חיל האוויר המלכותי

חיל האוויר המלכותיאנגלית: Royal Air Force, בראשי תיבות: RAF, מבוטא "אר אֵיי אף") הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של בריטניה. זהו חיל האוויר העצמאי הוותיק בעולם. חיל האוויר המלכותי נוסד ב־1 באפריל 1918 ולו תפקיד חשוב בהיסטוריה הצבאית הבריטית. החיל מילא תפקיד מרכזי במלחמת העולם השנייה, בעת שהצליח לבלום את הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) במסגרת הקרב על בריטניה. נכון ל־2006, עם כוחו המונה כ־1,000 מטוסים וכוח אדם של כ־45,000 איש, חיל האוויר המלכותי הוא אחד מחילות האוויר הגדולים והמתקדמים בעולם.

חיל האוויר המלכותי
Royal Air Force
סמל חיל האוויר המלכותי
סמל חיל האוויר המלכותי
פרטים
סוג חיל אוויר, מתמחה בלוחמה אווירית
אירועים ותאריכים
מלחמות מלחמת העולם השנייה, מלחמת המפרץ, מלחמת קוסובו, מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק
נתוני היחידה
כוח אדם 33,240 לוחמים בסדיר ו־2,220 אנשי מילואים
ציוד עיקרי פאנאוויה טורנדו, יורופייטר טייפון
פיקוד
דרגת המפקד מרשל אוויר ראשי
מפקד נוכחי סר סטפן היליאר

היסטוריה

מהיווסדו ועד מלחמת העולם השנייה

חיל האוויר המלכותי נוסד מאיחוד גיס התעופה המלכותי ושירות האוויר של הצי המלכותי ב־1 באפריל 1918 על ידי ויסקונט טרנצ'רד. המשימה המבצעית הראשונה בוצעה באותו היום על ידי טייסת 22. בנוסף לייסודו של חיל האוויר המלכותי נוסד גם ארגון עזר לחיל ה־WRAF‏ (Women's Royal Air Force). בסוף מלחמת העולם הראשונה היה חיל האוויר המלכותי לחיל האוויר הגדול בעולם עם 22,647 מטוסים ו־103 ספינות אוויר[דרוש מקור].

במהלך מרץ־מאי 1925 ביצע חיל האוויר המלכותי את הפעולה האווירית העצמאית הראשונה, הפצצת מעוזים של בני שבט מאהסוד בווזיריסטן. ב־23 בדצמבר 1928 ביצע חיל האוויר המלכותי את הפינוי האווירי הראשון בעולם, באפגניסטן. באפריל־יוני 1932, בעקבות התקוממות בקנה מידה קטן של השייח' אחמד ברזני בצפון מזרח עיראק, הוביל החיל מבצעים אוויריים קונבנציונליים ופסיכולוגיים שהובילו לכניעת השייח'.

מלחמת העולם השנייה

Plakat1940
כרזת תעמולה בריטית מתקופת הקרב על בריטניה

ב־3 בספטמבר 1939, בעקבות הכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה, ביצע החיל צילומי איסוף מידע של בסיס הצי הגרמני בוילהלמסהאפן. ב־29 בנובמבר יירטו מטוסי ספיטפייר של החיל מפציץ היינקל He 111 מעל לותיאן, הייתה זו ההפלה הראשונה של מטוס גרמני מעל בריטניה.

ב־10 ביולי 1940 החל הקרב על בריטניה. ב־13 באוגוסט החל הלופטוואפה במבצע נשר להשגת עליונות אווירית על בריטניה, אולם הניסיון כשל ומאזן ההפלות היה לטובת הבריטים באופן ניכר. בנאום שנשא ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל ב־20 באוגוסט, אמר על הטייסים הצעירים אשר הקריבו קורבן דמים נורא על מנת לנצח בקרב על בריטניה:

"מעולם, בשדה מאבקי אנוש, לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך."

ב־15 במאי 1941 בוצעה טיסת הבכורה של מטוס הסילון הבריטי הראשון ה־Gloster E.28/39. ב־24 בדצמבר 1941 נכנס לשירות האוורו לנקסטר, המפציץ העיקרי של החיל במחצית השנייה של מלחמת העולם השנייה.

