חיל משלוח

חיל משלוח הוא כינוי ליחידות צבא הנשלחות על ידי ממשלתן לתקופה מוגבלת לשם התערבות בעימות צבאי המתרחש הרחק מגבולות אותה מדינה, לרוב לשם תמיכה במדינות בעלות ברית. יחידות אלו, היכולות להיות בסדרי גודל שונים, נדרשות לרוב להיות בעלות מערכות לוגיסטיות המאפשרות להן להתקיים ככוח לוחם עצמאי לתקופה ארוכה הרחק מבסיסי האם.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה כונו חלק מהכוחות שלחמו בזירה האירופית בשם "חיל משלוח".

במהלך מלחמת העצמאות כונו חלק מהכוחות כנגדם לחם צה"ל "חילות משלוח". גם לאחר מכן, שלחו מדינות עימות חילות משלוח כנגד מדינת ישראל במספר מקרים, כדוגמת חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים.

החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה

החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה הייתה חזית לחימה במערב אירופה במלחמת העולם הראשונה, אחת משתי חזיתות הלחימה המרכזיות של מלחמה זו. הלחימה בחזית זו התנהלה בעיקרה בשטח בלגיה וצפון צרפת, והכוחות הלוחמים במסגרתה היו צבא הקיסרות הגרמנית מהצד האחד, וצבאות מדינות ההסכמה מהצד השני. כוחות מדינות ההסכמה כללו, בנוסף לצבאות צרפת ובלגיה, גם את צבא האימפריה הבריטית, לרבות צבאות מדינות חבר העמים הבריטי, ובשלבים המאוחרים של המלחמה, גם חיל משלוח מארצות הברית, לאחר הצטרפותה של האחרונה למלחמה. מדינות נוספות שלחו כוחות בהיקף מצומצם יותר להשתתף בלחימה בחזית זו. שמה של החזית נובע ממיקומה ביחס לקיסרות הגרמנית.עם פרוץ המלחמה בשנת 1914, פתח צבא הקיסרות הגרמנית במתקפה בחזית המערבית, והשתלט על לוקסמבורג, בלגיה וחלק ניכר מצפון-מערב צרפת. ההתקדמות המהירה של הצבא הגרמני בשלבי הפתיחה של המלחמה, בו זמנית עם הנסיגה הגדולה למארן של הצבאות הצרפתי והבריטי, נבלמה במסגרת הקרב הראשון על המארן. לאחר שלב המרוץ אל הים התחפרו הצדדים היריבים לאורך קו מתפתל של שוחות מבוצרות מחוף הים הצפוני ועד גבול צרפת עם שווייץ. קו חזית זה נותר כמעט ללא שינוי לאורך רוב המלחמה.

בין השנים 1915–1917 ערכו הצדדים היריבים מספר מתקפות גדולות, שהסתייעו בהפגזות ארטילריה כבדות. אולם צירוף קטלני של שוחות מבוצרות, עמדות מקלעים, גדרות תיל והפגזות ארטילריות, העניקו יתרון לצד המגן וגרמו לנפגעים רבים בקרב הכוחות התוקפים. כתוצאה מכך, לא נוצרו שינויים משמעותיים בקו החזית. בין הקרבות הקטלניים ביותר בולטים קרב פשנדל שבו נפגעו כ-600,000 חיילים, קרב ורדן שבו נפגעו כ-700,000 חיילים משני הצדדים, והקרב על הסום עם יותר ממיליון נפגעים.

בניסיון לצאת מהמבוי הסתום שאליו נקלעה חזית זו, פותחו טכנולוגיות צבאיות חדשות, בהן לוחמה כימית, מטוסי קרב וטנקים. אולם, רק לאחר ששופרה טקטיקת הלחימה, החלה תזוזה בקו החזית. תחילה הייתה זו מתקפת האביב הגרמנית בשנת 1918, אשר התאפשרה בעקבות סיום הקרבות בחזית המזרחית בחוזה ברסט-ליטובסק. במתקפה זו השתמשו הגרמנים בטקטיקות הסתננות חדשות שבזכותן הצליחו להתקדם כמעט 100 ק"מ מערבה, התזוזה הגדולה ביותר בקו החזית המערבית מאז שנת 1914, שכמעט והביאה להתמוטטותו של כל קו החזית הצרפתי.

