חינמון

חינמון הוא עיתון או כתב עת המחולק בחינם. החינמון מופץ באמצעות הצבתו או חלוקתו בנקודות נגישות לקהל היעד שלו, ולעיתים באמצעות צירופו כנספח לעיתון גדול יותר המופץ בתשלום. את המילה "חינמון" טבע אורי אבנרי בשנות ה-60[1] כביטוי מזלזל למקומונים החדשים.

המודל העסקי העומד מאחורי חינמון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות, כאשר העובדה שהוא מחולק חינם מגדילה משמעותית את תפוצתו והופכת אותו אטרקטיבי יותר למפרסמים. פרסום בחינמון נחשב כלי יעיל לחדירה בתפוצה נרחבת לקהל מגזרי ממוקד. ישנם חינמונים הממומנים בידי אגודות, ארגונים וגורמים בעלי עניין, הרואים בהם פלטפורמה להפצת מסר בקרב קהל מטרה. לעיתים קרובות מחולקים חינמונים בצמתים של תחבורה ציבורית, כגון תחנות רכבת תחתית, ומספקים לנוסעים חומר קריאה לשעת הנסיעה.

חינמון נחשב לעיתים כנחות לעומת עיתון המופץ בתשלום, עקב ההנחה כי אלמלא היה ניתן חינם לא היה נדרש ונקרא. ברוב המקרים החינמונים קטנים יותר בהיקפם מעיתונים בתשלום וסגנונם קליל יותר ומיועד לקריאה זריזה ולא מתעמקת[2].

חלקם של החינמונים בשוק העיתונות רשם עלייה מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ועד המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. החינמון "מטרו", שהחל את דרכו בסטוקהולם שבשוודיה ב-1995 זכה להצלחה רבה ומהירה, וקבוצת התקשורת השולטת בו החלה להוציא עשרות חינמונים ברחבי העולם, חלקם עירוניים וחלקם ארציים. המשבר הכלכלי פגע קשות בענף החינמונים, כמו בכל ענף העיתונות בעולם[3].

Israel Hayom Jerusalem
חלוקת גליונות של החינמון "ישראל היום" בירושלים

בישראל

בישראל מופצים חינמונים רבים, החל מעיתונים מקומיים (מקומונים) ועד עיתונים בתפוצה ארצית ועלוני פרשת השבוע.

רשימת חינמונים בתפוצה ארצית:

  • "ישראל היום" בבעלות שלדון אדלסון - החל לצאת לאור ביולי 2007 (מאוקטובר 2011 נגבה תשלום מקוראים המנויים על העיתון ומקבלים אותו לביתם במקביל לחלוקה חינם בנקודות ההפצה)
  • "מעריב הבוקר" בבעלות אלי עזור ודודי ויסמן - החל לצאת לאור באוגוסט 2007 בשם ישראל מטרו ושינה את שמו במהרה לישראל פוסט. עם רכישת "מעריב" בידי אלי עזור, בשנת 2014, החל "ישראל פוסט" לפרסם תכנים שמקורם ב"מעריב", ובשנת 2016 מותג מחדש בשם מעריב הבוקר כגרסה מקוצרת של היומון בתשלום.
  • בתגובה לתפוצה העולה של החינמונים, החל "ידיעות אחרונות" להוציא בשנת 2011 מהדורת חינם מקוצרת של העיתון, המחולקת בעיקר בתחנות רכבת ובאוניברסיטאות. המהדורה החינמית כוללת את מרבית קונטרס החדשות ואת מוסף הספורט היומי.
  • כיום, "בשבע" הוא השבועון היחיד המופץ חינם בפריסה ארצית.
  • גיליון יום שלישי של העיתון "יתד נאמן" וגיליון יום שישי (ללא המוספים) של העיתון "הפלס" מופצים חינם.

חינמונים בתפוצה ארצית שנסגרו:

  • "ישראלי" של קבוצת הירש מדיה - החל לצאת לאור בתחילת 2006 ונסגר בינואר 2008
  • "יום חדש" עיתון יומי, נפתח על רקע חילוקי הדעות בציבור החרדי-ליטאי החל לצאת לאור ב-5 במרץ 2008 ונסגר ב-21 ביולי 2008
  • "24 דקות" של קבוצת ידיעות אחרונות - החל לצאת לאור ב-1 בינואר 2008 ונסגר ב-14 ביוני 2009
  • בעבר הפיצה רשת קו עיתונות שבועון בשם "כל ישראל".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דן כספי, אין ארוחות חינם, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2007
  2. ^ עדי דקל, "המפרסמים לא פראיירים, הם יודעים ש'ישראל היום' פונה לפלח נמוך יותר של האוכלוסיה", באתר של "רשת 13", 29 באוגוסט 2010 (במקור, מאתר "nana10") - על ההבדלים בין ישראל היום לבין ידיעות אחרונות
  3. ^ רפי מן, ימי הביניים, באתר העין השביעית, 9 בפברואר 2009
24 דקות

