחודש אפריל 2013 על ידי חברת מעיינות חמשת החושים בע"מ.

מתחם מעיינות חמי טבריה כולל בריכת מים טרמומינרלית מקורה, בריכת מים טרמומינרלית חיצונית, מוקדי ג'קוזי בבריכות הטרמומינרליות, סאונות (יבשה ורטובה) ואגף ספא וטיפולים, יחד עם בריכה חצי אולימפית חיצונית וחדר כושר חדיש.

מעיינות חמי טבריה
מעיינות חמי טבריה המחודשים
מעיינות חמי טבריה - מבט מהמסעדה
מעיינות חמי טבריה - מבט מהמסעדה
בריכה תרמו-מינרלית חיצונית
בריכה תרמו-מינרלית חיצונית
Bains d'Emmaus (interior). La Terre Sainte par Victor Guérin
המרחצאות. איור מספרו של ויקטור גרן משנות ה-80 של המאה ה-19
Hot baths in Tiberias. 1934-1939. matpc.17114
חברת „חמי טבריה בע"מ“. שנות ה-30

משמעות השם "חמת"

השימוש בשם "חמת" מבטא את העובדה כי נביעות רבות, מתוקות ומלוחות, של מים חמים נובעים מן האדמה. השימוש במטבע לשון זו אינו מוגבל לטבריה בלבד, הוא נפוץ בכל רחבי עמק הירדן. חמת גדר שוכנת בעמק הצר של נהר הירמוך הנשפך לנהר הירדן שבבקעת הירדן. אזור הבקעה וסביבתה רצוף באתרים אשר בשמם מצוי הרכיב "חמה" או "חמת" דוגמאות לכך: מעיינות חמאם אל-מליח בדרך ממחולה[1] לטובאס בשומרון ו"תל-חמה" ליד המושב מחולה.[2]

תולדות המקום

עוד בימי קדם העריכו את חמי-טבריה בתור אתר רחצה ומרפא. סביבתו נבנתה עיר בשם "חמת" - שם המעיד על סגולות מי המעיין.

על מקורם של המים נאמר: "א"ר יוחנן שלושה נשתיירו מהם (ממעינות התהום שנפתחו במבול והם נובעים עדין מים רותחים כמי המבול) והם: בלועה דגדר (גדר קשורה לחמת גדר) וחמי טבריא ועיניא רבתי דבירם (המעין הגדול שבבירם - המקום לא זוהה - כנראה בעבר הירדן צפונית מהכנרת). (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, ק"ח, א')[3]

בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה נאמר: "חמת זו טבריא. ולמה נקראה שמה חמת? על שום חמי טבריא" ( ו', א'). בנוסף מוזכר במסכת תענית שזהו מקום מיוחד מאוד כי נתן לטבול בו במים חמים ולהטהר. (שכן מים שחיממו ושאבו אותם באופן מלאכותי פסולים לעניין מקווה)

הרומאים הטביעו על המטבעות שיצקו בטבריה את דמות היגיאה - אלת הבריאות. על הפופולריות של המרחצאות בימי בית שני מעיד המדרש בתלמוד בבלי מספר "ומפני מה אין חמי-טבריא בירושלים ? - כדי שלא יהיו עולי רגל אומרים: אלמלי לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא - דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה." (מסכת פסחים ח:). חכמים הרשו להתרחץ במרחצאות גם בשבת[4]. במאה ה-14 שאלו רבני הארץ את אחד מרבני ספרד המפורסמים בדבר: "זיעה בימי טבריא מותרת בשבת אם לאו". התשובה הייתה: שהזיעה לחלוטין נאסרה ואפילו בחמי טבריא[5].

'זאב וילנאי בספרו "מדריך ארץ ישראל" משנת 1941 מביא את תוכן מכתבו של חולה שהיה בחמי טבריה:

אצבעותינו נושרות,
אברינו נופלים.
ידינו גידמות,
רגלינו קיטעות,
ברכנו כושלות,
עינינו אופלות.
וחותמים: בשם אחינו המיוסרים דרי חוף קרת.

וילנאי, עמוד 287

פיתוח המתחם

בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל נבנו ושופצו מבנים במקום, בתכנונם של האדריכלים ב. חייקין והרי לוריא[6].

