חכיתיה

חַכִּיתִּיָה, חכתיה או חקיטיהספרדית: Haquetía או Jaquetía) היא שפה רומאנית יהודית, דיאלקט של ספרדית-יהודית (לאדינו) שהיה בשימוש יהודי החוף הצפוני והמערבי של מרוקו ובפרט מרוקו הספרדית, טריטוריה ספרדית בצפון-מערב מרוקו.

שפת החכיתיה, שמיוחסת עד לגירוש ספרד ושהתפתחה בעוד אזורים שונים בעיקר במרוקו, היא שפה יהודית המבוססת על ספרדית עתיקה ועירוב של מילים בעברית ובערבית. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החי"ת הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה, והיא שימשה בעיקר לדיבור. טקסטים כתובים בלאדינו של קהילות המזרח שימשו גם את דוברי החכיתיה. כאשר בימינו כותבים טקסטים בחכיתיה, בעיקר לצורכי מחקר ולכתיבת זיכרונות, משתמשים בכללי הכתיב של ספרדית מודרנית בשינויים קלים (בניגוד ללאדינו, הנכתבת הן בעברית והן באותיות לטיניות, לפי שיטות שונות).

Delacroix letter
מכתב בחכיתיה מטנג'יר, שנכתב בסוליטריאו בשנת 1832.

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון קולוניאלי ספרדי בהסכם פס בשנת 1912 ובירתה הייתה העיר תטואן. עם קבלת העצמאות מצרפת ב-1956 יצאה גם ספרד משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות, סאוטה ומלייה, שעד היום (2015) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-8. יהודים ומוסלמים שגורשו מספרד במאה ה-15 מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

הקהילות העיקריות שבהן דיברו בשפת החכיתיה הם במערב מקנס, רבאט, בצפון טטואן, אל-קסר אל-כביר, לראצ'ה, אסילה, טנג'יר, סאוטה ומלייה. יהודים רבים מתטואן היגרו לאוראן שבאלג'יריה במחצית המאה ה-19, ובעקבות זאת צמחה קהילה דוברת חכיתיה (שכונתה "תטואנית") גם בעיר זו. לאחר 1956, עם עצמאות מרוקו, היגרו רוב היהודים דוברי החכיתיה לישראל, לספרד, לוונצואלה ולקנדה.

דוברי החכיתיה, בניגוד לניבי הלאדינו שדוברו באגן המזרחי של הים התיכון, עמדו בקשר רציף עם ספרדים שישבו, נסעו וסחרו בחוף הצפוני של אפריקה. כתוצאה מכך הייתה החכיתיה נתונה להשפעה חזקה יותר של הספרדית החיה והמתפתחת, בניגוד ללאדינו המזרחית, ששימרה את הספרדית הימי-ביניימית. דוגמה לכך היא סיומת ההקטנה "...יטו" הזהה בחכיתיה ובספרדית מודרנית, לעומת הסיומת "...יקו" בניבים המזרחיים של לאדינו. תופעה זו התגברה ביתר שאת החל מאמצע המאה ה-19, בהתאם להתגברות בנוכחות הספרדית במרוקו. החכיתיה עברה תהליך של רה-היספניזציה, כלומר התאמה מחודשת ללשון הספרדית המודרנית מבחינת המורפולוגיה והלכסיקון. תהליך דחיקתן של מילים ערביות מפני מילים ספרדיות נבע גם מיוקרתה הגבוהה של הספרדית לעומת הערבית בקרב דוברי השפה. באמצע המאה ה-20 כבר הייתה ההשפעה חזקה כל-כך עד כי בלשנים ראו בחכיתייה רק אוסף מאפיינים בלשון הספרדית שבפי יהודים תושבי צפון מרוקו וצאצאיהם, וגם אוסף מאפיינים זה הולך ונעלם בדורנו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • תמר אלכסנדר-פריזר ויעקב בן-טולילה, מילה בשעתה זהב מעלתה: הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים תשס"ח.
  • נינה פינטו אבקסיס, הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה, ירושלים: מכון בן צבי, תשע"ד - 2014.
  • נינה פינטו-אבקסיס, שפת היצחקים הקטנים, עת מול 240, מאי 2015, עמ' 15-17
  • יעקב בן טולילה, "המבול שהיה בתיטואן וסיפורים אחרים : כרוניקות שנרשמו בספרדית היהודית מצפון אפריקה",‬ ‫ שערי לשון: מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר-אשר, כרך ג', ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ח - 2008, עמ' 259-277.
  • יעקב בן טולילה, "חקר הספרדית-יהודית של צפון-אפריקה (חכיתיה)", אצל ת' אלכסנדר וי' בן-טולילה (עורכים), איל פריזינטי - מחקרים בתרבות יהודי ספרד, ירושלים: מרכז דוד גאון, מרכז הקשרים והוצאת כתר, תשס"ז, עמ' 164-159.
  • José Benoliel, Dialecto judeo-hispano-marroquí o hakitia, R. Benazeraf (publisher), Madrid: [s.n.],‎‪ 1977.
  • José Benoliel, Diccionario Básico Jaquetía-Español, Jacobo Israel Garzón (ed.), Hebraica Ediciones, 2009.
  • Joseph Chetrit, "Judeo-Arabic and Judeo-Spanish in Morocco and their Sociolinguistic Interaction", Readings in the Sociology of Jewish Languages, J. Fishman (ed.), Leiden 1985, pp. 261–279.
  • Paul Bénichou, Romances Judeo-españoles de Marruecos, Madrid: Castalia, 1968

