חיל מצב

חֵיל מַצָּב הוא מונח כללי לתיאור יחידת חיילים שמוצבים במקום מסוים על פי הוראת הריבון בו. לרוב הצבת חיל המצב הייתה למטרת שימור הריבונות בשטח נכבש ומניעת ניסיונות התמרדות בידי תושבי המקום.
על אף שבתחילה תפקידו של חיל המצב היה להגן על מקום זה, כיום הוא משמש לרוב רק כבסיס בית. אותו מקום הוא בדרך כלל מבצר, עיר, טירה וכדומה. חיל המצב שוהה בדרך כלל בקסרקטין.


במקרא המונח "מצב" מופיע בספר שמואל א', יד' א'- טו', כמו: "וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל אֶל-הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז; וּלְאָבִיו, לֹא הִגִּיד."

בצבא הבריטי המודרני, המונח "חיל מצב" משמש גם לתיאור מוקדים צבאיים ראשיים כגון לונדון, שבהם יותר מקסרקטין או מחנה יחיד במפקדה הצבאית שלהם, שבפיקוד קולונל, תת-אלוף או אלוף.

בישראל, חיל מצב הוא יחידה רגילה, שתפקידה להגן על אזור מסוים. בין אם זו עיר, מחוז או אפילו רק בניין יחיד.

שימושים נוספים

"חיל מצב" הוא גם ביתן מבוצר, שבנוי בדרך כלל מבולי עץ. מבנים כאלו היו נפוצים בראשית ההתיישבות בניו אינגלנד, בייחוד בתקופת המלחמות בין צרפת לילידים האמריקניים.

במונחי נדל"ן אמריקניים, "בית חיל מצב" הוא בית שבו יש שתיים או יותר קומות, שכל אחת מכסה שטח זהה לאחרות, לרוב במבנה סימטרי, בעיקר מלבני.

אוסגיליאת

אוֹסְגִילִיאַת היא עיר בדויה בארץ התיכונה בלגנדריום של ג'ון רונלד רעואל טולקין. העיר הוותה בירתה הראשונה של גונדור. שם העיר גזור משפת הסינדארין - בה משמעותו "כיפת הכוכבים" או "מעוז הכוכבים", על שם המבנה החשוב בעיר אשר אכלס את הפלנטיר (אבן־רואי) של אוסגיליאת.

העיר הוקמה על ידי אלנדיל ובניו לקראת תום העידן השני על גדות נהר אנדואין. היא ישבה בין מינאס טירית למינאס איתיל. בין הגדות חיבר גשר אבן גדול, ומספר גשרים פחותים. לאורך מפגש הנהר עם העיר שכנו מתקני עגינה עבור ספינות - מעין נמל.

בעוד שאלנדיל משל בממלכת ארנור, איסילדור ואנאריון משלו יחד בגונדור, עם אוסגיליאת כבירתם.

סאורון שנחשב למת עקב שקיעת נומנור (אליה נלקח כשבוי של המלך אר-פאראזון), שב לארץ התיכונה, ובשנת 3429 פלש לגונדור. התקפתו נבלמה באוסגיליאת על ידי אנאריון, אולם מינאס איתיל נפלה לידי הנאזגול. סוף התוקפנות ממורדור בעת ההיא באה לאחר תבוסת סאורון לברית האחרונה, ומינאס איתיל חזרה לידי גונדור.

בתחילת העידן השלישי המשיכה לשמש העיר כבירת גונדור, תחת מלכי בית אנאריון, אולם תלאות מלחמת האחים אשר כללו את אובדן הפאלאנטיר והעברת הבירה לפלרגיר בידי המורדים ל־10 שנים החלישו את אוסגיליאת. כמאה ותשעים שנה מאוחר יותר, מגפת 1636 המיטה מכה קשה לעיר וכעבור ארבע שנים עבר מושב המלך למינאס אנור. בשנת 1980 שב המלך-המכשף מאנגמר למורדור, אחר תבוסת אנגמר. ב-2002 שם המלך־המכשף מצור למינאס איתיל, וכבשה בשם סאורון. שם העיר הוסב למינאס מורגול, ובתגובה הוסב שמה של מינאס אנור למינאס טירית.