בשנות ה-60 של המאה העשרים פיתחה חברת אפריקה ישראל להשקעות את מתחם "חמי טבריה" כאתר תיירות ונופש מודרני. הוקמו מרחצאות "חמי טבריה הצעירה" והמלונות "גני חמת" ו"גלי כנרת"[7]. בשנות ה-80 של המאה העשרים החליטה החברה להוסיף אגף חדש לבית המלון "גני חמת". בחפירות שנערכו לצורך יציקת היסודות נתגלו עצמות וקברים רבים, עקב העובדה שמיקומו של בית המלון נשק לבית העלמין העתיק של טבריה. עם היוודע המקרה פרצו שוב הפגנות ומחאות רבות, בטבריה ובריכוזים חרדיים בישראל. לבסוף הוצעו להנהלת המלון פתרונות הלכתיים-טכניים לפיהם יישארו הקברים במקומם, ובניית האגף התבצע על הגבהה מיוחדת. עם זאת בעדה החרדית החליטו להטיל חרם על בנק לאומי שהחזיק במניות אפריקה ישראל[8]. בשנת 2009, מכרה אפריקה ישראל את "חברת חמי טבריה בע"מ" שמחזיקה בקרקעות ובמרחצאות בשטח של כ-250 דונם, ובמלון "גני חמת" (שנקרא אז "הולידיי אין טבריה"), לאיש העסקים יחזקאל מורד[9].

האגדה על חמי טבריה

החוקר זאב וילנאי מספר על אגדה ערבית, לפיה בימי שלמה המלך קבלו המעיינות את חומם. היה זה, כאשר החולים באו אל שלמה המלך ואמרו לו:

שלמה המלך, חכם אתה מכל האדם. את ירושלים פארת ובית המקדש בנית לנו, אולם מה בצע לנו בכל זאת, אם לא נוכל למצוא תרופה למחלותינו, לכאב רגלינו, לשחין ולצרעת אשר על גופינו, הושיע נא!
ויצו שלמה על השדים ויאמר להם:
שם בגליל ליד טבריה ישנו מעיין - והמעיין היה קר. אתם חייבים לרדת על מעמקי האדמה, להסיק ולחמם את מי המעיין הזה. חיש רצו השדים אל המעיין בטבריה, חדרו למעמקים והתחילו לחממו. ואכן, מים חמים החלו לנבוע מהן והלא הם חמי טבריה המפורסמים, בהם ימצא תרופה לכל חולי-רגלים, נגוע שחין וצרעת.
אולם, כאשר החלו במלאכתם עשה אותם שלמה המלך לחרשים. הוא ידע היטב אם תגיע אליהם הידיעה על דבר מותו, לא יפחדו ממנו יותר ויחדלו לחמם את המעיין. שלמה מת. אולם אל השדים החרשים טרם הגיע הידיעה והם חושבים שהוא עדין חי, ולפי-כך פחדו עדין עליהם והם מחממים את המעיין עד היום.
ורמז לכך אפשר למצוא בדרוש על דברי קהלת: "ותענוגות בני אדם" אלו הם המרחצאות. "שדה ושדות" -- אלה השדים המחממים אותם. ( לפי קהלת רבה ב' ה').

וילנאי, עמוד 288

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, 1941, הדפסה שלישית: 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המזוהה עם אבל מחולה, עירו של אלישע הנביא
  2. ^ ראו: ארליך
  3. ^ הערות מפירושו של הרב עדין שטיינזלץ למסכת סנהדרין
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, ה'
  5. ^ הר"ן שו"ת סימן ד' מובא בספרו של זאב וילנאי
  6. ^ רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
  7. ^ ייבוש 150 דונם בחוף כנרת להרחבת "חמי טבריה", הבוקר, 3 באוגוסט 1965
  8. ^ עידן יוסף, אחרי 21 שנה: החרדים מסירים את החרם מבנק לאומי, באתר הארץ, 10 באפריל 2006
  9. ^ רנית נחום-הלוי, אפריקה ישראל ממשיכה במסע המימושים: מכרה את מתחם הולידיי אין טבריה ב-97 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 11 בדצמבר 2009

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אפריקה ישראל להשקעות

אפריקה ישראל להשקעות בע"מ היא קונצרן השקעות בינלאומי בעל ניסיון רחב בתחום ההשקעות בישראל ובחו"ל. בעל השליטה הוא מוטי בן משה.

החברה עוסקת בעיקר בפיתוח קרקעות ומגורים בישראל, ברוסיה ובמזרח אירופה. היא מחזיקה בחברות בנות העוסקות בבניית בנייני מגורים ופיתוח מקרקעין, נדל"ן מניב בישראל ובחו"ל וכן בפרויקטים של תשתיות, מפעלי תעשייה, ועוד. אפריקה ישראל מגורים בנתה את שכונות ה"סביונים", ובמצטבר אלפי יחידות דיור ברחבי ישראל.

ארץ כינרות

אֶרֶץ כִּנְרוֹת היא חלק מבקעת הירדן, הכולל את הכנרת ואת העמקים הסובבים אותה.

