חיל האוויר הישראלי

חיל האוויר הישראלי, או בשמו הרשמי "זרוע הָאוויר והֶחלל", הוא הזרוע האווירית של צבא הגנה לישראל. חיל האוויר הישראלי הוא מרכיב עיקרי בעוצמתו של צה"ל, והוא נחשב לחזק ביותר במזרח התיכון, ולאחד מחילות האוויר הטובים והמתקדמים ביותר בעולם[1]. בראש זרוע האוויר עומד קצין בדרגת אלוף. מפקדו הנוכחי של החיל הוא אלוף עמיקם נורקין[2].

זרוע האוויר והֶחלל
סמל חיל האוויר
IAF Headquarters
Air Force Ensign of Israel
סמל חיל האוויר, תג מפקדת חיל האוויר ודגל חיל האוויר
פרטים
מדינה ישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
סוג חיל אוויר
בסיס האם מחנה מטכ״ל
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1947 כ"שירות האוויר"; אפריל 1948 כ"חיל האוויר"
מלחמות כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
כוח אדם 38,000 חיילים סדירים
55,000 חיילי מילואים
ציוד עיקרי כ-750 כלי טיס, טילים
פיקוד
דרגת המפקד אלוף (אוויר) אלוף
מפקד נוכחי עמיקם נורקין
מפקדים ראו בהמשך
IAF-F-35I-and-F-16I
מימין לשמאל: מטוסי F-16I "סופה" ו-F-35I "אדיר" של חיל האוויר הישראלי

מבנה חיל האוויר הישראלי

IAF Original roundel
רונדל חיל האוויר הישראלי, מגן דוד כחול מלא, על רקע עיגול לבן

מפקדת חיל האוויר כוללת את מטה החיל, המפקדות המקצועיות וגופי הפיקוח והבקרה.

מטה חיל האוויר

מטה חיל האוויר שוכן במחנה רבין (הקריה) בתל אביב. המטה נחלק לשבעה להקים. להק הוא יחידה ראשית במטה החיל. בראש כל להק עומד קצין בדרגת תת-אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר. המבנה ההיררכי של הלהקים, כנהוג ביחידות מטה בצה"ל, מורכב ממחלקות, ענפים ומדורים.

מטה חיל האוויר מורכב מהלהקים הבאים:

  • להק המטה (למ"ט) - מופקד על בניין הכוח בחיל-האוויר, מבקר את מימושו ומתאם את עבודת המטה הבין להקית. ראש הלהק, ה-רמ"ט, משמש גם כסגנו של מפקד חיל האוויר וממלא מקומו.
  • להק האוויר (לה"א) - אחראי על ההדרכה (ההכשרות והאימונים) והתורה בחיל-האוויר. ראש הלהק מכונה רל"א.
  • להק מבצעי אוויר - אחראי על הפעילות המבצעית. ראש הלהק מכונה רמ"א.
  • להק השתתפות ומסוקים (לה"מ) - עוסק במדיניות הטיסה של מערך המסוקים ובהשתתפות חיל האוויר במבצעים ותרגילים שונים. ראש הלהק מכונה רלה"מ.
  • להק המודיעין (למד"ן) - מגבש ויוצר את תמונת המודיעין למשימות חיל-האוויר, ומשתתף ביצירת תמונת המודיעין הכוללת, כחלק מקהילת המודיעין. ראש הלהק מכונה רלמד"ן.
  • להק הציוד (לצ"ד) - אחראי על המערך הטכני, על לוגיסטיקה ועל פיתוח המערכות השונות שמפעיל החיל ושמירת מלאי החלפים עבור מערכות אלו. ראש הלהק מכונה רלצ"ד.
  • להק כוח האדם (לכ"א) - אחראי לניהול, לפיתוח ולטיפוח המשאב האנושי בחיל-האוויר. ראש הלהק מכונה רלכ"א.
  • מפקד כוחות ההגנה האווירית (מכהנ"א) - מופקד על כלל פעילות מערך ההגנה נגד מטוסים ונגד טילים. מפקד המערך מכונה מכהנ"א.

מפקדות מקצועיות

מפקדות מקצועיות הפועלות במסגרת חיל האוויר:

מינהלי פיקוח ובקרה

גופי הפיקוח והבקרה הפועלים במסגרת חיל האוויר:

מינהל בטיחות ובקרת איכות (מבק"א) - מנחה מקצועי בתחום בטיחות הטיסה וחקירת תאונות טיסה, בטיחות בעבודה ובקרת איכות. בראש מבק"א עומד קצין בדרגת אלוף-משנה.

מינהל תקציב ובקרה (מת"ב) - אחראי על ניהול תקציב ובקרת התקציב. בראש מת"ב עומד קצין בדרגת אלוף-משנה.

בסיסי טיסה

Israel by israeli law adm location map

בסיס טיסה של חיל-האוויר הוא שדה תעופה צבאי בו מוצבות טייסות.

קיימים שני סוגי בסיסי טיסה:

  • כנף: בסיס טיסה בו יש טייסות בלבד. מפקד כנף הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף-משנה.
  • בסיס חיל-אוויר (בח"א): בסיס טיסה בו בנוסף לטייסות יש גם יחידות נוספות (כוחות אוויר מיוחדים למשל). מפקד בח"א הוא איש צוות-אוויר בדרגת אלוף-משנה או תת-אלוף.

בסיסי הטיסה הם (מהצפוני ביותר לדרומי): רמת דוד (כנף 1), פלמחים (בח"א 30), תל נוף (בח"א 8), חצור (כנף 4), חצרים (בח"א 6), נבטים (בח"א 28), רמון (כנף 25), עובדה (בח"א 10).

טייסות טיסה

Israeli F-16C takes off from Ovda Airport in November 2013
מטוס קרב רב-משימתי F-16C "ברק 2020" בתרגיל "דגל כחול". מטוסי ה-F-16 מדגמי C,D,CG,DG (ברק 2020) ו-I (סופה) מהווים את עיקר צי מטוסי הקרב של חיל האוויר

טייסות הטיסה הן הטייסות המפעילות את כלי הטיס של החיל. מפקד טייסת טיסה הוא איש צוות-אוויר בדרגת סגן-אלוף, ולצידו משרתים סגני מפקד הטייסת: סמ"ט א' וסמ"ט ב' בדרגת רס"ן. לכל טייסת יש כינוי כמו למשל "טייסת העטלף" ומספר ייחודי, לרוב בן שלוש ספרות (יוצאת מן הכלל היא טייסת 69).

בכל טייסת טיסה קיים גף טכני, מפקדו הוא הקצין הטכני ולצידו קצין חימוש וקצין אחזקה ולעיתים גם קצין חמ"מ וקצין ממ"ס. הגף הטכני מאויש על ידי טכנאי צוות קרקע במקצועות: ממ"ס (מכונאי מטוסים), חָמָ"מ (חשמלאי מכשירן), חמש (טכנאי מערכות חימוש). הגף הטכני משמש כדרג א' של תחזוקה ופעילותיו כוללות: בדיקה יומית לכלי הטיס, בדיקה לפני טיסה, חימוש ותדלוק ותחזוקה קלה.

טייסות מטוסי קרב

טייסות מטוסי קרב מפעילות מטוסים ליירוט ולתקיפה (אוויר-קרקע). רוב טייסות חיל האוויר הישראלי משתייכות לקטגוריית טייסות קרב. ישנם מטוסי קרב שאותם מטיס טייס בודד, ואחרים (מטוסים דו-מושביים) שאותם מטיסים שני אנשי צוות: טייס ונווט קרב.

טייסות הקרב בחיל האוויר הישראלי מפעילות את המטוסים הבאים:

למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מ), בכוונת ישראל להמשיך לרכוש מטוסי F-35 ולשדרג את המטוסים במערכות אוויוניקה ישראליות.

מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר היה אוויה S-199 ("סכין"). לאחריו נכנסו לשירות מטוסי ספיטפייר, P-51 מוסטנג, בופייטר, B-17 מבצר מעופף (מפציץ כבד, ולא מטוס קרב כשאר המטוסים ברשימה זו), ומוסקיטו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו להיכנס לשירות מטוסי סילון; הראשון שבהם היה המטאור, ואחריו החלה "התקופה הצרפתית" בחיל האוויר, שבה היוו מטוסי קרב צרפתיים את עמוד השדרה של מערך הקרב. הראשון שבהם היה האוראגן, ואחריו באו ווטור, מיסטר, סופר מיסטר (סמב"ד), ומיראז' 3. זה האחרון היה המטוס הראשון שזכה לכינוי עברי - "שחק". לאחר המיראז' נכנס הסקייהוק, "עיט", שהיה המטוס הראשון מתוצרת ארצות הברית. אחריו הגיע לחיל האוויר ה-F-4 פנטום שכונה בחיל האוויר "קורנס" והיווה קפיצת מדרגה ביכולות מטוסי הקרב של החיל. במקביל, קלט חיל האוויר מטוסים מתוצרת התעשייה האווירית לישראל; הראשון שבהם היה הסער, מטוס סופר מיסטר שעבר השבחה. אחריו קלט חיל האוויר את מטוס הנשר והכפיר. החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 החל חיל האוויר לקלוט את מטוסי ה-F-15 ו-F-16 לסוגיהם, ואלה מהווים עד היום את עיקר כוחו.

IAF-F-15C-Baz--Independence-Day-2017-Tel-Nof-IZE-082

מטוס קרב F-15C בז משופר לעליונות אווירית ולו 4 הפלות.

IAF F-16I 119 Tayeset 119-Bat 28649997154a

מטוסי F-16I "סופה" של טייסת העטלף, זהו מטוס קרב רב-משימתי מדור 4.5 המשמש למגוון משימות יירוט, תקיפה והפצצה.

F-15I Ra'am

מטוס F-15I רעם של טייסת הפטישים, זהו מטוס הקרב והתקיפה הכבד של חיל האוויר הישראלי.

IAF-F-35I-2016-12-13

החמקן F-35I אדיר במהלך טיסת הבכורה בחיל האוויר

טייסות מסוקים

Ah-64d
מסוק הקרב AH-64D אפאצ'י לונגבו ("שרף")
Paras226blackhawk
צנחנים עולים למסוק סער מסוג UH-60 בלק הוק ("ינשוף") של חיל האוויר הישראלי

מערך המסוקים בחיל האוויר הישראלי הוקם בשנות החמישים. מפקד טייסת המסוקים הראשון היה אורי ירום. תחילה כלל מסוקים קלים בודדים כגון: ההילר 360 מתוצרת "סיקורסקי" והאלואט II. טייס המסוקים הראשון בחייל היה קרול זבדי שהחל במאי 1951 קורס הסבה למסוקי הילר, ומכונאי המסוקים הראשון היה היטר טיבור (טיבי).

רק בסוף שנות החמישים נקלטו מסוקי תובלה מדגם סיקורסקי S-55 שהתגלו כלא אמינים ומאוחר יותר הסיקורסקי S-58 שרשם פרק מפואר במלחמת ששת הימים.

עידן המסוקים הכבדים נפתח בהקמת טייסת הסופר פרלון ("צרעה"), טייסת 114, מסוק תובלה כבד מתוצרת צרפת בעל יכולות אמפיביות. מסוקים אלו התפרסמו בין השאר בחילוץ ניצולים מהמשחתת אח"י אילת שטובעה סמוך לחוף רומני. מסוקי הבל 206 ("סייפן" לדגם הקצר, "סייפנית" לדגם הארוך) היוו את שדרת מסוקי התובלה הקלים בחיל האוויר ושימשו לרוב משימות ההטסה של בכירי צה"ל. כמו כן שירת בעבר בחיל האוויר מסוק קל בל 47 שכלל טייס אחד ונוסע לידיו ושימש בשנות השישים לתעבורת מפקדים בשדה.

בעשור השני של המאה ה-21, ה-CH-53 סי סטאליון ("יסעור") הוא מסוק התובלה הכבד בחיל האוויר. מסוק התובלה החדיש ביותר בחיל האוויר הוא ה-UH-60 בלק הוק ("ינשוף") שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-1994, והחליף בהדרגה את הבל 212 ("אנפה").

את עידן מסוקי הקרב פתחו בשנות השבעים ה-MD500 דיפנדר ("להטוט") וה-AH-1 קוברה ("צפע") אליהם הצטרף בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ה-AH-64 אפאצ'י ("פתן") מתוצרת בואינג שנחשב מסוק הקרב המשוכלל בעולם בזמנו. בשנת 2005 נרכשו מסוקי AH-64D אפאצ'י לונגבו המכונים בחיל "שרף", שנחשבו למתקדמים ביותר בעולם בזמנם. ב-2014 יצאו מסוקי הקוברה משירות ואילו מסוקי ה"פתן" שודרגו לרמה קרובה לזו של ה"שרף". מערך המסוקים יורה מגוון טילי אוויר-קרקע וטילי נ"ט בהם ה-BGM-71 טאו (בעיקר במסוקי הקוברה), ה-AGM-114 הלפייר (בעיקר במסוקי האפאצ'י) והתמוז - טיל ישראלי ארוך טווח שהיה מסווג במשך שנים רבות.

מסוק העטלף של ח"א פועל מעל גבי ספינות הטילים מסוג סער 5 של חיל הים. מסוק זה החליף את קודמו הדולפין.

