חך

החךאנגלית: Palate) הוא גג הפה בבני אדם ובבעלי חוליות אחרים, המבדיל בין חלל הפה לחלל האף. אין לבלבל איבר זה עם החניכיים שהם הרקמות הרכות סביב השיניים. החך מחולק לשני אזורים: החלק הקדמי הגרמי, והחלק האחורי הבשרני. החך מעוצבב על ידי ענף הלסת העליונה של עצב המשולש.

חך
06-06-06palataltori
שיוך organ subdivision cluster
מזהים
Illu01 head neck - hebrew
מיקום החך בפה
Tonsils diagram he
מיקום החך הרך

החך הקשה

החך הקשה (Hard palate) הוא החלק הקדמי של החך והוא נראה במבט פשוט לפה פתוח. בניגוד לחך הרך, החך הקשה מורכב מעצמות המחוברות במפרק פיברוטי (או מפרק צמוד). העצמות המרכיבות אותו הן הַזִּיז הַחִכִּי של הלסת העליונה, הנמצאת בקדמת החך הקשה, והחלק האופקי של עצם החך, הנמצאת באחוריו.

האינטראקציה בין החך הקשה ללשון הכרחית ליצירת מספר רב של עיצורים בשפות אנושיות.

אחד המומים המולדים החמורים הקשורים לחך הוא חך שסוע, מצב בו קיים סדק בחך הקשה שיוצר חיבור בין חלל הפה לחלל האף. דבר שיוצר בעיות בהנקת הילוד ובדיבור. כיום מום זה מתוקן בהליך כירורגי בגיל צעיר.

החך הרך

החך הרך (Soft palate), הנקרא גם וילון, הוא רקמה רכה המכסה את אחורי גג חלל הפה. הוא נמצא בין החך הקשה לבין הענבל, ונבדל מהחך הקשה הנמצא קדמית ממנו בחלל הפה בכך שבניגוד אליו אין בו עצמות. זהו איבר נייד המצויד בסיבי שריר העטויים קרום רירי.

הווילון אחראי על סגירת תעלות האף בתהליך הבליעה והוא משמש גם בסיס חיתוך עבור העיצורים הווילוניים. תנועת החך הרך בזמן הנשימה אחראית על צליל הנחירה. מגע בחך הרך מעורר אצל רוב האנשים רפלקס של הקאה.

אברהם לינקולן

אברהם לינקולן (באנגלית: Abraham Lincoln; להאזנה (מידע • עזרה), נהגה: אֵיְבְּרֵהָם לִינְקְן; 12 בפברואר 1809 – 15 באפריל 1865) היה הנשיא ה-16 של ארצות הברית, ממרץ 1861 ועד הירצחו באפריל 1865, ומגדולי האישים בתולדותיה. לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד לרציחתו, ונחשב לאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארצות הברית. השפעות פעולותיו כנשיא ניכרות עד היום. כך למשל, ביטול העבדות, וחיזוק אחדות ארצות הברית באמצעות מניעת פילוגה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית.

לינקולן נולד בקנטקי, וגדל בספר המערבי. הוא למד בכוחות עצמו, הפך לעורך דין באילינוי, למנהיג בתוך המפלגה הוויגית, ונבחר לבית הנבחרים באילינוי, בו שירת שמונה שנים. הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1846, וקידם מודרניזציה של הכלכלה באמצעות בנקים, מכסי מגן ומסילות רכבת. בשל סירובו לרוץ לכהונה שנייה בקונגרס, ומפני שהתנגדותו למלחמת ארצות הברית-מקסיקו לא זכתה לאהדה באילינוי, חזר לינקולן לספרינגפילד ולעריכת דין. ב-1854 חזר לפוליטיקה, וסייע בהקמת המפלגה הרפובליקנית שהשיגה רוב באילינוי. ב-1858, כשהשתתף בסדרת עימותים מפורסמת מול יריבו, סטיבן דאגלס הדמוקרט, התנגד לינקולן להרחבת העבדות אולם הפסיד במירוץ לסנאט לדאגלס.