קישורים חיצוניים

יהדות מרוקו

IE countries
בירוק כהה: מדינות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות. בירוק בהיר: מדינות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית.
אוקראינית

אוקראינית (Українська мова) היא שפה סלאבית מזרחית מתוך קבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וככזו דומה במידה רבה לרוסית ולבלארוסית. היא מדוברת בפי 51 מיליון איש, מהם 41 מיליון באוקראינה המהווים 83% מהאוכלוסייה.

ארמנית

שפות ארמניות הן שתי שפות שמוצאן מהתפלגות השפה הארמנית:

ארמנית מזרחית - המשמשת בחיי היום-יום בארמניה.

ארמנית מערבית - בה מדברות הקהילות הארמניות באנטוליה.לאחר רצח העם הארמני הייתה הארמנית המערבית בשימוש על ידי התפוצות הארמניות בלבד.

בולגרית

בולגרית היא שפה סלאבית דרומית, מקבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות. מדוברת בעיקר בבולגריה, בה היא משמשת כשפה רשמית. זו הייתה השפה הסלאבית הראשונה שהופיעה בכתב: היא נכתבה באלפבית הגלגוליטי כבר במאה ה-9, שהוחלף בהדרגה באלפבית הקירילי.

הבולגרית מציגה מספר מאפיינים שייחודיים לה בין השפות הסלאביות: היעדר שמות פועל, שימוש במוספיות סופיות לציון יידוע, ואובדן מערכת היחסות, האופיינית לשפות הסלאביות.

בנגלית

בנגלית (বাংলা ,Bangla) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בבנגלדש וכן במערב בנגל וחלקים אחרים של הודו.

הינדית

הִינְדִית (हिन्दी) היא שפה מקבוצת השפות ההודו-איראניות במשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בצפון, מרכז ומערב הודו, והיא אחת מן השפות הרשמיות בה. ההינדית היא השפה המדוברת ביותר בהודו, ואחת מן השפות המדוברות ביותר בעולם. כ-250 מיליון איש בהודו מגדירים את השפה ההינדית כשפת אמם, אך קשה מאוד לאמוד מספר מדויק עקב הניבים הרבים והשונים. השפה התפתחה כפראקריט (ניב אזורי) של הסנסקריט מעורב בפרסי (שפה פרסית של ראשית ימי הביניים שהגיעה עם הכובשים המוסלמים).

