חמדת ימים (ספר)

ספר חמדת ימים הוא ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, הספר רצוף תוכחות מוסר, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט, ופורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר תצ"א (סביבות 1731). שאלת זהותו וטיבו של המחבר - האם קדום או מאוחר, והאם היה שבתאי או נאמן למסורת היו נתונים במחלוקת בעבר, ובעקבות כך גם היחס למנהגים הכתובים בספר.

חמדת ימים
HendasYomim
מידע כללי

שבתאות בספר

הספר הודפס 54 שנה לאחר מות שבתי צבי. בתוך הספר הודפסו שירים ובהן אקרוסטיכון "נתן עזתי", וכן מאמרים הידועים בהתייחסותם לשבתאים.[1]

כיום מוסכם על חוקרים מן האקדמיה שמדובר בלקט, רובו ככולו מתוך כתבים קבליים של תלמידי האר"י ומנהגים והלכות שאין מקורם בשבתאות, ממגוון תקופות ומקורות, ותוך השמטת השמות המקוריים.[2][3] בעבר היו שסברו, בעקבות היעב"ץ, שכותב הספר עצמו, כולל המנהגים שבו, היה נתן העזתי השבתאי או מחבר שבתאי מאוחר יותר.[4][5]

חוקר הקבלה ישעיה תשבי טען על סמך דברי ספרים אחרים, מאוחרים יחסית, שהוטמעו בתוך "חמדת הימים", שהספר התחבר על ידי צוות תלמידי חכמים מאיזמיר שהושפעו מהשבתאות.

בחוגי היהדות האורתודוקסית הייתה מחלוקת עזה בעניין שבתאות הספר, שקיבלה פרסום במסגרת התנגדותו החריפה של רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בפולמוס על שבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ, כך כתב "הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". מלבד היעב"ץ הבעש"ט[6]. והרב יהודה פתיה, סברו כי יש בספר מן השבתאות.[7].

חלק מאדמו"רי החסידות סברו כי אפשר ללמוד בספר ואף לנהוג בחלק מן המנהגים שכתובים בו, תוך הסתייגות מחלקים שזוהו במפורש עם שבתאות.[8] [9]

לעומתם בשנת ה'תרנ"א (1891) יצא לאור הספר כבוד חכמים שמטרתו "להשיב כבוד לחכמי האמת (מחבר הספר חמדת ימים), על ידי מלחמת מצווה במלעיביהם ולהחזיר עטרה ליושנה" (שער הספר).[10]

מחבר הספר

לראשונה נדפס הספר באיזמיר בשנים ה'תצ"אתצ"ב (17311732), והמביא לבית הדפוס היה ר' ישראל יעקב אלגאזי מאיזמיר,[11] הכותב שמצא את כתב היד בצפת, בלי ציון שם מחברו. בהקדמתו לספר הוא משבח אותו ואת גדולת מחברו, ומתאר כיצד הגיע הספר לידיו. תוך שלושים שנה נדפס שבע פעמים נוספות.

היעב"ץ טען כי מחבר הספר הוא נתן העזתי. דוד כהנא מראשוני תנועת ההשכלה הסכים עם קביעתו של היעב"ץ בסוף ספרו ('תוי ספרים') 'אבן הטועים'.[5]


בשנת תשי"ד (1954) יצא לאור ספרו של אברהם יערי "תעלומת ספר" (מוסד הרב קוק) ובו ההשערה שהמחבר הוא הדיין בנימין הלוי מתלמידי האר"י, הקודם לשבתאי צבי ולשבתאות.[12] בכסלו תשס"ט (2008) יצא לאור 'אוצר חמדת ימים' של הרב שלמה קוסובסקי שחור, המבסס השערה זו[13] ובמבוא מורחב לאחת ממהדורות הספר, הרב משה צוריאל כתב תגובה לכל הדעות השוללות את תוכן הספר.[14] יערי טען כי הפיוט הכלול בספר ובו אקרוסטיכון שמו של נתן העזתי אינו מגוף חיבור הספר המקורי.[12] גרשם שלום חלק על מסקנתו של יערי ונקט כדעתו של היעב"ץ כי מחבר הספר הוא נתן העזתי.

ההיסטוריון מאיר בניהו טען שמחבר הספר הוא ככל הנראה הרב ישראל יעקב אלגאזי עצמו. הרב אלגאזי היה רבו של החיד"א, ואביו של רבי יום טוב אלגאזי, רבה העתידי של ארץ ישראל, על שבתאותו נטושה עד היום מחלוקת.[15][5] יצויין כי נתן עזתי שווה בגימטריה לרבי ישראל יעקב אלגאזי, חמ"ד בגימטריה אלגאזי וייתכן גם שמשמעות אלגאזי - העזתי, וחמדת ימים בגימטריה נתן אלגאזי – הקדמת הספר וחלקים נרחבים מתוכנו עוסקים בגימטריות, ולכן יש לשער שמחבר הספר וההקדמה הפעילו שיקולי גימטריה בבחירת שם הספר.