המאמץ המרכזי של חיל האוויר המלכותי במהלך המלחמה היה מבצעי הפצצות אסטרטגיות בגרמניה. ב־30 במאי 1942 יצאו למעלה מ־1,000 מפציצים של החיל להפצצות על קלן שבגרמניה וגרמו לעיר נזק קשה. ב־1 ביוני יצאו כ־1,000 מפציצים להפצצות על אסן, אולם צוותים רבים הפציצו בשגגה גם ערים אחרות. ב־25 ביוני יצאו כ־1,000 מפציצים להפצצת ברמן, הפצצה שהסבה לעיר נזק קשה והצליחה לפגוע במפעל המטוסים פוקה וולף. ב־5 במרץ 1943, כחלק מניסיון להשמיד חלק ניכר מהבסיס התעשייתי הגרמני, החל פיקוד המפציצים בהפצצת חבל הרוהר. ב־16 במאי יצאו מפציצים מסוג לנקסטר מטייסת 617, בפיקודו של מפקד הכנף גאי גיבסון, למבצע להשמדת סכרי הרוהר וגרמו נזק כבד לתעשייה הגרמנית. ליל 18 בנובמבר היה הלילה הראשון של מבצע הפצצות בן ארבעה חודשים על ברלין. קיימת מחלוקת היסטורית על האתיות של המתקפות האוויריות הגדולות נגד הערים הגרמניות במהלך החודשים האחרונים של המלחמה, כדוגמת הפצצת דרזדן.

בין מטוסי החיל הבולטים בזמן המלחמה היה הדה הבילנד מוסקיטו, מטוס קרב־מפציץ מהיר עשוי עץ.

בארץ ישראל[1]

בימי מלחמת העולם השנייה התקרבו צבאות רומל לתעלת סואץ ממערב ובצפון, ובסוריה ולבנון, שלטו אנשי וישי ששיתפו פעולה עם הגרמנים. ארץ ישראל הייתה אז בבחינת מבצר בריטי. שהו בה מאות אלפי אנשי צבא מבריטניה ומן האימפריה הבריטית ובסיסי חיל האוויר ברמת דוד ובדרום הארץ שימשו את מטוסי חיל האוויר המלכותי. במסגרת התנדבותם של בני היישוב לצבא הבריטי גויסו חלקם לחיל האוויר המלכותי ואחדים, כריצ'רד לוי־הארשר, עזר ויצמן ואהרון רמז, היו לטייסים בחיל האוויר המלכותי.

בימי מלחמת העצמאות, כאשר הממשלה הבריטית גילתה אהדה למדינות ערב במלחמתן, ניתן לציבור הבריטי חומר למחשבה לגבי הקו של ממשלתו ביחסה למדינת ישראל, באירוע שהתרחש ימים אחדים לפני פתיחת השיחות ברודוס לשם כינון הסכמי שביתת הנשק. ב־7 בינואר 1949 הפיל חיל האוויר הישראלי 4 מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי, שחדרו לתחומה האווירי של ישראל בכוונה לבלוש על המצב בגבול הישראלי־מצרי. האירוע עורר הד רב בדעת הקהל הבריטית, שהגיעה להכרה גוברת כי כוחותיה של המדינה הצעירה אכן סיכלו ניסיון לפגוע בתחומה הריבוני.

המלחמה הקרה

The Vulcan at RAF Waddington, 1982.jpeg
מפציץ אסטרטגי אוורו וולקן וצוותו בבסיס חיל האוויר וודינגטון לפני יציאה לפעולה מבצעית כחלק ממלחמת פוקלנד, 1982.

לאחר מלחמת העולם השנייה בוצע ארגון מחדש בחיל בעקבות התקדמויות טכנולוגיות בלוחמה האווירית.

לאחר פיתוח הנשק הגרעיני על ידי בריטניה נטלו טייסות מפציצי V אחריות בלעדית לנשיאת ההרתעה הגרעינית הבריטית עד לפיתוח הצוללות נושאות טילי הפולריס של הצי המלכותי. בעקבות הכנסת צוללות הפולריס ב־1968 הצטמצם תפקידו האסטרטגי הגרעיני של חיל האוויר המלכותי והפך יותר לתפקיד טקטי, עם פצצות WE177. התפקיד הטקטי נמשך על ידי מפציצי ה־V במהלך שנות השמונים ועד 1998 על ידי מטוסי טורנדו GR1.

התפקיד המרכזי של חיל האוויר המלכותי במהלך שנות המלחמה הקרה היה הגנה על אירופה נגד התקפה פוטנציאלית מצד ברית המועצות. עם שקיעת האימפריה הבריטית פחת הצורך במבצעים עולמיים, וב־31 באוקטובר 1971 פורק חיל האוויר המלכותי של המזרח הרחוק.

