חלונות ארדון

יצירתו של מרדכי ארדון 'חזון ישעיהו', המוכרת יותר כ'חלונות ארדון', היא יצירה מונומנטלית הכוללת חלונות זכוכית צבעוניים (ויטראז') אדירי ממדים (17X6.5 מטר), המעטרים את קיר המבואה בספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. החלונות עשויים להיחשב כשיא יצירתו של האמן[דרוש מקור]. ארדון החל בהכנה לביצועה לקראת סוף 1980, והעבודה נמשכה ארבע שנים. ביצוע העבודה, בפיקוחו של האמן, נעשה ב"אטלייה סימון" בריימס (Reims) שבצרפת, על ידי שארל מארק בין השנים 1982-84. המפעל התאפשר גם הודות לתרומתם ולמאמציהם של אפרים וצפירה אילין.

חלונות ארדון
חלונות ארדון - 1
אמן מרדכי ארדון
תאריך יצירה 1984
טכניקה וחומרים חלונות ויטראז'
ממדים בס"מ 650 אורך × 1700 רוחב
מיקום הספרייה הלאומית
Ardon22
מרדכי ארדון במהלך יצירת החלונות
Ardon55
שבילי הגויים
Ardon77
החלון המרכזי
Ardon99
החלון הימני

תוכן היצירה

ארדון בחר כנושא ליצירתו בחזון אחרית הימים של ישעיהו, ב', ב'-ד':

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"

ארדון סבר שחזון הנביא, המתקומם נגד אכזריותן של המלחמות ושואף לשלום אוניברסלי, הולם גם את ימינו אנו, שכן המלחמות לא נעלמו מן העולם. חזון אחוות-העמים של ישעיהו, המנבא את תום עידן המלחמות והרדיפות, הלם את ערכי ההומניזם בהם דגל ארדון מנעוריו, ושהיו בעיניו "סם-הנגד הטוב ביותר כנגד המיליטריזם והשוביניזם"[1].

הוויטראז' מחולק לשלושה חלקים (טריפטיך), משמאל לימין, שכל אחד מהם מוקדש לתיאור חלק אחר מנבואת ישעיהו:

החלון השמאלי

החלון הראשון, השמאלי, עוסק בכוח המשיכה האוניברסלי של ירושלים, ומתייחס לפסוק : "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ספר ישעיהו, פרק ב', פסוק ג').

ארדון לא צייר את העמים העולים לירושלים, אלא סדרת שבילים שעל כל אחד מהם רשום הפסוק: "לכו ונעלה אל הר ה'..." בלשונו של אחד העמים ובאותיות שונות: לטיניות, יווניות, ערביות ועוד. השבילים מסמלים את הדרכים המוארות בהן עתידים עמים רבים להעפיל לירושלים שתהפוך לעיר השלום האוניברסלי.

מעל השבילים פרושים שמיים אוטופיים הצבועים בגווני סגול וכחול עמוקים ומרהיבים, המלאים בגרמי שמים האמורים ללוות את העולים להר-האלוהים.

החלון המרכזי

החלון המרכזי הופך דרמטי הרבה יותר. השמיים הסגולים-כחולים שמשמאל מתחלפים בשמים אדומים כדם, מהם מהדהדת ביקורתו של ישעיהו: "ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו, א', ט"ו). כמעין הפוגה למתח של השמיים ספוגי הדם, מרחף בלבם הפסוק: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", עליו נשען אחד מהמוטיבים רבי ההבעה של ארדון "אילן הספירות" הקבלי בגוון כחול, ולצדו סמלים נוספים.

אל ציורי הספירות השונים התוודע ארדון ב-1949, כשהופיע הספר "משנת הזוהר" בתרגומו של ישעיה תשבי שכלל ציורים גרפיים. הייצוג הגרפי של הספירות הפתיע והלהיב את דמיונו של ארדון והיה בעיניו ציורי ורב-דמיון. נראה, ששיקוליו של ארדון בבחירת הסמלים היו אסתטיים בעיקרם[1]. יחד עם זאת, הצבת סימבול עשר הספירות הקבלי בלב היצירה בא מאחר שרעיון תורת הקבלה הוא הבאת העולם לתיקון והשלמה הרמונית, כפי שעולה מרוח נבואות אחרית הימים של הנביא ישעיה המוצגות בכל רוחב היצירה.

