חלל

החלל החיצון, או בקיצור החלל, הוא המרחב הקיים בין גופים שמימיים, הכולל את כדור הארץ.[1] מצוי בואקום (בעברית: ריק) חזק המכיל צפיפות נמוכה של חלקיקים, בעיקר פלזמה של מימן והליום, כמו כן גם קרינה אלקטרומגנטית, שדות מגנטיים, ונייטרינו. הטמפרטורה הבסיסית, שנקבעת על ידי קרינת רקע שנותרה מהמפץ הגדול, היא רק 2.7 מעלות קלווין, (270.45- מעלות צלזיוס) לשם השוואה הטמפרטורות בהילת השמש יכולות להגיע ליותר ממיליון מעלות קלווין. הפלזמה במרחב שבין הגלקסיות מהווה כחצי מהחומר הבאריוני (הרגיל) ביקום. פלזמה זו היא בעלת צפיפות נמוכה מאוד (פחות מאטום מימן אחד לכל מטר מעוקב) וטמפרטורה גבוהה (של מיליוני מעלות קלווין) ; ריכוזים מקומיים של הפלזמה הזו התמצקו לכוכבים ולגלקסיות. החלל הבין גלקטי תופס את רוב הנפח של היקום. החלל הריק מהווה גם את רוב נפח הגלקסיות ומערכות הכוכבים.

החלל החיצון אינו מתחיל בנקודה מסוימת, ולפיכך הוסכם שקו קרמן המצוי בגובה של 100 קילומטר מעל גובה פני הים יציין באופן רשמי את תחילת החלל החיצון למטרות הסכמי החלל ולשמירת רשומי החלל. המסגרת לחוק החלל הבינלאומי הוקמה על ידי אמנת החלל החיצון, והתקבלה על ידי האו"ם בשנת 1967. הסכם זה מונע כל תביעה של ריבונות לאומית ומאפשר לכל המדינות לחקור את חלל החיצון בחופשיות. בשנת 1979, אמנת הירח שייכה גופים שמימיים כגון כוכבי לכת, כמו גם חלל ההקפה סביב גופים אלה, לתחום שיפוט של הקהילה הבינלאומית. החלטות נוספות הנוגעות לצורכי השלום של חלל החיצון נוסחו על ידי ארגון האומות המאוחדות, אך אלו לא מנעו פריסת נשק בחלל החיצון, ואף בדיקה חיה של נשק נגד לוויינים.

בני אדם החלו במחקר החלל במהלך המאה ה־20, עם כניסת הכדור פורח בגובה רב, ואחריו הפיתוח של משגרי רקטות בודדות ורבי שלבים. מסלול סביב כדור הארץ הושג על ידי יורי גגארין בשנת 1961 וחלליות לא מאוישות מאז הגיעו אל כל כוכבי לכת המוכרים במערכת השמש. השגת מסלול לווייני נמוך דורש מהירות מינימלית של 28,100 ק"מ / שעה, הרבה יותר מהר מאשר כל מטוס רגיל. החלל החיצון מייצג סביבה מאתגרת לחקר אנושי בגלל הסכנות הכפולות של ואקום וקרינה. למחסור בכוח משיכה יש השפעות פיזיות מזיקות על הגוף האנושי, כגון ניוון שרירים ואיבוד מסת עצם. מסע בחלל עד כה הוגבל למסלול נמוך סביב כדור הארץ וטיסה מאוישת לירח; יתר החלל החיצון נותר בלתי נגיש לבני אדם, אלא על ידי התבוננות פסיבית בעזרת טלסקופים ארציים, טלסקופי חלל או על ידי משלוח גשושית לחקר הגופים השמימיים.

שכבות אטמוספרה
הגבולות בין פני השטח של כדור הארץ וחלל החיצון בקו קרמן, 100 ק"מ ואקסוספירה ב־690 קילומטר. לא בקנה מידה.

גילוי

ב־350 לפני הספירה הפילוסוף היווני אריסטו הציע שהטבע מתעב ריק, העיקרון הזה נודע בשם אימת הריק (horror vacui). רעיון זה נבנה על בסיס טיעון אונטולוגי מהמאה ה־5 לפנה"ס של הפילוסוף היוני פרמנידס, שדחה את אפשרות הקיום של ריק בחלל.[2] על סמך הרעיון שריק לא יכול להתקיים הניחו במערב במשך מאות שנים שהחלל אינו יכול להיות ריק.[3] רעיון זה החזיק מעמד משך זמן רב, עוד במאה ה־17, הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט טען שהחלל חייב להיות מלא.[4]

בסין העתיקה היו מספר סגנונות מחשבה שונים בנוגע לטבע השמים, חלק עם דמיון להבנה המודרנית של היום. במאה ה־2 לספירה האסטרונום ג'אנג הנג השתכנע שהחלל חייב להיות אינסופי, שנמשך מעבר למנגנון שתומך בשמש והכוכבים. בספרים ששרדו נאמר שהשמים חסרי גבול "ריקים וחסרי תוכן". כמו כן, ה"שמש; ירח; וחברתם הכוכבים; צפים בחלל הריק, נעים או עומדים במקום."[5]

המדען האיטלקי גלילאו גליליי ידע שלאוויר יש מסה ולכן כפוף לכוח הכבידה. ב־1640, הוא הדגים שכוח מתנגד ליצירה של ריק. למרות זאת תלמידו אוונג'ליסטה טוריצ'לי היה זה שהצליח ליצור את המכשיר שהפיק ריק בשנת 1643. הניסיון הזה הביא ליצירת ברומטר הכספית הראשון ויצר סנסציה מדעית באירופה. המתמטיקאי הצרפתי בְּלֶז פסקל הסיק שאם עמודת הכספית (בברומטר) נתמכה באוויר אז היא תהיה קצרה יותר במקום גבוה יותר שבו לחץ האוויר נמוך.[6] ב-1648 גיסו פלורין פרייה חזר על הניסוי בהר פוי דה דום (גובהו 1,465 מ') שבמרכז צרפת וגילה שהעמודה נהייתה קצרה בכ־7.62 ס"מ. הירידה בלחץ מודגמת שוב בנשיאת בלון חצי־מלא במעלה ההר, בזמן העלייה ניתן לראות את הבלון מתרחב בהדרגה ומתכווץ בהדרגה בזמן הירידה.[7]