פלישת האורקים של שנת 2475 לעיר נהדפה על ידי בורומיר הראשון, אולם העיר נתרוקנה סופית מיושביה והפכה לעיי חורבות. כעבור חמש־מאות ועשר שנים בהן החליפה העיר ידיים, הוצב בה חיל־מצב מטעם הסוכן דנתור השני. סאורון תקף את העיר, אך הוא נטש את ההתקפה שהייתה הסחה לטובת יציאתם של הנאזגול למרדף אחרי פרודו באגינס. התקפה מאוחרת יותר של סאורון הצליחה לשבור את חיל־המצב בראשות פאראמיר, בן דנתור.

אחרי השמדת סאורון והטבעת האחת שוקמה העיר, אך לעולם לא הגיעה לעושרה העתיק.

בסרטו של פיטר ג'קסון, "שר הטבעות: שני הצריחים", פאראמיר לוקח את פרודו באגינס, סאם גמג'י וגולום לאוסגיליאת, שם הם צופים בקרב. סצנה זו נכתבה במיוחד בשביל הסרט ואינה מופיעה בספר המקורי.

איוו ג'ימה

איוו ג'ימה (יפנית: 硫黄島, להאזנה (מידע • עזרה) - "אי הגופרית", רשמית Iō-tō) הוא אחד מהאיים בשרשרת האיים הגעשיים של יפן, דרומית לאיי אוגסווארה, כ-1,200 קילומטר דרומית לטוקיו. האי, שכיום אינו מיושב, מנוהל כחלק מאוגסווארה, אחד משמונת "הכפרים" השייכים מנהלית לטוקיו. הוא מפורסם כאתר הקרב על איוו ג'ימה במהלך מלחמת העולם השנייה. הצבא האמריקני שלט באי עד 1968, ואז הוחזר האי לריבונות יפן.

אסקרי

אסקרי (סווהילי Askari אליה הגיעה מערבית عسكري - חייל) הם חיילים שחורים שנלחמו בצבאותיהם של מעצמות קולוניאליות באפריקה. הם שירתו בעיקר בקרן אפריקה, מזרח אפריקה ומרכז אפריקה. מלבד תפקידי לוחמה היו גם חלק מהמשטרה המקומית ומהז'נדרמריה. אלה היו נפוצים בצבא הבריטי, בצבא האיטלקי, בצבא הפורטוגלי, בצבא הגרמני והצבא הבלגי.

לחיילים האלה היה תפקיד מפתח בהשתלטות המעצמות הקולוניאליות על אפריקה, היות שמנין החיילים הלבנים בצבאות אלה היה בדרך כלל קטן מאוד. לאחר סיום הכיבוש, שימשו לרוב בתפקידי חיל מצב באזור הכבוש. במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה הוצבו האסקרי גם מחוץ לקולוניות שבהם גויסו.

ברוניי

ברוניי, או בשמה הרשמי אומת ברוניי, משכן השלום ובשפת המקור נגרה ברוניי דארוסלאם (במלאית: Negara Brunei Darussalam; בג'אווי: نڬارا بروني دارالسلام) היא סולטנות קטנה ועשירה בנפט הממוקמת בצפון האי בורנאו בדרום-מזרח אסיה ושוכנת לחוף ים סין הדרומי. גבולה היבשתי היחיד של המדינה הוא עם מלזיה.

גבעת רם

גבעת רם הוא אזור בירושלים בו שוכנים כמה ממבני הציבור המרכזיים והחשובים של מדינת ישראל. גבעת רם ממוקמת מעל לעמק המצלבה ובסמוך לשכונות ניות ונווה שאנן.

בין המבנים המצויים בגבעת רם:

הכנסת, קריית הממשלה, קריית הלאום, מבנה משרד החוץ, בית המשפט העליון ובנק ישראל.