מתחת לשמים האדומים מופיעה ירושלים, שהחומה שלה היא בעצם מגילת קלף. ארדון העתיק בדייקנות את מגילת ישעיהו שנתגלתה במערות קומראן ויצר לה צורה של חומה. על חומה זו אמר האמן: "חומת ירושלים כאן, או נבואה הנצחית כחומה? זו מטמורפוזה של שתיהן, של אות ואבן. כאן חזון השלום ועיר השלום מתקוממים נגד פלגי הדם שמעליהם..."[2]

החלון הימני

החלון הימני והאחרון מייצג את התגשמות הנבואה: בשני השלישים העליונים שמיים זוהרים בצבעי כחול ירוק וסגול ועליהם אתי חפירה לבנים שנוצרו על-פי הנבואה, מן החרבות. השליש התחתון של החלון צבוע בצבעים "ארציים' ועליו שברים, לא שברי חרבות, אלא שברי כלי המלחמה המודרניים, פגזי תותחים, חלקי טנקים ומטוסים, שננטשו בעידן השלום.

הקומפוזיציה

יש לשים לב לקומפוזיציה ושילובי הצבעים של היצירה בכללותה, כפי שהיטיב להסביר זאת ארדון עצמו:

"הקומפוזיציה של הוויטראי כולה הד והד חוזר... קול ובת-קול, הן בצבע והן בצורה...היא חיה על ניגודים והשלמות.. גון רודף גון וצורה רודפת צורה.. מתנגשים או משלימים – קומפלימנט או קונטראסט... הלובן שבדרכים העקלקלות משמאל מוצא הד בלובן של האתים בצד ימין... גוני שמים באולטראמארין וסוגל עולים ומתחדשים בכחול של שלווה וביטחה שמעל לשברי כלי הזין... והאדום, האדום האכזרי שבאמצע, טובע בחלודה, באדום-חום של התותח על כדוריו ופגזיו.. הד וחזרה גם בצורה: הקשתות של הצורות העקלקלות שבדרכים משמאל פורצות שוב בשברי כלי הזין שמתחת לאתים מימין. ניגודים והשלמות בכל... קונטראסטים בצבע, בצורות, באור וצל, בגדול וקטן, בקר וחם... כעין קומפוזיציה מוזיקלית לפנינו... קול חצוצרה ושופר מלחמה באדום מזה, וקול מנחם בכחול מזה. קול המקל ומשקיט את צערו של האדם, את קינת האדם והאדמה."

מרדכי ארדון, "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים.[3]

ההקדשה

מרדכי ארדון צייר את הוויטראז' אחרי שנפטרה אשתו מרים, ב-1981. מלאכת ציור הוויטראז' עזרה לו להתאושש, ובפינתו השמאלית התחתונה, ניתן לראות את נר הנשמה שהוא צייר לזכרה של אשתו, מרים ארדון.[4]

בול החלונות

ב-1990 הנפיק השירות הבולאי זוג בולים וגליונית זיכרון לרגל תערוכת הבולים העולמית בלונדון עם קטעים מהיצירה.[5]

מקורות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, 2003, ירושלים, בהוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות. עמ' 12.
  2. ^ ארדון, מרדכי "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים. ללא ציון עמודים.
  3. ^ מופיע גם אצל שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 13
  4. ^ שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 11
  5. ^ חלונות ארדון גליונית זיכרון, קטלוג בולים, התאחדות בולאי ישראל
אפרים אילין

אפרים אילין (20 בפברואר 1912 - 17 בספטמבר 2010) היה תעשיין ישראלי, מחלוצי תעשיית הרכב בישראל.

ארדון

האם התכוונתם ל...

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל (בעבר "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי") היא הגוף הלאומי מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת בירושלים, בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, הכוללים ספרים, כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה.