ב־1650 המדען הגרמני אוטו פון גריקה הרכיב את משאבת הריק הראשונה: מכשיר שהפריך עוד יותר את עיקרון אימת הריק. הוא צדק כשכתב שהאטמוספירה של כדור הארץ מקיפה את כוכב הלכת כמו קליפה, בעלת צפיפות שפוחתת בהדרגה עם גובה. הוא הסיק שחייב להיות ריק בין כדור הארץ והירח.[8]

בחזרה למאה ה־15 חוקר הדתות ניקולאוס קוזאנוס שיער שהיקום חסר מרכז והיקף. הוא האמין שהיקום, אף על פי שאינו אינסופי, חסר גבולות שבהם ניתן להכילו.[9] רעיונות אילו הביאו להשערות בקשר למימד האינסופיות של החלל על ידי הפילוסוף האיטלקי ג'ורדנו ברונו במאה ה־16. הוא הרחיב את רעיון הקוסמולוגיה ההליוצנטרית של קופרניקוס לתפיסה של יקום אינסופי מלא בחומר שהוא קרא אֶתֶר (aether), שלא יצר התנגדות לתנועותם של גופים שמימים.[10] הפילוסוף האנגלי ויליאם גילברט הגיע למסקנה דומה, הוא טען שהכוכבים נראים לנו רק מפני שהם מוקפים באֶתֶר דק או ריק.[11] מקור תפיסת האֶתֶר הוא פילוסופים יונים עתיקים, כולל אריסטו, אשר הגו אותו כתווך דרכו גופים שמימים נעים.[12]

הרעיון של יקום מלא באֶתֶר מפיץ אור נשאר פופולרי בקרב כמה מדענים עד תחילת המאה ה־20. הסוג הזה של אֶתֶר היה נראה כתווך דרכו אור יכול להתפזר.[13] ב־1887 ניסוי מייקלסון־מורלי ניסה להבחין בתנועת כדור הארץ דרך האֶתֶר על ידי התבוננות בשינויים במהירות האור לפי כיוון של תנועת כוכב הלכת.

עם זאת, תוצאת האפס הצביעה שמשהו היה לא בסדר עם הרעיון. הרעיון של האֶתֶר מפיץ האור לאחר מכן ננטש והוחלף על ידי תורת היחסות הפרטית של אלברט איינשטיין, אשר מחזיקה שמהירות האור בריק היא קבועה ולא תלויה בתנועתו של הצופה או מסגרת התייחסות.[14][15]

האסטרונום המקצועי הראשון שתומך ברעיון של יקום אינסופי היה תומאס דיגס האנגלי ב־1576.[16] אבל קנה המידה נשאר לא ידוע עד מדידת המרחק המוצלחת הראשונה לכוכב סמוך בשנת 1838 על ידי האסטרונום הגרמני פרידריך בסל, שהראה שלכוכב 61 בברבור היה פָּרָלַקְסָה (שינוי מדומה במיקומו של עצם עקב שינוי במיקומו של הצופה) של 0.31 שנית־קשת (בהשואה לערך המודרני של 0.287). זה שווה למרחק של יותר מ־10 שנות־אור.[17] המרחק לגלקסיית אנדרומדה נקבע על ידי האסטרונום האמריקני אדווין האבל ב־1923 לפי מדידת בהירות של משתנים קפאידים בגלקסיה, טכניקה חדשה זו התגלתה על ידי הנרייטה ליוויט.[18] זה קבע כי גלקסית אנדרומדה, ובהרחבה כל הגלקסיות נמצאות הרבה מחוץ לשביל החלב.[19]

האומדן הידוע המוקדם ביותר של טמפרטורה בחלל החיצון על ידי הפיזיקאי השווייצרי שארל אדואר גיום בשנת 1896. על ידי שימוש בקרינה המשוערת של כוכבי הרקע הוא הגיע למסקנה כי החלל חייב להיות מחומם לטמפרטורה של 5–6 קלווין. הפיזיקאי הבריטי ארתור אדינגטון עשה חישוב דומה והפיק טמפרטורה של 3.18 מעלות בשנת 1926. ב־1933 הפיזיקאי גרמני אריך רגנר השתמש בכלל האנרגיה שנמדדה לקרניים קוסמיות בשביל להעריך טמפרטורה גלקטי של 2.8 קלווין.[21]

התפיסה המודרנית של החלל החיצון על בסיס קוסמולוגית "המפץ הגדול", הוצעה לראשונה בשנת 1931 על ידי הפיזיקאי הבלגי ז'ורז' למטר.[22] תאוריה זו גורסת כי מקורו של היקום הנצפה בצורה מאוד דחוסה שמאז עברה התרחבות מתמדת. האנרגיה הרקע שהשתחררה בהתרחבות הראשונית הפחיתה בקצב קבוע, הובילה ב־1948 על ידי פיזיקאים האמריקאים רלף אלפר ורוברט הרמן לחיזוי של 5 קלווין לטמפרטורה של החלל.[20]

