חלמית

חֶלְמִית (שם מדעי: Malva) היא סוג של כ-30 מיני צמחים עשבוניים רב שנתיים במשפחת החלמיתיים. לסוג תפוצה רחבה באזורים הסובטרופיים וטרופיים של אפריקה, אסיה ואירופה.

העלים הם בעלי אונות לסירוגין. גובה הגבעול נע בסביבות 50 ס"מ, קוטר הפרחים נע בין 0.5 ל-5 ס"מ, והם בעלי חמישה עלי כותרת לבנים או ורודים וחמישה עלי גביע. לחלמית פרי קטן הראוי למאכל. גם עליהם של מינים רבים של חלמית ראויים למאכל, לדוגמה, בסלטים, לאחר בישול, בחביתת ירק או בקציצה מטוגנת.

מינים רבים גדלים בגינות פרחים, בעוד אחרים הם עשבים פולשנים, במיוחד ביבשת אמריקה שם אינם מתורבתים.

בישראל נפוצות החלמית המצויה (Malva nicaeensis) והחלמית הגדולה (או כחולה) (Malva sylvestris). החלמית (הידועה כ"חוביזה", מערבית: خبّيزه, או כ"לחם ערבי" וגם כ"לחם גמדים"), נודעה בארץ בכך ששימשה את תושבי ירושלים למאכל בעת המחסור והמצור בתקופת המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. היא גדלה בשדות בר, אזורים זנוחים, אך גם בגינות הבתים.

חלמית
2014.05.31.-02-See Pfingstberg Mannheim-Rheinau-Wilde Malve
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי הפרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: חלמית
מינים

כ-30 מינים, בהם:
Malva alcea
Malva moschata
Malva neglecta - חלמית גמדית
Malva nicaeensis - חלמית מצויה
Malva parviflora - חלמית זעירה
Malva pusilla - חלמית קטנה
Malva sylvestris - חֶלְמִית גְּדוֹלָה
Malva verticillata - חלמית סינית

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Malva
ליניאוס, 1753

קישורים חיצוניים

Chalmit01
חלמית גדולה, פארק ז'בוטינסקי ליד בנימינה
המטבח של ערביי ארץ ישראל

המטבח של ערביי ארץ ישראל (או המטבח הפלסטיני) מורכב ממאכלים שבמקור נוצרו או נאכלו על ידי כלל האוכלוסייה הערבית באזור ארץ ישראל ואשר נאכלים על ידי כלל האוכלוסייה הערבית החיה הן במדינת ישראל ובאזורי יהודה ושומרון וחבל עזה (בכללם גם האוכלוסיות הדרוזיות והבדואיות), ובפרט על ידי האוכלוסייה שמגדירה עצמה פלסטינית החיה באזורים הללו, ואשר חיה גם בירדן, במחנות הפליטים הפלסטיניים שבמדינות השכנות, ובקהילות הפליטים השונות ברחבי העולם.

המטבח של ערביי ארץ ישראל הוא למעשה דִּיפוּזְיָה של התרבויות שהתיישבו באזור ההיסטורי של ארץ ישראל, במיוחד במהלך ואחרי התקופה האסלאמית שהחלה בכיבוש הערבי האומיי, לאחר מכן העבאסי, שהושפע מהפרסים, ולבסוף ההשפעות החזקות של המטבח הטורקי, כתוצאה מהכיבוש של הטורקים העות'מאניים. המטבח של ערביי ארץ ישראל דומה למטבחים הלבנטיניים האחרים, כולל זה הלבנוני, הסורי, הירדני והישראלי.

סגנונות בישול משתנים מאזור לאזור, וכל סוג של סגנון בישול והחומרים שמשתמשים בהם, בדרך כלל, מבוססים על האקלים ומיקומו של האזור המסוים ועל מסורות. אורז ווריאציות של קובה נפוצות בגליל; ביהודה ושומרון עושים בעיקר ארוחות כבדות יותר, תוך שימוש בלאפה, אורז ובשר. תושבי מישור החוף עושים שימוש תכוף בדגים, פירות ים ועדשים, ותושבי רצועת עזה הם צרכנים כבדים של פלפל חריף. ארוחות בדרך כלל נאכלות בבית, אבל אכילה בחוץ הפכה לתופעה מקובלת במיוחד במהלך מסיבות שבהן מוגשות מנות קלות כמו סלטים, מטבלי לחם ושיפודים.