ב-1860, נבחר לינקולן למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, כמועמד מתון ממדינה חשובה. אף על פי שלא השיג תמיכה במדינות הדרום תומכות העבדות, הוא ניצח בקלות בצפון ונבחר לנשיאות ב-1860. ניצחונו של לינקולן הוביל לכך ששבע מדינות עבדות דרומיות הקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, עוד לפני שנכנס אל הבית הלבן. לא נמצאה פשרה בנושא, וב-12 באפריל 1861, תקפה הקונפדרצייה את פורט סאמטר, מה שהוביל לאיחוד צפוני מאחורי האיחוד. כמנהיג המתונים במפלגתו, התנגד לינקולן לרפובליקנים הרדיקלים, שדרשו יחס נוקשה לדרום, לדמוקרטים תומכי המלחמה שקראו לפשרנות מסוימת, לדמוקרטים שהתנגדו למלחמה ותיעבו אותו, ולתומכי הפרישה, שתכננו לרצוח אותו. מבחינה פוליטית, הוא הצליח לגרום ליריביו להילחם אחד בשני, בעזרת מינויים פוליטיים זהירים ומשיכת הציבור האמריקני על ידי נאומיו המלהיבים. נאום גטיסברג הפך לנאום שסימל את ערכי הלאומיות, הרפובליקניות, שוויון הזכויות, החירות והדמוקרטיה.

לינקולן התמקד בנושאים הפוליטיים והצבאיים של המלחמה. מטרתו הייתה איחוד האומה. הוא השעה את צו הביאס קורפוס, מה שהוביל לפסק דין אקס פארטה מרימן, ומנע מעורבות בריטית במלחמה כשפתר סכסוך עם בריטניה. לינקולן פיקח על המלחמה מקרוב, ובחר את הגנרלים בעצמו, כולל את יוליסס סימפסון גרנט. הוא הכריע באסטרטגיה של האיחוד, כולל הטלת סגר ימי על הדרום, השתלטות על קנטקי וטנסי, ושימוש בסירות לצורך השתלטות על הנהרות הדרומיים. לינקולן ניסה לכבוש את בירת הקונפדרצייה, ריצ'מונד, והחליף את הגנרלים עד שגרנט הצליח לכבוש אותה. ככל שהמלחמה התקדמה, מהלכיו לסיום העבדות הובילו להצהרת האמנציפציה ב-1863. לינקולן השתמש בצבא לצורך הגנה על עבדים נמלטים, עודד את מדינות הגבול לאסור על העבדות, והעביר בקונגרס את התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שאסר על העבדות.

כפוליטיקאי מנוסה שהבין את יחסי הכוחות בכל מדינה, שיתף לינקולן פעולה עם הדמוקרטים שתמכו במלחמה וניהל את מסע הבחירות שלו מחדש בבחירות של 1864. לינקולן ציפה לסיום המלחמה, והציע מדיניות שיקום מתונה, מתוך רצון לאחד את האומה במהירות בעזרת פיוס נדיב. ב-14 באפריל 1865, בעת ביקורו בתיאטרון חמישה ימים לאחר כניעת רוברט לי, גנרל הקונפדרצייה, נרצח על ידי אוהד הדרום ומתנגד לביטול העבדות בשם ג'ון וילקס בות'.

לינקולן דורג כאחד מגדולי הנשיאים האמריקנים בידי מומחים ואזרחים.

אינטרמצו (פירושונים)

המונח אינטרמצו משמש בעיקר במוזיקה - יצירה מוזיקלית קצרה ובסגנון חופשי, מיניאטורה, שנועדה להופיע בין יצירות ארוכות יותר.

האם התכוונתם ל...