המושג "החלל החיצון" היה בשימוש כבר ב־1842 ידי המשוררת האנגליה אמלין סטיוארט־ורטלי בשירה "הנערה של מוסקבה".[23] הביטוי החלל החיצון שימש כמונח אסטרונומי על ידי אלכסנדר פון הומבולדט ב־1845.[24] המושג נעשה פופולרי בכתביו של הרברט ג'ורג' ולס ב־שנת 1901.[25] המושג הקצר יותר "חלל" ישן יותר והתייחס לחלקה מעל לשמי כדור הארץ והיה בשימוש לראשונה בספרו של ג'ון מילטון גן העדן האבוד, שנת 1667.[26]

חקירה וישום

מדעי החלל הם קבוצת מדעים העוסקים בחקר היקום והחלל ותולדות התפתחותם, ובחקר גרמי השמיים, הרכבם ותנועתם. חקר החלל הוא ענף עתיק. בעבר נכללה בו גם האסטרולוגיה, המניחה שמיקום הכוכבים בשמים משפיע על האדם, על אופיו ועל מאורעותיו - הנחה שכבר איננה נחשבת למדעית. כיום נכללים בחקר החלל הנושאים הבאים: אסטרופיזיקה מדע העוסק בתכונות גופים בחלל, אסטרונומיה מדע העוסק בתנועתם גודלם והתפתחותם של גופים בחלל, קוסמוגוניה מדע העוסק בהיווצרות היקום וקוסמולוגיה מדע העוסק במבנה היקום ושינויים בו.

בנוסף קיימת גם האסטרוביולוגיה המנסה להבין האם מתקיימים חיים מחוץ לכדור הארץ, סוגיה המעסיקה את האנושות מזה מאות או אלפי שנים.

צעדי אדם ראשונים בחלל

בשנת 1954 הכריזו ממשלות ארצות הברית וברית המועצות שיש בדעתן לשגר לוויינים מלאכותיים לחקר כדור הארץ במסגרת השנה הגיאופיזית הבינלאומית. בין השנים 1957–1958, הרוסים היו הראשונים שהצליחו לשגר לוויין מלאכותי בשם ספוטניק 1, אשר שוגר ב־4 באוקטובר 1957. לוויין זה ששקל 82.6 ק"ג ונשא רק משדר רדיו שצפצופי ה"פיפ" שלו נקלטו בכל העולם. בנובמבר של אותה שנה שיגרו הרוסים את "ספוטניק 2" שמשקלו היה 500 ק"ג. הייתה בו הכלבה לייקה, שהתפרסמה כיצור הראשון מכדור הארץ שטס לחלל. משקלו של הלוויין האמריקני הראשון "אקספלורר 1" היה 14 ק"ג בלבד. הוא שוגר ב־1958 וסיים את תפקידו ב־1970 כאשר חדר לאטמוספירה של כדור הארץ ונשרף בה כליל. במשך 16 שבועות שידר מכשיר הרדיו שבלוויין מידע על חגורות החלקיקים בעלי מטען חשמלי שנכחו בשדה המגנטי של כדור הארץ מעל קו המשווה. חגורות אלה קרויות "חגורות ואן אלן" (על שמו של הפיזיקאי האמריקני ג'יימס ואן אלן, שגילה אותן).

אדם בחלל

Catherine (Cady) Coleman, Expedition 26 flight engineer
שהייה בחלל ללא כבידה

האפשרות לשגר אדם אל החלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני עד המחצית השנייה של המאה ה־20. במחצית השנייה של המאה ה־20 החל המין האנושי לעשות את צעדיו הראשונים להגשמת החלום של כיבוש החלל, עם פיתוחם של טילים ורקטות, אשר חלקם המריאו לחלל.

התוכנית לשיגורו של אדם לחלל התנהלה בשני מסלולים מקבילים: תוכנית החלל הרוסית ותוכנית החלל האמריקאית. המירוץ לשיגורו של אדם לחלל הסתיים, ב־12 באפריל 1961, בניצחונה המפתיע של ברית המועצות, עם שיגורה של חללית ובה הקוסמונאוט יורי גאגרין, שהיה לאדם הראשון בחלל. כעבור חודש, ב־15 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לחלל את האסטרונאוט הראשון שלה, אלן שפארד. התחרות בין שתי המעצמות שהתנהלה במחצית השנייה של המאה ה־20 להגיע להשגים בחלל קרויה "המירוץ לחלל". בראשית תקופת הטיסה המאוישת לחלל נעשה שימוש בלעדי בחלליות שהיו מסוגלות לטוס פעם יחידה ולאחר מכן יצאו מכלל שימוש ובדרך כלל כללו חלקים שלא חזרו אל כדור הארץ. סוכנות החלל האמריקאית החלה מתחילת שנות השמונים לעשות שימוש במעבורת החלל, כלי טיס המסוגל להמריא מכדור הארץ, לשהות בחלל, לנחות חזרה בכדור הארץ ולאחר טיפול מתאים להמריא פעם נוספת.