למרות זאת, חיל האוויר המלכותי לחם בקרבות רבים במהלך תקופת המלחמה הקרה. היה לו תפקיד משני במלחמת קוריאה ותפקיד חשוב במהלך מלחמת סיני, כשמטוסים המריאו בעיקר מקפריסין וממלטה. ב־31 באוקטובר 1956 ביצעו מטוסי קנברה של החיל גיחות איסוף מידע ושדות תעופה מצריים הופצצו בלילה הפותח של המערכה האווירית הבריטית־צרפתית של מלחמת סיני.

במלחמת פוקלנד ב־1982 לחמו בעיקר הצי והצבא הבריטי עקב ריחוק שדה הקרב משדות תעופה של מדינות ידידות לבריטניה. עם זאת נפרסו מטוסי חיל האוויר המלכותי באי אסנשן שבדרום האוקיינוס האטלנטי ועל סיפונן של נושאות מטוסים של הצי. פעולתו המפורסמת ביותר של חיל האוויר המלכותי במהלך המלחמה הייתה מבצע Black Buck, שבמסגרתו יצאו מפציצי אוורו וולקן מהאי אסנשן להפצצות נגד עמדות ארגנטיניות באיי פוקלנד. בנוסף ביצע החיל פעולות נוספות רבות במהלך המלחמה וסייע לוגיסטית למאמצי המלחמה.

1990 - היום

Royal Air Force Typhoon Aircraft from 6 Squadron MOD 45155465
זוג מטוסי יורופייטר טייפון מטייסת 6 באימון מעל שמי סקוטלנד.

ב־1991 השתתפו למעלה מ־100 מטוסי חיל האוויר המלכותי במלחמת המפרץ. במהלך המלחמה השתמש החיל לראשונה בכמויות גדולות של נשק מונחה. חיל האוויר המלכותי השתתף גם במבצע שועל המדבר ב־1998, שבמסגרתו הופצצו מטרות צבאיות בעיראק.

מאוחר יותר הביאה מלחמת קוסובו ב־1999 לפריסתו של חיל האוויר המלכותי באירופה, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. החיל סייע לארצות הברית במלחמת אפגניסטן ב־2001.

במלחמת עיראק ב־2003 הייתה פריסה גדולה של חיל האוויר המלכותי במפרץ. האבדות היחידות לחיל היו מתקרית אש ידידותית, כשטיל פטריוט אמריקני הפיל בשוגג מטוס טורנדו של חיל האוויר המלכותי, והטייס ומפעיל מערכות הנשק נהרגו, וכאשר מטוס תובלה הרקולס הופל על ידי אש קרקע ועשרת אנשי הצוות שהיו עליו נהרגו.

החל מ־2007 שוכנת מפקדת פיקוד האוויר (Air Command) של החיל בבסיס חיל האוויר המלכותי היי ויקומב.

לציון 100 שנים של פעילות החיל בשנת 2018 נערך מטס יובל המאה לחיל האוויר המלכותי.

כלי טיס

כיום מפעיל חיל האוויר המלכותי מטוסי קרב מדגמי יורופייטר טייפון וטורנדו, כמו גם ה־F-35B לייטנינג II שנקלט ב־2018. הוא מפעיל מטוסי תובלה מדגם C-130J סופר הרקולס, איירבוס A400M,‏ British Aerospace 146,‏ בריטן נורמן איילנדר ובואינג C-17 גלובמאסטר III. הוא מפעיל מטוסי תדלוק מדגם Airbus A330 MRTT ומטוס שליטה ובקרה מדגם בואינג E-3 Sentry. הוא מפעיל גם מטוסי תצפית ומודיעין וכן מספר מטוסי אימון.

חיל האוויר מפעיל גם מסוקים, בעיקר למשימות תובלה. בין המסוקים שהוא מפעיל CH-47 צ'ינוק, וסטלנד פומה, אגוסטה A109, וסטלנד סי קינג ובל גריפין.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפת שדות התעופה של חיל האוויר המלכותי בארץ ישראל, 1937, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
בסיס חצור

בסיס חיל האוויר חָצוֹר (בשמו הרשמי: כנף 4) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי השוכן בשפלה הדרומית, סמוך לקיבוץ חצור אשדוד.