מסוקי ח"א השתתפו במלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים. מלבד חילוץ פצועים וטייסים שנטשו מעבר לקווי האויב השתתפו מסוקי הסער במשימות רבות שהתפרסמו: מבצע הלם בנגע חמאדי (סופר פרלון), מבצע תרנגול 53 - חטיפת המכ"ם הרוסי (יסעור), הנחתת סיירת הצנחנים בעומק סוריה במלחמת יום הכיפורים (יסעור) ועוד. מסוקי הקרב של חיל האוויר ביצעו אלפי תקיפות כנגד קיני מחבלים והשמידו אלפי מטרות אויב בלבנון ובשטחי יהודה, שומרון ועזה. באינתיפאדה השנייה ביצעו המסוקים סיכולים ממוקדים כנגד פעילי וראשי ארגוני טרור פלסטינים.

טייסות תובלה, בקרה ומודיעין

Lockheed C-130H Hercules (L-382) (Karnaf), Israel - Air Force AN1324616
C-130 הרקולס ("קרנף") - עמוד השדרה של מערך התובלה בחיל האוויר מזה מספר עשורים
IAF B707 Refulling
בואינג 707 ("ראם") לתדלוק אווירי בשירות טייסת 120 ("טייסת הבינלאומית"), מתדלק מטוס F-15 ("בז") אשר מלווה בשני מטוסי F-15 נוספים. מטוסי הבואינג 707 לתדלוק אווירי מאפשרים להגדיל משמעותית את טווח הפעולה של מטוסי החיל

מערך התובלה של חיל האוויר אחראי על תובלה צבאית וכן על תובלה במבצעים מיוחדים (כגון מבצע אנטבה והעלאת יהודי אתיופיה).

מערך התובלה מפעיל מטוסים מדגמי C-130 הרקולס ("קרנף"), C-130J סופר הרקולס ("שמשון") בואינג 707 ("ראם") ובוננזה A36 ("חופית") מתוצרת ביצ'קראפט, שהחליף את הTB-20 טרינידאד ("פשוש"). מטוסים קלים רבים שירתו בחיל האוויר עוד לפני הקמתו הרשמית, ובהם אוסטר אוטוקרט ("פרימוס"), ביצ'קראפט בוננזה, גראמן G-44 ווידג'ן, מיילס איירוואן M-57, ריפבליק RC-3 סי-בי (מטוס ימי), R.W.D. 13‏, R.W.D. 15, ועוד. כמו כן שירתו בחיל מטוסי תובלה גדולים יותר, ובהם דראגון רפיד, לוקהיד הדסון, נורדואין UC-64A נורסמן, וכן מטוסי תובלה כבדים יחסית כמו קרטיס C-46 קומנדו, לוקהיד 18 לודסטאר, לוקהיד קונסטליישן, PBY קטלינה, דאגלס DC-3 דקוטה ו-C-54 סקיימאסטר. מטוסים אלה נרכשו בשנותיה הראשונות של המדינה מכל הבא ליד; חלקם הגדול שירת שנה או שנתיים בלבד ואז הוצא משירות, אם כתוצאה מבעיות טכניות או מאי התאמה למטרות החיל.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 רכש חיל האוויר את מטוס התובלה נורד 2501 נוראטלס, ובשנות ה-70 נוסף לחיל מטוס הבואינג 377 סטרטוקרוזר שכונה בחיל האוויר "ענק". באותן שנים רכש חיל האוויר גם מטוסי קישור קטנים יותר: פילטוס PC-6A טורבו-פורטר, דורניר Do 27 (דרור), צסנה 180 ו-205, ואירוספסיאל סוקאטה ראלי. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הפעיל חיל האוויר את הביצ'קראפט B-80 "קווין אייר", שכונה בחיל האוויר "זמיר", ומטוסי "ערבה" מתוצרת התעשייה האווירית. באותן שנים נכנסו לשירות גם ה"קרנף" וה"ראם".

בשנות ה-80 החל מערך הבקרה והמודיעין של חיל האוויר להפעיל מטוסי בקרה, שליטה והתראה מוקדמת מסוג E-2C הוקאי שכונה "דיה" וכן מטוסי גראמן OV-1 מוהוק, "עטלף", ומטוסים מסוג "ביצ'קראפט קינג אייר", וכן דגם מתקדם יותר של המטוס שזכה לכינוי "צופית" ונכנס לשירות בשנות ה-90. כמו כן הפעיל חיל האוויר הישראלי מטוסים מסוג סי-סקאן ("שחף") תוצרת התעשייה האווירית, לצורך משימות סיוע אווירי עבור חיל הים, וכן מטוסי סיור ותצפית דורניר DO-28 "עגור".

בשנת 2005 החל חיל האוויר לקלוט את מטוסי ה"נחשון", מטוסי מנהלים מסוג גאלפסטרים V שהוסבו לתצורת איסוף מודיעין אותות (סיגינט) שזכה לכינוי "שביט", ולתצורת בקרה אווירית, שזכה לכינוי "עיטם".

אחזקת מטוסי הבואינג 707 ("ראם"), ה-C-130 הרקולס ("קרנף") והגאלפסטרים V ("נחשון") נעשית על ידי התעשייה האווירית, זאת בניגוד לשאר כלי הטיס בחיל האוויר שאחזקתם נעשית על ידי החיילים בגפים הטכניים.

טייסות כלי טיס מאוישים מרחוק

Hermes-450--Independence-Day-2017-Tel-Nof-IZE-123
כטב"ם הרמס 450 ("זיק") של חיל האוויר הישראלי

מערך כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"ם)[3] (בעבר נהוג היה להשתמש במושג כלי הטיס הבלתי מאויש - כטב"ם, ובמושג מזל"ט), שפועל מאז שנת 1971 מפעיל כלי טיס בלתי מאוישים למגוון רב של מטרות. מערך הכטב"ם של חיל האוויר הישראלי זכה לפרסום רב באינתיפאדה השנייה עקב מעורבותם הגבוהה של הכטב"מים בהספקת מודיעין, איתור חוליות קסאם וסיוע בביצוע סיכולים ממוקדים בפעילי טרור. בעבר הפעיל חיל האוויר הישראלי כטב"מי מטרה (שמדמים מטוסים וטילים) וצילום אוויר מתוצרת אמריקנית, אך פרט לכך כל הכטמ"מים של חיל האוויר הישראלי הם מתוצרת התעשיות הביטחוניות הישראליות. משרתים במערך הכטמ"ם ההרון 1 ("שובל") וההרמס 450 ("זיק") ומזל"ט טקטי סקיילייט ("עפרוני") למשימות סיור ואיסוף מודיעין, כמו גם ציון מטרות עבור נשק מונחה לייזר. כן משרת במערך ההארפי ("שיאון"), כטב"ם אוטונומי "מתאבד" למשימות דיכוי הגנה אווירית[4]. כמו כן, מפעיל חיל האוויר כטב"מי תקיפה חמושים[5]. לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג'י כטב"מים אלו הם למעשה כטב"מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים[6]. ב-2008 נקלט בחיל ההרון TP ("איתן") - מטוס ללא טייס ארוך טווח. ב-2014 נקלט בחיל ההרמס 900 בשם "כוכב", והוא נטל חלק במבצע צוק איתן במהלך תהליך כניסתו לשירות, וב-2015 הוכרז כמבצעי[7].

מערך ההגנה האווירית

Arrow anti-ballistic missile launch
טיל "חץ 2" נורה מהמשגר במהלך ניסוי טיסה. המערכת, הנמצאת באחריות מערך הנ"מ, מיועדת ליירוט טילים בליסטיים בעת מעופם, והיא המערכת המבצעית היחידה מסוגה בעולם.

בצה"ל, כוחות ההגנה האווירית (לשעבר נ"מ) כפופים לחיל האוויר. כוחות אלה אחראים על הפלת כלי טיס עוינים, רקטות ארטילריות וטילים בליסטיים באמצעות ירי מהקרקע ומתן חיפוי נגד-מטוסים לכוחות היבשה של צה"ל. בהתאם לדוקטרינת הגנת שמי המדינה המערבית, נסמך חיל האוויר הישראלי בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית, כאשר מערך הנ"מ מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים. לוחמי הנ"מ מפעילים אמצעים שונים, ביניהם: טילי הכתף FIM-92 סטינגר ("ברקן"), סוללות טילי MIM-23 הוק וסוללות טילי MIM-104 פטריוט ("יהלום"), שרשמו הפלות בכורה עולמיות בשירות ישראל.

בנוסף לטילי נ"מ מפעיל מערך ההגנה האווירית את מערך ההגנה הרב-שכבתית נגד ארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע. המערך כולל בשכבתו הגבוהה ביותר סוללות טילי "חץ 3" שמיועד ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, מתחתיו סוללות טילי "חץ 2", המיועדים ליירוט טילים בליסטיים בעת מעופם ומתחתם מערכת "קלע דוד" ליירוט טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני וארוך ורקטות לטווח ארוך, טילי שיוט וכלי טיס. מתחת לקלע דוד נמצאות סוללות "כיפת ברזל" המיועדות ליירוט רקטות ארטילריות קצרות טווח. כיפת ברזל נקלטה בחיל ב-2011 ומאז זכתה להצלחה חסרת תקדים ויירטה מאות רקטות שירו מחבלים פלסטינים על ישראל.

מערך האחזקה

מערך האחזקה מעניק למטוסי חיל האוויר את הטיפול הטכני שבלעדיו לא ימריאו. המערך מתפקד ברמות שונות:

  • טיפול שוטף בטייסות בדרג א'.
  • תיקונים רציניים יותר במוסכי הבסיסים בטייסת תחזוקה (דרג ב').
  • פירוק מטוסים והרכבתם מחדש, עד הבורג האחרון, ביחידת האחזקה האווירית בדרג ד'.

לכל מטוס וציוד מנוהל מעין תיק אישי ובו פירוט כל רשימת התקלות שלו וכל פעולות האחזקה שבוצעו בו.

מערך הבקרה

מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי אחראי על בניית התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה. המערך ממונה על פיקוח על התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב האווירי של מדינת ישראל, והכוונת מטוסי הירוט של החיל אל עבר מטרות אוויריות.

המערך כולל יחידות בקרה אזוריות (יב"א) בהר מירון במצפה רמון, יחידת בקרה אזורית נוספת בבעל חצור ויחידות בקרה מקומיות, דוגמת זה שבבסיס חיל האוויר בעובדה, הפרוסות ברחבי הארץ ומספקות כיסוי של המרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"מים. על כל יב"א מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף. בראש מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה 517) עומד קצין בדרגת אלוף-משנה.

כוחות האוויר המיוחדים

הכוחות המיוחדים של חיל האוויר כוללים את היחידות הבאות:

טייסות הניסויים

בזרוע האוויר קיימות שתי יחידות ניסויים:

מערך ההדרכה

Flickr - Israel Defense Forces - Air Force Pilots
נווטת קרב ונווטת תובלה - לוחמות צוות אוויר בחיל האוויר

הכשרה למקצועות הדרושים בחיל האוויר נעשית בדרך כלל באחד מבתי הספר של החיל, ולאחריו הכשרה תוך כדי עבודה ביחידה מבצעית. חלק מהמקצועות המיוחדים בחיל האוויר עוברים את ההכשרה במלואה בבסיסי שטח, כגון טכנאי בדיקות לא הורסות (אל הרס) המוכשרים ביחידת האחזקה האווירית של חיל האוויר. מערך ההדרכה של חיל האוויר הישראלי כולל שבעה בתי-ספר עיקריים:

סמל החיל

IDF Original Historic tag
הסמל הראשון של חיל האוויר בשנות החמישים

הסמל הראשון של החיל נקבע בתקופתו של לסקוב בין השנים 1951–1953. הסמל עוצב על פי תווית של כנפי נשר ישראלי שהתגלתה בעתיקות בית שאן[8].

מדי החיל

כובע של חיל האוויר
כובע מצחייה
Flickr - Israel Defense Forces - Maj. Gen. Amir Eshel Appointed New IAF Commander (cropped-02)
מפקד חיל האוויר ה-17 האלוף אמיר אשל במדי א' של חיל האוויר
  • חוגרים וקצינים עד כניסתם לקבע: מכנסיים וחולצה בצבע חקי בהיר.
  • נגדים מדרגת רס"ל, קצין שסיים קורס טיס, קצין בתפקיד ייצוגי וקצינים בקבע (מדרגת סרן ומעלה): מכנסיים בצבע כחול כהה וחולצה בצבע תכלת.
  • דרגות החוגרים, הנגדים והקצינים בצבע כסף על רקע כחול.
  • לקצינים כובע מצחייה כחול עם סמל חיל האוויר.

כומתת החיל היא בצבע אפור כהה עם סמל חיל האוויר כסוף.

דרגות החיל

דרגות החיל בתחילתו היו שונות מהנהוג בחילות היבשה. להלן טבלה משווה.

שם הדרגה בזרוע היבשה שם הדרגה בזרוע האוויר
טוראי אוויראי
טוראי ראשון אוויראי ראשון
רב-טוראי אוויראי מוסמך
סמל סמל אוויר
סמל ראשון סמל טייס
רב-סמל סמל תעופה
רב-סמל ראשון חסין אוויר
סגן פקד אוויר
סגן ראשון פקד טייס
סרן פקד תעופה
רב-סרן ראש טייסת
אין מקבילה ראש כנף
סגן-אלוף ראש להק
אלוף אלוף אוויר
רב-אלוף

עם הזמן אוחדו שמות הדרגות וסימניהן עם אלה של כוחות היבשה, כדי ליצור אחידות.

מפקדי חיל האוויר

מפקד חיל האוויר הישראליראשי תיבות: מח"א) הוא קצין בדרגת אלוף.