בשנת 2003 הצטרפה גם הרפובליקה העממית של סין אל המדינות ששיגרו אדם לחלל, עם שיגורו של האסטרונאוט יאנג ליווי. גם ישראל שיגרה את האסטרונאוט אילן רמון לחלל בשנה זו, והוא נספה באסון מעבורת החלל קולומביה עם שאר חברי הצוות בעת החזרה לכדור הארץ.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Barry Dainton, Time and Space, McGill-Queen's University Press, 2001, עמ' 132-133, ISBN 0773523065
  2. ^ Edward Grant, Much ado about nothing: theories of space and vacuum from the Middle Ages to the scientific revolution, Cambridge University Press, 1981, עמ' 10, ISBN 0-521-22983-9
  3. ^ Roy Porter ;Katharine Park ; Lorraine Daston, The Cambridge History of Science: Early modern science, Cambridge University Press, 2006, עמ' 27, ISBN 0-521-57244-4
  4. ^ Michael Eckert, The dawn of fluid dynamics: a discipline between science and technology, Wiley-VCH, 2006, עמ' 5, ISBN 3-527-40513-5
  5. ^ Joseph Needham; Colin Ronan, The Shorter Science and Civilisation in China, Cambridge University Press, 1985, כרך 2, עמ' 82-87, ISBN 0-521-31536-0
  6. ^ Gerald James Holton; Stephen G. Brush, Physics, the human adventure: from Copernicus to Einstein and beyond, Rutgers University Press, 2001, עמ' 267-268
  7. ^ Florian Cajori, A history of physics in its elementary branches: including the evolution of physical laboratories, New York: The Macmillan Company, 1917, עמ' 64-66
  8. ^ Henning Genz, Nothingness: the science of empty space, Da Capo Press, 2001, עמ' 127-128, ISBN 0-7382-0610-5
  9. ^ Jean Louis Tassoul; Monique Tassoul, A concise history of solar and stellar physics, Princeton University Press, 2004, עמ' 22, ISBN 0-691-11711-X
  10. ^ Hilary Gatti, Giordano Bruno and Renaissance science, Cornell University Press, 2002, עמ' 99-104, ISBN 0-8014-8785-4
  11. ^ Suzanne Kelly, The de muno of William Gilbert, Amsterdam, Menno Hertzberger & Co., 1965, עמ' 97-107
  12. ^ Richard P. Olenick; Tom M. Apostol; David L. Goodstein, Beyond the mechanical universe: from electricity to modern physics, Cambridge University Press, 1986, עמ' 356, ISBN 0-521-30430-X
  13. ^ P. Hariharan, Optical interferometry, Academic Press, 2, 2003, עמ' 2, ISBN 0-12-311630-9
  14. ^ Richard P. Olenick; Tom M. Apostol; David L. Goodstein, Beyond the mechanical universe: from electricity to modern physics, Cambridge University Press, 1986, עמ' 357-365, ISBN 0-521-30430-X
  15. ^ Paul Thagard, Conceptual revolutions, Princeton University Press, 1992, עמ' 206-209, ISBN 0-691-02490-1
  16. ^ Eli Maor, To infinity and beyond: a cultural history of the infinite, Princeton paperbacks, 1991, עמ' 195, ISBN 0-691-02511-8
  17. ^ Stephen Webb, Measuring the universe: the cosmological distance ladder, Springer, 1999, עמ' 71-73, ISBN 1-85233-106-2
  18. ^ CSIRO Australia, Cepheid Variable Stars & Distance Determination, ‏2004-10-25
  19. ^ Neil deGrasse Tyson; Donald Goldsmith, Origins: fourteen billion years of cosmic evolution, W. W. Norton & Company, 2004, עמ' 114-115, ISBN 0-393-05992-8
  20. ^ 20.0 20.1 A. K. T. Assis; São Paulo; M. C. D. Neves, History of the 2.7 K Temperature Prior to Penzias and Wilson, Apeiron 2, יולי 1995, עמ' 79-87
  21. ^ [20]
  22. ^ G. Lemaître, The Beginning of the World from the Point of View of Quantum Theory, Nature 127, מאי 1931 doi: 10.1038/127706b0
  23. ^ Emmeline Charlotte E. Stuart Wortley (1841), The maiden of Moscow, a poem, How and Parsons, Canto X, section XIV, lines 14–15, "All Earth in madness moved,—o'erthrown, / To outer space—driven—racked—undone!"
  24. ^ Alexander Von Humboldt, Cosmos: a survey of the general physical history of the Universe, New York: Harper & Brothers Publishers, 1845, עמ' 39
  25. ^ Online Etymology Dictionary, Outer (באנגלית)
  26. ^ The Online Etymology Dictionary, Space
אטמוספירת כדור הארץ ושכבות נוספות
(לא בקנה מידה)

 ח                                      ל                                      ל


מגנטוספירה מגנטופאוזה

גאוקורונה פלזמספירה
א               
  ט              
    מ            
      ו          
        ס        
          פ      
            י    
              ר  
                ה
אקסוספירה
תרמוספירה יונוספירה
מזופאוזה
מזוספירה
סטרטופאוזה
סטרטוספירה
טרופופאוזה
טרופוספירה
כדור הארץ
The Earth seen from Apollo 17 Slice
בית החזה

בית החזה הוא חלק בגוף היונקים הממוקם בין הצוואר לבטן, ממנה הוא מופרד על ידי הסרעפת. הבסיס הגרמי של בית החזה הוא כלוב הצלעות, המורכב, אצל האדם, מ-24 צלעות, בכל צד 12 צלעות כשבאמצע ממוקמת עצם החזה. בתוך חלל בית החזה נמצאות הריאות וביניהן, מאחורי עצם החזה, הלב.

אצל חרקים ושאר פרוקי-רגליים מורכב בית החזה מלוחות קשים המתחברים לראש ולבטן בעזרת רצועה היכולה לשמש גם כמפרק. רגליהם וכנפיהם צומחות מבית החזה.

גוף האדם

גוף האדם, בדומה ליצורים חיים מורכבים אחרים, מכיל עשרות טריליונים של תאים. תאים אלה, המהווים את יחידות החיים הבסיסיות, פועלים יחד ובצורה מבוקרת על מנת לקיים את עצמם ואת המערכת הגדולה אליה הם שייכים, גוף האדם. לבד מתאי הגוף השונים, מורכב הגוף מהנוזל החוץ-תאי ומהמשתית החוץ-תאית (extracellular matrix) העשויה מחלבונים שונים (חלקם מחוברים לסוכרים מורכבים) ומינרלים.