כיום, חוקרי האקדמיה סבורים שמדובר בלקט ערוך בשינויי לשון מתוך ספרים עתיקים או ישנים יותר, אמנם רובם ככולם לפני השבתאות, ושהמלקט הוא הרב (ישראל) יעקב אלגאזי עצמו, המביא לדפוס והמפרש, ששבתאותו אינה מוטלת בספק. ההוכחות לכך הן לשוניות: מטבעות לשון ששונו מהציטוטים המקוריים, ואשר ייחודיים לרב אלגאזי, החוזרים פעמים רבות לאורך הספר, וכן הוכחה מתוך מהדורה מודפסת ראשונה של הספר, שם בתוך ההערות של הרב אלגאזי קיימת הודאה לכאורה, שהוא עצמו מחבר הספר.[4] עדיין יש מן החוקרים הסבורים שחלק מן המנהגים עצמם והכתוב בספר הוא פרי עטו של אלגאזי או עוזריו, ובכל מקרה שמקורן שבתאי.[16]

תוכן והשפעה

הספר הוא בעל חשיבות לדת ולתרבות היהודית של היום, שכן הלכות ומנהגים רבים נלקחו ממנו הלכה למעשה. תוכנו של הספר רצוף במאמרי מוסר והתעוררות על פי דרך הקבלה. הוא אחד המקורות לחידוש מנהגי החג ט"ו בשבט בדורות האחרונים, והמקור לתיקון ליל שביעי של פסח המקובל בקהילות הספרדים. בהוצאות החדשות מובאות בתחילת הספר רשימה של עשרות מנהגים שנשתרשו בעקבות ה"חמדת ימים" כאשר הוא המקור היחיד הידוע למנהגים אלו.

השימוש בספר נפוץ ומקובל בעיקר בין חכמי הספרדים, ומנהגים קבליים שונים שמקורם בספר השתרשו בכל קהילות ישראל. גם בחוגי החסידות לא הייתה תמימות דעים באשר לספר, היו שוללים והיו מזכים. התנגדות חריפה הובעה בידי אדמו"רי קומרנא בספריהם, וזידיטשוב. דעה חיובית אודות הספר הביע[17] רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנה, באומרו כי מאחר שהגר"א שיבח מאמר המופיע בספר, אם כן אין לדבר דברי גנאי על הספר.

בעל הלשם הגדירו כ"אחד מקדושי עליון".[18] הספר, במהדורה משנת ה'תשס"ג (2003), נפתח בהסכמתו של הרב עובדיה יוסף: "לא ייכנס בלבי התלהבות מקדושת שבת ויום טוב, אלא על ידי קריאה בספר התורה הזה".

מאידך, הרב מרדכי אליהו אמר "מאותו יום שקראתי במנחת יהודה על כך, אינני מחזיק בביתי את הספר 'חמדת הימים', למרות שהוא ספר יפה מאד." כן אמר הרב אליהו שרבי יוסף חיים בעל הבן איש חי חיבר את ספרו 'לשון חכמים' בעיקר כדי שלא ישתמשו בספר 'חמדת ימים'.[19] לעומת זאת, יש הטוענים שהבן איש חי הסכים לספר 'חמדת ימים' והביאו ראיה לכך ממה שמביא בספריו כמה פעמים מדברי הספר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מהדורות שונות של הספר