קמפוס גבעת רם הקרוי על שם אדמונד י' ספרא של האוניברסיטה העברית הכולל גם את הספרייה הלאומית, האקדמיה ללשון העברית, האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ומכללת אורט. בסמוך לאוניברסיטה: ג'וינט ישראל, התיכון שליד האוניברסיטה ואצטדיון גבעת רם.

מוזיאון ישראל, מוזיאון ארצות המקרא ירושלים ומוזיאון המדע בירושלים.בגבעת רם מצויים גם הפארקים הציבוריים הגדולים בירושלים: גן סאקר וגן הוורדים.

הסכם רייסווייק

הסכם רייסווייק (הולנדית: Vrede van Rijswijk) היה ההסכם שסיים באופן רשמי את מלחמת תשע השנים, שבה נלחמה צרפת מול הברית הגדולה של אנגליה, ספרד, האימפריה הרומית הקדושה והרפובליקה ההולנדית.

המשא ומתן לניסוח ההסכם החל בחודש מאי 1697. הנציגים הצרפתים פעלו מהמטה שלהם בהאג, ובנות הברית פעלו מדלפט. הוועידה המכריעה נערכה בהֶאוּס טֶר ניוּבּוּרך בעיירה רייסווייק שבהולנד, הנמצאת בין האג לדלפט. ההסכם נחתם ב-20 בספטמבר 1697.

הצדדים לא הצליחו להגיע לסיכומים כלשהם בשבועות הראשונים של המשא ומתן, וביוני החליטו שני היריבים, ויליאם השלישי מאורנז' ולואי ה-14 מצרפת, למנות נציג אחד לכל צד שייפגש עם עמיתו באופן פרטי. השניים שנבחרו היו הרוזן הראשון מפורטלנד ודוכס בופלר. הם הצליחו להגיע לסיכום, אך תנאיו לא היו מקובלים על לאופולד הראשון מהאימפריה הרומית הקדושה וקרלוס השני מספרד. תוך זמן קצר החליטה ספרד לסגת מאי ההסכמה שלה, וב-20 בספטמבר נחתם הסכם השלום בין צרפת לשלוש המעצמות (אנגליה, ספרד והרפובליקה ההולנדית). לאחר מכן הצליח ויליאם לשכנע את לאופולד לקבל את תנאי הסכם השלום, עליו חתמו צרפת והאימפריה הרומית הקדושה ב-30 באוקטובר שלאחר מכן.

לפי ההסכם כל היישובים והאזורים שנכבשו במסגרת הסכמי ניימכן (1679) יושבו לריבון הקודם שלהם. לאחר מכן העבירה צרפת את פרייבורג, ברייזאך ופיליפסבורג לאימפריה הרומית הקדושה, אך שמרה על ריבונותה בשטרסבורג. מנגד היא קיבלה את הקולוניה סן-דומנג (לימים האיטי), פונדיצ'רי (לאחר תשלום 16,000 פגודות להולנדים) ונובה סקוטיה, וספרד קיבלה את קטלוניה ואת המבצרים במונס, לוקסמבורג וקורטרייק.

דוכסות לורן, שבמשך שנים רבות שלטה בצרפת, הושבה ללאופולד יוזף, בנו של קרל החמישי, דוכס לורן. ההולנדים קיבלו אישור לשלוח חיל מצב לחלק מהמבצרים הראשיים בארצות השפלה הספרדיות, כולל נאמור ואיפר. לואי הסכים להכיר בוויליאם השלישי כמלך אנגליה, והבטיח לא לסייע יותר לג'יימס השני; הוא הפסיק את התערבותו בארכיבישופות קלן, והסיר את טענתו לבעלות על חלק מנסיכות הבוחר מפפאלץ.

בין 1792 ל-1794 נבנה על חורבות הארמון שבו נחתם ההסכם אובליסק הנקרא "Naald van Rijswijk" (המחט של רייסווייק). החומרים ששימשו בתהליך הבנייה של האובליסק נלקחו מחורבות הארמון, שנהרס ב-1790 בגלל הזנחה מתמשכת.