אמוז-בוש

אמוּז-בּוּש (מצרפתית: amuse-bouche, מילולית: משעשע חך; או אמוז-גֶל, amuse-gueule) הוא מתאבן קטן בגודל נגיסה. אמוז-בוש שונה ממתאבן בכך שהוא אינו מוזמן כמתאבן מתוך תפריט אלא נבחר על פי בחירת השף בלבד. לעיתים קרובות הוא מלווה יחד עם יין משלים, ומוגש כטעימה וכהצצה ראשונה של בלוטות הטעם אל גישתו של השף לבישול.

אנטמן והצרעה

אנטמן והצרעה (באנגלית: Ant-Man and the Wasp, בתרגום חופשי לעברית: איש הנמלה והצרעה) הוא סרט גיבורי-על אמריקאי בלייב אקשן של מארוול אשר יצא לאקרנים ב-2018. הסרט בוים על ידי הבמאי פייטון ריד, שביים גם את קודמו של הסרט, "אנטמן", שיצא לאקרנים בשנת 2015. התסריט לסרט נכתב על ידי אנדרו בארר, גבריאל פררי ופול ראד, וחוזרים לככב בו ראד עצמו, אוונג'לין לילי, מייקל דאגלס, מייקל פניה, טיפ האריס ודייוויד דסטמלצ'יאן. הסרט מהווה את הסרט העשרים במספר של היקום הקולנועי של מארוול והוא חלק מהשלב השלישי של היקום, כשלפניו יצא הסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף", ולאחריו ייצא הסרט "קפטן מארוול".

לאחר יציאת הסרט "אנטמן" לאקרנים, פורסם כי אולפני מארוול התחילו במשא ומתן על כתיבת המשך לסרט. באוקטובר 2015, הכריזו אולפני מארוול כי המשך ייצא ב-6 ביולי 2018, וכי שמו יהיה "אנטמן והצרעה". צילומי הסרט החלו בשנת 2017 באולפני פיינווד ובעיירת פייט קאונטי שבג'ורג'יה.

הבכורה העולמית של הסרט נערכה ב-25 ביוני 2018 בתיאטרון אל קפיטן בהוליווד. הסרט יצא לאקרנים ב-2D ,3D ו-IMAX 3D בישראל ב-5 ביולי 2018 ובארצות הברית וברחבי העולם ב-6 ביולי 2018. עם יציאתו הסרט זכה לביקורות מצוינות מצד מבקרי קולנוע והקהל אשר שיבחו רבות את קטעי האקשן, האפקטים, העלילה, ההומור, המשחק ובעיקר זה של אוונג'לין לילי והיות הסרט גדול יותר מאשר הסרט הראשון, אך הסרט קיבל גם ביקורות שליליות, בעיקר על כך שההומור, האקשן והופעתו של ראד זוכים להתעסקות רבה מדי בסרט מאשר הסיפור העלילתי ובשל נבלים "פושרים" ונשכחים.

הוכרז כי פייטון ריד מקווה לסרט שלישי של אנטמן אם אולפני מארוול יאשרו זאת.

ארוחה

ארוחה היא פרק זמן במהלך היום המוקדש לאכילה, בחברותא או ביחידות. ארוחות הן מנהג תרבותי המבוסס על צורך פיזיולוגי - רעב המתעורר בכמה פרקי זמן במהלך היום. ארוחות מותאמות לשעת היום בה הן נאכלות, למנהגי החברה אליה משתייכים הסועדים ולעיתים גם לעונת השנה או לאירוע מיוחד (חג, מסיבה, יום הולדת וכדומה).

ברוב החברות המודרניות מתקיימת שגרה של שלוש ארוחות במהלך היום - ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. בנוסף להן או במקומן קיים מגוון של ארוחות ביניים.

ארוחות נאכלות לרוב בבתים ובמגוון סוגי מסעדות, אך ניתן לאכלן בכל מקום, בין השאר בחיק הטבע, למשל בפיקניק, על שפת הים או כארוחת מנגל, ואף תוך כדי נסיעה או הליכה ברחוב.