האזור הוא גם ביתם של קינוחים רבים, החל מאלה שנעשים ביומיום, על בסיס קבוע, וכלה באלה השמורים בדרך כלל לחגים. רוב הממתקים הפלסטיניים הם כיסוני בצק ממולאים בגבינות ממותקות, תמרים או אגוזים שונים, כגון שקדים, אגוזי מלך או פיסטוקים. משקאות יכולים להיות תלויים גם כן בחגים כגון במהלך חודש הרמדאן, שבו מיצי חרוב, תמרינדי ומשמש נצרכים בשעת השקיעה. קפה שותים לאורך כל היום ומשקאות חריפים לא מאוד נפוצים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית (בשל האיסור בדת), יחד עם זאת, כמה משקאות אלכוהוליים כמו ערק או בירה נצרכים על ידי ערבים נוצרים או מוסלמים פחות שמרניים.

חוביזה

האם התכוונתם ל...

חלמיתיים

חלמיתיים (שם מדעי: Malvaceae) היא משפחה בינונית בגודלה בסדרת החלמיתאים, הכוללת כ-75 סוגים וכ-1,000 מינים המייצגים צורות חיים שונות. במשפחה זו כלולים כ-33 צמחי בר הגדלים בארץ ישראל וסוגים רבים של צמחים המשמשים את האדם כצמחי תועלת- למטרות נוי, מאכל ותעשייה.

טבע עירוני בישראל

טבע עירוני בישראל הוא מונח תכנוני המתייחס למגוון מצבים של מפגש בין עיר לטבע כאשר טבע מוגדר על רצף הנע בין עץ בודד עבור בגינה קהילתית בתוך המרקם העירוני לבין שטח פתוח, כדוגמת רכס כורכר בגבולות העיר או מחוצה לה ובלבד שיהיו בשטח התכנון של העיר.

תשומת הלב ליחסי הגומלין בין טבע לעיר החל מראשית העיור המודרני הלכה וגברה עם גידול הערים והתפשטותן. הנושא פרץ לתודעה הציבורית בשנות ה-70 של המאה ה-20, לנוכח תנופת הפיתוח בעולם, זוללת שטח פתוח, הגורמת להרס ערכי טבע ונוף, ומנגד תפיסות פיתוח בר קיימא וסביבתנות.

בישראל ובעולם, מובילים אנשי החברה האזרחית והתכנון ובמרכזם אדריכלי הנוף את שיקום, שמירת הטבע העירוני, טיפוחו והנגשתו. משמעות יחס הגומלין אדם/טבע בהקשר העירוני, היא שבאתר טבע עירוני, בהבדל משמורת טבע, מעמדם הערכי של שני חלקי המשוואה, שמירת הטבע, ויכולת הציבור להפיק ממנו ערך מוסף למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, זהה.

מושק

מוּשְׁק או מאסק (מסנסקריט: मुष्क) הוא כינוי כללי לקבוצה של חומרים ארומטיים המשמשים כבסיס לבשמים. המונח כולל הפרשות מבלוטות של חיות שהבולט שבהם הוא אייל מושק, צמחים רבים הפולטים ניחוחות דמויי מושק, וכן חומרים מלאכותיים עם ריחות דומים אף על פי שהתרכובת האורגנית שלהם שונה לחלוטין. המונח "מושק" הוא שם שניתן במקור לחומר עם ריח חודר במיוחד שמקורו בבלוטה של זכר אייל המושק. החומר שימש כמקבע בושם[דרושה הבהרה] פופולרי מאז ימי קדם, והוא אחד ממוצרי החי היקרים בעולם. מקורו של השם בשפת הסנסקריט, והוא הושאל לשפות רבות בהתאם למסלול הסחר שלו באסיה ואירופה.