מנגד, הצטרפותה של ארצות הברית לצד מדינות ההסכמה, אשר הביאה עמה חיילים רעננים לחזית, העלתה את המורל בקרב החיילים הצרפתים והבריטים בחזית. איחוד הפיקוד בשורות מדינות ההסכמה תחת הגנרל פרדיננד פוש, בלימתה של מתקפת האביב הגרמנית והצלחתה של מתקפת מאה הימים מצד מדינות ההסכמה שכנעו את מפקדי הצבא הגרמני כי לא ניתן למנוע תבוסה, והקיסרות הגרמנית נאלצה לנסות ולהשיג שביתת נשק.

אף שבחזית המערבית היו תזוזות מועטות בלבד, חזית זו התבררה כמכרעת, והניצחון של מדינות ההסכמה בה התווה את תנאי הסכם השלום של חוזה ורסאי מיום ב-28 ביוני 1919, ושמו קץ למלחמה הגדולה.

הכוחות המזוינים של עיראק

הכוחות המזוינים של עיראק (בערבית: القوات المسلحة العراقية; תעתיק מדויק: אלקֻוַּאת אלמסלחת אלעִרַאקיה) מורכבים משלוש זרועות עיקריות - צבא היבשה העיראקי, חיל האוויר העיראקי וחיל הים העיראקי הקטן. עד מלחמת המפרץ נחשבו הכוחות המזוינים של עיראק לאחד מהכוחות הגדולים והחזקים במזרח התיכון. כיום, עיראק עסוקה בשיקום צבאה והשליטה בשטחה מתחלקת בין הכוחות העיראקיים לכוחות של ארצות הברית ובעלי בריתה. הכוחות המזוינים העיראקיים הוקמו ב-6 בינואר 1921.

התבדלות

התבדלות (בלועזית: איזוֹלַציוניזם) היא גישה של קבוצה חברתית (שבט, קבוצה אתנית, דת או מדינה) המעדיפה להסתגר או לסגור את שעריה (להגירה) כדי לשמר את תרבותה משינויים תרבותיים או דמוגרפיים. מטבעה, ההתבדלות מצמצמת את הפתיחות ושיתוף הפעולה עם גורמים שונים בסביבתה.

לפעמים משתמשים במונח בדלנות או בדלנות מדינית לתיאור גישה זו, אבל המונח "בדלנות" מתייחס לגישה אחרת (בלועזית: סֶפָּרָטיזם).

חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים

חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח דיוויזיוני שנשלח על ידי חוסיין מלך ירדן לסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים. כוח זה השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה כנגד כוחות צה"ל וסייע בעצירת תנופת ההתקדמות של צה"ל מזרחה לעומק סוריה.

חיל המשלוח המצרי (1916)

חיל המשלוח המצרי (באנגלית: Egyptian Expeditionary Force – EEF) היה חיל משלוח בפיקוד בריטי שחנה במצרים במלחמת העולם הראשונה. מפקדת הכוח הייתה בקהיר וייעודו העיקרי היה הגנה על תעלת סואץ, עורק החיים העיקרי למושבות האימפריה הבריטית שבמזרח. על הכוח פיקד גנרל ארצ'יבלד מארי, שהיה תקופה קצרה ראש המטה הכללי של הצבא הבריטי האימפריאלי (Chief of the Imperial General Staff), ולאחר שכשל בניסיונותיו לכבוש את העיר עזה הוחלף בידי הגנרל אלנבי. במקור הורכב החיל מחיילים מצריים, הודיים ואחרים, ברובם מוסלמים. לאחר שהוכרז על ג'יהאד הועמדה נאמנותם בספק. לפיכך, שונה הרכב חיל המשלוח המצרי והורכב בעיקר מגייסות בריטיים, אוסטרלים וניו זילנדים, וכשחלק מהכוחות הללו הופנו לחזית המערבית באביב 1918, החליפו אותם הגדודים העבריים וחיילים הודיים נוספים.