עד יולי 2019, הפעילות המבצעית העיקרית של הבסיס התמקדה בקרב על ידי שתי טייסות ה-F-16 שבה:

טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") המפעילה מטוסי F-16C ("ברק 2" חד-מושבי)

טייסת 105 ("טייסת העקרב") המפעילה מטוסי F-16D ("ברק 2" דו-מושבי). בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו המטוסים משתי הטייסות ל"ברק 2020".

טייסת 420 ("טייסת מאמני קרב") המפעילה מדמי טיסה (סימולטור) לטובת הדרכה ואימון טייסים, הטייסת נחנכה בבסיס בשנת 2010. הטייסת מפעילה סימולטור למצבי חירום למטוסים: F-15A/B/C/D ("בז"), F-15I ("רעם"), F-16 ("ברק") ו- F-16I ("סופה").החל מיולי 2019, עת קליטת בסיס שדה דב וכלל יחידותיו במסגרת תוכנית ממשלתית לפינוי בסיסי צה"ל מאזורי הביקוש, שינה הבסיס את פניו וקיבל לתוכו טייסת תובלה המתמקדת באיסוף מודיעין:

טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף", "הטייסת הראשונה"). הטייסת מפעילה את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית") והבוננזה A36 ("חופית").טייסות עבר בבסיס:

בסוף שנת 2005 נסגרה בבסיס טייסת 144 שהפעילה את מטוסי F-16A/B "נץ" ("טייסת עוף החול").

בסיס רמת דוד

בסיס חיל האוויר רָמַת דָּוִד (בשמו הרשמי: כנף 1) על-שם האלוף עזר ויצמן הוא בסיס טיסה מבצעי של חיל האוויר הישראלי. הבסיס נמצא בסמוך לקיבוץ רמת דוד מצפון מזרח, כפר יהושע ממערב ובסמיכות למגדל העמק. הבסיס הוא בסיס הטיסה היחיד של חיל האוויר באזור צפון מדינת ישראל, עובדה שזיכתה אותו בכינוי "חיל-אוויר צפון". מפקד הבסיס הנוכחי (החל מחודש מאי 2019) הוא אל"ם ג.

בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות המפעילות מטוסי קרב מסוג F-16:

טייסת 109 ("טייסת העמק") המפעילה מטוסי F-16D ("ברק" דו־מושבי).

טייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה") המפעילה מטוסי F-16C ("ברק" חד־מושבי).בנוסף, מוצבת בבסיס טייסת 193 ("טייסת מגיני המערב") המפעילה כיום את מסוקי ה-AS 565 פנתר ("עטלף") במשימות סיור ימי עבור חיל הים.

בבסיס מוצבת גם יחידת בינוי 302 אשר אחראית על תחזוקת אתרי צפון.

בסיס תל נוף

בסיס חיל־האוויר תֵּל נוֹף (בשמו הרשמי: בח"א 8) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ליד גדרה, רחובות, קריית עקרון ומזכרת בתיה.

בבסיס מוצבות שתי טייסות מטוסי קרב ושתי טייסות מסוקי תובלה:

שתי טייסות F-15A/B/C/D ("בז"):

טייסת 106 ("חוד החנית");

טייסת 133 ("אבירי הזנב הכפול");שתי טייסות מסוקי CH-53 סי סטאליון ("יסעור"):

טייסת 114 ("מובילי הלילה");

טייסת 118 ("דורסי הלילה").כמו כן מוצבת בבסיס טייסת 210, ("הנשר הלבן"), המטיסה כלי טיס בלתי מאוישים מסוג "איתן", הכטב"מ הגדול ביותר בשירות חיל האוויר.

בנוסף לטייסות אלה, בסיס תל נוף הוא בסיסן של טייסת מנ"ט, מרכז ניסויי טיסה, של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס ושל יחידת הלוחמה אלקטרונית "עורבי השחקים". בבסיס שוכנת גם יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22, לשעבר כנף 22), אם כי זו כפופה ללהק ציוד (לצ"ד) ולא למפקדת הבסיס. בצמוד ליא"א 22 פועל התיכון המקצועי "אורט חיל האוויר" למקצועות התעופה. בצמוד לבסיס חיל האוויר נמצא מרכז הטסה והכשרות מיוחדות, ובמסגרתו בית הספר לצניחה.

באופן מסורתי מפקד הבסיס הוא טייס קרב בדרגת תת-אלוף וסגנו הוא טייס מסוקים בדרגת אלוף-משנה.

בנוסף קיים בתוך הבסיס בית ספר תיכון מקבוצת אורט הקרוי בשם ״אורט תל נוף״ בית ספר מקצועי ללימוד מקצועות צבאיים של חיל האוויר.