גבולותיה נתחמים בדרום על ידי שפכי הירמוך ונחל תבור, בצפון על ידי רמת כורזים (רמת הבזלת שמדרום לעמק החולה), במזרח על ידי מורדות הגולן ובמערב על ידי הגליל המזרחי.

ארץ כינרות כוללת את בקעת גינוסר, בקעת יבנאל, בקעת בית צידה ואת בקעת כינרות, שמדרום לכנרת והיא מגיעה עד דרומית לצומת כוכב הירדן. הבקעה היא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. בקעות פוריות וחקלאיות אלו ריכזו סביבן יישובים עוד משחר ההיסטוריה.

כיסוי בשכבה דקה של בזלת מייחד את העמקים הסובבים את הכנרת. אל הבקעות מגיעים נחלים מההרים שמסביב. נחלים אלו חתרו בשכבת הבזלת הדקה וחשפו סלעי משקע שנוצרו בתקופות גאולוגיות קדומות יותר ולכן נמצא בשטח תערובת של סלעי משקע עם סלעי בזלת. הנחלים מביאים סחף רב מההרים שיוצר שכבת קרקע והופך את הבקעות לאזורים חקלאיים פוריים.

מאפיין ייחודי נוסף לאזור זה הם מעיינות חמים, עשירים במינרלים, הנובעים לאורך קווי השבירה של הבקע כגון מעיינות חמי טבריה וחמת גדר. מעיינות אלו משכו מתרחצים ומחפשי מזור למחלותיהם לאורך ההיסטוריה ותרמו לפריחת הערים גדר וטבריה.

ארץ כינרות שימשה כמו שאר חלקי הבקע ציר מעבר חשוב. דרך האורך החשובה עברה לאורך החוף המערבי של הכנרת וחצתה את העיר טבריה. דרכי הרוחב עקפו את האגם מדרום ומצפון. אפיק הירדן, המתחתר בקניון צר ועמוק מצפון לכנרת. והביצות שיצרו נחלי הגולן באזור הבטיחה לא אפשרו מעבר לאורך החוף הצפוני של הימה. בשל כך הדרך הראשית חצתה בעבר את הירדן רק צפונית יותר, באזור גשר בנות יעקב. כיום קיים נתיב תחבורה גם בסמוך לחוף הצפוני, המקשר את מערב הכנרת עם רמת הגולן. מדרום לכנרת נצמד המעבר הראשי בחלקו לאפיק נהר הירמוך, שם גם עברה מסילת הרכבת שנבנתה על ידי הטורקים והגיעה לסוריה. כפי הנראה, המעבר בתקופות הקדומות בין היישובים שהיו על שפת הכנרת התבצע באמצעות סירות.

כלכלת תושבי עמק כינרות התבססה לאורך הדורות במידה רבה על הכנרת. תושבי האזור משתמשים במי הכנרת להשקיה, לדיג ולפיתוח ענף התיירות באגם ובסביבתו.

גובהה כ- 700 מטרים

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

דביר (עיר עתיקה)

דְּבִיר (נקראה גם קריית ספר או קריית סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. התנ"ך מספר כי העיר נכבשה בידי כוחותיו של יהושע בן נון והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה שניתנה לכוהנים.

התחנה המרכזית של טבריה

התחנה המרכזית של טבריה היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר טבריה ושוכנת ברחוב הירדן בעיר. בתחנה 14 רציפים ויוצאים ממנה אוטובוסים ליעדים שונים בצפון ובמרכז הארץ.

חמת דאר

חַמֹּת דֹּאר או חַמַּת, הייתה עיר מבצר על שפת הכנרת בתקופת המקרא.

בספר יהושע מסופר שחמת נמסרה לשבט נפתלי עם האתרים: חלף, אלון בצעננים, אדמי הנקב, ויבנאל וערי המבצר: הצדים, צֵר, וכנרת ואתרים נוספים:" לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן: ... וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת:"

בספר יהושע מסופר שחמת דאר הייתה עיר מקלט וגם נמסרה ללויים:"א וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר ה' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ: וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן: ... וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שָׁלֹשׁ:"

חוקרי מקרא הציעו לזהות בין חמת דאר או חמת, ובין העיר חמון, שהוזכרה בספר דברי הימים כשייכת לנחלת שבט נפתלי:"וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת חַמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת קִרְיָתַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:"

בתקופת בית שני הוקמה, באתר חמת דאר, העיר חמתן או חמתא, שבמעיינותיה החמים נהגו רבים לרחוץ; הוזכרה על ידי ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, ובמסכת מגילה בתלמוד הבבלי.במאה ה-20, האתר נקרא חמי טבריה.