ארוחה אמורה להשביע, בניגוד לחטיף הנאכל כדי לדחות מעט את הרעב או התיאבון, לפיכך היא גם גדולה יחסית. מזון הנאכל בכמות קטנה ושלא בזמני הארוחות נחשב לרוב כחטיף.

דיפרוסופוס

דיפרוסופוס (באנגלית: Diprosopus), המכונה גם שכפול פני-גולגולתי (Craniofacial Duplication), היא מחלה מולדת נדירה שבה חלק ממבנה הפנים, או כולו, משוכפל.

זוחלים

זוחלים הם קבוצה של בעלי חוליות הטרותרמיים (בעלי "דם קר"), בת 9,789 מינים (נכון ל-2015): סדרת התנינאים, סדרת מחודקי ראש (ספנודון), סדרת הקשקשאים (נחשים ולטאות) וסדרת הצבים. מאפייניהם העיקריים של הזוחלים הם קשקשים עשויי קרטין המכסים את גופם, וויסות חום הגוף על ידי שינוי ההתנהגות. אף על פי שהם נחשבים כאוהבי מקומות חמים ויבשים, הם מצויים במגוון בתי גידול ברחבי העולם. מבחינה אקולוגית, הזוחלים חשובים הן כטורפים והן כנטרפים.הזוחלים המודרניים מחולקים כך:

צבים - המונים קרוב ל-400 מינים

מחודקי ראש - מונים את הסוג טואטרה

קשקשאים (לטאות ונחשים) - מונים כ-9,600 מינים

תנינאים - מונים 25 מיניםאבותיהם הקדמונים הם דו-חיים, מהם התפתחו לפני כ-295 מיליון שנים, לאחר שפיתחו ביצה בעלת קליפה שאפשרה להם להתרבות מחוץ למים. הזוחלים הקדמוניים אינם רק האבות של הזוחלים בני ימינו, אלא גם של היונקים והעופות. הזוחלים החיים כיום התפתחו בעידן המזוזואיקון (התנינאים והצבים ראשונים) – תקופה בה שלטו בעולם יצורים אחרים, כמו הדינוזאורים על הקרקע, הפטרוזאורים באוויר והפלזיוזאורים בים – ומאז שרדו אירועי הכחדה נרחבים, כמו הכחדת קרטיקון-פלאוגן שהמיתה את הדינוזאורים כ-66 מיליון שנה לפני זמננו.הזוחלים, ככל היצורים החיים, מאויימים על ידי סכנות שונות, ובהן: ציד של האדם בשביל עורם או כמקור מזון, הרס בתי גידול (Habitat destruction) וזיהום.במיון עולם הטבע הקלאסי של קרולוס לינאוס סווגה קבוצת הזוחלים כ"מחלקה" לפי דמיונם החיצוני זה לזה. כיום יש ערעור על סיווג זה מאחר שהזוחלים שחיים כיום אינם ענף פילוגנטי יחיד (אב-קדמון וכל צאצאיו), כמתבקש במיון הקלדיסטי שמתקבל בהדרגה בחקר הביולוגיה.

חוסר MTHFR

חוסר של האנזים MTHFR הוא מחלה תורשתית נפוצה באוכלוסייה.

יונקים

יונקים (שם מדעי: Mammalia) היא מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-5,400 מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים (ממנו נגזר שמה של המחלקה) הוא קיומן של בלוטות חלב, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה.

מחלקת היונקים היא אחת המחלקות המפותחות והמגוונות ביותר שחיות על פני כדור הארץ. היא כוללת בעלי חיים ממשקל של 2 גרם עד משקל של 180 טון, מטילי ביצים או יולדים, אשר מאכלסים את מרבית האזורים הגאוגרפים ובתי-הגידול. יש בהם שוכני-יבשה ההולכים על ארבע רגליים או על שתיים, שוכני-ים מובהקים, בעלי חיים מעופפים, מטפסים על עצים ושוכני מחילות תת-קרקעיות. האדם משתייך אף הוא למחלקת היונקים.