ניהול הספרייה, שנוסדה ב-1892 על ידי ארגון בני ברית, היה נתון שנים רבות בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית", הוגדרה הספרייה רשמית כ"ספרייה לאומית" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק דה פקטו). ב-23 ביולי 2008 שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה לחברה לתועלת הציבור. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-1 בינואר 2011 נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.

ויטראז'

ויטראז' היא אמנות שמשתמשת בטכניקות שונות לחיבור זכוכיות צבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני.

הוויטראז' אפשר שיהיה דו ותלת ממדי. בוויטראז' דו ממדי משתמשים לזיגוג פתחים כדוגמת חלונות ודלתות, וכן לעיטור מראות, לחיפוי קירות ולמחיצות. ואילו בוויטראז' התלת ממדי יוצרים אגרטלים, צנצנות, אהילים למנורות וכלי נוי ותכשיטים שונים. הוויטראז' התלת ממדי נעשה לעיתים בטכניקה מעורבת שבה משלבים ביצירה חומרים נוספים, טבעיים בדרך כלל, כגון עץ או מתכת.

הוויטראז'ים הראשונים נוצרו במאה ה־12 במערב אירופה בהשראת סגנון הרומנסק, אך הגיעו לשיאם רק עם הולדת האדריכלות הגותית, ששמה דגש על אור. לאורך השנים מאז אמנות זו נפוצה ברחבי העולם, כשהיא מתחזקת ונחלשת לסירוגין, על פי צווי האופנה ולפי הסגנון האמנותי שאפיין כל תקופה.

ניתן לפאר עם ויטראז' מבנים ציבוריים כדוגמת בתי תפילה, מבני ממשל וספריות, או בתים פרטיים, בדרך כלל כאלו המעוצבים בסגנון עתיק.

בשונה מזכוכית שקופה המראה את מה שמעבר לה, הרי שזכוכית ויטראז' משנה את המראה הנשקף בעדה ומושכת תשומת לב לעצמה. בוויטראז' יש יופי, פאר, והדר והוא מייצר אווירה. היצירה הססגונית מקנה למקום בו היא מוצבת צבעים בגוונים שונים. לצבעים אלו יש השפעה על הנחשפים להם. צבע אדום לדוגמה, מחמם ומעניק אנרגיה. לעומתו צבע ירוק, מסמל אביב ומשרה שלווה והרמוניה. צבעי הזכוכיות מהן עשוי הוויטראז', נוצקו לתוך הזכוכית במהלך יצירתה ולכן הצבע שומר על יופיו לתמיד.

בעברית משמשות לעיתים גם צורות הכתיב ויטרז' / ויטרג' / ויטראג'. מקור המונח במילה הלטינית "vitrum" - זכוכית, וככל הנראה הוא הגיע לעברית המודרנית דרך השפה הרוסית, ששאלה אותו מן הצרפתית. הוויטראז' מכונה בעברית גם זכוכית צבעונין, והאקדמיה ללשון העברית קבעה את המונח חַלּוֹן מַסְכִּית, על פי המילה המקראית "מַשְׂכִּית" שמשמעותה ככל הנראה "קישוט" או "ציור".

חזון אחרית הימים (ישעיהו)

חזון אחרית הימים מופיע בספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'-ד' וכולל נבואה לפיה באחרית הימים יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ושבעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים. נוסח דומה לנבואה זו מופיע בספר מיכה, פרק ד', פסוקים א'-ה'.

טריפטיכון

טריפטיכון (מיוונית tri=שלושה + ptychē=קיפול; מכונה בעברית לעיתים גם טריפטיך, על פי האנגלית) היא יצירת אמנות המורכבת משלושה חלקים.

צורת אמנות זו הייתה נפוצה בעיקר אצל ציירי הרנסאנס והפסלים, במיוחד אצל אלה אשר עסקו בנושאים דתיים. הטריפטיכון היה ציור או תבליט המחולק לשלושה לוחות שהיו מחוברים ביניהם בעזרת צירים, והיוו יצירת אמנות אחת. קישוט המזבח בכנסיות וקתדרלות באירופה וגם במקומות אחרים, היה לרוב בצורת טריפטיכון.