תאי הגוף מאורגנים כרקמות שונות - רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת חיבור ורקמת אפיתל, המרכיבות את איברי הגוף. ניתן לקבץ איברים שונים למערכות גוף הממלאות תפקידים שונים. תפקידן של מערכות הגוף הוא שימור ההומאוסטזיס בסביבת התאים (בנוזל החוץ-תאי). כך, למשל, מערכת הנשימה מורכבת מפה ואף, מקנה הנשימה והסמפונות ומהריאות. כל אחד מאיברים אלו עשוי הרכב אחר של רקמות תאים. פעולתם המשותפת של איברי מערכת הנשימה מביאה לשמירה על רמה מתאימה של חמצן בנוזל החוץ-תאי ולסילוק רמה עודפת של פחמן דו-חמצני. מערכות גוף אחרות מאפשרות שמירה של תנאים ייחודיים בסביבת התאים או מבקרות ושולטות על פעולת התאים והמערכות.

דרך נוספת לקבץ את איברי הגוף היא חלוקת הגוף לאזורים. אזורים אלו מוגדרים על פי מראהו החיצוני של הגוף ועל פי חלוקת החללים הפנימיים בגוף.

גשושית

גָּשוֹשִית היא חללית בלתי מאוישת המשוגרת לחקור את הירח, כוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש, כולל השמש עצמה. את הגשושית אפשר לשגר מפני כדור הארץ או מתוך חללית גדולה יותר. גָשושיות שוגרו על ידי סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה וברית המועצות לשעבר, האיחוד האירופי, יפן, הודו וישראל.

הידען

הידען הוא אתר תוכן ישראלי בתחום המדע והטכנולוגיה בשפה העברית. האתר הוקם ב-1997 על ידי העיתונאי אבי בליזובסקי והוא משמש כעורך האתר עד היום. האתר מספק ידיעות וכתבות חדשותיות, מאמרים, ראיונות, דעות וסיקורים תקשורתיים בישראל ובעולם המתעדכנות מידי יום, בנושאים הקשורים למדע. אחרי שני עשורים של פעילות, כולל האתר מאגר מידע מקיף ונרחב של למעלה מ-20,000 (הנתון נכון לדצמבר 2017) נושאים במגוון רחב של תחומי המדע והטכנולוגיה. אתר האינטרנט כולל מנוע חיפוש פנימי, ערוצי RSS, ניוזלטר ואפשרות לכתיבת תגובות הגולשים. הנושאים מאוגדים לששה פורטלים עיקריים המחולקים לתת-ידענים :

• חלל ואסטרונומיה - ידעני משנה : אסטרופיסיקה, אסטרונומיה, מערכת השמש, משימות חלל ואדם בחלל.

• סביבה ואנרגיה - ידעני משנה : מדעי הסביבה, מדעי כדור הארץ, סוגיות סביבתיות, אנרגיה ותחבורה.

• מחשוב וטכנולוגיה - ידעני משנה : מדעים מדויקים, מיחשוב ורובוטיקה, ננו-טק, טכנולוגיה צבאית ועתידנות.

• ביולוגיה ורפואה - ידעני משנה : אבולוציה וטבע, רפואה, גנטיקה והמוח.

• חברה והיסטוריה - ידעני משנה : מדע וחברה, היסטוריה, הספקן, מדע בדיוני ומדעים.

• מדע בישראל - ידעני משנה : מו"פ בישראל, ביוטכנולוגיה בישראל, ישראל בחלל, התעשיות הבטחוניות ואקדמיה וחינוך.

לאתר שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים ומחקר, מוזיאונים, שיתוף עם פורטל סביבה ומדע YNET ( מקבוצת ידיעות אחרונות ), אתר התוכן זווית ( סוכנות ידיעות למדע וסביבה המהווה פלטפורמת התוכן מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה ), המגזינים : מדע פופולרי (Popular Science) , סיינטיפיק אמריקן (Scientific American) וגופים נוספים. בנוסף לכתבות המובאות כתרגום של ידיעות מרחבי הרשת ומחוץ לישראל, מהווה אתר הידען במה למדענים וחוקרים ישראליים מן השורה הראשונה בתחומי המדע והטכנולוגיה, הכותבים מאמרים מקוריים בנושאים שונים הקשורים לתחום מחקרם..

באתר מובאים לעיתים מאמרי דעה וכתבות המבקרים את הדת, את הפסאודו מדע וגם את הימין השמרני בארצות הברית.

בנובמבר 2012 זכה בליזובסקי בפרס למצוינות בעיתונות הדיגיטלית מטעם אגודת העיתונאים תל אביב ו-Google.

חללית

חללית היא כלי המשוגר לחלל. חלליות משמשות למגוון מטרות, בהן מחקר, תקשורת, צילום, מטאורולוגיה וניווט. מטרת החללית משפיעה על אופי משימתה: חלליות מאוישות נשלחות לזמן מוגבל בחלל שבסופו הן שבות אל כדור הארץ ונבנות כך שיתאימו לחדירה לאטמוספירה, ואילו חלליות שמיועדות לחקור את מערכת השמש החיצונית, כגון וויאג'ר 1, לא מיועדות לחזור.

חלליות שוגרו לחלל החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20, שהראשונה בהן הייתה הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 ששוגר ב־4 באוקטובר 1957. ב־12 באפריל 1961 שוגרה לראשונה חללית שנשאה אדם לחלל, ווסטוק 1, שנשאה את יורי גגארין. רוב החלליות הן חלליות שנועדו לבצע משימה אחת. דוגמה לחלליות שנועדו לבצע מספר רב של משימות הייתה מעבורת חלל. ארצות הברית פיתחה צי של 5 מעבורות חלל שביצעו מאז 1981 למעלה מ־120 משימות. עם זאת, גישה זו ניטשה עקב עלותה הגבוהה, וב־2011 הסתיימה תוכנית מעבורת החלל. החללית אוריון צפויה להחליף את מעבורות החלל.