חמת טבריה

חמת טבריה הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי אשר נמצא על שפת הכנרת, בכניסה הדרומית לטבריה. המקום ידוע בעיקר בשל שרידי בית הכנסת שנתגלה בו. המוביל המלוח הנמתח לאורך חופה המערבי של הכנרת, חוצה את הגן הלאומי מצפון לדרום.

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

יוטה (אתר מקראי)

יוּטָּה הוא אתר מקראי המזוהה כיום עם הכפר הפלסטיני יטא שבדרום הר חברון. יוטה מוזכר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו ללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". יוטה היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

לבנה (עיר מקראית)

לִבְנָה הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת בתנ"ך.

העיר נזכרת תחילה בכיבושי יהושע בן נון, כעיר השוכנת בין מקדה ולכיש. כך, מובא בספר יהושע: "וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה וַיִּתֵּן ה' גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה".

מנחם מנדל כשר

הרב מנחם מנדל כשר (7 במרץ 1895, י"א באדר ה'תרנ"ה - 3 בנובמבר 1983, כ"ז בחשון ה'תשמ"ד) היה תלמיד חכם וראש ישיבה שחיבר מעל 30 ספרים בנושאים תורניים, בהם יצירתו המקיפה "תורה שלמה". עסק רבות בתורת רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"), הוציא רבים מכתביו לאור ופרסם את הספר "מפענח צפונות" שנועד לפרש את יצירתו של הרוגצ'ובר - צפנת פענח (על הרמב"ם) וצפנת פענח (שאלות ותשובות).

זכה בפרס ישראל לספרות תורנית (1963) ופעמיים בפרס הרב קוק (1944 ו-1951). בעל תואר דוקטור לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי. השתייך לחסידות גור.

מעיין חם

מעיין חם הוא מעיין בו נובעים מי תהום חמים שהתחממו בעומק קרום כדור הארץ. מעיינות חמים נפוצים בכל רחבי כדור הארץ.

ישנן שתי סיבות להיווצרות מעיין חם. הראשונה היא קיומו של גוף מגמטי רדוד וחם המצוי מתחת לקרקע, הגורם לחימום המים. במקרים אלו, המעיין נמצא באזור געשי פעיל. במקרים מסוימים המים מתחממים לטמפרטורה גבוה מאוד, הופכים לקיטור, ומתפרצים באופן מרשים בצורת גייזר. הסיבה השנייה אינה קשורה בפעילות מגמטית אלא נגרמת כתוצאה ממי תהום באקווה המצויה בעומק רב. בעומקים אלו שכבת הסלע חמה מאוד והמים מתחממים כתוצאה מהמגע עם הסלע. המים החמים יכולים לעלות לפני השטח לאורך העתק עמוק, דרכו הם יכולים לפרוץ החוצה.

בדרך כלל, במי מעיינות חמים ריכוז גבוה של מינרלים שונים, הנחשבים בעלי ערך רפואי לגוף האדם, ולכן נהוג לכנותם "מעיינות מרפא". מעיינות חמים רבים מהווים יעד פופולרי לתיירות ונופש, במיוחד עבור אנשים הלוקים במחלות שונות, המגיעים אליהם כדי לטבול בהם למשך מספר ימים או שבועות, בהנחה כי הדבר יתרום לשיפור במצבם הבריאותי.

בישראל קיימים מספר מעיינות חמים. מרביתם מצויים באזור הכנרת וים המלח, שם המים החמים נובעים באזור ההעתק הפעיל המצוי באזורנו והוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. הידועים בהם הם חמת גדר, חמי טבריה, חמי זוהר, חממאת מעין וחמאם אל-מליח. מספר מעיינות חמים נובעים גם באזורים אחרים כדוגמת חמי יואב וחמי געש.

מקום מרפא

מקום מרפא הוא אתר שבו אנשים באים לשהות בשל סגולות ריפוי מיוחדות המיוחסות לו. מקומות מרפא כוללים מרחצאות מרפא, מעיינות תרמיים, אגמים שבהם מצבור מינרלים ייחודי וכדומה. במקומות כאלה מתפתחת תיירות מרפא, המושכת קהל מחלימים גדול.

סביב מקום מרפא מתפתחים שירותים לתיירים, כגון בתי מלון (למשל באזור ים המלח) ולעיתים צומח אף יישוב במקום זה (למשל קרלובי וארי).