יוונית

יוונית (Ελληνικά (מידע • עזרה) - אֵלִינִיקַה) היא שפה הודו־אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו. היוונית דוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה (למעשה דיאלקטים יווניים שרדו באסיה הקטנה עד למאה ה־20) וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה ניתן להבחין בין מספר דיאלקטים יווניים, והבולטים בהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו־קפריסאי וניב צפון־מערבי. הניב האטי הוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.

לאדינו

לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

מקדונית

מקדונית (Македонски Makedonski; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בצפון מקדוניה, בה היא שפה רשמית. מקדונית מקורבת לבולגרית, ועמדתה הרשמית של ממשלת בולגריה היא כי מקדונית נחשבת ניב לבולגרית ולא שפה עצמאית.

מרוקאית יהודית

מרוקאית יהודית או מוגרבית היא שפה יהודית המדוברת בפי יהודי מרוקו ויוצאיה זה דורות רבים. לשון זו שונה מהערבית המרוקאית בהיותה כתובה באותיות עבריות, בתחביר וכן באוצר המילים שלה, המאופיין בשאילה מעברית, צרפתית, ספרדית, ערבית מדוברת ותמזיגית.

קשה לקבוע מתי החלה הלשון היהודית להתפתח במרוקו. לשון זו מכונה במרוקו "אְל-יְ'הוּדִייָ'א" או "לְ-עָארְבִּייָ'א דְל-לִ-יהוּד".

במרוקאית היהודית משולבים ביטויים ומונחים רבים בשפה העברית, ולעיתים שימש שילוב זה כמעין לשון סתרים של הסוחרים היהודיים בקרב קהילות היהודים בצפון אפריקה.

לאחרונה החלו בישראל הדורות הצעירים של העדה המרוקאית ללמוד את השפה, להחיות אותה ולהפיץ אותה ברבים על מנת לשמור על התרבות המרוקאית. במסגרת זו החלו לכתוב ספרים בעברית בהם משולבים מילים בערבית מרוקאית כמו אצל המשורר ארז ביטון בספרו "מנחה מרוקאית", ואצל הרצל כהן בספרו "אבני שיש טהור". בשפה זו עוסקים כמה אתרי אינטרנט (ובהם "קוסקוס") וכן הוקם תיאטרון מרוקאי ראשון בישראל. בשנים האחרונות נשמעים קולות של חוקרים הטוענים שמדובר בשפה עתיקה שבדומה ליידיש וללאדינו יש מקום להעניק לה מעמד של שפה לשימור. בקול ישראל היה מקריין רפאל בן שמחון בשפה המוגרבית.

בשנת 2009 יצא לראשונה לאור מילון מרוקאית יהודית-עברית בעריכת מרכוס חנונה.

סינהלית

סינהלית (සිංහල, סינהלה) היא שפה המדוברת בפי הסינהלים המרכיבים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסרי לנקה עם כ-70% מהאוכלוסייה ואחת השפות הרשמיות במדינה. השפה משתייכת לענף השפות ההודו-אריות ממשפחת השפות ההודו-אירופיות.

סלובנית

סלובנית (Slovenščina) היא שפה דרום סלאבית המדוברת בעיקר בסלובניה, וכן בקרב מיעוטים סלובניים בדרום אוסטריה ובצפון-מזרח איטליה.

בתוך השפות הדרום סלאביות, היא דומה בעיקר לניבים הקייקאבסקיים (kajkavski) של סרבו-קרואטית. סלובנית נכתבת באלפבית לטיני.

סלובנית, יחד עם סורבית, היא אחת משתי השפות הסלאביות ששימרו צורות פועל ושם זוגיות, בנוסף להפרדה בין יחיד ורבים הקיימת גם בכל השאר:

‎(jaz) gledam - אני מסתכל

‎(mi) gledamo - אנחנו מסתכלים

‎(midva) gledava - שנינו מסתכליםberem lepo knjigo - אני קורא ספר יפה

berem lepe knjige - אני קורא ספרים יפים

berem lepi knjigi - אני קורא (זוג) ספרים יפיםהתפתחות חדשה יחסית בסלובנית היא צורות יִידוּע וסיתום אשר אינן אופייניות לשפות הסלאביות:

lep paradižnik - עגבנייה יפה

lepi paradižnik - העגבנייה היפה

en lep paradižnik - עגבנייה (כלשהי) יפה

סלובקית

סלובקית (סלובקית: Slovenský Jazyk; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה סלאבית מערבית. היא קרובה במיוחד לצ'כית.