חיל המשלוח המצרי (1948)

חיל המשלוח המצרי לא"י-פלשתינה 1948 היה חיל משלוח שגויס במצרים ונשלח לארץ ישראל במסגרת הפיקוד הערבי העליון של ארצות ערב על מנת לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם במדינת ישראל. הצבא המצרי שפלש לישראל מנה בתחילה כ-10,000 חיילים, ובהמשך גדל לכ-50,000.

חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים

חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח גדול, שנשלח על ידי נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר לזירה הצפונית במהלך מלחמת יום הכיפורים כדי לעזור לסוריה. חיל המשלוח השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה כנגד כוחות צה"ל והביא לעצירת תנופת הכיבוש של צה"ל בדרכו מזרחה לכיוון דמשק.

חיל המשלוח של ארצות הברית

חיל המשלוח של ארצות הברית או חיל המשלוח האמריקאי (באנגלית: American Expeditionary Forces; בר"ת: AEF) היה חיל משלוח שהורכב מאנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית אשר נשלח לאירופה במלחמת העולם הראשונה. חיל המשלוח האמריקאי נלחם בשנה האחרונה למלחמה בצרפת, לצד כוחות צבאות צרפת ובריטניה כנגד צבא הקיסרות הגרמנית. חיל המשלוח סייע לצבא צרפת בחזית המערבית בעת מתקפת האביב ובמתקפת מאה הימים בשלהי שנת 1918.

חיל נחתים

חיל נֵחָתים הוא חיל רגלים מובחר ונייד המוכשר ומאומן ללוחמה אמפיבית כלומר לנחיתת סער מן הים לשם לחימה בחוף. הנחתים מורדים בדרך כלל מכלי שיט ייעודי (נחתת או רחפת) לחוף פתוח לשם תקיפת אויב ביבשה על מנת לכבוש שטחי מפתח, להשתלב במבצע משולב או לשם ביצוע מבצעים חשאיים ופשיטות של תקיפת יעדים קרובים לחוף והשגת מודיעין צבאי. בעת המודרנית מאומנים נחתים לנחות לשדה הקרב גם ממסוקים ואף בצניחה. בתפיסה האסטרטגית האימפריאליסטית-מעצמתית מהווה חיל הנחתים חיל משלוח זמין שיכול להיות מנוייד במהירות יחסית לאזורים מרוחקים ככוח התערבות. בצה"ל אין חיל נחתים, עם זאת, עם הקמתה מחדש של חטיבת גבעתי ב-1983 הייתה כוונה להכשירה כחטיבת נחתים, כוונה שלא מומשה.

טייסת 201

טייסת 201, המכונה גם "טייסת האחת", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. במשך 35 שנים הפעילה מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") (מאז הקמתה בשנת 1969 ועד שנת 2004). כיום מפעילה מטוסי F-16I ("סופה") מבסיס רמון.

יחסי אלג'יריה–ישראל

בין אלג'יריה וישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים והיחסים בין שתי המדינות מתוחים על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי.

יחסי ישראל–לוב

בין מדינת ישראל לבין לוב שוררת עוינות קשה ומאז עצמאותה של לוב ונכון ליולי 2019, אין יחסים דיפלומטיים בין המדינות.

כוח המשלוח הברזילאי

כוח המשלוח הברזילאי (בפורטוגזית: "Força Expedicionária Brasileira" ובקיצור - FEB), היה חיל משלוח בן כ-25,300 חיילים שהוקם על ידי ממשלת ברזיל בראשותו של הדיקטטור ז'טוליו ורגאס, כלל כוחות רגלים, ארטילריה ואוויר, ונלחם כחלק מבעלות הברית במערכה האיטלקית במלחמת העולם השנייה, בשנים 1944–1945.