עד המאה ה -19, המושק הטבעי - מושק האייל היה בשימוש נרחב בתעשיית הבשמים, אולם מניעים כלכליים ואתיים הובילו לאימוץ של המושק הסינתטי, אשר משמש כיום כמעט באופן בלעדי בתעשיית הבושם. ברפואה המסורתית לעומת זאת, עדיין נפוץ שימוש במושק הטבעי - לעיתים קרובות באופן לא חוקי. התרכובת האורגנית העיקרית שאחראית לריח האופייני של מושק היא מושקון (muscone).

מישור החוף

מישור החוף הוא חבל ארץ מישורי בארץ ישראל המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מגבול הצפון (מישור החוף הצפוני) בראש הנקרה ועד לגבול מצרים בדרום (מישור החוף הדרומי), ברצועת עזה.

מישור החוף הוא אזור נוח לפיתוח ולהתיישבות. קרקעות הסחף עמוקות ופוריות, האקלים ממוזג, גשמים עם טמפרטורות נוחות, ומפלס גבוה של מי תהום המאפשר שאיבת מים בקלות יחסית. החלק המישורי נוח לתנועה ולמעבר והסמיכות לים התיכון מהווה מקור פרנסה.

מלוכיה

מַלּוּכְיָה (שם מדעי: Corchorus) היא סוג של עשב או שיח הכולל 40-70 מינים. הסוג מלוכיה מסווג כחלק מסדרת החלמיתאים ממערכת בעלי הפרחים. מלוכיה צומחת באקלימים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם, חלק ממיניה צומחים בישראל.

נראה כי מקור שמה העברי של המלוכיה מהמילה הערבית "מלוח'י" (ملوخي). ביוונית עתיקה נקרא הצמח מוֹלוֹכֶה ושמו המדעי הוא Corchorus שפירושו "רירי", שכן חלקי הצמח עשירים בריר הניכר בעת בישולו. המלוכיה מכונה בשמות נוספים בהקשרים שונים, כגון "יוטה", המתאר את הבד הנארג מסיבי הצמח, או "מלוח'יה", המתאר מאכל המורכב מעלי הצמח. לצמח שמות וכינויים נוספים ברחבי העולם, אחד מהם הוא "חוביזת היהודים" (או "חלמית היהודים", מאנגלית: Jew's Mallow).

לצמח, שעל פי רוב הוא חד-שנתי, גבעולים פשוטים היכולים להגיע לגובה של שניים עד ארבעה מטרים. עליו ארוכי פטוטרת, מסורגים ומשוננים, אורכם חמישה עד חמישה עשר סנטימטרים. לצמח פרחים קטנים וצהובים עם חמישה עלי כותרת ופירות דמויי תרמיל הנפתחים ל־3-6 קשוות.

מרשמלו

מרשמלו (מאנגלית: Marshmallow, להאזנה (מידע • עזרה)) הוא ממתק בעל מרקם ספוגי. הוא מיוצר במגוון צבעים וצורות. הצבעים המקובלים הם לבן וורוד.

במתכון המסורתי-המקורי משתמשים בתמצית פרח הנטופית הרפואית (בת משפחה של החוטמית) במקום בג'לטין. צמח זה מכונה באנגלית "מרשמלו" ("Marsh Mallow" – מילולית: חלמית ביצות), ומכאן שם הממתק.

בצורתו התעשייתית-המודרנית המרשמלו מיוצר מסוכר או עמילן תירס וחלבון ביצה ליצירת מרנג, ג'לטין, גומי ערבי וחומרי טעם.

מרשמלו יוצר באופן מסחרי לראשונה בסוף המאה ה-19.

החל משנת 1948 מייצרים אותו בצורת גלילים רכים קצרים, שעליהם מפזרים תערובת של עמילן תירס וסוכר.

עץבעיר

עץבעיר הוא שם משותף של מספר קהילות עירוניות בישראל, המקיימות אורח חיים ידידותי לסביבה. הקהילות בנויות במתכונת של עסק חברתי, שמטרתו היא לקדם פרמקלצ'ר עירוני, פשטות מרצון, עירוניות מתחדשת, פיתוח בר-קיימא, בנייה ירוקה, כלכלה דמוקרטית, ועוד.