הסלובקית מדוברת בסלובקיה על ידי 5,000,000 אנשים, בארצות הברית על ידי 500,000 מהגרים, בצ'כיה על ידי 320,000 אנשים (עקב התפרקות צ'כוסלובקיה), ובמדינות נוספות באזור.

במאה ה-18 התקיימו מספר ניבים של סלובקית מדוברת באזורים שונים של סלובקיה, אולם הצ'כית שימשה לכתיבה. ניסיון ראשון לקביעת נוסח עבור סלובקית כתובה נעשה בשנת 1787 על ידי כומר קתולי בשם אנטון ברנולק, בהתבסס על הדיאלקט הסלובקי של תושבי מערב סלובקיה, אולם ניסיון זה כשל. בשנת 1844 נעשה ניסיון נוסף לקביעת נוסח לסלובקית כתובה, על ידי קבוצת לותרנים בהנהגת ליודוביט שטור, בהתבסס על הדיאלקט של תושבי מרכז סלובקיה. דיאלקט זה נבחר כבסיס משום שהיה קרוב יותר לכלל דוברי הסלובקית ומשום שהיה שונה יותר מצ'כית מהדיאלקט של מערב סלובקיה. הקודיפיקציה של שטור הצליחה, בין השאר הודות לרוח הלאומית שפעמה בסלובקים שתרבותם דוכאה על ידי השלטונות האוסטריים, והנוסח שקבע בין השאר בספרו על הדקדוק הסלובקי משנת 1846, משמש את הסלובקית עד היום.

סרבית

סרבית היא שפה סלאבית דרומית המדוברת במספר מדינות יוגוסלביה לשעבר, בעיקר בסרביה ובבוסניה והרצגובינה וכמו כן במונטנגרו, קרואטיה ובקהילות סרביות ברחבי העולם. דובריה המגדירים עצמם כדוברי השפה הסרבית הם בעיקר סרבים - תושבי סרביה ותושבי רפובליקה סרפסקה. הסרבית מבוססת על ניב-אב המשותף גם לשפות הקרואטית והבוסנית, הנקרא סרבו-קרואטית.

סרבית היא אחת הדוגמאות הבודדות לשפה המשתמשת בשתי שיטות כתב בו-בזמן. שתי מערכות אלפבית, הלטיני והקירילי, משמשות לכתיבת השפה ונפוצות בסרביה בכל תחומי החיים, ורוב הסרבים שולטים בשתיהן.

הכתיב הסרבי עקבי מאד, ומבוסס על העיקרון של "אות לצליל", דהיינו, "כתוב כפי שהנך מדבר וקרא כשם שכתוב". העיקרון יושם על ידי ווק סטפנוביץ' קראג'יץ', בלשן סרבי והמוציא לפועל של רפורמת השפה הסרבית במאה ה-19.

במובנים רבים, סרבית היא ניב של השפה הסרבו-קרואטית, וזהה כמעט לגמרי לקרואטית ולבוסנית: הדקדוק זהה בכל גרסאות השפה, הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה תחבירית, והשוני מסתכם בחלק מאוצר המלים ובאיות.

פולנית

פולנית היא שפה סלאבית מערבית במשפחת השפות ההודו־אירופיות הקרובה יחסית לצ'כית, סלובקית וסורבית. מדוברת בפי 38 מיליון איש בפולין המהווים 98% מהאוכלוסייה, מה שהופך את אוכלוסיית פולין לאחת ההומוגניות מבחינה לשונית באירופה. נכון ל-2016 מעל ל-43 מיליון דוברי פולנית ברחבי העולם.