24 דקות היה חינמון יומי ישראלי שיצא לאור בין השנים 2008 ו-2009. העיתון השתייך לקבוצת ידיעות אחרונות, והוקם במטרה להתחרות בחינמונים ובראשם ישראל היום, שצברו פופולריות והחלו לפגוע בתפוצתו של עיתון האם. העיתון חולק בתחנות רכבת ישראל, בדוכני מפעל הפיס ובסניפי דואר ישראל ורשת הקפה ארומה, ועורכו היה ערן טיפנברון. לעיתון לא הייתה מערכת חדשות עצמאית, והידיעות שהתפרסמו בו התבססו ברובן על פרסומים ב-ynet ובאתר הספורט ONE, שניהם בשליטת קבוצת ידיעות אחרונות. בניגוד לטבלואידים המתחרים, אופיין 24 דקות כצהובון, שהציג כותרות גדולות ובוטות ועיצוב צבעוני והרבה לפרסם בשערו ידיעות רכילות. ביוני 2009 נסגר העיתון, לאחר שלא הצליח להתחרות בישראל היום (במחצית השנייה של 2008 זכה העיתון לחשיפה של שבעה אחוזים בלבד, לעומת 23.2 אחוזים למתחרה).

בשבע

בשבע הוא שבועון דתי-לאומי המופץ חינם, בעריכת עמנואל שילה, שיוצא לאור החל מ-19 ביולי 2002.

דניאל ליטמן

דניאל ליטמן (נולד ב-19 באוקטובר 1990) הוא שחקן ישראלי.

הזמן הוורוד

הזמן הוורוד הוא עיתון לקהילת הלהט"ב בישראל, שהופץ אחת לחודש במתכונת חינמון. הגיליון הראשון של העיתון פורסם בספטמבר 1996, ומאז ובמשך כ- 12 שנה כמעט ברציפות העתון יצא לאור, עד לסגירתו בפברואר 2008.

חינם

מוצר או שירות אשר ניתנים ללא תמורה נחשבים שניתנו בחינם.

נתינה שכזו, תמיד כרוכה בעלות כלשהי, בין אם היא עלות כספית (בשל עלות חומרי גלם, שכר לעובדים וכולי), ובין אם היא תשומת לב או השקעת זמן בדבר הניתן - אך העלות לא מושתת על המקבל. ישנן סיבות רבות למתן דברים בחינם, ונתינה כזאת מבוססת על מודל עסקי מסוים או מעידה על אינטרס מסוים.

ידיעות אחרונות

ידיעות אחרונות הוא עיתון היוצא לאור בישראל החל מה-11 בדצמבר 1939. משנות ה-70 הוא הנפוץ ביותר מבין העיתונים הנמכרים בישראל. עד חודש יולי 2010 היה גם הנפוץ ביותר בין כלל עיתוני ישראל, אז איבד את המקום הראשון לטובת החינמון "ישראל היום".העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם (חינמון) שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. הוא העיתון הישראלי היומי בעל התפוצה הרחבה ביותר.

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, מתאפיין העיתון בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי-יהודי שלדון אדלסון.

ישראלי (עיתון)

ישראלי היה חינמון ישראלי יומי בתפוצה ארצית שיצא לאור בשנים 2006–2007. עיתון זה היה החינמון הראשון שהופץ מדי יום בתפוצה ארצית בישראל.

מטרו

האם התכוונתם ל...

מטרו (עיתון)

מטרו (Metro International) הוא חינמון שיוצא לאור ב-18 מדינות ברחבי העולם, ב-15 שפות ו-56 מהדורות יומיות. למטרו תפוצה של 17 מיליון קוראים ביום, ו-37 מיליון בשבוע.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

מעריב הבוקר

מעריב הבוקר הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם (חינמון), נמצא בבעלות איש העסקים אלי עזור, ומהווה גרסה מקוצרת של היומון מעריב השבוע. הפצתו ברחבי ישראל החלה ב-5 באוגוסט 2007 תחת המותג "מטרו ישראל", ולאחר מכן "ישראל פוסט" עד שנת 2016.

משפחה (שבועון)

משפחה - השבועון לבית היהודי הוא שבועון חרדי היוצא לאור מאז טבת תשמ"ח.

עיתון

עיתון הוא כתב-עת היוצא לאור, בדרך כלל, בתדירות קבועה בדפוס, או באופן אלקטרוני המכיל חדשות, מאמרים אינפורמטיביים ופרסום. עיתון מודפס בדרך כלל על נייר זול יחסית. עיתונים המפורסמים באינטרנט נקראים עיתונים מקוונים או אתרי חדשות. עיתונים מתפרסמים בדרך כלל על בסיס יומי או שבועי, אך ישנם מגזינים המתפרסמים בפורמטים אחרים.