עורם של מרבית היונקים מכוסה לפחות חלקית בשיער, והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום, תכונה המכונה גם הומיאותרמיות או "דם חם". מוח היונקים גדול יחסית לגופם, והם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה יחסית ובדאגה לצאצאיהם.

ככלות ייני

כִּכְלוֹת יֵינִי (או "שיר המים") הוא שיר המיוחס לרבי שלמה אבן גבירול המושר בכמה קהילות במשתה פורים.

לקות שפה

לקות שפה (באנגלית: SLI - Specific language impairment, מילולית: "לקות ייחודית לשפה", או Language Disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית בתחום התקשורת. אדם מאובחן כבעל לקות מסוג לקות שפה אם הוא מתקשה ברכישת השפה עד כדי יצירת פער גדול בין מנת משכל הלא-מילולית לבין זו המילולית ואם נשלל קיומן של לקויות התפתחותיות אחרות אצלו.

במקרים רבים אנשים בעלי לקות שפה מתקשים לרכוש את יכולת הקריאה, גם לאחר שהתגברו על הקשיים בשפה הדבורה. לכן, יש המשייכים ללקות השפה גם את לקויות הלמידה דיסלקסיה ודיסגרפיה.

כיום ליקוי שפתי נפוץ אצל ילדים בעלי ליקויי למידה, במיוחד כאשר הם אינם תואמים את הציפיות לגילם.

מערכת העיכול

מערכת העיכול היא מערכת איברים בגוף בעלי חיים אשר מטרתה קליטת מזון, פירוקו ליחידותיו הבסיסיות עד לרמת המולקולות, כדי לאפשר את ספיגתן לצורך הפקת אנרגיה ובניית הגוף, ופליטת פסולת המזון שאינה דרושה לגוף בצורת צואה (שתן אינו פסולת מזון ומשויך למערכת נפרדת – מערכת ההפרשה).

במרבית בעלי החיים מערכת העיכול בנויה כצינור הכולל מספר רב של איברים שבו פתח כניסה אחד למזון בדמות הפה, ופתח יציאה אחד לפסולת בדמות פי טבעת ביונקים או פתח ביב בעופות, וכיוצא בזה. אולם קיימים גם בעלי חיים פשוטים שבהם מערכת העיכול בנויה ממספר סוגי רקמות בלבד וקיים בה פתח יחיד המשמש הן לקליטת המזון והן לפליטת הפסולת, כמו בעלי חיים ממחלקת ההידרתים.

מלבד האיברים הצינוריים היוצרים יחד את צינור העיכול בו מתעכל המזון, שייכים למערכת העיכול גם איברים אחרים שתפקידם להפריש נוזלים המשתתפים בתהליך העיכול לתוך צינור העיכול, כמו למשל כיס המרה או הלבלב, ואיברים בעלי תפקיד ייחודי של פירוק המזון כמו המעי העיוור.

מערכת העיכול שונה בהרכב איבריה בין מיני בעלי החיים מאותה המחלקה בהתאם להרכב התזונה של המין. כך, לדוגמה, במין בעלי חיים שתזונתו מורכבת מרבי-סוכרים מצויים מספר קיבות ומספר מעיים עיוורים מפותחים, המאפשרים פירוק של תאית, ואילו בבעלי חיים טורפים מצויה קיבה בעלת קיבולת קטנה ביחס לגוף, ומעיים עיוורים מנוונים.

ציפורי שיר

ציפורי שיר (שם מדעי: Passeriformes) היא סדרת-ענק של עופות, שכוללת יותר ממחצית מחלקת העופות. בסדרה כ-5,400 מינים, שהופכים אותה לסדרה המגוונת ביותר של בעלי חוליות (יותר מסדרת המכרסמים, שהיא הגדולה בסדרות היונקים). לציפורי השיר תפוצה כלל עולמית, בכל היבשות למעט אנטארקטיקה, ומגוון המינים הרב ביותר הוא באזורים הטרופיים.