הצבא היפני הקיסרי

הצבא היפני הקיסרי (ביפנית: 大日本帝, רומאג'י: Dai-Nippon Teikoku Rikugun) היה בסיס הכוח הקרקעי של האימפריה היפנית מ-1871 עד 1945. המטה הכללי של הצבא הקיסרי ומשרד המלחמה נהלו את הצבא, ובתורם היו כפופים לקיסר יפן, שהיה המפקד העליון של הצבא ושל הצי. מאוחר יותר, נוסף גוף שלישי - מפקדת התעופה הצבאית - שהחזיק בסמכות על כוחות הצבא. בעת מלחמה או במצב חירום עברו תפקידיו הרשמיים של הקיסר למטה הכללי הקיסרי, גוף שנוסד אד הוק, בו ישבו ראשי המטות הכלליים של הצבא ושל הצי וסגניהם, שר המלחמה, ראש מפקדת התעופה הצבאית, והאחראי על האימונים הצבאיים.

חומה

חומה היא קיר העשוי אבן, עץ או חומר קשיח אחר, שמטרתו לספק הגנה ולמנוע חדירת חמושים עוינים (צבאות אויב, שודדים ועוד) או לחלופין לתחם (כגון בבית כלא). לרוב החומה עבה וגבוהה יותר מקיר רגיל, על מנת להיות עמידה במיוחד כנגד התקפות אויב.

טיניאן

טיניאן (אנגלית: Tinian) הוא אחד משלושת האיים העיקריים באיי מריאנה הצפוניים באוקיינוס השקט. הכפר הגדול ביותר באי הוא סן-חוזה. האי ממוקם 8 ק"מ דרומית מערבית לאי סאיפאן (Saipan) ושטחו הוא 101 קמ"ר. על פי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2010 חיים בטיניאן 3,136 בני אדם. ביחד עם האי השלישי (שאינו מיושב), אגויאן (Aguijan), מהווים שני האיים את "מחוז טיניאן" - אחד מארבעת מחוזות הבחירה של איי מריאנה הצפוניים. האי שהיה מיושב בדלילות נשמר על ידי חיל מצב יפני גדול במהלך מלחמת העולם השנייה. לפני שהפך האי לפרוטקטוראט יפני (לאחר מלחמת העולם הראשונה), הוא נשלט על ידי ספרד ולאחר מכן על ידי גרמניה. תחת הממשל היפני שימש האי בעיקר לגידול סוכר.

יונתן הוופסי

יונתן הוופסי (או יונתן אַפְּפוּס לפי ספר החשמונאים וגם יונתן החפי לפי ספר קדמוניות היהודים) היה בן לשושלת החשמונאים ושליט החשמונאים. יונתן היה מנהיג החשמונאים אחרי יהודה המכבי במשך 18 שנים, כהן גדול, ונציב יהודה מטעם הממלכה הסלאוקית. בשל כישוריו הצבאיים והמדיניים והנסיבות, החשמונאים בהנהגתו הפכו ממורדים נרדפים, לגורם מדיני שהוכר על ידי הממלכה הסלאוקית.

לבאיה

לבאיה (או לבאיו) היה מושל העיר שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב. הוא חי בזמנם של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ובנו אחנתון מלכי השושלת ה-18 ששלטו במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מיסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.

לבאיה היה שליט של ממלכה ששכנה באזור הררי, והוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו ולהשתלט על העמקים הפוריים בשכנות, מצפון לכיוון עמק יזרעאל, וממערב לכיוון השרון וגם לכיוון השפלה. כנגדו התלכדה ברית של שליטים מקומיים בתמיכת השלטון המצרי, ובסופו של דבר הוא נכשל ונהרג.בנו של לבאיה, מותבעל, קבע את מושבו בפחל שבעבר הירדן וניהל מערכות צבאיות משלו עד שככל הנראה חוסל בהוראת הממשל המצרי בידי ביריאווזה.