עיתונים מפרסמים בדרך כלל מאמרי חדשות וכתבות העוסקות בחדשות בינלאומיות וחדשות מקומיות. החדשות כוללות: אירועים פוליטיים ואישיים, עסקים וכלכלה, פשע, מזג אוויר קשה ואסונות טבע, בריאות ורפואה, מדע וטכנולוגיה, ספורט ובידור, חברה, אוכל ובישול, אומנות וכדומה. עיתונים מסורתיים מכילים גם מאמרי מערכת וכן מאמרים של פובליציסטיים וטורים אישיים של כתבים.

מלבד חדשות, בעיתונים מפורסם חומר רב נוסף כגון, תחזית מזג אוויר, ביקורות וסקירות של אמנות (ספרות, קולנוע, תיאטרון, אדריכלות ואמנות) ושל שירותים מקומיים (מסעדות, חנויות ועוד).

עיתונות בישראל

עיתונות בארץ ישראל החלה עוד בימי היישוב הישן. מאז יציאת החבצלת בירושלים ב-1863 על ידי ישראל ב"ק, ראו אור עיתונים עבריים באופן סדיר בארץ ישראל. העיתונות שימשה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לצורך דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. בשנת 1884 ראה אור גליונו הראשון של הצבי, עיתונו של אליעזר בן-יהודה והיומון הראשון בעברית בארץ ישראל. מראשית העלייה השנייה (1904) ועד מלחמת העולם הראשונה צמחה בארץ ישראל עיתונות עברית מקורית ואידאולוגית. ב-1915 הוציא השלטון העות'מאני בארץ ישראל צו סגירה לעיתונים העבריים, פרט ל"החרות", שהמשיך להופיע עד 1917. תחילת המנדט הבריטי בישרה לראשונה על חופש עיתונות יחסי בארץ ישראל. רוב העיתונים ביישוב היו עיתונים מפלגתיים, כמות העיתונים היומיים ביישוב, שיצאו על ידי כל פלג אידאולוגי, הייתה בלתי פרופורציונלית לגדלו הזעיר. כן ראו אור עיתונים פרטיים בהם, "הארץ" (1919), "ידיעות אחרונות" (1939) ו"מעריב".

ערוץ 7

ערוץ 7 הוא רשת תקשורת ישראלית, הכוללת אתר חדשות, עיתון וכן שידורי טלוויזיה ורדיו המועברים דרך האינטרנט. לרשת תכנים בעברית, באנגלית, ברוסית, בספרדית ובצרפתית. הרשת מזוהה עם המגזר הדתי-לאומי.

הרשת נמצאת בבעלות תאגיד Holyland Holdings, הרשום באיי מרשל, שבעלי השליטה בו הם משה גנץ ושילה סימנוביץ, שניהם אזרחי ארצות-הברית.

פוליטיקו

פוליטיקו (באנגלית: Politico) הוא ארגון תקשורת העוסק בנושאים פוליטיים. הארגון כולל את אתר האינטרנט politico.com, חינמון המופץ באזור וושינגטון די. סי. ומנהטן, מגזין, פודקאסט ותכנים המועברים באמצעי מדיה נוספים.

את פוליטיקו ייסדו העיתונאים ג'ון האריס וג'ים ונדהיי שפרשו מהוושינגטון פוסט והמהדורה הראשונה של העיתון יצאה ב-23 בינואר 2007.

ב-2015 הושק עיתון ואתר אינטרנט בשם פוליטיקה אירופה, מיזם משותף של פוליטיקו ואקסל שפרינגר.

פוסט

האם התכוונתם ל...

קו עיתונות

קו עיתונות (בעבר קו עיתונות דתית) היא רשת מקומונים חינמיים הפועלת בישראל. עיתוני הרשת מופצים מדי שבוע (בימים רביעי, חמישי או שישי) או חודש (3 מקומונים) בריכוזים חרדיים ודתיים וכוללים חדשות מקומיות וארציות, בעיקר כאלו הקשורות לקהל היעד. רוב העורכים והכותבים ברשת הם חרדים.

הרשת הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. במשך השנים נפתחו על ידי הרשת מקומונים חדשים או הצטרפו אליה שבועונים קיימים (כגון "קשר עסקי" שיצא לאור בפתח תקווה ונטמע ברשת) ונכון ל-2016 כוללת הרשת 11 מקומונים. לפי סקרי TGI מובילים מקומוני הרשת באחוזי החשיפה בסופי שבוע בקרב הציבור החרדי בישראל, אולם שיעור הקוראים ירד מ-37.5% בשנת 2009 ל-30.4% בסוף 2011.בשנת 2014 החלה הרשת להפיץ בסופי שבוע גם חינמון ארצי בשם "כל ישראל" ובתחילת 2016 הוא החל להימכר תמורת של 5 שקלים.

כמו כן הקימה הרשת אתר חדשות בשם "כל הזמן".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.