מקור השם המדעי "Passeriformes" בשמו הלטיני של הסוג דרור, Passer. השם העברי "ציפורי שיר" (וכמוהו השם באנגלית) מוסבר בריבוי המינים בסדרה שהם בעלי יכולת ווקלית מוזיקלית, וחלקם זכו אמנם לשמות כגון כנרית, חצוצרן שחור-מקור, זמיר, קיכלי רונן וחרגולן. ואולם ישנם בסדרה גם מינים בעלי קולות צורמים וטורדניים כמו העורב, העדניים וכמה מהזרזיריים כמו המיינה, ומינים נוספים שהם שקטים מאוד וכמעט אילמים.

סדרת ציפורי השיר מתחלקת ל-3 תת-סדרות:

Acanthisitti בהם משפחה אחת – גדרוני ניו זילנד, המצויה רק בניו זילנד.

דמויי-טירן (Tyranni) – כוללת מספר משפחות מדרום אמריקה ושאר האזורים הטרופיים.

דמויי-דרור (Passeri) – כוללת את מרבית המשפחות בסדרה.

שפה שסועה

שפה שסועה היא מצב רפואי שבו נולד תינוק עם שסע אנכי בפילטרום, האזור בין האף והשפה העליונה. השפה השסועה עשויה לנבוע ממכשל באיחוי של הרקמה אצל העובר, וקשור לעיתים קרובות לחך שסוע ולמומים נוספים. אבחון שפה שסועה בבדיקת אולטרסאונד במהלך ההריון מהווה אינדיקציה לחיפוש מומים אחרים, ולרוב תופנה האישה לבדיקת אקו-לב עובר ולבדיקת מי שפיר.

מעבר לקושי הנובע ממראה אסתטי לא נעים, עשויים להתקיים אצל התינוק הלוקה בשפה שסועה, קשיים בלעיסה, בשתיית נוזלים ובבליעה, ולעיתים אף בנשימה ובדיבור.

הסיכוי ללידת ילד בעל "שפה שסועה" הוא אחד ל-600-800 ילדים.

טכניקות כירורגיה פלסטית מודרניות מסוגלות בדרך כלל לתקן את התופעה ולתת מראה אסתטי לשפה.

תנינאים

תנינאים (שם מדעי: Crocodilia, לעיתים גם Crocodylia) הם סדרה של בעלי חיים זוחלים בקבוצת הארכוזאוריה, תת-קבוצה של הזאורופסידה. הסדרה כוללת כ-24 מינים הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה, המחולקים לשלוש משפחות: תניניים, אליגטוריים וגאביאליים. התנינאים, יחד עם העופות, הם השורדים היחידים מקבוצת הארכוזאוריה ("זוחלים שולטים") שהגיעה לשיאה במזוזואיקון וכללה גם את הדינוזאורים (שמהם התפתחו העופות) והפטרוזאורים המעופפים. התנינאים הם ציידים מימיים-למחצה בעלי עוצמת נשיכה אדירה, והגדולים שבהם מהווים טורפי-על. מבנה גופם מותאם היטב לאורח חייהם, ולכן השתנה רק במידה מועטה בחלוף מאה מיליון השנים מאז התפתחות הקבוצה. בעבר גם בארץ ישראל חיו תנינים (מהמין תנין היאור) אך כיום ניתן לראותם בישראל רק בשבי (כגון בחמת גדר וחוות קרוקולוקו, ובגני חיות כגון הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי).