חללית משוגרת לרוב באמצעות משגר בעל מנוע רקטי. השיגור עצמו מתבצע מכן שיגור. בדרך כלל, המשגר מורכב ממספר שלבים כדי להקטין את מסתו ככל שהשיגור מתקדם, ולאפשר האצת הטיל למהירות הנדרשת ממנו. ברוב המקרים למשגר יש שלושה שלבים. השלבים שסיימו את פעולתם מנותקים מהמשגר ונופלים.

את המילה "חללית" הגה אורי אבנרי בשנת 1953 כאשר תרגם עבור עיתונו "העולם הזה" מאמר של ורנר פון בראון על המסע העתידי בחלל, שהיה אז עדיין בחזקת מדע בדיוני.

טייס

טייס הוא אדם המטיס כלי טיס למיניהם, כמקצוע, כתפקיד צבאי או כתחביב. המונח מתייחס בדרך כלל למטיסים כלי טיס ממונעים, מטוסים ומסוקים, אך הוא חל גם על בני אדם המטיסים כלי טיס אחרים: דאונים וכדורים פורחים לא ממונעים, ספינות אוויר וצפלין שהם כלי טיס הקלים מן האוויר, אוירון זעיר ממדים, כלי טיס קלים מאד, ועוד.

המונח הלועזי לטייס הוא Aviator. מונח זה יכול לכלול לא רק את מי שמטיס בפועל את כלי הטיס, אלא גם אנשי צוות אחרים, כמו הנווט, המטילן, אלחוטן אוויר, מהנדס טיסה ובעלי תפקיד אחר הכרוך בהטסת המטוס, בעיקר במשימות צבאיות. המונח העברי הוא איש צוות אוויר; להבדיל מהמונח הלועזי, יכול המונח העברי להתייחס גם לדיילים ובעלי תפקידים אחרים בטיסות אזרחיות.

גם אנשי צוות של חללית מאוישת או מעבורת חלל נקראים טייסים, וליתר דיוק טייסי חלל. בדרך כלל ישנו איש צוות שתפקידו המוגדר הוא טייס רכב החלל (להבדיל ממפקד המשימה, ובעלי תפקידים אחרים בצוות), ואולם מכיוון שכל אנשי הצוות "טסים" בחלל, ומכיוון שאחוז גדול מטייסי חלל היו טייסים ברקע המקצועי שלהם, מקובל להתייחס אל כל טייסי החלל כ"טייסים".

למרות שהטיסה המתועדת הראשונה נערכה בשנת 1852, בכלי טיס דמוי כדור פורח, מקובל לקרוא לאחים רייט, שביצעו את הטיסה הראשונה בכלי טיס ממונע מהאוויר ב-17 בדצמבר 1903, "הטייסים הראשונים". היירם מקסים ואנשי צוותו, שביצעו ניסיון תעופה ב-31 ביולי 1894 מתחרים גם הם על התואר הטייסים הראשונים.

טייס חלל

טייס חלל הוא אדם שטס לחלל, או שהקריירה שלו היא טיסה לחלל. ברחבי העולם נועדו שמות תואר שונים לטייסי חלל ממדינות שונות. כך מתייחסים לטייסי חלל רוסיים בתואר קוסמונאוט (ברוסית: Космона́вт); לאמריקאים אסטרונאוט (באנגלית: Astronaut); לסינים טייקונאוט; ואילו לצרפתים בתואר ספאסיונאוט.

הקריטריון לקבוע מי שהה בתחום החלל משתנה. בארצות הברית, מי שטס בגובה של מעל 80 קילומטרים מעל האדמה, נחשב לאסטרונאוט, בעוד הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה מחשיבה רק טיסה מעל לגובה של 100 קילומטרים.

נכון למרץ 2019, הגיעו לחלל 568 אנשים, בשהות מצטברת של 146 שנות אדם, זאת על פי ההגדרה המקילה של חיל האוויר האמריקאי, לפי ההגדרה המחמירה של ה-FAI רק 560 אנשים שהו בחלל, מהם 557 הגיעו למסלול הקפה יציב סביב כדור הארץ או אף מעבר לו (הקפה / נחיתה על הירח) ו-3 הגיעו לגובה החלל אך נשארו בגובה זה דקות ספורות בלבד בטרם נחתו .

רשימת האסטרונאוטים כוללת בעיקר את אזרחי ארצות הברית ורוסיה (ובעבר ברית המועצות) אך יש בה גם אזרחים מ-38 מדינות רחבי העולם, ובהן גם ישראל.

כליה

כְּלָיוֹת (ביחיד כִּלְיָה) הן זוג איברים השייכים למערכת ההפרשה וממוקמים מאחורי חלל הבטן.

הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, כאשר כמות הפלזמה העוברת בכליות נאמדת ב־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן היונים ואת חומציות הגוף. הן מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת מטבוליים (במיוחד שתנן) וחומרים כימיים זרים. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה") ומפרישות לתוך הגוף הורמונים שונים.

הכליות ממוקמות מאחורי הצפק בצד האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מאחורי המעי ומתחת לסרעפת. הן מקבלות את הדם מאבי העורקים של הבטן דרך סעיפיו, העורקים הכלייתים (הימני והשמאלי) ומחזירות את הדם המטופל לווריד הנבוב התחתון דרך ורידי הכליה.

הענף העוסק במחקר ובטיפול במחלות של הכליה נקרא נפרולוגיה.

