חינה רוזובסקה

חינה רוזובסקה (17 באוגוסט 190828 באוגוסט 1996) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית בתקופת היישוב ובימי המדינה ויקירת העיר תל אביב, תואר אותו קיבלה בשנת 1991.

רוזובסקה נולדה ברוסיה, בעיר סנקט פטרבורג למשפחה של אנשי תיאטרון ומוזיקה. דודה היה מלחין ושני אחיה היו אף הם שחקנים. היא למדה משחק בסנקט פטרבורג ואחר כך בסטודיו לדרמה במוסקבה.

רוזובסקה עלתה ארצה בגיל 19 בשנת 1927. מיד עם עלייתה הייתה חברה בתיאטרון הארץ ישראלי בהדרכת מנחם גנסין בתל אביב. לאחר שנישאה בשנת 1932, למהנדס ליאון קמינר, עזבה את התיאטרון ועברה להתגורר בירושלים, שם הייתה פעילה בסטודיו לדרמה של נוער בהנהלתה של הגברת רחל שוורץ.

רוזובסקה חזרה לתל אביב ולמשחק רק ב-1942. היא שיחקה בתיאטרון המטאטא במשך 12 שנים עד לסגירתו בשנת 1954. בשנת 1954 החלה להופיע עם השחקן יוסף לוי בערבי מערכונים ברחבי הארץ. בתחילת שנות ה-60 הופיעו יחד תחת השם "בימת השניים" ובסוף שנות ה-60 הקימו את "תיאטרון דורות" שהעלה בין השאר את המחזות "רצח האחות ג'ורג'" ו"על בנות וצנחנים" (מחזה של יוסף לוי, הועלה לראשונה ב-1949 בשם "חיות הנגב באות העירה").

רוזובסקה הופיעה גם בקולנוע, בסרטים ובסדרות טלוויזיה בהם: סאלח שבתי, "סוסעץ", "דודה קלרה", "המלאך היה שטן", גילמה את גברת ברנר בקרובים קרובים, גילמה את סבתא של אלכס ב"אלכס חולה אהבה", את אמו של מיכה (ירון לונדון) ב"זוג נשוי" וכן את סבתא של תומאס בסרט "חסד מופלא", ושיחקה בתפקיד אורח בסירטו של זאב רווח "המובטל בטיטו".

רוזובסקה הייתה אחייניתו של המלחין והמוזיקולוג שלמה רוזובסקי (18781962). בתה, גאיה, נישאה למלחין, המעבד והמוזיקאי אלכס וייס ולשניים נולדו שני ילדים.

רוזובסקה נפטרה ב-1996, בגיל 88, ונטמנה בבית העלמין קריית שאול. הותירה אחריה בת ונכדים.

חינה רוזובסקה
חינה רוזובסקה
לידה 17 באוגוסט 1908
פטירה 28 באוגוסט 1996 (בגיל 88)

קישורים חיצוניים

17 באוגוסט

17 באוגוסט הוא היום ה-229 בשנה בלוח הגרגוריאני (230 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 136 ימים.

1908

שנת 1908 היא השנה השמינית במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1908 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1996

שנת 1996 היא השנה ה-96 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1996 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1996 בישראל

1996 בישראל (ה'תשנ"ו-ה'תשנ"ז) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 48 שנה מיום היווסדה. האירועים הבולטים בה היו מבצע ענבי זעם כנגד חזבאללה בצפון, חיסולו של המחבל יחיא עייש אשר הצית גל טרור במרכזי הערים בישראל ומהומות מנהרת הכותל.

28 באוגוסט

28 באוגוסט הוא היום ה-240 בשנה בלוח הגרגוריאני (241 בשנה מעוברת) עד לסיום השנה נשארו עוד 125 ימים.

אלכס וייס

אלכס וייס (19 בינואר 1929 – 10 בספטמבר 2001) היה מעבד מוזיקלי ישראלי שפעל בתחום הזמר העברי והבידור הקל משנותיה הראשונות של ישראל עד תחילת שנות ה-80.

בית המשפט (תוכנית רדיו)

"בית המשפט" הייתה תוכנית רדיו ששודרה ב"קול ישראל" במשך שנים רבות, וכללה משפט מבוים, שהתבסס על משפט אמיתי שנערך בישראל או בחו"ל.