לוקרי

לוקרי (איטלקית: Locri) היא עיר ורשות מקומית בנפת רג'ו די קלבריה, מחוז קלבריה שבאיטליה. ראשיתה במאה ה-7 לפנה"ס, אז נוסדה על ידי מתיישבים יוונים מלוקריס ונקראה "לוקרוי אפיזפיריאוי" (Λοκροί Ἐπιζεφύριοι). היא הפכה לימים לאחת הערים החשובות והמשגשגות בדרומו של המגף האיטלקי. בעיר התגורר טימיאוס מלוקרי שנתן את שמו לאחד הדיאלוגים ידועים של אפלטון. בתקופת מלחמת פירוס בעיר הוצב חיל מצב של רומאים.

העיר ירדה מגדולתה במאה ה-5 לספירה וננטשה. היא חרבה בעת פלישות הסרצנים במאה ה-10.

בעיר ממוקמת תחנת רדיו פרטית Radio Studio 54 Network המשדרת לדרום איטליה.

מונפור (מבצר)

מבצר המוֹנפוֹר (בצרפתית: Montfort, הר-חזק; מכונה גם מונפורט בעקבות שמו הצרפתי; בגרמנית Starkenberg; בערבית: קַלעַת אל-קֻרַיְן) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בגליל העליון בסמוך לקיבוץ אילון, כ-13 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר נהריה וכ-6 קילומטרים מצפון-מערב לעיר מעלות תרשיחא. האתר הוא גן לאומי בתוך שמורת הטבע נחל כזיב.

מבצר המונפורט מתאים לקביעה כי כל אחד ממבצרי הצלבנים הוא מקרה ייחודי ומיוחד ואדריאן בועז מציין בספרו "ארכאולוגיה של המסדרים הצבאיים" כי "המונפורט הוא דוגמה יוצאת דופן למבצרי דורבן צלבניים". יהושע פראוור מציין כי "גדול חלקו של הטבע מחלקו של האדם בחוסנו של המבצר", אך המבצר עצמו נבנה בעיקר כמקלט עבור אבירי המסדר הטבטוני כנגד פגיעתם של חברי המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים ששלטו בעכו - הבירה של ממלכת ירושלים הצלבנית בסוף המאה ה-13 ולא כעמדה אסטרטגית כנגד אויבי ממלכת ירושלים המוסלמים. מבצר מונפורט מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, עובדה ההופכת אותו לחסר כל חשיבות אסטרטגית של ממש, ועל פי דברי פראוור הוא לא תוכנן להכיל חיל מצב גדול או לעמוד במצור ממושך. המבצר החל את דרכו כחווה חקלאית טרם הפך לאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבניה המבוצרת של ימי הביניים בישראל.

מוצב

מוצב בעבר נקרא גם משלט, הוא מערך מוגן המורכב ממספר עמדות המשמשות ברובן לתצפית ולחימה (בדרך כלל הגנתית). עמדות המוצב סמוכות זו לזו כדי שיהיה קשר עין וקול ביניהן וזאת על מנת להקשות ניסיון חדירה למוצב. את המוצב מאיישים כוחות לחימה בסדר גודל של כיתה עד פלוגה.

למרות שהמוצב משמש גם כמחנה של הצבא (כלומר החיילים ישנים, אוכלים וגרים בו) הוא איננו מוגדר ככזה. מוצב איננו מתפקד (למעט במקרים חריגים ביותר) בתור מפקדה של הכוחות, אלא בתור מקום הצבתם של הכוחות הלוחמים עצמם. לעיתים משתמשים במונח מוצב במשמעות מושאלת גם לפיקוד הגבוה, למשל "מוצב הפיקוד העליון" (מצפ״ה). היחידות הקרביות בצה"ל והלוחמים בלבד הם אלו שתופסים את אותם מוצבים ומבצעים בהם משימות ביטחון שוטף, מוצבים בגזרות שונות כמו יהודה ושומרון והערים שבו, לבנון, סוריה ועזה. שאר תומכי הלחימה תופסים מוצבים למטרות לוגיסטיקה, מפקדה, קשר וכדומה.