כיבוש סמואה הגרמנית

כיבוש סמואה הגרמנית (כיום: סמואה) במלחמת העולם הראשונה התרחש ב-29 וב-30 באוגוסט 1914 והיה הפעולה המלחמתית הראשונה של ניו זילנד, אשר במהלך המלחמה לחמה לצד בריטניה. ניו זילנד הפעילה לשם כך חיל משלוח שהוקם לצורך המשימה: "כוח המשלוח של סמואה" (Samoa Expeditionary Force). לא היה בכוח הגרמנים במקום להפעיל התנגדות אפקטיבית אל מול עליונות מכרעת של כוח המשלוח, והכיבוש בוצע ללא קרב. בהסדרים שלאחר המלחמה, קיבלה ניו זילנד מנדט על השטח.

מלחמת האזרחים של צפון תימן

מלחמת האזרחים של צפון תימן (בערבית: ثورة 26 سبتمبر, "המהפכה של ה-26 בספטמבר") התרחשה בין ה-26 בספטמבר 1962 ל-1 בדצמבר 1970 בצפון תימן בין לוחמי גרילה הנאמנים לממלכה המותוואכלית של תימן (المملكة المتوكلية اليمنية, להלן: המלוכנים) לתומכי הרפובליקה הערבית של תימן (الجمهورية العربية اليمنية, להלן: הרפובליקנים). המלחמה פרצה לאחר הפיכה, אשר ביצעו מהפכנים רפובליקנים בהובלת הצבא בפיקודו של עבדאללה אל סלאל. במהלך ההפיכה הודח האימאם, שהוכתר ימים בודדים קודם לכן, מוחמד אל-בדר, ותימן הוכרזה רפובליקה בראשות עבדאללה אל סלאל שהפך לנשיאה. האימאם נמלט לגבול עם סעודיה, שם גייס תמיכה משבטים שיעיים צפוניים במטרה לתפוס בחזרה את השלטון, והעימות התדרדר תוך זמן קצר למלחמה כוללת.

הצד המלוכני קיבל תמיכה צבאית מירדן ומערב הסעודית, כאשר בריטניה (בעזרת ישראל, במסגרת "מבצע רוטב") העניקה סיוע חשאי. הצד הרפובליקני נהנה מתמיכת מצרים, כאשר ברית המועצות סיפקה מטוסי קרב. בלחימה היו מעורבים לוחמים בלתי סדירים לצד כוחות צבא קונבנציונליים, ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר תמך ברפובליקנים עם חיל משלוח של כ-70,000 חיילים וכלי נשק. על אף מספר מבצעיים צבאיים וועידות שלום נקלעה המלחמה למבוי סתום עד אמצע שנות ה-60.

מחויבותה של מצרים למלחמה נחשבת כאחד הגורמים אשר הזיקו לביצועי צבאה במהלך מלחמת ששת הימים, כאשר לאחריה התקשה נאצר להמשיך ולקיים מעורבות צבאית בצפון תימן והחל להוציא ממנה את כוחותיו. הדחתו המפתיעה של סלאל ב-5 בנובמבר 1967 בידי פלג מבין אנשיו, שנתמכו בשבטים רפובליקנים, הביא לשינוי מוקדי הכוח בבירה צנעא, בעוד המלוכנים קרבים אליה מצפון. הממשלה הרפובליקנית החדשה הונהגה על ידי עבדול רחמן אל-אריאני, אחמד נומן ומוחמד עלי עות'מאן, אשר התפטרו ממשרתם או נמלטו מהארץ בתוך זמן קצר, והותירו את הבירה במצב של אנרכיה, תחת הנהגתו של ראש הממשלה, חסן אמרי. המצור על צנעא ב-1967 היווה את נקודת המפנה של המלחמה, לאחר שראש הממשלה הצליח לשמור על השליטה בבירה, והמלוכנים הסירו את המצור בפברואר 1968. עימותים צבאיים נמשכו במקביל לקיום שיחות שלום, עד 1970, כאשר הכירה סעודיה ברפובליקה, והפסקת אש נכנסה לתוקף.