ספירת מפקדי חיל האוויר הרשמית מתחילה בישראל עמיר, אך למעשה לפניו מונו שני מפקדים: יהושע אייזיק (אשל), שהיה מפקד "המועצה הכללית לתעופה" ומפקד שירות האוויר של ההגנה עוד בטרם שינה זה את שמו ל"חיל האוויר" ואלכס זילוני, ששירת כמוביל בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, אשר החליף אותו זמן קצר לאחר מכן. דרגי הפיקוד של חיל האוויר לא הכירו בשניהם, ומבחינה מעשית, לא הכירו גם בפיקודו של ישראל עמיר, ונמנעו משיתופו בקביעת מדיניות והחלטות שונות. הפיקוד התייצב רק לאחר שמונה אהרון רמז כמפקד החיל. מינויו של מפקד חיל האוויר, נדון במטה הכללי ומתקבל על ידי הרמטכ"ל תוך אישורו של שר הביטחון.

שם תמונה תקופת כהונה כמפקד החיל הערות
ישראל עמיר
Israel Amir V04 1842
מאי 1948 - יולי 1948 מקים החיל. לא היה טייס
אהרון רמז
Aharon Remez
יולי 1948 - דצמבר 1950 מפקד החיל במלחמת העצמאות
שלמה שמיר
Shlomo Shamir
דצמבר 1950 - אוגוסט 1951 מקים מערך הנ"מ בחיל. כיהן לפני כן כמפקד השני של חיל הים
חיים לסקוב
Chaim Laskov
אוגוסט 1951 - מאי 1953 לימים הרמטכ"ל החמישי של צה"ל. לא היה טייס
דן טולקובסקי
Dan Tolkovsky
מאי 1953 - יולי 1958 מפקד החיל במעבר לעידן הסילון ובמלחמת סיני
עזר ויצמן
ויצמן חתוך
יולי 1958 - אפריל 1966 לימים הנשיא השביעי של מדינת ישראל
מרדכי הוד
Mordechai Hod Israeli officers with president Zalman Shazar at Beit Hanassi in Jerusalem. June 1967. D60-019 (cropped)
אפריל 1966 - מאי 1973 מפקד החיל במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה
בני פלד
BeniPeled
מאי 1973 - אוקטובר 1977 מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים ובמבצע יונתן
דוד עברי
David Ivry
אוקטובר 1977 - דצמבר 1982 מפקד החיל במבצע ליטני, מבצע אופרה ומלחמת לבנון הראשונה
עמוס לפידות
עמוס לפידות
דצמבר 1982 - ספטמבר 1987 מפקד החיל במבצע משה ובמבצע רגל עץ
אביהו בן-נון ספטמבר 1987 - ינואר 1992 מפקד החיל במלחמת המפרץ ובמבצע שלמה
הרצל בודינגר
Herzel Bodinger
ינואר 1992 - יולי 1996 מפקד החיל במבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם
איתן בן-אליהו
איתן בן-אליהו במדים
יולי 1996 - אפריל 2000
דן חלוץ
Dan Halutz 2
אפריל 2000 - אפריל 2004 מפקד החיל באינתיפאדה השנייה, ולימים הרמטכ"ל ה-18 של צה"ל
אליעזר שקדי
אליעזר שקדי
אפריל 2004 - מאי 2008 מפקד החיל במלחמת לבנון השנייה ובמבצע מחוץ לקופסה
עידו נחושתן
Maha
מאי 2008 - מאי 2012 מפקד החיל במבצע עופרת יצוקה
אמיר אשל
Flickr - Israel Defense Forces - Major General Amir Eshel
מאי 2012 - אוגוסט 2017 מפקד החיל במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן
עמיקם נורקין
David Goldfein attends Israeli Air Force change of command ceremony, August 2017 (36173941550a)
אוגוסט 2017 - מכהן

היסטוריה

שורשי חיל האוויר הישראלי
Tayas48

מלחמת העצמאות

Auster J1 Autocrat
אוסטר אוטוקרט "פרימוס". אחד המטוסים הראשונים של חיל האוויר הישראלי
Kurs Tayis 2
חניכי קורס טיס מס' 2, קורס הטיס הראשון שהתנהל כולו בישראל. בתמונה, לפי דרגתם בסיום שירותם בצה"ל:
שורה עליונה, מימין לשמאל: סא"ל משולם ("שוליק") ספיר, יהושע בובטס (נפצע בטיסת אימונים), אפרים סמולארג' (הודח מהקורס), סא"ל אורי יפה, סרן בני רון, צבי ("צוץ") לנדאו (הודח מהקורס), אל"ם יעקב סלומון, אל"ם יואש צידון (צ'אטו).
שורה מרכזית, מימין לשמאל: סרן לזלי אוסטרוב (נהרג בטיסה), "לא ידוע", סג"ם גבריאל מאיר (נהרג בטיסה), רס"ן רענן לוריא (האחרון שהודח מהקורס), אלוף בני פלד, סא"ל אריאל נאייר.
יושבים, מימין לשמאל: סג"ם שמואל שמואלי (נהרג בטיסה), סא"ל הלל ספקטור, סגן עמרי אריאב (נהרג בטיסה), גדעון בדש (הודח מהקורס).
Memorial plaque of the Hagana air service headquarters in the Kirya - Tel Aviv
לוחית זיכרון למטה חיל האוויר בקריה בתל אביב

ראשיתו של חיל האוויר הישראלי היה "שרות האוויר", הזרוע האווירית של ההגנה. באוקטובר 1947, ובתחילת מלחמת העצמאות הפעיל שרות האוויר רק מטוסי סיור קלים. מפקדו הראשון היה יהושע אייזיק (אשל). באפריל 1948 החליף השם "חיל האוויר", בהדרגה, את השם "שרות האוויר", מבלי שפורסמה הודעה רשמית על כך. הקמתו הרשמית של חיל האוויר הייתה בתאריך 21 במאי[9].

רק אחרי פלישת צבאות ערב השיג חיל האוויר מטוסי קרב בעלי חימוש תקני. בפעולתם הראשונה, ב-29 במאי 1948, תקפו ארבעה מטוסי אוויה S-199 את ראש הטור המצרי סמוך לג'סר איסדוד מצפון לאיסדוד. אחד הטייסים, אדי כהן, נהרג, עוד השתתפו בתקיפה מודי אלון, עזר ויצמן ולו לנרט. התקפה דומה נערכה גם על ראש הטור העיראקי באזור טול כרם. ימים מספר לאחר מכן השיג חיל האוויר הצלחה מוראלית חשובה עת הפיל הטייס מודי אלון, במטוס אוויה, שני מטוסים מצריים שהפציצו את תל אביב לאור יום.

ב-4 ביוני 1948 תקפו שלושה מטוסי חיל האוויר ספינה מצרית שהתקרבה לחופי תל אביב. אחד המטוסים נפגע ונפל לים, ושני טייסיו דוד שפרינצק ומתי סוקניק נהרגו (אנדרטה לזכרם מוצבת בגן העצמאות בתל אביב).

עם התבססותו, רכש חיל האוויר עליונות אווירית בשמי הארץ ואף הפציץ ערי בירה של מדינות האויב. עמאן הופצצה ב-2 ביוני, דמשק הופצצה ב-10 ביוני 1948 וקהיר הופצצה ב-15 ביולי 1948. לחיל האוויר היה חלק נכבד בשמירת הקשר עם הנגב המנותק, עת העביר במבצע "אבק" (אוגוסט - אוקטובר 1948), אלפי טונות אספקה אל הנגב ואלפי חיילים אל הנגב וממנו. כן שמר חיל האוויר על הקשר עם סדום.

במחצית השנייה של 1948 רכש חיל האוויר עליונות אווירית על חילות האוויר הערביים, דבר שהתבטא בהשתתפותו במבצעים האחרונים של המלחמה, כמו מבצע שוטר בסוף יולי, מבצע יואב ב-15 עד 22 באוקטובר. מבצע חירם בסוף אותו חודש, ובמבצעים בחזית הדרום שסיימו את המלחמה, ובראשם מבצע חורב, בסוף דצמבר ובימים הראשונים של 1949. עם זאת, גם בשלבים אלה כוחו היה דל מכדי להשפיע באופן מכריע על מהלך המלחמה. לקראת תום מלחמת העצמאות היה חיל האוויר שליט יחיד בשמי מדינת ישראל. ב-7 בינואר 1949, בתקרית האוויר הישראלית-בריטית, אף הפיל חמישה מטוסים בריטיים שחגו מעל כוחות צה"ל בחזית הדרומית.

במלחמת העצמאות שירתו בחייל גם נשים טייסות. אחת מהן, זהרה לביטוב, נהרגה בתאונת מטוס באוגוסט 1948.

בסך הכול הפיל חיל האוויר 21 מטוסי אויב במלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה היו בחיל האוויר 173 מטוסים מ-20 דגמים. רק 74 מהמטוסים היו שמישים, ומתוכם רק 15 היו מטוסי קרב והפצצה[10].

בדצמבר 1948 עבר מטה חיל האוויר לקריה בתל אביב. עיריית תל אביב הציבה על כך לוחית זיכרון בכניסה לשער דוד ברחוב קפלן.

הוויכוח על מעמדו של חיל האוויר

במקביל למלחמה ועם הקמת צה"ל התקיים ויכוח עז על מקומו של חיל האוויר ותפקידו בצה"ל. הפיקוד העליון של צה"ל, בראשות יגאל ידין (שהיה ראש אגף מבצעים והמפקד בפועל של צה"ל) ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו חיל התותחנים. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים, וסבר שכל ענייני החיל אמורים להגיע מהמעטפת הכלל צה"לית, כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות טייס, אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה ישראל עמיר למפקד הראשון של חיל האוויר, למרות העובדה שלא היה לו עבר כאיש תעופה[11].

בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על אהרן רמז, ששירת כטייס קרב בחיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (באנגלית: Flight Sergeant, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת רב-סמל מתקדם בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל[12][13].

המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר קרבות עשרת הימים, באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו[14]. בעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה דוד בן-גוריון לססיל מרגו, יהודי תושב דרום אפריקה שהיה קולונל בחיל האוויר הדרום-אפריקאי ומפקד כנף במהלך מלחמת העולם השנייה, וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר.

מרגו הגיע לארץ ב-12 ביולי, ולאחר כמה שבועות הגיש לבן-גוריון את המלצותיו. הוא קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן - מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית ומבצעית. מרגו הציע דרכים לארגון פנימי של עבודת החיל ולממשק של החיל עם המטכ"ל, ודרש שהשינוי יתרחש בתוך זמן קצר. המלצותיו של מרגו הביאו להתנגדות רבה. אחד הנושאים שעליהם התנהל ויכוח חריף במיוחד היה השליטה במערך המכ"ם בצה"ל. באותה תקופה לא היו כלל מכשירים כאלה בישראל, אך מרגו עמד על כך שהכרחי לרכשם, ושמערך המכ"ם יהיה בשליטת חיל האוויר.

בן-גוריון אימץ מיד את המלצותיו של מרגו. אחת ההמלצות החשובות של מרגו הייתה שחיל האוויר יהיה בפיקוד אנשי צוות אוויר ישראליים, ולא מתנדבים יהודים או לא יהודים שיחזרו בכל עת לארצותיהם. המלצה זו הייתה מקובלת גם על מתנגדיו, ובן-גוריון אימץ גם אותן. בן-גוריון הציע למרגו עצמו לעמוד בראש החיל, אך הוא סירב. שלושה ימים לאחר הגשת ההמלצות מונה אהרן רמז לתפקיד מפקד החיל[11][14].

המלצותיו של מרגו היו דומות בעיקרן להמלצות שהגיש אהרן רמז זמן רב לפני כן. ואולם, רמז היה, כאמור, סמל בלבד, שהסתמך על תאוריה; מרגו, לעומתו, היה קצין בדרגת קולונל שפיקד על יחידה גדולה בצבא מאורגן, והכיר מבפנים את ההתנהלות המעשית של חיל אוויר גדול. משום כך הייתה לו סמכות רבה, ובן-גוריון יכול היה לאמץ את המלצותיו ולגבות אותו מול המתנגדים להן. המבנה שהציע מרגו היווה את הבסיס לארגון חיל האוויר ולפעילותו, למעשה עד היום[11][14].

מבצע קדש

Auster J1 Autocrat
אוסטר אוטוקרט "פרימוס". אחד המטוסים הראשונים של חיל האוויר הישראלי
Kurs Tayis 2
חניכי קורס טיס מס' 2, קורס הטיס הראשון שהתנהל כולו בישראל. בתמונה, לפי דרגתם בסיום שירותם בצה"ל:
שורה עליונה, מימין לשמאל: סא"ל משולם ("שוליק") ספיר, יהושע בובטס (נפצע בטיסת אימונים), אפרים סמולארג' (הודח מהקורס), סא"ל אורי יפה, סרן בני רון, צבי ("צוץ") לנדאו (הודח מהקורס), אל"ם יעקב סלומון, אל"ם יואש צידון (צ'אטו).
שורה מרכזית, מימין לשמאל: סרן לזלי אוסטרוב (נהרג בטיסה), "לא ידוע", סג"ם גבריאל מאיר (נהרג בטיסה), רס"ן רענן לוריא (האחרון שהודח מהקורס), אלוף בני פלד, סא"ל אריאל נאייר.
יושבים, מימין לשמאל: סג"ם שמואל שמואלי (נהרג בטיסה), סא"ל הלל ספקטור, סגן עמרי אריאב (נהרג בטיסה), גדעון בדש (הודח מהקורס).
Memorial plaque of the Hagana air service headquarters in the Kirya - Tel Aviv
לוחית זיכרון למטה חיל האוויר בקריה בתל אביב

מבצע קדש נפתח באוקטובר 1956 כשרביעיית מטוסי מוסטנג נשלחה לנתק את קווי הטלפון מערבית למיתלה, על מנת למנוע דיווח על מהלכי הכוחות הישראליים.