מושל

מושל הוא ראש הרשות המבצעת של מחוז במדינה. המושל יכול להיות נבחר, כמו בארצות הברית, או ממונה, כמו בהודו וכפי שהיה בפדרציה הרוסית בשנים 2005–2012.

מושל ממונה נקרא גם "נציב".

מזרח אפריקה הגרמנית

מזרח אפריקה הגרמנית (בגרמנית: Deutsch-Ostafrika) הייתה קולוניה גרמנית במזרח אפריקה שכללה את טנגנייקה (כיום חלק מטנזניה), רואנדה ובורונדי. מזרח אפריקה הגרמנית השתרעה על פני שטח של 994,996 קמ"ר, או כמעט פי שלושה מגרמניה של היום. היא התקיימה משנות השמונים של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה, כאשר השטח עבר לידי הבריטים והבלגים (ושטח קטן, משולש קיונגה, לידי פורטוגל), ומאוחר יותר לידי חבר הלאומים.

קודם להקמתה של מזרח אפריקה הגרמנית הקים ההרפתקן קרל פטרס (Carl Peters) את "החברה לקולוניזציה גרמנית", וכרת בריתות עם מנהיגי שבטים מקומיים באזור זנזיבר. ב-3 במרץ 1885 הכריזה הממשלה הגרמנית על הענקת צ'רטר אימפריאלי לחברה של פטרס ותכננה להקים פרוטקטורט במזרח אפריקה. בעקבות זאת גייס פטרס מגוון מומחים שהתפרסו ברחבי המדינה, מדרום לנהר הרופיג'י ומצפון לויטולנד (Wituland), שסמוכה ללאמו.

כאשר הסולטאן של זנזיבר ברגש בן סעיד אלבוסעיד (برغش بن سعيد البوسعيد) גילה התנגדות לפרוטקטורט הגרמני (מאחר שראה בעצמו כמושל באזור) שלח אוטו פון ביסמרק חמש ספינות מלחמה אשר הגיעו ב-7 באוגוסט ופגעו בארמונו של הסולטאן. בעקבות הסכמה שאליה הגיעו הגרמנים עם הבריטים לחלק את האזור לתחומי השפעה, ובהיעדר תמיכה בריטית, היה על סולטאן זנזיבר לשתף עם הגרמנים פעולה.

הגרמנים הרחיבו את תחום שליטתם גם על קילווה, דאר א-סלאם ובגאמויו. ב-1888–1889 התמרדה האוכלוסייה הערבית בשלטון, במסגרת מרד אבושירי, שדוכא על ידי הגרמנים. ב-1890 חתמו בריטניה וגרמניה על הסכם הליגולנד-זנזיבר, שבמסגרתו זכתה גרמניה לקבל את הליגולנד והוגדרו תחומיה של מזרח אפריקה הגרמנית.

בין השנים 1891 ל-1894 התמרדה קבוצת ההיהי בדרום-מרכז טנזניה בהתפשטות הגרמנית. המרידה נכשלה, בגלל תמיכתם של השבטים האחרים בגרמנים. מנהיג המרידה, מקוואווה התאבד ב-1898. ב-1905 פרץ מרד המאג'י מאג'י, שדוכא באכזריות על ידי המושל גוסטב אדולף פון גוצן (Götzen). דיכוי המרידה הביא לסיפורים על שחיתות ואכזריות של השלטון, וב-1907 קנצלר גרמניה ברנהרד פון בילוב מינה את ברנהרד דרנבורג לערוך רפורמה בממשל הקולוניאלי, שהיוותה דוגמה ליעילות קולוניאלית והשתיתה נאמנות בקרב המקומיים.

השליטה הגרמנית במזרח אפריקה הגרמנית התבססה במידה רבה על מנהיגי שבטים מקומיים ששמרו על הסדר וגבו מס. מלבד משטרה מקומית, לידי הגרמנים עמד חיל מצב של חיילי שוצטרופה (Schutztruppe) שבינואר 1914 מנה 110 קצינים, 126 סמלים ו-2,472 חיילי אסקרי מקומיים.