על הספר

הערות שוליים

  1. ^ שער הספר במהדורתו השלישית בשנת תצ"א, עדיין נושא את הפסוקים הרומזים לשבתאי צבי ומשיחתו (אתר היברובוקס).
  2. ^ משה פוגל, "שבתאותו של ספר 'חמדת ימים': התבוננות מחודשת", החלום ושברו, התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם (עורכת רחל אליאור), שני כרכים, ירושלים: החוג למחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"א, עמ' 365–422.
  3. ^ לתולדות השבתאות ומקומה בחיי היהודים באימפריה העות'מאנית יעקב ברנאי, עמ' 64 ועוד
  4. ^ 4.0 4.1 על הספר חמדת ימים יואל רפל במאמר על מקורות ט"ו בשבט, מציג את המחלוקת הקדומה, החל מדברי היעב"ץ, שהכותב היה נתן העזתי, ומחלוקתם של הפרופסורים משה פוגל (האוניברסיטה העברית, בירושלים) הממשיך את דעתו של אברהם יערי - שהמקורות אינם שבתאיים, לעומת פרופסור בועז הוס (אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע), הממשיך את דעתם של פרופ' גרשם שלום ותלמידו ישעיה תשבי, אשר כתב ארבעה מאמרים אודות היותו של הספר עצמו ממקורות שבתאיים.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 תעלומה ואין קורא לה יחיאל גולדהבר, סקירה - ופתרון החידה, תשע"א 1991, ועל פי דברי מורו הרב פרופ' שניאור זלמן ליהמן (ליימן) (אתר דאצ'ה)
  6. ^ מסופר שאמר במוצאי שבת אחד שיצא ספר מכת ש"ץ והוא יגרור בחלקלקות לשונו רבים מישראל, והתכוון לחמדת ימים (המעשה מובא בשבחי הבעש"ט)
  7. ^ בספר רוחות מספרות מובא שר"י פתאיה תיקן נשמת מחבר ספר זה לאחר יגיעות.
  8. ^ יחסם של גדולי החסידות לספר 'חמדת ימים', הרב נחום גרינוולד, תשס"ד (2004) בכרטסת הספרייה הלאומית. מסקנתו בין היתר שבחסידות קומרנא וזידיטשוב נכתב בחריפות נגד הספר והלימוד בו.
  9. ^ על הספר חמדת ימים וגדולי החסידות - מאמר על זהירות הניסוח של הרבי מלובביטש, לגבי היחס לספר, ומתוך כך גם ויכוח על פרשנותו של הרב גרינוולד להתנגדות לספר בקרב ראשי החסידות.
  10. ^ הספר כבוד חכמים, מנחם מנכין היילפרין, תרנ"א (אתר היברובוקס)
  11. ^ ישראל יעקב אלגאזי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  12. ^ 12.0 12.1 תעלומת ספר - ספר חמדת ימים, מי חיברו ומה הייתה מידת השפעתו, אברהם יערי, מוסד הרב קוק, תשי"ד.
  13. ^ אוצר חמדת ימים, הרב שלמה קוסובסקי שחור כסלו תשס"ט, בני ברק (אתר היברובוקס). ניכר הניסיון בספר זה לפנות לציבור החרדי, הן במבנה הספר, סגנון כתיבתו וצורתו - העימוד והגופן, אך גם ניכרת השפעת מקורו של הכותב בחוקרים הדתיים לאומיים מבית מוסד הרב קוק (בהבאת שנים לועזיות, ובהשמטת כינויים, דרגות חשיבות ותוספת ריבוי ברכות לזכרם של אישים המוזכרים.
  14. ^ בירור הטענות נגד מחבר 'חמדת ימים' הרב משה צוריאל, אתר ערוץ שבע
  15. ^ ועדיין התעלומה בעינה עומדת, מאמרו של גרשם שלום נגד דעתו של יערי בספרו 'תעלומת ספר', ממוסד הרב קוק
  16. ^ שם
  17. ^ מסורת בע"פ. מופיע בספר "הגאון החסיד מווילנא", עמ' קמב-קמג
  18. ^ ספר לשם שבו ואחלמה, דרושי עולם התוהו, ב"ח, דרוש ד', ענף כ"ד ס"ח בד"ה "והנה"
  19. ^ הרב מרדכי אליהו, קול צופיך 265, בהר בחוקותי, תשס"ד
חמדת ימים

חמדת ימים הוא כינוי ליום השבת המופיע בתפילת השבע של שבת.

האם התכוונתם ל...

ספר יהודית

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל (המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית אם כי הוא נכתב במקור בעברית, והוא אף מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי נעלמו כליל, כמו רוב הספרים שלא נכנסו לקאנון היהודי. ברם, הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מ"הברית הישנה".

עושה פלא

עושה פלא (במקור בכתיב חסר: עֹשה פלא) הוא ספר סיפורי עם בעברית, מהנפוצים והמוכרים ביותר מסוגו, שנכתב ופורסם על ידי הרב יוסף שבתי פרחי באיטליה באמצע המאה ה-19.

בספר, ליקט, סגנן וכתב מחדש הרב פרחי 94 סיפורי עם שונים. הספר ראה אור לראשונה בליבורנו שבאיטליה, מקום מושבו של פרחי, במספר חלקים בין השנים ה'תר"ה–ה'תרכ"ט, ובשנת ה'תר"ל יצאו לאור כל החלקים בספר אחד.

כיהודי שומר מצוות, קיווה הרב פרחי לקרב בעזרת הספר את בני הנוער אל המקורות העתיקים, ולהרחיקם מהשכלה לא יהודית.

מקור שם הספר הוא בשירת הים, בפסוק "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא"" (שמות, ט"ו, י"א) (הביטוי מופיע פעמים נוספות בספר תהילים).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.