את הפורמט של התוכנית הגה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 השדרן יעקב בן-הרצל, משפטן בהשכלתו, והוא שכתב והגיש את התוכנית.

סדרת התוכניות הראשונה שודרה מתחילת שנות ה-50 עד שנת 1955, שבה יצא בן-הרצל להשתלמות בארצות הברית במסגרת "פוינט-פור" – תוכנית מלגות של ממשלת ארצות הברית לכוכבי רדיו וטלוויזיה.

התוכנית חודשה בשנת 1965 ושודרה מדי שבוע עד שנת 1983, בהגשתו של בן-הרצל ובהפקת רחל הרמתי. שידורה של כל תוכנית נמשך כשעה. בן הרצל פתח כל תוכנית במילים: "גבירותי ורבותי, עלילת המשפט שלפניכם אירעה במציאות, ושמות ופרטים שונו כדי שלא לפגוע באנשים חפים מפשע".צוות התוכנית כלל:

אב בית-דין – שופט או שופט לשעבר.

תובע – אחד מאנשי פרקליטות המדינה.

סניגור – עורך-דין נודע בתחומו.

"מושבעים" – עיתונאים שהציגו את הפן הציבורי ורב שהציג את הפן היהודי-דתי.

פקיד עזר (כרוז) שתפקידו העיקרי היה הקריאה הידועה: "בית המשפט", והצגת העדים, בקריאה רמה שנועדה להזמינם מהמסדרון.בין המשתתפים כאב בית הדין נטלו חלק השופט שלמה תוסיה-כהן וויקטוריה אוסטרובסקי-כהן, שהתחילה להשתתף בתוכנית בהיותה תובעת ומונתה לשופטת אחרי שסיימה את תפקידה כ"שחקנית".

התובע הראשון היה פרקליט מחוז תל אביב יעקב בר-אור שהיה גם סגנו של גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן.

התובע השני היה סברין שראטר, שבתוקף תפקידו בפרקליטות נכח בתלייתו של אייכמן ופיזור אפרו בים.

התובעת השלישית פנינה דבורין, שהייתה בתחילת דרכה בפרקליטות וכבר אז בבחינת "כוכב עולה".

כסנגורים כיהנו עורכי הדין גבריאל בך, שהיה אחר כך לשופט בית המשפט העליון, אמנון גולדנברג, צבי לידסקי, נירה לידסקי, אמנון זכרוני, גד נשיץ ודוד יפרח .

עם תחילת שידור התוכנית קמה סערה בלשכת עורכי הדין ונאסר לפרסם את שמות המשתתפים מפאת פרסומם האישי, שהיה אסור ולא נאה באותם זמנים.

בין ה"מושבעים" ניתן היה לשמוע את העיתונאים אורי קיסרי, שלום רוזנפלד, גבריאל צפרוני והפסיכולוג הקליני אוריאל עקביא.

שחקנים רבים וידועים השתתפו בתוכנית, בהם יוסי בנאי, אבנר חזקיהו, שלמה בר-שביט, עדנה פלידל, טובה פרדו, חינה רוזובסקה, מרים זוהר, ליא קניג, תיקי דיין, אסתר גרינברג-שבק, יעקב בן-סירא, גדעון זינגר, נירה רבינוביץ', אברהם ניניו, בצלאל לונדון, דודו טופז ועוד.

פקיד העזר (הכרוז) היה שלמה פנדו, וזה היה גם תפקידו במציאות.

הדוד וניה

הדוד וניה (ברוסית: Дядя Ваня, "דיאדא ואניה") הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הרוסי אנטון צ'כוב. המחזה ראה אור ב-1897 וב־1899 הוא הוצג במסגרת התיאטרון האמנותי של מוסקבה, בבימויו של קונסטנטין סטניסלבסקי.