בפולנית, כברוב השפות הסלאביות, קיימות שבע יחסות שמות עצם. שמות העצם הפולניים מתמיינים לפי שלושה מגדרים: זכר, נקבה וסתמי. זוהי השפה הסלאבית היחידה ששימרה את תנועותיה המאונפפות. הטעם נופל בדרך כלל על ההברה הלפני-האחרונה במילה.

אוצר המילים הפולני עשיר במילים זרות שמקורן בגרמנית, ובנוסף מכיל מילים מאיטלקית שנשאלו בתקופת הרנסאנס ומילים שנשאלו מצרפתית במאות ה-17 וה-18.

בלקסיקון הפולני מילים רבות המשותפות לה ולסלובקית, צ'כית, אוקראינית ובלארוסית.

השפה החלה להופיע לראשונה בכתב במאה ה-12.

קרואטית

קרואטית היא שפה סלאבית-דרומית המדוברת בעיקר בקרואטיה, בפי הקרואטים בבוסניה והרצגובינה ומיעוטים קרואטים בכמה מדינות שכנות, ובאזור האיטלקי מוליזה.

הקרואטית המודרנית היא התפתחות מתמשכת של יותר מ-900 שנות ספרות, הכתובה בתערובת שפה כנסייתית עם שפת המקום. הקרואטית הכנסייתית נזנחה מאמצע המאה ה -15, וקרואטית כתובה, בהתגלמות ספרות עממית קיימת כבר למעלה מ-500 שנה.

קרואטית היא בעצם סוג ניב של השפה הסרבו-קרואטית, והיא כמעט זהה לסרבית ולבוסנית (הדקדוק זהה בכל גרסאות השפה, הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה תחבירית והשוני הוא באוצר מילים ובאיות).

שפות גרמאניות

השפות הגרמאניות הן אחד הענפים של השפות ההודו-אירופיות אותן דיברו השבטים הגרמאניים שהתיישבו בצפון אירופה לאורך גבולות האימפריה הרומית.

נוטים לחלק את השפות הגרמאניות לשלוש קטגוריות: שפות גרמאניות מזרחיות, שפות גרמאניות מערביות, ושפות גרמאניות צפוניות.

כל השפות הגרמאניות המזרחיות נכחדו.

ישנם בעולם 515 מיליון דוברי שפות גרמאניות כשפות אם, רובם דוברי גרמנית (128 מיליון דוברים, רובם כשפת אם) או אנגלית (כמיליארד דוברים, אך רובם כשפה שנייה).

כל השפות הגרמאניות המודרניות נכתבות בימינו באלפבית הלטיני (למעט יידיש, הנכתבת באלפבית העברי).

שפות סלאביות

השפות הסלאביות הן ענף של השפות ההודו אירופיות המדובר בעיקר במזרח אירופה וארצות הבלקן.

מקורה המשוער של השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים הוא באזור הנמצא כיום באוקראינה, ויש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

ההבדל העיקרי הוא בין השפות הצפון סלאביות לדרום סלאביות, המופרדות גאוגרפית זו מזו. בתוך אזור מסוים לעיתים יש רצף לשוני כמעט חלק במעבר בין שפה אחת למשנייה, כאשר גבולות פיזיים (לעומת פוליטיים) מפרידים בין מרחבים לשוניים גדולים יותר.

שפות רומאניות

השפות הרומאניות הן קבוצת שפות מתוך משפחת השפות ההודו-אירופיות שהתפתחו מהשפה הלטינית או בשמה האחר - הרומית, שלא נחשבת כשפה רומאנית, תוך השפעות שפות נוספות. השפות הרומאניות המדוברות ביותר הן איטלקית, ספרדית, פורטוגזית, צרפתית, ורומנית. השפות הרומאניות מדוברות בעולם כולו על ידי יותר מ-800 מיליון בני אדם, בעיקר באירופה ובאמריקה הלטינית.