היסטוריית המאובנים של התנינאים עשירה מאוד: שורשי הקבוצה הם עוד בטריאס והתנינאים המודרניים הופיעו בערך באמצע הקרטיקון, כמאה מיליון שנה לפני זמננו. מבנה גופם מותאם היטב לסביבה, ולכן השתנה רק במידה מועטה מאז שעברו לאורח חיים מימי-למחצה. כך, עורם מכוסה מגינים גרמיים מכוסי קרטין קשיחים; זנבם חזק; רגליהם מותאמות לזחילה, להליכה ולריצה גם יחד; גופם שטוח יחסית; מערכות הגוף מותאמות לאורח חייהם המימי למחצה; הפה מצויד בלסתות חזקות ושיניים חדות המתאימות לתפיסת הטרף בכוח עצום; וחושיהם חדים. שיטות הציד שלהם מגוונות, כשהידועה שבהן היא מארב סבלני לטרפם. תזונתם מגוונת וכוללת כמעט כל בעל חיים אותו הם מסוגלים להרוג. בצעירותם הם אוכלים בעיקר חסרי חוליות ודגים קטנים, אך בבגרותם אוכלים גם דגים גדולים, זוחלים, עופות ויונקים שבאים לשתות מהמים. התנינאים הגדולים צדים וטורפים גם יונקים גדולים דוגמת הגאור, תאואים, זברות, גנו, אנטילופות רבות, איילים וחזירי בר. המבנה החברתי שלהם כולל מדרג חברתי ברור, כשבראשו הזכרים ומתחתיהם - הנקבות. הנקבות מטילות מספר ביצים רב לתוך קנים הבנויים לרוב מבוץ ומצמחייה. בתחילת חייהם אבקועי התנינים פגיעים מאוד, אולם עם הגיל והגודל מספר האיומים הטבעיים עליהם קטן משמעותית. התנינאים חיוניים לבריאות המערכת האקולוגית בה הם חיים, בהיותם מווסתי טורפי ביניים וגם אחראיים לניקוי פגרים מרקיבים. לדמו של התנין יש סגולות אנטיביוטיות חזקות המאפשרות לו לעמוד בפני זיהומים קשים (בשר מרקיב, מים עכורים מלאי חיידקים ופציעות פיזיות).

התנינאי הגדול ביותר כיום הוא תנין הים, שאורכו יכול להגיע ל-7 מטר ומשקלו לטון או שניים, נשיכתו היא החזקה ביותר בעולם החי כיום והוא טורף על בדרום מזרח אסיה ואוסטרליה. לא הרבה אחריו נמצא תנין היאור, אוכל-אדם קטלני שטורף מאות בני אדם באפריקה מדי שנה, אורכו יכול להגיע ללמעלה מ-6 מטר ומשקלו לטון. התנין האמריקני והקיימן השחור הם התנינאים הגדולים של אמריקה המרכזית ואמריקה הדרומית. בעבר חיו תנינאים גדולים יותר.

מקומם של התנינאים בתרבות האנושית נרחב, והם שימשו כסמלים בתרבויות מזרחיות ומערביות רבות, ובחלק מהתרבויות והדתות אף סגדו להם כאלים או פחדו מהם כמפלצות אכזריות שרדו באלים. התנין מופיע גם בתנ"ך, כבעל חיים גדול ומטיל מורא, שנברא על ידי אלוהים ביום החמישי לבריאה. התנינאים מככבים גם בתרבות המודרנית. ציד אינטנסיבי התרחש מאז המהפכה התעשייתית, והביא להידלדלות אוכלוסיות תנינאים רבות; חלקן אף הובאו למצב של סכנת הכחדה. סכנה זו, יחד עם הרס בתי גידול, הביאו לנקיטת צעדים לאומיים ובינלאומיים לשימורם, בהם איסור או הגבלת הציד, חתימה על אמנות המגבילות את הסחר במוצרי תנינאים וכן הקמת חוות תנינאים בהן מגדלים תנינאים לגרעיני רבייה וכן לקצירת עורם, דבר שהפחית באופן ניכר את הביקוש לתנינאים שניצודו בטבע. כיום אוכלוסיות תנינים רבות נמצאות בתהליכי התאוששות ותנינאים כגון תנין היאור, תנין הים, אליגטור אמריקני וקיימנים כבר לא נמצאים בסיכון, ובעלי אוכלוסיות גדולות ובריאות.