מצודת אנטוניה

מצודת אנטוניה היא מצודה מתקופת הבית השני שהקים הורדוס בירושלים.

בשנת 35 לפנה"ס בנה הורדוס את המצודה, על בסיס מצודה קיימת בשם "מצודת בריס" או "מצודת הבירה" שהייתה קיימת כנראה כבר מתקופת שיבת ציון. המצודה נבנתה בקצהו הצפון מערבי של הר הבית. למצודה היו קירות חיצוניים גבוהים, והיא דמתה כולה למגדל שבארבע קצותיו ארבעה מגדלים. אולמות תת-קרקעיים חיברו את המצודה עם הר הבית. גובה המגדלים 50 אמה (כ-25 מטרים) פרט למגדל הדרום מזרחי שגובהו כשבעים אמה (כ-35 מטרים). המצודה נקראה על שם פטרונו הפוליטי של הורדוס – מרקוס אנטוניוס. חשיבותה של המצודה במקום גבוה השולט על הר הבית מוצאת את ביטויה במילים של יוספוס פלביוס: "בית המקדש שלט על העיר, מבצר אנטוניה שלט על בית המקדש ומי שהחזיק בעמדה זו שלט על שלושתם".

יוספוס מתאר את המצודה במילים אלו:

המצודה שימשה את הרומאים להשגיח על אזור הר הבית, ושהה בה חיל מצב רומאי.

יש המזהים את המצודה כמקום בו נשפט ישו, ולפיכך כתחנה הראשונה בארבע עשרה תחנות הצלב מהן מורכבת הוויה דולורוזה, היא "דרך הייסורים" שעבר ישו ממשפטו ועד לקבורתו. על פי אלו, "מרצפת האבנים" או ה"גובתא" המוזכרת בבשורה על-פי יוחנן בברית החדשה ("וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הוֹצִיא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִשְׁפָּט בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא רִצְפָה וּבִלְשׁוֹנָם גַּבְּתָא") היא מצודת אנטוניה.

בימי המרד הגדול, בשנת 66, כאשר ניסה הנציב העריץ גסיוס פלורוס להגיע להר הבית עם חייליו, על מנת לבזוז את אוצרות המקדש. אחד ממעשי המרד הראשונים היה הריסת האולמות התת-קרקעיים המובילים מן האנטוניה להר הבית. בהמשך הלחימה, התבצרו חיילים רומאים במצודת אנטוניה. המתקוממים, בהנהגת אלעזר בן חנניה, צרו על מצודת אנטוניה, והצליחו לבסוף לכבשה, לאחר שהרומאים שנמצאו בה נכנעו. לאחר שהניחו הרומאים את נשקם נרצחו על ידי המורדים, פרט למפקדם מטיליוס, אשר התחייב להתגייר.

בשנת 70, בעת המצור על ירושלים, כבשו הרומאים את מצודת אנטוניה, ופרצו דרכה להר הבית. טיטוס ציווה להרוס את כל הבניינים אשר במתחם הבירה, על מנת לפלס דרך רחבה להר הבית.

מצפון לפינה הצפונית מערבית של מבנה הר הבית נחשפו בעבר כמה שרידי בנייה מרשימים שזוהו בטעות בידי כמה חוקרים ונתקבלו במסורת הנוצרים כשייכים למבנה מצודת אנטוניה. עיקר השרידים נחשף בשנות ה-60 של המאה ה-19, בעת הקמת מנזר האחיות ציון שבו הם משולבים כיום. השריד הבולט ביותר הקשור למצודת אנטוניה הוא גוש סלע חצוב שמידותיו 45X120 מטר, המתנשא לגובה של כמה מטרים מעל לפינה הצפונית מערבית של מתחם הר הבית. על מצוקו הדרומי בנוי בית הספר אל עומריה. מצפון לו, בשטח מנזר האחיות ציון מצויה בריכת הסטרותיון, שמתיאורו של יוספוס (מלחמות ה, יא, ד) ניתן להסיק שהייתה מצויה בחפיר מצפון למצודת אנטוניה. החוקרים מסכימים כי כמה שרידי בנייה מרשימים שבעבר שויכו בטעות למצודת אנטוניה שייכים לתקופת איליה קפיטולינה: ריצוף האבן המכונה ליתוסטרטוס, קמרונות הקירוי של בריכת הסטרותיון עליהן הוא מונח וקשת אקה הומו.