גדוד הצנחנים בפיקוד רפאל איתן (רפול) הוצנח ליד מצבת פארקר במעבר המיתלה בסיני ("מבצע מכבש"). את ההצנחה ביצעה טייסת מטוסי דקוטה שהמריאה מבסיס תל נוף. אחת מטייסי המשנה הייתה הטייסת יעל רום.

בנוסף להצנחת הצנחנים השתתף ח"א בפעולות תקיפה קרקעיות ובחיפוי על כוחות הקרקע. מטוסי הקרב העיקריים היו: מיסטר, אוראגן, מטאור ו-P-51 מוסטנג. מלחמה זו הייתה הפעם הראשונה בצה"ל שבו נעשה שימוש מבצעי בכסא מפלט. הטייס שנטש את מטוס המיסטר שלו היה בני פלד, לאחר שנפגע מאש נ"מ ליד ראס נצרני.

זוג מטוסי אוראגן השתתפו בתקיפת המשחתת המצרית איברהים אל אוול שניסתה להפגיז את חיפה, נכנעה וצורפה לחיל הים כמשחתת "חיפה".

בשל העובדה שבמבצע סיני לא היו לח"א מסוקים בשימוש מבצעי, ביצעו מטוסי הפייפר את רוב משימות התובלה הקלה, ובכללן שינוע מפקדים וחילוץ פצועים. מטוסי הפייפר השתמשו בכבישים כמסלולי טיסה, כדי להתקרב לכוחות הלוחמים, שהיו רחוקים ממסלולי טיסה מוסדרים.

במהלך הקרבות איבד החיל 15 מטוסים, רובם מאש נ"מ, ו-5 טייסים נהרגו. בקרבות אוויר הפילו טייסי החיל 7 מטוסים מצריים - 4 מטוסי ומפייר ו-3 מטוסי מיג 15.

מלחמת ששת הימים

Auster J1 Autocrat
אוסטר אוטוקרט "פרימוס". אחד המטוסים הראשונים של חיל האוויר הישראלי
Kurs Tayis 2
חניכי קורס טיס מס' 2, קורס הטיס הראשון שהתנהל כולו בישראל. בתמונה, לפי דרגתם בסיום שירותם בצה"ל:
שורה עליונה, מימין לשמאל: סא"ל משולם ("שוליק") ספיר, יהושע בובטס (נפצע בטיסת אימונים), אפרים סמולארג' (הודח מהקורס), סא"ל אורי יפה, סרן בני רון, צבי ("צוץ") לנדאו (הודח מהקורס), אל"ם יעקב סלומון, אל"ם יואש צידון (צ'אטו).
שורה מרכזית, מימין לשמאל: סרן לזלי אוסטרוב (נהרג בטיסה), "לא ידוע", סג"ם גבריאל מאיר (נהרג בטיסה), רס"ן רענן לוריא (האחרון שהודח מהקורס), אלוף בני פלד, סא"ל אריאל נאייר.
יושבים, מימין לשמאל: סג"ם שמואל שמואלי (נהרג בטיסה), סא"ל הלל ספקטור, סגן עמרי אריאב (נהרג בטיסה), גדעון בדש (הודח מהקורס).
Memorial plaque of the Hagana air service headquarters in the Kirya - Tel Aviv
לוחית זיכרון למטה חיל האוויר בקריה בתל אביב

מלחמת ששת הימים נפתחה ב-5 ביוני 1967 בשעה 7:45 בבוקר במהלומה אווירית מקיפה, לאחר ימי ההמתנה מורטי העצבים בעקבות חסימת נתיבי השיט במצרי טיראן למעבר ספינות מישראל, עליה החליט גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים.

6dayswar1
קצינים מחיל האוויר הישראלי ליד מטוס מצרי שהושמד בסיני במלחמת ששת הימים
Mirage3
מיראז' 3C מס' 159, אחד משני מטוסי המיראז' בחיל האוויר שלהם 13 הפלות של מטוסי אויב. המיראז'ים היוו את עמוד השדרה של חיל האוויר הישראלי במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים.

לרשות חיל האוויר הישראלי עמדו 203 מטוסי קרב מהם 197 שמישים, מתוכם 65 מטוסי מיראז' 3, 35 מטוסי סופר מיסטר, 33 מטוסי מיסטר, 19 מטוסי ווטור ו-51 מטוסי אוראגן[15]. בשעות הראשונות של המלחמה תקף חיל האוויר הישראלי בסיסים צבאיים ושדות תעופה במדינות אויב ב"מבצע מוקד". המיתקפה הישראלית ניחתה בהפתעה מוחלטת ולמעשה הכריעה את המלחמה מראשיתה, בהשמידה את עיקר חילות האוויר של צבאות ערב על הקרקע. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו זמנית כמעט, על כל שדות התעופה המצריים. שדות התעופה הותקפו פעמים אחדות באותו יום וחיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה. מיד לאחר המכה הראשונה, הותקפו גם שדות התעופה שממזרח למדינה והונחתה מכה על שדות התעופה של חיל האוויר הסורי, חיל האוויר הלבנוני וחיל האוויר הירדני והופצץ גם שדה התעופה העיראקי המערבי ביותר. בניגוד למתקפה היבשתית שכוונה תחילה רק נגד החזית המצרית, ההתקפה האווירית כוונה להשגת עליונות אווירית למשך כל ימי הלחימה. כ-350 מטוסים הושמדו ביום הראשון למלחמה מתוך כ-600 המטוסים שהיו למדינות הערביות הלוחמות. עד סוף המלחמה הושמדו 451 כלי טיס של חילות האוויר הערביים, לעומת 45 מטוסים שאבדו לחיל האוויר הישראלי. במלחמה נהרגו 25 טייסים ישראלים ו-7 נוספים נשבו. בתום הלחימה נותרו בחיל 139 מטוסים שמישים.

המתקפה המקדימה המוצלחת איפשרה לחיל האוויר הישראלי להגיש סיוע התקפי נמרץ לכוחות היבשה הישראליים, בצורה הולכת וגוברת במשך כל ימי הלחימה. הותקפו מהאוויר כוחות שריון וארטילריה של צבאות ערב, והחישו במידה רבה את שבירת צבאות ערב. התקפות על העורף הישראלי מהאוויר במהלך המלחמה היו מעטות.

מלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה פעל חיל האוויר בתקיפה של מטרות קרקע ובקרבות אוויר. תקיפות של מטרות אזרחיות בעומק מצרים היו בין הגורמים שהביאו לסיומה של המלחמה. חיל האוויר היה גורם עיקרי במלחמה זו, שבה סבלו כוחות היבשה מנחיתות ניכרת. החיל ביצע 12,850 גיחות במהלך המלחמה, שבהן הוטלו יותר מ-50,000 פצצות. חיל האוויר המצרי איבד 92 ממטוסיו, ולחיל האוויר הישראלי אבדו 15 מטוסים.

פעולות בולטות של חיל האוויר במלחמה זו:

מלחמת יום הכיפורים

F-4E Israel HAPIM0321
F-4 פנטום ("קורנס")

מלחמת יום הכיפורים הייתה הקשה במלחמותיו של חיל האוויר, והוא ספג בה אבידות ניכרות במטוסים ובטייסים, בעיקר עקב פגיעות של טילי קרקע-אוויר (טק"א). "הטיל כופף את כנף המטוס", אמר על כך עזר ויצמן, מפקדו לשעבר של חיל האוויר. בקרבות אוויר ככלל הפגין החיל עליונות על פני חילות האוויר הערביים.

חיל האוויר הישראלי היה מקור החשש העיקרי בצבאות הערביים לפני המלחמה, והם ריכזו מאמצים רבים הן בהיבט ההצטיידות והן בהיבט התכנון על מנת לנטרל את ההשלכות הנובעות מעליונותו על פני חילות האוויר שלהם[16]. עליונות זו הייתה אחת הסיבות לקונספציה שהטעתה את מקבלי ההחלטות בצד הישראלי לפני פרוץ המלחמה.

ביומה השני של המלחמה ביצע חיל האוויר את השלב הראשון של "מבצע תגר" והתקיף ב-40 גיחות 7 שדות תעופה במצרים, אך הפסיק את המבצע בשלב שבו היו אמורים להיות מושמדים טילי הנ"מ וסוללות התותחים. המבצע הופסק בהוראת שר הביטחון משה דיין שביקש להפעיל את "מבצע דוגמן-5" לתקיפה של כוחות הנ"מ הסוריים. מבצע זה נעשה ללא הכנה מדוקדקת וללא מודיעין, ותוצאותיו היו נפילת שישה מטוסי פנטום ומבלי שסוללות הטילים הסוריות נפגעו כמעט.

בד בבד עסק חיל האוויר באינטנסיביות במתן סיוע לכוחות הקרקע, שניהלו קרבות בלימה מרים בימיה הראשונים של המלחמה. הסיוע האווירי מנע מצבא סוריה לכבוש את דרום רמת הגולן, וסייע בבלימת התקדמותו של הצבא המצרי מזרחה ב-14 באוקטובר. פעילות זו צמצמה את פעילות החיל בתקיפת חילות האוויר ומערכי הטילים של האויב. רק עם השיפור במצבם של כוחות היבשה, ובפרט לאחר פגיעה של כוחות שריון בסוללות הטק"א, החל חיל האוויר בתקיפות של שדות תעופה בעומק מצרים ומטרות תשתית ושדות תעופה בעומק סוריה, כשהבולטת שבהן היא תקיפת המטכ"ל הסורי ביומה הרביעי של המלחמה.

על פי ד"ר שמואל גורדון "חיל האוויר תרם תרומה מכרעת לבלימת הכוחות הסוריים והמצריים, הגן באופן מוחלט על כוחות צה"ל בדרכם לחזית ועל האוכלוסייה האזרחית, תקף שדות תעופה וניטרל את חילות האוויר של מצרים ושל סוריה...במשימה החשובה ביותר עבור חיל האוויר - השמדת הטק"א - הוא לא הצליח ב-7 באוקטובר מכיוון שלא ניתן לו להילחם בהתאם לדוקטרינה שלו. אולם רק חיל האוויר היה יכול להציל את המדינה מסכנה לאומית קיומית מיידית באותו יום"[17].

מטוסי הקרב שהפעיל חיל האוויר במלחמה היו מיראז' 3 "שחק", תע"א נשר (הגרסה הישראלית למיראז' 5), A-4 סקייהוק "עיט" ו-F-4 פנטום "קורנס".

במהלך כל ימי הלחימה איבד חיל האוויר הישראלי 102 מטוסים. חיל האוויר המצרי איבד 235 מטוסים, וחיל האוויר הסורי איבד 135 מטוסים.

מלחמת לבנון

F-16-Netz-107-fighter-and-killmarks-01
מטוס F-16 נץ 107, שהשתתף בהפצצת הכור העיראקי והפיל 6.5 מטוסים בקרבות האוויר של מלחמת לבנון הראשונה.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה הופלו על ידי חיל האוויר הישראלי כ-100 מטוסים סוריים, מבלי שאיבד אף מטוס בקרבות אוויר. טייסי חיל האוויר הישראלי הפילו 80 מטוסים סוריים בקרבות אוויר, והשאר הופלו באש נ"מ וגורמים נוספים.

ב-6 ביוני 1982 הופל מטוס 'סקייהוק' של חיל האוויר באש מהקרקע וטייסו, אהרון אחיעז נפל בשבי אש"ף. הוא הוחזר ב-20 באוגוסט.

ב-9 ביוני, היום הרביעי למלחמה, פתח חיל האוויר במבצע ערצב-19 לתקיפת מערך טילי הקרקע-אוויר הסורי בבקעת הלבנון. מטוסי החיל השמידו את סוללות הטילים תוך שעות ספורות בלבד. במהלך התקיפה התפתח קרב האוויר הגדול בעידן הסילון, שבו השתתפו כ-120 מטוסי קרב (מדגמי F-15 בז, F-16 נץ ו-F-4 פנטום) והופלו 29 מטוסי קרב סוריים. למחרת הופלו 30 מטוסים סוריים נוספים. אף מטוס מחיל האוויר הישראלי לא נפגע בקרבות האוויר.

במקביל, מסוקי AH-1 קוברה של חיל האוויר השמידו מאות כלי רק"מ סורים, לרבות עשרות טנקים, כולל מדגם טי-72.

ב-24 ביולי הופל בטיל קרקע-אוויר מטוס הפנטום של הטייס סרן גיל פוגל[18], והנווט רס"ן אהרון כץ והם נטשו את המטוס. לאחר הגעתו לקרקע נלקח פוגל בשבי הסורי, ואילו כץ פגע בקרקע במהירות גבוהה, וככל הנראה נהרג במקום. לאחר שנתיים פוגל שוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים, שכללה גם את החזרת גופתו של כץ לארץ.