מקס בוכמן

מקס בוכמן (14 בפברואר 1896 – 7 בינואר 1972) היה מומחה ברפואה פיזיקלית, שיקום וראמטולוגיה, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים על שם שוויצר בטבריה, רופא מחוזי של קופת חולים בגליל, מראשוני חוקרי הבלנאולוגיה והראומטיזם בארץ-ישראל ומחלוצי טיפולי ההידרותרפיה בארץ ישראל.

משה חת

משה חֵת (1900 – 8 בפברואר 1972) היה אדריכל ישראלי שפעל בחיפה באמצע המאה ה-20.

סכר אלומות

סכר אלומות הוא סכר הבנוי מסלעים ועפר על נהר הירדן הדרומי, 2 ק"מ מדרום לסכר דגניה. סכר אלומות נבנה כדי להפריד בין המים באיכות גבוהה מצפון לסכר, ומים מזוהמים ובאיכות נמוכה מדרומו. בנקודה זו נפסקת זרימת הירדן הדרומי, והמים הזורמים בירדן בקטע שמדרום לסכר הם מי המוביל המלוח הנשאבים ממעיינות בצפון הכנרת, שפכים אחרי טיפול ראשוני, ומי שיטפונות.

המים בקטע הנהר שבין סכר דגניה לסכר אלומות מקורם בקילוח דק של מים היוצא מסכר דגניה. מים אלה מוזרמים כדי לאפשר את קיום אתר ירדנית; אתר טבילה בנהר הירדן המיועד לצליינים נוצרים, את אתרי הנופש הנוספים בקטע זה, וכן כתעלת השקיה מקומית של השדות באזור.

בקטע הירדן שבין סכר אלומות ועד למפגש עם נהר הירמוך כ-6 ק"מ דרומה, מוזרמים לערוץ הנהר באמצעות תעלת המים המליחים, כ-14 מיליון מ"ק של מים מליחים שמקורם בשני מעינות מליחים ממערב לכנרת, מעיין טבחה המזרים בין 14-12 מיליון מ"ק בשנה וריכוז הכלוריד במים מגיע ל-2,000 מ"ג לליטר, והמעיינות של חמי טבריה המזרימים כ-2-1 מיליון מ"ק מים לשנה, עם ריכוז כלוריד של 18,000-15,000 מ"ג לליטר. בנוסף למי המעיינות מוזרמים ממאגר השופכין "ביתניה", כ-2 מיליון מ"ק מי שפכים של טבריה ויישובי האזור שעברו טיפול ראשוני ולא מספיק. בחורף מקבל קטע זה בערוץ הנהר גם זרימה עונתית מנחל יבנאל.בסוף שנת 2009 החלה הקמת מכון טיהור שיטהר את מי השופכין של טבריה ויישובי האזור. המים שיוצאים מהמכון לאחר טיהורם נמהלים עם מי המעיינות המליחים ומים מהירמוך ומשמשים את החקלאות של משקי האזור במקום להיות מוזרמים לירדן, ובקטע זה ייבש הירדן לחלוטין. המכון, שנקרא מט"ש ביתניה, החל את פעולתו בתחילת 2015.

עלמון (עיר מקראית)

עַלְמוֹן (או עָלֶמֶת) היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע ובספר דברי הימים. עלמון הייתה בנחלת שבט בנימין והוקצתה כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים על ידי הגורל שנערך במשכן שילה.

פסוטה

פַסוּטָה (בערבית: فسّوطه) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היישוב נמצא בגובה של 600 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1965.

כל האוכלוסייה הם ערבים נוצרים המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

פסוטה נושאת שם היישוב היהודי "מפשטה" מימי המשנה והתלמוד. לאחר המרד הגדול ברומאים וחורבן הבית השני שימשה "מפשטה" מושב למשפחת הכהנים חרים מכ"ד משמרות הכהונה הנזכרת בקינה של אלעזר הקליר. בחצר הכנסייה נתגלו שרידי בית כנסת.

תיירות צליינית לארץ ישראל

תיירות צליינית לארץ ישראל היא תיירות נוצרית בארץ ישראל, במסגרתה התייר עולה לרגל לאתרים הקדושים לנצרות, כנסיות ואתרים אחרים שישו וקדושים נוצריים אחרים ביקרו בהם או שהו בהם, וכן אתרי סיפורי המקרא והברית החדשה, שנמצאים כיום במדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.

אף כי מצוות העלייה לרגל איננה חובה בדת הנוצרית, נוצרים רבים רואים חשיבות בעלייה לארץ ובביקור במקומות הקדושים. במקרים רבים סוכני התיירות הצליינית משווקים את ישראל תחת השם "ארץ הקודש", בעוד מדינת ישראל המודרנית ואתריה כמעט שאינם מוזכרים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.