מעבורת חלל

מעבורת חלל היא חללית וכלי טיס רב-פעמי המסוגל להמריא מכדור הארץ לחלל, לשהות בחלל ולנחות חזרה בכדור הארץ לשם הכנתו לשימוש חוזר. מעבורת החלל האמריקאית, הנדונה בערך זה, היא כלי הטיס הראשון בעל יכולת זו. מעבורת החלל הראשונה, "קולומביה", שוגרה לראשונה ב-12 באפריל 1981. עידן מעבורות החלל תם ב-21 ביולי 2011, כאשר מעבורת החלל אטלנטיס נחתה בפעם האחרונה ובכך סימנה את סיומו. נאס"א בנתה חמש מעבורות חלל פעילות, שיחד ביצעו 135 טיסות לחלל. צוות המעבורת אינו עולה בדרך כלל על שבעה אסטרונאוטים אך הייתה לפחות משימה אחת שבה השתתפו שמונה אסטרונאוטים.

נאס"א

מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (באנגלית: National Aeronautics and Space Administration ובקיצור NASA - נאס"א) היא סוכנות החלל של ארצות הברית האחראית על תוכנית החלל האמריקאית וחקר האווירונאוטיקה והחלל מטעם ממשלת ארצות הברית.

נאס"א נוסדה ב־29 ביולי 1958 מכוח חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, והחליפה את הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה (NACA). הסוכנות הפכה למבצעית ב־1 באוקטובר 1958. מאז הקמתה אחראית נאס"א לכל תוכניות החלל האזרחיות של ארצות הברית. מבין הישגיה הבולטים ביותר של נאס"א ניתן למנות את שיגור האמריקאי הראשון לחלל במסגרת תוכנית מרקורי, הנחתת האדם הראשון על הירח במסגרת תוכנית אפולו ושיגורן של 135 משימות מעבורות חלל במסגרת תוכנית מעבורות החלל. נאס"א שיגרה גם עשרות גשושיות רובוטיות אל עבר כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש ואל השמש עצמה, והיא סוכנות החלל היחידה עד כה ששיגרה גשושיות שיצאו ממערכת השמש.

נמל חלל

נמל חלל או קוסמודרום הוא אתר לשיגור (ולנחיתת) חלליות. שמו בא לו מההיקש עם נמל תעופה למטוסים ונמל ימי לאוניות. באופן מסורתי, המושג "נמל חלל" משמש לתיאור אתרים מהם שוגר רכב חלל למסלול סביב כדור הארץ, אך לעיתים גם אתרים המשמשים רק לשיגור טיסות תת-מסלוליות נקראים כך. תחנות חלל נקראות גם הן לעיתים בשם "נמל חלל".

המונח אתר שיגור משמש לתיאור כל אתר ממנו ניתן לשגר טילים או רקטות. האתר עשוי לכלול כן שיגור יחיד או יותר, או מתאים לכני שיגור מתניידים. נמל החלל מוקף בדרך כלל בשטח בטיחות רחב, הנקרא מטווח טילים או מטווח רקטות. המטווח כולל את כל האזור שמעל לנמל, בו צפויה הרקטה לעוף, ואזורים נוספים בהם חלקי הרקטה עשויים לנחות. תחנות עיקוב, כלי רכב וכלי טיס נמצאים בדרך כלל במטווח ועוקבים אחר התקדמות השיגור. כמו כן האתר בדרך כלל גדול מספיק, כדי שאם הטיל יתפוצץ, פגיעתו תהיה מינימלית.

נמלי חלל גדולים כוללים יותר מאזור שיגור (Launch Complex - LC) אחד, היכולים להיות אתרי שיגור רקטות, המותאמים למשגרים מסוגים שונים. אזורי השיגור בדרך כלל מרוחקים אחד מהשני כאמצעי בטיחות. באזורי השיגור מהם משוגרים משגרים הפועלים על דלק נוזלי נמצאים בדרך כללי גם מכלי אחסון לדלק.

נמלי חלל עשויים לכלול גם מסלול טיסה לשימוש מטוסי מטען הנושאים חלקי משגרים וחלליות, וכן לנחיתת חלליות הדורשות מסלול נחיתה (כגון מעבורת החלל).

ישנה עדיפות לשיגורים מאזור קו המשווה לכיוון מזרח, מכיוון שהם מאפשרים שימוש מרבי במהירות הסיבוב של כדור הארץ ואוריינטציה טובה להגיע למסלול גיאוסטציונרי. הסיבוב מגדיל את כמות המסה שיכולה להתרומם ונותן חיסכון בדלק. היבט זה לא חל על מסלול קוטבי או מסלול אליפטי מאוד (מולנייה).

פעילות חוץ-רכבית

פעילות חוץ-רכבית (באנגלית: Extra-Vehicular Activity - EVA) היא פעולה הנעשית על ידי טייס חלל מחוץ לכדור הארץ ומחוץ לחללית שלו. המונח משמש בעיקר לתיאור פעילות חוץ-רכבית הנעשית מחוץ לחללית המקיפה את כדור הארץ ("הליכת חלל"), אך משמש גם לתיאור פעילות חוץ-רכבית על פני השטח של הירח ("הליכת ירח").

תוכנית החלל האמריקאית והרוסית מגדירות פעילות חוץ-רכבית בצורה שונה זו מזו, עקב שוני בדגמי החלליות הראשונות. החלליות הרוסיות והסובייטיות כללו תמיד תא אטים לאוויר, ולכן הרוסים מגדירים פעילות חוץ-רכבית כהתרחשות שבה קוסמונאוט נמצא בוואקום. החלליות הראשונות של ארצות הברית לא כללו תא אטים לאוויר אך במקום זאת התאימו את לחץ החללית הכולל. כתוצאה מכך אסטרונאוט אמריקאי לא נחשב כמבצע פעילות חוץ-רכבית עד שלכל הפחות הוציא את ראשו אל מחוץ לחללית.