הבליץ

הבליץ (באנגלית: The Blitz, קיצור של המונח הגרמני "בליצקריג" - "Blitzkrieg") הוא הכינוי שניתן להפצצות הכבדות של לונדון בפרט ושל ערי בריטניה בכלל על ידי הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, כחלק מהקרב על בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה בשנים 1941-1940.

ההפצצות החלו ב-7 בספטמבר 1940, ונמשכו עד מאי 1941. בריטניה הייתה נתונה לפגיעתם של הנאצים עד מרץ 1945.

הבליץ גרם למותם של 43,000 אזרחים, ולחורבנם של למעלה ממיליון בתים, אולם מטרתו האסטרטגית לא הושגה: בריטניה לא נכנעה ולא הוכנה הקרקע לפלישה קרקעית.

הבריגדה הארצישראלית

הבריגדה הארצישראלית של גיס התעופה המלכותי (Royal Flying Corps) לימים חיל האוויר המלכותי הוקמה ב-5 בספטמבר 1917, במענה לבקשתו של הגנרל אדמונד אלנבי לכוח אווירי שישתתף במתקפתו המתוכננת על כוחות האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל.

קודם למינויו של אלנבי למפקד חיל המשלוח המצרי, נהנו כוחות האוויר של האימפריה העות'מאנית ושותפיה הגרמנים מעליונות אווירית במזרח התיכון בזכות עדיפות מספרית ואיכותית של המטוסים הגרמניים, מתוצרת רומפלר ופוקר, על פני המטוסים הבריטיים. אלנבי היה נלהב להפעלתו של כוח אווירי, ופנה למשרד המלחמה הבריטי בבקשה להגדל מספרם ואיכותם של המטוסים שבפיקודו. בעקבות זאת הוקמה ב-5 בספטמבר 1917 הבריגדה הארצישראלית של גייסות התעופה המלכותיים, שכללה את יחידות האוויריה הבריטיות במזרח התיכון שממזרח לתעלת סואץ, כחלק מגייסות התעופה המלכותיים במזרח התיכון, בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'פרי סלמונד. בדצמבר 1917 הופרדה הבריגדה הארצישראלית מגייסות התעופה המלכותיים במזרח התיכון, ולמפקדה מונה בריגדיר גנרל אמיאס בורטון (Amyas Borton). מבחינה מבצעית היה בורטון כפוף לאלנבי, אך סלמונד, בתפקידו החדש, המשיך לפקח על הבריגדה הארצישראלית.

הבריגדה הארצישראלית כללה שתי כנפות:

כנף 5: עסקה בשיתוף פעולה אווירי ובסיוע ישיר לכוחותיו הקרקעיים של גנרל אלנבי, וחנתה בשרונה ב 1918.

כנף 40: עסקה בלחימה אווירית ובתקיפת מתקני תשתית של הטורקים והגרמנים.באוגוסט 1918 חוזקה הבריגדה הארצישראלית במפציץ דו-כנפי מדגם הנדלי פייג' O שהוטס מאנגליה.

הבריגדה הארצישראלית השתתפה במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ובפרט בקרב מגידו ובקרב בנחל תרצה.

הכוחות המזוינים של בריטניה

הכוחות המזוינים של בריטניה (באנגלית: Her Majesty's Armed Forces, או British Armed Forces, או Armed Forces of the Crown) הם הכוחות המזוינים של הממלכה המאוחדת. הכוחות המזוינים מורכבים משלוש זרועות: השירות הימי (הכולל את הצי המלכותי הבריטי ואת חיל הנחתים המלכותי), הצבא הבריטי וחיל האוויר המלכותי.

המפקדת העליונה של הכוחות המזוינים היא אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, שאליה נשבעים אנשי הכוחות המזוינים אמונים. על פי חוקת בריטניה כפופים הכוחות המזוינים לכתר. עם זאת, על פי חוק הזכויות 1689, לא ניתן להחזיק צבא קבע בעתות שלום ללא הסכמת הפרלמנט. הפרלמנט נותן את הסכמתו אחת לחמש שנים על ידי חקיקת חוק הכוחות המזוינים (Armed Forces Act). הכוחות המזוינים מנוהלים על ידי מועצת ההגנה (Defence Council) של משרד ההגנה שבראשו עומד שר ההגנה.