המחזה מתאר את ביקורו של הפרופסור הקשיש ואשתו השנייה המושכת והצעירה ממנו בהרבה, ילנה, באחוזתם הכפרית שמממנת את אורח חייהם העירוני. במקום נוכחים שני חבריהם, וניה, אחיה של אשתו הראשונה והמנוחה של הפרופסור, שמנהל את האחוזה מזה שנים רבות, ואסטרוב, רופא מקומי. שניהם שבויים בקסמה של ילנה, בעודם מבכים את מר גורלם הקרתני בפרובינציה. סוניה, בתו של הפרופסור מאשתו הראשונה, ניהלה את האחוזה ביחד עם וניה, בעודה סובלת מהידיעה שהיא מכוערת ומרגשותיה העזים כלפי ד"ר אסטרוב שאינו שת לבו אליה. המצב מגיע לידי משבר כשהפרופסור מכריז על כוונתו למכור את האחוזה, ביתם של וניה וסוניה וטעם חייהם, ולהשקיע את הכסף שיקבל מהמכירה במקורות הכנסה שיאפשרו לו ולאשתו לחיות ברמת חיים גבוהה יותר.

המובטל בטיטו

המובטל בטיטו הוא סרט קולנוע קומי מבית היוצר של זאב רווח. את התסריט כתבו זאב רווח (שגם ביים ושיחק בתפקיד הראשי) וניסים עזיקרי על-פי מחזהו של טומי לפיד "תפוס את הגנב".

המלאך היה שטן

המלאך היה שטן הוא סרט אימה דל-תקציב בבימויו של משה גז, איש עסקים בתחום הצילום. בסרט מככבים אופליה שטראל, טובה בירן, גז עצמו, מירי בן דוד, ניסים דדון (פרנקו), אלי סנדלר, חינה רוזובסקה ותושבי שכונת רמת עמידר ברמת גן שבה גר גז ושנמצאה ליד חנות הצילום בבעלותו. הסרט מפורסם בזכות הכינוי "הסרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים" שדבק בו.

הסרט צולם בשנת 1971 ויצא לאקרנים בשנת 1976.

זוג נשוי

זוג נשוי הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1983 שכתב וביים יצחק צפל ישורון, עם ירון לונדון, מירי פביאן ורות חרל"פ בתפקידים הראשיים.

העלילה עוסקת בזוג נשוי החווה את משבר אמצע החיים עם עליות וירידות ביחסים ביניהם ובין ילדיהם.

בסרט יש קטעי סקס וקטע עירום שהיו נועזים לאותה התקופה.

חסד מופלא

חסד מופלא הוא סרט קולנוע ישראלי של הבמאי עמוס גוטמן מ-1992. זה אחד הסרטים הישראליים הבודדים העוסקים במחלת האיידס. הסרט כולל פרטי ביוגרפיה מחייו של גוטמן, והיה סרטו האחרון לפני שנפטר מאיידס.

הסרט זכה ב"פרס וולג'ין" וב"פרס הסרט הטוב" בפסטיבל חיפה.

יוסף כרמון

יוסף כרמון (נולד ב-14 ביוני 1933) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאי ישראלי.

יקיר העיר תל אביב-יפו

יַקיר העיר הוא תואר כבוד שמעניקה עיריית תל אביב-יפו מדי שנה, מאז 1976, לאישים שונים לאות הוקרה על פועלם הציבורי.

לה מנדראגולה

לה מנדראגולה (באיטלקית: הדודאים) הוא מחזה איטלקי שנכתב בשנת 1517 על ידי ניקולו מקיאוולי.

סאלח שבתי

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שיצא בשנת 1964. זהו הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. מאוחר יותר הופק גם כמחזמר.

קרובים קרובים

קרובים קרובים הייתה קומדיית מצבים ישראלית ששודרה במקור, בין השנים 1983–1986, בערוץ הראשון. הסדרה נודעה בתור קומדיית המצבים הישראלית הראשונה והיא נחשבה בזמנו לאחת מתוכניות הדגל של הטלוויזיה בישראל.

"קרובים קרובים" הופקה על ידי הטלוויזיה הלימודית ועסקה בחייה של משפחה ישראלית מורחבת, החולקת מגורים בבניין משותף בתל אביב.

עונותיה הראשונה והשנייה נכתבו על ידי אפרים סידון וב. מיכאל, ואילו העונה השלישית נכתבה על ידי סידון לבדו. את פרקי הסדרה ביים יצחק שאולי והפיקה אותה רישה טירמן.

את נעימת הפתיחה של הסדרה הלחינה נורית הירש.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.