תסמונת דאון

תסמונת דאון היא תסמונת הנובעת מטריזומיה של כרומוזום מספר 21 - כלומר מצב בו מצויים שלושה עותקים של כרומוזום מספר 21, בכל תא בגוף במקום שני עותקים בלבד. (במקרים נדירים רק חלק מתאי הגוף מכילים את הכרומוזום המיותר, או שבמקום כרומוזום מיותר שלם, יש רק מקטע ממנו). כתוצאה מכך, כ-300 עותקים מיותרים של גנים, מצויים בכול תא בגוף, והגוף מייצר עודף של 50% מכ-300 חלבונים. דבר זה משבש את המבנה והפעילות של רקמות רבות בגוף.

הלוקים בתסמונת סובלים מקשיים רבים כגון: עיכוב התפתחותי, מאפייני מראה ייחודיים, קשיים בדיבור והפרעות בריאותיות שונות. זהו מצב, שבו קיים עודף מטען גנטי, שגורם למגוון תופעות גופניות ושכליות אופייניות, המשפיעות על התפתחות הילד ועל מצבו הרפואי מרגע לידתו. התסמונת קרויה על שם ג'ון לאנגדון דאון שתיאר את התסמונת בשנת 1866.

תסמונת די-ג'ורג'

תסמונת די-ג'ורג' (נקראת גם תסמונת חך-לב-פנים, באנגלית: DiGeorge syndrome ידועה גם בשמות תסמונת Velo cardio facial (‏VCFS) או 22q11.2 deletion syndrome) היא תסמונת גנטית בעלת ביטויים רפואיים, קוגניטיביים ופסיכיאטרים מגוונים. התסמונת זוהתה לראשונה ב־1978 על ידי ד"ר שפרינצן, אולם רק באמצע שנות התשעים, משנמצא החסר הגנטי שגורם לה, זכתה בהכרה והתעניינות רחבים יותר.

תסמונת קורנליה דה לאנגה

תסמונת קורנליה דה לאנגה (מכונה גם תסמונת בוכמן דה לאנגה, בקיצור CdLS) היא הפרעה גנטית מולדת הקשורה ככל הנראה לפגם בכרומוזום 5 בגן NIPBL. סימניה הבולטים ביותר של התסמונת הם מוגבלות שכלית התפתחותית ובעיות קוגניטיביות נוספות, תווי פנים ייחודיים ובעיות אסתטיות נוספות, מתח שרירי-שלד גבוה מדי ומום בלב.

תסמונת מולדת זו תוארה לראשונה על ידי ד"ר וינפריד רוברט קלמנס בראכמן (Winfried Robert Clemens Brachmann) בשנת 1916, ולאחר מכן על ידי ד"ר קורנליה דה לאנגה בשנת 1933, שעל שמה היא קרויה.

תסמונת קרפנטר

תסמונת קרפנטר (באנגלית: Carpenter syndrome), המכונה גם אקרוצפלופוליסינדקטיליה (Acrocephalosyndactylia), היא הפרעה אוטוזומלית, מולדת, בהורשה רצסיבית. מחלה המאופיינת במומים פניים-גולגולתיים, השמנת יתר, גובה מצומצם וסינדקטיליה (אצבעות דבוקות). תסמונת קרפנטר אובחנה לראשונה בשנת 1901 על ידי ג'י. קרפנטר.

מרכיבי מערכת העיכול
פהלחייםשפתייםלסתותשינייםחניכייםלשוןבלוטות רוק • חך • לועושטקיבהכבדכיס המרהלבלבתריסריוןמעייםהמעי הדקהמעי הגס (המעי העיוור, חלחולת) • תוספתןפי הטבעת מערכת העיכול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.