הכוחות המזוינים של בריטניה אחראים על הגנתה של הממלכה המאוחדת, של הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים ושל שטחי חסות של הכתר הבריטי, יחד עם קידום האינטרסים הביטחוניים הרחבים יותר של בריטניה, ותמיכה במאמצי שמירת שלום בינלאומיים. הכוחות פעילים כמשתתפים קבועים בכוחות נאט"ו ובקואליציות אחרות. בריטניה אף חברה בארגון חמש המעצמות (FPDA – בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, מלזיה וסינגפור).

משימותיהם של הכוחות המזוינים בשנים האחרונות כללו את מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק, ההתערבות בסיירה לאון, משימות שמירת שלום בחבל הבלקן ובקפריסין והשתתפות בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב. חיילות המצב והמתקנים של הכוחות המזוינים מוצבים באסנשן, בליז, ברוניי, קנדה, דייגו גרסיה, איי פוקלנד, גרמניה, גיברלטר, קניה, קטר ובאקרוטירי ודקליה.

הממלכה המאוחדת ביצעה לראשונה ניסוי בנשק גרעיני בשנת 1952 ובכך הייתה למעצמה הגרעינית השלישית בעולם. נכון לשנת 2012 בריטניה היא אחת מחמש המעצמות הגרעיניות המוכרות, כשלרשותה עומדים 225 ראשי חץ גרעיניים. מתוך אלה, 160 מראשי החץ מחומשים ופעילים.

הקרב בנחל תרצה

הקרב בנחל תרצה התקיים בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעמק שבו עובר נחל תרצה (ואדי אל-פארעה), היורד משכם לעמק הירדן.

העמק היה דרך המוצא היחידה שנותרה לחיילי הארמיות העות'מאניות הנסוגות מהרי השומרון. ב-21 בספטמבר 1918 הפכה הדרך התלולה ל"מלכודת טופוגרפית". לתוכה נהרו החיילים הנסוגים. הנסיגה הפכה למנוסת בהלה. נתיב הבריחה היה למלכודת מוות אכזרית, שבאה מידי האוויריה הבריטית.

התעופה במלחמת העולם הראשונה בסיני ובארץ ישראל

התעופה הצבאית במלחמת העולם הראשונה הופיעה בארץ ישראל

בשנת 1913 כאשר הוזמן מטוס עות'מאני לטיסת ראווה בשמי תל אביב הקטנה ונפל על חוף הים לעיני עברים מהיישוב שנענו לקריאתו של מהנדס התעופה העברי ד"ר מאיר גורביץ ונאספו למפגן. בשנת 1914 בוצעה הופעת הראווה של המטוסים הטורקים שהסתיימה באסון. המטוסים נפלו לים כנרת והטייסים נהרגו. לנופלים חולק כבוד רב והם נקברו בדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.

כאשר פרצה המלחמה הגיעו לארץ טייסות גרמניות.

לבקשתו של גנרל אדמונד אלנבי, מפקד חיל המשלוח המצרי, הוקמה הבריגדה הארצישראלית של גיס התעופה המלכותי (לאחר מכן חיל האוויר המלכותי. הבריגדה הארצישראלית השתתפה במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ובפרט בקרב מגידו ובקרב בנחל תרצה.

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (ב-אנגלית: Royal Australian Air Force- RAAF) הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של אוסטרליה (Australian Defence Force - ADF). חיל האוויר הוקם במרץ 1921 והוא ההמשך של "כוחות התעופה האוסטרלים" (Australian Flying Corps- AFC) שהוקמו ב 1912. חיל האוויר לקח חלק ברוב מלחמותיה של אוסטרליה במאה ה-20, כולל מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. לאחרונה השתתף החיל בפלישה לעיראק ב-2003 ועדיין מעורב במלחמה באפגניסטן. המוטו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מבוסס על המשפט הלטיני "Per ardua ad astra" שמשמעותו "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").

חיל האוויר המלכותי הירדני

חיל האוויר המלכותי הירדני (בערבית: القوات الجوية الملكية الأردنية) הוא הזרוע האווירית של צבא ירדן. החיל הוקם ב- 1955 על ידי המלך חוסיין. ברשות החיל כ-100 מטוסי קרב מתוצרת מערבית.