מסע המלחמה האתונאי לסיציליה

מסע המלחמה האתונאי לסיציליה היה מסעו של חיל משלוח אתונאי לסירקוסאי שבסיציליה, אשר התנהל במשך שנתיים, בין 415 ל-413 לפנה"ס. המסע היה חלק מהמלחמה הפלופונסית, ובאמצעותו ניסתה אתונה להשיג שליטה אסטרטגית באי שהיה בעיקר תחת השפעה ספרטנית. המשלחת לא הצליחה להשיג את מטרותיה מלכתחילה בשל אי בהירות מטרותיה ומבנה הפיקוד המעומעם שלה, שכן מונו שני מצביאים למשלחת ערב צאתה: ניקיאס ואלקיביאדס. במהלך הדיונים המקדימים באתונה גדל חיל המשלוח המתוכנן מכוח קטן של 20 ספינות לצי עצום של 134 תלת חתריות. כמו כן האדם הדומיננטי והכוח המניע העיקרי מאחורי מסע המלחמה, אלקיביאדס, נקרא עוד טרם תחילת הלחימה להישפט באתונה באשמות חילול קודש באתונה. למרות ניצחונות ראשוניים מעודדים, המשלחת נחלה תבוסה. המצור שהטילו האתונאים על סירקוסאי כמעט והביא לנפילתה, אך הקערה התהפכה עם הגעתו של המצביא הספרטני גיליפוס, והאתונאים נהפכו מצרים לנצורים. ניקיאס ניסה נואשות לחלץ את צבאו, אך הוא וחייליו הוכו על ידי החיילים הספרטנים ורבים מהם נפלו בשבי. גם לאחר הגעת תגבורת מאתונה לא הצליחו האתונאים להיחלץ מהמצור וסופו של דבר נאלצו להיכנע. ניקיאס הוצא להורג בפקודת הסירקוסאים ושאר חייליו נמכרו לעבדות.

סמואה

המדינה העצמאית של סמואה (בסמואית: Malo Sa'oloto Tuto'atasi o Samoa, באנגלית: Independent State of Samoa) או בקיצור סמואה היא מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט, השוכנת על מספר איים. בין השנים 1900 לבין 1914 נקראה סמואה הגרמנית, ובין השנים 1914, למן כיבוש סמואה הגרמנית בידי ניו זילנד, לבין 1997, היה שמה סמואה המערבית.

פורטוגל במלחמת העולם הראשונה

בראשית 1916 החלה פורטוגל להשתתף במלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה. חייליה נלחמו בחזית המערבית במסגרת חיל משלוח לקרבות בצרפת ובמקביל התנהלה מלחמה קולוניאלית בין המושבה הפורטוגלית במוזמביק למזרח אפריקה הגרמנית. בעורף היה המצב הפוליטי מעורער והקשיים שהציב מצב המלחמה ערערו את היציבות עד כדי מלחמת אזרחים בסמוך לסיום המלחמה העולמית.

קרב נאווארינו

קרב נאווארינו (ביוונית: Ναυμαχία του Ναυαρίνου; בטורקית: Navarin Deniz Savaşı) נחשב לאחת מנקודות המפנה החשובות במלחמת העצמאות היוונית והוא הקרב הגדול האחרון שנערך בין אוניות מפרשים מלחמתיות. הקרב ניטש ב-20 באוקטובר 1827 בין צי עות'מאני-מצרי לבין צי משותף של בריטניה, צרפת ורוסיה. הצי העות'מאני ליווה חיל משלוח שנועד לדכא מרד יווני בשלטון העות'מאני, וציי בריטניה, צרפת ורוסיה סייעו ליוונים במאבקם לעצמאות, כל אחת מטעמים משלה. הלחימה התחוללה בתוך מפרץ נאווארינו (Navarino, כיום פִּילוֹס), בחוף המערבי של חצי האי פלופונסוס שביוון, כשאוניות שני הצדדים יורות מתותחיהן ממצב עגינה נייח. לאחר ארבע שעות לחימה הושמד הצי העות'מאני, וחיל המשלוח העות'מאני-מצרי נותר מבודד בארץ אויב מבלי יכולת להיחלץ. הסולטאן מהמוט השני לא מיהר להודות בתבוסתו, אך בסופו של דבר נאלץ להיכנע ללחצן של המעצמות הגדולות והכיר בעצמאותה של ממלכת יוון החדשה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.