מצרים (פרובינקיה רומית)

מצרים (בלטינית: Aegyptus) הייתה פרובינקיה רומאית למן סיפוחה ב-30 לפנה"ס עד כיבושה על ידי הערבים ב-641.

המאה השנייה לפנה"ס סימנה את ירידתם של הממלכות ההלניסטיות ועליית כוחה של הרפובליקה הרומית. התרחשות זאת לא פסחה על הממלכה התלמית שבסיסה היה במצרים. למרות שהייתה באופן מסורתי בעלת ברית של רומא הוכרחה מצרים לוותר על קירנאיקה לטובת שלטון רומא ובמשך המאות הבאות הממלכה נחלשה יותר ויותר, והפכה למעשה מדינת חסות של רומא, עד כדי כך שבאמצע המאה הראשונה לפנה"ס רומא הציבה בה חיל מצב קבוע. ברומא עצמה עלו הצעות לספח את מצרים, אולם הם נדחו בהתנגדות הסנאט.

קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים ניסתה לחדש את כוחה של הממלכה התלמית והשתמשה לשם כך בקשריה, בחלקם קשרים רומנטיים עם המדינאים הרומאים יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס. עקב כך נכנסה למעורבות במלחמות האזרחים הרומיות שהסתיימו בתבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום ב-31 לפנה"ס. שנה לאחר מכן מנצח הקרב, אוקטבינוס, פלש למצרים הביס בקלות את אנטוניוס וקלאופטרה (שהתאבדה לאחר מכן) ואירגן את הממלכה התלמית כפרובינקיה רומית.

אוקטבינוס השתמש בכספים ובאוצרות העצומים שלכד לאחר כיבוש מצרים כדי לשלם לווטרנים של הלגיונות ולייצב את המצב הכלכלי ברומא, אולם לא בכך התבטאה חשיבותה האמיתית של מצרים. הרומאים השתמשו בה כאסמה של איטליה ודאגו לאספקה שוטפת של תבואה מצרית לאימפריה.

כתוצאה מחשיבותה האסטרטגית של מצרים, הקיסר אסר על סנאטורים להיכנס אליה ללא אישורו המפורש, ובניגוד לפרובינקיות אחרות שבהם השלטון היה נתון להלכה בידי הסנאט, במצרים מונה נציב קיסרי שענה אך ורק לפרינקפס.

מהקמת הפרובינקיה ועד המאה השנייה לספירה ישבו בה הלגיון השלישי קירנאיקה והלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה. במאה השנייה החליף אותם הלגיון השני טריאנה שישב בה עד המאה הרביעית לספירה.

קרב מגדבה

קרב מגדבה, שהיה חלק מן המערכה בסיני ובארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, נערך ב-23 בדצמבר 1916. כוח, רכוב ברובו, שכלל בעיקר חיילים מאוסטרליה וניו זילנד, שהיוו חלק מחיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי אשר התקדם ממצרים דרך צפון חצי האי סיני לכיוון ארץ ישראל, תקף חיל מצב מבודד, שהיה חלק מן הצבא העות'מאני, אשר חנה במגדבה, כ-35 ק"מ מדרום מזרח לאל עריש. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובכניעת המגינים ששרדו את הקרב. כתוצאה מן הניצחון אובטחו העיירה אל עריש, כמו גם אגפו הימני של הצבא הבריטי טרם כניסתו לארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.