חיל האוויר המלכותי הקנדי

חיל האוויר המלכותי הקנדי (באנגלית: Royal Canadian Air Force – RCAF, בצרפתית: Aviation royale canadienne – ARC), לשעבר "פיקוד האוויר" (Air Command – AIRCOM), הוא הזרוע האווירית הצבאית של קנדה. חיל האוויר הוא אחד משלוש הזרועות של הכוחות הקנדיים. נכון ל-2013 מפעיל החיל 258 כלי טיס מאוישים ו-9 כלי טיס בלתי מאוישים וכוח האדם שלו עומד על 13,000 איש בשירות סדיר, 2400 איש בשירות מילואים ו-2000 אזרחים. מפקד חיל האוויר הוא לוטננט-גנרל מייקל ג' הוד (Michael J. Hood).חיל האוויר המלכותי הקנדי אחראי על הפעולות האוויריות של הכוחות הקנדיים, שמירה על ביטחון המרחב האווירי של קנדה ומתן סיוע אווירי לצבא קנדה ולצי המלכותי הקנדי. החיל שותף לחיל האוויר האמריקני במשימת ההגנה על המרחב האווירי של צפון אמריקה במסגרת פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה (NORAD). החיל גם אחראי על פעולות החילוץ וההצלה ברמה הלאומית.

שורשיו של החיל מתחילים בהקמתו של "חיל האוויר הקנדי" (Canadian Air Force) ב-1920. החיל הוכפף למשרד ההגנה הקנדי ב-1923 וב-1924 הוענקה לו הקידומת "מלכותי" (Royal) על ידי ג'ורג' החמישי, מלך בריטניה.

ב-1968 אוחד חיל האוויר המלכותי הקנדי יחד עם צבא קנדה ועם הצי המלכותי הקנדי לגוף מאוחד, הכוחות הקנדיים. במסגרת שינוי זה פוצלו יחידות החיל לכמה פיקודים על פי תחום העיסוק שלהם (הגנה אווירית, תובלה, קרב, לוחמה ימית, הדרכה). ב-1975 בוטלו רוב הפיקודים הללו והוקם פיקוד אוויר אחד במסגרת כוחות ההגנה – "פיקוד האוויר" (Air Command). שמו של פיקוד האוויר שונה בחזרה בשנת 2011 לחיל האוויר המלכותי הקנדי. החיל השתתף במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה, במלחמת המפרץ הראשונה ובכמה משימות שמירות שלום של האו"ם ובמבצעים של נאט"ו. במסגרת חברותה של קנדה בנאט"ו הייתה נוכחות מתמדת של חיל האוויר המלכותי הקנדי באירופה במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים.

חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד

חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד (באנגלית: Royal New Zealand Air Force – RNZAF במאורית: Te Tauaarangi o Aotearoa "לוחמי השמים של ניו זילנד", לפני כן Te Hokowhitu o Kahurangi "חבורת המלחמה הכחולה"), הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של ניו זילנד. החייל הוקם על בסיס מרכיבים ניו זילנדים של חיל האוויר המלכותי הבריטי והפך לחיל עצמאי ב-1923, אף על פי שצוותי אוויר רבים של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד המשיכו לשרת במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי עד סוף שנות הארבעים של המאה העשרים. חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד נלחם במלחמת העולם השנייה ולאחריה בעימותים במלזיה, בוייטנאם ובמלחמת המפרץ. כמו כן השתתף החיל במשימות שמירת שלום שונות מטעם האו"ם. בהשוואה לכמות של יותר מ-1000 מטוסים שהופעלו על ידו בתקופת השיא של סוף מלחמת העולם השנייה, הפעיל החיל נכון לשנת 2010 62 כלי טיס, בדגש על משימות סיור ותובלה ימיות במסגרת סיוע לצי המלכותי של ניו זילנד ולצבא ניו זילנד. על החיל מפקד קצין בדרגת מרשל אוויר משנה (Air Vice-Marshal) הנושא בתואר "מפקד חיל האוויר" (Chief of Air Force). המוטו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד הוא כמו זה של חיל האוויר המלכותי של בריטניה ושל מדינות נוספות של חבר העמים הבריטי ומבוסס על המשפט הלטיני "Per ardua ad astra" שמשמעותו "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").

מחנה סירקין

מחנה סירקין (לשעבר "כנף 12 - בסיס אלון" וגם "RAF Petah Tiqva"). הוא בסיס של צה"ל השוכן בעיר פתח תקווה. הבסיס גובל בשכונות יוספטל וקריית אלון ממערב, עמישב-הדר גנים וכפר סירקין מדרום וקיבוץ גבעת השלושה מצפון.

מטוס סילון

מטוס סילון הוא מטוס המונע על ידי מנוע סילון.