השפות ה"רומאניות" התפתחו מהלטינית המדוברת, המכונה "לטינית וולגרית" (מלטינית: vulgus - "עם"), שדוברה בפי החיילים הרומאים, נציגי השלטון הרומי ומתיישבים אחרים, שבאמצעותם היא התפשטה בפרובינקיות הרומיות. בכל אזור עברה הלטינית המדוברת מגוון נרחב של שינויים לאורך השנים והושפעה רבות מהשפות המקומיות שדוברו באותם האזורים לפני כן (מה שנקרא "סובסטרט" במינוח הבלשני). שפות הסובסטרט השונות אמנם כמעט ולא השאירו את חותמן בלקסיקון השפות הרומאניות המודרניות, אך השפעתן ניכרת בתחומי הדקדוק השונים. חלוקת השפות הרומאניות לתת-קבוצות מתבססת על אזורי שפות סובסטרט אלה, המתלכדים עם התפוצה הלשונית הגאוגרפית.

למרות השפעות אחרות (למשל, השפעות משפות הסובסרט ומשפות הסופרסטרט מפלישות גרמאניות או סלאביות מאוחרות יותר), הפונולוגיה, המורפולוגיה ואוצר המילים של כל השפות הרומאניות מורכבות בעיקר מצורות מפותחות של לטינית וולגרית.

שפות רומאניות יהודיות

השפות הרומאניות היהודיות הן שפות שהתפתחו מהשפות הרומאניות, אשר שימשו בעיקר כשפות דיבור בקרב קהילות יהודיות ברחבי דרום-מערב אירופה, בארצות ספרד, צרפת, איטליה ועוד. שפות אלה מבוססות על שפות רומאניות מקומיות שנוספו אליהן מילים וביטויים בעברית כך שביטאו את חיי היומיום של הקהילה והדת היהודית. תוספות אלה, וכן בידודם של היהודים מכלל החברה בתקופות מסוימות, עיצבו את שפותיהם באופן שונה מהשפות המקומיות, עד כדי כך שהוכרו כניבים נבדלים.

שפות וניבים יהודיים
שפות אפרו-אסיאתיות
שפות שמיות
עברית עברית מקראיתהעברית בתקופת בית שנילשון חז"לתקופת הביניים של העבריתעברית ישראלית
הגיית העברית הגייה אשכנזיתהגייה ספרדיתהגייה תימנית • הגייה טברנית
ארמית ארמית מקראית • ארמית בבליתארמית גלילית • ארמית התרגום • ארמית שומרונית • ארמית חדשה צפון-מזרחית (כורדית-יהודית) • לישאנא דידן • לישאניד דינן • נאש דידן
ערבית ערבית יהודיתעיראקית יהודיתמרוקאית יהודיתטריפוליטאית יהודית • תוניסאית יהודית • תימנית יהודית
שפות שמיות דרומיות געז
שפות אפרו-אסיאתיות אחרות
שפות כושיות כיילה • קווארה
שפות ברבריות ברברית יהודית
שפות הודו-אירופיות
שפות גרמאניות יידיש • כליזמר לשון • גנבים לשון • בעל עגלה לשון • קצב'ס לושן • שערער לשון • הענטשקע לשון • שפת הסימנים האידית • לכודישמאזהמטה
אנגלית יינגליש • היבגליש • ישיביש
שפות רומאניות יהודיות איטלקית יהודיתאראגונית יהודית • חכיתיה • טטואני • לאדינולטינית יהודיתפורטוגזית יהודיתפרובנסלית יהודיתצרפתית יהודיתקטלאנית יהודית
שפות איראניות איספאהנית יהודית • בוכריתג'והורי • גולפאיגנית • ג'ידי • חמדאנית יהודית • יאזדית יהודית • קרמנית יהודית • קשאנית יהודית • שיראזית יהודית
אחרות יווניטיקה (יוונית) • צ'כית יהודית (סלאבית) • מרטהי יהודית (הודו-ארית)
קבוצות אחרות
שפות טורקיות קראימית • קרימצ'קית • כוזרית
שפות דראווידיות קוצ'ינית
שפות כרתווליות גאורגית יהודית
קטגוריה: שפות יהודיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.