ישנן פעולות חוץ-רכביות המתבצעות כשהאסטרונאוט אינו מחובר לחללית, ובמקרה זה הוא זקוק למכשירים שיספקו לו כוח הנעה על מנת שיוכל לחזור לחללית, ומאגר מספיק של חמצן. "פעילות חוץ-רכבית טבורית" (umbilical) היא פעילות חוץ-רכבית המתבצעת כשהאסטרונאוט מחובר לחללית ברצועה, אשר מבצעת תפקידים של תמיכה בחיים, כמו אספקת חמצן.

צילינדר (הנדסת מכונות)

צילינדר (Cylinder) (נקרא גם שרוול) הוא החלל או המרחב הגלילי בו נעה הבוכנה הלוך ושוב במנוע בוכנה.

חלל הצילינדר שוכן בבלוק המנוע ומהווה את חלקו התחתון של תא הבעירה שלתוכו נכנסת תערובת הבעירה ובו מתבצעים כל שלבי העבודה של המנוע. בתוך הצילינדר שוכן בנוסף גם הטלטל המחבר את הבוכנה וגל הארכובה. מעל לצילינדר מורכב בדרך כלל ראש מנוע.

קפלה

קָפֵּלָה (בלטינית: Cappellae, גלימה) היא מבנה פולחן נוצרי קטן, סוג של כנסייה קטנה לשירות אישי. קפלה נבנתה לעיתים באחוזה כבית תפילה עצמאי קטן ולעיתים במסגרת של קומפלקס מבנים גדול יותר כגון קתדרלה גדולה, אוניברסיטה, ארמון או אפילו בית קברות. שימוש נוסף במושג הוא חלל משני כחלק מכנסייה. בכנסיות רבות, בעיקר גדולות, נהוג לבנות קפלות מסביב לאמבולטוריום (בתרשים משמאל) או בצידי הספינות המשניות, ולעיתים בטרנספט. במקרה כזה הקפלה היא גומחה או חלל קטן ללא מוצא, המוקדש למטרה משנית כלשהי.

המשרת בקודש בקפלות האישיות בתקופה הפיאודלית נקרא "קפלאנוס" והוא היה הכומר האישי של הסניור ולעיתים קרובות נלווה אליו במסעותיו.

מסופר על מרטין הקדוש שעבר ביום חורף וראה איש עני ערום. פשט את גלימתו, חילק אותה לשניים ונתן מחציתה לעני. החלק שנשאר מרטין לבוש בו היה זה שהיה בו הכובע (בלטינית cappa, קפושון). הגלימה של מרטין נשמרה כשריד קדוש בארמון המלך הפרנקי, במקום שזכה לשם קפלה כנגזרת של השם cappa. מאז כל חדר תפילה פרטי בארמון נקרא קפלה, ואחר כך הורחב המושג לחדר תפילה בכלל.

קפלות נבנו לכבוד קדוש מסוים, מלך או אציל חשוב, איש דת חשוב, תורם כספים או אפילו סיפור כלשהו שאותה כנסייה מצאה לנכון לציין. הקפלה מאפשרת פולחן אישי של המתפלל, ובה הוא לרוב מדליק נרות לכבודו של הקדוש. בקפלה ישנם ציורים או פסלים של אותה אישיות, ולעיתים רבות גם ממוקמים בה קברים אמיתיים של אותם אישים או קדושים. בניית הקפלות נעשית, על פי רוב, לאחר השלמת מבנה הכנסייה, ולעיתים מתווספות קפלות חדשות לאחר שנים.

בזרמי הנצרות השונים, למושג קפלה משמעויות מעט שונות. קיימים הבדלים בין המשמעויות בנצרות הקתולית, הנצרות הפרוטסטנטית וזרמי הנצרות בבריטניה ואירלנד. נעשה שימוש במילה קפלה גם בהקשרים אחרים שאינם קשורים לכנסייה.

שיגור לחלל

שיגור לחלל הוא תהליך שבו גוף, בדרך כלל חללית או לוויין, משוגר מפני כדור הארץ אל החלל החיצון, ושוהה שם זמן רב (ולעיתים אף אינו חוזר לעולם לכדור הארץ).

תחנת החלל מיר

מיר (רוסית: Мир, שמשמעו "תבל" וגם "שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות (ומאוחר יותר של רוסיה), שחגה במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ בין השנים 1986 ל־2001. מיר הייתה תחנת המחקר הראשונה בחלל שהייתה מאוכלסת באופן קבוע תקופה ארוכה. באמצעות מספר שיתופי פעולה בינלאומיים, היא הפכה לנגישה עבור קוסמונאוטים ואסטרונאוטים של מדינות רבות. במהלך פעילותה ביקרו בה 104 חוקרים מ־12 מדינות. מיר הורכבה במסלול על ידי מספר מודולים ששוגרו בנפרד החל מ־19 בפברואר 1986 עד 1996. התחנה שהתה במסלול עד אשר הוסטה בהנחיה מרחוק למסלול שהוביל להתרסקותה על פני כדור הארץ ב־23 במרץ 2001.

ממדי התחנה הכוללים היו 19 מטרים לאורך, 31 מטרים ברוחב וגובה של 27.5 מטרים.

תחנת חלל

תחנת חלל היא פלטפורמה קבועה בחלל, המשמשת את האנושות לצרכים שונים.

תחנת חלל נבנית למגורי אדם לזמן ממושך, ולכן משולבים בה אמצעים שונים לסיפוק צורכיהם של המתגוררים בה. תחנות חלל מאפשרת לערוך מחקר האורך זמן רב, ובעזרתה בודקים את ההשפעות השונות על אדם השוהה זמן רב בחלל.

כיום שוהות בחלל תחנת החלל הבינלאומית ותחנת החלל טיאנגונג 2.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.