האינתיפאדה השנייה

AH-64Apache004
מסוק אפאצ'י AH-64 של חיל האוויר, שימש ככלי מרכזי בחיסול פעילי טרור פלסטינים במסגרת מדיניות "הסיכולים הממוקדים"

באינתיפאדה השנייה בלט חלקם של מסוקי הקרב של חיל האוויר בפעולות של סיכול ממוקד בהם חוסלו מאות מחבלים, כאשר עשרות מהם היו מחבלים בכירים (כגון מייסדי וראשי החמאס ברצועת עזה). נעשה שימוש נרחב בכטב"מים, בעיקר לצורכי מודיעין צבאי ולהספקת מודיעין חזותי בזמן אמת לסיכולים הממוקדים, ואת התקיפות עצמן ביצעו מסוקי AH-64 אפאצ'י עם טילי AGM-114 הלפייר ומסוקי "צפע" AH-1 קוברה עם טילי תמוז.

בנוסף לסיכולים הממוקדים תקפו מטוסי ומסוקי קרב מתקני מחבלים, כגון מעבדות נפץ, מחרטות לייצור רקטות "קסאם" ומשגרי "קסאם".

את הפעולות המוצלחות והשינויים הללו הוביל האלוף דן חלוץ, שגם שם דגש על נוהלי בטיחות והוריד באופן משמעותי את התאונות בחיל. בעקבות ההצלחה הגדולה של חיל האוויר בלחימה בטרור זכו החיל, מפקדו וטייסיו להערכה רבה. דן חלוץ הועלה לדרגת רב-אלוף ומונה לרמטכ"ל.

מפקד חיל האוויר שהחליף את חלוץ, האלוף אליעזר שקדי, המשיך בשילוב פעילות חיל האוויר עם פעילות כוחות הקרקע, דבר שבא להבשלה בטקטיקת "הבועה האווירית" שנחלה הצלחה רבה במבצע ימי תשובה (כ-90 מחבלים הרוגים) ובמבצע גשמי קיץ (למעלה מ-270 מחבלים הרוגים)[19]. במבצעים אלה חיפו מסוקי הקרב על כוחות הקרקע והשמידו חוליות נ"ט וחוליות קסאם בשעה שמטוסי חיל האוויר תקפו מטרות תשתית.

מלחמת לבנון השנייה

במלחמת לבנון השנייה ביצעו מטוסי הקרב של חיל האוויר מספר חסר תקדים של 10,337 גיחות והשמידו אלפי מטרות תשתית ויעדים של ארגון חזבאללה בביירות ובדרום לבנון, בהם: גשרים, מפקדות, בונקרים, מחסני אמל"ח, משגרי רקטות, צירי תנועה ראשיים, משאיות רקטות מסוריה וכלי רכב של הארגון, כשגולת הכותרת של תקיפות אלו היא מבצע משקל סגולי להשמדת מערך הרקטות ארוך הטווח של החזבאללה, ביומה השני של המלחמה. באחד משלבי המבצע, היו למעלה מ-100 מטוסים באוויר בו זמנית. מסוקי הקרב ביצעו למעלה מ־2,400 גיחות וחיפו על כוחות הקרקע שפעלו בדרום לבנון. מסוקי הסער של החיל ביצעו 2,051 גיחות שכללו פינוי פצועים תחת אש מהקרבות בדרום לבנון והנחתת יחידות קומנדו לפעולות בעורף לבנון. מטוסי התובלה ביצעו 1,263 גיחות. חיל האוויר הפעיל גם באופן נרחב כטב"מים על מנת לאתר מטרות ולאכן למטוסים משגרי רקטות בזמן אמת, אותם השמידו מטוסי הקרב. בסך הכול שוגרו 1,502 גיחות של כלי טיס בלתי מאוישים שהסתכמו ב-16,418 שעות טיסה. מטוסי חיל האוויר כתשו מהאוויר את רובע הדאחייה של חזבאללה בדרום ביירות והשמידו את מפקדות הארגון ובתיהם של ראשיו.

F-16Isufa002
מטוס קרב מדגם F-16I סופה. מטוסים אלה ביצעו מספר רב של גיחות הפצצה במלחמת לבנון השנייה

למעלה מ-20 מבצעי קומנדו בוצעו על ידי חיל האוויר. ב"מבצע חד וחלק" פשטו סיירת מטכ"ל ויחידת שלדג על מפקדת חזבאללה שמוקמה בבית חולים בבעלבק, הרגו כ-20 מחבלים, שבו כמה ולקחו שלל חומר מודיעיני.

בנוסף למשימות ההתקפיות, עסקו טייסות הבלקהוק UH-60 בפינויי פצועים, לעיתים תחת אש כבדה.

במהלך הלחימה אירעו מספר תאונות מבצעיות בחיל האוויר. בתאונות אלה ניזוק מטוס F-16I ("סופה") אחד (שנפגע בעת ההמראה), אבדו שני מסוקי אפאצ'י ("פתן") שהתנגשו זה בזה[20], מסוק אפאצ'י-לונגבאו ("שרף") התרסק כתוצאה מכשל טכני ברוטור הזנב[21], ושלושה כטב"מים[22], כתוצאה מתאונות אלו נהרגו שלושה טייסים ועוד שלושה נפצעו קשה. עוד כשל מבצעי היה ההפצצה של בניין הסמוך לבניין ובו רוכזו 57 אזרחים לבנונים בכפר קאנא, דבר שגרם לקריסת המבנה ומותם של 28. הפעולה גרמה לגינויים כלפי ישראל ברחבי העולם.

ב-12 באוגוסט 2006 לפנות בוקר, הטיס חיל האוויר כוח גדול של צנחנים באמצעות יותר מ-50 מסוקים אל עומק השטח, במה שמוגדר כמבצע ההנחתה הגדול בתולדות צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים[23]. באותו יום הופל מסוק מסוג יסעור על ידי חזבאללה, באמצעות טיל SA-16 שחזבאללה כינה "וועד". לאחר שהספיק להוריד את הלוחמים, המריא המסוק מהמקום ואז נפגע. חמישה אנשי צוות אוויר נהרגו[24].

לקראת סיום המלחמה הפילו מטוסי F-16 מדגם "ברק" שני מזל"טים של החזבאללה (המזל"טים מדגם אבאביל תוצרת איראן).

על פעילותם במלחמה קיבלו טייסי חיל האוויר עיטור המופת אחד וארבעה צל"שי רמטכ"ל. שתי טייסות מסוקי הבלק-הוק של החיל קיבלו צל"ש יחידתי: טייסת 123 ("ציפורי המדבר") וטייסת 124 ("החרב המתהפכת") על פועלן לחילוץ פצועים[25].

כשנה אחרי המלחמה, ב-6 בספטמבר 2007, הופצץ והושמד כור גרעיני סורי בידי חיל האוויר הישראלי[26]. בתקיפה השתתפו 4 מטוסי F-15I רעם ו-4 מטוסי F-16I סופה ולפי פרסומים זרים גם מטוס לוחמה אלקטרונית וכוח של יחידת שלדג על הקרקע שסימן למטוסי הקרב בלייזר את הכור הגרעיני.

מבצע עופרת יצוקה

Oferet-Yetzuka-F16I
מטוס F-16I של טייסת אבירי הזנב הכתום ממריא לתקיפת מטרות במסגרת מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה נגד החמאס וירי רקטות לעבר ישראל נפתח ב-27 בדצמבר, בשעות הבוקר המאוחרות, והחל בגל הפצצות אווירית כבדות של חיל האוויר באמצעות מטוסי קרב (מדגמי F-15, F-16) ומסוקי קרב (מדגמי AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י). בשני גלי ההפצצה הראשונים נפגעו 100 מטרות. במכה הראשונה נהרגו למעלה מ-155 אנשי חמאס ואנשי ביטחון פלסטינים. באותו יום תקף חיל האוויר עוד 70 מטרות ברצועת עזה. הפלסטינים דיווחו על כ-270 הרוגים וכ-750 פצועים[27] רובם פעילי חמאס ומיעוטם אזרחים. את ההפצצה המסיבית ביום הראשון של המבצע, בו נפגעו מטרות ופעילי חמאס רבים תיכנן האלוף אליעזר שקדי, לשעבר מפקד חיל האוויר, בסיוע אמ"ן והשב"כ.

ב-28 בדצמבר, למחרת, תקף חיל האוויר הישראלי 40 מנהרות תת-קרקעיות בציר פילדלפי[28]. צה"ל העריך שהמהלך שיבש את הזרמת אמצעי הלחימה דרך מנהרות ממצרים.

ב-29 בדצמבר, היום השלישי למבצע, המשיך צה"ל לתקוף כ-100 יעדים נוספים בעזה, וחיסל בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי[29].

תקיפות אוויריות של מטרות טרור ומשרדי חמאס נמשכו גם בימים הבאים. ב-31 בדצמבר הרג חיל האוויר את עמאר אבו ע'לולא, בכיר במערך הרקטי של הג'יהאד האסלאמי, ו-3 פעילי טרור נוספים, כאשר תקף מחסן אמל"ח בח'אן יונס[30]. ב-1 בינואר 2009 חוסל ניזאר ריאן, מס' 3 ב"זרוע המדינית" של החמאס, שהיה מעורב בפיגועי טרור כנגד ישראלים, בהפצצת ביתו במחנה הפליטים ג'בליה. בחיסול נהרגו עוד 18 אנשים, רובם בני משפחתו של ריאן. הבניין שבו גר שימש כמפקדה ומרכז תקשורת, מחסן אמל"ח ותחמושת, וכן הסתיר פתח של מנהרה.

אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, הציג שינוי בשיטת הלחימה של צה"ל בפעילי הטרור:

בעבר כל מפקד בחמאס בנה בית של שלוש קומות, כאשר קומת המרתף שימשה מחסן לאמצעי לחימה, קומת הביניים הייתה המפקדה שלו ובקומה השלישית התגוררה המשפחה, אחרי שבמשך השנים הם הבינו שצה"ל לא יפגע במבנה בגלל המשפחה. ברגע ששינינו את הקונספט באמצעות התקשרות למשפחה וירי של פצצה בודדת, כשלאחר מכן הבניין הושמד - המפקד נותר מוטרד מכך שאין לו מפקדה וגם אין לו בית לבני משפחתו"[31]

.

גם כשהחלה הפעולה הקרקעית המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות טרור ברצועה ומתן סיוע באש ובמודיעין לכוחות הקרקע.

ב-15 בינואר ביצע חיל האוויר הישראלי סיכול ממוקד בבכירי חמאס וחיסל את סעיד סיאם, שר הפנים בממשלת חמאס, את איאד סיאם אחיו, שגם הוא בכיר בחמאס, וסלאח אבו שרח, המקשר בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית של חמאס[32].

לאחר מבצע עופרת יצוקה

Flickr - Israel Defense Forces - Iron Dome Battery Deployed Near Ashkelon
משגר של סוללת כיפת ברזל מבצעית שנפרסה ליד אשקלון באפריל 2011 ורשמה יירוט ראשון מוצלח ב-7 באפריל 2011.

במרץ 2009 פרסמה רשת CBS כי כלי טיס של חיל האוויר הישראלי תקפו שיירת משאיות אמל"ח שהועברה מאיראן לחמאס דרך סודאן. בתקיפה, שבוצעה בשטח סודאן, הושמדו 17 משאיות ונהרגו 39 מאנשי השיירה[33]. כמו כן, הגיעו דיווחים כי חיל האוויר הפציץ גם ספינת נשק איראנית שעגנה בעיר הנמל פורט סודאן[34]. לדיווחים אלה לא ניתן כל אישור רשמי בישראל, אך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התייחס ככל הנראה לתקיפה כשאמר במסיבת עיתונאים ביום שבו פורסם הדבר כי ישראל פועלת לחיזוק ההרתעה במקומות קרובים ובמקומות רחוקים[35].

ב-2011 הפכה מערכת "כיפת ברזל" למבצעית ורשמה יירוטי בכורה מוצלחים באפריל 2011. המערכת, שמופעלת על ידי מערך ההגנה האווירית, זכתה לפרס ביטחון ישראל 2012 בעקבות תפקודה המוצלח במספר עימותים והסלמות סביב רצועת עזה, בהם יירטה למעלה מ-100 רקטות גראד והצילה חיים רבים.

ב-23 באוקטובר 2012 אירע פיצוץ גדול במפעל הנשק "ירמוך" שבסודאן בו הושמד המפעל ומספר רב של רקטות וטילי קרקע-קרקע. הפיצוץ יוחס להפצצה מהאוויר שביצע חיל האוויר הישראלי, אך ישראל נמנעה מלקחת אחריות לתקיפה.

מבצע עמוד ענן

בנובמבר 2012 היה חיל האוויר הכוח העיקרי במבצע עמוד ענן כאשר תקף מהאוויר למעלה מ-1,500 מטרות טרור ברצועת עזה, רובן משגרי רקטות, חלקם הוטמנו מתחת לקרקע. התקיפות האוויריות הסבו פגיעה קשה לחמאס והשמידו כמעט לחלוטין את מערך רקטות הפג'ר 5 ארוכות הטווח שנועדו לפגוע בגוש דן. מנגד, 5 סוללות כיפת ברזל (סוללה חדשה נפרשה בנוהל מהיר בגוש דן) יירטו כ-428 רקטות מעל ערי ישראל ב-84% הצלחה, דבר שהעלה באופן ניכר את יוקרת המערכת.

מבצע צוק איתן

מבצע צוק איתן נערך ביולי 2014 כתגובה למטחי רקטות על ישראל שירו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מרצועת עזה.