ככלל, מטוסי סילון משמשים בתחום האזרחי לטיסות למרחקים ארוכים בגבהים של 35,000 רגל ומעלה, משום שבגבהים נמוכים יותר הם אינם כלכליים. טיסות למרחקים קצרים או טיסות גובה נמוך בדרך כלל מופעלות על ידי מטוסי בוכנה. בהיבט הצבאי-מלחמתי מטוסי סילון הם למעשה המטוסים היחידים בשימוש מכיוון שמעטפת הביצועים שלהם טובה יותר משל מטוסי בוכנה.

מטוס הסילון הראשון בהיסטוריה היה הקואנדה 1910 (Coanda-1910) שהוטס על ידי ממציאו הרומני אנרי קואנדה בשנת 1910. המטוס התרסק בתום הטיסה הראשונה שלו.

מטוס הקרב הסילוני המבצעי הראשון היה המסרשמיט Me 262 "שוואלבה" הגרמני ומיד אחריו פותח המטאור הבריטי. שני המטוסים השתתפו בצורה מוגבלת במלחמת העולם השנייה.

קרב האוויר הראשון בעידן הסילון התרחש ב-8 בנובמבר 1950 במלחמת קוריאה והסתיים בהפלת שני מטוסי מיג-15 צפון-קוראניים על ידי מטוס P-80 שוטינג סטאר אמריקאי.

קרב האוויר הגדול ביותר בעידן הסילון התרחש במבצע שלום הגליל מעל אדמת לבנון והשתתפו בו מעל 100 מטוסים, בעיקר מחילות האוויר של ישראל וסוריה.

מטוס הנוסעים הסילוני הראשון היה הדה הבילנד קומט הבריטי שהמריא לראשונה בשנת 1949, גרסתו הצבאית כמטוס סריקה ימית עדיין בשימוש כיום בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי.

מנחת מגידו

מנחת מגידו הוא מנחת תעופה בעמק יזרעאל, כ-3 ק"מ מדרום מערב לעיר עפולה, בצדו הצפוני של כביש 65 ("כביש הסרגל"). המנחת מופעל על ידי חברת "מגידו תעופה" ומשמש בעיקר לתעופה קלה (לימוד טיס, טיסות רומנטיות, טיסות הדברה ודאיה וכו'), אך גם להטסת כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) ולעיתים גם את חיל האוויר הישראלי.

נס חיל האוויר המלכותי

נס חיל האוויר המלכותי הוא הדגל הרשמי של חיל האוויר המלכותי של הממלכה המאוחדת.

נס חיל האוויר המלכותי האוסטרלי

נס חיל האוויר המלכותי האוסטרלי הוא דגל המשמש את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (RAAF) באוסטרליה ומעבר לים. עיצובו מסתמך על עיצובו של דגל אוסטרליה כאשר השדה צבוע בצבע כחול חיל אוויר וצלב הדרום מוטה מעט לשמאל על מנת לפנות מקום לרונדל חיל האוויר המלכותי האוסטרלי המשובץ ברביע הימני התחתון. הדגל הוכרז כדגל לאומי אוסטרלי על פי חוק תחת סעיף 5 של חוק הדגלים 1953 ב-6 במאי 1982.

הצלב הדרומי מוטה כך שהכוכב γ בצלב הדרומי נמצא באותו המיקום כמו על הדגל הלאומי והכוכב α בצלב הדרומי מוזח לאוך ציר ה-X מרחק של שישית רוחב הדגל.

שדה התעופה ראש פינה

שדה התעופה ראש פינה או שדה התעופה מחניים הוא שדה תעופה אזורי, הממוקם בין קיבוץ מחניים לבין ראש פינה, ממזרח לכביש 90. שדה התעופה נקרא על שמו של יצחק בן יעקב, מחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל.

שדה תימן

מנחת שדה תימן (מכונה גם מנחת באר שבע), ממוקם כ-10 קילומטר צפונית מערבית לבאר שבע, ומשמש לתעופה קלה, דאיה, כבית ספר לצניחה והפעלותיה, ולפעילות פרטית. בשדה חונים בעיקר מטוסים פרטיים מונעי מדחף, ומתקיימת בו פעילות דאונים בסופי שבוע ובחגי ישראל ואז"מים. השדה גם משמש בסיס לחברת "תלם" העוסקת בריסוס, צניחה חופשית במסגרת מועדון הצניחה "סקייכיף", ו"אחזקות 2000" - מכון בדק תעופתי של חברת עיט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.