צמחי מעזבות

צמחי מעזבות או צמחים רודרליים (Ruderal) הם צמחים חובבי חנקן או ניטרופילים (nitrophilic) ולכן גדלים על קרקעות העשירות בחומרי מזון מומסים שיש בהם תרכובות אנאורגניות של חנקן, פוספט, צורן ועוד, המצויים באזורים בהם נפוצה אשפה ציבורית. בתי גידול נפוצים הם צידי הדרכים, מעזבות, חלקות וגינות נטושות וגלי אשפה.

דוגמאות לצמחי מעזבות הם: חוחן הקרנס, גדילן מצוי, חרצית עטורה, ברקן ממשפחת המורכבים, סְיָגִית מבריקה ממשפחת הסוככיים, חֶלמִית מצויה, מָעוֹג כרתי ממשפחת החלמיתאים, חרדל ממשפחת המצליבים, קיקיון מצוי ממשפחת החלבלוביים, הסִרְפָד ממשפחת הסרפדיים. לפי ההגדרה לא נכללים בין הצמחים האלה צמחי תבואה.

קמחית הסולניים

קמחית הסולניים (שם מדעי: Phenacoccus solani) היא חרק ממשפחת הקמחיתיים, השייכת לעל-משפחה כנימות מגן.

קמחית הסולניים רב פונדקאית (Polyphagous) ונכון ל-2005 ידועים בעולם כ- 52 מינים של צמחים פונדקאים השייכים ל-25 משפחות צמחים שונות. הקמחית התגלתה לראשונה בארץ ב-1998 כמין פולש אשר הגיע כנראה על חומר צמחי מיובא מאמריקה או אירופה. כיום נפוצה הכנימה בישראל באזור הערבה, בעיקר בגידולי פלפלים מתוקים, ובאזור השרון והשפלה על צמחי נוי, כגון צסטרום לילי, אמריליס, נץ-החלב, סיגל ריחני.

באזור ים התיכון ידוע עד כה על מציאותה בישראל, טורקיה וסיציליה.

בישראל לא נמצאו עדויות לנזקים חקלאיים משמעותיים אך קיימים דיווחים על נזקים לצמחי טבק בזימבבואה ולצמחי גן בפלורידה שם היא נחשבת כמזיק חקלאי.

בישראל לא נמצאו זכרים של מין זה, וכנראה שקמחית הסולניים מתרבה בארץ ברביית בתולים.

רחלי עינב

רחלי עינב (נולדה ב-1953) היא בוטנאית המתמחה באקולוגיה של הים, בעיקר באצות ים.

עינב נולדה במושב באר טוביה. בעת שירותה הצבאי הייתה מדריכה בבית ספר שדה אכזיב של החברה להגנת הטבע. עבודת המוסמך שלה, שנערכה באוניברסיטת תל אביב, הוקדשה לצמחי החוף "התפלגות תפוצת מיני העדעד (Limonium) בחופי ישראל". עבודת הדוקטורט בוצעה בתחום של אקו פיזיולוגיה של אצות והתאמתן לתנאי הסביבה. סיימה בהצטיינות (Magna cum laude).

עבודת הפוסט דוקטורט נעשתה באוניברסיטת בר-אילן, והיא פרסום מגדיר מצולם שנקרא "אצות החוף של ישראל", שיצא לאור בשנת 2004 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן ובעריכת "טבע הדברים". המגדיר כולל מבוא על הים ועל האצות וכן תיאור של כמאה מינים מלווה בצילומים תת-מימיים פרי מצלמתה. ב-2007 תורגם הספר ויצא לאור גם באנגלית.

החברה שהקימה, "Blue Ecosystems" עוסקת בייעוץ בנושאי איכות הסביבה ושמירת טבע.

שמורת חורשת יעלה

שמורת חורשת יעלה היא שמורת טבע המשתרעת על שטח בן 11.5 דונם, שהוכרזה ב-1 באפריל 1969 ובה חורשה. בחורשה נמצאים שמונה עצי שיזף מצוי עתיקים ומרשימים, שהשתמרו עקב קדושת המקום לתושבי האזור. בנוסף סביב העצים גדלים צמחי מעזבה וביניהם סרפד הכדורים, חלמית וחרדל לבן. בגבול הצפוני של החורשה נובע עין יעלה. נחל יעלה יורד משמורת חורשת יעלה לשמורת נחל יבנאל. האתר נקרא על שם יעל אשת חבר הקיני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.