בעשרת הימים הראשונים של המבצע, מ-8 ביולי עד 17 ביולי (אז הצטרפו כוחות היבשה) היה חיל האוויר הגורם ההתקפי העיקרי. מטוסי הקרב, מסוקי הקרב וכלי טיס בלתי מאוישים ביצעו למעלה מ-1,000 גיחות ותקפו למעלה מ-1,750 יעדי טרור ברצועת עזה, לרבות מפקדות, מחסני אמל"ח, בתי מחבלים בכירים, משגרים מוטמנים ומנהרות לחימה. כמו כן ביצעו כלי הטיס סיכולים ממוקדים נגד בכירי טרור וחוליות שיגור. בשלב השני של המבצע המשיך החיל בתקיפות אלה, ובנוסף סייע לכוחות הקרקע.

מערך ההגנה האווירית נכנס לכוננות גבוהה והיווה מרכיב מרכזי בהגנה על העורף. במהלך המבצע פעלו 9 סוללות של כיפת ברזל שיירטו למעלה מ-550 רקטות בכ-90% הצלחה. מערך טילי הפטריוט ("יהלום") יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס[36]

מלחמת האזרחים בסוריה והעימות עם איראן

Yahalom-MIM-104D-Patriot--Independence-Day-2017-Tel-Nof-IZE-026
במהלך מבצע צוק איתן יירטו סוללות "יהלום" (פטריוט) שני כטב"מים ששיגר חמאס. זמן קצר לאחר מכן הוא יירט מטוס קרב סוחוי Su-24 סורי, הפלת בכורה עולמית של מטוס אויב מאויש באמצעות ה"פטריוט". מאז הפילו סוללות ה"פטריוט" כטב"מים נוספים ששלחו סוריה וחזבאללה.

ב-2013, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו מספר פעמים שיירות נשק בסוריה שיועדו להעביר אמצעי לחימה מתקדמים לחזבאללה. ב-31 בינואר הושמדה שיירת נשק במחוז ריף דמשק בסוריה שהעבירה טילי נ"מ מתקדמים מדגם SA-17 ונהרג חסן שאטרי, גנרל בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, ואילו בתחילת חודש מאי במספר תקיפות הושמדו שיירות ומחסני טילי קרקע-קרקע מדגם פאתח 110[37]. ב-23 בספטמבר 2014 יירטה סוללת "יהלום" של מערך ההגנה האווירית מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 באמצעות טיל MIM-104D פטריוט, ובכך רשמה הפלת בכורה עולמית למערכת הפטריוט של כלי טיס מאויש עוין. ב-18 בינואר 2015 יוחסה לחיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית בגבול ישראל-סוריה בה נהרגו מפקדים בכירים בחזבאללה ובמשמרות המהפכה האסלאמית שעסקו בהקמת יחידת טרור ברמת הגולן. בליל ה-19 בדצמבר 2015 יוחס לחיל האוויר הישראלי ביצוע סיכול ממוקד בבניין בפאתי דמשק בו חוסל המחבל סמיר קונטאר ועוד 7 אנשי חזבאללה[38][39].

התקיפות המשיכו גם ב-2016: ב-4 באוגוסט 2016, ישראל תקפה על פי דיווחים זרים שיירה של החזבאללה בסוריה שהובילה לוחמים ואמצעי לחימה. ב-24 באוגוסט כלי טיס ישראלים ככל הנראה, תקפו והשמידו מפקדה של החזבאללה סמוך להרי הקלמון בגבול הסורי-לבנוני[40]. ב-27 בנובמבר חיסל כלי טיס של חיל האוויר 4 מחבלי המדינה האסלאמית שתקפו כוח צה"ל ברמת הגולן. למחרת, בתגובה לתקיפת כוח צה"ל ב-27 בנובמבר על ידי חולייה של מיליציה המסונפת למדינה האסלאמית, הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מוצב נטוש של UNDOF ששימש כבסיס צבאי ללוחמי הארגון. בתקיפה הוטלו 10 פצצות של טון והושמדו אמצעי לחימה רבים ששימשו את פעילי המדינה האסלאמית בגזרה[41]. ב-30 בנובמבר, כלי תקשורת ערביים דיווחו שמטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי ביצעו שתי תקיפות סביבות דמשק. על פיהם, התקיפה הראשונה פגעה במצבור תחמושת של חטיבה 38 בדיוויזיה 4 של צבא סוריה, והתקיפה השנייה פגעה במספר כלי רכב נושאי תחמושת ליד הכביש המהיר על ציר ביירות-דמשק - ככל הנראה של החזבאללה. לא דווח על נפגעים[42].

ב-13 בינואר 2017, צבא סוריה דיווח שמטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי תקפו בחצות הלילה את שדה התעופה הצבאי אל-מאזה בדמשק. בתקיפה הושמדו על פי סוריה מבני מכ"ם, מחסני תחמושת, בסיס חיל שריון ובסיס הגנה אווירית, וכן נהרגו ונפצעו מספר קצינים סורים. הצבא הסורי טען שהתקיפה נועדה לסייע למורדים הסורים, והזהיר את ישראל שלתקיפה תהיה השלכות חמורות[43].

Israeli Air Force F-15i "Ra'am" 227 of 69 Squadron "The Hammers Squadron" (20238386734b)
מטוסי קרב ותקיפה מדגם F-15I רעם נטלו חלק חשוב בהפצצות בסוריה.
F-35I - Air Force Fly By on Tel Aviv Beach 2019 IMG 3716
מטוס ה-F-35I אדיר רשם טבילת אש מבצעית ותקיפת בכורה עולמית.

ב-2018 חלה הסלמה בעימות בין איראן לישראל. בעימות אווירי בפברואר 2018 הפיל מסוק קרב AH-64D אפאצ'י לונגבו של טייסת 113 כלי טיס בלתי מאויש איראני מדגם סאעקה שחדר לשטח ישראל. בתגובה לניסיון החדירה תקף חיל האוויר את שדה התעופה T-4 בסוריה ממנו המריא הכטב"ם והשמיד את קרון הבקרה שלו. במהלך החזרה מהתקיפה הפיל חיל ההגנה האווירית הסורי מטוס F-16I סופה מעל שטח ישראל. הטייסים נטשו בשלום וחולצו. כתוצאה מכך עלתה הפעילות הישראלית נגד התבססות איראן בסוריה מדרגה וחיל האוויר שימש כמוציא לפועל של רוב התקיפות נגד מטרות איראניות וסוריות המיוחסות לישראל. ב-9 באפריל תקף חיל האוויר בשנית את שדה התעופה T-4, השמיד מטרות איראניות והרג 9–11 חיילים ממשמרות המהפכה האסלאמית. ב-29 באפריל חיל האוויר תקף והשמיד בונקרים ומחסני טילים איראניים, והשמיד כ-200 טילי קרקע-קרקע ומספר טילי קרקע-אוויר. בתקיפה נהרגו למעלה מ-19 חיילים במשמרות המהפכה האיראנית. ב-10 במאי, בתגובה לירי רקטות פג'ר-5 איראניות על ישראל, ביצע חיל האוויר את מבצע בית הקלפים: תקיפה נרחבת של עשרות מטרות ובסיסים של משמרות המהפכה האסלאמית וכוח קודס בסוריה. חרף האזהרה הישראלית, מספר סוללות נ"מ וטק"א של חיל ההגנה האווירית הסורי שיגרו למעלה מ-100 טילי קרקע-אוויר לעבר המטוסים הישראליים אך לא הצליחו לפגוע בהם, ובתגובה הן הושמדו. לדברי צה"ל, הייתה זו התקיפה הנרחבת ביותר של ישראל בסוריה מאז 1974. תקיפות חיל האוויר המשיכו גם ב-2019 וכללו בנוסף למשלוחי ומחסני טילים גם מטרות של כוח קודס האיראני וחזבאללה.

ביולי 2019 הותקפו בעיראק מספר בסיסי טילים ומחסני תחמושת של מיליציות פרו-איראניות, מקורות זרים דיווחו שאת התקיפות ביצעה ישראל באמצעות מטוסי F-35I וכלי טיס בלתי מאוישים.

ב-22 במאי 2018 חשף מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין ש"אנחנו מטיסים את ה-F-35 מעל לכל המזרח התיכון וזה נהיה חלק מהיכולת המבצעית שלנו. אנחנו היינו הראשונים לתקוף על ידי F-35. ביצענו משימות מבצעיות ותקפנו כבר בחזיתות שונות". בכך אישר שחיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה המבצעית הראשונה של ה-F-35 בעולם[44][45].

הפלות מטוסי אויב בקרבות אוויר

במהלך המלחמות, הצליחו טייסי חיל האוויר להשיג הפלות רבות של מטוסי אוויר, ולהשיג עליונות על פני חילות האוויר היריבים. על פי נתוני חיל האוויר[46], בסך הכל הפילו טייסי חיל האוויר בקרבות אוויר, מאז 1948, 687 מטוסי אויב. מספר מטוסי החיל שהופלו על ידי טייסי אויב מאז 1948 עומד על 25. נתונים אלה מעמידים את יחס ההפלות על 1:27.5. להלן פירוט תוצאות קרבות האוויר במלחמות השונות (לא כולל מטוסים שהופלו באש/טילים מהקרקע):

המלחמה מטוסי אויב שהופלו מטוסים ישראליים שהופלו הערות
מלחמת העצמאות
18
1(?)
ייתכן שמטוס ישראלי אחד הופל מעל הגליל. שני מטוסים ישראליים קלים הופלו על ידי מטוסים מצריים. חמישה מטוסי קרב מדגם ספיטפייר של חיל האוויר המלכותי הבריטי הופלו בקרב אוויר במהלך המלחמה על ידי טייסי חיל האוויר
מלחמת סיני
7
1
מלחמת ששת הימים
60 (451)
12
בסוגריים מספר המטוסים שהושמדו בכל המלחמה (גם על הקרקע).
מלחמת ההתשה
111
4
חמישה מטוסי קרב מדגם מיג-21 שהוטסו בידי טייסים סוביטיים הופלו בקרב אוויר במהלך המלחמה על ידי טייסי חיל האוויר במבצע "רימון 20"
מלחמת יום הכיפורים
277
5
מלחמת לבנון הראשונה
88
0
בין המלחמות
126
3
סה"כ
687
25-26
יחס של 1:27.5
RamatDavid 020517 Aerobatic team 07
מטוסי T-6 Texan-II של הצוות האווירובטי של חיל האוויר
Air Force Fly By on Tel Aviv Beach IMG 6014a
מטוסי F-16I סופה של טייסת העטלף במטס חיל האוויר לכבוד יום העצמאות ה-67
F-15 IAF Israel Independence Day flyover
מטוסי F-15 איגל "בז משופר" במטס חל האוויר לכבוד יום העצמאות