כיום המושג טריפטיכון התרחב ומשמש גם לתיאור שלוש יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני, ולא רק כאלה המחוברות ביניהן באופן פיזי.

רבות מעבודותיו של האמן הישראלי מרדכי ארדון הן בצורת טריפטיכון, ובהן חלונות ארדון.

שלושת הלוחות של הטריפטיכון גן התענוגות הארציים של הירונימוס בוש

בלוח הימני - הגיהנום. בלוח האמצעי - התענוגות הארציים. בלוח השמאלי - אדם וחווה בגן העדן.

יונה זרצקי

יונה זרצקי (1928 - 11 בפברואר 1988) היה במאי ומפיק עצמאי, בעל חברה משלו להפקת סרטים.

נולד בגרודנו שבפולין. למד בימוי והפקה בצרפת ב"אידק" ובמכון לפילמולוגיה באוניברסיטת פריז.

בשנת 1949 עלה לישראל. את דרכו בארץ התחיל כצלם ביחידת ההסרטה של הגדנ"ע. אחר-כך עבד שנים אחדות במכון לפריון העבודה והייצור. התמחותו בנושאי חקלאות ותעשייה הקנתה לו מעמד מיוחד בתחום זה.

בשנת 1968 ביים, והפיק בשיתוף עם מוטי סלונים, את הסרט העלילתי "אסירי החופש". ייחודו של הסרט בכך שמשתתף בו לראשונה בקולנוע הישראלי, בצורה בולטת ומשמעותית, שחקן ערבי (יוסף פרח) והעלילה עוסקת בנושא ערבי. הסיפור סובב סביב שלושה אסירים שיצאו מבית הסוהר לחופשה בת 24 שעות, בהם אסיר ערבי החוזר לכפרו ולמשפחתו. הסרט זכה להדים חיוביים והוצג בפסטיבלים ברחבי העולם: בברלין, אדינבורו, מלבורן, ובפסטיבל סרטים בנושא זכויות האדם בשטרסבורג. כן שודר בתוכנית יוקרה של ה-BBC, "הקולנוע העולמי". הסרט זכה בפרס בפסטיבל פנום פן.

בזכות "אסירי החופש" הפך יונה זרצקי להיות מעין מומחה לנושאים ערביים והוא ביים עשרות סרטי שירות על נושאים ערביים לטלוויזיה.

בין הסרטים הדוקומנטריים שהפיק וביים:

"המפגש" (על התעשייה הכימית בישראל),

"שחור על גבי לבן" (על דפוס ופועלי דפוס),

"המחשב ואנחנו",

"חקלאי של המאה העשרים",

"העיקר הבריאות",

"בלי ידיים",

"הזמן עושה את שלו".

"שני צדי האשנב", צילום: יעקב יונילוביץ', 1962

"דיוקנו של אמן - מרדכי ארדון, 1980.

"דיוקנו של אמן - משה קסטל, (תסריט ובימוי), 1984.התמחותו בשטח החקלאי הביאה לו הזמנה מטעם ממשלת תאילנד, שעבורה הפיק שלושה סרטים על נושאי הפיתוח החקלאי.

עסק גם בנושאי אמנות והפיק עבור שירות הסרטים הישראלי סרטים על הציירים ראובן רובין, נחום גוטמן, משה קסטל ומרדכי ארדון.

יונה זרצקי נפטר בישראל מהתקף לב בגיל 60 בשנת 1988.

מרדכי ארדון

מרדכי ארדון (13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) היה מגדולי הציירים הישראלים ובעל שם עולמי. יצירותיו משקפות ממד מטאפיזי השואב את השראתו מעולם התרבות היהודי, תוך שימוש בשפה סמלית וברוח האמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה בשנת 1954 זכה ארדון בפרס אונסק"ו ובשנת 1963 זכה בפרס ישראל לציור.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.