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אליעזר (צ’יטה) כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספריית מעריב, 1990
  • אהוד יונאי, עליונות אווירית : סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993
  • אבי כהן, תולדות חיל-האוויר במלחמה לעצמאות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2004
  • יצחק שטיגמן, מעצמאות לקדש - חיל האוויר בשנים 1949-1956, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1990
  • זאב לכיש ומאיר אמיתי (עורכים), עשור לא שקט - פרקים בתולדות חיל האוויר בשנים 1956 - 1967, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1995
  • דני שלום, כרעם ביום בהיר : מבצע מוקד - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר - פרסומי תעופה, 2002
  • זאב שיף, כנפיים מעל סואץ : סיפורו של חיל האוויר במלחמת ההתשה, שקמונה, 1970
  • שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר - החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספריית מעריב, 2008
  • אריה אבנרי, שמים בוערים : חיל-האוויר במלחמת יום הכפורים, ספריית מדים, 1975
  • ספר זמין ברשת רן רונן (פקר), ‏נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002, 562 עמ', באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  • יצחק שטייגמן, ראשיתו של מערך המסוקים בחיל-האוויר (1958-1948), קתדרה, 53, ספטמבר 1989
  • סא"ל שי, ‏אתגרי הכוח האווירי של ישראל, מערכות 447, פברואר 2013
  • מגביהים עוף: חיל האוויר - אתגרים ומשימות, בן שמן: מודן, 2011 (סדרת אוניברסיטה משודרת)
  • חיל האוויר הישראלי-השנים הראשונות באתר קטעים בהיסטוריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחקר חדש קובע: חיל האוויר הישראלי הוא הטוב בעולם, מעריב וג'רוזלם פוסט, 28 באוקטובר 2014.
  2. ^ "האלוף עמיקם נורקין מונה למפקד חיל האוויר". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 8 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-10 באוגוסט 2017.
  3. ^ אילון טוהר ונדב שחם, ‏מערך ותיק, שם חדש, והרבה תכניות לעתיד, באתר חיל האוויר הישראלי, 3 במאי 2016
  4. ^ דני שלום, מטוסי חיל האוויר - מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל
  5. ^ אל"ם (מיל.) יהואר גל, תנו למזל"טים לנצח, 16/7/2006, מקור ראשון
  6. ^ David A. Fulghum and Robert Wall, Israel Starts Reexamining Military Missions and Technology, AVIATION WEEK (באנגלית); ראו גם מקור נוסף למאמר בטקסט מלא
  7. ^ כטב"ם חדש לחה"א: ה"כוכב" מבצעי, ביטאון חיל האוויר, 10 בנובמבר 2015.
  8. ^ זאב שיף, צה"ל בחילו, חיל האוויר, עמוד 50
  9. ^ 50 לישראל, בעמוד על שנת 1948
  10. ^ מגביהים עוף: חיל האוויר - אתגרים ומשימות, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2011, פרק ב - אורי דרומי, "חיל האוויר בשני העשורים הראשונים - ממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים", עמ' 24
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 דודי חורי, ‏כל ההתחלות קשות, באתר חיל האוויר הישראלי, 24 ביוני 2004.
  12. ^ ליאור שליין, ‏אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950), באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בדצמבר 1997.
  13. ^ אהרן רמז באתר על טייסת 41 בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 אהוד יונאי, עמ' 45.
  15. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 25-26
  16. ^ ע"פ עדות הרמטכ"ל המצרי במלחמה סעד שאזלי בספרו חציית התעלה. אחת מההשלכות היא ההחלטה המצרית שלא לנסות להגיע אל המעברים בסיני, שהיו מעבר לטווח הכיסוי של רוב מערך הנ"מ המצרי.
  17. ^ שמואל גורדון, ‏פרדוקס ה-7 באוקטובר, מערכות 361, נובמבר 1998, עמ' 56 .
  18. ^ דן פישל, ‏"לפעמים אני שואל את עצמי אם באמת הייתי שם", באתר חיל האוויר הישראלי
  19. ^ לא כל המחבלים נהרגו מאש חיל האוויר. חלקם נהרגו גם מאש כוחות היבשה.
  20. ^ יובל אזולאי, אלי אשכנזי, הערכה בצה"ל: 2 המסוקים התנגשו בגלל טעות אנוש, באתר הארץ, 23 ביולי 2006
  21. ^ ניר חסוןצה"ל: האפאצ'י התרסק בשל כשל טכני ולא מפגיעת פגז ישראלי, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2006
  22. ^ שמואל גורדון, מחניבעל למלחמה: החלטות אסטרטגיות במלחמת לבנון, 2012, עמ' 178
  23. ^ חנן גרינברג, לבנון: צה"ל הנחית כוחות במבצע הגדול מסוגו, באתר ynet, 12 באוגוסט 2006
  24. ^ חנן גרינברג, חזבאללה הצליח להפיל מסוק בדרום לבנון, באתר ynet, 13 באוגוסט 2006
  25. ^ חנן גרינברג, רשימת מקבלי האותות ממלחמת לבנון השנייה, באתר ynet, 8 באוגוסט 2007
  26. ^ עופר אדרתהשבועון הגרמני דר שפיגל חושף: כך הופצץ הכור הגרעיני בסוריה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009.
  27. ^ יניר יגנה, חיל האוויר החל במתקפה נרחבת בעזה; הפלשתינאים מדווחים על 195 הרוגים, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2008
    מיה בנגל ואמיר בוחבוט, עזה: 205 הרוגים; לבני: איש בחמאס לא חסין, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2008
    אמיר בוחבוט וג'קי חוגי, חיה"א תקף בעזה: 3 פלסטינים נהרגו, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2008
  28. ^ אמיר בוחבוט, אורי בינדר וסוכנויות הידיעות, חיה"א תקף ברפיח; פלסטינים פרצו הגבול למצרים, באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2008
  29. ^ אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, עזה: 10 הרוגים בתקיפת חיה"א; בכיר בחמאס חוסל, באתר nrg‏, 29 בדצמבר 2008
  30. ^ ניר יהב ויהושע בריינר‏, צה"ל הפציץ מסגד ששימש כמחסן רקטות, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2008
  31. ^ שמוליק חדד, גלנט אחרי החיסול: הפעלנו לחץ כביר על חמאס, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  32. ^ אמיר בוחבוט ועמית כהן, רצועת עזה: חוסל שר הפנים של חמאס סעיד סיאם, באתר nrg‏, 15 בינואר 2009
  33. ^ עמוס הראל, ברק רביד ויוסי מלמןמטוסי חיל האוויר תקפו בסודאן עשרות משאיות שהובילו אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה, באתר הארץ, 26 במרץ 2009
  34. ^ ג'קי חוגי, דיווח: חיה"א תקף בסודן גם ספינה שהעבירה נשק, באתר nrg‏, 26 במרץ 2009
  35. ^ יוסי זילברמן, אולמרט רומז על תקיפה ישראלית בסודאן?, חדשות ערוץ 2, 26 במרץ 2009
  36. ^ 12 רקטות יורטו במטח אחד; צה"ל יירט מזל"ט נוסף של חמאס, באתר כלכליסט, 17 ביולי 2014.
  37. ^ רועי קייס, "טילים מאיראן הותקפו בנמל התעופה של דמשק", באתר ynet, 5 במאי 2013
  38. ^ רועי קייס, יואב זיתון וליעד אוסמו, חיזבאללה: סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן, חוסל בתקיפה ישראלית בדמשק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2015
  39. ^ אסף גבור ויוחאי עופר, בכיר חיזבאללה סמיר קונטאר חוסל הלילה בסוריה, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2015
  40. ^ איציק וייס, דיווח: חיל האוויר תקף יעד חזבאללה בסוריה, באתר חדשות 0404‏, 24 באוגוסט 2016.
  41. ^ אמיר בוחבוט‏, פצצות של 10 טון: צה"ל תקף מתקן של דאעש בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 28 בנובמבר 2016.
  42. ^ רועי קייס ויואב זיתון, דיווחים: "ישראל תקפה שיירת נשק של חזבאללה ליד דמשק", באתר ynet, 30 בנובמבר 2016.
  43. ^ אסף גבור, הצבא הסורי: ישראל תקפה שדה תעופה בדמשק, באתר nrg‏, 13 בינואר 2017
  44. ^ כנס מח"אים הבינלאומי יוצא לדרך - "אנחנו הראשונים בעולם שביצעו תקיפה מבצעית עם ה-F-35", באתר דובר צה"ל, 22 במאי 2018.
  45. ^ טל לב רם, ‏מפקד חיל האוויר: תקפנו עם מטוס "האדיר" פעמיים - הראשונים בעולם, באתר מעריב השבוע, 22 במאי 2018,
    יואב זיתון, מפקד חיל האוויר: "אנחנו הראשונים בעולם שתקפו עם F-35", באתר ynet, 22 במאי 2018.
  46. ^ על פי אתר חיל האוויר.
F-15 איגל

F-15 איגל (Eagle; מאנגלית: "עיט") הוא מטוס יירוט טקטי דו-מנועי להשגת עליונות אווירית מתוצרת ארצות הברית. המטוס פותח ויוצר תחילה בידי חברת מקדונל דאגלס, ובהמשך בידי חברת בואינג. אב טיפוס של המטוס מדגם YF-15 טס לראשונה ב-27 ביולי 1972.

נגזרת של המטוס, F-15E סטרייק איגל (Strike Eagle; מאנגלית: "העיט התוקף"), הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ולאמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988.

עד כה יוצרו למעלה מ-1,500 מטוסי F-15 על דגמיו השונים, מתוכם 1,150 נמצאים בשימוש חיל האוויר של ארצות הברית. כיום פעיל במפעל בואינג שבסנט לואיס רק קו הייצור של F-15E ונגזרותיו. תהליך הוצאתו משירות של האיגל בארצות הברית החל ב-2005 עם כניסתו של F-22 רפטור, ויסתיים ככל הנראה בשנת 2025.

F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, וקיבל בו את הכינוי "בז" (דגמים A/B/C/D). ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של F-15E, דגם F-15I, שקיבל את הכינוי "רעם".

אורי דרומי

אוּרי דרומי (נולד ב-1946) הוא עיתונאי ונווט ישראלי. שימש כעורך בטאון חיל האוויר, עורך הוצאת מערכות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, כתב ב"הארץ" ויושב ראש הוועד המנהל של תיאטרון "מיקרו".

בטאון חיל האוויר

בטאון חיל האוויר הוא מגזין תעופה ישראלי היוצא לאור מדי חודשיים, והוא המגזין הרשמי של חיל האוויר הישראלי.

הביטאון הוא יחידה צבאית של חיל האוויר.

הכתבים, הצלמים והגרפיקאים הם חיילים בשירות חובה, וחלק מהעורכים הם אזרחים עובדי צה"ל שעבדו קודם לכן במערכות תקשורת שונות. כתבי הביטאון אמונים גם על עדכון חדשות חיל האוויר באתר האינטרנט של חיל האוויר.

בסיס חצור

בסיס חיל האוויר חָצוֹר (בשמו הרשמי: כנף 4) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי השוכן בשפלה הדרומית, סמוך לקיבוץ חצור אשדוד.

עד יולי 2019, הפעילות המבצעית העיקרית של הבסיס התמקדה בקרב על ידי שתי טייסות ה-F-16 שבה:

טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") המפעילה מטוסי F-16C ("ברק 2" חד-מושבי)

טייסת 105 ("טייסת העקרב") המפעילה מטוסי F-16D ("ברק 2" דו-מושבי). בעשור השני של המאה ה-21 שודרגו המטוסים משתי הטייסות ל"ברק 2020".

טייסת 420 ("טייסת מאמני קרב") המפעילה מדמי טיסה (סימולטור) לטובת הדרכה ואימון טייסים, הטייסת נחנכה בבסיס בשנת 2010. הטייסת מפעילה סימולטור למצבי חירום למטוסים: F-15A/B/C/D ("בז"), F-15I ("רעם"), F-16 ("ברק") ו- F-16I ("סופה").החל מיולי 2019, עת קליטת בסיס שדה דב וכלל יחידותיו במסגרת תוכנית ממשלתית לפינוי בסיסי צה"ל מאזורי הביקוש, שינה הבסיס את פניו וקיבל לתוכו טייסת תובלה המתמקדת באיסוף מודיעין:

טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף", "הטייסת הראשונה"). הטייסת מפעילה את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית") והבוננזה A36 ("חופית").טייסות עבר בבסיס:

בסוף שנת 2005 נסגרה בבסיס טייסת 144 שהפעילה את מטוסי F-16A/B "נץ" ("טייסת עוף החול").

בסיס חצרים

בסיס חיל-האוויר חֲצֵרִים (בח"א 6) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי. הבסיס נמצא בסמוך לקיבוץ חצרים מערבית לבאר שבע.

בבסיס מוצבות שלוש טייסות מטוסי קרב, נכון לשנת 2016:

טייסת 107 ("טייסת אבירי הזנב הכתום"), המפעילה מטוסי F-16I ("סופה");

טייסת 69 ("טייסת הפטישים"), המפעילה מטוסי F-15I ("רעם");

טייסת 102 ("טייסת הנמר המעופף"), המפעילה M-346 מאסטר ("לביא"). הטייסת משמשת כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי הקרב הצעירים, ומטוסיה מתוחזקים על ידי גורמים אזרחיים. מטוסי A-4 סקייהוק שהפעילה עד 2015 יצאו משירות בעקבות קליטת מטוסי הלביא החדשים.בבסיס שוכן גם בית הספר לטיסה (ביס"ט 12) של חיל האוויר בו מתקיים קורס הטיס. הקורס הוא השני באורכו כיום בצה"ל (אחרי תוכנית תלפיות ותוכנית חבצלות), אורכו כשלוש שנים ובמהלכו לומדים פרחי הטיס לתואר ראשון ומוסמכים לתפקידי צוות אוויר: טייס (במטוס קרב, מסוק קרב, מסוק סער או מטוס תובלה), נווט (במטוס קרב או מטוס תובלה) ומכונן (במטוס תובלה).

סמוך לבסיס זה נמצא מוזיאון חיל האוויר, ובו דגמים של מטוסים ותערוכת מטוסים ששירתו בחיל האוויר, מטוסי שלל ומערכות נ"מ. המוזיאון מנוהל על ידי יעקב טרנר, שהיה תת-אלוף בחיל האוויר וטייס קרב.

בבסיס משרתים מעל 2000 חיילים.

בסיס טיסה (חיל האוויר הישראלי)

בחיל האוויר הישראלי, בסיס טיסה הוא שדה תעופה צבאי שבו מוצבות טייסות.

קיימים שני סוגי בסיסי טיסה:

כנף - בסיס טיסה שבו טייסות ויחידות סמוכות. מפקד כנף הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף־משנה.

בסיס חיל־אוויר (בח"א) - בסיס טיסה שבו בנוסף לטייסות יחידות נוספות (למשל: כוחות אוויר מיוחדים). מפקד בח"א הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף־משנה או תת־אלוף. ארבעת הבסיסים העיקריים בהם דרגת מפקד הבסיס היא תת־אלוף הם:

חצרים (בח"א 6)

תל־נוף (בח"א 8)

נבטים (בח"א 28)

פלמחים (בח"א 30)הערה: בבסיסים הנ"ל תקן מפקד הבסיס נובע כיחס ישיר מסדר הכוחות בבסיס והאפיון המבצעי.

ודרגת סגן מפקד הבסיס (סמב"ס) היא אל"ם/סא"ל.

בסיס רמת דוד

בסיס חיל האוויר רָמַת דָּוִד (בשמו הרשמי: כנף 1) על-שם האלוף עזר ויצמן הוא בסיס טיסה מבצעי של חיל האוויר הישראלי. הבסיס נמצא בסמוך לקיבוץ רמת דוד מצפון מזרח, כפר יהושע ממערב ובסמיכות למגדל העמק. הבסיס הוא בסיס הטיסה היחיד של חיל האוויר באזור צפון מדינת ישראל, עובדה שזיכתה אותו בכינוי "חיל-אוויר צפון". מפקד הבסיס הנוכחי (החל מחודש מאי 2019) הוא אל"ם ג.

בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות המפעילות מטוסי קרב מסוג F-16:

טייסת 109 ("טייסת העמק") המפעילה מטוסי F-16D ("ברק" דו־מושבי).

טייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה") המפעילה מטוסי F-16C ("ברק" חד־מושבי).בנוסף, מוצבת בבסיס טייסת 193 ("טייסת מגיני המערב") המפעילה כיום את מסוקי ה-AS 565 פנתר ("עטלף") במשימות סיור ימי עבור חיל הים.

בבסיס מוצבת גם יחידת בינוי 302 אשר אחראית על תחזוקת אתרי צפון.

בסיס תל נוף

בסיס חיל־האוויר תֵּל נוֹף (בשמו הרשמי: בח"א 8) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ליד גדרה, רחובות, קריית עקרון ומזכרת בתיה.

בבסיס מוצבות שתי טייסות מטוסי קרב ושתי טייסות מסוקי תובלה:

שתי טייסות F-15A/B/C/D ("בז"):

טייסת 106 ("חוד החנית");

טייסת 133 ("אבירי הזנב הכפול");שתי טייסות מסוקי CH-53 סי סטאליון ("יסעור"):

טייסת 114 ("מובילי הלילה");

טייסת 118 ("דורסי הלילה").כמו כן מוצבת בבסיס טייסת 210, ("הנשר הלבן"), המטיסה כלי טיס בלתי מאוישים מסוג "איתן", הכטב"מ הגדול ביותר בשירות חיל האוויר.

בנוסף לטייסות אלה, בסיס תל נוף הוא בסיסן של טייסת מנ"ט, מרכז ניסויי טיסה, של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס ושל יחידת הלוחמה אלקטרונית "עורבי השחקים". בבסיס שוכנת גם יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22, לשעבר כנף 22), אם כי זו כפופה ללהק ציוד (לצ"ד) ולא למפקדת הבסיס. בצמוד ליא"א 22 פועל התיכון המקצועי "אורט חיל האוויר" למקצועות התעופה. בצמוד לבסיס חיל האוויר נמצא מרכז הטסה והכשרות מיוחדות, ובמסגרתו בית הספר לצניחה.

באופן מסורתי מפקד הבסיס הוא טייס קרב בדרגת תת-אלוף וסגנו הוא טייס מסוקים בדרגת אלוף-משנה.

בנוסף קיים בתוך הבסיס בית ספר תיכון מקבוצת אורט הקרוי בשם ״אורט תל נוף״ בית ספר מקצועי ללימוד מקצועות צבאיים של חיל האוויר.

דוד עברי

דוד אלקנה עברי (נולד בספטמבר 1934) הוא המפקד התשיעי של חיל האוויר הישראלי וסגן הרמטכ"ל. היה מנכ"ל משרד הביטחון, שגריר ישראל בארצות הברית, ועמד בראש המועצה לביטחון לאומי.

דני חלוץ

דני (דן) חלוץ (נולד ב־7 באוגוסט 1948) היה הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל (יוני 2005 – פברואר 2007), קודם לכן כיהן כמפקד ה-14 של חיל האוויר הישראלי וסגן הרמטכ"ל. כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. חלוץ הוא הרמטכ"ל היחיד עד כה שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר.

טייסת

טייסת היא יחידה בסיסית בחילות האוויר בעולם. בדרך-כלל מדובר ביחידה המפעילה כלי טיס, אך גם יחידות המפעילות נשק אחר, כגון טילים, ואף יחידות מנהלה שונות, נקראות לעיתים "טייסת".

טייסת טיסה מכילה לרוב 12 עד 24 מטוסים או מסוקים, בהתאם לסוג כלי התעופה ולמנהגי החיל המסוים. במרבית המקרים טייסת מכילה מטוסים, מסוקים או טילים מאותו הדגם.

כנף (חיל אוויר)

המושג כנף משמש לתיאור יחידות מוטסות בצבאות שונים. צורת הרבים של "כנף" במשמעותה הצבאית היא "כנפות", בניגוד לצורת הרבים הרגילה, "כנפיים".

בחיל האוויר הישראלי כנף הוא בסיס טיסה שנמצאות בו טייסות טיסה וטייסות תומכות בלבד. זאת בניגוד לבח"א (ראשי תיבות של "בסיס חיל אוויר"), בסיס שנמצאות בו גם יחידות נוספות (למשל: יחידות קשר, חימוש, ציוד או מודיעין) שאינן טייסות טיסה.

טייסות התמיכה במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר גם הן נקראות יחד "כנף", על אף שאין בהן טייסות טיסה.

בחיל האוויר האמריקני משמעות הכנף שונה במקצת, והיא מהווה מעין טייסת-על, הכוללת מספר טייסות. למרות זאת, לעיתים מציין המושג בפשטות בסיס של חיל האוויר.

בצי האמריקני מהווה הכנף טייסת-על הכוללת מספר טייסות והמוצבת בבסיס יבשתי ולא על גבי נושאת מטוסים.

לוקהיד C-130 הרקולס

C-130 הרקולס הוא מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית.

ההרקולס נחשב לאחד ממטוסי התובלה המוצלחים ביותר בהיסטוריה:

אמינותו ויכולותיו של המטוס הביאו לתפוצה רחבה של המטוס, אשר נמכר ליותר מ־60 מדינות, בהן ארצות הברית וישראל, והוא עדיין נמצא בייצור שוטף, מזה למעלה מ־60 שנה.

מוזיאון חיל האוויר

מוזיאון חיל האוויר הישראלי נמצא בבסיס חצרים הנמצא מערבית לבאר שבע.

אבן הפינה למוזיאון הונחה ב-16 ביולי 1985, בעיקר הודות לפועלו של תא"ל (מיל') יעקב טרנר. המוזיאון נפתח לקהל ב-20 ביוני 1991.

במוזיאון נמצאים מאות דגמים של מטוסי קרב ששירתו בחיל האוויר הישראלי וגם מטוסי קרב אמיתיים שיצאו משירות או נפלו שלל בידי ישראל. חלק ממטוסים אלו, כמטוס הספיטפייר "הספיט השחור" של עזר ויצמן, ומטוס ההרווארד הצהוב נשמרים בכושר טיסה ואף טסים במפגנים שונים. במוזיאון כלי טיס היסטוריים בהם מיראז' 3 שחק 159 עם 13 הפלות, מטוס המיג-21 שהוברח מעיראק במבצע יהלום, מטוס הלביא תוצרת התעשייה האווירית, מטוס F-15 בז עם 4 הפלות ומטוס F-16 נץ 107 שלו 6.5 הפלות. קיימת גם תצוגה של חלקי מטוסי קרב עם הסבר למה משמשים כל החלקים הללו, תצוגת כלי נ"מ, תערוכת צילומים ותערוכת "משיכה לחיים" על יחידת החילוץ והפינוי בהיטס.

בחול המועד פסח וביום העצמאות מציב חיל האוויר לתצוגה במוזיאון גם כלי טיס פעילים דוגמת F-15I רעם, F-16I סופה וAH-64 אפאצ'י, וכן מציג מטסים מיוחדים ומציע הפעלות לילדים.

במוזיאון משרתים חיילי חיל האוויר הישראלי כסגל המוזיאון.[דרוש מקור]חובבי תעופה רבים בישראל מתרעמים על מדיניותו של המוזיאון, המדגישה את משיכת קהל ההמונים על פני הדיוק ההיסטורי, ולפיה נצבעים מטוסים בסכימות שאותן לא נשאו מעולם. כמו כן מובעת ביקורת קשה לגבי הזנחה של המוצגים.ב-6 בנובמבר 2016 הכריזו אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון וחיל האוויר, על תחרות אדריכלים לתכנון מוזיאון חיל האוויר החדש בחצרים, ש"יהווה מרכז מורשת לחיל האוויר וחלון ראווה לעולם התעופה הישראלי", כך על פי הודעת משרד הביטחון. בתחרות זכה משרד האדריכלים החיפאי "שוורץ בסנוסוף". המוזיאון החדש יכלול שמונה מבנים בשטח של 17 אלף מטרים רבועים המשתרעים על שטח פתוח של כ-30 אלף מטרים רבועים.

מיראז' 3

דאסו מיראז' 3 (בצרפתית: Dassault Mirage III, מצרפתית: Mirage - "חזיון תעתועים") מתוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית הוא מטוס קרב על-קולי מהדור השני של מטוסי הקרב ויוצר בצרפת ובמדינות נוספות במגוון דגמים ופיתוחים. מטוס זה היה מטוס היירוט העיקרי של חיל האוויר הישראלי בשנות ה-60 של המאה ה-20, והוא כונה בשם "שחק".

המיראז' 3 הוא אחד ממטוסי הקרב המוצלחים והנפוצים ביותר בעולם. הוא נמכר לחילות אוויר רבים ויוצר במשך למעלה מעשור. גם כיום ישנם חילות אוויר המשתמשים בדגמי מיראז' כמטוסי קו ראשון, בהם חילות האוויר של ארגנטינה, צ'ילה, קונגו, מצרים, גבון, לוב, פקיסטן ופרו[דרוש מקור].

עזר ויצמן

עזר ויצמן (15 ביוני 1924 – 24 באפריל 2005) היה נשיאהּ השביעי של מדינת ישראל בין מאי 1993 ליולי 2000. לפני כן היה, בין השאר, מפקד חיל האוויר ושר הביטחון.

ויצמן החל את דרכו הצבאית בארגון ההגנה, בהמשך התנדב לצבא הבריטי, במהלך מלחמת העולם השנייה הפך לטייס בחיל האוויר המלכותי, הוא הוצב בהודו ובמצרים. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לאצ"ל ובהמשך שב לארגון ההגנה, כטייס בשירות האוויר, ממנו צמח חיל האוויר הישראלי, שלימים היה מפקדו השישי. בתפקידו הבא שימש כראש אג"ם והיה מאדריכלי הניצחון במלחמת ששת הימים.

לאחר שחרורו החל את דרכו הפוליטית בתנועת החרות והליכוד, מטעמן נבחר לראשונה לשמש כחבר הכנסת וכשר ביטחון. בהמשך חל מפנה בעמדותיו, והוא הקים את מפלגת המרכז יחד שמטעמה שימש כשר בלי תיק בממשלת האחדות, ואיתה הצטרף ל"מערך". ב-1992 פרש מהכנסת, ולאחר שנה נבחר – כנציג מפלגת העבודה – לכהן כנשיא המדינה. לאחר שנבחר שנית ב-1998, התפרסם כי קיבל כספים מאיש עסקים. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי יש בכך "אי תקינות", ודברים אלה והביקורת הציבורית הביאו להתפטרותו מהנשיאות ולפרישתו מן החיים הציבוריים בשנת 2000.

צוות אוויר

צוות אוויר (בראשי תיבות: צ"א) הוא שם כולל לבעלי תפקיד בהטסת כלי טיס מאויש ותפעולו, הנמצאים בכלי הטיס בזמן הטיסה. הרכב הצוות תלוי בסוג כלי טיס ויעוד הטיסה.

קורס טיס (צה"ל)

קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי מכשיר אנשי צוות אוויר, לתפקידי הטיסה השונים - טייסי קרב, טייסי תובלה וטייסי מסוקים, נווטי קרב, נווטי תובלה ומכונני אוויר.

הקורס נחשב לאחד הקורסים היוקרתיים והמאתגרים ביותר בצה"ל לצדו של קורס חובלים של חיל הים. משכו כשלוש שנים, ונערך, ברובו, בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים (ליד באר שבע). בוגרי הקורס מקבלים דרגת סגן ותואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. עד לשנת 2014 התחייבו הבוגרים לשירות קבע בן תשע שנים. החל משנת 2015 מתחייבים הבוגרים לשירות קבע בן שבע שנים. בממוצע, רק אחד מכל 14 מועמדים - או רק אחד מבין שישה חניכים - זוכה לסיים את הקורס בהצלחה. חניכי הקורס מכונים "פרחי טיס". בהמשך הקורס, החל משלב ה"ראשוני" הם מכונים "צוערי טיס".

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה על ידי חיל האוויר הישראלי (מבצע מחוץ לקופסה) בוצעה ב-6 בספטמבר 2007, כ"ג באלול ה'תשס"ז, לאחר חצות הלילה. התקיפה נעשתה תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחריה. כשישה חודשים לאחר מועד התקיפה, הודיעו גורמים בממשל האמריקאי כי היעד שהותקף והושמד היה כור גרעיני לייצור פלוטוניום, שנבנה בסוריה בעזרת קוריאה הצפונית. העיתון הגרמני "דר שפיגל" פרסם כי גורמי מודיעין טענו שהכור בסוריה שימש לסייע לתוכנית הגרעין האיראנית וכי עבדו בו גם מדענים צפון-קוריאניים. העיתון "הארץ" דווח גם כי איראן מימנה את בניית הכור שהופצץ.ב-2011 אישרה גם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהמטרה שהופצצה אכן הייתה כור גרעיני בשלבי בנייה. העיתון "דר שפיגל" דיווח כי שם הקוד של הפעולה היה "מבצע בוסתן", ומקורות אחרים דיווחו כי שם הקוד היה "מבצע אריזונה", אך, כאמור, השם הרשמי היה "מבצע מחוץ לקופסה". ב-21 במרץ 2018, לאחר יותר מעשר שנים, אישרה ישראל רשמית שהפציצה את הכור, ופרסמה פרטים על המבצע.

זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסב"ר
זרועות זרוע היבשה • זרוע האוויר והחלל • זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומקהגיס הצפוניהגיס המטכ"לי
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגותעיטוריםכומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי
Folder Hexagonal Icon.svg‏ קטגוריה • P IDF.svg ‏ פורטל צה"ל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.